המשנה לנשיא ש' לוין: 1. שלוש חברות נמצאות בפירוק. המערער הוא עורך-דין. הוא מחזיק או החזיק בידיו שני תיקים שנמסרו לטיולו על-ידי החברות, והוא סירב למוסרם לכונס הנכסים שנתמנה למימושן של איגרות חוב שהוצאו על-ידי החברות בטענה שיש לו זכות עיכבון עליהם מכוח סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961 (להלן - החוק). כונס הנכסים פנה לבית המשפט, והנשיא המלומד פסק לטובת הכונס. מכאן ערעורו של עורך הדין לפנינו. 2. סעיף 88 לחוק קובע לאמור: "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן... וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלשה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". המערער נהג כמצוות הסעיף, הגיש תביעה ואף ניתן לזכותו פסק-דין. התגלעו חילוקי דעות בין המערער לבין הכונס (או המפרק) לגבי מה שאירע לאחר פסק הדין, ואלה משמשים נושא להליך נפרד. לפיכך הסכימו הפרקליטים לפנינו שבפסק-דיננו תינתן אך החלטה עקרונית לגבי השאלה אם עורך-דין, שעניינו בא בגדרו של סעיף 88 לחוק, נחשב נושה מובטח בפירוק. 3. לכאורה הדין עם המערער. בסעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983, הוחלו בפירוק חברה דיני פשיטת הרגל בנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים. בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, נכלל בעל זכות עיכבון בין הנושים המובטחים, ומכוח סעיף 20(ב) לאותה פקודה אין פשיטת הרגל גורעת "מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת". בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, נקבע כי "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החוב". מסמכי החברות הם מיטלטלין, וזכותו של עורך הדין היא על-פי דין (שהוא סעיף 88 לחוק) לעכב את מסירתם לכונס או למפרק עד שחובו ישולם לו. מדוע לא ייחשב עורך הדין כנושה מובטח? הנשיא המלומד נתן כמה טעמים לפסק-דינו: ראשית, הבעלות במסמכים לא יצאה מעולם מבעלות הלקוח, אך החזקה בהם נמסרה לעורך הדין, וכל פירות עבודתו שייכים ללקוח; נמצא - כך, ככל הנראה, סבר הנשיא המלומד - שאין על מה להחיל את זכות העיכבון; שנית, אין זכות עיכבון יכולה להיות קיימת אלא על נכס שהוא עצמו יכול לשמש ערובה, והתיקים שבמחלוקת אינם יכולים לשמש ככזאת; שלישית, זכויות בעל העיכבון, המצויות בידי עורך-דין, נדחות מפני הוראות שיטת הרגל והפירוק; המשיב 1 עוד הוסיף בסיכומו טעם נוסף והוא, שאין מדובר בנכס שעם הוויתור עליו יגדלו נכסי החייב: ‎EX PARTE (WEST RIDING UNION BANKING COMPANY; RE TURNER (1882 )להלן - פרשת ‎WEST ]RIDING UNION BANKING COMPANY [8). הנשיא המלומד ביסס את מסקנותיו על כמה פסקי-דין של בתי המשפט המחוזיים, וביניהם: המ' (ת"א) 8854/86 (ת"א 1415/86) [5]; ת"א (ת"א) 3542/90 [6]. דעה דומה הובעה גם בה"פ (ת"א) 743/81 כתב נ' גולדשפט [7], בעמ' 482; אך על הגישה האמורה נמתחה ביקורת בספרות: ראה פרופ' א' ברק, דיני השליחות (נבו, תשנ"ו) 1160, שם נאמר: "מטרת העכבון אינה החזקה לצרכי מימוש. מטרת העכבון היא החזקה לצרכי שכנוע השולח לפרוע את חובו". ראה גם ד"ר א' זמיר, "חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, ג' טדסקי עורך, תשנ"ה) 561 והדיון שם בה"ש 47; אכן בעבר נמתחה ביקורת גם על אספקט אחר של ה"פ (ת"א) 743/81 [7]: רע"א 430/89 מתתיהו ליפשיץ בע"מ נ' כוכב השומרון בע"מ (בפירוק) [1]. 4. כמו שנכתב בע"א 790/85, 806, 143/86, 180 רשות שדות התעופה ואח' נ' גרוס, כונס הנכסים ואח' [2], בעמ' 191, 192, יש לה לזכות העיכבון שני פנים: הפן המיידי, לאמור האפשרות לנושה לעכב פיזית נכס שאינו שלו בגין אי-תשלום המגיע לו בלי שיסתכן באחריות נזיקית, והפן הבטוחתי: בעל עיכבון הינו נושה מובטח בפירוק ובפשיטת-רגל. מה טעם לשלול מעורך הדין את הפן השני, החשוב, של זכות העיכבון שלו? הפסיקה בישראל כבר הכירה בעבר בזכותו של בעל העיכבון כנושה מובטח: רע"א 430/89 [1]; ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק) ואח' [3]; ובעבר: ע"א 144/56 בלנגא ואח' נ' מור בע"מ ואח' [4]. העובדה שמדובר בעיכבון לפי סעיף 88 לחוק אין בה כדי לגרוע מזכויותיו של עורך הדין, ולנוכח ההגדרה הרחבה של "נכסים" בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], יכולים גם מסמכי פושט הרגל להיחשב כנושא לזכות עיכבון. בעניין זה קיימת חפיפה בין ההגדרה האמורה לבין ה"מסמכים" הנזכרים בסעיף 88 לחוק. מקובלת עליי גם גישתו של המערער כי אין צורך שהחוב עצמו, שבגינו נוצרה זכות העיכבון, יהיה מלכתחילה חוב מובטח, שהרי זכות העיכבון עצמה היא שמקנה לבעליה את זכותו כנושה מובטח. לפיכך אין מקובלת עליי גישתה של הערכאה הראשונה שדיני הפירוק ופשיטת הרגל דוחים את זכות העיכבון. גם ההלכה הנזכרת בפסק הדין בפרשת RIDING UNION BANKING COMPANY [8] WEST לא תוכל לסייע למשיב, משום שוויתור על זכות העיכבון יגדיל ממילא את נכסי פשיטת הרגל או הפירוק. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינה של הערכאה הראשונה וקובעים שבאופן עקרוני נחשב עורך-דין, שעניינו בא בגדרו של סעיף 88 לחוק, כנושה מובטח בפירוק. המשיב 1 ישלם למערער שכר טרחת עורך-דין 20,000 ש"ח. השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. השופטת ד' בייניש: אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיא ש' לוין. עורך דיןזכות עיכבון