רקע כללי התובעת עותרת לקבלת זכויות שונות מכח העסקתה על ידי המדינה (משרד החינוך הנתבעת 3 להלן: המדינה). זכויות שנשללו ממנה לטענתה עקב טעויות שונות של מעסיקתה בשילוב מחדליה של הנתבעת 1 (להלן: ההסתדרות), שכשלה לטענתה בייצוג עניינה. כן עותרת התובעת להשבתה לעבודה בנתבעת 2 (להלן: העמותה), משפוטרה לטענתה, שלא כדין, ובשל עניינים לא רלבנטיים. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת 1. התובעת עבדה כמורה במדינה החל משנת 1969 וכמנהלת בבתי ספר שונים החל משנת 1974. 2. בשנת 1989 החלה התובעת לשמש כמנכ"לית העמותה וזאת עד לשנת 2003. 3. לתובעת אושרו חופשות ללא תשלום על ידי המדינה רטרואקטיבית מתחילת עבודתה בעמותה ועד לשנת 1995. בשנת 1997 החליטה המדינה שלא לאשר לתובעת חופשה ללא תשלום מעבר ל-7 שנים שכבר אושרו, קרי מעבר לשנת 1995. 4. לאור זאת, בשנת 1997 פנתה התובעת למדינה בבקשה לחזור לעבודה במשרה חלקית, במקביל לעבודתה בעמותה. זאת על מנת לשמר את רצף זכויותיה במדינה בשל הנתק שנוצר בין השנים 1995-1997. התובעת סברה כי לצורך שמירת הרצף עליה לעבוד במסגרת המדינה משך שנתיים בשליש משרה. 5. בהתאם לכך, בשנת 1998 שובצה התובעת לעבודה בחלק מהשנה (בין החודשים 1-6/98) בפרויקט הדרכת מנהלים במרכז חינוכי נתניה, תחת פיקוחה של עובדת בשם גב' אסתר פילין. הצדדים חלוקים בשאלה - אם התובעת אכן עבדה שם בפועל, ואם עבדה- האם אכן הועסקה בשליש משרה כנדרש. 6. החל משנת 1999 החלה התובעת לעבוד כמדריכה בבית הספר קרול בפתח תקווה, בתפקיד של הנחייה והדרכת מנהלת בית הספר, ובמקביל כאמור לעבודתה בעמותה. בשנת 1999, התחוור לתובעת כי מספר השעות שהועסקה במדינה היה נמוך מ-1/3 משרה. זאת מאחר שהתובעת לא הייתה זכאית לפטור של שעתיים שבועיות בגין גילה, כפי שסברה. לפיכך, החלה לעבוד בהדרכה שנתיים נוספות בהיקף הנדרש. 7. לאחר הדברים האלה וביום 12.11.2002 אושר לתובעת חל"ת נוסף בעבור התקופה שבין 1.9.1995 ועד ליום 31.8.2001. ביום 18.9.2003 ניתנה החלטת הממונה על הגמלאות בדבר אישור החל"ת. בעקבות האישורים האמורים, הועברו למדינה כספים בגין רכישת זכויותיה לצורך תשלום פנסיה לתובעת בבוא העת. 8. בשנת 2003 פורסמה בעיתונים סדרה של כתבות הנוגעת כביכול לקבלת שכר על ידי בכירים בארגוני המורים שאינם מלמדים בפועל, והתובעת ביניהם. בעקבות הפרסומים מינה מזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר העמותה, מר וסרמן, את השופט בדימוס מר ישראל גלעדי ("מר גלעדי") לבחינת סוגיית סדרי עבודתה של התובעת. בהמשך, פורסמה כתבה נוספת הנוגעת למכתב שנכתב על ידי התובעת שעניינו פוליטי והוא מתייחס למר וסרמן ולאפשרויות שונות להביא להפסקת כהונתו כנציג הליכוד בהסתדרות. בעקבות הדברים הללו הסתיימה עבודתה של התובעת בעמותה בנסיבות השנויות במחלוקת: בעוד התובעת טוענת כי היא פוטרה הרי שהעמותה טוענת כי התובעת התפטרה בשל רצון למנוע מעצמה אי נעימות על רקע מערכת היחסים העכורה עם מר וסרמן. 9. בשנת 2003 התקיימה ועדה פריטטית להפסקת עבודתה של התובעת במדינה כמי שביקשה לפרוש בתנאי פרישה מוקדמת. במהלך הפגישה דרשה התובעת כי עם פרישתה ייכלל בקצבתה רכיב גרירת גמול הניהול, אך דרישתה נדחתה. 10. עם סיום העסקתה של התובעת במדינה נקבעו לה אחוזי קיצבה העומדים על 66.33% מתוך 95.2%, מבלי שנכלל רכיב גמול ניהול בשכרה הקובע לגמלה. 11. עקב אי הכללת רכיב גמול הניהול, נערכו תכתובות בין התובעת למדינה, בין היתר דרך מ"מ מזכ"ל ההסתדרות, מר דעי. אחר דין ודברים נערך ב- 10/5 הסכם פשרה בין התובעת, ההסתדרות והמדינה שעניינו הכללת גמול ניהול בגובה 50% מדרישתה של התובעת במסגרת הפנסיה ואולם הסכם זה לא קוים. 12. ביום 19.7.2009, בעקבות הגשת תביעה על ידי התובעת לבית דין זה, נערכה בדיקה מחודשת של תנאי פרישתה על ידי המדינה ובעקבותיה בוטל האישור שניתן לתובעת בחודש נובמבר 2002 עבור החל"ת המתייחס לשנים 1995-2001. ביטול אישור החל"ת נקשר באי עמידתה של התובעת בתנאי חוזר מנכ"ל משרד החינוך בעניין אישור חופשות ללא תשלום לעובדים אשר נבחרו לתפקידים בהסתדרות המורים מחודש 3/79 (להלן: החוזר או חוזר המנכ"ל). ביטול האישור כאמור נעשה לאחר קיום שימוע לתובעת ביום 10.5.2009. 13. בעקבות ביטול אישור החל"ת, נשלח לתובעת מכתב מיום 12.11.2009 מטעם הממונה על הגמלאות, במסגרתו נמסר לה כי עקב הביטול כאמור, נערך חישוב מחדש של תקופת העסקתה הנושאת זכות לקצבה. נוכח האמור, שיעור קצבתה בהתאם להיקף העסקתה הועמד על 53.33% מתוך חלקיות משרה של 0.941, וחושב מענק הפרישה בהתאם לכך. 14. יצוין כי לאחר דברים אלו, תיקנה התובעת תביעתה כך שנכלל בה סעד גם בגין כך. 15. מטעם התובעת הובאו עדויותיהן של - גב' דקלה צדוק, לשעבר מנהלת מחלקת גננות בהסתדרות המורים; גב' חנה להב, המועסקת בתפקיד ניהולי בהסתדרות המורים; גב' גילה רם, משנה למזכ"ל העמותה בתקופה הרלוונטית. מטעם נתבעות 3-4 הובאו עדויותיהן של: גב' רחל טייטלבאום, הממונה על תנאי השירות של עובדי המדינה; גב' נורית דואק, סגנית אגף כוח אדם במחוז מרכז במדינה; גב' שלומית סלומון, המועסקת באגף כוח אדם בהוראה באגף הגמלאות במחוז מרכז. מטעם נתבעות 1-2 הובאו עדויותיהם של: מר יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר העמותה; מר גד דעי, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי ומ"מ מזכ"ל בהסתדרות המורים; גב' עופרה דונסקי, משנה למזכ"ל הסתדרות המורים. טענות הצדדים טענות התובעת בתמציתן, היו כדלקמן: 16. טענות התובעת מתייחסות בעיקרן לעניין ביטול אישור החל"ת - על המשמעות שהייתה לכך לעניין חישוב זכויותיה הפנסיוניות וכן לעניין הכללת גמול ניהול במשכורתה הקובעת לעניין תשלום הפנסיה. כמו כן מתייחסות טענותיה לנסיבות סיום עבודתה בעמותה ולייצוג הבלתי הולם של ענייניה על ידי ההסתדרות, בכל הנוגע לזכויותיה מול המדינה והעמותה וביתר פירוט: 17. נטען כי לא הייתה עילה לאי אישור החל"ת על ידי המדינה ולניתוק יחסי העבודה וזאת לאור תחולתו של חוזר מיוחד החל על עובדי הוראה קבועים הממלאים תפקיד בהסתדרות, לפיו תאושר לאותם עובדים חופשה ללא תשלום במהלך שתי קדנציות. התובעת מוסיפה וטוענת כי ביטול החל"ת בדיעבד על ידי המדינה, לאחר הגשת התביעה ובחלוף 7 שנים, נעשה שלא כדין וכי הוא פוגע בהסתמכותה על החלטת המדינה כרשות ציבורית. 18. בעניין מילוי תפקידה בבית הספר קרול נטען כי מדובר בתפקיד הדרכה כעובדת הוראה, ולא בתפקיד הדרכה מסוג פיקוח, ולפיכך לא הייתה המדינה רשאית לשלול ממנה את זכותה לרכישת זכויות בגין העבודה בתקופה זו. 19. התובעת טוענת לזכאותה לרכיב שכר של "גמול ניהול" שמהווה תוספת שכר הניתנת למנהלי בית ספר בהתאם להסכמים קיבוציים. כן נטען כי היא זכאית לגרירת תוספת השכר כאמור בגין מילוי תפקיד הוראה, וזאת מאחר שמילאה תפקיד ניהולי עובר לכך במשך יותר מ-8 שנים. התובעת עותרת לקבלת מלוא גמול הניהול שלא שולם לה וכן מבקשת להביאו בחשבון לצורך חישוב זכויותיה פנסיוניות. 20. עוד נטען כי במועד פרישתה של התובעת בשנת 2003 היה עליה לקבל תוספת של 4% לפנסיה בנוסף לתוספת 4% לפורשים בדרגת ניהול. בהתאם לכך, מגיעה לה לשיטתה קצבה בסך של לפחות 70%. בעניין זה טוענת התובעת כי היקף משרתה אינו עומד על פחות מ-100%, כפי שנקבע. כמו כן, עותרת התובעת לתשלום שכר בגין עבודתה בבית הספר בנתניה בשנת 1998. 21. בעניין רכישת זכויות הפנסיה טוענת התובעת להטעיה כפולה מצד ההסתדרות והעמותה ולאי מתן ייצוג הולם על ידן וזאת משני טעמים: ראשית, נטען כי היה עליהן לוודא את מצב האישורים שניתנו לה על ידי המדינה, ושנית- נטען כי לא נבדק על ידן תחשיבה של המדינה אשר לא הכלילה את רכיב גמול הניהול בחישוב הזכויות. 22. כן טוענת התובעת כי היא הוטעתה על ידי יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות המורים, מר גד דעי (להלן: מר דעי) ועל ידי יו"ר האגף לחינוך על יסודי, גב' עופרה דונסקי (להלן: גב' דונסקי) עת שובצה בעקבות המלצותיהם למשרה של 8 ש"ש, שאינן מהוות את היקף המשרה הנדרש לצורך שמירה על רצף זכויות. 23. התובעת טוענת עוד כי היא פוטרה מהעמותה ללא הצדקה, ותוך התנכלות מצד מר וסרמן, יו"ר העמותה. המניעים לכך, לטענתה, קשורים בפרסומים בכלי התקשורת בדבר אי סדרים בעבודתה במדינה כמדריכה, שנמצאו כבלתי נכונים על ידי המשטרה. התובעת עותרת לאכיפת יחסי עבודה עם העמותה ולקבלת פיצוי בגין אובדן השתכרות, וכן טוענת כנגד ההסתדרות לגרם הפרת חוזה בינה לבין העמותה, שכן זו תרמה לשיטתה למינוי מר גלעדי שבדק את התנהלותה של התובעת, נגד רצונה. 24. בנוסף עותרת התובעת לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש עקב פיטוריה מהעמותה והחזר הוצאות משפטיות בגין החקירה המשטרתית. טענות המדינה בתמציתן, היו כדלקמן: 25. בעניין ביטול החל"ת נטען כי משעה שהתגלה למדינה בדיעבד כי התובעת איננה עומדת בתנאיו של חוזר המנכ"ל הרי שהיא הייתה מחויבת לתקן את הטעות שנעשתה, ובעקבות זאת להפחית את התקופה המדוברת מזו הנושאת זכות לקצבה. בעניין זה נטען כי החלטת המדינה נעשתה באופן מידתי מאחר שעצם זכאותה של התובעת לפרישה מוקדמת לא בוטלה, וזאת על אף שהמדינה הייתה רשאית להחליט כך, וכל שנקבע הוא כי תקופת החל"ת לא תבוא במניין התקופה הנושאת זכות לקצבה. עילת הביטול, לטענת המדינה, נעוצה באי עמידתה של התובעת בתנאים הנקובים בחוזר המנכ"ל, וזאת משני טעמים: התובעת לא נבחרה לתפקיד בהסתדרות. לחילופין נטען כי התובעת הועסקה תקופה ארוכה מזו המאושרת לצורך חל"ת אצל נבחרי ההסתדרות וכן כי התקופה במהלכה שהתה בחל"ת בצירוף תקופת חל"ת קודמת השתרעה על פני פרק זמן בלתי סביר. בעניין טענת הסתמכותה של התובעת נטען כי אין לתובעת להלין על הוצאתה לגמלאות בתנאים שנקבעו בסופו של יום משלא הובטח לה לצאת בתנאים שהתבקשו על ידה. אישור החל"ת באופן רטרואקטיבי נעשה על מנת לאפשר לתובעת לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת, וזאת התאפשר לה גם לאחר ביטולו. יתר על כן, נטען כי אילולא הייתה התובעת מקבלת אישור לחל"ת באופן רטרואקטיבי, היא לא הייתה זכאית כלל לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת. שכן, לא היה נוצר רצף תעסוקתי. משכך , לא שונה מצבה של התובעת לרעה משבקשתה מולאה- והיא נמצאה זכאית לצאת לפרישה מוקדמת. מעבר לכך, נטען כי התובעת ניתקה את יחסי עבודתה עם המדינה משלא הועסקה בשנת הלימודים 1998, בוודאי לא באופן מלא, כך שגם בנפרד משאלת היקף משרתה בעבודתה בבית ספר קרול, לא נשמר רצף זכויותיה. לפיכך, בהתאם לסעיף 13 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות) אין לחשב תקופה בה מועסק עובד במשרה חלקית הפחותה מ-1/3 משרה לצורך גמלה, והיה על התובעת לדעת זאת מתוקף תפקידה. 26. בעניין אי תשלום שכרה של התובעת בשנת 1998 בפרויקט במרכז הפדגוגי בנתניה נטען כי רכיב התביעה התיישן. בנוסף נטען כי בדיעבד אף התעוררו ספקות כבדים ביחס לעצם עבודתה שם וכי בכל מקרה - אי התשלום נבע מחוסר הסכמתה של התובעת לחתום על חוזה מיוחד כנדרש. 27. לעניין גמול הניהול נטען כי התובעת אינה זכאית לתוספת גמול ניהול משלא עברה לתפקיד עובדת הוראה לאחר תקופת עבודתה כמנהלת, אלא לתפקיד הדרכתי, ולפיכך לא עמדה בתנאים הנדרשים לצורך גרירת התוספת. 28. בעניין דרישתה של התובעת להגדיל את שיעור גמלתה נטען כי התובעת לא הצביעה על מקור משפטי לכך. כן נטען כי הגדלת שיעור הגמלה אינה זכות קנויה השמורה לתובעת אלא הטבה שניתנה על פי שיקול דעת המדינה ובאישור משרד האוצר. טענות ההסתדרות והעמותה, היו כדלקמן: 29. חלה התיישנות של כל טענות התביעה הנוגעות לארועים אשר ארעו עובר לשנת 2000. 30. בעניין הטענה שעניינה ייצוג בלתי הולם, נטען כי לא קיימת עילת תביעה כנגד ההסתדרות באשר לאופן הייצוג. עוד נטען כי התובעת רשאית הייתה לתבוע את מעסיקה בכל רגע נתון. כן נטען כי אין כל עילה לתביעת השיפוי הכללית, לא מכוח דוקטרינת היצוג ההוגן ולא מכל מקור אחר. 31. בנוסף נטען כי התובעת לא פירטה את טענת ההטעיה כביכול כנגד גב' דונסקי ומר דעי וכי כל פעולותיהם כוונו לעזור לתובעת בהתנהלותה מול המדינה. כך, גב' דונסקי סייעה לתובעת לחזור למשרה חלקית במדינה על מנת לצבור זכויות לשם יציאה לפרישה מוקדמת. בעניין היקף המשרה הנדרש לעבודה לשם צבירת זכויותיה החל משנת 98', הרי שהיה על התובעת לדעת כי היא אינה זכאית להטבת "שעות גיל". בהקשר לטענותיה של התובעת בעניין זה שהופנו כלפי מר דעי, הרי שנטען כי הלה החל לסייע לתובעת בדרישותיה מהמדינה רק בשלב מאוחר יותר, עת פנתה אליו לראשונה, וכי עם פנייתה גילה כי היא מועסקת בהיקף משרה פחות מזה המזכה אותה בצבירת זכויות. בהתאם לכך, פעל מר דעי לתיקון הטעות ופנה בעניין זה אל התובעת ואל הגורמים המוסמכים. בנוסף נטען להיעדר קשר סיבתי בין מעשי ההסתדרות בעניין זה לנזק הנטען, ככל שנגרם לתובעת, מאחר שגם אלמלא הייתה טועה בהיקף משרתה הנדרש, לא הייתה התובעת זכאית לצבירת זכויות. זאת, מאחר שהתקופה במהלכה הועסקה בהיקף פחות משליש משרה משתרעת על פחות משנתיים רצופות הנדרשות לשם יצירת רצף תעסוקתי. 32. בעניין ביטול החל"ת על ידי המדינה נטען כי אין מקום לטענת ההטעיה כנגד ההסתדרות, משהיו מצויים בידי המדינה מלוא הנתונים בדבר אישור החל"ת כבר במועד החלטתו הראשונה. כן נטען כי התובעת לא ביקשה את סיוע ההסתדרות בשימוע שנערך לה. 33. עוד נטען כי אין עילה לעתירתה של התובעת לשיפוי מנתבעות 1-2 על נזקים שנגרמו לה כביכול בשל החלטת המדינה בנוגע לאי הכללת גמול הניהול בשכרה ובהפרשות לקרן הפנסיה. בהקשר זה נטען כי ההסתדרות השקיעה מאמצים ניכרים על מנת לסייע אל מול המדינה בעניין זה וכי חתימת הסכם הפשרה לאחר פרישתה התממשה בסיוע ההסתדרות. זאת למרות שההסכם הנ"ל לא יושם בסופו של יום על ידי המדינה. 34. בעניין טענות הנתבעת כנגד תמיכת ההסתדרות במינוי מר גלעדי נטען כי התובעת הסכימה לכך וכי אין ממש בטענותיה כי מדובר בעניין שנכפה עליה. 35. אשר לטענה בענין פיטורי התובעת, נטען כי התובעת התפטרה לאחר פרסום הכתבה האחרונה, בדבר פרסום מכתבה הנוגע למר וסרמן. זאת, מאחר שהתובעת לא רצתה להמשיך בעבודתה לאחר פרסום הכתבה ובחרה לעזוב מבלי ליצור מהומה נוספת. בהתאם לכך, ביום 1.6.2003 דווח על התפטרותה ועל בחירת ועדה לבדיקת תנאים מטיבים אשר אף הוענקו לתובעת בסופו של יום. הכרעה אשר לדעתנו יאמר כך: פיצוי בגין אי שמירת זכויות בתקופה שבין השנים 95-02 עקב ביטול החל"ת סעיף ז' לחוזר המנכ"ל המעגן את הנוהל בדבר יציאה לחל"ת (ראה - נספח ו' לכתב התביעה המתוקן), קובע כך: "תאושר חופשה ללא שכר לעובדי הוראה קבועים שנבחרו למלא תפקיד בהסתדרות המורים. החופשה תאושר לקדנציה אחת ולאחר הודעה מוקדמת- לקדנציה נוספת. תישמר לעובדי הוראה אלה הזכות לחזור לתפקידם (אין התחייבות המשרד להחזירם לאותו מקום עבודה)". 37. ממכתב סיכום השימוע שנשלח לתובעת בחודש יולי 2009 (ראה - נספח א' לכתב ההגנה) עולה כי ביטול החל"ת נעוץ באי עמידתה של התובעת בשלושה התנאים : הראשון- העסקה בהסתדרות המורים; השני- בחירה לתפקיד; השלישי - אישור תקופת החופשה עד לשתי קדנציות. 38. דעתנו היא כי התובעת לא הוכיחה עמידתה בתנאים הקבועים בחוזר וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן: אשר לתנאי הראשון- הרי שנטען על ידי המדינה כי העמותה והסתדרות המורים הינם גופים נפרדים וכי התובעת לא הועסקה בהסתדרות אלא בעמותה. בעניין זה סבורים אנו כי לאור לשונו של החוזר הנוקטת בשם "הסתדרות המורים" מבלי להרחיב זאת על הארגונים המוקמים על ידה, הרי שחובת ההוכחה היתה על התובעת להראות כי מדובר בישות משפטית אחת. בעניין זה לא מצאנו כי יש בעדותה של גב' צדוק שהובאה לתמיכה בגרסת התובעת בעניין זה כדי לשפוך אור על הסוגייה וזאת אף בשים לב לתפקידה כמנהלת מחלקת גננות בהסתדרות המורים. באשר לכל יתר העדויות, הרי שלא מצאנו בהן תימוכין לטענת התובעת. באשר ליתר התנאים - הרי שעולה גם מעדותה של התובעת עצמה כי קיים הבדל בין מי שנבחר לתפקיד בהסתדרות למשך תקופה מוגבלת של קדנציות לבין מי שממלא תפקיד שאינו מותנה בבחירה המוגבלת מטבעה בזמן. מכך נגזר גם משך התקופה שבה כיהנה התובעת בתפקידה- כ- 14 שנה לפי עדותה (ראה - עמוד 8 לפרוטוקול שורה 10). לטעמנו, קיימת סתירה פנימית בגרסת התובעת - כי מחד לא נבחרה לתפקיד התחום בקדנציות, ומאידך כי יש להחיל עליה את הוראות החוזר המגבילות את משך החל"ת במונחים הנמדדים ב-2 קדנציות. לעניות דעתנו הוראות החוזר נועדו לחול על מי שבהכרח נבחר לתפקיד התחום לקדנציות, שכן- מינוי לתפקיד, בניגוד לבחירה לתפקיד בהסתדרות, אינו מוגבל מראש בזמן. אולם גם אם נלך בדרכה של התובעת ונקיש מהתקופה האמורה אצל נבחרי הסתדרות הרי שגם לגרסתה היא תפקדה כמנכ"לית העמותה במשך 14 שנה. מאחר שגם בהתאם לתצהירה של התובעת משך קדנציה היא 4-5 שנים (ראה - סעיף 7.9 לתצהיר), הרי שיוצא מכך כי בכל מקרה התובעת אינה עומדת בתנאי השלישי של החוזר. שכן, היא שהתה בחל"ת מעל לתקופה השמורה לנבחר הסתדרות בהתאם לחוזר. יצוין כי כך עולה גם מעדותה של גב' רם שהעידה כי התובעת שהתה בתקופת החל"ת בתקופה התואמת קדנציה השלישית (ראה - עמוד 16 לפרוטוקול שורות 20-21). 39. עתה נבחן האם ביטול החל"ת נעשה כדין. החלטת הממונה על הגמלאות ניתנה בהתאם לסעיף 44 לחוק הגמלאות, הקובע כך: "הממונה רשאי להחליט החלטה חדשה בכל ענין, בין ביזמתו ובין לפי בקשת אדם הזכאי לגמלה, אף אם כבר הוחלט בה סופית לפי סעיף 43, אם נוכח על סמך ראיות חדשות, שלא היו לפני המחליט הקודם, כי אותה החלטה בטעות יסודה; דין ההחלטה החדשה יהיה לכל דבר, לרבות זכות הערעור, כדין כל החלטה אחרת, אולם לא תבוצע אלא כתום התקופה להגשת הערעור עליה לפי סעיף 43, ואם הוגש הערעור - עד שבית הדין האזורי יורה לבצעה, בין בהחלטתו הסופית ובין בהחלטת ביניים". ראשית ייאמר, כי משעה שאין בחוק התייחסות להגבלת האמור בו בזמן הרי שאין די בעובדה כי הממונה על הגמלאות שינה את החלטתו בחלוף כ-7 שנים ממועד ההחלטה הקודמת, כדי לאיינה או לפגוע בתקופה. עם זאת, מובן שהחלטות הממונה על הגמלאות צריכות להיעשות תמיד במתחם הסבירות. בהתאם לכך, היה על הממונה לבחון את נסיבות העניין לעומקן להתחשב באינטרס ההסתמכות של התובעת אך מנגד גם להתחשב בהוראות הדין ובעקרונות השיוויון. על יסוד שיקולים אלה לא מצאנו לבטל את החלטתו המצויה לטעמנו במתחם הסבירות, כפי שיפורט להלן: בדיקה לגופו של עניין מעלה כאמור כי התובעת אכן לא הייתה זכאית מלכתחילה לעמוד בתנאי החוזר ולקבל את אישור החל"ת. בהיעדר האישור היו ניתקים למעשה יחסי העבודה עם המדינה כך שאפשרות הפרישה המוקדמת לא הייתה עומדת בפני התובעת. מאחר שאין חולק כי התובעת לא ביקשה להמשיך את עבודתה במדינה אלא לפרוש בפרישה מוקדמת, ומאחר וזכות זו לא נמנעה ממנה עקב החלטת הממונה המאוחרת הרי שאין לומר כי נפגע אינטרס ההסתמכות שלה באופן בלתי סביר. משמע - מאחר שלתובעת ניתנה הזכות לפרישה המוקדמת גם לאחר ביטול החל"ת אשר לא הייתה מתאפשרת לה בדרך אחרת אלמלא האישור הראשוני שניתן שלא כדין, סבורים אנו כי ההחלטה שלא לחשב את התקופה האמורה לצורך גמלה הינה סבירה ומאוזנת. אשר לשמירת הרצף התעסוקתי מתוקף עבודתה של התובעת בשנים 98'-99' בהיקף פחות משליש משרה - העומד על 8 ש"ש, ייאמר כי התנהלותה של התובעת, כמי שהייתה מועסקת במדינה שנים רבות, אינה סבירה לדעתנו. זאת, מאחר שהתובעת לא פעלה לברר את מצב הדברים בפעולה יזומה מטעמה. מעבר לכך לא עולה מהראיות שהתובעת הוטעתה, לא על ידי המדינה ולא על ידי ההסתדרות והעמותה: מהתכתובת הפנימית שנערכה על ידי המפקחת גב' אסתר פיילין מיום 3.3.98 (ראה - נספח ל' לתצהיר התובעת), בפנייתה לגב' רוחמה קציר, להעסיק את התובעת בהיקף של 8 ש"ש, אין ניתן ללמוד כי הובהר לתובעת שמדובר בהיקף העבודה הנדרש לשליש משרה. מעבר לכך יאמר כי משקלו הראייתי של המסמך האמור אף אינו גבוה לאור זאת שהתובעת לא זימנה כעדות את גב' פיילין או גב' קציר. כך, לא הוכיחה התובעת כי נמסר לה על ידי גב' דונסקי כי היקף העבודה הנדרש בשליש משרה הוא 8 ש"ש בלבד וכן את טענותיה כנגד הנחיותיו של מר דעי באותו עניין. לאור האמור, נדחה רכיב התביעה בעניין ביטול החלטת הממונה על הגמלאות לשנת 2009 ביחס לכל הנתבעים. תשלום גרירת גמול ניהול 40. התובעת טוענת לזכאותה לגרירת גמול ניהול המשולם למנהלים שהועסקו במשך 8 שנים במדינה ולאחר מכן עברו לתפקיד הוראה בהתאם לסעיף 9 ב(1) לתקנון עובדי ההוראה (ראה - נספח א' לתצהיר גב' רחל טייטלבוים). בהקשר זה נקבע בתקנון עובדי ההוראה, כך: "לעניין קביעות בגמול הניהול-דינו של מנהל בית ספר (למעט מרכז) שכיהן בתפקידו 8 שנים, לפחות, וחדל להיות מנהל בית ספר אך ממשיך לעסוק בהוראה (למעט תפקידי פיקוח והדרכה), יהיה כדין מנהל בית ספר (למעט מרכז) שכיהן בתפקידו 8 שנים, לפחות, ומספר הכיתות בבית הספר שבניהולו פחת. ההוראה המצוטטת בסעיף 9א תחול גם עליו. הערה: מנהל כנ"ל שעבר מרצונו להיות מורה, יגרור את גמול הניהול יחסית להיקף העסקתו בהוראה" ובסעיף 9א נקבע: "מנהל בית ספר (למעט מרכז) שכיהן בתפקידו 8 שנים, לפחות, ומספר הכיתות בבית הספר שבניהולו פחת, יוסיף לקבל גמול ניהול בעבור מספר הכיתות הממוצע שהיה בבית הספר שבניהולו במשך 4 שנות הלימודים האחרונות, שלפני מועד הפחתת הכיתות, אף-על-פי שמספר הכיתות שבניהולו מזכה אותו באותה שנה בגמול ניהול קטן יותר..." 41. אין חולק כי התובעת הועסקה כמנהלת מעבר ל-8 השנים הנדרשות, ואולם המחלוקת נוגעת לתנאי הנוסף שבתקנון, הנוגע לאופי עבודתו של מי שהיה מנהל וחדל, ואשר המשיך לאחר מכן לעבוד בתפקיד אחר במדינה. התובעת זוקפת את זכותה לגרירת גמול ניהול לכך שהיא הועסקה לטענתה כעובדת הוראה בתפקיד הדרכה, אשר בשונה מעבודת הדרכה ופיקוח, מזכה אותה לטענתה בקבלת רכיב השכר הנ"ל. התובעת תומכת טענתה בכך שהיא הוגדרה בתלוש השכר כ"עובדת הוראה" באופן המראה כוונה, לטענתה, לשלם לה את זכויותיה כעובדת הוראה ולא כמדריכה. 42. לכשעצמנו איננו סבורים כי התובעת זכאית לקבלת הרכיב האמור מהסיבות שיפורטו להלן. עם זאת, בטרם נדון בטענה לגופו של עניין, ייאמר כי בכל מקרה יש לדחות לרכיב תביעה זה הנוגע לשנים 1998-1999 מחמת התיישנות. באשר ליתרת התקופה - יאמר כך: ראשית, סבורים אנו כי יש ליתן את הדעת לכך שהתובעת לא כפרה בכך שהיא הועסקה בתפקיד הדרכה לפי בקשתה (ראה - נספח ה' לתצהיר נורית דואק) וכי הדבר לא נכפה עליה. שנית, אשר לפרשנותה של התובעת לאמור בתקנון הרי שלעניות דעתנו, פרשנות זו אינה עולה עם לשון התקנון ואף לא עם כוונת הדברים העולה ממנו. בהתאם לאמור בתקנון, הזכות לגרירת גמול ניהול שמורה לעובד אשר "ממשיך לעסוק בהוראה" ולא לעובד המוגדר כעובד הוראה אך מועסק בתפקיד אחר. הסעיף אף נוקט לשון חד משמעית ושולל את הזכות האמורה ממי שמועסק בתפקיד הדרכה כמו גם בתפקיד פיקוח. בעניין זה לא מצאנו תמיכה כלשהי לפרשנותה של התובעת. כוונת הסעיף האמור שבתקנון, עולה ברורות מלשונו והיא - להוציא מתחולתו הן את תפקידי הפיקוח והן תפקידי ההדרכה, על מגוונם הרחב. יצוין כי התובעת ניסתה לתמוך פרשנותה בציטוט ממסמך מתוך ירחון לענייני חינוך וחברה בדבר זכויות עובדים בשם "הד החינוך" (ראה - גליון 10-11, אוקטובר נובמבר 2006) ואולם גם במנותק משאלת משקלו הראייתי של המסמך האמור, לא מצאנו בציטוט האמור כל תמיכה לגרסתה. פרשנות התובעת אף אינה עולה מהראיות הנוספות שהובאו במהלך ההליך ומהעדויות שהובאו המתייחסות לנוהג המקובל בהקשר זה. כך, מעדותו של מר דעי עולה דווקא כי בהיעדר הסכם מפורש, אין גרירת גמול ניהול עת עובר מנהל בית ספר לעסוק בהדרכה (ראה - עמוד 41 לפרוטוקול שורות 9-11): לשאלת בית הדין - כשאין הסכם לגרירת גמול ניהול והמנהל עובר לעבודת הדרכה, מה קורה ? ת. כשאין הסכם ומנהל עובר לתפקיד הדרכה, הוא לא יהיה זכאי לגמול ניהול. הוא יהיה זכאי לגרור את גמול הניהול רק אם ישובץ כמורה. ההסכמים האלה נערכים בכתב והם ספציפיים לגבי כל מנהל ומנהל. מעדותה של גב' טייטלבאום, שהובאה על ידי התובעת לשם תמיכת גרסתה, אין עולה אלא כי קיימים הבדלים מסוימים בין תפקיד הדרכה כללי לבין מורה בתפקיד הדרכה על אף שלא ידעה לעמוד עליהם (ראה - עמוד 23 לפרוטוקול שורות 2-3). זאת, מבלי שנאמר דבר בעדותה הנוגע לפרשנותה של התובעת בהקשר לתקנון. בכל הנוגע לטענת התובעת לקיומו של נוהג לפיו עובד "נרשם פורמאלית" במקום אחד ומדריך בפועל במקום אחר, הרי שטענה זו לא נתמכה בראיות ומר וסרמן סתר בעדותו קיומו של נוהג כאמור (ראה - עמוד 32 לפרוטוקול שורות 12-15). 43. לאור כל האמור לעיל- סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה שעניינה גרירת גמול הניהול. האם פוטרה התובעת או התפטרה מעבודתה בעמותה? 44. אין חולק כי הרקע לסיום עבודתה של התובעת היה עלייתה של מערכת היחסים שבין התובעת למר וסרמן על שרטון. תחילת הקרע במערכת היחסים, לטענת התובעת, במסכת פרסומים בתקשורת שנגעה למילוי תפקידה כעובדת הוראה וסופה בפרסום מכתב שנכתב על ידה שעניינו פוליטי וכרוך בייצוג מפלגת הליכוד בהסתדרות על ידי מר וסרמן, יו"ר העמותה. פרסומים אלו גרמו לטענת התובעת להתנכלות מצד מר וסרמן כלפיה ולהחלטתו לפטר אותה. יצוין כי לגרסתה של העמותה, נזקפה לחובתה של התובעת רק הפרשייה אחרונה- בדבר פרסום המכתב. כידוע, על הטוען לפיטורין מוטל הנטל להוכיח את טענתו. התובעת לא הציגה כל מסמך לפיו פוטרה מעבודתה ולא תמכה טענתה בראיות נוספות. הראיות והעדויות שהובאו לפנינו מעידות דווקא על כך שמדובר בהתפטרות: כך, התובעת לא סיפקה הסבר מדוע לא הגיבה על מכתבו של מר וסרמן מיום 22.5.2003 בו כתב "הריני מאשר התפטרותך מעבודתך ומכהונתך כמנכ"ל עמותת המורים לקידום החינוך וההוראה כמבוקש על ידך במכתבך מיום 15.5.2003" (ראה - נספח 10 לתצהיר מר דעי). כך גם מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון עמותת המורים מיום 1.6.2003 (ראה - נספח 9 לתצהיר מר דעי) שדנה בעניינה של התובעת, עולה כי התובעת הגישה מכתב התפטרות שייכנס לתוקפו לאחר חזרתה מחופשה. בעניין זה העיד מר וסרמן כי ישיבת הדירקטוריון מיום 1.6.2003 התנהלה לאחר שהתובעת הגישה את מכתב ההתפטרות. עוד העיד מר וסרמן כי התובעת התפטרה לאחר שזומנה לשימוע בעניינה ואולם בחרה להימנע מהמעמד המביך, כלשונו, ולהתפטר (ראה - סעיף 10 לתצהיר מר וסרמן; עמוד 33 לפרוטוקול שורות 17-21). 45. התובעת טענה אף לגרם הפרת החוזה בינה לבין העמותה מצד ההסתדרות בכך שהובילה לבדיקת עניין העסקתה בבית ספר קרול על ידי מר גלעדי וזאת בניגוד לרצונה של התובעת. ראשית, סבורים אנו כי התפטרותה של התובעת נבעה מ"משבר אמון" שנוצר בינה לבין מר וסרמן עקב פרסום המכתב האחרון, וכי עובר לכך אין בהתנהלותו של מר וסרמן אל מול התובעת כדי להעיד על מערכת יחסים עכורה. שנית, התובעת לא הוכיחה טענתה בדבר אי הסכמתה למינוי מר גלעדי וטענתה זו אף סותרת את האמור במכתבה אל מר גלעדי מיום 19.36.2003 בו כתבה כי היא "מקבלת בברכה את בדיקתך בנושא" (ראה - נספח 4 לתצהיר מר דעי). 46. לאור האמור, נדחה רכיב התביעה הנוגע לאכיפת יחסי עבודה ולפיצוי בגין הפסד השתכרות וגרם הפרת חוזה בהתאם לכך אף נדחים רכיבי התביעה שעניינם עוגמת נפש. 47. רכיבים נוספים א. הגדלת שיעור הפנסיה - התובעת לא הוכיחה את רכיב התביעה האמור ולא הפנתה למקור כלשהו לדרישתו, מלבד האמור בפרוטוקול הועדה הפריטטית לפיטורים מנהליים שנערכה בעניינה ביום 18.5.2003 (ראה - נספח יד' לכתב התביעה). מפרוטוקול הועדה עולה כי המדינה בחרה לסיים את עבודתה של התובעת, משלא נמצא עוד תפקיד העונה לדרישותיה. עוד עולה מהפרוטוקול כי אכן התובעת ביקשה לפרוש בפרישה מוקדמת בתוספת 8% לפנסיה, שניתנה לפורשים בדרגת ניהול, ואולם לא צוין בפרוטוקול כי הדבר הובטח לה. מתצהירה של גב' סלומון עולה כי מדובר בתוספת לשכר שאינה קבועה ותלויה בשיקול דעת הוועדה. ב. רכיב התביעה הנוגע לתשלום שכר בגין שעות הדרכה וגמול ניהול במרפ"ד נתניה - הרכיב התיישן משמדובר בתשלום שכר לשנת 1998. ג. בעניין טענתה של התובעת בדבר היקף משרתה כעומד על 100% לצורך חישוב הרכיבים הפנסיונים, הרי שהתובעת לא הוכיחה טענתה זו ולא תמכה אותה בראיות. סוף דבר 48. התביעה נדחית על כל רכיביה. 49. לאור דחיית התביעה, תשלם התובעת לכל אחת מן הנתבעות הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 7,000 ₪. חופשה ללא תשלום