1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב) אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ר' טאובר). העובדות וההליכים 2. בעקבות תאונה בה היה מעורב, הוגש נגד המבקש כתב אישום על פיו נהג ברכבו ברשלנות ובקלות ראש, לא נתן זכות קדימה לרכב אחר שהיה מעורב בתאונה ולא נקט באמצעים הדרושים למניעתה ובכך, גרם לתאונה בה נגרם נזק לגוף ולרכוש. הנאשם כפר באשמה. 3. בית המשפט לתעבורה לאחר ששמע את העדים וראה אותם הרשיע את המבקש באי-מתן זכות קדימה, בנהיגה רשלנית ובגרימת נזק וגזר את דינו לפסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל ועוד 6 חודשים על תנאי למשך שנתיים וכן הטיל עליו קנס בסך 1500 ש"ח. בערעור המבקש על הרשעתו ולחילופין על חומרת העונש קבע בית המשפט המחוזי: "בית-המשפט קמא סקר ובחן את הראיות שהובאו לפניו אחת לאחת, נימק מדוע הוא מעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת המערער, קבע ממצאי מהימנות לגבי העדים שהופיעו בפניו מטעם התביעה, דחה את גרסתו של המערער כגרסה בלתי מהימנה ובלתי אמינה, הוסיף וקבע שהראיות הנוספות שהובאו בפניו לרבות הסתירות שיש בגרסת המערער..." 4. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי לא להתערב בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה ולדחות את הערעור על הכרעת הדין. כמו כן, לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש בנסיבות הקשות של המבקש כדי להצדיק התערבות בגזר הדין - לכן, בסופו של יום, ערעור המבקש, על שני ראשיו, נדחה. בקשת רשות הערעור 5. המבקש טוען כי מפסק הדין שניתן בעניינו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים והמצדיקה "גלגול שלישי" של ההליך. הוא טוען, כפי שטען מלפני בית המשפט המחוזי, כי בית המשפט לתעבורה לא קיים את חובתו להזהיר עצמו בטרם הרשיע את המבקש על סמך מה שלגישתו היא עדות יחידה - עדות הנהג אחר שהיה מעורב בתאונה. בכך, טוען המבקש, נגרם לו עיוות דין. המבקש מזכיר דברים המופיעים גם בספרו של י' קדמי על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד): "ערכאת הערעור עשויה להתערב בפסק הדין על אף איזכור חובת האזהרה בגוף הכרעת הדין, אם מתברר כי היה זה איזכור 'פורמלי', שאינו מבטא יישום בפועל של חובת האזהרה העצמית הלכה למעשה. וההיפך: ערכאת הערעור לא תתערב על אף שדבר האזהרה העצמית לא צויין במפורש בגוף הכרעת הדין, אם מתברר, מתוך הכרעת הדין כי השופט היה ער לכך שלפניו עדות יחידה ובחן את מומיה וליקוייה בקפידה רבה" (שם, 416) (ההדגשה הוספה) דיון 6. בניגוד לטענתו של המבקש הרי שאין בקשתו מעלה כל שאלה משפטית, חוקתית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים והמצדיקה מתן רשות לערעור נוסף (ראו והשוו: רע"פ 10/88 ליבר נ' מ"י (לא פורסם); רע"פ 252/03 כהן נ' מ"י (לא פורסם); רע"פ 2882/04 נקדימון נ' מ"י (לא פורסם)). גם בהיעדר "אזהרה עצמית" של בית המשפט לתעבורה החליט בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהרשעה, לאחר שהתברר לו מתוך הכרעת הדין כי קביעות בית המשפט לתעבורה מבוססות היטב. לכן, אף לפי גישת המבקש ודברים שצוטטו, מדובר לכל היותר ביישום הלכה קיימת שאינה מעוררת שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"פ 5858/02 שניידר נ' מ"י (לא פורסם)). זאת ועוד. בספרו של קדמי לעיל, בע' 415 נכתב: "ויודגש: אין מניעה לכך, שבית המשפט לא יזקק לאזהרה עצמית כאמור אם ימצא חיזוק למהימנותה של העדות היחידה בגורמים נלווים חיצוניים לה..." 7. ואכן, בית המשפט לתעבורה מצא, כי הנזקים בצדו הימני של רכב המבקש מעידים על כי לא נתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, בעת שהגיע רכב ממולו ובכך גרם לתאונה. נראה אפוא כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין. יתר על כן, בית המשפט לתעבורה האמין לגרסת הנהג האחר, אשר היה עקבי במהלך עדותו וזכות הקדימה בדרך הייתה שלו ואף מצא סתירות של ממש בגרסאות המבקש עצמו. אשר על כן, בצדק לא התערב בית המשפט המחוזי בממצאי הערכאה הדיונית וודאי שבנסיבות העניין אין מקום לעשות כן בערכאה שלישית. 8. לפיכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משפט תעבורהזכות קדימה