הדעה המקובלת בארצות הברית היא שג?פָנים (להבדיל אולי מפונטים דיגטליים) לא זכו להגנת דיני זכויות יוצרים לפני ה- Copyright Act of 1976, ואין הם זוכים להגנה גם לאחריו.11 העמדה ביחס לדין לפני חקיקת החוק מ- 1976 נסמכת בעיקר על פסק דין שניתן לאחר כניסתו לתוקף, Eltra Corp. v. Ringer, 579 F.2d 294 (4th Cir. 1978) (להלן: "פסק דין Eltra"). העמדה ביחס לדין לאחר החוק (ולמען הדיוק, גם בפסק הדין Eltra) נסמכת על האמור בדו"ח הוועדה השיפוטית של הקונגרס, ובמיוחד על הדברים הבאים: "The Committee has considered, but chosen to defer, the possibility of protecting the design of typefaces…. The Committee does not regard the design of typeface… to be a copyrightable "pictorial, graphic, or sculptural work" within the meaning of this bill and the application of the dividing line in section 101" (at p. 55). מלומדים אמריקאים, ובראשם בעל החיבור המוביל בדין האמריקאי על דיני זכויות יוצרים, פרופ' Melville Nimmer, ביקרו בחריפות מסקנה זו.12 לא זה המקום לדון בביקורת האמורה, מהטעם שהדיון בנושא במשפט האמריקאי סובב בעיקרו סביב פרשנותה הראויה של ההלכה לפיה ניתן להגן על "חפצים שימושיים" (useful articles) רק באותם מצבים בהם מתאפשרת הפרדה בין המרכיב השימושי (utilitarian element) למרכיב העיצובי-אומנותי (expressive element). כך, למשל, הלכת Eltra מבוססת על התפיסה כי הפרדה זו צריכה להיות "הפרדה פיסית" (physical separation), וזאת בעקבות ההלכה המרכזית בנושא בארצות הברית בשעתו (Mazer v. Stein, 347 U.S. 201 (1954)13). הביקורת גורסת כי ראוי לרכך דרישה זו, ולהסתפק באפשרות לבצע הפרדה קונספטואלית (conceptual separation). בין כך ובין כך, אין הוויכוח רלוואנטי לדין הישראלי. ההלכה האמריקאית בעניין זה לא נקלטה בארץ. על פי הדין הישראלי, כפי שעוצב בעניין אינטרלגו, חפצים שימושיים יכולים להיות מוגנים בדיני זכויות יוצרים גם אם לא ניתן להפריד כלל בין המרכיב השימושי למרכיב העיצובי-אומנותי (ראו שם, בע' 173 - 186). מכאן, שגם אם נקבל שלפי הדין האמריקאי הדרך המרכזית להגן על ג?פָן היא באמצעות המקבילה של דיני המדגמים (המכונה design patent14), אין בכך כדי ללמד על הדין החל בארץ. בשונה מהדין האמריקאי, הדין האנגלי כיום מכיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים באפשרות להעניק לג?פָן הגנה במסגרת דיני זכויות היוצרים. החוק האנגלי משנת 1988 (Copyright, Designs and Patents Act, 1988) קובע הוראות מיוחדות הבאות להסדיר את היקף ההגנה על זכויות היוצרים בג?פָנים. בין השאר נקבע שם כי שימוש בלתי מורשה בג?פָן על ידי משתמש קצה אינו מהווה הפרה של זכות היוצרים, ואולם ייצור והפצה של אמצעים המאפשרים שימוש בלתי מורשה (קרי, פונטים) מהווה הפרה של זכויות היוצרים (ראו סעיף 54 לחוק האנגלי). כן נקבע כי תקופת ההגנה חלה רק מהמועד בו הוחל לשווק פונטים בהם הוטבע הג?פָן, וכי היא תקפה ל- 25 שנה מתום השנה בה החל השיווק (ראו סעיף 55 לחוק האנגלי). הסדרים אלו לא היו כלולים בחוק האנגלי קודם לשנת 1988, אולם מניסוח החוק משנת 1988 נראה שהנחת המחוקק הבריטי הייתה שג?פָנים זוכים להגנת זכויות יוצרים, וכי יש מקום להגביל הגנה זו. בפסיקה האנגלית הישנה ניתן למצוא תמיכה מסוימת ומסויגת בהנחה זו.15 יחד עם זאת, קשה לראות גם בכך משום אסמכתא ממשית להכרעה במחלוקת שלפני. זכויות יוצרים (הפרת)