אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 4.11.2009 בשעה 15:15 לערך, נהג הנאשם רכב מסחרי מסוג איסוזו בת"א - יפו ברחוב הצנחנים מכיוון דרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב בית אל. אותה שעה נהגה קורמן אביטל רכב פרטי מסוג סוזוקי ברחוב בית אל מכיוון מערב למזרח משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, התקרבה לצומת עם רחוב הצנחנים ולאחר שהאטה נהיגתה בהתאם לתמרור ב-36 המוצב בסמוך לצומת בכיוון נסיעתה נכנסה לצומת תוך פניה ימינה לרחוב הצנחנים. הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שתוך כדי נסיעתו לאורך רחוב הצנחנים לא שמר על ימין הדרך, נסע במסלול הנסיעה הנגדי מצידו השמאלי של הכביש, ובהתקרבו לצומת לא הבחין בעוד מועד בסוזוקי אשר נכנסה לצומת כחוק חסם את דרכה ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלה נהגת הסוזוקי וכלי הרכב ניזוקו. הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם: נהיגה בחוסר זהירות - עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורההתשכ"א - 1961. אי שמירה על הימין - עבירה על תקנה 35 לתקנות התעבורה תשכ"א -1961. הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות. מטעם התביעה העידה אביטל קורמן, נהגת רכב הסוזוקי (להלן: "הנהגת המעורבת"). לפי דבריה, היא נסעה ברח' בית אל ופנתה ימינה. לפני פנייתה ניצב בדרכה תמרור " האט ותן זכות קדימה" (תמרור ב-36), לדבריה היא האטה וכאשר פנתה ימינה הגיח מולה רכב הנאשם אשר נסע במהירות גבוהה ופגע בצד שמאל של רכבה. הנהגת המעורבת אישרה כי לפני שפנתה ימינה חנו כלי רכב בצד ימין בכיוון נסיעתה. לדבריה למרות זאת נשאר לה מקום כדי לפנות ימינה לתוך נתיבה. לפי עדותה אחרי התאונה ראתה כי רכבים חנו בצד ימין בכיוון נסיעתו של הנאשם. הנהגת המעורבת מסרה כי האטה אך לא עצרה טרם כניסתה לצומת וכי אין לה הסבר מדוע לא ראתה אותו טרם התרחשות התאונה. העיד בוחן התנועה, השוטר סימון טרטקובסקי, כשעדותו נשענה רובה ככולה על ת/1 - ת/14. לפי עדותו, בעת שהוא הגיע למקום התרחשות התאונה בשעה 16:36 הוא לא הבחין ברכבים חונים בצד ימין בכיוון נסיעתו של הנאשם. הוא הבחין ברכב חונה בצד ימין לכיוון נסיעתה של הנהגת המעורבת. בוחן התנועה קבע כי מהירות נסיעתו של הנאשם היתה של 47.5 קמ"ש לפחות. הנאשם העיד להגנתו. לפי דבריו אשר נשענו על הודעתו במשטרה (ת/1), הוא יצא עם רכבו מחניה אחורית של רח' בית אל 4 כשפניו שמאלה לרחוב הצנחנים. לפי עדותו, חנו בצד ימין של הכביש בכיוון נסיעתו 2 רכבים והוא הצטרך לעקפם כדי להמשיך בנסיעתו ישר. לפי דבריו, לפתע הגיח רכב הנהגת המעורבת מרחוב בית אל לתוך הצומת בלי להאט ונכנסה לצומת ואז קרתה ההתנגשות. לאור העדויות והראיות שהוצגו בבית המשפט אין לקבוע באופן ודאי וחד משמעי כי הנאשם עבר את האשמות המיוחסות לו בכתב האישום. בכיוון נסיעתה של הנהגת המעורבת הוצב תמרור ב-36 שמשמעותו מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה. לשון תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה היא כדלקמן: " נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או נכנס לצומת, או להתמזגות כבישים מכביש אחר". מעיון בשרטוט הבוחן ת/2 ובתצלומים מס' 25-27 ב- ת/11, עולה בברור כי בכיוון נסיעתה של הנהגת המעורבת בפנייתה ימינה חנה רכב אשרחסם את נתיב נסיעתה. לטעמי, בנסיבות אלה על הנהגת המעורבת היה לעצור ולגלוש באיטיות לתוך הצומת, לתת זכות קדימה לרכב הנאשם אשר חצה את הצומת מימינה ולוודא כי אין רכב החוצה מימינה טרם פנייתה ימינה לתוך הצומת, כפי שמורה התקנה לעיל. הנהגת העידה כי למרות שראתה כי רכב חנה מימינה היא לא עצרה, אלא האטה ונסעה לתוך הנתיב שמימינה, כל זאת בניגוד לתקנה 64(ג) לעיל. לא זאת אף זאת, ממסקנות הבוחן עולה כי לנהגת המעורבת היה שדה ראיה פתוח לטווח של 12 מטר ממקום התרחשות התאונה. בנוסף העיד הנאשם כי הנהגת המעורבת הגיחה לתוך הצומת בלא שהאיטה. הנאשם העיד כי בכיוון נסיעתו חנו שני רכבים אותם הצטרך לעקוף על מנת להמשיך בנסיעתו. לא זאת אף זאת, הנהגת המעורבת העידה ואישרה כי אכן ראתה רכבים חונים מימין כיוון נסיעת הנאשם. ממסקנות בוחן התנועה עולה כי הנאשם נסע במהירות של 47.5 קמ"ש ומהירותו לא חרגה מהמהירות המותרת בתקנה 54(א)(3) לתקנות התעבורה. אשר על כן, התנהגות הנהגת המעורבת העלתה ספק באשר לציותה לתמרור ב-36 שהיה בכיוון נסיעתה, והקימה את הספק באשר לאשמת הנאשם כאן להתרחשות התאונה. מכל האמור כאן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק. משפט תעבורהזכות קדימה