1. התובע הינו הבעלים של רכב מ.ר 98-239-36, מסוג רנו מגאן אשר במועד הרלוונטי לאירוע הנטען וכפי שיפורט לעיל, היה נהוג בידי סאמי סרחאן (להלן - "הנהג" או "נהג רכב התובע"). 2. התובע הגיש נגד הנתבעים תובענה כספית על סך של 22,900 ₪, לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו ביום 28.07.2011 לרכבו, עת נהג בו הנהג בכביש הראשי בכפר נחף ובמהלך נהיגתו הגיח מימין רכב הנתבע 1, נהוג בידי הנתבע 1, (להלן- "הנתבע 1" או "רכב הנתבע"), מדרך עפר, ביצע פנייה שמאלה שלא בקשת רחבה ופגע ברכב התובע אשר נסע בנתיבו, כך כעולה מסעיף 5 לכתב התביעה, (להלן-"התאונה"). 3. התובע פירט את נזקיו בכתב התביעה ותמך את אומדנם בחוות דעת מטעם השמאי אשר לאחר בדיקת רכב התובע הגיע למסקנה כי הרכב אינו בר תיקון ואומדן נזקו הוערך ב-92.47% מערכו, הווה אומר - לא ניתן לשקם את הרכב ויש להכריזו כ"אובדן כללי" ושרידיו ישמשו לפירוק בלבד. 4. מטעם הנתבעים הוגש כתב הגנה, במסגרתו נדחו טענות התובע ביחס לאחריות בגין קרות התאונה ואופן התרחשותה. על פי טענת הנתבעים עת נהג הנתבע 1 ברכבו וחצה צומת לא מתומרר, הגיע רכבו של התובע מצד שמאל של רכב הנתבע, לא נתן זכות קדימה לרכב הבא מימין, נסע במהירות ופגע ברכב הנתבע, בדופן השמאלית האחורית, כאשר הלה כבר חצה את מחצית הצומת. 5. בדיון אשר התקיים ביום 28.06.2012 העידו הנהגים בלבד ובתום שמיעת הראיות ביקשו באי כוח הצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב. 6. הצדדים כאמור לעיל, חלוקים ביחס לשאלת האחריות בגין קרות התאונה וטענותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם נוגדות זו את זו. כל צד עותר לאמץ את גרסתו, לדחות את גרסת הצד שכנגד ובהתאם נאחז בגרסתו המשקפת לעמדתו את התרחשות האירועים הלכה למעשה. 7. בא כוח התובע מציין בסיכומיו כי גרסת מרשו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שהנתבעים לא זימנו למתן עדות בפני בית המשפט את שני הנוסעים הנוספים אשר נכחו ברכב הנתבע בעת התאונה ומשכך, הימנעות מזימון העדים תתפרש לרעת הצד שנמנע לזמנם. דיון והכרעה: 8. מהראיות אשר הובאו בפני אין חולק כי התאונה ארעה בצומת שאינו מתומרר כאשר רכבו של הנתבע 1 הגיע מימין לכיוון נסיעתו של רכב התובע. בנוסף, אין חולק כי הנתבע הגיע מדרך עפר אשר בסמוך לכניסה לצומת משתנה התוואי לדרך סלולה. 9. באי כוח הצדדים לא חלקו על הנזק הנטען אלא מיקדו את טענותיהם אך ורק ביחס לשאלת האחריות כאשר בפני בית המשפט הובאו שתי גרסאות מטעם הנהגים בלבד. 10. שמעתי את עדויותיהם של הנהגים ועיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם. כן קראתי את עדותם כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון ובחנתי את התרשימים והתמונות אשר הוגשו מטעמם. בנסיבות העניין באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את גרסת נהג רכב התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה וזאת על אף העובדה שהנתבעים לא זימנו לבית המשפט את הנוסעים אשר היו ברכב בעת התאונה. 11. במה הדברים אמורים? גרסת נהג רכב התובע, שזורה באי דיוקים וסתירות פנימיות עד כדי כך שיהיה בה לכשעצמה כדי לפגוע במהימנותה. אבאר את דברי תוך התייחסות לסתירות בגרסה באופן הבא: א. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי התאונה התרחשה "עת נהג מר סאמי סרחאן ברכב הנפגע בכביש הראשי בנחף אז הגיע הרכב הפוגע מימינו, לא נתן זכות קדימה, תוך שהוא יוצא מדרך עפר, ביצע פניה שמאלה שלא בקשת רחבה ופגע ברכב הנפגע אשר נסע בנתיבו", כך כעולה מלשון הסעיף. בכתב התביעה לא מוזכר ולו במילה כלשהי כי רכבו של התובע עצר עצירה מלאה עובר להתרחשות התאונה אלא נהפוך הוא, בסעיף 5 נכתב כי רכב התובע נפגע במהלך נסיעתו בנתיב וזאת מאחר ולא ניתנה לו זכות קדימה וזאת בניגוד לסיכומי התובע כפי שיפורט בסעיף 13 בהמשך ההחלטה. ב. בעדותו הראשית בבית המשפט מסר נהג רכב התובע גרסה שונה מזו אשר הובאה בכתב התביעה לפיה עוד לפני שהגיע לצומת הופתע על ידי רכב הנתבע אשר פגע ברכבו, (שורות 10-11 עמ' 1 לפרוטוקול). ג. בחקירה הנגדית אישר נהג רכב התובע כי הדרך ממנה הגיעה רכב הנתבע הנה דרך עפר ובסמוך לצומת משתנה התוואי לדרך סלולה, (שורות 21-22 עמ' 2 לפרוטוקול), בניגוד לנטען בסעיף 5 בכתב התביעה. 12. הנה כי כן נמצא כי גרסתו של נהג רכב התובע אינה סדורה, אינה עקבית ורצופה באי דיוקים ביחס לעובדות הפשוטות ביותר, אלו אשר נקלטו בחושיו והמהוות את עיקר ובסיס גרסתו. 13. זאת ועוד, נהג רכב התובע העיד בחקירתו כי נסע במהירות איטית 30-40 קמ"ש בהתקרבו לצומת, הוא לא טען כי עצר וזאת בניגוד לאמור בסעיף 3 בפסקה השנייה ובסעיף 5 בפסקה השנייה בסיכומים אשר הוגשו מטעמו, ("... נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת תוך התעלמות מוחלטת מרכב התובע אשר עמד במקום...", "... רכב התובע נסע בתוך הכביש הראשי ובעת התאונה היה אף במצב עצירה מוחלטת" - כך בהתאמה במקור). 14. אם כן, גרסת נהג רכב התובע, אשר כאמור סותרת את עצמה יותר מפעם אחת, לא יכולה לעמוד בזכות עצמה ודינה כדין ספינה השטה אל עבר קו החוף ובדפנותיה חורים רבים המאפשרים למים לגלוש פנימה כך שבסופו של דבר תרד הספינה אל מצולות הים בטרם קו החוף ייחשף באופק. 15. מנגד, גרסתו של הנתבע 1, הנה גרסה עקבית, יציבה, קוהרנטית וכזו אשר מתיישבת עם רצף האירועים באופן הגיוני ואמין. 16. הנתבע 1, הבהיר כי אכן הגיע מדרך עפר המובילה למטחנה ולמטע הזיתים. הוא הסביר כי בסמוך לצומת משתנה תוואי הדרך מדרך עפר לדרך סלולה ואף התייחס לטענה כי ביקש לפנות שמאלה בצומת וסתר אותה, באופן שסיפק הסבר הגיוני אשר לא נסתר על ידי התובע לפיו לא פנה שמאלה בצומת אלא ביקש להמשיך בנסיעה ישר, לכיוון צפון, אל עבר המחסן אשר נמצא לאחר הצומת. גרסתו של הנתבע 1 מקובלת עלי ומצאתי כי היא אמינה ומהימנה. הנתבע 1, לא סתר את עצמו אלא הציג גרסה אחידה, סדורה התואמת את הנטען בכתב ההגנה ואף את הודעתו לחברת הביטוח אודות התאונה. 17. תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובעת כי ככל שיתקרבו לצומת לא מתומרר מספר רכבים, תינתן זכות קדימה לרכב הבא מימין. יחד עם זאת, רכב היוצא מדרך עפר ומשתלב עם דרך סלולה, קובעת תקנה 64(א)(3) כי על הרכב ליתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה. 18. בענייננו, אין חולק כי רכב הנתבע, אומנם נסע בדרך עפר אך בהתקרבו אל הצומת תוואי הדרך שינה את פניו לדרך סלולה כך שתקנה 64(א)(3) אינה חלה וניסיונו של נהג רכב התובע להישען ולהסתמך עליה הנה בבחינת משענת על קנה רצוץ. 19. אם כן, לאור העדויות אשר נפרסו בפני בית המשפט באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבע 1, ביחס לקרות האירועים וזאת על פני גרסת נהג רכב התובע. גרסתו תואמת את אופן התרחשות התאונה וזאת על אף העובדה שהנתבעים לא זימנו לבית המשפט את שני הנוסעים אשר ישבו ברכבו בעת התאונה. אציין כי אילו מאזן הראיות היה מטה את הכף לטובת גרסת נהג רכב התובע, וודאי שמחדלם של הנתבעים באי הבאת העדים הנוספים היה מהווה להם לרועץ, אך כאמור לעיל זהו לא המצב בענייננו. 20. סיכומו של דבר הוא כי אני מקבל את גרסת הנתבע 1, לפיה הגיע לצומת מכיוון דרום כאשר יעד נסיעתו לכיוון צפון אל עבר המחסן וכל שביקש הוא לחצות את הצומת בנסיעה ישרה ולהגיע אל יעדו. אני דוחה את טענת נהג רכב התובע לפיה הנתבע 1, ביקש לפנות שמאלה וכאשר פנה בקשת לא רחבה פגע ברכבו שכן גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדות והראיות אשר הוצגו בפני ולא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי. בהתאם לכך אני קובע כי נהג רכב התובע נכנס לצומת לא מתומרר בניגוד להוראות תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה ולא נתן זכות קדימה לרכב הבא מימין. 21. משכך לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום. משפט תעבורהזכות קדימהצומת