א. בקשה למתן רשות ערעור על פס"ד מיום 8.7.04 של ביהמ"ש לתביעות קטנות (כבוד השופטת ז' בוסתן), החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות ערעור כבערעור. ב. עובדות המקרה הרלוונטיות לעניינינו: תאונה שאירעה בין רכבו של מר רונן חבז בעת שנהגה בו הגב' לאה חבז (להלן: "המערערת") לבין רכבו של מר פונדקר איתן (להלן:"המשיב") בעת נסעו הצדדים בחניון של חנות "קוסמוס" בלוד. הצדדים נסעו בתוך מתחם החניון כאשר נתיב נסיעתה של המערערת בחניון "חתך" את נתיב נסיעתו של המשיב בחניון, ולפיכך ארעה ההתנגשות בין הרכבים. בימ"ש קמא פסק, כי התאונה התרחשה בצומת, בהזכירו את סעיף 64(א)(1) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן:"התקנות") הקובעת כי כאשר מתקרבים מספר כלי רכב לצומת שלא מוצב בו תמרור המורה על מתן זכות קדימה, ייתן נוהג הרכב את זכות הקדימה לרכב הבא מימין. כמו כן, ציין בימ"ש קמא, כי "מתיאורם של הצדדים את נסיבות התאונה עולה כי התובעת לא נתנה לנתבע ולרכבו את זכות הקדימה כמתחייב על פי התקנה, ואין לה להלין על התאונה אלא על עצמה" (ר' עמ' 2 לפסק הדין) לפיכך דחה בית המשפט קמא את התביעה של המערערת למתן פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה. ג. עיקר טיעוני המערערת: המערערת טוענת, כי טעה בית משפט קמא, כאשר השתית את פסק דינו על סעיף 64(א)(1) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961, בלא שהגדיר בטרם קביעתו את המונח "צומת", כפי שהוא מוגדר בסעיף 1 לתקנות. לטענת המערערת אין המדובר ב"צומת", אשר זכות הקדימה בה לרכב הבא מימין. המערערת טוענת , כי נסעה בכביש הראשי של החניון, אשר אין בו מפרצי חניה והוא מסומן בסימון אדום-לבן בעוד המשיב, נהג בכביש צדדי המוביל ממפרצי החניה אל המעבר הראשי של החניון. לכן טוענת המערערת, כי יש לראות את המשיב כאילו נסע מ"חצר" המובילה אל המעבר הראשי של החניון, ולכן למשיב לא הייתה כל זכות קדימה בנסיבות אלה. ד. עיקר טיעוני המשיב: המשיב טוען כי "מבנה של החניון מורכב משורות של כבישים פנימיים המיועדים לחניה, המקבילים אחד אל השני ואל הכביש הראשי, בהם נסע רכב המשיב עובר לתאונה, שביניהם קטעי כביש קטנים, ניצבים אליהם, גם הם מקבילים, המחברים בין כבישי החניה בינם לבין עצמם ואל היציאה מהחניון". לטענת המשיב אותם כבישי חיבור הינם משמשים לכבישי עזר בלבד, ואילו הכבישים המשמשים לחניה הינם הכבישים הראשיים (ר' סעיפים 6-7, תגובת המשיב לבקשת המערערים למתן רשות ערעור). עוד טוען המשיב, כי החניון עצמו הוחרג מההוראה של סעיף 64(א)(1) לתקנות. לפיכך, לטענת המשיב, הוא לא היה חייב לעצור כלל מכיוון שהחובה ליתן זכות קדימה למשיב, הייתה מוטלת על המערערת. ה. המסגרת הדיונית. בערעור עולות הסוגיות הבאות: אם יש תחולה לתקנות התעבורה בחניון, ועל מי מהצדדים חלה האחריות לקרות התאונה. סבורה אני, כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה אין תחולה לתקנות התעבורה בחניון, ומסלול הנסיעה בו נסעו הצדדים איננו כביש ומשכך אין המדובר בצומת בה אירעה התאונה בין רכבם של הצדדים. פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה") מגדירה "דרך" כ - "לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם". תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 מגדירות "כביש" כ - "חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך". כמו כן, תקנות התעבורה מגדירות "צומת" כ - " השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה" צומת אינו כולל - (1) התמזגות כבישים בדרך מהירה. (2) שטח המתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אלא אם סומן אחרת בתמרור. (3) התמזגות בכביש חד-סיטרי שבו שני נתיבים או יותר באותו כיוון נסיעה ושלפניה הוצב תמרור א- 20" מן המקובץ עולה ,איפוא, כי "מסלול הנסיעה" בו נסעה המערערת, מוגדר כדרך, הן מטעם שניתן לראותו כ" מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם " והן מן הטעם שבהגדרת המונח "דרך" בחר המחוקק להשתמש במונח "לרבות" שפירושו שהרשימה שהביא המחוקק איננה סגורה וסבורה אני, כי ניתן לראות במסלול הנסיעה שבחניון כ"דרך". זאת ועוד, מכיוון ש"כביש" מוגדר כחלק של דרך המיועד לתנועת כלי רכב ומש"צומת" מוגדרת כשטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים, יש לראות במפגש בין מסלולי הנסיעה של הצדדים בחניון כמפגש של שני כבישים, כבהגדרת המונח "צומת", היוצרים "צומת" בתוך החניון. לפיכך, סבורה אני, כי יש ממש בטענת המשיב, כי לאור סעיף 64(א)(1) לתקנות התעבורה, הקובע כי " סעיף 64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך [תיקון: תש"ל(3), תש"ל(9), תשל"ט, תשמ"ח, תשמ"ט(6), תשנ"א, תשנ"ה(5), תשנ"ו(6), תש"ס(3)] (א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין;". לכן, הוטלה על המערערת חובה לתת זכות קדימה לרכב המגיע לימין, היינו לרכבו של המשיב שהתקרב לצומת. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, יש לשקול את מכלול נסיבות התאונה, שאירעה בתוך חניון, ויש להביא בחשבון את העובדה שהמערערת נסעה, כטענתה, בכביש החוצה את החניון לאורכו, בעוד המשיב נסע בכביש בו מצויים מפרצי חנייה. לכן, סבורה אני, כי המשיב צריך היה להתאים את מהירות נסיעתו ולנסוע בזהירות יתירה על מנת שיוכל להאט ולעצור כדי הצורך, בעת שהגיע לצומת האמורה. סבורה אני, כי המשיב לא התאים את מהירות נסיעתו לנהיגה בחניון, זאת מן הטעם שהמשיב לא הסביר כיצד מחד כטענתו בכתב ההגנה בביהמ"ש קמא טען כי "האט את מהירות נסיעתו והחל חוצה את הצומת כאשר לפתע הגיחה מצדה השמאלי של הצומת מכונית התובעת. משהבחין הנתבע בהתפרצות התובעת לצומת בלם הנתבע את רכבו בבלימת חירום אך ללא הועיל..." (ר' סעיף 2 לכתב הגנה מטעם הנתבע בביהמ"ש קמא) ומנגד לא הסביר המשיב כיצד לא יכול היה לראות את הרכב בו נהגה המערערת בעת שהתקרב לצומת על אף מהירות נסיעתו האיטית. לכן, סבורה אני, כי המשיב לא התאים את מהירות נסיעתו די הצורך לתנאי הנסיעה בחניון וצריך היה לנהוג ולנסוע בזהירות בהתקרבו לצומת. סבורה אני, כי עצם הנסיעה בצומת בה נתונה למשיב זכות הדרך איננה פוטרת גם את המשיב לחלוטין מאחריותו לקרות התאונה, אם אכן לא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הנסיעה בחניון המחייבים נסיעה בזהירות יתירה. מן המקובץ שהובא לעיל, סבורה אני כי יש לחלוק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים. כאשר אכן, המערערת היא האחראית לאירוע התאונה ואילו המשיב אחראי, לקרות התאונה, בשל רשלנותו התורמת בשיעור 35%. ו. סוף דבר- הערעור מתקבל. התיק יוחזר לביהמ"ש לתביעות קטנות לקביעת גובה הנזק. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. משפט תעבורהזכות קדימהחניון