נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונה שארעה בצומת T בתל אביב הוא נושא התביעה שלפני. התובע נהג בנתיב הנסיעה בדרך הישרה והנתבע שהגיע לצומת מהכביש הניצב בקש להשתלב בכביש הנסיעה בו נסע התובע באותה עת. האיזור בו ארעה התאונה הוא בדרום תל אביב אזור בו הדרכים צרות, וכדברי הנתבע "זה שני כבישי שירות קטנים, צרים זה לא שבילים, זה אפילו לא רחובות" (עמ' 1 ש' 27-26) ואת דברי הנתבע ממשיך התובע כי בכביש השירות, "אין תמרורים, אין סימני דרך, אין רמזורים" (עמ' 1 ש' 21), עוד עולה מתיאור המקום כי כלל לא ברור איזו מהדרכים היא הדרך הראשית ואיזו היא הדרך הצדדית. לדברי התובע הוא נסע בדרך הישרה והנתבע הגיח מכביש שירות צדדי כפי שנראה בת/1. גם לדברי הנתבע הוא הגיע לכביש "אני נכנסתי והוא עבר ופגעתי עם הקצה של המספר שלי באוטו שלו" (עמ' 1 ש' 27). לכאורה שני בעלי הדין העידו כי הגיעו לצומת, לדברי הנתבע "אני עצרתי הוא חצה את הצומת אני קצת הכנסתי את האף" (עמ' 2 ש' 2). התובע ציין כי נסע בדרך הישרה וכי לא ראה את הנתבע עובר לתאונה, עוד עולה כי בצד הדרך חנו מכוניות. שתי גרסאות המתישבות זו עם זו ועם מוקד הנזק מחייבות לבחון את הנסיבות לאור הוראות הדין כדי לקבוע מי אחראי לאירוע התאונה. שני בעלי הדין ציינו כאמור, כי במקום אין רמזור, לא תמרור וגם לא סימן דרך המכוונים את התנועה בצומת. לגרסת התובע נסע ישר ו"הנתבע הגיע מכביש שירות... הוא יצא ונכנס בי" (עמ' 1 ש' 15 ו 17) לדבריו, לא הבחין ברכב הנתבע עד לרגע הפגיעה "פתאום הוא הגיע לא הספקתי לעצור" (עמ' 2 ש' 11-10). לטענת הנתבע, שמודה כי גלש לתוך הצומת ופגע ברכב התובע, יש לייחס לתובע את מלוא האחריות לאירוע התאונה כי בהעדר רמזור או תמרור "ולפי חוקי התעבורה זכות הקדימה היא שלי" (עמ' 2 ש' 2-1). הדין הקובע את אופן התנהגות הנהגים בכביש הם דיני התעבורה. כפי שציין הנתבע הכלל הרלוונטי לעניננו הוא כי בהעדר תמרור או רמזור, כפי נסיבות המקרה, על הרכב המתקרב לצומת לתת זכות קדימה לרכב הבא מימין. כך לפי תקנה 64(א) לתקנות התעבורה: "לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין; ..." מכאן שזכות הקדימה של הנתבע נלמדת מהוראות הדין, ובהעדר תמרור או רמזור על התובע היה לתת זכות קדימה לרכב הבא מימין, קרי לרכב הנתבע. יחד עם זאת, 'זכות קדימה' משמעה מתן הזכות ולא 'לקיחתה'; הנתבע שלו לכאורה זכות קדימה מאחר שהגיע מימין התובע, אינו יכול להסתמך על זכות קדימה אבסולוטית, ועל הנוהג בכביש להתחשב בתנאי הכביש, בכלי רכב שנוסעים בכביש ובשדה הראייה. מאחר שהדין מחייב את הנוהגים בכביש להכנס לצומת רק אם ביכולתם לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה היה על הנתבע לשים לב למצב הדרך, לתנאים האובייקטיבים של הכביש, לעובדה כי בצד הדרך חנו מכוניות וכי היה עליו לגלוש בזהירות לצומת ולמנוע המגע עם רכב התובע ולתת תשומת לב לכלי הרכב הבאים משמאלו. לאור האמור נראה כי שני הנהגים הפרו את הוראות הדין, יחד עם זאת מצאתי ליחס לתובע שיעור אחריות גבוה יותר בשל הוראת דין ספציפית ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימין; אני קובעת כי חלוקת האחריות תהא באופן שהתובע אחראי כדי 60% לאירוע התאונה והנתבע כדי 40%. לאחר שעיינתי בדוח השמאי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 40% מגובה הנזק (לרבות ירידת ערך ושכ"ט שמאי) ובסך הכל 3,601 ₪. לאור תוצאות הדיון לא מצאתי לעשות צו להוצאות. אם הסכום לא ישולם תוך 30 יום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. רכבמשפט תעבורהזכות קדימה