השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט רוזן) מיום 5.5.08 בתיק עת"מ 1440/08. עניינו של ההליך, בקשת מתמודדת שהפסידה במכרז לעיין במסמכי ההצעה הזוכה. רקע ב. המערערת והמשיבה 2 (להלן המשיבה) התמודדו במכרז שערכה המשיבה 1 (להלן משרד הביטחון) לאספקת חומרי ניקוי. המכרז התייחס ל"סל מוצרים", ונאמר בו מפורשות: "להדגיש - המכרז הינו לעיסקת חבילה, דהיינו הזוכה במכרז ייקבע על פי סל המוצרים הזול ביותר לכל הפריטים יחדיו" (סעיף 3 לפרק תנאי הסף). על מנת לחשב את עלות "סל המוצרים" צורפה למכרז רשימה של פריטים, שבצדם הכמות המשוערת אשר תידרש מכל פריט - והמציעים התבקשו לציין ליד כל אחד מהפריטים את מחירו (להלן פירוט המחירים). על יסוד פירוט זה נערך חישוב עלותו של סל המוצרים: "החישוב לצורך קביעת הזוכה יהיה על פי הסל הזול ביותר של כלל המחירים אשר יוגשו על ידכם במכפלת הכמויות המשוערות לצריכה שנתית" (סעיף 5 שם). ג. ביום 31.1.08 הודיע משרד הביטחון למערערת על זכייתה במכרז. משנודע למשיבה על כך (בתחילת פברואר), ביקשה להעביר לעיונה את המסמכים הקשורים להצעה הזוכה ולהחלטת הועדה. לאחר קבלת תגובת המערערת, החליטה הועדה (החלטה מיום 13.2.08 והחלטה מעדכנת מיום 25.2.08) לאפשר למשיבה לעיין במסמכי המכרז, למעט פירוט המחירים - לגביו קיבלה את טענת הסודיות המסחרית שהעלתה המערערת. וכך נומקה ההחלטה מיום 13.2.08: "הועדה על פי חוות דעת משפטית (אשר לא הומצאה לנו - א"ר)... לא מאשרת חשיפת הצעתה של חב' קליר מחשש לפגיעה בסודיות מסחרית". בהחלטה המעדכנת (מיום 25.2.08), שנחתמה בידי יו"ר הועדה בלבד, נאמר: "ב. בהתאם לחוות דעת משפטית חדשה הנ"ל (אף היא לא הומצאה לנו - א"ר)הועדה מאשרת חשיפת הצעתה של חב' קליר בהתאם למכתבה (סימוכין ג') מיום 24.2.08. ג. הועדה לא מאשרת חשיפת יתר המסמכים שחב' מגדירה כסוד מסחרי..." (ההדגשה במקור). ד. ביום 6.3.08 הגישה המשיבה עתירה מינהלית (עת"מ 1440/08) בה עתרה לחייב את משרד הביטחון לחשוף את פירוט המחירים, בהתאם להוראת תקנה 17(יג) לתקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הבטחון), תשנ"ג - 1993 (להלן תקנות מערכת הביטחון) הקובעת: "לכל משתתף במכרז תימסר הודעה על המציע או המציעים שהצעותיהם נבחרו... במשך תקופה שלא תעלה על 30 יום ממועד ההודעה, כאמור, יהיה רשאי משתתף במכרז רגיל לעיין בהצעת הזוכה במכרז, למעט כאשר ועדת המכרזים החליטה בהחלטה מנומקת כי מסיבות של סודיות בטחונית או סודיות מסחרית או מקצועית שלא להרשות העיון, כולו או חלקו". במקביל הוגשה בקשה לצו ביניים (בש"א 30704/08) שיאסור על מימוש הזכייה - וזו התקבלה (ביום 23.3.08 מפי סגן הנשיא זפט) חרף התנגדות משרד הביטחון והמערערת; גם הוצע למשיבות להסכים לקבלת העתירה. בהמשך, יומיים לפני מועד הדיון בעתירה, הודיע בא כוח משרד הביטחון כי הוא נכון לקבלת העתירה - וכי נוכח התנגדות המשיבה "יש לנהל את ההליך ולהכריע במחלוקת בין העותרת לבין המשיבה". שינוי עמדה זו של משרד הביטחון, הוסבר בבית המשפט קמא: "לאחר ששמענו את גישתו של כב' השופט זפט ואין בכוונתנו לשאת בהוצאות נוספות בתיק זה, ולאור העובדה שמדובר בסוד מסחרי לא של משרד הביטחון, מבחינתנו אנו מוכנים לגלות כל שיתבקש על ידי העותר[ת] על פי קביעות בית המשפט" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.08 עמ' 1). פסק הדין קמא ה. בית המשפט קמא ציין, כי הצדדים הסכימו לתחום את הדיון לשאלה, האם פירוט המחירים חוסה בצל התיבה "סודיות מסחרית" שבתקנה הנזכרת - וקיבל את עמדת המשיבה, כי יש להשיב על השאלה שלא בחיוב. ו. ראשית נקבע, כי את זכות העיון שבתקנה 17(יג) לתקנות מערכת הביטחון (ומקבילתה בתקנה 21(ה) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג - 1993; להלן תקנות המכרזים) יש לפרש בהרחבה (ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מח(3) 749) - תוך העדפת השקיפות ונטילת "סיכון, כי מציעים שהפסידו במכרז יבקשו לעיין בהצעות המציעים האחרים, לא כדי 'לתקוף' את הליכי המכרז, אלא, כדי לדלות מידע עסקי שיסייע להם בעתיד, בין היתר, בתחרות העסקית מול המציעים האחרים" (עמ' 5). נאמר, כי מחיר של פריט - "להבדיל מתהליכי ייצור, שיטות ייצור, שמות לקוחות וספקים פוטנציאלים וכיו"ב סודות מסחריים" (עמ' 8) - אינו בא בגדרי "סוד מסחרי". שנית הוטעם, כי פירוט המחירים מופץ ברשת המחשבים הצבאית, וחשוף בפני משתמשים רבים. שלישית, הוזכר כי מחירי המערערת נחשפו במסגרת מכרז שערכה עיריית ירושלים באותה תקופה. רביעית הוטעם, כי אפילו היו המחירים המפורטים בגדרי "סוד מסחרי" היתה ההגנה עליו נדחית בפני האינטרס הציבורי (בהתבסס על עת"מ (תל-אביב-יפו) 2327/04 טרנסכלל סחר בע"מ נ' בזק החב' הישראל לתקשורת בע"מ (לא פורסם)). אשר לטענות בדבר התנהלות המשיבה, שהשיגה בעבר פירוט מחירים "בדרך לא דרך" (עמ' 8) - נאמר כי "בא כוח המשיבה לימדנו בטיעונו, כי בחשיפת המחירים יש כדי לשפר תוצאות מכרז, בכך זיל גמור" (עמ' 9). טענות המערערת ז. ראשית נטען, כי שגה בית המשפט בהתעלמו מטענות המערערת בדבר אי נקיון כפיים מצד המשיבה. נאמר, כי עובר להחלטת ועדת המכרזים הציגה המשיבה לועדה השוואה בין המחירים שהציעה המערערת במכרז קודם לבין הצעת מחיר ששלחה המערערת ללקוח אחר שלה - כדי לטעון שללקוח הפרטי הוצעו מחירים נמוכים יותר. עוד התייחסה המערערת למכתב ששלחה המשיבה למשרד הביטחון, בו התבססה על נתונים שכנטען הושגו מתוך מערכת המחשבים הצבאית. ולבסוף, נטען שהמשיבה מנסה לסכסך בין המערערת לבין ספקיה. ח. שנית, נטען כי בנסיבות עולה חשיפת מחירים שהצליחה המערערת להשיג מספקיה - שעם חלקם עובדת גם המשיבה - כדי חשיפת סוד מסחרי. נטען, כי השוק הישראלי מצומצם, וכי מאחורי המשיבה (נור) עומדת חברת ענק (סנו) - כך שאם יתברר שספק הציע מחיר נמוך יותר למערערת, תוכל המשיבה להשיג מחיר זהה; ומסתבר יותר - לחייבו להעלות את מחיריו באופן שיפגע במערערת ובתחרות במשק כולו. הוזכר כי סוד מסחרי הוגדר (בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999): "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". והוטעם, כי בתחום עיסוקם של הצדדים, המידע החשוב ביותר למתחרות הוא תמחור המוצרים ומקורם (תוך השוואה לעת"מ (ירושלים) 522/06 התנועה לחופש המידע נ' רשות השידור (לא פורסם)) - וכי חשיפתם עלולה לאפשר למשיבה לבצע מניפולציות, הן במכרזים עתידיים והן בשוק החופשי (אשר להיות מקורות האספקה "סוד מסחרי" מפנה המערערת לעת"מ (תל אביב) 1590/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (לא פורסם)). ט. עוד נטען, כי לחשיפת פירוט המחירים עלולה להיות השלכה על שוק מוצרי הניקיון כולו, כיון שחברות קטנות יהססו להשתתף במכרז שבצידו חשיפת סודותיהם המסחריים: "מציעים שסודיות עניניהם תפגע עקב מסירת המידע המבוקש לעלית, עלולים להמנע מלהגיש הצעותיהם בעתיד. הסיכוי הקטן יחסית לזכות במכרזים לאור מעמדה הדומיננטי של עלית בשוק הנדון... לעומת הסיכוי הגדול יחסית לפגיעה רחבה יותר בעסקים לאחר גילוי הצעותיהם לכל יתר המשתתפים, עשויה להרתיע משתתפים מלגשת למכרזים בעתיד. בכך תקטן התחרות והרשות תמצא נפגעת" (ה"פ (תל אביב) 11182/99 עלית תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (לא פורסם)). י. שלישית, נטען לאינטרס הסתמכות של המערערת, ולמניעים פסולים של המשיבה; במכרז שערכה עיריית ירושלים נקבע במפורש: "המציע מצהיר כי הצעתו גלויה וכי במידה ותהיינה פניות של מציעים אחרים, לראות את הצעתו, אין לו כל התנגדות לכך... ובמידה והמציע מתנגד... עליו לציין מראש ובמפורש במסמכי הצעתו אלו סעיפים לדעתו, הינם חסויים". ואילו במכרז שלפנינו לא נכללה תניה דומה. עוד הוזכר, כי המכרז שלפנינו התייחס במפורש "לעיסקת חבילה... סל המוצרים הזול ביותר לכל הפריטים יחדיו" - ולפיכך כי פירוט המחירים אינו מעלה או מוריד לגבי השגות המשיבה על המכרז, והסיבה האמיתית לבקשה היא איפוא נסיון להשיג יתרון עסקי במכרזים עתידיים ובשוק החופשי (תוך הפניה לעת"מ (באר-שבע) 223/01 קומפאק מחשבים נ' אלתא תעשיות (לא פורסם)). נטען כי בבית המשפט לא נימקה המשיבה את דרישתה - ורק טענה שזו זכותה על פי דיני המכרזים, והיא אף התנגדה שבית המשפט יעיין בפירוט המחירים. י"א. רביעית, נטען כי שגה בית המשפט בקבעו, שהעובדה שהמחירים נגישים לחיילים רבים ברשת המידע הצבאית מביאה למסקנה שאין מדובר בסוד מסחרי. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקביעה (שנעשתה לשיטתו מעבר לצורך), כי אפילו היה מדובר בסוד מסחרי - גובר האינטרס הציבורי בגילויו. הוטעם, כי קביעה זו אינה מתיישבת עם הוראתה המפורשת של תקנה 17(יג), והיא תרתיע מתמודדים מלהשתתף במכרזים. סופו של יום, נטען כי מדובר בעימות עסקי בין שתי חברות, וההשתתפות באותו מכרז זימנה למשיבה הזדמנות לחשוף מידע עסקי שיכול לסייע לה בהקשרים עתידיים. עם הגשת העתירה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי - וזו התקבלה ביום 10.6.08 (מפי השופט ג'ובראן). טענות המשיבה י"ב. ראשית, נטען נגד עמדתו של משרד הביטחון, שבחר "לשבת על הגדר" (סעיף 4 לסיכומים) בהליך שלפנינו - שעה שעקב צו הביניים של סגן הנשיא זפט מוקפא המכרז, והמשרד ממשיך לרכוש מוצרים מהמערערת בפטור ממכרז. עוד נטען, כי החלטת ועדת המכרזים אינה מנומקת - והיא אך חוזרת על עמדת המערערת. י"ג. שנית, נטען כי זכות העיון "חיונית על מנת להבטיח את יכולתו של מי שהשתתף במכרז ולא זכה בו, לבקר את החלטתה של ועדת המכרזים, להצביע בפני בית המשפט על פגמיה, או להשתכנע שאין בה מתום" (ה"פ (תל אביב) 1996/95 יעל תוכנה ומערכות בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם)). נטען כי לזכות זו מעמד עצמאי - ואין היא מחייבת מציע שהצעתו נדחתה לנמק מדוע הוא מבקש לעיין במסמך מסוים. נטל הראיה להוכיח כי מדובר במסמך חסוי מוטל, כך נטען - ואוסיף כי בדין נטען - על הטוען לו. מעבר לצורך (לשיטתה) טוענת המערערת, כי עיון בפירוט המחירים נועד כדי לחשוף מניפולציה שביצעה המערערת - שעיקרה תמחור במחירים גרעוניים של חלק מהמוצרים, באופן שבסופו של דבר סל המוצרים שלה יקר מהסל שהציעה המשיבה. נטען כי לחשד זה ביטוי גם בדוחות השנתיים של המערערת, המשמשת ספק בלעדי של משרד הביטחון מזה שמונה שנים. י"ד. שלישית, אשר לחריגים לזכות העיון, נטען כי המגמה הכללית בפסיקה היא הרחבת השקיפות. עוד נטען, כי לא יתכן שמחיר שרשות ציבורית משלמת יהוה סוד - ולא יהיה נתון לביקורת ציבורית (ע"א 6576/01 החברה לייזום נ' לירן, פ"ד נו(5) 817). נטען, כי אפילו היה בפירוט המחירים צד של סוד מסחרי - יש בעצם הגשתו משום הסכמה לחשיפתו. כדברי השופט מודריק: "לא מן הנמנע - ולכך דעתי נוטה - שהצעת המחיר במכרז לעולם אינה בגדרו של 'סוד מסחרי' או שלמצער, גם אם יש בה סוד כזה, בעל ההצעה, בעצם הגשת הצעתו, ויתר על סודיות המחיר" (פרשת טרנסכלל). ובכל מקרה, כך נטען, לא יתכן שטענת סוד מסחרי תסכל את האפשרות לבקר את ההכרעה במכרז. ט"ו. רביעית, נטען כי בנסיבות אין פירוט המחירים סוד מסחרי - הן כיון שהזמן שחלף מאז עריכתו (דצמבר 2007) הפך את הנתונים ללא רלבנטיים, הן כיון שלא פורטו בו ספקי המערערת (שנטען שרובם הן חברות בת) והן כיון שהמערערת אינה נוקטת "אמצעים סבירים לשמור על סודיותו", שכן חשפה את מחיריה במכרז של עיריית ירושלים. עוד נטען, כי בהתחשב בתפוצת פירוט המחירים במערכת הצבאית, אין לומר שמתקיימת הדרישה "שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים" (סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות הנזכר). תגובת המערערת ועמדת משרד הביטחון ט"ז. נטען מטעם המערערת, כי מסיכומי המשיבה עולה שאין לה כל אינטרס בקבלת פירוט המחירים - למעט הרצון להשיג מידע עסקי לצרכי תחרות עתידית במכרזים ובשוק החופשי. אשר לטענת בדבר מניפולציה בתמחור - הודגש כי הפער בין הצעת המערערת והצעת המשיבה היה 1.7% בלבד, ואין זה מסתבר כי בפער זניח זה יש מקום לתכסיסנות. עוד נאמר, כי המערערת הסכימה להעמיד את הצעתה לעיון בית המשפט קמא - אך המשיבה התנגדה לכך. הודגש, כי מאמצי המשיבה להשיג את פירוט המחירים מעידים כי מדובר בסוד מסחרי - שאין למשיבה דרך להשיגו שלא באמצעות בית המשפט. משרד הביטחון (בסיכומיו מיום 5.8.08) הסתפק באמירה זו: "המשיב 1 אינו מתנגד למסירת המידע בהתאם לפסק הדין. המשיב 1 אף לא ערער על פסק הדין". י"ז. בדיון בפנינו טען בא כוח המערערת, כי טרם נפסקה הלכה לגבי השאלה שבמחלוקת - האם מחיר יכול שיהא סוד מסחרי לצורך העניין דנא. לשיטתו משמע הכרעתו של בית המשפט קמא הוא גרימת הפסדים למערערת ביחסיה עם אחרים. עוד נטען, כי המשיבה השיגה את המחירים הפרטניים ממכרז קודם באופן עלום; עם זאת הובעה נכונות לשקול מסירת המחירים של פריטים שהם מייצור עצמי. נציג המדינה ציין, כי יש פער מסוים בין עמדת הפרקליטות לזו של משרד הביטחון. משרד הביטחון לא שש לגלות את המחירים בהם מדובר מחשש כי יתקבלו במכרזים הצעות פחות טובות, ואילו הפרקליטות סברה בסופו של יום כבית המשפט המחוזי. לשיטת המשיבה, המחירים אינם סוד מסחרי, משגולו במכרז בירושלים, ואי מתן הפירוט לא יאפשר ניתוח ראוי של ההצעה. לשאלה מה היה קורה אילו המצב היה הפוך והמערערת היתה זוכה, נטען כי מתקין התקנות לא נדרש לנושא המחירים כסוד מסחרי כל עיקר. דיון - הקדמה ועיקרי דברים י"ח. המקרה שלפנינו מעורר שאלות מורכבות - חלקן בעלות אופי כללי, כהגדרת סוד מסחרי וניתוח האיזון בין האינטרסים המתחרים; חלקן בעלות אופי פרטיקולרי, ועיקרן יישום העקרונות למסמך הספציפי שחשיפתו מתבקשת. כפי שיפורט להלן, ישנה דרך שבדין להכרעה בשאלות אלה: ראשית, החלטה מנומקת של הועדה; שנית, הליך של ביקורת שיפוטית, שלדידי עליה להידרש גם למסמך הספציפי שחשיפתו מתבקשת. דומני כי במקרה דנא לא התברר התיק בדרך זו - הן בשל העמדה ה"ניטרלית" שנקט משרד הביטחון בסופו של יום, והן בשל התנגדות המשיבה להעמדת החומר כולו לעיון בית המשפט כדי שיבחן את הזכייה במכרז לפי פירוט המחירים. עמדת משרד הביטחון, שבחר כלשון המשיבה "לשבת על הגדר", מקשה להתייחס להליך באופן מושכל כנתינתו, קרי כהליך בגדרי המשפט המינהלי - שבו החלטת הרשות היא היא העומדת לביקורת. העובדה שפירוט המחירים לא עמד לנגד בית המשפט בבואו להכריע בשאלת החיסיון, אינה מאפשרת בחינה של שאלות נקודתיות - ובסופו של יום, אף אם שאלת הגדרת סוד מסחרי היא שאלה משפטית, השאלה האם בנסיבות מסוימות מסמך מסוים הוא סוד מסחרי היא שאלה מעורבת בין עובדה למשפט ותלוית נסיבות; על ההכרעה בה להתייחס הן לתוכן המסמך, והן לשאר המסמכים והעובדות שנחשפו ושיש בהם כדי להשפיע על חשיבותו - לטוב או למוטב. י"ט. אכן, הצדדים הסכימו לתחום את הדיון לשאלה, האם פירוט המחירים בא בגדרי סוד מסחרי, אך שאלה זו חורגת מגדרי ניתוח משפטי גרידא של המושג. שאלת הגדרתו של סוד מסחרי אינה פשוטה, וכבר דשו בה מלומדים ושופטים - ראו הכרעתה של השופטת שידלובסקי-אור בפרשת היולט-פאקרד (בש"א (ירושלים) 1821/99 היולט-פאקרד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (לא פורסם)), המצטטת מהגדרתו של פרופ' גד טדסקי (במאמרו "סודות עסקיים" הפרקליט לה (תשמ"ג) 5, 6-5) כלהלן: "רעיונות, ידיעות, מידע וכיוצא באלה, העשויים להבטיח לבעליהם יתרון לעומת מתחריו העסקיים... המבחן הוא זה: אם... יש לסוד ערך כלכלי במתן עדיפות לבעליו לעומת מתחריהם". וכבר הובאה לעיל (פסקה ח') ההגדרה בחוק עוולות מסחריות (לסקירה מקיפה ראו גם מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב) 445-407; לסקירה מפורטת, ולהגדרות נוספות בהקשר דיני המכרזים, ראו ע' דקל, מכרזים (כרך שני, תשס"ו) 215-211). ברי כי לא בקלות יכול מחיר לבוא בגדרים אלה, וראו גם ההבחנה לעניין זה (בפרשת טרנסכלל) בין מכרז שבו רכיב המחיר הוא הגורם המרכזי למכרז שאינו כזה. כ. מכל מקום, לשם קביעת הסודיות במקרה קונקרטי יש לבחון שאלות עובדתיות - כגון, האם נחשפה זהות הספקים השונים? האם לחלק מהפריטים יש רק ספק אחד? והאם יש להבחין בין פריטים שונים? אלה שאלות עובדתיות המתייחסות הן לחומר שנטענה לגביו סודיות, והן לחומרים פריפריאליים - ולשאלות אלה לא ניתן מענה במקרה דנא. סבורני כי אם ניתן להניח שבסיטואציה כלשהי יהוה פירוט המחירים סוד מסחרי (ואפשרות זו קיימת, אם כי לא ברוחב יד) - לא ניתן להכריע בטענה לגבי מסמך ספציפי ללא בחינה עובדתית ראויה - שלא נעשתה במקרה דנא. כ"א. וכאן לוז הקושי שבפנינו, וגם לוז ההכרעה, כפי שיפורט מטה. הרשות המינהלית, משרד הביטחון ועמו הפרקליטות, לא מילאו את חובתם במלואה, גם בגלל חילוקי דעות בתוכם באשר לעמדה שתינקט - משרד הביטחון היה מעוניין, כאמור, מתחילה בשמירת הסודיות ובצידוד בעמדת המערערת, כדי לאפשר למערכת הביטחון "מחירים טובים"; ומנגד, נוכח עמדת הפרקליטות, ובמיוחד עמדת בית המשפט קמא - הוחלט "לשבת על הגדר" מעשה או"ם. דבר זה אינו מתקבל - בכל הכבוד - על הדעת. אינני סבור כי המינהל הציבורי, נציג הציבור המופקד על אינטרס הציבור, יכול מנהג כעין זה, ובמיוחד שעה שמחוקק המשנה עצמו הטיל עליו (כפי שנראה להלן) משימה שעליו לעמוד בה. במשימה ובחובה זו לא עמדה לצערי המדינה, ופשיטא שהנימוק שלא להסתבך בהוצאות אינו רלבנטי כאן, משלא קוימה מצוות מתקין התקנות. כ"ב. בערעור זה יפול דבר לדידי בהקשר תקינות ההליך, שכן איננו מצויים לפי שעה בשלב שבו ניתן להכריע בשאלת הסודיות לגופה, תוך דילוג על השלבים שקבע המחוקק. בראש וראשונה שלב ההחלטה בועדת המכרזים. ההכרעה הנוכחית באה בהקשר זה באופן שלא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל, הוא כלל התנהלותה של ועדת המכרזים. הסכסוך העסקי הוא אמנם בין המערערת והמשיבה, אך אנו מצויים בהליך של עתירה מינהלית וערעור על פסק דין לגביה. כ"ג. בנסיבות אציע איפוא לחברותי לקבל את הערעור, במובן שסוגיית הסודיות תושב לועדת המכרזים, וזו תהיה חייבת לגבש עמדה מנומקת. ככל שעמדה זו לא תהיה מקובלת על מי מהצדדים יוכלו להגיש עתירה חדשה, ובמסגרת הדיון בה יעיין בית המשפט במלוא החומר הנדרש, ויביא בחשבון גם את הסכמת המערערת שמחירי פריטים מייצור עצמי ייחשפו. להלן נסקור את הדרך הראויה לבירור בקשות לעיון במסמכי מכרז, תוך הצבעה על הפגמים שנפלו בהליך שלפנינו - וזאת מבלי להביע עמדה בשאלת סודיותו של המסמך הספציפי לגופה. אציין כי שקלתי את האפשרות ל"קיצור דרך" מטעמי יעילות, קרי, שנושא הסודיות יוכרע על ידינו כשלעצמו - אך סברתי כי הדבר אינו מתיישב עם התקנות וגם אינו נכון מערכתית, ואף כי חסרה תשתית עובדתית להכרעה כאמור. ההליך המינהלי - חובת הפעלתו של שיקול הדעת כ"ד. ההליך דנא מכוון כלפי החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית - הוא תחום בגדרי המשפט המינהלי, שעניינו ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות. החלטת הועדה - קיומה הוא הפותח בפני הצדדים את שערי בית המשפט לעניינים מינהליים. כ"ה. לפי תקנה 17(יג) לתקנות מערכת הביטחון מסור שיקול הדעת לגבי הגבלת זכות העיון לועדת המכרזים: "למעט כאשר ועדת המכרזים החליטה בהחלטה מנומקת כי מסיבות של סודיות בטחונית או סודיות מסחרית או מקצועית שלא להרשות העיון, כולו או חלקו" (ההדגשה הוספה - א"ר). ועדת המכרזים - ולא המשתתפים במכרז - היא הגוף הצריך להפעיל שיקול דעת, ולהכריע בטענת הסודיות. זה תפקיד הועדה, זו מומחיותה, ואין בידה להתנער הימנו. כשם שלא יעלה על הדעת שהמתמודדים במכרז הם שיכריעו בטענת "סודיות בטחונית", כך אין הם המכריעים בבירור טענה של "סודיות מסחרית או מקצועית". לתפקיד זה של הועדה, שאמנם מתעורר אגב מכרז בו המדינה היא צד מתקשר - יש מימד דומיננטי של סמכות שלטונית רגילה (בדומה, דרך משל, לתקנה 10 לתקנות מערכת הביטחון, העוסקת בועדה "לאישור ספקים מוכרים" - ועדה שאמנם פועלת במסגרת דיני המכרזים, אך מפעילה סמכות "קלאסית" של רישוי ואישור). כ"ו. בנוסח המקורי של תקנות המכרזים ה"רגילות" (ק"ת 5523, כ"ח באייר תשנ"ג, 834) נאמר: "המשתתף יהיה רשאי... לעיין בהחלטה הסופית, בנימוקיה ובהצעת הזוכה במכרז, למעט בחלקים של ההחלטה או ההצעה אשר העיון בהם עלול לחשוף סוד מסחרי או סוד מקצועי, או לפגוע בבטחון המדינה..." נוסח זה - בשונה מנוסח תקנות מערכת הביטחון, הגם שירדו יחדיו לעולם ופורסמו באותו קובץ תקנות, ותימה כיצד נפל השוני - הותיר את זהות הגורם המכריע בטענת הסודיות עמומה. בתיקון תשנ"ה לתקנות המכרזים (ק"ת 5653, י"ד בשבט תשנ"ה, 570), הוספו המלים "עלול לדעת ועדת המכרזים לחשוף סוד..." (נוסח זה הופיע בתקנות מערכת הביטחון מלכתחילה), ולפיכך: "כיום אם כן, אין עוררין כי שיקול הדעת להחליט על היקף הגילוי מסור למפרסם המכרז. למציע יש זכות להשמיע את עמדתו, במידה וועדת המכרזים פנתה אליו, אבל לא מעבר לכך" (ש' הרציג, דיני מכרזים (כרך שני, תשס"א) 357). כ"ז. כך מופיע מפורשות גם בסעיף 4.5.2 להוראת תכ"ם (תקנון כספים ומשק, ספר מינהל משקי של משרד האוצר) 7.4.13 (מיום 1.8.08): "ועדת המכרזים תהיה אחראית לסווג הצעה או חלקים ממנה כסודית על פי בקשה של מגיש ההצעה. אם החליטה הוועדה שלא לאשר את הבקשה לסיווג ההצעה כסודית, היא תודיע על כך בכתב למגיש ההצעה" (הוראה זו החליפה הוראה שעיקרה זהה - הוראת תכ"ם 3.3.14 מיום 1.1.03). פשיטא הן מן החוק והתקנות בהן עסקינן, הן מן הנגזר מכוחן, כי שיקול הדעת לעניין סוד ביטחוני, מסחרי או מקצועי הוא בידי הועדה. דבר זה מתיישב עם ההיגיון, שאחרת אין לדבר סוף שעה שניצים זה עם זה המתחרים במכרז. הועדה מחויבת להפעיל את שיקול דעתה - והוא אשר עומד לביקורת בהליך מינהלי, הליך שמטבעו לא נועד בהקשר דנא להכריע בעימות ישיר בין שתי מתמודדות במכרז. כך ציין גם בית המשפט קמא (בהחלטת ביניים מיום 30.4.08): "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, תפקידו לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המנהלית, תוך בחינת חוקיות וסבירות החלטות אלה". ראו גם דברי המשנה לנשיא ש' לוין בהקשר קרוב: "תפקידו של בית המשפט הוא לקיים הליכי בקורת על החלטות שנתקבלו על ידי המזמין ולא להחליט במקומו" (ע"א 2293/99 I..I..P.P. LIMITED PARTNERSHIP נ' חברת החשמל לישראל (לא פורסם)). כ"ח. הפעלת שיקול הדעת מצד הרשות אינה תנאי גרידא לביקורת שיפוטית, אלא גם חובה, שאין הרשות בת חורין להיבטל הימנה: "רשות שנתונה בידה סמכות לשקול ולהחליט, הופקדה בידה לא רק זכות להפעיל את הסמכות אלא גם החובה לשקול את הפעלתה ולהפעילה כשמוצדק הדבר" (בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נ' ראש הממשלה ושר הדתות, פ"ד מז(5) 485, 496 - השופט, כתארו אז, אור). חובה זו מתעוררת בודאי במקום בו מתבקשת הרשות לעשות שימוש בסמכותה, שהרי: "מובן וידוע הוא, כי מהענקת סמכות לנושא תפקיד פלוני נובעת החובה לדון בפניות ובבקשות, הבאות להניע את בעל הסמכות להפעיל כוחו בדרך זו או אחרת" (בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 45 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר; ראו גם י' זמיר, ההליך המינהלי (כרך שני, תשנ"ו) 692-691; ב' ברכה, משפט מינהלי (כרך שני, תשנ"ו) 27-23). חוששני כי עמדת משרד הביטחון מפי הפרקליטות בבית המשפט קמא, "מבחינתנו אנו מוכנים לגלות כל שיתבקש על ידי העותר על פי קביעות בית המשפט" - אינה מפעילה שיקול דעת בסוגיה של סודיות פירוט המחירים, ופשיטא שאין היא יכולה להוות בסיס לביקורת שיפוטית. כאמור מעלה, עמדה זו של משרד הביטחון בתפקיד האו"ם, נובעת ככל הנראה מחילוקי דעות בין משרד הביטחון לפרקליטות, שמשרד הביטחון מעוניין בשיפור הישגי המערכת במכרזים, ואילו הפרקליטות רואה גם את נושא השקיפות, שיש חשיבות מוגברת למתן ביטוי נאות לו. אין לכחד כי המדובר בשני אינטרסים לגיטימיים אך שתיתכן התנגשות ביניהם. הפעלת שיקול דעת, וגישת הסודיות היחסית כ"ט. תפיסת מחוקק המשנה כי הועדה היא הגורם המפעיל שיקול דעת במקרה של טענת סודיות, מקבלת משנה חשיבות אם נאמץ את עמדת השופט מודריק בפרשת טרנסכלל - עליה הסתמך גם בית המשפט קמא - כי "חסיון סוד מסחרי" בתקנות המכרזים הוא "חסיון" יחסי (ראו דקל (כרך שני) 200; אגב דומה כי המונח המתאים הוא "סודיות" שכן אין המדובר ב"חיסיון", המתייחס ככלל לאי קבילות). לפי תפיסה זו מורכב תפקיד הועדה משני שלבים: הכרעה האם מדובר בסוד מסחרי (או אחר), ואיזון בין האינטרסים השונים בעניין חשיפתו: "זכות העיון נתונה בכל מקרה ומקרה לשיקול דעתה של ועדת המכרזים. על ועדת המכרזים להחליט אם מידע המצוי בהצעה מהווה סוד מסחרי אם לאו, ובהנחה שמצאה כי אכן מדובר בסוד מסחרי, עליה להחליט אם האינטרס שבהגנה על המידע גובר על האינטרס שבגילויו או להפך. ועדת המכרזים נדרשת להפעיל שיקול דעת זה בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו" (דקל, 216; ההדגשות הוספו - א"ר). המדובר במלאכה מורכבת של איזון, והפעלת שיקול דעת: "במסגרת איזון זה תצטרך ועדת המכרזים לשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים בנסיבות העניין. כך, לדוגמא, לבקשת עיון שיגיש המציע השני בטיבו יהיה תוקף חזק יותר מאשר לבקשת עיון שיגיש מציע חסר סיכוי... ולבקשת עיון שיגיש גורם שהשתתף במכרז יהיה תוקף חזק יותר מאשר לבקשת עיון שיגיש עותר ציבורי... סוד מסחרי שניתן להפרידו מההצעה בכללותה, ולאפשר עיון בחלקים האחרים של ההצעה, יזכה להגנה חזקה יותר מסוד מסחרי שחסיונו מונע כל אפשרות לעיין בהצעה... סוד מסחרי שחשיפתו עלולה לגרום למציע נזק כלכלי משמעותי יזכה להגנה רבה יותר מסוד מסחרי שחשיפתו עלולה לגרום למציע נזק שולי..." (דקל, 216-215). כך או אחרת, על ועדת המכרזים לעשות מלאכתה במלואה, כדרישת מחוקק המשנה, ומשמעות הדבר תחילה הליכה בסדר שקבעה התקנה, קרי, קבלת החלטה מנומקת אם המדובר בסוד מסחרי, ואם אכן כך - הנמקה מדוע לא יורשה העיון. חובת ההנמקה וביקורת שיפוטית ל. כפי שראינו, התקנה מחייבת את הועדה לנמק את החלטתה. במקרה שלפנינו ניתן להתייחס לשתי החלטות הפוכות של הרשות: החלטת הועדה (מיום 13.2.08) שקיבלה את טענת הסודיות, והעמדה שהוצגה בבית המשפט המחוזי. החלטת הועדה, חוזרת על טענת המערערת - אך אינה מנמקת את הכרעתה הנמקה של ממש. ישנה כאמור הסתמכות על חוות דעת משפטית שלא הוצגה בפנינו. אשר לעמדה כפי שהוצגה בפני השופט רוזן: זו אינה עומדת בחובה להפעיל שיקול דעת ולהכריע; וסבורני כי, משנקבע שהועדה היא האמונה על הכרעה בטענת סודיות, אין היא יכולה לנמק עמדתה בכך "שמדובר בסוד מסחרי לא של משרד הביטחון", הוא הדין ברצון להימנע מהוצאות. יפה השמירה על כספי ציבור, אך במשפט מינהלי ובחובת הרשות להפעיל את שיקול דעתה באורח מנומק עסקינן. ל"א. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב דן בעבר בהחלטה לא מנומקת של ועדת המכרזים של משרד הביטחון, וקבע: "לטעמי הקביעה כי כתב הכמויות של אלגדפון מהווה, או כולל, סוד מסחרי או סוד מקצועי, אינה עולה כדי הנמקה. בקביעה זו מציינת הועדה את עילת הפטור... בנוסף לכך על הועדה לנמק על מה ולמה סבורה היא כי ההצעה מהווה, או כוללת, סוד מסחרי או סוד מקצועי של בעל ההצעה" (עת"מ (תל אביב) 1590/02 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (לא פורסם) - השופט זפט). לשיטת בית המשפט, להעדר ההנמקה תוצאות קשות: "בהעדר הנמקה כזו נמנעת האפשרות לביקורת שיפוטית על ההחלטה, והדברים מגיעים כדי חריגה מסמכות, שכן הועדה לא הוסמכה להעניק את החסיון ללא הנמקה". ל"ב. אפילו לא נאמר שהעדר הנמקה כשלעצמו פוסל את ההחלטה, אין הוא מאפשר בכל מקרה ביקורת שיפוטית, שהרי: "הכלל הוא כי בית משפט אינו מתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים ואיננו מחליף את שיקול דעתה בשלו כל עוד החלטת ועדת המכרזים סבירה. במקרה כזה לא יתערב בית המשפט בשיקול דעתה אפילו אם היה מחליט אחרת לו היה יושב במקומה" (עת"מ (נצרת) 108/03 אי.פי.אי. [תנועה וחניה] נ' החברה הכלכלית לפיתוח עפולה בע"מ (לא פורסם)). בית המשפט לעניינים מינהליים בוחן את הסוגיות המונחות לפניו: "בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בשינויים המחויבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי" (סעיף 8 לחוק בית המשפט לענינים מינהליים, תש"ס - 2000). אין תפקידו של בית המשפט לבחון את התשתית העובדתית - ולקבוע ממצאי עובדה שיאפשרו הכרעה מאוזנת ומידתית בסוגיית הסודיות. תפקידו לבחון את סבירות ההחלטה - ואין הוא יכול לעשות כן בהיעדר הנמקה כמצוות התקנה. ל"ג. סוף דבר, על ועדת המכרזים להפעיל שיקול דעת, לקבל החלטה ולנמקה, כלשונה של התקנה; קרי, האם המדובר בסודיות מסחרית ומה השלכותיה. לא כך נעשה במקרה שלפנינו. עיון בית המשפט בחומר שנטען לגביו חסיון ל"ד. אפילו נתעלם משלב הועדה, ונניח שבית המשפט המחוזי יכול היה להכריע בעצמו בטענת הסודיות - העובדה שפירוט המחירים לא הועמד לעיונו של בית המשפט מקשה על אפשרות זו. ל"ה. במספר פסקי דין עמד בית משפט זה לאחרונה על הצורך, שבית המשפט יעיין במסמך לגביו נטענת טענת חיסיון בטרם הכרעה בטענה. בכל הנוגע להליכים אזרחיים, מאפשרת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 לבית המשפט לעיין במסמך כאמור. וכה היו דברי המשנה לנשיאה ריבלין בעניינה: "תקנה 119 מיועדת ליתן בידי בית המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בכגון דא. היא משרתת את התכלית בדבר צמצום החסיונות והרחבת הגילוי. היא מבטיחה שבית המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון מבלי לעמוד מאחורי 'מסך בערות'. היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך; ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי הדין" (רע"א 5806/06 עיזבון המנוח נמירובסקי נ' שימקו (טרם פורסם)). "עיון במסמך מאפשר בנסיבות לקבל החלטה מושכלת ומוארת" (רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' משה לוסקי (טרם פורסם)), והוא אף עשוי "לייתר את ההליכים בבית משפט זה ואולי חלקם בבית המשפט המחוזי, ולאו מילתא זוטרתא היא" (רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' בר (טרם פורסם)). "אמנם יכול בית משפט זה להתייחס לאיזון תיאורטי בין זכויות העותרים לאינטרסים שמנגד - אך הוא אינו חשוף לא לחומר הראיות שמסירתו מתבקשת... ולא לעובדות הנחשפות בין כה בדיונים הגלויים" (בג"ץ 5164/07 קרקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ל"ו. במספר מקרים החזיר בית משפט זה תיקים לערכאה הדיונית, על מנת שתעיין במסמך לגביו נטענה טענת חיסיון: "צודק המבקש בטענתו לפיה בית המשפט המחוזי לא דן באפשרות שהוא עצמו יבחן את המסמכים על מנת שיחליט בטענת החיסיון לאחר עיונו... איני מחווה דעתי בשאלה זו לגופה, אך סבורני כי היא ראויה להידון בטרם יוכרע גורל הבקשה לגילוי ולעיון במסמכים" (רע"א 5460/06 טלבי נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם) - השופט גרוניס; ראו גם רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764). לדידי אין מקום להבחין בין האמור מעלה ביחס לתקנות סדר הדין האזרחי, לבין עתירות מינהליות הנדונות לפי תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000 (ראו לדוגמה תקנה 13). השאלה שעל הפרק בעניין זה הוא יכולתו של בית המשפט למלא את תפקידו כראוי, בלא שעיניו כסויות. אין כל פסול בעיון בית המשפט, שכמובן בידיו גם הכלים הדיוניים להבטיח כי זכויות מי מן הצדדים לא ייפגעו (ראו והשוו לעניין זה סעיף 17 לחוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998). יוזכר, כי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 מאפשר לבית המשפט לצוות כי סוד מסחרי שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם, וכן להחליט בהליך אזרחי בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי בתנאים שנקבעו שם (סעיף קטן (ג)), וברוח זו גם סעיף 68(ב)(8) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984). כזכור, בנידון דידן טוענת המערערת כי המשיבה התנגדה שבית המשפט יעיין בפירוט המחירים (ולכך סימוכין בע' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 1.5.08). ועוד, הכרעה בטענת הסודיות מחייבת קביעות עובדתיות בשאלות נוספות - דוגמת היקף החומר שכבר נחשף, והשפעתו על פירוט המחירים - ובהיעדרן קשה מאוד להכריע בה. לקראת סיום ל"ז. זכותו הבסיסית של מתמודד שהפסיד במרכז "לעיין בהחלטה הסופית, בנימוקיה ובהצעת הזוכה במכרז" קבועה בתקנה 21(ה) לתקנות המכרזים ובתקנה המקבילה בתקנות מערכת הביטחון. לזכות זו שתי תכליות עיקריות: "התכלית הראשונה הינה לאפשר למציע שלא זכה במכרז ואינו מוכן להשלים עם מר גורלו לברר האם בדין נפסלה ההצעה... תכלית שנייה של זכות העיון הינה לשמור על טוהר המידות... על ידי הגברת שקיפותו של הליך המכרז" (דקל, כרך ב', 196-195; ההדגשות הוספו - א"ר). היא מתיישבת עם ההגינות ועם שקיפות ציבורית במקום שבמכרז ציבורי עסקינן. בפרשת מספנות ישראל אימץ השופט (כתארו אז) חשין, את גישת המלומד הרציג (דיני מכרזים (כרך א', תש"ן) 265), לפיה "יש לתת פרשנות רחבה לזכות העיון שנקבעה בתקנות" (עמ' 797), וכיום אין חולק שאין היא מוגבלת אך למסמכים הנזכרים בתקנה במפורש (ראו עוד עת"מ (נצרת) 184/02 מד פארק בע"מ נ' עירית טבריה (לא פורסם) פסקה 22; כן ראו בהוראות התכ"ם הנזכרות). גישה זו תואמת את מדיניות המחוקק והמדיניות השיפוטית (ראו גם חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998 וספרו של ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס)). ל"ח. אמנם, יש רגליים לטענה שזכות עיון רחבה מעוררת קשיים, ואינה נטולת תמריצים העשויים לפגוע באינטרסים כלכליים של המתמודדים ובשוק החופשי, ואף בתכליות המכרז עצמן: "ראשית, זכות העיון עלולה להתנגש עם הזכות לפרטיות, עם הזכות לשמירה על סוד מסחרי או עסקי ועם הזכות לשמירה על הקניין הרוחני של המציעים האחרים במכרז. שנית, זכות העיון עלולה להיות מנוצלת לרעה לצורך השגת מידע עסקי גם אם אין מדובר במידע הנכלל בקטגוריות של סוד מסחרי או עסקי ממש. עובדה זו עלולה להרתיע מציעים פוטנציאליים מהשתתפות במכרז, וכתוצאה מכך לפגוע ביעילות ההתקשרות. שלישית, זכות העיון מעודדת קרטליזציה..." (דקל, 197-196; ההדגשות הוספו - א"ר). ל"ט. סבורני כי בנסיבות - בשל האופן בו התבררה טענת הסודיות עד כה - אין בידינו די נתונים כדי לדחותה מכל וכל. אדגיש, ככלל קשה לקבל תוצאה לפיה המחיר המוצע במכרז יוותר סודי. זה זרם החקיקה והפסיקה, זו דרכו של המשפט בעידננו. ברם, ישנם פתחי סודיות - גם אם צרים: ראשית, אפשרות זו הוכרה בעבר (ראו פרשת התנועה לחופש המידע העוסקת בעתירה לפי חוק חופש המידע), וגם בהקשר הנקודתי של זכות העיון בהצעה שזכתה במכרז: "אכן, פרטי התמחור הינם פונקציה של מקורות האספקה של המציע, עלויות ושכר, ושיעור הרווח עליו מבוססת ההצעה, אולם כל עוד המציע לא נדרש לחשוף את מקורות האספקה שלו או את הסכמי השכר עם עובדיו או קבלני המשנה שלו, בדרך כלל אין לראות בכתב הכמויות סוד מסחרי או סוד מקצועי המצדיק חסיון על פי התקנה, אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כגון כאשר שוכנעה הועדה כי התמחור מבוסס על מודל סודי שפותח על ידי המציע" (פרשת בזק). לשיטת המערערת, במסגרת המסמכים שכבר נחשפו לעיונה של המשיבה נחשפו מקורות האספקה (המשיבה אמנם טוענת אחרת, וברי, שוב, כי בשאלה זו נדרשים ממצאי עובדה) - ואנו איננו יודעים אם מתקיים החריג בו יש להתייחס למחיר עצמו כסודי. שנית, במקרה דנא התבססה הזכייה במכרז על "סל מוצרים" ואין חולק כי מחירו של זה נחשף. ולבסוף, אשר לטענה כי המידע מופץ ברשת המחשבים הצבאית - בהתחשב באיסור הפלילי על הפצת מידע זה, סבורני כי אין בכך כשלעצמו כדי לשלול את טענת הסודיות. יודגש, אילו היינו מניחים שפירוט מחירים לעולם לא יבוא בגדרי סוד מסחרי - לא היה נדרש בירור עובדתי מקיף. אך כעולה מן האמור, בנסיבות חריגות שאיננו יודעים לעת הזאת אם המקרה שלפנינו בא בכללן, יתכן שגם פירוט כאמור יחסה תחת כנפי חיסיון, ולפיכך נדרש אותו בירור עובדתי. נטעים, הכלל הוא החשיפה והשקיפות ואין מקום שייטשטש. אך המחוקק קבע חריגים ואותם יש לבדוק. סוף דבר מ. בהתחשב בנתונים המצויים בפנינו (לרבות בפער הזניח, כאמור, בין שתי ההצעות) אציע כי הדיון יושב לועדת המכרזים - וחזקה עליה שתדון בטענת הסודיות בהקדם האפשרי ועליה ליתן החלטה מנומקת. זאת, כמובן, אלא אם כן תנוח דעתה של המשיבה מנכונות המערערת, כפי שהובעה בדיון, להעביר לה את פירוט המחירים של המוצרים המיוצרים על ידיה עצמה. בנסיבות ישלמו המשיבה והמדינה את שכר טרחתו של בא כוח המערערת בסך 10,000 ₪ כל אחת. השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. השופטת א' חיות: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. מכרזמסמכיםזכות העיוןמערכת הביטחון