העותר הינו נתין חוף השנהב. הוא ביקש מקלט מדיני בישראל, ובקשתו נדחתה. בעתירתו ביקש ליתן לו הגנה בישראל, בין מכח מקלט מדיני לפי האמנה (תוך תקיפת ההחלטה שדחתה את בקשתו) ובין מכוח הגנה קולקטיבית לנתיני חוף השנהב. בין לבין, חל שינוי בעמדת משרד הפנים בנוגע להגנה קולקטיבית לנתיני חוף השנהב. ההגנה הקולקטיבית, אשר לעיתים נקראת על ידי משרד הפנים כ"מדיניות אי ההרחקה", ניתנת מזה שנים לנתיני סודן ואריתריאה. בנוגע לחוף השנהב היו שינויים במהלך השנים. תחילה היתה הגנה קולקטיבית כללית כזו, אחר כך היא בוטלה, אחר כך היא חודשה ביחס לנתיני שישה מחוזות סיכון, וכעת היא הושבה כהגנה כללית לכל נתיני חוף השנהב מכל מחוז שהוא. ההגנה הקולקטיבית, או מדיניות אי ההרחקה, היא הגנה זמנית מעצם טיבה. היא מבוססת על מצב חרום במדינה מסויימת, אשר לנתיניה ניתנת ההגנה. היא מייתרת את הצורך בבדיקה פרטנית של בקשת מקלט לפי האמנה, וכך חוסכת למדינה עלויות וזמן וכוח אדם, הכרוכים בבדיקות פרטניות כאמור. ההיגיון העומד ביסודה הוא, שבמדינה הנמצאת במצב חירום ואשר בה מתרחשות זוועות, רבים יהיו זכאים למקלט מדיני, או רבים לפחות יגישו בקשות מקלט כאלו, וכתרופה זמנית ניתן ללכת בדרך של הגנה קולקטיבית. בהתאם לכך, גם הגופים הבוחנים את הבקשות מכח ההגנה הקולקטיבית, שונים מהגופים הבוחנים בקשות פרטניות, וההליך קצר יותר. מדובר ביחידת הרישום במקרה של הגנה קולקטיבית, לעומת יחידת ה- RSD והליך ה- RSD, המחוייב לפי האמנה. בעניינה של חוף השנהב, כאמור, חל לאחרונה שינוי במדיניות מדינת ישראל, וניתנת לכל אזרחיה הגנה קולקטיבית. שינוי זה שבמדיניות שינה את עמדת המדינה בנוגע לגורלה של עתירה זו, ובצדק. אין עוד טעם לדון בשאלה, אם ראוי לתקוף הגנה קודמת ומצומצמת לנתיני שישה מחוזות בלבד, כאשר ממילא ההגנה הורחבה והוחלה על נתיני כל המחוזות. אין גם טעם לדון בשאלה, האם העותר זכאי למקלט מדיני פרטני, משום שכעת הוא בלאו הכי חוסה תחת הגנה קולקטיבית - כך מציעה המדינה, ולכך מסכים גם ב"כ העותר, והמחלוקת היא רק מה לעשות בעניין תקיפת ההחלטה בקשר לבקשת המקלט הפרטני לכשתפקע ההגנה הקולקטיבית. אם נסכם הדברים, הרי שהצדדים מסכימים כי העותר חוסה נכון להיום תחת ההגנה הקולקטיבית לנתיני חוף השנהב (או תחת מדיניות אי ההרחקה, כפי שמבקשת ב"כ המשיב לומר), וכי הוא זכאי לאשרת ס2א5. הצדדים חלוקים לעניין התנאים הנלווים לכך - עד כמה יש להתייצב במשרד הפנים, אם בכלל? האם יש להותיר ערבויות כספיות או לקבוע תנאים אחרים? והאם יש רשות לעבוד והאם יש לקבוע זאת? עוד קיימת מחלוקת בנושא חלק העתירה שנעשה כעת לתיאורטי, והוא תקיפת ההחלטה בעניין בקשת המקלט הפרטני, שהכל מסכימים שאין לדון בה כעת, והמחלוקת מתמקדת רק בשאלה, האם ניתן יהיה לשוב ולהעלותה כאשר תפקע ההגנה הקולקטיבית. באשר לתנאים הנלווים לאשרת ס2א5, כפי המקובל לגבי כל המוגנים הקולקטיביים, הרי שהדין עם העותר. ראשית, בעניין ההתייצבות במשרד הפנים. לטעמי, לא נדרשת התייצבות פעמיים בשבוע במשרד הפנים מאף אחד מהזוכים להגנה הקולקטיבית, ודי בתנאי של מתן כתובת קבועה, והתחייבות להודיע למשרד הפנים על כל שינוי כתובת. לעיתים היו הסכמות להתייצבות פעם בחודש ביחידת עוז ברחוב הצורף 5 בחולון. הסכמות אלו לא נקבעו בפסקי דין שבהכרעה, והעובדה שהיו הסכמות עם עותרים אלו ואחרים אינן מחייבות ככלל. בתיק זה למשל, היתה לעותר עד כה אשרת ס2א5, ולא היה כל תנאי של התייצבות, ואף לא נדרש תנאי כזה בבקשת המדינה למחוק את העתירה בעקבות ההכרה בהגנה הקולקטיבית המגיעה לו. לכן אינני רואה לשנות מהמדיניות הכללית הנוהגת בפסקי הדין של בימ"ש זה, ואינני רואה לצוות על התייצבות במשרד הפנים או ביחידת עוז,לא פעמיים בשבוע ואף לא פעם בחודש. די במתן כתובת ובעדכון על כל שינוי. שנית, בנוגע לעניין הערבויות הכספיות. מי שמשתחרר ממשמורת במסגרת הגנה קולקטיבית אינו נדרש לכל הפקדת כספים או למתן ערבויות - בשונה מעובדים זרים שהושמו במשמורת עקב חריגה מההיתר שניתן להם, ואשר משוחררים בתנאים, כולל הפקדות כאמור; ובשונה ממי שמשוחרר בצו ביניים בטרם הוחלט כי הוא זכאי להגנה קולקטיבית, וכאשר טענה זו עומדת עוד להתברר. גם ב"כ המדינה, בהגינותה, השאירה עניין לשיקול דעתי - אף שלטעמי צריך היה להודיע על הסכמה להשבת הכסף המופקד. מכל מקום, הרי שבעניין זה יבוטלו כל הערבויות, והכסף המזומן שהופקד במשרד הפנים בסך 12,000 ₪ יושב לידי ב"כ העותר, והוא ידאג להשבתו לידי העותר. שלישית, בנוגע להיתר העסקה. עניין זה עלה מספר פעמים בעתירות שהיו בפני בית משפט זה, ובכל הפעמים החלטנו, ובמותבים שונים, כי הנמצאים בישראל וחוסים תחת הגנה קולקטיבית זכאים לעבוד למחייתם. בעניין זה אפנה לפסק דיני בפרשת סייקו, שהוא המפורש ביותר מכולם, ואשר עליו כמו גם על היתר לא הוגש ערעור. בסוגיה זו טענה בפניי כעת ב"כ המדינה, כי אין עוד להורות כך לאור פסק דינו החדש של בית המשפט העליון בבג"צ 6312/10, קו לעובד נ' הממשלה (ניתן ביום 16.1.11). באותה פרשה הוגשה עתירה על ידי מספר ארגוני זכויות אדם בעניין זכויות הממתינים להחלטה בבקשת מקלט מדיני, ובעניין החוסים תחת הגנה קולקטיבית. אותה פרשה התעוררה בעקבות הודעת הממשלה או שר הפנים על שינוי מדיניות בסוגיה זו - אלא שהמדינה הצהירה כי היא מקימה צוות לבחינת העניין, וכי לא תנקוט בשלב זה כל פעולות הנוגעות לאיסור העסקה. לכן נדחתה העתירה, תוך שצוין כי מדובר בטענות הכלליות של העותרים (לא היה מדובר בעתירות פרטיקולאריות של אדם זה או אחר), ותוך שצוין כי "אין בפסק דין זה כדי למנוע מהעותרים לשוב ולהעלות טענותיהם כנגד אכיפת איסור העסקה, לכשיתחילו פעולות האכיפה והסוגיה לא תהיה עוד תיאורטית". לדידי, שונים הדברים כאשר מדובר לא בעתירה עקרונית נגד מדיניות, אשר נבחנת ויש הצהרה שלא תיושם לעת הזו, אלא בעתירה של אדם פלוני, אשר זכאי להגנה, ומבקש לדעת כי זכאי הוא גם לעבוד ולא לרעוב ללחם ולא להידרש לפעולות לא חוקיות לשם קיומו הבסיסי. לאדם כזה הזכות לקבל החלטה, ואין זה עוד עניין תיאורטי. לא נאמר גם בפרשת קו לעובד, כי אין להורות הוראות ספציפיות בעניינו של אדם זה או אחר שמתברר בפני בית המשפט, להבדיל מגדר עתירה נגד מדיניות, שנעשתה לעת הזו תיאורטית. לפיכך, אני קובע כי כל עוד חוסה העותר תחת ההגנה הקולקטיבית וזכאי לאשרת ס2א5 - זכאי הוא גם לעבוד. באשר לשאלת האפשרות לתקוף בעתיד את החלטת משרד הפנים לדחות את בקשת העותר למקלט מדיני. גם כאן הדין הוא עם העותר. עמדת משרד הפנים המוצגת בפני בית המשפט באופן תדיר, ולטעמי אף בצדק, היא שאין לשמוע ואין לקיים הליך של בקשת מקלט פרטנית כאשר המבקש זכאי להגנה קולקטיבית. זהו הרי גם הרציונאל שביסוד ההגנה הקולקטיבית, לחסוך את הצורך בבירור של בקשות פרטניות אשר מחייבות הליך מורכב וצורך זמן וכוח אדם מיומן במיוחד, הליך ה-RSD הנדרש לפי האמנה. לכן, משהוסכם כעת, ובצדק הוסכם, שהעותר זכאי להגנה קולקטיבית כנתין חוף השנהב - אין מקום לברר את בקשתו הפרטנית למקלט מדיני כל עוד ההגנה הקולקטיבית חלה לגביו. כך היה המצב אילו בקשתו הפרטנית הייתה תלויה ועומדת בפני משרד הפנים וטרם הוחלט בה דבר - וכך צריך להיות גם המצב כאשר ניתנה כבר החלטה והעתירה התוקפת אותה תלויה ועומדת בפני בית המשפט. יתרה מכך, הרי גם המדינה עצמה טוענת שיש למחוק את העתירה, אשר חלק ממנה תוקף את אותה החלטה שדוחה את בקשת המקלט הפרטנית - ולכן אין לברר את העניין כעת. אך מצד שני, לא ייתכן, שעקב עניין זמני, שנועד לחסוך מזמנו של משרד הפנים ומזמנו של בית המשפט, תתבטל באופן תמידי וסופי זכות הנתונה לעותר. אילו הייתה בקשה פרטנית שלו תלויה ועומדת כעת בפני משרד הפנים, והטיפול בה היה נפסק, כאמור, בשל החלת ההגנה הקולקטיבית - היה צריך לשמור לו את הזכות להמשיך ולברר אותה, כאשר ההגנה הקולקטיבית תפסיק לחול. ובאופן דומה, כך גם לגבי העתירה התוקפת את ההחלטה לדחות בקשה פרטנית למקלט מדיני. כמובן שאין להשאיר את תיק העתירה פתוח, וכאמור אף המדינה מבקשת לסיים את הדיון בעתירה. ולכן המוצא הוא, כי כאשר תפסיק לחול ההגנה הקולקטיבית על העותר - יהיה רשאי תוך 30 יום להגיש עתירה בעניין בקשתו הפרטנית למקלט מדיני, ולא יהיה מנוע ולא יהיה חסום בשל שיהוי. כשלעצמי סברתי, כי כיוון שהדבר יכול לקרות בעוד זמן לא קצר, יכול וישתנו הנסיבות הרלבנטיות גם לעצם בקשתו הפרטנית, ולכן הדרך הראויה היא לאפשר אז בקשה פרטנית חדשה - אלא שכיום הוחל נוהל הקובע מגבלת זמן להגשת בקשת מקלט מדיני מאז הגעתו לארץ. נוהל זה מעורר בעיתיות מסוימת, מבחינת מגבלת הזמן, ואף ניצב, למיטב ידיעתי, לבירור בעתירה מנהלית, ואולם לא זה המקום להעלות ספקות לגבי תוקפו. לכן אינני מורה כי העותר יוכל להגיש בקשה פרטנית חדשה למקלט מדיני כאשר תפקע ההגנה הקולקטיבית לגביו, בניגוד לאמור בנוהל הרלבנטי - אך מוצע בנסיבות העניין כי ב"כ העותר יפנה, אם הדבר יהא רלבנטי, לפמת"א, בטרם הגשת כל עתירה חדשה בעת פקיעת ההגנה הקולקטיבית, ופמת"א תנחה אותו על דעת משרד הפנים האם להגיש בקשה חדשה למקלט או שמא לממש את זכותו האמורה לעיל להגיש את העתירה מחדש. סופו של דבר, אני מקבל את העתירה כמוסכם, במובן זה שהעותר נהנה מהגנה קולקטיבית ולא יורחק מישראל ולא יושם במשמורת כל עוד ההגנה הקולקטיבית לנתיני חוף השנהב תהיה בתוקפה. העותר יקבל אשרת ס2א5 למשך חצי שנה, ויהיה זכאי לחדשה בתום אותה חצי שנה לתקופות נוספות של חצי שנה בכל פעם, כל עוד ההגנה הקולקטיבית לנתיני חוף השנהב תהיה בתוקפה. כל הערבויות הכספיות שניתנו בטלות, וההפקדה בסך 12,000 ₪ תושב על ידי משרד הפנים לב"כ העותר, אשר ידאג להעבירה לאחר מכן לעותר. העותר ימסור באמצעות בא כוחו לפמת"א, תוך שבוע מהיום, את כתובת מגוריו הקבועה, וכן יודיע בעתיד למשרד הפנים שבאזור מגוריו, בהודעה בכתב, בכל מקרה בו ישנה מכתובת מגוריו. הודעה ראשונה כאמור של ב"כ העותר על כתובת מגוריו תהא תנאי להשבת ההפקדה לידי בא כוחו. העותר רשאי לעבוד כל עוד ההגנה הקולקטיבית בתוקף וכל עוד הוא מחזיק באשרת ס2א5. אין לרשום באשרה כל הסתייגות לעניין עבודה, כשם שאין לרשום באשרה כל היתר לעניין העבודה. העותר יוכל להגיש עתירה חדשה בעניין דחיית בקשתו הפרטנית למקלט מדיני, וזאת תוך 30 יום מעת שתפקע ההגנה הקולקטיבית לנתיני חוף השנהב. בנסיבות העניין אינני רואה לעשות צו להוצאות. משרד הפניםמבקשי מקלט מדיני