מונחת בפני בקשה אשר הוגשה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ובמסגרתה עותר ב"כ המבקש לאפשר לו לעיין בתיק רפואי של המתלוננת, שהיא אשתו. בתמצית יצויין כי מדובר בכתב אישום שעניינו עבירות אלימות במשפחה. המבקש טען כי לא היה שחר לתלונות כנגדו. לטענתו, הוגשו התלונות על רקע של מאבקי גירושין. עוד טוען הוא כי המתלוננת עוברת טיפולים פסיכיאטריים ולטענתו, יתכן שטיפולים אלו משפיעים על התנהגותה, לרבות אפשרות של הזיות וכיו"ב. בהתאם, מבקש הוא לעיין בכל התיק הרפואי. עיינתי בתיק הרפואי של המתלוננת ולא מצאתי כל מקום לאפשר לסניגור עיון בתיק כולו. אבהיר להלן נימוקי. ההלכות בענין העברת חומר חקירה לידיו של נאשם בהליך פלילי פורטו בבש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 625, כדלקמן: "בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף (74א'). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 376, 381-382: "תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי ". ראה לעניין זה גם: בש"פ 4077/06 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2006). והשופט בך הוסיף בבג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4) 124, 129: "אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית". ראה עוד: בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה (3) 630, 633-634; בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ (3) 686, 688; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (2) 1 4-6; בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', פ"ד נז (4) 625; בג"צ 1689/02, יעקב נימרודי נ' היועמ"ש ואח', פ"ד נז (6) 49. יחד עם זאת, אין סעיף 74 מאפשר לנאשם להטריד את התביעה בבקשות שעניינן חשיפת מידע אשר הקשר בינו לבין כתב האישום קלוש. הלכה היא, כפי שנקבע בבש"פ 1372/96, ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 177, כי: "סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שייסע להגנה - אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת ההנחה האמורה." (הכוונה להנחת הבסיס בדבר הגינות התביעה וחוקיות פעולותיה - ר.ש.). בית המשפט, בבואו להחליט האם על התביעה לגלות מסמך מסוים לסניגוריה, צריך לקבוע ראשית, האם המסמך שגילויו מתבקש מהווה "חומר חקירה" ושנית, אם המסמך נהנה מחיסיון או שקיימים אינטרסים וטעמים אחרים שמפניהם ניגף אינטרס הגילוי של הנאשם. קו הגבול בין שני שלבים אלה אינו כה חד כפי שנדמה במבט ראשון, ויש ביניהם יחסי גומלין. במקרים בהם זיקת החומר להגנת הנאשם ולעניין הנדון היא שולית וגבולית, ומנגד יש אינטרסים כבדי משקל כנגד חשיפת החומר, הדבר עשוי להשליך על נכונותו של בית המשפט להגדיר את החומר, מלכתחילה, כ"חומר חקירה". ולהיפך, במקרים בהם חומר החקירה הוא בעל ערך ראייתי חשוב להגנת הנאשם, הדבר עשוי להשליך על נכונות בית המשפט לדחות אינטרסים אחרים מפני האינטרס החשוב שלא יורשע החף מפשע. ראה: ב"ש (חיפה) 2773/05 חורי אבי נ' לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל, לא פורסם (2005). עד כאן עקרונות כלליים בכל הנוגע לחשיפת חומר חקירה ולזכותם של הנאשמים לעיין בחומר החקירה. סעיף 74 לחסד"פ, שעניינו עיון בחומר חקירה, קובע כך: "(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו. (ב) נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו". אמנם בשלב זה אין ברירה אלא "לסמוך על הגינותם, מומחיותם, נסיונם ושיקול דעתם הנאות של נציגי התביעה הכללית" (ראה: בג"ץ 1885/91, עמ' 633). ההנחה כי נציגי התביעה נוהגים בהגינות, במילוי החובה המוטלת עליהם בחוק, היא אבן יסוד של מערכת המשפט. היא מהווה ביטוי לכלל רחב יותר, החל על כל המינהל הציבורי, הוא הכלל בדבר חזקת החוקיות, לפיו חזקה היא שרשות מינהלית פעלה כחוק. זוהי חזקה המבוססת על הנסיון המצטבר ועל צורכי המעשה. אי-אפשר בלעדיה. עם זאת, ברור כי אין היא אלא חזקה. היא ניתנת לסתירה בכל עניין ובכל מקרה. כך גם בעניין שלפנינו: המבקש יכול לטעון, בכל מקרה, כי התביעה לא יצאה ידי החובה שהוטלה עליה בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. "אולם" כדברי השופט בך, "במקרה כזה חייבת הסניגוריה להצביע על תשתית עובדתית, המבססת לכאורה את חשדה זה" (בג"צ 1885/91 לעיל). ומכאן להחלת העקרונות על הבקשה. במקרה זה, מדובר בתיק שאינו כולל מסמכים רבים. למעשה, אין בתיק הרפואי נתונים משמעותיים שאינם בידיעת הסניגור, כפי שעלה מהטיעון בפני, וממסמך נ/1. אין גם כל אזכור בתיק הרפואי לאותן תופעות שמבקש הסניגור למצוא בתיק. יצוין כי מוזכר בתיק נסיון למעשה אובדני שביצעה המתלוננת ושגם הוא ידוע לסניגור. ואולם, אין התייחסות לנושאים אחרים כפי שהציג הסניגור בטיעוניו. על בית המשפט לאזן בין זכותו של מתלונן לפרטיות ובין זכותו של נאשם להגנה. לא מצאתי כי במקרה זה קיים חומר בתיק הרפואי שיש בו כדי לסייע להגנת הנאשם (בכפוף להערה בהמשך) ואין עילה לחשוף את כל בעיותיה הרפואיות של המתלוננת, שאין בינן ובין כתב האישום דבר, בפני כל. עם זאת, סבור אני כי יש מקום למסור לסניגור את שמות שתי התרופות המוזכרות בתיק הרפואי, תרופות אשר ניתנו בעבר למתלוננת, וזאת כדי שיוכל להתייעץ עם מומחה מטעמו, אם יש בתרופות אלו כדי להשפיע על התנהגות או לגרום להזיות, מחשבות שווא וכיו"ב. סבור אני כי במסירת שמות התרופות, ללא זכות עיון בתיק הרפואי כולו, יש כדי לספק למבקש את המידע הדרוש לו להגנתו, לשיטתו, וזאת מבלי לפגוע בפרטיות המתלוננת. אשר על כן, ובכפוף למסירת שמות שתי התרופות שהוזכרו במסמכים הרפואיים לסניגור, אני מורה על דחיית הבקשה. החלטה זו ניתנה בהעדר ותועבר לצדדים בדחיפות, וזאת בשים לב למועד הקבוע לתחילת שמיעת הראיות. התיק הרפואי שהועבר לעיון בית המשפט, יוחזר לפרקליטות במעטפה חתומה, והפרליטות תעמיד את החומר הרפואי לעיון כל ערכאת ערעור, ככל שידרש. משפט פליליעיון בתיק רפואי בהליך פלילירפואהמסמכיםזכות העיוןסודיות רפואיתסדר דין פלילי