1. בפני בקשת המבקש להורות על ביטול החלטה בדבר פסילה מנהלית שניתנה בידי קצין משטרה מטעם המשיבה, החלטה שניתנה ביום 17/6/11 וזאת למשך 30 יום עקב אי ציות לתמרור בדבר מתן זכות קדימה ברכב אחר. 2. ב"כ המבקש טוען, כי המבקש כופר בביצוע העבירה, כמו שהוא כופר בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בדו"ח המצורף. המבקש חי ומתפרנס מעבודתו על משאית, הגם שהוא נהג חדש אך למעשה פסילתו לתקופה עפ"י צו הפסילה עלולה לגרום לו נזק בלתי הפיך, לרבות פיטוריו ממקום עבודתו מכאן שהוא מבקש, כי ביהמ"ש יורה על ביטול הפסילה המנהלית ולחילופין, להסתפק בתקופת הפסילה עד להיום. 3. מנגד, מתנגד ב"כ המשיבה לבקשה וטוענת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו - למבקש, בכתב האישום. המסכנות נובעת מעצם ביצוע העבירה ומהיותו נהג חדש, אשר קיבל את רישיון נהיגתו לפני מס' חודשים. 4. בבקשה מעין הבקשה שבפניי, ביהמ"ש נדרש לבחון את הבקשה בשני היבטים: האחד הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו - למבקש, בכתב האישום. ראיות לכאורה במובן של ראיות כפי שהוגדו בהלכת שלמה זדה בידי הנשיא לשעבר כב' השופט בדימוס אהרון ברק. השני מסוכנותו של המבקש מהמשתמשים בדרך בהמשך נהיגתו. 5. מעיון בחומר החקירה שבתיק נמצא כי המשיבה מייחסת למבקש ביצוע עבירות על תקנות 22 (א) לתקנות התעבורה ותקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תקנה הקובעת כי: ציות לתמרורים הינה הוראה, אולם לנאשם תהיה הגנה טובה אם יוכח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין. בהמשך נקבע בתקנה 64 (א) (2) כי הנוהג ברכב המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל, ייתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו או הנמצא בצומת או קרוב לצומת, מבלי לגרוע מהאמור בפסקה הקודמת. בחומר החקירה נמצא כי שוטר שישב בניידת משטרתית, במרחק של כ- 20 מ' ממקום יציאתו של המבקש, כותב בדו"ח כי הרכב שבו נהג המבקש יצא מכוון ערערה לכיוון פנייה שמאלה, הוא נכנס לצומת תוך כדי כך שהוא מתעלם מתמרור ת' 30 המוצב בימין לצומת ומימין לנתיב בו נסע המבקש, עוד כותב השוטר כי המבקש התפרץ לכביש בנתיב לשמאלו של המבקש הגיע רכב טויוטה, הוא הבחין ברכב הטויוטה הכסופה בה ישבו שני אנשים, כי נהג הטויוטה היה חייב לבלום בלימת פתע ונעצר כתוצאה מהתפרצותו של המבקש לכביש. יוצא כי מעיון בתיק החקירה נמצא כי קיימות, ולו לכאורה, ראיות להוכחת המיוחס לו - למבקש, כי יציאתו מנתיב בו נסע לכביש, תוך התפרצות לכביש מבלי שציית לתמרור אשר הוצב ביציאה בכיוון נסיעתו. 6. באשר למסוכנות, כאמור המבחן הוא מבחן של חומרת העבירה המיוחסת למבקש ולחילופין ובמצטבר חומרת ההרשעות הקודמות, ככל שישנן, המעידות על מידת מסוכנותו של המבקש למשתמשים בדרך. מדובר במבקש שכל ותק הנהיגה שלו הוא כחצי שנה שהרי את רישיון הנהיגה הוא קיבל בשנת 2011, שנה שטרם הסתיימה והיא נמצאת בעיצומה והעבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי, עבירה שיש בה משום התעלמות מזכויות המשתמשים בדרך, ובפוטנציה יש בה משום סיכון למשתמשים בדרך. 7. התוצאה היא שלא מצאתי בפגם בשיקול דעתו של הקצין הפוסל, ומכאן שאני דוחה את הבקשה. רכבמשפט תעבורהזכות קדימה