השופטת ש' דברת 1. בפניי בקשה למתן הוראות כאשר העניין הרלוונטי לדיון ואליו מתייחסת החלטה זו נוגע לעתירה להורות לעובדת החברה, אסנת רבר, אשר פוטרה מהחברה עוד קודם למתן צו כינוס הנכסים הזמני, להחזיר לחברה את הרכב מסוג קאיה פריד מס' רישוי 27-417-16 אשר ברשותה והשייך לחברה. המבקש מונה ככונס נכסים למימוש אגרות חוב שנחתמו לטובת הבנק. בא-כוחה של המשיבה פנה לחברה קודם מתן צו הכינוס ואל כונס הנכסים הזמני והודיע לו כי הרכב מעוכב כערובה לפירעון חובותיה של החברה כלפי המשיבה. כעולה מתגובת המשיבה שכרה לא שולם בגין חודש נובמבר 1999 ו-5 ימים בחודש דצמבר 1999, כן לא שולמו לה דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין ולא הועברו לקרנות השונות סכומים שנוכו ממשכורתה, החל מחודש יולי 1999. לפיכך הגישה המשיבה לבית-הדין לעבודה תביעה בסך 90,417 ש"ח ביום 6.2.2000. כעולה מהסכם העבודה של המשיבה, הרכב הועמד לרשותה לצורכי עבודתה בחברה כאשר הוצאות התחזוקה והדלק שהוצאו לצורכי העבודה שולמו על-ידי החברה. המשיבה פוטרה מהחברה ביום 5.12.1999, כאשר ביום 5.1.2000 מונה כונס נכסים זמני לחברה. תביעת המשיבה מורכבת מסכום של 15,000 ש"ח שכר עבודה שלא שולם, תמורת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים 36,000 ש"ח, פיצויי פיטורין בסך 18,317 ש"ח, סכומים שנוכו משכרה ולא הועברו לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות בסך 11,100 ש"ח, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, סבל ועוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. 2. עיכבון מוגדר בסעיף 11(א) לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב" ומהווה מעין סעד עצמי של נושה לגבי נכס המצוי בידיו. המשיבה טוענת לזכות עיכבון ברכב מכוח סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות), הקובע לאמור: "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה" מאחר והמשיבה קיבלה הרכב במסגרת חוזה עבודה, היא טוענת שקמה לה זכות עיכבון כדי הסכומים המגיעים לה. עוד נטען בתגובה כי לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - הבנק), שלבקשתו מונה המבקש ככונס נכסים זמני, שעבוד צף על כל נכסי החברה ואין לו שעבוד ספציפי לגבי הרכב המעוכב. כן מפנה בא-כוח המשיבה לע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' גרוס [1], הקובע כי "מעמדו של נושה בעל עיכבון מכוח הדין עדיף גם על מעמדו של בעל שעבוד רשום" ולכן זכות העיכבון של המשיבה גוברת על זכויות יתר נושי החברה. 3. אכן בע"א 790/85 הנ"ל [1] נקבע כי מעמדו של נושה בעל עיכבון עדיף על מעמדו של בעל שעבוד רשום, אבל זאת מפאת שיקולי מדיניות של "להעדיף בנסיבות אחדות את הדינמיות שבחיי המסחר על פני היציבות". יש לשים לב שהקביעה היא "בנסיבות אחדות" ולא בכל מקרה, שכן במקרה זה מתן זכות העיכבון לא היה בה פגיעה בזכויות הנושים האחרים, שכן זכותם של הנושים האחרים להיפרע מהנכס כשוויו טרם התיקון שבוצע על-ידי התעשייה האווירית ולא במצבו המשופר לאחר התיקון, דהיינו שיקול המסחר התקין והשיקול של שיפור הנכס הם שגרמו לבית-המשפט לקבוע שזכות העיכבון עדיפה על זכות בעל השעבוד הרשום. לעניין זה התייחסה פרופ' צ' כהן בספרה פירוק חברות [4], בעמ' 593: "הנימוקים שהביאו את בית המשפט להכיר בעדיפותו של בעל זכות העיכבון על בעל שעבוד קבוע שקדם לו, יפים למקרים מסוג אלה שנידונו שם, דהיינו טיפול בנכס המעוכב, הדרוש לצורך קיומו ותיפקודו. אין הם בהכרח יפים גם למקרים אחרים, שבהם מוקנית לנושים זכות עיכבון. יש איפוא מקום לצמצם את תחולת ההלכה האמורה רק למקרים, שבהם מתקיימים נימוקים אלה. מטעם זה דחה השופט א. פלפל טענה בדבר עדיפות של זכות עיכבון על משכון, במקרה שאין מתקיימים בו השיקולים, שהובילו להכרעה בענין רשות שדות התעופה". 4. התייחסות ספציפית למקרה שבפניי מוצאים אנו בשני פסקי-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. בהמ' (ת"א) 9701/84 אלסקה ספורטלייף בע"מ [2] נקבע על-ידי כבוד הנשיא ח' אבנור שמאחר ושכרה של העובדת מובטח מכוח דין קדימה כפי שנקבע בסעיף 195 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, לא קמה זכות עיכבון ובית-המשפט הורה להחזיר את הרכב שנתפס. בפש"ר (ת"א) 1133/98 גבר נ' רינת [3] טען מנהל החברה לזכות עיכבון ברכב שהעמיד לרשותו מעבידו. בית-המשפט קבע, בין היתר, כי ההוראות לגבי דין קדימה שנקבעו בפקודת החברות [נוסח חדש] לגבי שכרם של עובדים הינן הוראות מיוחדות לעניין סעיף 22 לחוק התרופות "ותחולתן במקרה דנן שוללת את תחולתו של סעיף 19 לחוק התרופות. משמעות הדבר היא כי זכות העיכבון המוקנית לנפגע עקב הפרת חוזה אינה חלה על מערכת יחסים חוזית בין עובד למעביד". 5. סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש] קובע: "בחברה חדלת פרעון ינהגו על פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידיות או מותנות ולקבלת דיבידנד". סעיף 195 לפקודת החברות קובע: "נתמנה לחברה... כונס נכסים מטעם בעלי איגרות חוב מובטחות בשעבוד צף.. . ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של אגרות החוב...". סעיף 22(ב) לחוק התרופות קובע "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון". מאחר ונקבעו הוראות אחרות ספציפיות לעניין זכות קדימה לעובדים בפקודת החברות [נוסח חדש] בסעיף 195 לא ניתן להחיל את סעיף 19 לחוק התרופות בדבר זכות העיכבון על מערכת יחסי עובד מעביד. ש' לרנר בספרו שעבוד נכסי חברה [5], בעמ' 219 אומר "הפסיקה מבססת את זכות העיכבון על תחושת הצדק, על חוסר ההוגנות לדרוש מהמעכב למסור לחייב את הנכס שבידו בלא שהלה פורע את החוב. ואולם נימוק זה יפה במסגרת היחסים בין הנושה לבין החייב בלבד, והוא מאבד מכוחו אם החייב הוא חדל פרעון. במקרה של חדלות פרעון, הסכסוך המשפטי האמיתי אינו בין הנושה לבין החייב אלא בעל זכות העיכבון לבין נושיו האחרים של החייב". סבורה אני שגם מבחינת מדיניות משפטית רצויה אין זה נכון להעדיף עובד מסוים על פני עובדים אחרים רק בגלל העובדה שבחוזה העסקתו היה גם רכב או נכס ממשי אחר שיכול היה לעכב באופן מקרי תחת ידיו, כאשר רכב זה נמסר לו באופן ספציפי לצורכי עבודתו בלבד. לפיכך אין למשיבה זכות עיכבון ברכב המוחזק בידה ועליה להחזירו לכונס הנכסים, ותרופתה בהוראות הספציפיות לעניין זכות הקדימה שנקבעו בפקודת החברות [נוסח חדש]. אני מחייבת את המשיבה לשלם לכונס הנכסים הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך-דין בסכום של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רכבזכות עיכבון