הנאשם אשר לפני מואשם כי ביום 26.6.06 נהג בכפר קאסם ונסע בכביש פנימי מצפון לדרום. נטען כי בהגיעו לצומת לא נתן זכות קדימה לרכב סוברו אשר הגיע בדרך החוצה מימינו. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונחבל הנאשם. הוראות החיקוק אשר מיוחסות לנאשם: 1. אי מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין - עבירה על תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. 2. נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה - עבירה על תקנה 21(ג) +21(ב)(2) לתקנות התעבורה. 3 בנוסף, במהלך שמיעת הראיות, הורה בית המשפט לנאשם לכוון הגנתו גם בפני אישום בגין נהיגה במצב השולל שליטה מלאה ברכב בניגוד לתקנה 26(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. אין מחלוקת בדבר קרות התאונה ותוצאותיה. כמו כן, אין מחלוקת בדבר המצאות הנאשם במקום התאונה ובדבר כיווני הנסיעה. עיקר טענת הסניגוריה, כי האשם רובץ לפתחה של המעורבת בכך שנכנסה לצומת מהנתיב השמאלי, ולמעשה סיימה את הפנייה בתוך נתיבו של הנאשם ופגעה ברכבו. פרשת התביעה - ע.ת - זהרה טביה - העדה מספרת כי ביום התאונה נסעה מבית אחותה לכיוון בית הספר בו לומדים ילדיה. לדברי העדה, כשהגיעה לצומת הסתכלה ימינה ושמאלה, ומשראתה כי אין כלי רכב מגיעים, החלה בפנייה שמאלה, אז ארעה ההתנגשות עם רכבו של הנאשם. העדה מספרת כי לאחר התאונה, יצאה מרכבה, נתנה לנאשם את פרטיה והמשיכה בנסיעה. בחקירתה הנגדית, שוללת העדה את הצעת הסניגור כי הגיעה מצד שמאל של הכביש והתנגשה ברכבו של הנאשם אשר נסע בנתיב הימני בכיוון נסיעתו. מוסיפה העדה ואומרת כי לא הבחינה בנאשם שכן הוא הגיע במהירות "סופר מופרזת ב - 170" (עמוד 7, שורה 29). כאשר מציג בפניה הסניגור את עדותה הנוגדת במשטרה עונה העדה: "אם הייתי רואה אותו הייתי מאטה את האוטו..." (עמוד 9, שורה 4). העדה מספרת כי ביום קרות התאונה הייתה ידו של הנאשם בגבס. העדה שוללת את טענת הנאשם לפיה אחד מהילדים אשר שהו עמה ברכב ישב על ברכיה והשני מאחור, וטוענת כי שני הילדים היו ישובים במושב האחורי. כמו כן שוללת העדה את הצעת הסניגור כי עזבה את זירת התאונה ללא רשות: "לא נכון. נתתי לו את השם שלי, ואמרתי לו שהילדים שלי מחכים לי בביה"ס והם ברחוב ואני חייבת לקחת אותם. אמרתי לו תזמין משטרה והוא לא הזמין.." (עמוד 10, שורה 18-19). פרשת הגנה - גרסת הנאשם: הנאשם מספר כי ביום קרות התאונה נסע בכביש בכפר קאסם מצפון לדרום. משהתקרב לצומת, הבחין במעורבת מבצעת פניה שמאלה מהנתיב השמאלי. בשלב זה, מספר הנאשם, עוד לא נכנס לתחומי הצומת, לדבריו היה מרוחק כ 5-6 מטרים מהצומת: "היא פנתה שמאלה לשמאלה וחתכה אותי בנתיב שלי .. היא ממש חתכה אותי בנתיב שלי. היא פגעה לי באוטו.." (עמוד 12, שורה 15 ואילך) לדברי הנאשם, הבחין במעורבת משוחחת עם אישה שישבה במושב הקדמי ולטענתו כלל לא הסתכלה בכיוון הנסיעה. מוסיף הנאשם ואומר כי המעורבת נסעה כשעל ברכיה יושב ילד וכן טוען כי במושב האחורי ישב ילד נוסף (לפחות..). לדברי הנאשם, נסע במהירות שלא עולה על 30 קמ"ש שכן המדובר בכביש עם פסי האטה, כמו כן, ישנה עלייה לאורך כל הכביש. הנאשם מציין כי בצומת לא היו תמרורים ביום התאונה אך בעבר היה מוצב תמרור 'עצור' בכיוון נסיעת המעורבת. הנאשם בחקירתו הנגדית מספר כי ראה את המעורבת לראשונה לאחר שהחלה בכניסה לצומת. הנאשם מספר כי המשיך להתקדם אך משראה כי המעורבת אינה מבחינה בו, עצר. לטענתו, בזמן האימפקט, רכבו היה במצב של עצירה. לשאלת התובעת באשר לעדי ההגנה אותם זימן הנאשם, עונה: "כשקרתה התאונה הם ישר באו, הם היו יושבים מתחת לעץ ממול יש שם קיוסק.." (עמוד 14, ש' 11). לשאלת התובעת מדוע לא הגיעו העדים להעיד במשטרה, עונה הנאשם כי במשטרה לא נאמר לו כי עליו להביא את עדיו. כמו כן אומר הנאשם כי לא ציין בטופס עליו חתם במשטרה את שמות העדים מכיוון ש"אולי לא חשבתי שנגיע למצב כזה.." (עמוד 14, ש' 21). לדברי הנאשם, מיד לאחר התאונה הודתה המעורבת באשמה , נתנה בידיו את מספר הטלפון של אחיה ואמרה לו כי "הם מוכנים להכל". לדברי הנאשם, המעורבת מסרה לו את פרטיו של אחיה ולא את פרטיה שלה ואמרה לו כי אחיה יטפל בנושא. הנאשם מעיד כי את התמונות מזירת התאונה צילם במצלמתו הפרטית. לדברי הנאשם, לא הספיק לצלם את רכבה של המעורבת מכיוון שעזבה את מקום התאונה. כמו כן, מעיד הנאשם כי ידו הייתה חבושה עקב ניתוח שעבר באחת מאצבעותיו וכי לא הרגיש מגבלה בנהיגה שכן מצליח להזיז את אצבעותיו והגבס שעל ידו הינו זמני ובגדר המלצה רפואית בלבד. כשמפנה התובעת את הנאשם להסבריו בהודעתו על זכות הקדימה במקום התרחשות התאונה, עונה הנאשם: "זה כביש 20 מטר עם שדרה באמצע שהיתה גם מתומררת לפני זה... אנשים התרגלו שהזכות קדימה לכביש הזה .. אנשים לקחו את הנוהג.." (עמוד 16, שורה 21-23). כמו כן, מוסיף הנאשם כי המעורבת נכנסה לנתיב שלו כשביצעה את הפנייה מהנתיב הנגדי. ע.ה. 2 - טאהא בשיר - לדברי העד הינו גיסו של הנאשם וביום קרות התאונה ישב בקיוסק המצוי בצומת שבה ארעה התאונה. העד מספר כי ראה את המעורבת מגיעה מכיוון מערב ומבצעת פנייה שמאלה מהנתיב השמאלי. לדברי העד, על ברכיה של המעורבת ישב ילד, כמו כן זוכר כי ישבו עוד שני ילדים מאחור ובנוסף ישבה לידה אישה. העד מספר כי המעורבת הודתה באשמה לאחר התאונה. כמו כן, זוכר כי לא מסרה את פרטיה לנאשם. העד מספר כי הנאשם לא נסע במהירות שכן ישנם פסי האטה בכביש זה. כמו כן, מציין העד כי הנאשם טרם נכנס לצומת כשהתרחשה התאונה. בנוסף, מציין כי אותו יום לא היו תמרורים בצומת. בחקירתו הנגדית מספר העד כי משארעה התאונה הבחין מיד כי המדובר בגיסו. העד מספר כי נחקר על ידי העד המומחה וסיפר לו את שראה ביום התאונה. לשאלת בית המשפט עונה העד כי לא העיד במשטרה לאחר התאונה: "אחרי התאונה היא הודתה שהיא אשמה, ודיברו שיסגרו את זה בינהם. אם המשטרה הייתה קוראת לי הייתי הולך. אין בעיה.." (עמוד 22, ש' 1-2). ע.ה. 3 - עמאר מוחי - לדברי העד הינו מכר של הנאשם וביום קרות התאונה ישב גם הוא בקיוסק המצוי בצומת בה ארעה התאונה. העד מספר כי ראה את המעורבת מבצעת פנייה שמאלה מהנתיב השמאלי, כשעל ברכיה יושב ילד והיא אינה מסתכלת על כיוון נסיעתה. לאחר מכן הבחין בנאשם מגיע והתרחשה התאונה. לדברי העד, המעורבת מיהרה להמשיך בדרכה ועל כן לא השאירה את פרטיה לנאשם. בחקירתו הנגדית מסביר העד כי לנאשם זכות קדימה בכביש בו נסע מכיוון שזו דרך ראשית: "שם בדרך גדול יש זכות קדימה, ככה יודעים אצלינו בפועל .. לדעתי, מי שבא מהכיוון שלה צריך לעצור... מי שבא מהכיוון של הנאשם לא צריך לעצור, כי ככה נהוג אצלינו.." (עמוד 23, ש' 18-20). העד מספר כי בזמן האימפקט הנאשם היה במצב של עצירה. כמו כן מעיד כי ראה את ההתנגשות בין כלי הרכב. לשאלת התובעת עונה העד כי נחקר על ידי המומחה כשהיה יחד עם ע.ה. 2. לשאלת בית המשפט עונה העד כי לא הלך להעיד במשטרה מאחר שלא זומן: "לא הלכתי למשטרה כי אף אחד לא הזמין אותי. אם הייתי אומר שראיתי היו שמים אותי בפנים..." (עמוד 25, ש' 8-9). מומחה מטעם ההגנה - מר אליאס - מפי מומחה ההגנה נמצאנו למדים כי זכות הקדימה בצומת הינה של הנהגת המעורבת: "אני ציינתי גם בחווה"ד שלי שמאחר שמדובר בצומת דרכים והסוברו הגיעה מימין, היה עליו לתת זכות קדימה בצומת.." (עמוד 28, ש' 15-16) טענת המומחה היא כי במועד קרות התאונה הנאשם טרם הספיק להיכנס לתחומי הצומת. מומחה ההגנה מאשר כי חוות דעתו נערכה כאשר רובה מושתתת על הצבעתם של עדי ההגנה ושל הנאשם. כמו כן, מאשר כי את ההצבעה עשו העדים והנאשם באותו מעמד. מומחה ההגנה מציין בחוות דעתו כי מכיוון שהמעורבת הגיעה מהנתיב הנגדי, שדה הראייה מוגבל. מוסיף כי גם מכיוונו של הנאשם ישנה הגבלה בשדה הראייה שכן קיים מבנה עם גדר. מעיד המומחה כי לא נמצאו בשטח ממצאים אובייקטיביים בהם יכול היה להיעזר בבואו לכתוב את חוות דעתו. כמו כן מעיד המומחה כי לדעתו גרסת הנאשם תואמת את הממצאים ואת העובדה כי המעורבת ביצעה את הפנייה מהנתיב השמאלי. מסקנותיי - עדות המעורבת הינה בבחינת עדות עד יחיד. שבתי והזהרתי עצמי בפני עובדה זו. בחנתי עדותה בקריטריונים מחמירים שבהם ראוי לבחון עדות זו. משלא נטען בזמן אמת לפגיעה גופנית, ומשהוחלפו פרטים, אין לבוא בטרוניה אל המעורבים בדבר הזזת הרכב. בסיכומי הסניגוריה טרוניות כלפי השוני בגרסאות העדה לגבי נוסעי רכבה ולגבי העצים בצומת. אין המדובר בפגם מהותי היורד למהימנות גירסתה. מצאתי לנכון לשקול גירסת הנאשם למול גירסת העדה. בסופו של יום, מנימוקים שיפורטו בהמשך, מצאתי כי מאמצי הנאשם לבנות גירסה- גרמו להשמטת הבסיס מתחת לאמינותו. על פי עמדת הפסיקה שקריו של הנאשם יש בהם כדי להוסיף משקל לגירסת התביעה. צילום נ/2 מציג הנזק ומתמקד ברכב הנאשם. צילום נ/3 מתיימר להציג מיקומו של רכב הנאשם לאחר האימפקט, אולם זוית צילומו מונעת בחינת השאלה עד כמה התקדם רכב הנאשם לתוך הצומת. התרשמתי כי מדובר בצורת הצגה מכוונת שנועדה לגמד אחריותו ואין המדובר בזוית צילום מקרית. תמונה זו מלמדת על שני ענינים נוספים - האחד - בניגוד לשרטוט אותו הציג בעדותו במשטרה, ת/4, מיקומו של הנאשם אינו בימין הדרך אלא במרכזו, שהרי בצילום נמצא רכב נוסף מימינו. השני - הנאשם מופיע בצילום כאשר לא רק ידו מגובסת, אלא תלויה במתלה על צוארו. תמונה זו מתווספת לדברי העדה המתארת כי ידו היתה נתונה בגבס. הנאשם אשר הוזהר לכוון הגנתו בפני אישום נוסף של נהיגה במצב השולל שליטה מלאה ברכב, טען בפני כי המדובר בגבס קל וכי תנועת אצבעותיו נותרה חופשית. הנאשם לא הביא תיעוד רפואי שהיה בו כדי לתמוך בטענת הגנה זו. המדובר בתיעוד אשר ניתן להשיגו בנקל, כי הרי אין מקום להניח שהנאשם שם לעצמו גבס במו ידיו... ומן הסתם טופל ע"י רופא... בעובדה שנזקק למתלה על צוארו ומשהציג בפני צילום בו נראית ידו בתוך המתלה ומקופלת - אין מנוס מן המסקנה כי תאורה של העדה הינו תאור אמיתי. המדובר בנאשם מיוצג ולפיכך, משהוזהר שעליו לכוון הגנתו בפני אישום נוסף זה, ומשהוכח האישום מעל לכל ספק סביר - הריני קובעת קביעה עובדתית לפיה, שעה שנהג הנאשם ברכבו כשידו נתונה בגבס ביצע עבירה של נהיגה במצב השולל שליטה מלאה ברכב. אין בפי הנאשם כל הסבר סביר מדוע פנה לבדיקה רפואית בבית החולים רק ביום 29.6.06. כלומר, לאחר שלושה ימים ! למעשה, מהתעודה הרפואית עולה כי לא נמצא ממצא אובייקטיבי לבד מתלונות הנאשם לגבי כאבים. כמו כן, נכתב בתעודה הרפואית מיום 29.6.06 - כי ידו השמאלית נמצאת בגבס בשל ניתוח... (ראה בענין זה ממצאי לעיל). אין בפי הנאשם כל הסבר תקף מדוע לא מסר תלונתו במשטרה בסמוך לארוע, אלא המתין פרק זמן של מספר ימים. במקביל הנאשם אשר מצא חשיבות להנצחת מצבו של רכבו לאחר התאונה וצילום נזקיו - השכיל לצלם רכבו בזוית שתמנע הבחנה מדוייקת במידת חדירתו לצומת... צילום אויר אשר הגישה ההגנה, נ/10, מלמד כי אין המדובר בצומת סימטרי. מכיוון הגעת המעורבת הכביש מתעקל לשמאל. השוואת נ/10 לצילום נ/3 מביאה למסקנה כי בזמן האימפקט נכנס הנאשם לצומת. כלומר, הריני קובעת קביעה עובדתית כי מיקומו בשעת האימפקט חייבו במתן זכות קדימה. מכאן ואילך, אין כל צורך בקביעה עובדתית בדבר השאלה האם בזמן האימפקט היה במצב סטטי או בתנועה. אשר לעדות המומחה צר לי לקבוע כי פעולתו של הבוחן בשטח במהלך "ההצבעה" שנערכה לצורך "הכנת" חוות דעת, היוותה בניית גירסה וגבלה בתאום עמדות. יש בה יותר מאבק של עבירה פלילית, כאשר ההצבעה נערכת בצוותא חדא במעמד הנאשם ועדי ההגנה אשר עימו. יתרה מזאת, בדיקת חוות דעת המומחה מעלה כי לבד מפעולת "החקירה" עליה הבעתי דעתי לעיל, אין בחוות דעתו מאומה מלבד נתוח של העדויות. ענין זה הינו מתפקידו של בית המשפט. אשר לבחינת שדה הראיה - מטעמים השמורים עמו (ואולי בשל אובייקטיביות לקויה...) מתייחס המומחה בחוות דעתו אך ורק לשדה ראיית המעורבת... דא עקא - משנטען בפניו במהלך עדותו כי שדה הראיה הינו הדדי, מואיל להתייחס לשדה ראיית הנאשם... צר לי לקבוע כי חוות דעתו זו לא עמדה בסטנדרטים מקצועיים ראויים ואין מקום להסתמך עליה. אשר לעדי ההגנה לבד מן העובדה שאחד הינו גיסו של הנאשם והאחר מכרו - לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע כבשו עדותם. זאת ועוד, הנאשם לא טרח לציין בפני החוקר שמות עדי ראיה. מכאן ואילך, אין לייחס כל משקל לעדויותיהם. בחינת דברי הנאשם עצמו מעלה כי לסברתו זכות הקדימה עומדת לרשותו... הריני בדעה כי הנאשם נהג בסוברו כי נוהג בדרך המלך ולפיכך, הניח כי בהגיעו לצומת, היה ויגיע רכב מימינו, יתכבד הלה וימתין לו עד לכשיחצה. גישה שגויה זו גרמה לתאונה. הנאשם אשר טעה בהבנת זכויות הדרך ואף טרח ובנה גירסה. מומחה תאם מטעמו תאם העדויות והעדים חזרו באוזני כמנטרה על הטענה שזכות הקדימה של הנאשם... תקנה 64(א)(1) קובעת כי: "נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין" תקנת ההגדרות מגדירה זכות קדימה: "אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש, לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם". הריני קובעת כי המעורבת נסעה בנתיב הנסיעה הראוי בהתאמה לתוואי הדרך ואילו הנאשם יצר חסימה בנתיב התקדמותה ובכך הפר זכות קדימתה. הריני קובעת כי התביעה הרימה מלוא נטל ההוכחה המוטל עליה. הריני מרשיעה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום ובנוסף, בעבירה על תקנה 26(4) לתקנות התעבורה. משפט תעבורהזכות קדימה