א. פתח דבר 1. התובע הינו בן-זוג לשעבר של הנתבעת. בתביעתו מבקש הוא להורות לאלתר על ביצוע פירוק השיתוף בבית המגורים שבו מתגוררים האישה והקטינים, וזאת חרף ההסדר הנוגד שנקבע בהסכם הגירושין. הסכם הגירושין אושר על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, וניתן לו תוקף פסק-דין. 2. על-פי הסכם הגירושין, ניתנה לאישה ולילדים זכות מגורים ללא תשלום בבית המגורים עד 1.8.2007 עם אפשרות להארכה בשנה נוספת עד 1.8.2008. עוד נקבע בהסכם הגירושין, שלאישה זכות קדימה לרכוש את חלקו של הבעל בנכס עד 1.2.2007 או עד לתום 90 יום מקבלת כספי מימוש ירושה, אם יתקבלו (ראו סעיף 14(א)(1), 14(ב) להסכם הגירושין), ואם זכות הקדימה לא תמומש עד 1.2.2007 - יימכר הנכס למרבה במחיר (ראו סעיף 14(ג)(1) להסכם הגירושין). 3. בהסכם הגירושין נקבע הסדר למימוש זכות הקדימה השונה מההסדר הקבוע בהוראת סעיפים 102-103 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן - חוק המקרקעין). על-פי ההסכם, האישה יכולה לתת הודעה בכתב על כוונתה לרכוש את חלקו של בן- זוגה בבית המגורים עד 1.2.2007, ואזי ימונה שמאי, והתשלום ישולם תוך 60 יום מהגשת חוות-הדעת (ראו סעיף 14(א) להסכם הגירושין). 4. כארבע שנים לאחר הגירושין פנה התובע לבית-המשפט וטען שחל שינוי נסיבות: (א) שניים מארבעת הילדים המשותפים הם כיום בגירים; (ב) התובע נישא מחדש; (ג) החברה שבבעלותו נקלעה לקשיים כספיים; (ד) ערכו של בית המגורים הולך ויורד עקב בלאי והזנחה; (ה) קושי לשאת בחיובים הכספיים שהוטלו עליו בהסכם הגירושין, בשעה שמצוי נכס יקר ערך שמימושו מוקפא. 5. עיקרה של השאלה אם שינוי בנסיבות - הרעה במצבו הכלכלי של התובע - מהעילה מוכרת בדין לשינוי תניה ממונית בהסכם גירושין, לאחר ביצוע הגירושין, וזאת מכוח דיני המשפחה או מכוח דיני הקניין. טוען התובע שבחלוף שלוש שנים ממועד עריכת הסכם הגירושין זכאי הוא, בהתאם להוראת סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, להשתחרר מהתניה המגבילה בהסכם הגירושין המונעת לממש את פירוק השיתוף בבית המגורים לפני 1.8.2007. ב. דיני הקניין - זכות קדימה כתניה המגבילה זכות לפירוק שיתוף במקרקעין 6. חוק המקרקעין הישראלי ביטל את זכות הקדימה של השותפים במקרקעין, שהייתה מוכרת בחוק העותמני. החוק הישראלי, מחד, צמצם את הקטגוריה של זכות קדימה לשתי קבוצות: (א) זכות קדימה בין יורשים של משק חקלאי; (ב) זכות קדימה בין בני-זוג שבבעלותם משק חקלאי או בית עסק או דירת מגורים (ראו סעיפים -102 100 לחוק המקרקעין), ומאידך, הרחיב את היכולת ליצור זכות קדימה הסכמית והכיר בה (ראו סעיף 99 לחוק המקרקעין). 7. על דרך האנלוגיה מדיני חברות, הסכם גירושין הינו הליך של "פירוק מרצון" של היחידה הכלכלית של המשפחה. בעוד שבדיני חברות ב"פירוק מרצון" אין צורך להיזקק לפיקוח בית-המשפט, בדיני המשפחה - פירוק מרצון של התא המשפחתי, ככל שמדובר ברכוש בני-הזוג, טעון אישור בית-המשפט על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, וביצועו טעון פיקוח בית-המשפט מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995. הסכם הגירושין כלל הוראות בעניין זכות קדימה מכוח הסכם (ראו סעיף 99 לחוק המקרקעין). המנגנון של מימוש זכות הקדימה בסעיפים 102-103 לחוק המקרקעין מהווה הסדר דיספוזיטיבי, שהצדדים רשאים להתנות עליו. בהסכם הגירושין נקבע, כאמור, הסדר הסכמי למימוש זכות קדימה השונה מההסדר הקבוע בחוק. 8. חוק המקרקעין מאפשר לשותף במקרקעין להעניק זכות קדימה לשותפו ללא הגבלת זמן מכוח הסכם (ראו סעיף 99 לחוק המקרקעין), עם זאת מורה חוק המקרקעין בסעיף 34: "(א) כל שותף רשאי להעביר חלקו במקרקעין המשותפים, או לעשות בחלקו עסקה אחרת, בלי הסכמת יתר השותפים. (ב) תניה בהסכם שיתוף השוללת או מגבילה זכות כאמור בסעיף קטן (א) אין כוחה יפה לתקופה העולה על חמש שנים". וכן מורה החוק בסעיף 37(ב) לחוק המקרקעין: "היתה בהסכם שיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, כעבור שלוש שנים, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין". 9. זכות הקדימה ההסכמית מהווה הגבלה על זכות השותף במקרקעין לממש הליך של פירוק שיתוף. לעניין זה, זכות קדימה הסכמית, מכוח סעיף 99 לחוק המקרקעין, כפופה להוראה הקוגנטית של סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין. 10. מקורה של הוראת סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין בסעיפים 1-2 לחוק העותמני מ-1913, שקבע: "שותפים במקרקעין... רשאים לדרוש חלוקת הנכסים אפילו אם הסכימו קודם לכן שיהיו שותפים לעולם. דרש שותף חלוקה - אין חברו רשאי לעכב... בהסכם השותפים אפשר לדחות את החלוקה ל-5 שנים. רואים השותפים צורך בהמשכת השותפות - דוחים את החלוקה בהסכמתם". 11. בע"א 214/63 ליבליך נ' רייזברג [1] הוגשה תביעה לחלוקת נכס מקרקעין. בעלי-הדין הגיעו לידי פשרה, והסכם הפשרה אושר על-ידי בית-המשפט וקיבל תוקף פסק- דין. הסכם הפשרה אסר הגשת תביעה לחלוקת המקרקעין. בית-המשפט בחן את תקפות תניה זו לאור הוראות חוק החלוקה העותמני. לעניין מגמת החוק אמר השופט כהן בעניין ליבליך [1], והדברים ישימים גם לעניין סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין: "מצד אחד אין דעתו של המחוקק נוחה משותפות ברכוש אשר כמותה כנישואין קתוליים, בחינת רק המוות יפריד ביני ובינך. מצד שני, אין המחוקק רוצה לפגוע פגיעה חמורה יתר על המידה בחופש החוזים, ומה גם שהמדובר הוא ביחסי ממון, וכל תנאי שבממון קיים. מה עשה. אחז בזה וגם מזה לא הניח ידו. אסר את השותפות הנצחית והתיר את השותפות החולפת ואת האיסור שלא לדרוש חלוקה תוך תקופה מוגבלת". ולעניין הוראות חוק החלוקה העותמני הוסיף השופט כהן, שם, בעמ' 1838: "הדחיה נעשית לתקופה האמורה... ע"י שופט, בהסכמת השותפים, אחרי שאחד מהם דרש את החלוקה תחילה". 12. בחוק העותמני נקבעה במפורש הוראה שתוקפה של התחייבות שלא לפרק שיתוף מוגבלת לחמש שנים. לאחר תקופה זו, בהיעדר הסכמה, ניתן לממש את הפירוק. בחוק המקרקעין הישראלי צומצמה התקופה לשלוש שנים, אולם הושאר שיקול-דעת לבית-המשפט אם לצוות על פירוק חרף התניה המגבילה, כשהשיקול המנחה: " אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות הענין". לעניין פרשנות סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין ראו ע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם [2]. ג. דיני המשפחה - שינוי תניה ממונית בהסכם גירושין 13. בדיני משפחה לא מוכרת עילה בדין המאפשרת שינוי תניה ממונית בהסכם גירושין שאושר על-פי חוק יחסי ממון וקיבל תוקף פסק-דין, עקב שינוי נסיבות לאחר הגירושין. 14. הסדרי רכוש בהסכמי גירושין נועדו מטיבם להסדיר באופן סופי את ענייני הרכוש עובר לגירושין, ועקרון סופיות הדיון שולט בהם. בענייני רכוש לא ניתן לקרוא בהסכם הגירושין תנאי מכללא המאפשר פתיחת הדיון מחדש עקב שינוי נסיבות לאחר הגירושין. 15. משבוצע הגט, והאישה ויתרה בהסכם הגירושין על חלק מזכויותיה ברכוש המשותף, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את הסדרי חלוקת הרכוש רק מהטעם שמצבו הכלכלי של הבעל הורע כארבע שנים לאחר הגירושין. 16. הפרשנות המוצעת תואמת גם את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. חוק יחסי ממון מורה שכל שינוי תניה בהסכם ממון בין בני-זוג טעון הסכמה של בני-הזוג (ראו סעיפים 2(א) ו-2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג), והסכמה של האישה אינה מצויה בידי הבעל. פרשנות אחרת מהווה עקיפה של ההוראה הקוגנטית בחוק יחסי ממון בין בני זוג. 17. גם בסעיף 24 להסכם הגירושין נקבע: "כל שינוי מהסכם זה יכול להעשות ע"י הצדדים, ובלבד שיערך בכתב ובחתימת יד שני הצדדים". 18. וקודם שנחזור להוראת סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, נבחן תחילה שיקולים מערכתיים בפירוק רכוש המשפחה, שמהווים חלק משיקול-הדעת השיפוטי. ד. פירוק רכוש המשפחה - שיקולים מערכתיים מדיני המקרקעין מול שיקולים מערכתיים מדיני המשפחה 19. השיקולים מדיני המקרקעין המנחים את בית-המשפט בפירוק שותפות במקרקעין, הם בעיקרם שלושה: (א) מניעת שותפות בלתי רצויה המעודדת מריבות בין השותפים; (ב) שמירה על דינמיקה של סחירות נכסי המקרקעין, שהינם משאב מצומצם, ועידוד פיתוחם; (ג) שמירה על חופש הפעולה של בעל הזכות הקניינית. 20. בע"א 540/75 דגני נ' פניג [3], בעמ' 640, הדגיש השופט עציוני: "מאז ומעולם לא חיבבו שיטות המשפט את יחסי השיתוף במקרקעין, בהיותם מקור פוטנציאלי מובהק לסכסוכים ומריבות, ובהיות בתי המשפט מוגבלים למדי ביכולתם להבטיח שלום בין שותפים ניצים לאורך זמן, ומשום כך אף הקלו בהבאת יחסי השיתוף לקיצם". בע"א 623/71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר [4], בעמ' 336, הוסיף השופט לנדוי: "הרעיון המונח ביסוד סדרי החלוקה שהחוק החדש הנהיג הוא שחיסול השיתוף במקרקעין הינו מטרה רצויה, גם לטובת השותפים עצמם וגם למען המטרה המשקית הכללית של פיתוח מקרקעין. היוצא מזה, שאם אחד השותפים הניע את מנגנון החלוקה, רצוי שבהזדמנות זו תושלם מלאכת החלוקה עד תומה". ראו גם: ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פיין [5], בעמ' 457; ע"א 47/78 חלקה 3 בגוש 6541 בע"מ נ' בן אפרים [6], בעמ' 727. 21. השיקולים של דיני המקרקעין אינם השיקולים היחידים שצריכים להיות דומיננטיים בפירוק הרכוש של התא המשפחתי. 22. דיני החברות המודרניים הכירו בלגיטימיות של התחשבות בטובת הציבור הרחב בכללותו בהליכי פירוק. ראו: ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו [7], בעמ' 695; ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך [8], בעמ' 839. 23. בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה בהליכי גירושין, כמו בפירוק חברה, הולך ומתעצם המשקל של "האינטרס הציבורי". התא המשפחתי מהווה יחידה בסיסית של החברה ויסוד לקיומה. המשפחה היא אורגניזם חברתי שנוצר למלא צרכים של החברה. המשפחה אינה מוסד שנוצר על-ידי החוק, אלא מוסד חברתי קיים, שהחוק מכיר בו. 24. האינטרס הציבורי בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה: (א) בשל התפקיד הייחודי שיש למשפחה בחברה יש עניין להבטיח את יציבותה ואת תפקודה של המשפחה, גם אם המשפחה הופכת למשפחה חד-הורית. (ב) יש לדאוג שבני-הזוג לא ייפלו לנטל על קופת הציבור כצרכני שירותי רווחה וסעד, ולפיכך מן הראוי לדאוג שהאינטרסים הרכושיים של בן-הזוג החלש כלכלית לא יקופחו. (ג) ילדי בני-הזוג הקטינים אינם עצמאיים כלכלית, ויש עניין ציבורי, שעם פירוק התא המשפחתי יובטח סיפוק צורכיהם ומדורם. 25. חלוקת הרכוש של התא המשפחתי אינה דומה לחלוקת מקרקעין בין שותפים. המשפחה כיחידה כלכלית היא בעלת חשיבות מיוחדת לחברה, והמחוקק סבר שיש לקבוע הסדרים מיוחדים באשר לפירוק רכוש המשפחה, כשהדגש מושם על פיקוח ישיר של בית-המשפט תוך הפעלת שיקולי צדק. סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה אימץ את המודל של "פירוק חברה", ככל שמדובר בפירוק היחידה הכלכלית של המשפחה. על-פי הוראת החוק, הליך פירוק רכוש המשפחה אינו מועבר להוצאה לפועל, אלא מבוצע בפיקוח בית-המשפט. בית-המשפט גם הוסמך להורות על ביצוע פירוק רכוש המשפחה "בדרך... הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין" (סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה). הפתרון שניתן על-ידי בית-המשפט הוא פתרון אינטגרטיבי של חלוקת כלל הרכוש, ולא של חלוקת פריט רכושי בודד, ושל הגנה על הצדדים החלשים במשפחה, לרבות הילדים הקטינים. ההגנה ניתנת באמצעות אישור הסדרים רכושיים שיעניקו ביטחון כלכלי לצדדים החלשים בתא המשפחתי, באופן שיימנעו נפילתם הכלכלית והישענותם על הקופה הציבורית. 26. בפירוק החברה - הפירוק מביא לבטלות החברה כאישיות משפטית. בפירוק המקרקעין - הפירוק מביא לסחירות המקרקעין והעברתם. בניהול עיזבון - הניהול הוא תולדה של הפסקת קיומה של האישיות המשפטית - מות האדם שעיזבונו מנוהל. בהליך של פירוק היחידה הכלכלית של המשפחה - גם לאחר הגירושין צריכים בני-הזוג להמשיך לדאוג לילדיהם המשותפים ולהבטיח את עתידם. ה. הפראמטר של שיקולי צדק - כפראמטר משותף לדיני המשפחה ולדיני הקניין 27. על-פי הוראת סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, פסילת תניה המגבילה את פירוק השיתוף במקרקעין כפופה לשיקולי צדק. על-פי הוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, פירוק רכוש המשפחה מבוצע על-פי שיקולי צדק. הפראמטר של שיקולי צדק הוא פראמטר משותף לדיני המשפחה ולדיני הקניין ומונע התנגשות בצומת הדרכים שבין דיני הקניין לבין דיני המשפחה. 28. על-פי שיקולי הצדק, כהוראת סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין, אין להורות על פירוק השיתוף במועד מוקדם לזה שנקבע בתניה המגבילה בהסכם הגירושין. 29. כנגד התניה המגבילה את הפירוק עד 1.8.2008 נתנה האישה, עובר לגירושין, תמורה בשני מישורים: ראשית - האישה הסכימה לקבלת הגט, שהינו מעשה עשוי בלתי הפיך; שנית - האישה ויתרה על זכויות רכושיות בהסדר חלוקת הרכוש - ויתור לטובת הבעל על הזכויות בחברה. הבעל בחר ליטול את הרכוש העסקי של המשפחה (החברה) כנגד מתן זכויות מועדפות לאישה בעניין בית המגורים (מדור עד 1.8.2008 וזכות קדימה לרכישה). משניתנה תמורה, לא ניתן לאחר הגירושין לבטל את התניה המגבילה. 30. התניה בהסכם הגירושין לא נועדה רק להסדיר מדור חלופי לאישה ולקטינים לאחר הגירושין או רק ליתן לאישה זכות קדימה ברכישה, אלא גם ליתן לאישה שהות נוספת של זמן לאחר הגירושין כדי שתוכל לצבור כספים או לקבל כספים לצורך רכישת חלקו של הבעל בבית המגורים, שבפועל משמש את האישה ואת הילדים למגורים. הסדר זה דומה להסכם אופציה לרכישה, ולתניה זו יש גם שווי כספי. 31. הסכם הגירושין, שמהווה הסדר לפירוק השיתוף, אושר מראש על-ידי בית-המשפט וקיבל תוקף פסק-דין. עקרון היציבות ועקרון תום-הלב במערכת דיני הגירושין מחייבים הקפדה על אכיפת הסכמי גירושין לאחר ביצוע הגירושין ועל אי-החזרת הגלגל אחורנית. 32. האינטרס הציבורי הוא שיש לעודד הסדרי רכוש בהסכמי גירושין שמעכבים את פירוק השיתוף בדירה עד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד לתקופה מאוחרת בעתיד, באופן שהקטינים יוכלו להתגורר בסביבה שבה גדלו תוך הבטחת מדורם. 33. באיזון האינטרסים אין הצדקה להעדיף את האינטרס של התובע, שתוצאתו נובעת משינוי נסיבות לאחר הגירושין, על פני האינטרס המוגן של האישה והילדים, שעוגן בהסכם הגירושין, ושניתנה כנגדו מראש תמורה. 34. התביעה נדחית. פירוק השיתוף יבוצע על-פי הוראות הסכם הגירושין שאושר. 35. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. 36. על פסק-דין זה לא יחול צו איסור פרסום. פירוק שיתוף