המרצה זו עניינה בזכות העיון של בעל מניות במסמכי החברה, בהיקפה ובמגבלות החלות עליה. פן עובדתי 1.המבקש, עו"ד במקצועו, הוא בעל 50% ממניות חברת פג (רגו) בע"מ ח.פ. בהסכמת הצדדים, בשל העדר עילה נגדו, נמחק שמעון לוי, שהיה המשיב 1 מהמרצת הפתיחה, לפני שניתן פסק הדין שמחק אותו מהמרצת הפתיחה. המשיבים 1 ו-2 הם המנהלים והדירקטורים בחברה. החברה הוקמה ביוני 1999. על-פי הרשום אצל רשם החברות, בעלי המניות הם המבקש, המחזיק 50% מהון המניות, ואדם נוסף, אהרון חימוביץ, המחזיק ב-50% הנותרים. תחילה הוגשה התובענה לבית משפט השלום בחדרה, שהורה על העברתה לבית המשפט המחוזי, מכיוון שסבר כי העילה היא בתחום דיני החברות ועל פי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - "חוק החברות") וזאת על אף שהמבקש בחר שלא לתבוע גם את החברה. 2.המבקש טען כי חשב לאורך השנים, מאז הקמתה של החברה, שהיא לא ניהלה פעילות עסקית. היא הוקמה, לטענתו, לצורך "רעיון מסויים" (עמ' 1 לפ' ש' 4), שלא יצא לפועל. בשנת 2004 הזמין תדפיס על החברה מרשם החברות והופתע לגלות, כי נכסי החברה משועבדים ב-7 שעבודים שונים. ביום 28.10.04 פנה למשיבים בדרישה להעביר לעיונו את ספרי הנהלת החשבונות של החברה. במכתב מיום 3.11.04 השיב ב"כ המשיבים, כי החברה הפסיקה פעילותה עוד בשנת 2003, והודיע כי החברה לא תעתר לדרישת המבקש. 3.על רקע דברים אלו הוגשה המרצת הפתיחה. הסעד המבוקש הוא שבית המשפט יצווה על המשיבים להעביר לידי המבקש את הדו"חות הכספיים של החברה וכן את כרטסת הנהלת החשבונות שלה. 4.אציג מספר עובדות נוספות שצריכות לעניין. הן הועלו על ידי המשיבים (ומבלי שהוזכרו על ידי המבקש בהמרצת הפתיחה) וברובן אינן שנויות במחלוקת: המשיבים הם גם הבעלים והמנהלים של חברת פג ישראל (מוצרי תינוקות וילדים) בע"מ (להלן - "פג ישראל"). המבקש ובנו החזיקו ב-100% ממניות חברת ד"ר בייבי בע"מ (להלן - "ד"ר בייבי"). רק באוגוסט 2005, העבירו המבקש ובנו את המניות לאחרים (והמשיבים טוענים, כי העברת המניות היתה לצורכי משפט זה, על מנת לנסות ולהעלים את הקשר בין המבקש לאותן חברות). מניות ד"ר בייבי הוחזקו ע"י המבקש ובנו בנאמנות עבור איתן גולדברג (להלן- "גולדברג"), שהוא המנכ"ל של ד"ר בייבי. ד"ר בייבי היא המתחרה העיקרית של פג ישראל על השוק בישראל. המבקש קשור עם חברה נוספת, שאף היא מתחרה עוינת של פג ישראל, חברת גולדי הון בע"מ (להלן: "גולדי הון"). המנהל והבעלים של גולדי הון הוא אותו גולדברג. כתובת משרדה הרשום של גולדי הון, הייתה עד לאחרונה כתובת משרדו הקודם של המבקש. המבקש אף ייצג את המשיבים וכן את פג ישראל בעניינים פרטיים ואחרים, ומאוחר יותר הוא ייצג את גולדברג, את ד"ר בייבי ואת גולדי הון במשפטים המתנהלים בין חברות אלה לבין פג ישראל והמשיבים. פג ישראל הגישה לבית המשפט, בשנת 2005 שתי תביעות הקשורות לחברות ולגולדברג: האחת, נגד גולדי הון, ד"ר בייבי, גולדברג ובנו אסף גולדברג על הסכום של 4,000,000 ₪ ועילותיה באות מקשריהם המסחריים של החברות וגולדברג ובנו עם חברת פג ישראל והן נזקיות וחוזיות. התביעה הנוספת היא על 240,000 ₪ והוגשה נגד דר' בייבי וגולדברג בעניין הפרת זכויות יוצרים וגזילת מוניטין. 5.גולדברג היה איש הקשר עם חברת פג האיטלקית, שהיא חברה בעלת שם עולמי בתחום עגלות התינוקות ומוצרי תינוקות וילדים קטנים. גולדברג עבד במשך מספר שנים עם המשיבים ועם חברת פג ישראל. הוא אף שימש כמנכ"ל בחברת פג ישראל וגם בנו עבד בה. בשלב מסויים עזבו גולדברג ובנו את פג ישראל, לטענת המשיבים לא לפני שתכננו כיצד לחסל את פג ישראל, ופתחו במתקפה מסחרית עזה, על ידי מכירת מוצרי פג או חיקוי שלהם במחירים מוזלים, הכל במטרה, כאמור, להרוס את פג ישראל. טענות הצדדים 6.המבקש טוען, כי קנויה לו זכות כבעל מניות לעיין במסמכי החברה. בנוסף: לעמדתו, יש חשש, כי נעשו בחברה עסקאות שונות ללא ידיעתו או הסכמתו, וכי עסקאות אלה הניבו רווחים המגיעים לו כבעל מניות. כן טען המבקש, כי הוא חושד שנעשתה בחברה פעילות בלתי כשירה, כמו אי דיווח למס הכנסה. חשדו התעורר, כאשר בחן את התדפיס מרשם החברות וגילה כי נעשו שבעה שיעבודים על החברה, וחשד זה חוזק, כאשר ראה ממסמכים באחד משני המשפטים הנוספים שפג ישראל מנהלת, כי החברה שילמה כספים לאחד, שלומי טל. 7.המשיבים טענו שאין למבקש זכות קנויה לעיין במסמכי החברה, וכי המטרה בבקשה לוקה בחוסר תום לב, המצדיק דחייתה. לתמיכה בטענתם זו, פרשו המשיבים מסכת של יחסים מסחריים בין החברות בתחום צרכי תינוקות וילדים קטנים, שהיו קשורות זו בזו (והכוונה לחברות שהזכרתי לעיל ועוד חברות בת) והפכו למתחרות זו בזו וכן קשרי מסחר בין המשיבים לבין גולדברג. עמדתם של המשיבים היא, שהמבקש הוא סוכנם ומשרתם של אותן חברות ובעלי אינטרס בהן, ומטרת השליחות היא להשיג אינפורמציה על מנת להרוס את פג ישראל ולפגוע בה על-ידי השתלטות על מידע מסחרי שלה ועל מנת להשיג יתרונות במשפטים שפג ישראל מנהלת נגד שתי חברות המתחרות נגדה בתחום העסקי, ד"ר בייבי וגולדי הון. המשיבים הוסיפו, כי החברה (פג רגו) הוקמה אך ורק כדי לשמש חברת לווין לחברת פג ישראל, וכי המבקש קיבל את המניות ללא תמורה, על מנת שיהיה נאמן עבור רכס ובידיעה על ייעודה זה של החברה. פג רגו פעלה בין השנים 1999-2003, שנה שבה הופסקה פעילותה. כל אותה תקופה פג רגו שימשה לצרכי תמחור פנימיים טכניים, להפרדה תמחירית בין עלויות ייבוא מחד גיסא והפצה מאידך גיסא. 8.חוק החברות התייחס לסוגיה שלפנינו, וקבע בהוראותיו אילו מסמכים זכאי בעל מניה לבחון ובאילו תנאים. מאחר שלעניין זכות העיון במסמכי החברה, מבחין החוק בין הדוחות הכספיים של החברה לבין מסמכים אחרים, יש להתייחס אליהם בנפרד בדיון, ואעיר כי עיקר הדיון יהיה לגבי המסמכים האחרים, שאינם הדוחות הכספיים של החברה, שכן לגבי האחרונים ישנה הוראה קטגורית בחוק החברות להתיר את עיונם. זכות העיון של בעל מניות בדוחות הכספיים. 9.נקודת הפתיחה של דיוננו - שבאה בתגובה לטענת המבקש, כי כבעל מניות הוא זכאי לעיין במסמכים, בבחינת בעלים המבקש לבדוק את התנהלות עסקו - היא שבעל מניות בחברה אינו גם בעליה, ועקרון זה מושרש היטב בדיני החברות: "הזכויות, הכלולות באגד, המהווה את היחידה המשפטית המכונה מניה, אינן זכויות סטטוס, ואף אינן זכויות קנייניות. אין בעל המניה 'בעל' החברה, ואין לבעל המניה בעלות בנכסי החברה. זכויות, המהוות את המניה, הן זכויות רכושיות אישיות" (השופט ברק (כתוארו אז) ב-ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ, פ"ד לה(4) 197, 218). ובהמשך (באותו פסק דין), נכתב: "רכוש החברה אינו רכושם של בעלי המניות; רכושם של בעלי המניות הוא המניות והאחרונות הן החוליה המקשרת בין בעלי המניות לחברה, או, במלים אחרות, ביטויו של האינטרס שיש לבעלי המניות בחברה" (הנשיא שמגר (כתוארו אז). יש אם כן, למצוא את מקור הזכות לעיין בדוחות החברה ובמסמכיה בעילות אחרות, ולא בעילת הבעלות. חוק החברות נזקק לסוגיה זו, ונקבעו הוראות מפורטות למדי לזכות העיון ומגבלותיה בסעיפים 173, 184, 185 ו-187. במאמר מוסגר אפנה להחלטתו של השופט ד"ר ג' קלינג בה"פ (ת"א) 7778/95 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ (ניתן ביום 4.7.95, פורסם באתר נבו), אליה הופניתי על ידי המשיבים ושהתייחסה לדין הקיים לפני חוק החברות. בהחלטה זו נקבע כי זכות העיון של בעלי המניות היא מוגבלת ביותר. אף בבג"צ 14/66 אולמי הנשיאים בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד כ(1) 658, המתייחס גם הוא לדין שלפני חוק החברות, נקבע כי לבעל מניות אין כל זכות "מובנת מאליה" לעיין בספרי החשבונות החברה, אלא אם ניתנה לו זכות זו בחוק, או שמנהלי החברה התירו לו את העיון. 10.מאחר שיש חשיבות לקריאת הסעיפים הנ"ל ברצף, על מנת להדגיש את ההבדל ביניהם, אצטטם להלן, בזה אחר זה: "173. הצגת הדוחות לבעלי המניות דירקטוריון חברה פרטית יביא בפני האסיפה השנתית את הדוחות שאושרו על ידיו, ובחברה שמתקיים לגביה האמור בסעיף 61 ישלח את הדוחות לבעלי המניות. ... ... (ד) בעל מניה בחברה פרטית זכאי לקבל העתק של הדוחות ושל חוות דעתו של רואה החשבון המבקר לגביהם. (ה) העתקים של הדוחות בחברה פרטית יישלחו לכל הזכאים לקבל הודעה על אסיפות כלליות, לא יאוחר מארבעה עשר ימים לפני המועד לקיום האסיפה השנתית, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון". 184. הזכות למידע לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן: פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90; מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור בסעיף 129; מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185; תקנון ודו"חות כספיים כאמור בסעיף 187; כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי העניין". 185.עיון במסמכי החברה 1. בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה: מסמך הנוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו- 268 עד 275; בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה. החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה. ... 187.הזכות לקבל תקנון ודו"חות כספיים (א) כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה פרטית, לקבל העתק מהדו"חות הכספיים, כאמור בסעיף 173(ד) (ב)...". עולה, אפוא על פי לשון הסעיפים, כי לבעל מניה קיימת זכות עיון בלתי מותנית בשיקול דעת של הדירקטורים באשר לדוחות כספים, לתקנון ולמסמכים שיש להעבירם לרשם החברות (סעיף 173 ו-184). מנגד, עיון במסמכים אחרים מותנה בציון המטרה לשמה מעוניין בעל המניות לעיין בהם, ועל הדרישה לעיון להיות "תמת לב". הדירקטורים רשאים לסרב לבקשה כזו אם היא איננה תמת לב, או שהגילוי עלול להביא לגילוי סוד מסחרי או פטנט, או לפגוע בדרך אחרת בחברה (סעיף 185(ב) לחוק החברות). זאת, כדי שיישמר האיזון שבין הצורך של בעל המניות להידרש למידע מהחברה, על מנת שיוכל לממש את זכותו להשתתף באסיפות הכלליות ולהצביע בהתאם לעמדתו, לבין הצורך להגן על החברה מפני מצב בו ינצל בעל המניות את המידע לטובתו האישית, שאינה עולה בקנה אחד עם טובת החברה (ד"ר י' דנציגר, הזכות למידע אודות החברה (התש"ס-2000), 9). 11.סעיף 173, שצוטט לעיל, קובע חובה סטטוטורית לפיה על הדירקטוריון להעביר את הדוחות הכספיים לאסיפה השנתית. סעיף 61(ב) לחוק דן במצב שהחברה החליטה בתקנון כי לא יתקיימו אסיפות שנתיות, ואז על הדירקטוריון לשלוח לבעלי המניות את הדוחות הכספיים. סעיף 184 מפרט מהם המסמכים שבעל מניות זכאי לעיין בהם, ומונה בין היתר גם את הדו"חות הכספיים, תוך הפניה לסעיף 187, אשר קובע במפורש כי כל בעל מניות זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהם. עולה כי העיון בדו"חות הכספיים מהווה זכות מוקנית של בעלי המניות, בין אם הם משתתפים באסיפה השנתית ובין אם לאו, וחובה של החברה או הפועלים בשמה לאפשר זכות זו באמצעות העברת עותקים מהדוחות לבעלי המניות. מסירת הדוחות הכספיים לבעלי המניות חייבת להיעשות לא יאוחר מ-14 יום לפני קיום האסיפה השנתית. דהיינו, בצד החובה קיימת גם מסגרת זמנים שעל הדירקטוריון לעמוד בה. זאת ועוד, סעיף 174 מורה כי על הדירקטוריון להצהיר כי מילא אחר האמור בסעיף 173(א), דהיינו כי אכן העביר את הדוחות הכספיים לעיון בעלי המניות. 12.מסקנה זו, לגבי החובה להתיר עיון בדוחות הכספים, ללא תנאי, עולה גם מהשוואת הסעיפים העוסקים בדוחות הכספיים להוראות סעיף 185 לחוק, העוסקות במסמכים אחרים של החברה. סעיף 185 קובע מנגנון המגביל את זכות העיון של בעלי המניות במסמכי החברה, ומסמכי החברה בסעיף זה אינם כוללים את הדוחות הכספיים, שכן זכות העיון בהם מוסדרת בסעיפים 61, 173, 184 ו- 187. בעוד שסעיף 185 קובע תנאים לעיון, הרי שהסעיפים הנ"ל קובעים זכות ללא שיקול דעת למנוע אותה בגין עילות כמו העדר תום לב בדרישה. מכאן יש להסיק, כי זכות העיון בדוחות הכספיים היא זכות המוקנית לבעל המניות, כמו הזכות לעיין במרשם בעלי המניות, או במרשם הפרוטוקולים. הדירקטורים אינם בעלי סמכות להחליט על פי שיקול דעתם, אם הדוחות הכספיים יועברו לידי בעלי המניות אם לאו, אלא מוטלת עליהם חובה לעשות כן. ככל הנראה הרציו בהיתר זה, ללא תנאים, הוא בכך שמסמכים אלה הם בדרך כלל פומביים (אם כי בחברה פרטית, אין חובה לפרסם את הדוחות הכספיים, בניגוד לחברה ציבורית). 13.בנדוננו, נראה, כי הדירקטורים חרגו מסמכותם במשך כל השנים בהם החברה הייתה פעילה, כאשר לא הגישו את הדו"חות הכספיים לעיון בעלי המניות. לא הובא לידיעתי, אם בתקנון החברה הוחלט כי לא ייערכו אסיפות שנתיות (ואז היה על הדירקטוריון לפעול לפי סעיף 61(ב) לחוק), אולם בין אם היה סעיף כאמור ובין אם לא, הרי שהוראות החוק ברורות, והיה על הדירקטוריון לשלוח את הדוחות הכספיים, מדי שנה, לבעלי מניות החברה. הדירקטורים לא מילאו אחר הוראות סעיף 173(א). לא ידוע לי אם הם הצהירו על פי סעיף 174. מסקנתי היא אם כן, שיש להיעתר לתביעת המבקש, ולקבוע כי על המשיבים להעביר לעיונו את הדוחות הכספיים מכל השנים החל מתחילת קיומה. זכות העיון בכרטסת הנהלת החשבונות 14.סעיף 184(3) מקנה לבעלי מניות זכות עיון בכל מסמך שברשות החברה כאמור בסעיף 185. לפי סעיף 185(א), לבעל מניות עומדת הזכות לדרוש כל מסמך שברשות החברה, תוך ציון מטרת הדרישה, ובתנאי שהמסמך עונה על אחד הקריטריונים הקבועים בסעיף 185(א)(1) ו- 185(א)(2). סעיף 185(ב) קובע כי לחברה יש זכות לסרב לבקשת בעל המניות לעיין במסמכים, אם הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, או שיש במסמכים סוד מסחרי, או באם העיון עלול לפגוע בטובת החברה. הדרישה בסעיף 185 דומה לתנאי המצוי במשפט המקובל האמריקאי, לפיו זכות העיון תינתן, אם היא נדרשת לצורך "מטרה נאותה" (ראו בספרו של דנציגר, עמ' 23). על בעל המניות לציין לשם מה נדרש העיון, והזכות לא תוכר אם היא מתבקשת לשם סקרנות בלבד (שם, 24). אם המניע של בעל המניות הוא עוין או מזיק לחברה, לא תותר זכות העיון. כך גם אם בעל המניות פועל עבור עסק מתחרה לעסקה של החברה, אם כי אין בעצם העובדה שבעל המניות הוא בעל עניין אישי בעסק המתחרה, בסיס מספיק כדי לשלול את זכות העיון ממנו (שם, 28). 15.השאלה העומדת לדיון היא אם המבקש עומד בתנאי סעיף 185 לחוק. הצדדים העלו מספר טענות לעניין זה. להלן דיוני בהם. האם הדרישה לעיון היא תמת לב, והאם העיון עלול לפגוע בחברה 16.המשיבים טענו, כאמור, כי פג רגו היתה חברת לויין של פג ישראל, כי המבקש, שייצג בזמנו את גולדברג ידע זאת, שכן גולדברג עצמו היה מנהל בחברת פג ישראל, כי המשיב קיבל את המניות ללא תמורה, כנאמנות עבור רכס, וכי המטרה היחידה בבקשה לקבל את ספרי חברה של פג רגו, שאיננה פעילה מאז 2003, לא נועדה אלא כדי להשתמש במידע שיתקבל, במשפטים בין הצדדים, ואו כדי לעיין בסודות מסחריים, כמו שמות ספקים בחו"ל, מחירים וכיוצ"ב, שגילויין עלול לפגוע בחברה. המבקש לא נתן, למעשה, תשובה על טענות אלה, אלא עמד, כאמור, על זכותו לעיין במסמכים בהיותו בעל מניות וכדי לגלות אם לא נפגעו זכויותיו ואם לא נעשו מעשים פליליים בחברה. 17.לאחר שבדקתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא שוכנעתי, שהמבקש פועל בתום לב בבקשה שלפני. באשר לנטל השכנוע, נראה כי על המשיבים לשכנע, כי שיקול דעתם שלא להתיר את העיון, הוא נכון, ודעתי היא, כפי שציינתי לעיל, כי הם עמדו בו. 18.המשיבים תיארו את הקשרים שהיו לחברות המעורבות, וכאן אחזור על כך, שגולדברג היה זה שקישר בין המשיבים וחברותיהם לבין חברת פג באיטליה. גולדברג אף מונה למנהל בחברת פג ישראל. לאחר שהצדדים הסתכסכו, לטענת המשיבים משום שגולדנברג פעל בחוסר תום לב על מנת לפגוע בפג ישראל וכדי להשתלט על שוק מוצרי התינוקות והילדים בהפצת מוצרי פג וחיקויים להם, הוגשו שתי התביעות, שהזכרתי לעיל. קיים אם כן, ולו לכאורה, אינטרס למבקש, שמייצג את גולדברג ואת חברותיו, לקבל מידע באמצעות פג רגו על פג ישראל. מידע כזה אף חשוב למבקש בהיות חברת ד"ר בייבי בבעלותו ובבעלות בנו עד לפני זמן קצר, ולא שוכנעתי כי עם העברת המניות של שתי חברות אלה, כה בסמוך להגשת התובענה שלפני, אכן ניתקה את הקשר בין המבקש לביניהן. יש להוסיף לכאן, כי סמיכות הזמנים באשר להגשת התביעה, חודש לאחר שחברת פג ישראל הודיעה על כך שהיא תגיש תובענה נגד ד"ר בייבי וגולדי הון, הוגשה הבקשה שלפני, בעוד שלפני כן, במשך השנים לא הובאה כל ראיה לכך שהמבקש גילה התעניינות כלשהי בנעשה בחברה. 19.למבקש יש אינטרס לגיטימי לדעת אם לחברה היו רווחים לחלוקה ואם היא נוהלה בהתאם לדין ולטובת החברה. נראה כי לפחות חלק ממידע זה, אם לא את רובו, הוא יוכל לקבל מהדוחות הכספיים. אם לא נוהלו דוחות כספיים, סוגיה שכלל לא הובהרה במשפט לפני, יתכן שיהיה בכך עילה חדשה, אשר תצדיק את מתן העיון בספרי החברה. 20.המבקש הוסיף וטען, כי המניעים שהנחו את המשיבים בהתנהלותם בחברה, היו דאגה לטובתה ורווחתה של פג ישראל ולא של פג רגו. בכך, לעמדתו, הפרו הדירקטורים את חובת האמונים שלהם כלפי פג רגו וכלפי בעלי המניות שלה. באותו הקשר נטען, כי פג רגו משלמת חובות של פג ישראל (הדוגמא שהביא המבקש לעניין זה, היא תשלומים ששילמה פג רגו לשלומי טל, אשר היו אמורים להשתלם לו מחברת פג ישראל). המבקש טוען כי ייתכן שמדובר בעסקאות לא כשרות, וכי הוא מעוניין לבדוק זאת לעומק, ולשם כך עליו לעיין במסמכים. 21.הצדדים חלוקים באשר לנסיבות הקמת החברה, וגרסת המשיבים בעניין זה, נראית לי אמינה יותר מגרסת המבקש. האחרון הצהיר בסעיף 8 לתצהירו כי "בזמנו הוקמה החברה מתוך מחשבה שיעשה בה שימוש כלשהו אלא שהדבר לא הבשיל לכדי דבר מה ממשי", וכשנשאל ע"י בית המשפט לשם מה הוקמה החברה, ענה "החברה הוקמה כמיזם לצורך רעיון מסוים..." (עמ' 1 לפרוט' מיום 23.11.05). המשיבים טענו, כי החברה הוקמה מלכתחילה כיחידת סמך לחברת פג ישראל, וכי השתיים שלובות זו בזו. פג רגו מעולם לא עמדה בפני עצמה, והיא איננה אלא חברת לווין לצרכי ייבוא ותמחור פנימיים טכניים. בסיכומיו, לא הכחיש המבקש, כי שתי החברות שלובות אחת בשנייה, וכתב שהמשיבים גרמו לכך בפעילותם וביוזמתם. לאור גרסתו המתחמקת של המבקש, לעומת הגרסה הקוהרנטית של המשיבים, שוכנעתי כי החברה אכן הוקמה מלכתחילה במטרה להיות יחידת סמך לחברת פג ישראל, ופעילותה הייתה שלובה עם פעילות פג ישראל. ראו לעניין זה גם עדותו של המשיב 3 בעמ' 18 לפרוט' מיום 4.6.06. 22.משנקבע, כי החברות פעלו במשולב זו עם זו, והמבקש היה מודע לכך כבר בעת הקמתה של פג רגו, הרי שאין לקבל את טענותיו, לפיהן המשיבים פועלים בחברת פג רגו תוך שהם חושבים על רווחתה של פג ישראל ועל האינטרסים שלהם, כבעליה. האינטרסים של שתי החברות משותפים אף הם, בהנחה כי פג רגו הוקמה כחברת לווין לפג ישראל, ולכן אין מקום לקבוע, על פי הראיות שלפני, כי המשיבים הפרו חובת אמון כלשהי כלפי החברה בה הם משמשים דירקטורים, ואף לא כלפי המבקש כבעל מניות בחברה (ראו לעניין חובות אמון של דירקטורים לחברה ולבעלי מניות ע"א 741/01 מאיר קוט נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171). גם הטענה לפיה יש דבר מה לא כשר בכך שפג רגו שילמה כספים לשלומי טל, שכביכול היו אמורים להשתלם ע"י פג ישראל, דינה להידחות. בחקירתו הסביר המשיב 3 כי שלומי טל העניק שירותי ייבוא לפג ישראל, ומפעם לפעם שולם לו שכרו ע"י פג רגו. בהמשך הוא אף טען כי כיוון שהייבוא הופרד מפג ישראל, הגיוני שפג רגו, שכאמור הוקמה לצורכי ייבוא, תשלם לשלומי טל את שכרו (ע"מ 18-19 לפרוט' הדיון מיום 4.6.06). אוסיף לכאן, כי המבקש ייצג את שלומי טל במספר משפטים שלו. 23.המשיבים השיבו לתמיהת המשיב על כך שעל החברה הוטלו מספר שיעבודים, בכך שעם הקמתה וכהליך שבשגרה בעת פתיחת חשבון הבנק, משעבד הבנק את רכוש החברה, אולם הם לא אישרו שלחברה יש חוב כלשהו, שבגינו נרשם השיעבוד. 24.המבקש הוסיף וטען כי לחברה שמורה הזכות לסרב לדרישת העיון, רק אם הנזק כתוצאה מהעיון, נגרם לחברה עצמה. לטענתו, לא קיימת אופציה לסרב לעיון אם הוא עלול לגרום נזק לחברה אחרת, דהיינו לפג ישראל, שהיא חברת הגרעין, אליה צמודה חברת פג רגו. אין לקבל טענה זו ולו מסיבה אחת: המבקש לא שכנע, שלא היה ער מלכתחילה על מטרתה של חברת פג רגו. הא ראיה, שמאז הקמתה לא התעניין המבקש בביצועיה של החברה ומה עלה בגורלה. רק לאחר שהובהר כי פג ישראל מתכננת להגיש תביעות נגד ד"ר בייבי וגולדברג, התעורר הצורך של המבקש לעיין במסמכיה. בקובעי כי החברות פעלו במשולב זו עם זו, נראה לי כי גם אם כתוצאה מעיון במסמכים עשוי להיגרם נזק ישירות לפג ישראל, הרי שפג רגו תינזק אף היא, גם אם בעקיפין. בעדותו העיד המשיב 3 כי המידע שיש במסמכים המבוקשים לעיון, כולל בין היתר מסמכי ייבוא, שבהם מפורטים מחירים, ספקים וכו' (עמ' 20 לפרוט' מיום 4.6.06). ברור כי חשיפת המידע הכולל רשימות ספקים וכן מחירי ייבוא ותמחורים שונים, בפני המבקש, עלולה לגרום נזק לפג רגו, מתוקף היותה קשורה קשר הדוק לפג ישראל, וזאת מאחר והמבקש בא במגע עם חברות מתחרות לפג ישראל. אמנם, פג רגו כבר אינה בפעילות עסקית משנת 2003, אולם מאחר שהמטרה שעמדה מאחורי הקמתה הייתה להוות חברת לווין שהינה בלתי נפרדת מפג ישראל, הרי שפגיעה בפג ישראל היא היינו הך לפגיעה בפג רגו. 25.טענה נוספת שמעלה המבקש באותו עניין, היא כי אין בגילוי המסמכים משום גרימת נזק לחברת פג רגו, ואף לא לפג ישראל. זאת משום שאיתן גולדברג, שהוא, כזכור, המנכ"ל של ד"ר בייבי והבעלים של גולדי הון, המתחרים של פג ישראל, היה עד לאחרונה מנהל בפג ישראל, כך שכל ה"סודות" ידועים לו ואין מה להסתיר. בעדותו העיד המשיב 3 (להלן: "רכס") כי כאשר הבינו שגולדברג חותר תחת פג ישראל (כדבריו), החלו למדר אותו, ולא הכל היה פתוח בפניו. לפי רכס, זה היה במהלך שנת 2003 (ע"מ 16-17 לפרוט' מיום 4.6.06). כזכור, הפעילות העסקית של פג רגו הופסקה בשנת 2003, והמבקש טוען כי כל החומר עובר לשנת 2003 היה ידוע לגולדברג, אז לא אמורה להיות בעיה להמציאו. גם אם יש ממש בטענה זו, הרי שגרימת נזק לחברה היא רק אחת הסיבות המנויות בסעיף 185 לחוק, לפיהן לחברה הזכות לסרב לבקשת עיון, ויש לבחון אף את יתר המקרים בהם עומדת לחברה זכות זו. 26.אוסיף מעל לנדרש, שמאחר שככל הנראה המטרה לעיין היא על מנת להכין את המשפטים הרי ניתן להשיג מטרה זו על ידי בקשה לעיון במסמכים רלוונטיים במסגרת ההתדיינות שם. 27.טענתו של המבקש שהדירקטורים הם שהפכו את החברה לחברת לווין, גם אם היתה שלא בידיעתו, הרי, לכאורה, אין בכך כדי להראות כי בוצעו מעשים לא חוקיים על ידיהם. לא הובאה כל הוכחה כי הם פגעו בכך בחברה. על כל פנים לא שוכנעתי, כי המבקש לא היה מודע עוד בעת רכישת המניות למטרה של הקמת החברה ככלי עזר לחברת פג ישראל. 28.אוסיף, כי הצעתי לצדדים להעביר את כל המסמכים לעיונו של רואה חשבון שהצדדים או בית המשפט יבחרו, ואותו רואה חשבון יבדוק אם יש במסמכים משום סודות מסחרים, ומסמכים שאין בהם סודות כאלה יועברו לעיונו של המבקש. המשיבים הסכימו להצעה זו. המבקש סרב, אם כי היה מוכן שבית המשפט יערוך עיון כאמור. סודות מסחריים 29.המשיבים הוסיפו וטענו, כי המטרה בבקשת העיון היא חשיפת סודות מסחריים של פג ישראל. המשיבים שכנעו, כי המסמכים על פעילותה של פג רגו, כוללים מידע שהוא בבחינת סודות מסחריים של פג ישראל. בין העילות המנויות בסעיף 185(ב) לחוק החברות, מצויה גם העילה של חשש לחשיפת סודות מסחרים: רשימות ספקים, רשימוני ייבוא בהם יופיעו שם הספק, המחירים וכיוצב' פרטים, שהם בבחינת סוד מסחרי. פרופ' מ' דויטש מבהיר בספרו עוולות מסחריות וסודות מסחר (תשס"ב-2002), בעמ' 414, מהו "סוד מסחרי": "סעיף 5 מגדיר סוד מסחרי כ - 'מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו'. גם בפסיקה בעבר הגישה הייתה מרחיבה ביותר, וכללה את כל סוגי המידע, הן מידע "פנימי", כגון ביחס לארגון המפעל, שיטות עבודה, או תהליכים שבהם משתמש המפעל, והן מידע "חיצוני", כגון רשימת לקוחות, רשימת סוכנים וספקים, ומידע על מחירים". סעיף 185 בא להגן על חברה מפני גילוי סודות מסחריים שבה, בדרך של סירוב לבקשת עיון במסמכים המהווים סודות מסחריים (וראו ח"ד (תל אביב-יפו) 113/03 חברת וורנר נ' ערוצי זהב, תק-של 2004(1) 5279, בפסקה 8: "המחוקק הישראלי מצא להגן על סודות מסחריים מפני גילוי בשורה של חוקים, בין השאר בסעיף 185(ב) לחוק החברות..."). 30.שוכנעתי כי באם תותר הבקשה, והמבקש יקבל את כרטסת הנהלת החשבונות לעיונו, יהיה מקום לחשש כי ייחשפו סודות מסחריים, וכי ישתמשו במידע שיעלה מהמסמכים כנגד פג ישראל וכתוצאה מכך כנגד פג רגו. ניתן להניח כי מטרת הבקשה היתה לעזור ללקוחותיו של המבקש: גולדברג והחברות הקשורות אליו. המבקש לא פנה לפג רגו מעולם, במשך כל השנים בהן פעלה, בבקשה לעיין במסמכיה. רק לאחר שהתעוררו מחלוקות בין פג ישראל לבין הלקוחות של המבקש, נזכר האחרון כי ברצונו לעיין במסמכיה. לכן גם הטענה לפיה התרת העיון במסמכים תהווה חשיפת סודות מסחריים, דינה להתקבל. 31.במאמר מוסגר אציין, כי בספרו של דנציגר (עמ' 28) מועלה פתרון לבעיית העיון כאשר מדובר בסודות מסחריים, אשר מיושם בארה"ב. מדובר ב"צווי הגנה" (protective court orders), שמטרתם להבטיח כי בעל המניות לא יעשה במסמכים המובאים לעיונו כל שימוש לרעה נגד החברה, וישמור בסוד את החומר שנגלה לפניו. בענייננו, מאחר ונקבע כי בקשת המבקש הוגשה למטרה זרה, לא נראה לי נחוץ השימוש בצו כזה. 32.במקרה שלפני, המידע המבוקש עלול לכלול סוד מסחרי. טעמו של בעל המניות, המבקש בענייננו, אינו ענייני כי אם נגוע בחוסר תום לב, וביסודו הרצון להשתמש במידע המצוי במסמכים לטובת לקוחותיו, שהינם מתחרים של חברות המשיבים. על כן דעתי היא שיש ליישם בנדוננו את המגבלה שבסעיף 185(ב) לחוק, בכל הנוגע לכרטסת הנהלת החשבונות. 33.סעיף 185(א) לחוק סיבה נוספת למסקנתי לפיה אין מקום להתיר את העיון בכרטסת הנהלת החשבונות, מעוגנת בסעיף 185(א) לחוק. הזכאות לעיון במסמכי החברה לפי סעיף 185 היא בשני מקרים: הראשון, אם המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו- 268 עד 275, שעניינן אישור פעולות ע"י האסיפה הכללית ועסקאות עם בעלי עניין. השני, אם העיון דרוש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית. כעולה מהעובדות שלפני, ואף לפי מה שתואר ע"י המבקש, שני המקרים כאמור לא התקיימו בענייננו. העיון במסמכים לא נדרש למבקש לשם החלטה בעניין שאמור לעלות לפני האסיפה הכללית, ואף לא נוגע לפעולות הדרושות אישורה של האסיפה. לכן, כבר מראש לא היה מקום לבקשת העיון לפי סעיף 185. לסיכום 34.לאור כל האמור לעיל, המרצת הפתיחה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: המשיבים יאפשרו למבקש, תוך 10 ימים מהיום, להעתיק ולצלם את הדוחות הכספיים של החברה, המתייחסים לכל השנים בהן הייתה החברה פעילה. אינני מחייבת את המשיבים להתיר עיון בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה. 35.המבקש ביקש פיצול סעדים על מנת לתבוע את המשיבים בנזקים, אם יתברר לו כי ניהולם גרם לו, כבעל מניות בחברה, נזקים. מאחר שהעיון בדוחות הוא שלב הכרחי לבדיקה אם החברה העלימה כספים או אם היתה התנהלות שפגעה בבעלי המניות, הרי יש מקום להתיר למבקש לפצל סעדיו, וכך - מבלי לקבוע אם אמנם מדובר בסעדים מאותה העילה, שכן נראה כי תביעות עתידיות, אם יהיו, לא יינבעו מאותה העילה שלפני - אני מתירה למבקש לפצל סעדיו בכל הנוגע להתנהלות החברה והדירקטורים שלה. 36.החלטתי בסופו של יום לחייב את המשיבים בהוצאות המבקש, על אף שלא כל בקשותיו של המבקש התקבלו. זאת כיוון שהם לא נעתרו מיד לבקשתו לקבל דוחות כספיים. אם היו פועלים כך, ייתכן ותובענה זו הייתה מתייתרת. אני מחייבת אם כן את המשיבים לשלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עוד בסכום 7,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. מסמכיםדיני חברותבעלי מניותזכות העיוןמניות