1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) קיבל את תביעת המשיב למתן חשבונות ולפירוק שיתוף במקרקעין בשני מגרשים, אשר בהליך בוררות קודם בין בעלי הדין נקבע כי הצדדים הם בעלי זכויות שוות בהם. בענין פירוק השיתוף במקרקעין נקבע כי הדבר ייעשה בדרך של מכירת זכויות הצדדים במגרשים לכל המרבה במחיר, כאשר לצורך זה ימונה כונס נכסים על-ידי בית המשפט. כן נקבע כי הכונס יוכל למכור כל מגרש בנפרד, או את שני המגרשים יחד, בהתאם לעקרון השאת רווחי הצדדים, ובכפוף להענקת זכות סירוב ראשונה לרכישת המגרשים לכל צד. הצעתו של המבקש, כי הפירוק ייעשה בדרך של מכירת חלקו של המשיב בלבד - נדחתה. כן נדחתה בפסק הדין טענה מסוימת של המבקש לחוב כספי של המשיב כלפיו, חוב שהמבקש ביקש לקזזו מכל תמורה שיקבל המשיב כתוצאה מן המכירה. 2.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל עתר לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה בהחלטתו מתאריך 10.3.2010 על עיכוב ביצוע הצו למתן חשבונות, אך קבע כי יתר חלקי פסק הדין לא יעוכבו, משעה ש:"המבקש מסכים לפירוק השיתוף ותכלית הבקשה הינה להבטיח את תביעתו הכספית שנדחתה". מכאן הבקשה שלפני, לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ככל שהוא נוגע למכירת המקרקעין. המבקש טוען כי מאחר שעסקיו פועלים במקרקעין, פירוק השיתוף בדרך של מכירתם יגרום לו לנזק רב. המבקש משיג על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד לא הורה, כתנאי לפירוק השיתוף: על קיזוז כספים המגיעים למבקש מן המשיב, לטענת המבקש (שנדחתה); על מתן זכות סירוב ראשונה למבקש בלבד ועל מכירת שני המגרשים יחד, ולא בנפרד. המשיב מתנגד לבקשה, ומפנה להסדר דיוני של בעלי הדין מחודש אפריל 2008 (להלן: ההסדר הדיוני, שהמבקש לא צירף לבקשה שלפני), בגדרו הסכים כבר המבקש לפירוק השיתוף במקרקעין, אף שחילוקי דעות בין הצדדים סיכלו את ביצוע ההסדר. 3.דין הבקשה - להידחות. המחוקק הקנה לכל שותף במקרקעין משותפים את הזכות לעתור לפירוק השותפות בכל עת, בין אם בדרך של הסכם ובין אם בדרך של צו של בית משפט, והשותף האחר איננו יכול, ככלל, למנוע את הפירוק (ראו: ס' 44-37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק)). בכך הבטיח המחוקק אפשרות לשימוש יעיל במשאב הקרקע היקר, מקום שם השותפים אינם רוצים, מטעמים שונים, להמשיך בשותפותם במקרקעין בהתאם למצב הקיים. הדברים משליכים אף על בקשה של שותף לעיכוב ביצועו של פסק דין, שהורה על פירוק שיתוף במקרקעין: בקשה כזו יכולה להישמע, אולי, לדוגמה, מקום בו בית המשפט מורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון בין השותפים, בעוד שהשותף-המערער עותר לפירוק השיתוף ב"דרך המלך" של חלוקה בעין (סעיף 39 לחוק), או של רישום המקרקעין כבית משותף (סעיף 42(א) לחוק) (השוו: רע"א 1017/97 רידלביץ' נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625 (1998)), שאז פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין, קודם להכרעה בערעור, עלול ליצור מצב בלתי הפיך. ברם במקרה דנן, עולה מפסק הדין כי שני הצדדים הסכימו על פירוק השיתוף דווקא בדרך של מכירת המקרקעין (סעיף 13 לפסק הדין). ענין זה מקשה על עתירת המבקש לעיכוב ביצועו של פסק דין, הצועד בדרך אשר הצדדים עצמם התוו אותה, והקבועה בחוק כדרך פעולה (חלופית) כשרה וראויה. אין כל פסול בכך שבמקרה דנן ימונה כונס נכסים והלה יפעל למכירת המקרקעין, הכל בכפוף לאישור בית המשפט, כפי שקבע בית המשפט הנכבד בפסק דינו. רצונו של המבקש להתנות את פירוק השיתוף בכך שהמגרשים יימכרו כיחידה אחת (אף שניתן חוקית לעתור לפירוק השיתוף בכל אחד מהם בנפרד, ואף שניסיונות עבר למכור את המגרשים כיחידה אחת - כשלו, לפי קביעת בית המשפט הנכבד קמא), או שהמכירה תותנה במתן זכות סירוב ראשונה לטובתו בלבד, או שכחלק מהליך המכירה יבוצע קיזוז חוב נטען של המשיב כלפיו - אין בו כדי להצדיק כאן את עיכוב הליך המכירה. על כך יש להוסיף כי ההסדר הדיוני, שהמבקש נמנע מלהציגו בבקשתו לעיכוב ביצוע, מגלם הסכמות של בעלי הדין לענין מכירת המקרקעין, שאף אם לא יושמו לבסוף - הרי שהן דומות עד למאד לדרך שבית המשפט המחוזי הנכבד קבע אותו לבסוף בפסק דינו (פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירתם המגרשים, כל מגרש בנפרד, או ביחד, בהתאם לעקרון השאת רווחיהם של הצדדים, תוך מתן זכות סירוב ראשונה הדדית לרכישת המגרשים לכל צד, ובלא המגבלות שהמבקש עותר להוספתן כעת). אף ענין זה מקהה את עוקצה של הבקשה שלפני. 4.נוכח כל האמור לעיל - הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח. מקרקעיןזכות הסירוב