1. בפני תביעה כספית לתשלום פיצוי בגין נזקי התובע, כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב רכבו ורכבה של הנתבעת 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2. כל צד, טוען לאחריותו של הנהג השני לתאונה ולנזקיה. 2. שמעתי את עדותו של התובע על כך שבהגיעו לצומת, התקדם בכביש לתוך הצומת וכי היה בכוונתו, לאחר שבחן את תנאי הכביש,מצד ימין ומצד שמאל, לפנות שמאלה לכביש ממנו הגיע רכבה של הנתבעת (עמ' 1 שורות 9-3). בעדותו אמר התובע כי עובר לתאונה, הוא ראה את רכבה של הנתבעת נוסע בכביש(עמ' 1 שורה 5 ועמ' 2 שורה 13). למרות זאת, נהג הנתבעת הפתיעו בפגיעתו ברכבו ובהדיפתו לעבר גדר ההפרדה, שהיתה מצויה מול המקום בו הוא נעצר עם רכבו. 3. הנוסע שנסע עם התובע ברכבו בקרות התאונה, העיד על עצירתם בצומת ועל נסיעתו של נהג הנתבעת לעברם. לדבריו, היו מים בכביש ורכב הנתבעת החליק לעברם והדף אותם לעבר גדר ההפרדה (עמ' 1 שורות 29-27 ועמ' 3 שורות 7-6). הן התובע והן הנוסע עימו העידו כי הכביש מצד ימין, בכיוון ממנו הגיע רכב הנתבעת , הוא כביש ללא מעבר בו, בהצביעם על תמונה ת/2 ועל המקום המסומן בעיגול, בו לדבריהם מוצב מחסום. 4. נהג הנתבעת העיד אף הוא על נסיבות התאונה. לדבריו, הוא נסע בכביש המוביל ישר, אשר חוצה את הצומת ומהווה כביש ראשי . לגירסתו, התובע הגיח במפתיע מהכביש המצוי מימין לנתיב נסיעתו (עמ' 3 שורות 20-13). בנסיבות אלו, לא היה סיפק בידו למנוא את התאונה והוא פגע ברכבו של התובע והדף אותו הצידה, למרחק של כ-2 מטר. נהג הנתבעת העיד על יעד נסיעתו למקום שניטען ע"י התובע כי הוא חסום. דברי נהג הנתבעת, הכביש אינו חסום באופן מוחלט כי אם מצוי שם ריכוז הרכבים של הנתבעת המבצעת עבודות באזור ומשם מועברים העובדים לצורך עבודתם. לדברי העד, הדרך פתוחה לא רק לרכבי החברה הנתבעת, כי אם גם לרכבים שיעד נסיעתם הוא לבית הספר, הסמוך למחסום. בנוסף, המחסום לא חוסם את הכביש, כי אם מונח על המדרכה (עמ' 4 שורות 4-1). 5. תמונות רכבו של התובע, לא צורפו לחוות הדעת של השמאי שהוגשה על ידו. יחד עם זאת, פירוט נזקי רכבו בחוות הדעת, מצביע על כך שהפגיעה היתה בחזית הרכב ובמכסה המנוע וכן בכנף הקדמית השמאלית של הרכב ובבית הגלגל הקדמי השמאלי. מתמונות הרכבים לאחר התאונה, ת/4, ניתן גם כן ללמוד על סוג ומיקום נזקי רכבו של התובע. נזקי רכבה של הנתבעת, הם לכל רוחב החזית כפי שעולה מתמונה ת/4. 6. ממצאי הרכבים, מעידים על כך שרכבו של התובע היה מצוי רק עם חלקו הקדמי ביותר בתוך הצומת וטרם ניכנס לצומת עם רוב רכבו עובר לתאונה. הדבר גם מתיישב עם עדותו של התובע, על התקדמותו לתוך הצומת על מנת לבחון אם ניתן לפנות בו שמאלה ( מיקום רכבו סומן באות א' בת/1 וכאמור בעמ' 1 שורה 16 בעדותו). התובע העיד, כי הוא ראה את רכבה של הנתבעת . רק לאחר שהעיד כך פעמיים ביקש לתקן את גירסתו ואמר כי ראה את רכב הנתבעת "ב-50%". עוד הוסיף ואמר התובע, כי המכולה (הנראית בת/1) , הפריעה לו לשדה הראיה ולפיכך הוא התקדם בצומת (עמ' 2 שורות 16-12). 7. עיון בתמונות בת/1 מלמד, כי קיים ריצוף בכביש, בשונה מיתר חלקי הכבש הסלולים ללא ריצוף, בטרם הכניסה לצומת. לפיכך ולאור תנאי הצומת, הדעת נותנת כי קו העצירה לרכבים המגיעים מהנתיב הימני ממנו הגיע התובע לכביש המוביל ישר. הוא כפי שסבר נהג הנתבעת, בתחילתו של החלק המרוצף בכביש. כך גם לא התרשמתי שהיה צורך בגלישה של התובע לתוך הצומת כדי לבחון אם הכביש אליו ביקש להיכנס פנוי, הואיל והמכולה (הנראית בת/1) היתה מצויה על המדרכה, בחלק שאינו בולט לכביש והיה לתובע שדה ראיה פתוח, גם ללא צורך לכניסה לצומת. יתירה מכך, ודאי שלא היה צורך בכניסת התובע לצומת, עד למקום שסומן על ידו א' בת/1, כדי לבחון את תנאי הכביש. עדות לכך ששדה הראיה היה פתוח, היא דברי התובע כי הוא ראה את רכבה של הנתבעת, עובר לתאונה. 8. מעדויות הנהגים ומעיון בתמונות הכביש עולה בבירור, כי ניתן היה להמשיך בנסיעה בכביש בו נסע נהג הנתבעת , גם אם בהמשכו מצוי מחסום. תמונה ת/2 מעידה על כך שאין מדובר בחסימה מוחלטת של הכביש, בפרט כאשר ניראים רכבים בצידי הכביש ומצוי שם בית ספר בסמוך לאחר המחסום. גירסת נהג הנתבעת בנידון לא הופרכה ועשתה עלי רושם מהימן, כי יעדו היה לעבר המקום בו מצוי המחסום אשר אינו חסום באופן מוחלט ואינו בבחינת דרך ללא מוצא, כטענת התובע. לפיכך, טעה התובע בהניחו כי יוכל לחצות את הצומת אף שראה את רכב הנתבעת נוסע לעברו, הואיל והניח בטעות כי רכב הנתבעת, יפנה לנתיב הצדדי ולא ימשיך בנסיעתו ישר. 9. הנתבעת, לא הוכיחה כי היה מוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בכביש ממנו הגיע התובע ונהג הנתבעת אישר בעדותו כי לא היה מוצב תמרור (עמ' 4 שורה 9). לפי הוראות סעיף 64(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"), היכן שלא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה, בהתקרב כלי רכב מצדדים שונים לצומת, יתן נוהג הרכב את זכות הקדימה, לכלי רכב הבאים מימין. בהתאם לכך, היה על נהג הנתבעת לתת זכות קדימה לתובע, שהגיע מימין לנתיב נסיעתו בהגיעו לצומת. יחד עם זאת, בסעיף 64(א)(2) לתקנות נקבע: "נהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה... יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפיסקה (1)". בנוסף, לפי הוראת סעיף 65 לתקנות, על שני הנהגים להימנע מכניסה לצומת, אלא אם ביכולתם לעבור ולהמשיך בנסיעתם ללא הפרעה, גם אם תמרור ההכוונה מתיר כניסה לצומת (ראה בנדון: רע"פ 5046/01, גרון נ' מדינת ישראל, תק-על, כרך 91, עמ' 368). 10. לאור תנאי הכביש והוראות התקנות בדבר השתלבות בצומת ולפי יעד הנסיעה של התובע , לא השתכנעתי כי עמדה לתובע הזכות לעמוד במקום בו נעצר כדי לבחון, כדבריו, את תנאי הצומת. התובע, הגיע לשיטתו עד לסמוך למרכז הצומת כאשר בכוונתו היה לפנות שמאלה. שדה הראיה היה פתוח ואיפשר לו לבחון את הצומת, כבר בקו העצירה, המצוי בתחילת החלק המרוצף בכביש ממנו הוא הגיע. לפיכך, התובע יכול היה בנקל, להבחין ברכבה של הנתבעת, גם מבלי להיכנס למקום בו נעצר אשר בו אירעה התאונה. בנוסף, התובע העיד כי הוא ראה את רכב הנתבעת מגיע לעברו והמקום בו ראה אותו (סומן בעיגול בת/1), מעיד על כך שרכב הנתבעת היה מצוי כבר בסמוך לרכבו של התובע עובר לתאונה. 11. בנסיבות התאונה כפי שנקבעו לעיל, גם אם עמדה לתובע הזכות להיכנס ראשון לצומת, הרי שהיה עליו לעשות זאת בתוך בחינת תנאי הכביש תוך שהוא נימנע מכניסה למרכזה של הצומת, בשעה שרכב הנתבעת נוסע בנתיב אותו ביקש התובע לחצות בצומת, בפנייתו שמאלה ליעדו. רכב הנתבעת, היה מצוי בסמוך לתובע קודם לתאונה באופן שלא איפשר לתובע להיכנס לצומת, באופן בטוח וללא הפרעה לרכבים אחרים כמצוות התקנות. נכונים הדברים, בפרט כאשר התרשמתי מעדות התובע כי הוא ראה היטב את רכבה של הנתבעת בכביש ולא הופעת מהימצאו שם, כי אם הופתע מהתאונה, אותה יכול היה התובע למנוע אילו לא נכנס לצומת ללא זהירות מספקת. 12. לפיכך, האחריות לתאונה מוטלת על התובע. 13. יחד עם זאת, היה גם על נהג הנתבעת לבחון את תנאי הכביש, בהתקדמו לעבר הצומת ולהאט את נסיעתו לנוכח הימצאותו של רכב התובע בצומת. בטופס ההודעה של נהג הנתבעת לביטוח (צורף כנספח לכתב ההגנה), תיאר נהג הנתבעת את הימצאותו של רכב התובע בחלק המרוצף בצומת (הנראה בת/1, כאמור גם בעדותו בעמ' 3 שורות 24-23). 14. לפיכך, אילו האט נהג הנתבעת את נסיעתו, בהתחשב בהימצאותו של התובע בנתיב המצוי מימין לו תוך שהוא מבקש להשתלב בצומת, היה ביכולתו של נהג הנתבעת להקטין את נזקי התאונה, בפרט כאשר הכביש בו הוא נסע היה רטוב (כפי שעולה מהעדויות של שני הנהגים והנוסע). בנסיבות אלו, היה על נהג הנתבעת להימנע מנסיעה במהירות של 60 קמ"ש כפי שהעיד שנסע. אילו נסע הנהג לאט יותר, צפוי שהיה עולה בידו לסטות שמאלה בהבחינו בתובע, מבלי להדוף את רכבו של התובע למרחק של מספר מטרים הצידה כפי שאירע בפועל. על מהירות נסיעת נהג הנתבעת והפגיעה החזקה שלו ברכב התובע, ניתן גם ללמוד מפתיחת כריות האוויר, ברכבו של התובע. בנוסף, אילו האט נהג הנתבעת את נסיעתו, בלמי רכבו היו מגיבים ורכבו לא היה מחליק בעוצמה קדימה, כפי שאירע בפועל. 15. לאור זאת, משהבחין נהג הנתבעת ברכב התובע ולא האט את נסיעתו למרות זאת זאת ובהתעלם מתנאי הכביש הרטוב בהם הבחין, אני קובעת כי לנהג הנתבעת רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 50%. 16. בהתאם לקביעותי בדבר שיעור האחריות של כל אחד מהנהגים לתאונה, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את נזקיו שהוכחו בחוות הדעת של השמאי בגין נזקי הרכב בסך של 5,965 ₪ וכן בגין את הוצאותיו לשכ"ט שמאי בסך של 225 ₪. 17. התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ביום 2.7.07 ועד ליום התשלום בפועל. 18. נזקיו העקיפים של התובע בגין טרחה ועוגמת נפש בשל התאונה לא הוכחו, בפרט כשעסקינן בנזקי רכוש בלבד. לפיכך, ולאור קביעתי בדבר אחריות התובע לתאונה, אני דוחה את תביעתו לפיצוי בגין רכיב תביעה זה. 19. הנתבעת, תשלם לתובע את מחצית האגרה ששולמה על ידו וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. 20. התשלומים, ישולמו ע"י הנתבעות, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. 21.משפט תעבורהזכות קדימהכביש