המחלוקת המונחת בפני נסבה אודות זכות עיכבון נטענת של המבקשות וזאת בעבור ביצוע חוזה, שעיקרו מתן שירותי לוגיסטיקה לסחורות של החברה בפירוק. עיון בבקשה, בטענות ובטענות שכנגד, הינו הלכה למעשה דוגמא מאלפת לבעייתיות הרבה הטמונה בהכרה גורפת בזכויות עיכבון בפירוק. דברים אלו נאמרו והוסברו ואף נדונו בהרחבה בפסקי הדין בעניין סדיטק ורד גרד ואין טעם לחזור כאן על שנאמר שם בהרחבה מרובה. אחזור ואזכיר, בקצירת האומר; זכות עיכבון במובנה הגורף עשויה, ואף מביאה להעדפה מלאכותית של נושה פלוני על נושה אלמוני וזאת לא אחת, שלא בשל הבדלים בזיקה המהותית כלפי הנכס המעוכב, אלא בשל יד המקרה וסוג "הלבוש המשפטי" שהקנו פרקליטי הנושה הפלוני לעסקה. לא זו בלבד כי עצם ההכרה הגורפת בכל עיכבון כמקנה קדימות נובעת הלכה למעשה מהוראת החוק ארכאית - מנדטורית אלא שאף הנימוק השגור של הגנה על חיי המסחר אין די בו, לשיטתי, להצדיק את הבעייתיות הרבה שיוצר הדין דהיום. זאת בין היתר כאשר ספק גדול בעיני אם קבלנים וספקים "מן השורה" אכן מבססים את שיקוליהם על השאלה, המקרית לא אחת, האם תעמוד להם זכות עיכבון אם לאו. כמו כן, באותה מידה בה עשויים הם במקרה פלוני ליהנות מן הקדימות נשוא העיכבון כך עשויים הם במקרים אחרים להינזק בשל העובדה כי עיקר נכסי חברה, החייבת להם כספים רבים, נתפסו בעיכבון של גורם אחר. אלא שגישה זו לא התקבלה וכיום ההלכה המחייבת הינה הלכה שפסק בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין המשביר הישן. אשר משמעה מתן עדיפות גורפת לעיכבון כמו גם הרחבה ופרשנותו של מושג ההשבחה. לאור האמור לעיל וחרף התיקון המסוים שעשה כב' השופט גרוניס בהלכת אלוניאל הרי שספק אם נוכח הדין דהיום נותר מוצא למנהל המיוחד בכל הנוגע לזכות העיכבון של המבקשות. אכן, נותר לי להסכים עם עמדת כונס הנכסים הרשמי כי בהעדר קביעה מפורשת בעניין זה בדין או בהלכה הפסוקה אין מקום לאבחן את הלכת אלוניאל באורח שתחול אך ורק בשעבוד קבוע להבדיל משעבוד צף. עם זאת, עניין לנו כאמור בעסקה שהינה שירותי לוגיסטיקה. אכן, ספק גדול בעיני אם ראויים שירותי לוגיסטיקה להיכלל ב"גרעין הקשה" של פעולת השבחה. קרי, פעולות היוצרות זיקת השבחה או קשר מיוחד בין הנושה לנכס. אולם, קביעתו המפורשת של בית המשפט העליון בעניין המשביר הישן הינה כי גם פעולות המכונות על ידו "שימור ותיוג" ראוי שיחשבו להשבחה. בנסיבות אלו הרי שגם על פ י הלכת אלוניאל קמה קדימות למעכב, זאת אף על פני שעבוד מוקדם בזמן. לעניין זה אעיר כי אין אני רואה עין בעין עם כונס הנכסים הרשמי, ככל שמשתמע מעמדתו, כי ראוי לפרק עסקה אחת לרכיביה כדי להפריד פעולות משביחות מפעולות שאינן משביחות. אכן הפרדה כזו הינה נכונה וראויה מקום בו קיים עיכבון החל על מספר עסקאות או פעולות אשר נבדלות ונפרדות זו מזו באורח ברור. אלא כאשר מדובר במכלול של עסקה אחת הרי ספק גדול בעיני האם מן הראוי לפתוח בבירור עובדתי מורכב כדי לפרקה לרכיבי משנה. אעיר כי אף נטילת נכס של חייב כדי לתקנו ולהשביחו בעסקו של ספק (הפעולה אשר נמצאת אליבא דכולי עלמא "בגרעין הקשה" של ההשבחה) יכול ויכלול בחובו תתי רכיבים אשר הם לכשעצמם אינם משביחים כגון שינוע פנימי של הנכס בסדנאות שונות ומתן שירותי רקע שהם לכשעצמם אין בינם לבין השבחה ולו דבר. אלא ש"צבעה" הדומיננטי של הפעולה כמכלול הינו השבחה ולכן זכאי הספק המשביח ליהנות מזכות העיכבון אף אם הוא ניצב מול נושה מובטח כאמור בהלכה אלוניאל. סיכומה של נקודה זו; עניין לנו בפעולות אשר הלכת המשביר הישן קבעה במפורש כי יחשבו - למצער משפטית - להשבחה. לאור האמור לעיל, הרי שאין מנוס לפי הדין הקיים וחרף הבעייתיות שבכך מלהכיר בזכות העיכבון לטובת המבקשות וזאת לגבי כל פרטי עסקת שירותי הלוגיסטיקה נשוא המחלוקת. אך מובן הוא ואף המבקשות אינן כופרות בכך, כי הדבר אינו מונע מן המנהל המיוחד מלבדוק את החיובים לטובתן כדי לוודא שהם מדויקים ולא הוגדלו באורח מלאכותי. משהגענו לכאן לא נותר אלא להתייחס בקצרה במחלוקת נוספת שעלתה בין הצדדים ועניינה מעמד הוצאות האחסנה של הסחורות. בעניין זה לא אוכל לקבל את עמדת המבקשות. משבחר פלוני להפעיל זכות עיכבון, קרי, לשמור על הנכס נשוא המחלוקת בחזקתו כדי להשיג את התוצאה המשפטית הרצויה לו, הרי שהוא נותר המחזיק על כל המשתמע מכך. ודאי שאין הוא יכול לדרוש מן החברה בפירוק "שתממן" את הפעלת העיכבון וזאת במעמד של הוצאות פירוק. לשון אחר; המבקש ליהנות מיתרונות העיכבון מקבל על עצמו אף את החסרונות. דבר זה עשוי בין היתר למתן את נזקי תופעת העיכבון ולהוות במקרים מתאימים אף סוג של הרתעה, גם אם חלקית, מפני שימוש בזכות שלא כדין. סוף דבר, דין הבקשה להכרה בזכות העיכבון להתקבל, מלבד אותו חלק הנוגע להפיכת הוצאות האחסון להוצאות פירוק. מובן שאם סבורות המבקשות כי נגרם להן נזק בשל התנהלות אי מי בתיק הפירוק פתוחה בפניהן הדרך לנקוט בכל הליך שמתיר להן הדין בעניין זה. משהוחלט כך הרי שמתייתר המשך הדיון במחלוקת בדבר אורח המכירה של סחורות החברה שמצויות בהונג-קונג. למצער בנוסח הנוכחי של הבקשה. בנסיבות המקרה תישא החברה בפירוק בהוצאות המבקשות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות עיכבון