1. עיקר המחלוקת העומדת להכרעה בתיק זה הינה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע (להלן:"רונן") לבין הנתבעת- חברת סילטק בע"מ (להלן:"סילטק"). ככל שיקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, יש להכריע בדבר זכאות התובע לפיצויי פטורים וזכויות נוספות במסגרת יחסי העבודה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים כספים שנגרמו לה לטענתה, בין היתר, בשל האופן הרשלני בו ביצע התובע את שירותיו, עבורה. רקע: 2. הצדדים חתמו ביום 2.2.09 על הסכם התקשרות, לפיו התובע ישמש כסוכן מכירות של הנתבעת, הועסקת במתן פתרונות תקשורת וניהול מערכות מידע. ההתקשרות בין בעלי הדין החלה בחודש פברואר 2009 והסתיימה ביום 5.11.09. ההתקשרות נעשתה באופן בו הנתבעת שילמה את התמורה המוסכמת המגיעה לתובע, באמצעות העברתה לחברת גי.פי אס שרותי טכנולוגיה גלובליים בע"מ (להלן:"ג'י.פי.אס") בה עבד התובע, בעבר. חברת ג'י.פי.אס הוציאה חשבונית לנתבעת, בגין העברת כספים אלו. חברת גי.פי.אס הנפיקה לתובע, מידי חודש בחודשו תלושי שכר, שכללו גם את התמורה הנדונה, לרבות תשלומים בגין תנאים סוציאליים והפרשות לביטוח מנהלים. 3.ואלו הן העובדות כפי שהן עולות מהתשתית הראייתית, שהוצגה בבית הדין: א.לאחר העברת טיוטות בין בעלי הדין, ביום 2.2.09 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם בו סוכמו תנאי המשרה ( להלן:"ההסכם"). ב. לבקשת התובע, הנתבעת הוציאה חשבוניות בגין התמורה נשוא ההסכם לחברת גי.פי.אס. חברת גי.פי. אס הנפיקה לתובע תלושי שכר, לרבות בגין התמורה אותו קיבל מהנתבעת. הסכומים המופיעים בחשבוניות אל מול אלו שמופיעים בתלושי השכר, אינם זהים. עיון בתלושי השכר מעלה כי שולם לתובע נסיעות, דמי חופשה, דמי הבראה וכן הופרשו משכרו רכיבים לקופת פנסיה. התובע קיבל את הכספים עבור ההתקשרות נשוא התביעה, מחברת גי.פי .אס. ג. התובע שימש בתחילה כסוכן מכירות אצל הנתבעת, לאחר מספר חודשים הוסכם כי ישמש כמנהל מכירות, לטענת הנתבעת דובר רק על "תואר" בלבד. ד. הנתבעת ביקשה מהתובע לחתום על כרטיסי נוכחות ואף הציעה לו לחתום נוכחות באמצעות מערכת רישום נוכחות בסוללארי. התובע לא החתים נוכחות בשום צורה שהיא. יש מחלוקת לגבי הסיכום בנדון. ה. ביום 5.11.09 הודיע הנתבעת לתובע על הפסקת ההתקשרות. הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה: 4. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהיר עדות משלים, כמו כן מטעם התובע הגישו תצהירים ונחקרו, מר ליאור ברש , שעבד עם התובע בנתבעת והיום משמש כשותף שלו, וכן מר דני בוגסלבסקי, שעבד בעבר עם התובע בנתבעת. 5. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מנהל הנתבעת מר מוטי סילגי, וכן של הגב' רויטל טפר, מנהלת תפעולית של הנתבעת, וכן של הגב' ענבל יעקובי, מנהלת חשבונות של הנתבעת. 6. הצדדים הסמיכו את בית הדין לדון בתיק זה, כדן יחיד. הכרעה שאלת קיום יחסי עובד ומעביד 7. השאלה העיקרית העומדת אל פתחנו בתיק זה היא, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת, או שיש לקבל את טענת הנתבעת, לפיה התובע היה נותן שירותים עצמאי ולא הועסק על ידה. על יסוד התרשמותי ממכלול העדויות שנשמעו בפניי ומהראיות שהוצגו בתיק, הנני קובעת כי התובע אכן הוכיח כי היה במעמד של עובד. להלן טעמיי. 8. אדם "עובד" הוא מעמד הקרוב לסטטוס, ועל כן אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא על פי נסיבות המקרה כהווייתן. משכך סיווגם של יחסים בין צדדים כיחסי עובד- מעביד נעשית על פי מכלול העובדות שביסוד ההתקשרות בין הצדדים, ולעניין זה להסכמת הצדדים משמעות מוגבלת. ראה: ע"ע 283/99, ברק נ' כל הקריות בע"מ, פד"ע לה תש"ס-2000, 642, שם בעמוד 652). כן ראה: דב"ע 3-77/נד, פנינה רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454, ראה גם דיון עע (ארצי) 110/10, רפי רופא נ' מרקם סוכנות לביטוח בע"מ (טרם פורסם). 9. אולם במקרה דנן, אף עיון בהסכם שנחתם על ידי בעלי הדין, מעלה כי קבעו הם מפורשות, כמצוטט: " כלל ההתנהלות הנה כעובד החברה אך ורק התשלום בשלב זה הנו כנגד חן מס מתאמי נוחות בלבד". 10. הנתבעת שחתמה על ההסכם, ידעה והסכימה כי הלכה למעשה עסקינן ביחסי עובד ומעביד ואופן התשלום, באמצעות חשבוניות נעשה במנותק לאופן העסקה ורק מטעמי נוחות. די בכך בכדי לדחות את טענת הנתבעת על הסתמכותו על ההסכם כמעיד על יחסי מזמין וקבלן. 11. לא זו אף זו, בסעיף 12.6 לתצהיר מנהל הנתבעת, מצהיר הוא כי מטרת הסעיף המצוטט בסעיף 22 לעיל הינה:"על עובד הקבלן להתנהל לפי הכללים והנהלים המקובלים בסילטק (כדוגמת שעות עבודה) כאשר השוני בינו לבין עובד מן המניין הוא קבלת התשלום באמצעות חשבונית ל GPS. התשלום בחשבוניות היה מטעמי הנוחות של רונן, שכן ככל הנראה, לא רצה לבצע תיאומי מס עבור שתי המשכורת...." . 12. גם עיון בסעיף 10 לתצהיר מנהל סילטק, מר סילגי, מעלה כי עובר להעסקתו של התובע, ביקש הוא להעסיקו, כשכיר. 13.אולם גם אלמלא היה קיים הסעיף המצוטט לעיל, בהסכם ההתקשרות בין בעלי הדין, הרי שקיומו של הסכם קבלנות הקובע יחסי קבלן ומזמין ו/או המציין בתוכו העדר יחסי עובד ומעביד, אינו שולל אוטומטית יחסי עובד ומעביד ואינו מעיד על העדרם. 14.כאמור, נקודת המוצא של משפט העבודה היא כי יחסי עובד-מעביד אינם תלויים ברצונם של הצדדים או בהסכמות החוזיות ביניהם, אלא במאפייניה המהותיים של ההתקשרות ביניהם ובהיותו של המועסק "טעון הגנה", בהתאם לערכים שמשפט העבודה נועד לקדם ולקריטריונים שנקבעו לאורם בפסיקה. 15. המבחן המעורב שהמרכיב הדומיננטי בו הנו מבחן ההשתלבות הוא המבחן המועדף על פיו נבחנים יחסי עובד- מעביד. מבחן זה כולל את מבחן ההשתלבות, המחולק לשני מבחנים - הפן החיובי והפן השלילי, ומבחני משנה נוספים כגון: מבחן הקשר האישי; כפיפות או פיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה; צורת התשלום ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים למס ערך מוסף ולביטוח לאומי; התמשכות הקשר; בלעדיות במהלך שעות העבודה; ביצוע העבודה באופן אישי וכן הלאה. ההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד מעביד, תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים על פי שיקולי מדיניות. ראה: דב"ע נב/158-3, יאיר נ' גליברמן, פד"ע כה 31). וכן ראה:בג"צ 5168/93, שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ(4) עמ' 628. וראה: בג"צ 1163/98, שדות נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד נה (4) 817, 831 (2001)). יישום המבחן המעורב-מבחן ההשתלבות 16.בפן החיובי של מבחן ההשתלבות נדרשים שלושה מרכיבים: ראשית, עצם קיומו של "מפעל" שניתן להשתלב בו, שנית, הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל, ושלישית, מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ואינו "גורם חיצוני". בפן השלילי של מבחן ההשתלבות נבחן האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו. 17.במקרה דנן, עיון בתשתית הראייתית שהוצגה בתיק מעלה כי הנתבעת עונה להגדרת "מפעל" ועיסוקה הוא מתן פתרונות תקשורת וניהול מערכות מידע. כן התובע שימש כאיש מכירות של הנתבעת לצורך מכירת מוצריה ובכך ביצע פעולה, במסגרת פעילות הרגילה של הנתבעת. כמו כן לתובע לא היה עסק עצמאי משלו, הא ראיה, שהיה צריך להשתמש בחשבוניות של צד ג', כדי לקבל את הכספים מהנתבעת. 18. עיון בהסכם ההתקשרות נספח א' לתצהיר התובע, מגדיר את מטרות המשרה, הגדרה זו מצביעה על זיקה הדוקה של התובע לנתבעת, זיקה המתאימה יותר ליחסי עובד מעביד, ולא לנותן שירותים, אשר עצמאותו לפעול עם חברות אחרות רבה יותר. יתר על כן, עצם השימוש בהסכם ההתקשרות במינוחים של משרה, הכפפתה ל-186 שעות, אישור הנתבעת לתובע לעבוד 10% מהמשרה אל מול י.ב.מ, תומכות במסקנה כי עסקינן ביחסי עובד ומעביד וזאת אף מעבר לקביעה בהסכם כי אכן ההתנהלות של התובע בנתבעת, הינה של עובד. 19.התובע ביצע את עבודתו כחלק מהמערך הארגוני של הנתבעת, התובע ישב במשרדי הנתבעת. עיון ביומן העבודה שלו מעלה כי הפגישות המצוינות שם, הם פגישות הקשורות לעבודתו בנתבעת, לרבות פגישות עבודה עם מנהל הנתבעת (ר' נספח י' לתצהיר התובע). גם עדות הנתבעת הצהירו כי היו להם פגישות שבועיות עם התובע במסגרת תפקידו כמנהל מכירות. ר' סעיפים 24-25 לתצהירה של רויטל טפר. 20.הגב' רויטל טפר הצהירה בתצהירה כי שעות עבודתו של התובע היו אמורות להיות מהשעה 9.00 עד השעה 18.00, כפי שנהוג אצל הנתבעת. למען השלמת התמונה יצויין כי לטענתה, התובע לא עבד את השעות שנדרשו הימנו. ר' סעיף 8 לתצהירה של הגב' רויטל טפר- מנהלת תפעולית בנתבעת. משכך גם מבחן הבלעדיות בכל הנוגע לשעות עבודתו, מתקיים. 21.מנהל הנתבעת ועדי הנתבעת הודו כי הנתבעת ציידה את התובע בכרטיס ביקור. ר' חקירתה הנגדית של גב' רויטל טפר שמודה בכך ר' עמ' 27 שורות 8-9 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. 22. התובע גם עבד בציוד ובכלים של הנתבעת. ר' סעיפים 5-7 לתצהיר הגב' רוטיל טפר - מנהלת תיפעולית בנתבעת. ר' סעיף 8 לתצהירה של ענבל יעקובי. 23.עיון בהסכם העסקתו של התובע מעלה כי הנתבעת העמידה לרשותו מכשיר סוללארי עם תקציב של 500 ₪ + מע"מ כאשר כל השיחות בתוך החברה הנן ללא תשלום. ר' נספח א' לתצהיר התובע. 24.עיון בסעיף 17 לתצהיר מנהל הנתבעת מעלה: "בשל רצוני שרונן ירגיש מחוייב לסילטק, איפשרתי לו לשבת במשרדי סילטק ונתתי בידיו מכשיר סוללארי נייד וכרטיסי ביקור...". מנהל הנתבעת אף מודה בתצהירו כי השקיע משאבים רבים על מנת לנסות להכשיר וללמד את התובע את תחום עיסוקה של הנתבעת ( ר' סעיף 22 לתצהירו). כן מודה הוא כי תפקידו של התובע היה להיות איש מכירות עבור הנתבעת ולאחר מכן הפך להיות מנהל מכירות, נוכח בקשתו. ר' סעיף 36-37 לתצהיר מנהל הנתבעת. 25. תשתית ראייתית זו עולה גם בקנה אחד עם עדותו של התובע: "כל בוקר הגעתי בנתבעת ועבדתי רק שם ויומני היה רק של הנתבעת, כל עבודתי היתה רק בנתבעת גם 10% של המשרה שעבדתי באי.בי.אם היתה עד חודש חודשיים עד שעבדתי בנתבעת. עבדתי מהבוקר עד הלילה בנתבעת מבלי לעשות שום דבר במקום אחר. אתם שלחתם לי פירוט שיחות ומשם עולה כי השיחות היו גם מחוץ לשעות העבודה" ר' עמ' 10 שורות 27-32 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12. 26. עיון בעדות של גב' רויטל טפר מעלה כי לנתבעת היו שני סוכני מכירות. ר' עמ' 25 שורות 31-32 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. גם מנהל הנתבעת מודה כי לנתבעת היו שני סוכני מכירות ששניהם, קיבלו עמלות בגין העסקאות שהביאו. הגב' שרי שהיתה סוכנת המכירות השניה היתה עובדת בתלוש. ר' עמ' 29 שורות 19-22 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. לא הוכח כל הבדל בין פעילות 2 סוכני המכירות בפועל, דבר המחזק גם הוא את מסקנת עובדת היות התובע עובד של הנתבעת. ר' נספח 6 לתצהיר מנהל הנתבעת. 27. עיון בעדויות הנתבעת מעלה כי הנתבעת אף דרשה מהתובע להחתים כרטיסי נוכחות. ר' עמ' 14 שורות 24-26 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12, ואף ביקשה ממנו לו לחתום נוכחות באמצעות מערכת רישום נוכחות בסוללארי. מנהל הנתבעת מודה כי אכן דרש מהתובע להעביר כרטיס נוכחות וכי רכש עבורו תוכנה שמאפשרת לבצע נוכחות בסוללרי. ר' עמ' 30 שורות 5-8 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. ור' סעיפים 6-6.5 לתצהירה של הגב' ענבל יעקובי- מנהלת חשבונות של הנתבעת ונספחים לתצהירה - 2(1) -2(2). גם עיון בנספח 4 לתצהיר מנהלת חשבונות של הנתבעת- גב' ענבל יעקובי מעלה כי התובע היה בטבלה בה רשומים כלל עובדי הנתבעת, בכל הנוגע לניצול ימי חופשה וימי מחלה. 28.עיון בחקירה הנגדית של גב' יעקובי ענבל מעלה כי אכן הנתבעת, היא זו שדרשה מהתובע לחתום על שעון נוכחות וכי היו מיילים בנדון המעידים שאכן הנתבעת דרשה מהתובע להעביר שעות נוכחות . ר' עמ' 22 שורות 18-32 לפטיכל הדיון מיום 29.1.12. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות 29. מהראיות שהובאו בפניי עולה, כי הנתבע לא היה בעל עסק עצמאי, הא ראיה שלא הנפיק חשבוניות. התובע נדרש הוא להשתמש בצדדים שלישים כדי למסור חשבוניות לנתבעת. 30. בהסכם ההתקשרות, אין כל אזכור לכך, שהנתבע בעל עסק עצמאי, או שהוא רשאי ליתן שירותים דומים לאלו שסיפק לנתבעת גם לחברות אחרות, במסגרת עסק משלו. 31.סיכומו של דבר שמבחן ההשתלבות על שני פניו החיובי והשלילי מתקיים בתפקידו של התובע בנתבעת . הלכה פסוקה היא כי בהתקיים באדם סימני ההיכר החיובי והשלילי של מבחן ההשתלבות, אין צורך לבדוק סממנים אחרים המאפיינים יחסי עובד-מעביד. ראה: דב"ע לז/89,90-3 נתיבי נפט בע"מ נ' עמנואל הצופה, פד"ע י' 88. לפיכך, קובעת אני, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת. 32.גם יתר מבחני המשנה שעוגנו בפסיקה, מצביעים על כך שחלו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת. המבחן האישי 33.בתיק זה הוכח כי התובע נדרש וביצע בפועל את עבודתו, באופן אישי. ביצוע העבודה באופן אישי, הינו סממן מובהק של היות מבצע העבודה "עובד". ההתקשרות עם התובע היתה על בסיס אישי, התובע ביצע בעצמו את כל העבודה. מבחן הפיקוח 34.מנהל הנתבעת ביקש לפקח על עבודתו של התובע. הא ראיה שמנהל הנתבעת דרש מהתובע להחתים כרטיס נוכחות. ר' תכתובת מיילים בנדון שצורפה לתצהירי הנתבעת . 35.כמו כן עיון בנספח ב' לתצהיר התובע מעלה כי התובע היה נוהג לשלוח למנהל הנתבעת את תוכנית העבודה שלו, בה יש פירוט מלא בנוגע לתחזיות מכירה ללקוחות הנתבעת. זאת כדי לפקח על עבודתו. כן היו לתובע ולמנהל הנתבעת פגישות עבודה ליישום תוכניות העבודה של התובע. 36.אכן נקבע בפסיקה כי תשלום מס הכנסה, מס ערך מוסף וביטוח לאומי כעצמאי, הינם גורמים מכריעים בהבחנה בין חוזה עבודה לבין חוזה שירותים, ו"יכול ויהא בהם כדי לבסס מעמד, אך אין בהם כדי לקבעו או לשוללו". ראה: דב"ע מג/106-3 יחיאל ולטנר נ' גור בטח סוכנות לביטוח בע"מ, פד"ע טז 85. במקרה דנן, נוכח נוסח ההסכם ואופן השתלבותו של התובע במערך הארגוני של הנתבעת, לרבות הודיית מנהל הנתבעת בדבר המהות של אופן ההתקשרות, ברי כי אין בתשלום התמורה על ידי חשבוניות, שנעשה לבקשת התובע, כדי להעיד על אי קיום יחסי עובד ומעביד. 37.לאור כל האמור בעת שאנו מקבצים את כל הזיקות, הקשרים שבין הצדדים, והאופן בו עבד התובע עבור הנתבעת, אין כל ספק כי התובע היה עובד של הנתבעת לכל דבר ועניין ולא התקיימו יחסים של קבלן עצמאי. 38. לאור קביעתי כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת, נבחן להלן את תביעות התובע אחת לאחת. מועד תחילת העסקתו של התובע 39. עיון בנספח 6 (2) לתצהיר מנהל הנתבעת מעלה כי הנ"ל הודיע לעובדים בנתבעת כי התובע יתחיל את עבודתו ביום ראשון, כאשר את ההודעה הנדונה הוציא ביום שני שקדם לכך, קרי ביום 2.2.09, משכך יש להסיק כי התובע החל את עבודתו ביום 8.2.09, ולא ביום 2.2.09, כטענת התובע. 40.לא זו אף זו, עיון בחשבונית הראשונה שהוציאה חברת גי פי אס עבור תמורת עבודתו של התובע, מעלה כי הסכום המצויין בה הינו 7728 ₪ בתוספת מע"מ. במידה ואכן התובע החל לעבוד ב- 2.2, כטענתו הרי שהסכום שהיה צריך להיות רשום בחשבונית היה צריך להיות בסך של כ-10,000 ₪ . 41.משכך אנו קובעים כי מועד תחילת העסקתו של התובע בשירות הנתבעת היה ביום 8.2.2099. זכאות התובע לשכר עבודה לחודש אוקטובר ונובמבר 09 42. לטענת התובע סוכם בינו לבין מנהל הנתבעת כי החל מחודש 9/09, שכרו יעמוד ע"ס 25,000 ₪ כשכר יסוד וללא זכאות לעמלות. בהתאם לסיכום שנעשה לאחר הפגישה מיום 1.9.09, שנערכה בינו לבין מנהל הנתבעת ורו"ח מר הירשפלד, ממנה עלה כי נושא השותפות אינו עתיד להתגבש, לכלל הסכמה. 43.הנתבעת טוענת כי התמורה בסך 25,000 ₪, ששולמה לתובע בחודש ספטמבר 09, כללה בתוכה מקדמה גם עבור חודש 10/09, ולכן אין לתובע כל זכאות לרכיב תמורה כלשהי בגין עבודתו הואיל וכל הנדרש שולם לתובע. 44.אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת, ראשית לא צויין, בזמן אמת, בשום מסמך שנמסר לתובע, כי עסקינן, במקדמה. 45. מעבר לאמור, עיון בנספח ט' לתצהיר התובע מעלה כי מנהל הנתבעת אישר לתובע, בהודעת מייל, את הסיכום לפיו החל מחודש 9/09 החשבוניות שהנתבעת תוציא עבורו, תעמוד ע"ס 25,000 ₪ לחודש, כעולה מהודעת מייל של התובע למנהלת החשבונות, שנשלחה עם העתק למנהל הנתבעת, כמצוטט: " בהמשך לשיחתינו, הסיכום שלי עם מוטי הוא שאני מוציא חשבונית ע"ס 25,000 + מע"מ בכפוף לחוזה שלי מול סילטק. הסכום הנ"ל ישולם כל חודש החל מחודש ספטמבר. תשובת מנהל הנתבעת: לא שולם לך? תשובת התובע למנהל הנתבעת: שולם הכל בסדר, עינבל לא ידעה שסיכמנו שבעתיד זה יהיה התשלום שישולם לי באופן קבוע בעתיד". 46.למותר לציין כי אם אכן דובר על מקדמה ששולמה לתובע על ידי הנתבעת בחודש ספטמבר 09 עבור חודש אוקטובר, כפי שמצהיר מנהל הנתבעת בתצהירו, הרי שהדבר היה צריך למצוא את ביטויו במסגרת מייל זה, שיצא בזמן אמת לתובע. עיון בתכתובת מיילים זו מעלה כי יש בה מצג של הסכמה של מנהל הנתבעת לתובע , בנוגע לשינוי שכר עבודתו, כטענת התובע. 47.בכל הנוגע לטענת הנתבעת לפיה שלחה באותו יום מייל למנהלת חשבונות, הסותר את האמור, כעולה מנספח 11 לתצהירו. הרי שעיון בנספח ט' לתצהיר התובע, מעלה כי מנהל הנתבעת, הוציא מייל לתובע בשעה 16.22, ממנו עולה כי אכן הסיכום שהתובע העלה על הכתב במייל קודם - מקובל עליו, כאשר בפועל, דקה לאחר מכן, ב -16.23 מוצא לנכון, מנהל הנתבעת, לשלוח למנהלת החשבונות של הנתבעת מייל, מבלי שהתובע מכותב אליו, כמצוטט: " לא כל חודש, החודש. ההפרש בין הבסיס במוסכם לסכום הנ"ל הנו מפרעה על חשבון עסקאות עתידיות ובגין ניהול המכירות ( תוצאות רבעוניות שיושגו)". 48.ברי כי התנהלות זו של מנהל הנתבעת, הינה התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בכלל ובפרט עם חובת תום הלב הנדרשת, במסגרת יחסי עבודה. לטעמי, לא ניתן לתת מצג לפיו יש הסכמה על שינוי שכר ומנגד לתת הוראה מאחורי הגב של העובד בדבר סיכום שונה, מבלי לקבל את הסכמת העובד ו/או לכל הפחות ליידע אותו. 49. אשר על כן אני קובעת כי החל מחודש ספטמבר 2009 , זכאי התובע לשכר עבודתו בסך של 25,000 ₪ . 50.אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בגין חודש אוקטובר 2009 וכן עבור 3 ימים בגין חודש נובמבר 2005 , בסך של 28,409 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה , 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. 51. בכל הנוגע לרכיב פיצוי הלנת שכר, אכן נוכח קביעתינו זו, אין לנתבעת כל הגנה לכך שלא שילמה לתובע את שכר עבודתו. מאידך בנסיבות העניין ונוכח כלל השאלות שעלו בתיק זה, לרבות המחלוקת בכל הנוגע לקיום יחסי עובד ומעביד, מצאנו לנכון להפחית את רכיב פיצויי ההלנה ולחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה בסכום של 4,000 ₪ . זכאות התובע לפיצוי פטורים 52.לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי פיטורים בגין פיטוריו בסמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, מכח הוראות סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 הקובע, כמצוטט: "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים". 53. הנתבעת מכחישה את האמור מכל וכל. לטענתה סיום העסקתו של התובע, בא לעולם בשל העובדה כי לא הביא לקוחות ופעל בניגוד למצג אותו הציג לסילטק, בדבר יכולתו להביא לקוחות ולמקסם את רווחי סילטק. 54.עפ"י ההלכה הפסוקה, סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע חזקה, כי מי שפוטר סמוך לסיום שנת עבודת הראשונה, יראוהו כאילו פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. חזקה זו ניתנת לסתירה אם עולה בידי המעסיק להוכיח כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני - מקצועי ובין אם לאו. ראה: ע"ע 122/03, וקסמן נגד אי.טי.סי. 24 מסיב לשעון ואח' (מיום 7.1.07). 55. לאחר ששמעתי את כלל העדים בתיק לא שוכנעתי כי יש לקבל את טענת התובע כי פיטוריו נבעו, בשל הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. 56. ראשית הנתבעת סברה כי היא מעסיקה את התובע במסגרת יחסי מזמין קבלן ולכן, סברה כי אינה מחוייבת בתשלום פיצויי פיטורים. 57.מעבר לאמור מנהל הנתבעת הבהיר את אופן המהלך של סיום ההתקשרות עם התובע, כמפורט בסעיף 42 לתצהיר התובע. 58.עיון בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת מעלה כי תצהירו בנקודה זו, לא נסתר וכי הסיבה להפסקת העסקתו של התובע היתה:"... הסתבר לי שכל ההבטחות שהובטחו לי בענין גי.פי . אס היו בלוף גדול. לאחר הפגישה עם שמוליק נודע לי שיש לו שותף בחברה. לאחר מכן נודע לי שהוא רק שכיר בחברה, לצערי לא בדקתי זאת בזמן אמת. הפעם הראשונה ששלחתי מכתב לגי.פי .אס הבנתי שהתובע רק שכיר שם. לא הכרנו אף אחד חוץ מרונן ב-גי, פי .אס. ר' עמ' 32 שורות 21-24 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. 59.גם עיון בעמ' 33 שורות 19-26 לפרטיכל הדיון, מעלה כי מנהל הנתבעת שוב הבהיר כי הפסקת העסקתו של התובע היתה בשל אי שביעות רצון מתיפקודו:" התובע הציג את עצמו כבעלים של חברת גי,פי ,אס וכך גם הציג אותו מכר משותף. רונן סיפר לי על פעילות ג.פי.אס ועל ההסכמים ארוכי הטווח שלה. שרונן התחיל לעבוד אני לא ראיתי שום דבר מפעילות גי. פי אס סיפורים שמעתי, אבל לא ראיתי כלום. המטרה במפגש עם שמוליק היה כדי לתהות על קנקנו של התובע. אז הבנתי "שאין דובים ואין יער..." ר' עמ' 33 שורות 21-2 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. 60.מנגד, עיון בתצהירו של התובע וכן עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי מעבר לטענה של קבלת ייעוץ משפטי בנוגע לזכאותו לפיצויי פיטורים, אין כל ביסוס לטענת התובע בדבר זכאותו לפיצויי פיטורים לאחר פחות מ-10 חודשים. מעבר לאמור, עיון בתלושי השכר של התובע מעלים כי יש לו ביטוח מנהלים, שככל הנראה כולל גם הפרשות לפיצויי פיטורים. 61. בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי הפסקת העסקתו של התובע נעשתה בכדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אני מקבלת את עדות מנהל הנתבעת, לפיה הפסקת העסקתו של התובע באה לעולם, בשל אכזבה מפעילותו ובשל העובדה שלא גייס לקוחות של ג'י פי אס, בניגוד למה שהנתבעת סברה שייעשה. אשר על כן תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, נדחית. לענין רכיב תמורת ההודעה המוקדמת 62.עיון בנספח 12 לתצהיר מנהל סילטק, מעלה כי סילטק הודיעה לתובע על הפסקת ההתקשרות עימו ביום 5.11.2009. כמו כן עיון באותו מכתב מעלה כי הנתבעת דרשה כי הפסקת ההתקשות תעשה, לאלתר. 63.אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובע תמורת הודעה מוקדמת, ועיון בתצהירה מעלה כי אין בו כל התייחסות בנדון. 64.משקבענו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת, הרי שחוק הודעה מוקדמת להתפטרות ופיטורים, תשס"א -2001 ( להלן:" חוק הודעה מוקדמת") חל על בעלי הדין. משכך, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בת 16 ימים בסך של 18,176 ₪ ( 1136 ₪ * 16 ימים). לענין תביעות התובע לגמל 65.מנהל הנתבעת הצהיר כי התובע הוא זה שביקש לעבוד באופן של הוצאת חשבוניות על ידי צד ג', וזאת למרות שהנתבעת הציע לו לעבוד כשכיר. 66.אף התובע מודה כך בחקירה הנגדית ומבהיר:ש:"למה התכוונת בפסיקה שניה להסכם העסקה- נספח א' לכתב התביעה? ת: הסברתי למוטי את הסיבה האמיתית לצורך שלי בכל הנוגע לאופן תשלום השכר, אמרתי לו שיש בעיה עם אי. בי .אם ולכן נוח לי לקבל את המשכורת מחברת גי.פי. אס ולכן נרשם שלאחר מכן נשב.... הדבר היחידי שאני לא קיבלתי מהנתבעת זה תלוש משכורת "ר' עמ' 13 שורות11 -18 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12. 67.למעשה הנתבעת שילמה לתובע את התשלומים אותם התכוונה לשלם ככוללים את כלל עלויות המעסיק, כפי שסוכם עם התובע. אולם לדרישת התובע, הדברים נעשו על ידי הוצאת חשבונית לחברת ג'י.פי.אס והוצאת תלוש משכורת מחברת ג'י.פי.אס לתובע. 68.עיון בתלושי השכר מעלים כי לתובע הופרש מהשכר שקיבל מהנתבעת, הפרשות לגמל, לרבות חלק מעביד. 69.אין לקבל את טענת התובע לפיה ההפרשות לגמל נעשו רק בגין עבודתו בג'י.פי.אס , וללא קשר לעבודה נשוא התביעה. ראשית התובע בחקירתו הנגדית מודה כי תלושי השכר שהונפקו לו על ידי ג'י.פי.אס , כללו גם את השכר אותו קיבל בגין עבודתו בנתבעת. ר' עמ' 9 שורות 1-5 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12. כן עיון בתלושי השכר מעלה כי רכיב הגמל הופרש על מלוא הסכומים המופיעים בתלוש. משכך משהתובע הוא זה שביקש לפעול באופן זה בכל הנוגע לתשלום שכרו, הרי שיש לקחת את הרכיבים שפורטו בתלושי השכר , ככאלו ששולמו על ידי הנתבעת. 70.אשר על כן תביעת התובע להפרשי גמל, נדחית. לענין רכיב הנסיעות 71.לטענת התובע הינו זכאי לתשלום בגין נסיעותיו לעבודתו ובחזרה ממנה. לטענת הנתבעת סוכם עימו כי שכרו כולל את רכיב הנסיעות ולכן יש לדחות את תביעתו. 72.עיון בהסכם ההתקשרות, מעלה כי הסיכום היה שהנתבעת משלמת לתובע סך של 10,000 ₪ בגין עבודתו של התובע, לרבות כלל עלויות המעסיק בכל הנוגע להעסקתו. רכיב הנסיעות ונושא החזר הוצאות הדלק עלה על ידי התובע עובר לחתימת ההסכם, ואף הוזכר בטיוטות כנכלל בעלויות המעסיק. בסופו של יום רכיב הנסיעות לא הוכנס במופרד להסכם ובכך יש לראות הסכמה כי הנסיעות נכללו בכלל עלויות המעסיק. הא ראיה , שבתלושי השכר אכן מופיע רכיב הנסיעות, ככלול בכלל עלויות המעסיק. אשר על כן התובע קיבל דמי נסיעות בהתאם לאופן בו החליט, כמפורט בתלושי השכר שהוצאו לו על ידי גי.פי אס. 73.מעבר לאמור עיון בתצהיר התובע מעלה כי אין כל פירוט תשתית עובדתית להוכחת רכיב הנסיעות, התובע לא מציין מהיכן הגיע ולאן הגיע וגם בשל כך יש לדחות את רכיב תביעתו בגין נסיעות. משכך תביעת התובע לדמי נסיעות, נדחית. בנוגע לרכיב חופשה שנתית 74.כאמור חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, שאין להתנות עליה. 75. נוכח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, הרי שלא ניתן לקבוע כי שולם לתובע שכר כולל , הכולל חופשה שנתית. 76. בהתאם להלכה הפסוקה נטל ההוכחה לעניין תשלום מלוא זכות דמי חופשה מוטל על המעביד, אשר עליו לנהל פנקס חופשה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951. ראה: דב"ע לא/3-22, ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215. 77.הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ו/או כל אסמכתא בנוגע לניהול פנקס חופשה בכל הנוגע לניצול ימי החופשה של התובע . כמו כן, הפיצול בתלוש משכורתו של התובע לרכיב חופשה, אינו מעיד כי אכן התובע ניצל ימי חופשה 78.עם זאת, עיון בנספח 4 לתצהיר מנהלת החשבונות מטעם הנתבעת, מעלה כי התובע ניצל 4 ימי חופש. 79. התובע עבד 9 חודשים במסגרת שעתית של חמישה ימי עבודה ולכן הינו זכאי ל- 7.5 ימי חופשה , משהוכח כי התובע ניצל 4 ימי חופשה, על הנתבעת לשלם לו 3.5 ימים כדמי חופשה שנתית. 80. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע דמי חופשה שנתית בסך של 3976 ₪ ( 1136 ₪ ליום * 3.5 ימים), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום יחסי עבודה ועד ליום התשלום בפועל . לענין רכיב השעות הנוספות 81. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, נכנס לתוקף ביום 1.2.09, קרי בתוך תקופת עבודתו של התובע. סעיף 26ב(א) לחוק קובע כי: "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית. שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, כלל שהוא חייב לנהלו;..." 82.אולם במקרה דנן, הנתבעת היא זו שדרשה מהתובע להחתים כרטיסי נוכחות (ר' עמ' 14 שורות 24-26 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12) והיא זו שאף ביקשה ממנו לחתום נוכחות באמצעות מערכת רישום נוכחות בסוללארי. ר' עמ' 30 שורות 5-8 לפרטיכל הדיון מיום 29.1.12. וכן ר' סעיפים 6-6.5 לתצהירה של הגב' ענבל יעקובי- מנהלת חשבונות של הנתבעת ונספחים לתצהירה - 2(1) -2(2). התובע הוא זה שסרב להחתים כרטיס נוכחות ו/או לחתום נוכחות באמצעות מערכת רישות נוכחות בסוללארי. ר' עמ' 14 שורות 24-30 לפרטיכל הדיון מיום 11.1.12. לטעמי, יש באמור, כדי להשליך על נטל הראיה הנדרש בכל הנוגע לשעות הנוספות נשוא תביעתו של התובע, בשל נסיבות מיוחדות אלו, בהם דווקא התובע הוא זה שסרב לחתום כרטיס נוכחות. משסרב התובע למלא כרטיס נוכחות למרות דרישת הנתבעת, למעשה מנע ממנה לפעול על פי הוראות הדין, ומשכך הדבר יפעל לרעתו בהוכחת תביעתו. 83.אין אני מקבלת את טענת התובע, המופיע בסעיף 36 לתצהירו לפיה היתה בינו לבין מנהל הנתבעת, הסכמה שבשתיקה על כך שהתובע אינו מחתים כרטיס נוכחות וזאת נוכח העובדה שעבד שעות רבות מחוץ למשרדי החברה. טענת התובע אינה עולה בקנה אחד עם תצהירי הנתבעת, לרבות תצהיר מנהל הנתבעת ותצהירה של רויטל טפר (סעיפים 8-11) וכן אינה עולה בקנה אחד עם תכתובות המייל נספחים 2 (1) - 2 (3), שצורפו לתצהירה ענבל יעקובי ( ר' סעיף 6 לתצהיר ענבל יעקובי). 84.משכך הנני מקבלת את עמדת הנתבעת, הנתמכת בתצהירי מנהל הנתבעת לרבות תצהירה של ענבל יעקובי - בו הובהר כי נוכח טענת התובע כי אינו יכול לחתום על כרטיס נוכחות הואיל וחלק מעבודתו מבוצעת שלא במשרד הנתבעת, נרכש עבורו שעון נוכחות סוללארי, אשר ניתן להפעלה מכל מקום ובכל עת, ר' נספח 3 לתצהירה של גב' יעקובי. מעבר לאמור, הנתבעת הציעה לתובע למלא נוכחות באמצעות המכשיר הנייד שלו, באופן שיכול היה לשקף שעות נוכחות גם מחוץ למשרדי הנתבעת, כך שהטעם אותו הציג בתצהירו אינו יכול להוות מניע , לסירובו להחתמת כרטיסי הנוכחות. 85. מעבר לאמור, מתכונת העסקה שהוכחה בכל הנוגע לפעילות הנתבעת הינה מתכונת העסקה מהשעה 9.00 עד לשעה 18.00, זאת במסגרת עבודה של חמישה ימים בשבוע. קרי במצב דברים זה מתכונת העסקה שהוכחה הינה מתכונת העסקה שאין בצידה שעות נוספות, כלל ועיקר. יצויין כי הגב' רויטל טפר הצהירה בתצהירה כי שעות עבודתו של התובע היו אמורות להיות מהשעה 9.00 עד השעה 18.00 כפי שנהוג אצל הנתבעת. אולם לטענתה, התובע לא עבד את השעות שנדרשו הימנו. ר' סעיף 8 לתצהירה של הגב' רויטל טפר. 86.לא זו אף זו, עיון ביומן העבודה שהציג התובע, אינו תומך בגרסה לפיה עבד מהשעה 9.00 עד השעה 18.00, כלל ועיקר. 87.פלט השיחות ממנו עולה כי לעיתים שוחח עם עובדי הנתבעת לאחר שעות העבודה, אינו יכולה לבסס הוכחה לעבודה בשעות נוספות. 88. ממכלול האמור לעיל , אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, וכי רכיב תביעתו בנוגע לתשלום שעות נוספות, נדחה. פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר 89.נוכח העובדה כי התובע הוא זה שסרב כי הנתבעת תוציא לו תלושי שכר והוא זה שביקש שתלושי השכר יצאו על ידי חברת גי.פי. אס, אין כל בסיס לתביעתו לפיצויי בגין אי הנפקת תלושי שכר. התובע הוא זה שגרם לכך שהנתבעת לא תנפיק לו ישירות תלושי שכר, נוכח דרישתו שלו. ברי כי אין להעניש את הנתבעת שהסכימה להעסיק את התובע באופן בו נדרש על ידי התובע, זאת כאשר הנתבעת הציעה לו לעבוד כשכיר תוך הוצאת תלושי שכר והוא זה סרב לאופן העסקה זה. מעבר לאמור, תלושי שכר הונפקו לתובע, בהתאם לדרישתו. 90.אשר על כן רכיב תביעת התובע בנוגע לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר, נדחית. לעניין השימוע 91.התובע טען כי הנתבעת לא ערכה הליך שימוע כדין ולכן יש לפצותו בגין כך. הנתבעת טוענת כי יתקיימו שיחות עובר להפסקת העסקה עם התובע שיש לראותם כשימוע. 92. אין צורך להכביר בחשיבות זכות השימוע. זכות השימוע והטיעון כוללת בתוכה את זכותו של העובד לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, אופציה להשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. ראה: דב"ע נו/ 31 - 3, מדינת ישראל נ' ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כט(1) 282; וכן ראה: ע"ע 1163/00, בית חולים המשפחה הקדושה נצרת נ' ד"ר חליל עבוד, פד"ע לה, 440. 93. אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו מהווה פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה, ונתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית.בפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות השימוע, שומה על בית הדין לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים ואת הנסיבות שהובילו לפיטורי העובד. ראה: ע"ע 1027/01, דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע ל"ח, 448, וכן ראה: ע"ע 415/06, דני מלכה - שופרסל, ניתן ביום 15.5.2007. 94.במקרה שלפנינו, שוכנעתי כי אכן היו שיחות עובר למועד הוצאת מכתב סיום ההתקשרות כעולה מסעיפים 42-46 לתצהיר מנהל הנתבעת. עיון בסעיף 28-29 לתצהיר התובע מעלה כי אף התובע מודה כי עובר לפיטוריו היתה שיחה עימו שממנה הבין שעניין השותפות אינו מניב פירות וכן במסגרת שיחות אלו מנהל הנתבעת, הבהיר לו את העדר שביעות הרצון מתיפקודו ואי הבאת לקוחות מטעמו. 95. נוכח שיחות אלו, מצאתי לנכון להתחשב בסכום הפיצוי בנוגע לרכיב השימוע וכי נוכח מכלול הנסיבות, הנני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין אי ביצוע שימוע כנדרש בסך של 10,000 ₪. לענין התביעה שכנגד 96.בתביעה שכנגד מייחסת הנתבעת, לתובע נזקים שנגרמו לו לטענתה, בשל אי עמידה ביעדים ואופן ביצוע עבודה באופן רשלני. בסך הכל מבקש הנתבע במסגרת התביעה שכנגד לחייב את התובע בפיצוי בסך של 150,000 ₪ (משיקולי אגרה) לרבות, בגין החזר כספים ששולמו לתובע בגין עבודתו, בטענה שלא בוצעה, אבדן עסקאות, הפסד בגין זיכוי סכומי עסקה , עם "רדיו הבירה", עלות הכשרתו של התובע, והחזר ציוד. 97.התובע מכחיש את כלל טענות הנתבעת בכל הנוגע לנזקים נשוא התביעה שכנגד וכן טוען כי מדובר על תביעה נזיקית שבית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בה. מבלי לזנוח את האמור, טוען התובע כי הנתבעת לא הרימה את הנדרש הימנה, להוכיח את תביעתה שכנגד. ממכלול האמור טוען התובע לדחיית התביעה שכנגד. 98.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ושמעתי את העדויות, החלטתי לדחות את התביעה שכנגד, במלואה. 99.טענות אלה בתביעה שכנגד נטענו בעלמא. כך לא הוצגו לבית הדין כל אסמכתאות שיש בהם כדי לבסס את התביעה שכנגד. למען הסדר הטוב יש לציין, כי לא הובאה כל עדות שיש בה כדי לתמוך בטענת הנתבע בדבר אובדן הכנסות ממי מלקוחות הנתבע, למעט עדות מנהל הנתבעת שלא היתה מהימנה עליי, בכל הקשור לתביעה שכנגד. 100.לאחר שעיינתי בכל התשתית הראייתית שהוצגה בתיק זה, בכל הנוגע לתביעה שכנגד, הרי שהנתבע לא הוכיח כלל את הנזקים הנטענים בכתב תביעתו שכנגד. נהפוך הוא עיון בתצהירו ובעדותו מעלה כי הלכה למעשה מנע הוא את אותם נזקים, לטענתו. 101. מעבר לאמור, הרי שבמידה ואכן התובע התרשל בתפקידו וביצע נזקים הרי שהנתבעת יכלה להפסיק את העסקתו בכל רגע נתון, הואיל וידעה היא כיצד התובע מבצע את תפקידו. אולם ככל הנראה במהלך תקופת העסקתו של התובע לא היתה אי שביעות רצון מתיפקוד התובע, הא ראיה שהנתבעת שקלה להכניסו לשותפות בנתבעת ואף העבירה לתובע את מאזניה. 102. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת, בכל הנוגע להשבת סכום הכספים ששולמו לתובע בגין ביצוע עבודתו, שכבר נעשתה עבור הנתבעת. סוגייה זו נדונה בע"ע 110/10, רפי רופא נ' מרקם סוכנות לביטוח בע"מ (מיום 22.12.11), שם נפסק בנדון, כמצוטט: "...אפשרות נוספת הינה שימוש בסעיף 14(ב) לחוק החוזים, העוסק בטעות הדדית ומאפשר את ביטול החוזה על ידי בית הדין מטעמי צדק. עם זאת, אפשרות זו נדחתה בפסיקה בעבר, מהטעם שלא ניתן לבטל הסכם לאחר שכבר בוצע (עניין רוטברג, תוך הפנייה לע"א 105/83, מנשה נ' מנשה, פ"ד ל"ח (4) 635, 639 (1985)). וכן ראה: דב"ע 3-77, פנינה רוטברג, תדיראן בע"מ, פד"ע כ"ז , 454 . 103. בשולי הדברים יצויין כי לטעמי יש לבית הדין, סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד, מהיותה תביעה שעילתה נובעת מהפרת הסכם ההתקשרות. ראה: ע"ע 687/05, אלי גור מכתשים נ' מפעלים כימים בע"מ , אולם משלא הרימה הנתבעת את הנטל הנדרש להוכחת תביעתה שכנגד, תביעתה שכנגד, נדחית. סוף דבר: 104.הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה לחודש אוקטובר- נובמבר 2009: סך של 28,409 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה, 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. ב. הלנת שכר עבודה: 4,000 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. ג. תמורת הודעה מוקדמת: 18,176 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. ד. דמי חופשה שנתית: 3976 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. ה. פיצוי בגין אי שימוע: 10,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העסקה 5.11.09 ועד ליום התשלום בפועל. ו. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 105.על פסק דין זה ניתן לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. סוכן מכירותיחסי עובד מעבידתלוש שכרמשכורת