1. המדובר בערעור עפ"י סעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים בענייני ניידות מיום 31.7.06, אשר קבעה, כי ליקוייו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים שבהסכם הניידות. רקע עובדתי 2. המערער פנה למשיב בתביעה למתן הטבות מכוח ההסכם בדבר גמלת ניידות שבין המשיב לבין ממשלת ישראל (להלן: "הסכם הניידות") שנכרת מכוח סעיף 9 לחוק. 3. המשיב עמד בפני ועדה מחוזית לענייני ניידות אשר קבעה ביום 13.11.01, כי למערער מוגבלות בניידות בשיעור 60% כדלקמן: 50% לפי פריט ח - 1 20% לפי פריט ג - 7. 4. ביום ה- 29.11.05 הפנה המשיב את המערער לבדיקה חוזרת בלשכת הבריאות. ועדה מחוזית אשר התכנסה ביום 28.2.06 קבעה, כי למרות שלא חל שיפור במצבו של המערער, הרי שלאחר השינויים בקריטריונים ברשימת הליקויים, המערער יכול לקבל לפי הרשימה החדשה רק מחצית מסעיף ג- 7 20%. מכיוון שזה מתחת לסף עפ"י הנחיות היחידה לגמלת ניידות, הרי שהמערער אינו מקבל כלום. 5. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה המחוזית מיום 28.2.06. הערר נדון ע"י ועדה רפואית לעררים לעניין ניידות אשר התכנסה פעמיים בעניינו של המערער (ביום 7.6.06 וביום 31.7.06), אשר החליטה בסופו של יום כי ליקויו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקוים שבהסכם הניידות. נימוקי הערעור 6. בערעורו טוען המערער, כי הועדה שגתה בהחלטתה ובקביעתה כעולה מסעיף ו (4) לפרוטוקול הועדה ולפיה: "למרות שלא חל שיפור במצבו של החולה, הרי שלאחר השינויים בקריטריונים ברשימת הליקוים, החולה יכול לקבל לפי הרשימה החדשה רק מחצית מסעיף ג - 7 20%. מכיוון שמתחת לסף על פי הנחיות היחידה לגמלת ניידות, הרי שאינו מקבל כלום". 7. משקבעה הועדה, כי לא חל שיפור במצבו של המערער, היה עליה להותיר מלוא הנכות שנקבעה לו בעבר על כנה. הועדה קבעה, כי מוצאת היא לשנות זכאותו של המערער לאור השינויים בקריטריונים, ורק לאורם. אליבא דמערער, מדובר בסטיה מוחלטת מהדין. 8. המערער טוען, כי מקום בו נקבע כממצא רפואי ע"י הועדה, כי אין שינוי במצבו, אין הועדה רשאית לשנות את סעיף הליקוי שנקבע לו, אם המדובר בסעיף ששונה או בוטל. שכן, פעולה כזו יש בה למעשה חקיקה רטרואקטיבית. החלטת הועדה, בהסתמכה על השינוי בחוק למעשה, משנה לגבי העתיד את מעמדו המשפטי של המערער, ואת התוצאות המשפטיות של מצבו, אשר למעשה קובע לפני מועד כניסתו לתוקף של התיקון. אין ספק, כי מבחינת המערער מצבו השתכלל עובר לתיקון. מדובר בהוראה חדשה, אשר אל לה לשנות פעולה שהסתיימה בעבר. יוצא אם כן, כי אין להחיל רטרוספקטיבית את התיקון על המערער. 9. קבלת עמדת המשיב, משמעה פגיעה בלתי מידתית בזכות השוויון של המערער. שהרי, אין חולק, כי המשיב לא זימן את כל הזכאים אשר הועמדו לועדות עובר לתיקון ומכאן, שזכאותו של המבקש, נפגעת רק בשל העובדה שעלה הוא בפור, לעומת רעיו, כפיליו הזהים לו לחלוטין מבחינת נתוניהם ולא נפגעת זכאותם. המחוקק אכן זכאי לשנות את הקריטריונים, ושומה עליו שמכאן דהלאה יכול השינוי על כל הבאים בשערי הועדה באופן שווה. ברם, מששינוי זה לא חל על כל הזכאים שזכותן נקבעה עובר לועדה, אין זה שוויוני שיחול התיקון על חלקם. טענות המשיב 10. הועדה עשתה את עבודתה נאמנה קבעה את החלטתה על נתונים מוכחים ולא עולה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. 11. ביחס לטענת המערער, כי הועדה שגתה כשציינה שלמרות שלא חל שיפור במצבו, לאור השינויים בקריטריונים של רשימת הליקויים, כיום אינו נכלל ברשימת הליקויים. המשיב טוען, כי המערער מטעה את בית הדין וכי המדובר בציטוט מישיבת הועדה המחוזית מיום 28.2.06 וברור כי ערעור זה אינו נסב סביב ועדה זו. 12. המשיב טען, כי עניינו של המערער נדון ע"י הועדות הרפואיות לעניין ניידות, מאחר והמערער פנה אל המשיב בתביעה להטבות ולהלוואה עומדת בשנת 2005, שאז לצורך בדיקת בקשתו, זומן המערער לצורך אבחון רפואי חדש. 13. המשיב טוען, כי למעשה לא היו שינויים ברשימת הליקויים בסעיפים הרלוונטיים שהוענקו למערער (תיקון 19-21), ולכן כל טענות המערער כלל לא רלוונטיות. 14. אין לקבל את טענות המערער, כי שעה שלא חל שיפור במצבו של המערער, לא היה על הועדה לשנות מקביעת הועדה הישנה משנת 2001. הועדה נשוא הערעור דנה עפ"י הממצאים שעלו בפניה והחלטתה ניתנה עפ"י רשימת הליקויים שבהסכם הניידות. בעצם טענות המערער עולה, כי שעה שנבדק בניידות נמצא זכאי לקצבת ניידות, אין מקום לבדוק אותו בשנית שוב, ברור כי דרישה זו אינה רצויה ואינה מקובלת כלל. 15. אין לקבל אף את טענת המערער, כי אין להחיל הלכות חדשות רטרואקטיבית, שכן המערער לא נתבקש "להחזיר" את הגמלה או כל הטבה שהיא שקיבל לאורך השנים משנת 2001, אלא מרגע שנבדק ואילך, נפסקה זכאותו. 16. ביחס לטענת המערער, כי אין המדובר בשוויון טען המשיב, כי הועדה דנה באופן ענייני בעניינו של המערער ותו לא וטענתו של המערער אינה רלוונטית לערעור זה וכל מטרתה לנסות ולסרבל את הערעור בטענות שונות ומשונות. הכרעה 17. החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת לאור האמור בסעיף 10 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. אין בית הדין מוסמך להעניק זכויות למוגבל בניידות מעבר להוראות ההסכם (דב"ע נא/9-0 שלום חדד נ' המוסד, פד"ע כג 212; דב"ע נב/84-0 שמעון הזנפרץ נ' המוסד פד"ע כו 301). 18.היקף שיקול הדעת שניתן בקביעת דרגת מוגבלות מותאמת אינו שיקול דעת רחב ובלתי מוגבל המאפשר לוועדות לקבוע דרגת מוגבלות שלא על פי רשימת הליקויים. מבחינה זו אף לא נקבע, כי קיימת זהות בין שיקול הדעת הנתון לוועדה רפואית לנכות עבודה על פי התקנות ובין שיקול הדעת הנתון לוועדה רפואית לגמלת ניידות בקביעת דרגת מוגבלות מותאמת. שיקול הדעת הנתון לוועדה לגמלת ניידות על פי פסיקת בית הדין לעבודה, תתייחס לשיקול הדעת שיכול להיות נתון לוועדה מתוך פרשנות אנלוגית לרשימת הליקויים, בהתחשב במשמעות התפקודית שיש לממצאים שנמצאו בבדיקת הוועדה בהשוואה למשמעות התפקודית של רשימת הליקויים. (דב"ע נה/23-01 המוסד נ' חיה פיק פד"ע כט 546, בעמ' 557). 19. באשר לסמכותה של הוועדה לעררים לבטל דרגת מוגבלות אשר נקבעה על ידי ועדה רפואית קודמת על פי סעיף מותאם שברשימת הליקויים, נפסק ביחס למעמדן של קביעות בוועדות רפואיות קודמות כי מצד אחד יש לכבד את קביעותיהן של וועדות קודמות, אך אין בכך כדי לרוקן את סמכויותיהן של וועדות רפואיות מאוחרות יותר. על ועדה מאוחרת לתת את הדעת לקביעותיה של ועדה קודמת וכאשר היא עומדת לסטות מקביעותיה עליה לנמק את סיבת הסטייה. כדוגמא לסטייה אפשרית יכול לשמש שינוי במצב הבריאות, אך יכול ותשמש גם העובדה שבקביעה הקודמת הייתה טעות על פניה כגון - חוסר תיאום בין הממצאים לבין הפריט שיישמו אותו בזמנו (דב"ע שם/2255-01 איש שלום נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 169; דב"ע נה/123-01 שצוטט לעיל). 20. הועדה התכנסה פעמיים בעניינו של המערער. בהתכנסותה הראשונה מיום 7.6.06 ערכה הועדה למערער בדיקה אורטופדית במפרקי הברכיים ומפרקי הקרסוליים. הועדה עיינה בצילומי רנטגן: צילום ברכיים מיום 6.1.06 המראה שינויים קלים, צילום קרסול ימין מיום 6.1.06 המראה מצב לאחר פנטלפיוז'ון העלמות התאלוס. בסיכום ממצאי הבדיקה האורטופדית ציינה הועדה כי מדובר בקרסול ימין אנקילוטי בעמדה ניוטראלית. 21. כמו כן הועדה ערכה למערער בדיקת כלי דם וסיכמה דיונה מיום 7.6.06, כי מדובר במצב לאחר קיבוע פנטלרי העלמות התאלוס. ישנו קישיון של הקרסול בעמדה ניטראלית. מאחר ומדובר בקרסול אחד, הממצאים אינם ניתנים ליישום מבחינה אורטופדית. הועדה ביקשה בדיקת קרסול זרוע במנוחה ובמאמץ (היפרמיה תגובתית) וכל התרשימים הנילווים. לאחר קבלת בדיקת הדופלר, הועדה ביקשה לסכם בלא נוכחות. 22.בהתכנסותה השנייה מיום 31.7.06 עיינה הועדה בבדיקת הדופלר מיום 13.7.06, ולאור ממצאי בדיקת הדופלר והבדיקה הקלינית, הגיעה לכלל מסקנה, כי הממצאים אינם ניתנים ליישום מבחינה אנגיולוגית. 23. מעיון בטענות המערער עולה, כי המערער תוקף את החלטת הועדה המחוזית מיום 28.2.06 אשר קבעה שלמרות שלא חל שיפור במצבו של המערער, ולאחר השינויים בקריטריונים ברשימת הליקויים, הרי שהמערער אינו זכאי לגמלת ניידות. 24. בית דין זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ועדה מדרג ראשון. עיון בכתב הערעור מעלה כי כל טענותיו של המערער, ללא יוצא מהכלל, מופנות כנגד החלטת הועדה המחוזית מיום 28.2.06. חוק הביטוח הלאומי מעניק סמכות לבית דין זה לדון בערעורים על החלטות של הועדה לעררים, ואין בו סמכות לדון בערעור על החלטה של הועדה מדרג ראשון. כמו כן, בית הדין אינו יושב כגוף מקצועי, רפואי בערר על החלטת ועדה מדרג ראשון, אלא כערכאת ערעור בשאלה משפטית בלבד על החלטה של ועדת עררים. 25. צודק המשיב בטענתו, כי הוועדה לעררים קובעת מצבו הרפואי של הנבדק על פי ממצאיה היא, אולם בגדר הנתונים שצריכים לשמש לממצאיה - צריך שתעמוד לפניה קביעה קודמת של ועדה רפואית או ועדה לעררים אשר בעטיים הוענקו בשעתו זכויות לנבדק. 26. מעיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור עולה, כי הועדה לא נתנה את הדעת לקביעותיה של הועדה הקודמת (ועדה מחוזית מיום 13.11.01, אשר קבעה למערער 60% נכות בניידות) ובנוסף הועדה לא פירטה את סיבת הסטייה מההחלטה הקודמת, כדוגמא לסטייה אפשרית יכולה לשמש שינוי במצב בריאות, ממצאים רפואיים אוביקטיביים חדשים ואף יכולה לשמש גם העובדה שבקביעה הקודמת היתה טעות כגון - חוסר תאום בין הממצאים לבין הפריט שיישמו בזמנו וכו'. סעיף ו (4) לפרוטוקול, אשר נועד לפרט את הסטייה מהחלטות קודמות ואת הנימוקים לכך, נשאר למצער ריק, והועדה לא מילאה אחר חובתה כמפורט לעיל. 27. נוכח הטעות המשפטית שנפלה בהחלטת הועדה, יש להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני הועדה על מנת שתתן את הדעת לקביעותיה של הועדה הקודמת (ועדה מחוזית מיום 13.11.01), וככל שקביעות אלה לא תהיינה מקובלות עליה, לפרט ולנמק כדבעי, מדוע לדעתה יש לסטות מההחלטות הקודמות 28. בנסיבות העניין, משמיוצג המערער עפ"י מינוי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. ניידותעררועדת ערר