זכות קדימה בכביש צר

מבוא בפניי תביעה כספית בסכום של 15,185 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת (להלן- "הרכב הנפגע"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.08.2009 , באזור וואדי אל ג'וז בירושלים. אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה לא הוכחה כנדרש ולפיכך יש לדחותה. גרסת התובעת בכתב התביעה טענה התובעת שהתאונה אירעה בשעה שרכבה, הנהוג על ידי מר ריאד סאמי זלאטימו, נסע בוואדי אל ג'וז. רכב הנתבע נסע בנתיב שמאל של הכביש, סטה לנתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, במהירות מופרזת, ופגע בחזיתו הקדמית. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב הנפגע נזקים שהוערכו בחוות דעת שמאי, אשר צורפה לכתב התביעה, בסכום של 13,185 ₪, כולל שכ"ט שמאי. בנוסף לסכום האמור עתרה התובעת לפיצוי בגין הוצאות שונות ובכלל זה עגמת נפש והפסד ימי עבודה בסכום של 2,000 ₪. במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 05.01.2011, העיד נהג הרכב הנפגע ופירט את נסיבות התאונה. על פי תיאורו, נסע בכביש בנתיב הימני, בעוד שרכב הנתבע נסע במהירות בכיוון הנגדי. בשעה שראה את הרכב הנפגע, ניסה הנתבע לבלום, אך כיון שנסע במהירות, לא הצליח לעצור ופגע ברכב הנפגע. התובעת טענה שלאחר התאונה סירב הנתבע למסור את פרטיו, והיא נאלצה לאתרו. במהלך החקירה הנגדית אישר הנהג שבמועד התאונה בוצעו עבודות תשתית בסמוך לכביש, וכן שהתאונה אירעה זמן קצר לפני ארוחת שבירת צום הרמאדאן. כן השיב לשאלת ב"כ הנתבע שאילו היה הוא האחראי לקרות התאונה היה מפוטר מעבודתו אצל התובעת. נהג הרכב הנפגע התייחס לתצלומים אשר הוגשו מטעם הנתבע, וטען שהתאונה אירעה בחלק הישר של הכביש, מספר מטרים לפני העיקול, בצד הימני של הכביש. גרסת הנתבע הנתבע הכחיש מנגד את אחריותו לתאונה, וטען שהאחריות מוטלת על התובעת. בכתב ההגנה, פירט הנתבע שבעת התאונה נסע בעליה, בנתיב נסיעתו, ולפתע הגיח מולו הרכב הנפגע במהירות, תוך שהוא נכנס לעיקול, וסוטה לכיוון נסיעת הנתבע. הנתבע ניסה "לברוח" לכיוון ימין, אך מאחר שהכביש צר, לא עלה הדבר בידו ועל כן אירעה התאונה. לטענת הנתבע נסע הרכב הנפגע בניגוד לתקנות התעבורה, משלא נתן זכות קדימה לרכב הנוסע בעליה בכביש צר, ומשסטה לנתיב נסיעתו של הנתבע. הנתבע חלק על גובה הנזקים וטען שלא הוצגו ראיות להפסד ימי עבודה וכי צורפו קבלות על תיקון הנזק בסך של 3,150 ₪ בלבד. במהלך הדיון שהתקיים בפני, העיד הנתבע על נסיבות התאונה בזו הלשון: "זה היה בחודש רמאדאן. זה כמה שניות לפני השקיעה. רציתי להזיז את האוטו כדי למצוא חנייה למעלה. אני יוצא מהבית שלי וקרוב לבית שלי יש צומת. עליתי בעלייה. התנעתי את האוטו, וזה לא היה במהירות כל כך גבוהה. הוא גר רחוק ורצה להספיק את ארוחת שבירת הצום. הוא נסע במהירות. ..אני עולה בעלייה, היו עובדים בכביש. היו חפירות בנתיב שלי. הוא בא בכיוון הנגדי והיה לו טווח ראייה טוב. כשהוא ראה אותי הוא התבלבל. אני חושב שהוא לא בלם ופגע בי". במהלך הדיון העיד בפני גם אחיו של הנתבע, מר עיסא ברקאת, אשר תיאר שהתאונה אירעה בפתח ביתו. על פי עדותו, ראה את רכב הנתבע נוסעת בעלייה לאט, שמע את קול ההתנגשות "הסתכלתי על המכונית ולא ציפיתי שהפגיעה תהיה מהמכונית הזאת, כשהסתכלתי טוב ראיתי שהמכונית השנייה פגעה בה. ראיתי את המכונית סוטה ימינה והמכונית השנייה פוגעת בה". בחקירה הנגדית השיב שניתן היה לנסוע בנתיב הנסיעה שבו נסע הנתבע. הן הנתבע והן אחיו סימנו את מקום התאונה כמצוי בעיקול החד שבכביש. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, ושמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, מצאתי שהתביעה לא הוכחה כנדרש ועל כן יש לדחותה. בהתאם לדיני הראיות, חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי 2009, 1754). מעיון בתצלומים שהגיש הנתבע במהלך הדיון עולה שמדובר בכביש צר עד מאוד. בשני צידיו של הכביש חונות מכוניות, ניתן אף לזהות שרידים של עבודות בנייה הנעשות בכביש או בשוליו, ועל כן במקומות מסוימים מתאפשר מעבר של רכב אחד בלבד, אף שמדובר בכביש דו סטרי. לא מצאתי שגרסת התובע הוכחה, בשל מספר טעמים. ראשית, המיקום שציין הנהג בתצלום כמיקום התאונה, הינו בדיוק במקום שבו לכאורה חונים רכבים בצד ימין של הכביש, וקשה להשתכנע שאכן התאונה אירעה במיקום האמור. שנית, המיקום האמור אינו מסביר כראוי את תוצאת התאונה, היינו, את מיקומם וטיבם של הנזקים שנגרמו לרכבים. עיון בתצלומי הנזק שנגרמו לרכב הנפגע מגלה שהפגיעה הינה בכל החזית הקדמית של הרכב. קיים מוקד פגיעה בולט בנקודה המצויה באמצע החזית הקדמית. ניתן היה לצפות נוכח גרסת נהג הרכב הנפגע שגם רכבו של הנתבע ייפגע בחזיתו. ואולם עיון בצילומי רכבו של הנפגע מלמד על כך שמוקד הפגיעה הינו בפינה הקדמית שמאלית של הרכב. אילו אכן היה הנתבע סוטה לפתע לנתיב הרכב הנפגע, ניתן היה לצפות שהפגיעה תהיה בחזית הקדמית ימנית, של הרכב הנפגע, ולא באמצע החזית, כפי שניתן ללמוד מהתצלומים. הפגיעות שנגרמו לרכבים דווקא מתיישבות עם גרסת הנתבע באשר לנסיבות התאונה. כזכור טענו הנתבע ואחיו שהתאונה אירעה בעיקול החד שבכביש. עיון בתמונות שבהן מצולם העיקול מגלה שמדובר בעיקול חד מאוד. הכביש במקום צר. בצד שממנו הגיע הנתבע מבוצעות לכאורה עבודות בנייה. בעת שצולם התצלום אף חנו במקום רכבים. בנתיב שממנו הגיע נהג הרכב הנפגע מוצבת מכולת אשפה גדולה החוסמת את נתיב הנסיעה. בשל העיקול החד, מצומצם שדה הראייה במקום עד מאוד, וקשה לנהג הבא מכיוון אחד להבחין במשנהו המגיע מהכיוון הנגדי. בעיקול האמור יתכן כאמור מעבר של רכב אחד בלבד, ואם אכן נכנסו שני הרכבים לעיקול באותה עת, נסע הרכב הנפגע ישר, ואילו רכבו של הנתבע פנה בעיקול שמאלה, ועל כן הפגיעה ברכב הנפגע הינה באמצע חזיתו, בעוד שהפגיעה ברכבו של הנתבע הינה בצד השמאלי של החזית הקדמית. אף שמצאתי שיש להעדיף את הגרסה לפיה אירעה התאונה בתוך העיקול, יצוין שעדותם של הנתבע ואחיו הייתה עדות בלתי מהימנה. במהלך עדותו של אחיו ניסה הנתבע מספר פעמים ללחוש לעד מה עליו להשיב, עד שהוצא מהאולם. אף שניתן היה להתרשם שעדויות האחים היו מתואמות, נפלו סתירות ביניהן. אין מחלוקת בין הצדדים שהכביש שבו אירעה התאונה צר ובוצעו בכביש עבודות, משכך, שומה על הנוסעים בכביש לנסוע בזהירות מרבית בשים לב לתנאי הדרך, יתרה מכך, כפי שעולה מהעדויות אירעה התאונה בכביש מתעקל, המחייב נסיעה זהירה בעת הפנייה לא כל שכן בכביש צר ועבודות בכביש. מעבר לנדרש, אציין שלא מצאתי שהתובעת הוכיחה את כל הנזקים שאותם תבעה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי. באשר לתיקון הנזק, צורפה קבלה על תיקון בסכום של 3,150 ₪ מיום 11.02.2010, דהיינו כחצי שנה לאחר התאונה. יתר על כן, באשר להפסד ימי עבודה לא צורפה כל ראייה. במצב דברים זה לא הוכח כל היקפם של הנזקים. סיכומו של דבר, מצאתי שהתביעה לא הוכחה. סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את התביעה . התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מיום שפסק הדין הומצא לבאי כוחם של הצדדים, שאם לא כן, יישא הסכום תוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל. משפט תעבורהזכות קדימהכביש