נאשם: Xחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982, (להלן: "החוק"), תכליתה של זכות העיון לפי סעיף 74 לחוק הינה לאפשר לנאשם לממש את זכותו למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. חשיבותה של זכות זו נעוצה אף במתן אפשרות טיעון מלאה לנאשם, אשר ממילא מתמודד מלכתחילה עם קיומו של פער מובנה בין יכולתו להתגונן כראוי, לבין יכולתה של המאשימה להציג את טענותיה. משנשאבו זכות העיון וההסדרים למימושה, מן הדין הישראלי אל דין האזור, אף נקלטו ההלכות אשר באו ליצוק תוכן להוראות ס' 74 לחוק הנ"ל. כך נקבע כי אין לפרש את המושג חומר חקירה פירוש דווקני, ויש לכלול בו גם ראיות הנמצאות בפריפריה של האישום (ראה בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל פ"ד לט (4) 124 ואף בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל פ"ד נד (1) 376). כך גם נקבע, מימים ימימה, כי "אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא לפניו" (השופט יצחק אולשן בע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 429, בע' 433). אשר על כן, אין די בהצהרת התביעה כי החומר הנדרש אינו מהווה חומר חקירה, לשם פסילת הבקשה לקבלו, ועל ביהמ"ש לבחון היטב חומר זה כדי שניתן יהא להניח בידי הסנגור, כלים ממשיים ומקסימאליים, לשם הגנה על הנאשם: "אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסנגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי" (פרשת מסארווה הנ"ל, בע' 382) הנה כי כן, המונח "חומר חקירה" זכה לפרשנות גמישה, אשר נועדה לאפשר מרחב תמרון רב לסנגוריה לשם מיצוי מלא של הזכות למשפט הוגן. יחד עם זאת, גם אם הורחבו עד מאוד גדרי המושג "חומר חקירה", לא באו אל חיקו כל מסמך ומסמך אשר דרשה ההגנה לקבל לעיונה ויהי רלוונטיותם לאישום אשר תהא. דברים אלה באו לידי ביטוי ברור בקביעתו של ביהמ"ש העליון בעניין אל הוזייל הנ"ל: "אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית" כך נקבע כי חומר רקע הנוגע לעד אינו עונה בהכרח להגדרה של חומר חקירה: "הנה כי כן, חומר רקע הנוגע לעד אינו עונה בהכרח להגדרה של 'חומר חקירה' ונראה כי כאשר חומר זה אינו מתייחס למסכת העובדות הנוגעות לאישום ואינו מצוי בידי התביעה, תהיה הנטייה שלא לסווגו ככזה" (בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי) ואח', תק-על 2005(2) 2861, 2875). וראה גם עניין אלחאק: "חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד עשוי אף הוא להיות חלק מחומר החקירה, ואולם לא תמיד כך. יש שטיב החומר או ריחוקו מן העניין המתברר בפני בית המשפט עשוי לדחוק חומר כזה אל השוליים הרחוקים של הרלבנטיות ולהוציאו מגדר חומר החקירה" (בש"פ 5425/01 אלחאק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 426, 430 ואף בש"פ 3927/05 פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2005(2), 1770 ,עמ' 1771). אשר על כן, באין זיקה כלשהי בין החומר הנדרש לבין הנאשם או העבירה, זה לא יוכר כ"חומר חקירה" הבא בגדרי סעיף 74 לחוק (ראה שוב עניין אל הוזייל הנ"ל). משכך, נדרש ביהמ"ש למבחנים כלליים בהם ניסה להגדיר את תחומי המושג. הדברים באו לידי ביטוי בשורה ארוכה של החלטות, וסוכמו כדלקמן: "...מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח כללי בלבד. מורי הדרך העיקריים הם השכל הישר והענקת הזדמנות הוגנת לסנגוריה להכין את הגנתה, ובעת ובעונה אחת אין "להפליג למרחקים" ואין לכלול באותו חומר חקירה ראיות שהרלוואנטיות שלהן לתביעה הפלילית נדונה היא רחוקה ושולית..." (בבג"ץ 5274/91 חוזה נ' שר המשטרה, פ"ד מו (1) 724, 726 וראה גם בש"פ 5405/05 פלד נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (3) 318) וכן בבג"ץ 9264/04, מדינת ישראל נ' ביהמ"ש השלום בירושלים הנ"ל: "בסופו של דבר תוכרע השאלה אם מדובר ב"חומר חקירה" על ידי בית המשפט, על-פי מכלול השיקולים, ובראש ובראשונה על-פי הרלוונטיות של החומר לאישום ולנאשם". זוהי, על כן, השאלה הדרושה להכרעתי במקרה דנן: האם המסמכים אותם מבקש הסנגור לקבל לרשותו, מהווים חומר חקירה בהתאם לכללים עליהם עמדתי. יישום ההלכה במקרה שבפניי בקשת הסנגור הינה כאמור לקבל מסמכים צבאיים, אשר לטענתו, יסייעו בידיו להגן על הנאשם וכן יסייעו לבית המשפט בבואו לקבוע ממצאים. בקשת הסנגור והמטרה אותה הניח בבסיסה, הינן כוללניות מידיי. הסנגור לא הצביע על טעמים פרטניים, אשר ניתן היה לבוחנם ביחס לחומר האמור. הרושם המתקבל הינו כי מדובר בניסיון לברר עובדות שאינן ממין העניין ושרלוונטיותן להליך כולו מוטלת בספק. על אף האמור, עיינתי בדקדקנות רבה בכל החומר אשר הוצג לעיוני בניסיון לתור אחר רמז או אף בדל של ראיה הקשורה לנאשם או לאירועים המיוחסים לו. מעיון ביומנים ובדוחות הרבים אשר כאמור הועברו לעיוני על ידי התביעה הצבאית בקבצי WORD באמצעות הדואר האלקטרוני, לא מצאתי דבר אשר יהא בו כדי לסייע בהגנת הנאשם. המדובר בתרשומת ענפה ויום יומית באשר לאירועים אשר התרחשו בגזרה הרלוונטית, הכוללים בין היתר נוכח המציאות באזור, אף אירועי ירי שונים, אך לא ניתן להניח או להסיק כי מי מבין האירועים המתועדים, קשורים בצורה כלשהי לנאשם או למיוחס לו בכתב האישום. לא למותר לציין, כי ניסוחו הכללי של הפרט השני בכתב האישום הרלוונטי לענייננו, כמו גם העובדה כי בגוף פרט זה, לא צוין תאריך אירוע או מיקום מדוייק, ודאי הקשה שבעתיים על היכולת לתור אחר ראיה או תרשומת כלשהי, אשר יהא בה, אף בדוחק, לסייע לנאשם בהגנתו. סבור אני כי תקוותו של הסנגור כי ביומני המבצעים יימצא סעד כלשהו עבור הנאשם, נותרת, על כן, תקווה ספקולטיבית במהותה. באשר לחשיפת נהלי רישום ותיעוד מבצעים, היתקלויות וסיורים, אותם דורש הסנגור, עלינו לזכור כי חשיפת נוהלי הרישום של יומני החקירות מהווה פגיעה בעניין ביטחוני, אשר מטבעו אינו נחלת הכלל. בחשיפתו אינה מתעוררת, על כן, שאלת הבטחת זכות העורר למשפט הוגן בלבד, אלא מונח על כפות המאזניים אף האינטרס הציבורי החשוב הטמון במניעת פגיעה בדרכי פעולותיהם של כוחות הביטחון. האיזון הראוי, במקרה דנן, מביא להעדפת העניין הביטחוני. במצב דברים זה, יש לקבוע כי הראיות האמורות חורגות מן הראיות, החייבות להימסר לעיון הסנגוריה. בקשת הסנגור מתייחסת כאמור לעניין כללי, אשר אינני סבור כי יביא לתוצאות כלשהן ויסייעו בהגנת הנאשם. הבקשה נדחית. מסמכיםזכות העיון