ביום 6.7.1994 נכרת הסכם בין נתבעים 1 - 5 (להלן: "הנתבעים") לבין דן רז ז"ל (להלן: "דן רז") ומשיבה 7 (להלן:"תמר"), בו הסדירו את חלוקת נכסיהם של חיה ומאיר בורקו ז"ל (להלן: "הסכם החלוקה"). בהסכם החלוקה נקבע כי במסגרת חלוקת הנכסים יקבלו דן רז ותמר סכום כולל כמפורט בסעיף 2 להסכם. עוד נקבע, כי עם מכירתה של דירה מס' 8 המצויה בקומת הגג של בניין ברחוב פיארברג 5 בתל אביב (להלן: "הדירה") יקבלו דן רז ותמר 1/6 מתמורת הדירה העולה על 123,750$ (להלן: "התמורה הנוספת"). דן רז נפטר ביום 8.9.04 וביום 11.2.09 ניתן "צו קיום צוואה - מתוקן" לצוואה שערך דן רז ביום 21.4.04, לפיה ירש תובע 2 (להלן: "טל") את דירה מס' 7 המצויה אף היא בגג הבניין ברחוב פיארברג אשר בה התגורר דן רז בעת עריכת הסכם החלוקה. בתחילת שנת 2009 הציע טל לרכוש מהנתבעים את הזכויות בדירה תמורת 815,00 ₪ אלא שבינתיים התקשרו הנתבעים בהסכם מכר מיום 30.3.09 (להלן: "הסכם המכר"), לפיו מכרו את זכויותיהם בדירה לנתבע 6 (להלן: "אנגלנדר"). לטענת התובעים בסעיף 4.3 להסכם החלוקה הוקנתה לדן רז זכות קדימה וזכות סירוב בעת מכירת הדירה וזכות זו גוברת על זכותו של אנגלנדר מכוח הסכם המכר המאוחר. בתביעה שלפני נתבע להצהיר ולהורות כדלקמן: 1. לאכוף על הנתבעים לקיים את התחייבותם בהסכם החלוקה ולאסור על נתבעים 1 - 7 לבצע דיספוזיציה בדירה בניגוד לזכויות התובעים בדירה על פי הסכם החלוקה. 2. להצהיר על ביטול עסקת מכירת הזכויות ב 5/6 חלקים בדירה, אותם מכרו הנתבעים לאנגלנדר בניגוד ותוך הפרת זכות קדימה וזכות סירוב המוקנות לתובעים בהסכם החלוקה ולהורות על ביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובת אנגלנדר על הזכויות בדירה. 3. להורות לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה בדבר זכות הקדימה וזכות הסירוב המוקנות לתובעים בהסכם החלוקה. בגדרה של התביעה הגישו התובעים בקשה לסעד זמני (בשא 14454/04). לאחר עיון בטיעוני הצדדים הוצע לבעלי הדין להסכים כי התשובות לבקשה לסעד זמני ייחשבו כתב הגנה, לא ייחקרו מצהירים, יוגשו סיכומים ועל יסוד החומר הכתוב ינתן פסק דין. משהסכימו בעלי הדין להצעה האמורה ניתן צו להגשת סיכומים וביום 7.1.10 הושלמה הגשת הסיכומים. א. טענות התובעים 1. בסעיף 4.3 להסכם החלוקה ניתנה לדן רז, אביהם של התובעים, זכות קדימה כמשמעותה בסעיף 99 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") לרכישת הזכויות בדירה בתמורה העולה על כל הצעה שתוצע לנתבעים לפניו. זכות זו ניתנה לדן רז עקב חשיבותה המיוחדת של הדירה עבורו בהיותה צמודה לדירה מס' 7 והאפשרות להרחבה עתידית של הדירה בה התגורר. 2. סמוך לתחילת 2009 התנהל בין טל לבין הנתבעים משא ומתן במסגרתו הציע טל לרכוש את הזכויות בדירה תמורת 815,000 ₪. למחרת יום עריכת טיוטת הסכם הודיע נציג הנתבעים כי יש בידיו הצעה לרכישת זכויות הדירה תמורת 910,000 ₪. נוכח ההצעה החדשה הציע טל לרכוש את הזכויות בדירה תמורת 865,000 ₪. אולם הנתבעים התקשרו עם אנגלנדר בהסכם המכר ממנו עולה כי הזכויות בדירה נמכרו תמורת 843,000 ₪. 3. בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, גוברת זכות התובעים בדירה על זכויותיו של אנגלנדר אשר נרכשו על ידי אנגלנדר תוך ידיעה על הפרת הוראות סעיף 4.3 להסכם החלוקה על ידי הנתבעים והתנגדות התובעים לעיסקה עמו. 4. בסיכומים עומד טל על הצעתו לרכוש את הדירה תמורת 865,000 ₪ ותובע לחייב את הנתבעים למכור לו את הדירה בסכום האמור. ב. טענות הנתבעים ואנגלנדר 1. דן רז מכר את זכויותיו בדירה לנתבעים ומסר ייפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה בציינו כי יפוי הכוח מחייב את יורשיו. ממילא לא שימר דן רז בידיו זכות קדימה או זכות סירוב. 2. בסמוך לאחר כריתת הסכם החלוקה ניסו הצדדים למכור את הדירה וקיבלו מספר הצעות. בהן הצעה משנת 1996 לרכישת הזכויות בדירה תמורת 305,000$. דן רז התעניין בהוצאות הצפויות נוכח ההצעה האמורה ולא הציע לרכוש את הזכויות בדירה. זאת ועוד. לפני שנים רבות עבר דן רז להתגורר ברחוב טרומפלדור בתל אביב. בכך, יש כדי ללמד שהדירה לא הייתה חשובה לדן רז והוא ויתר על כל זכויותיו בדירה לרבות זכות הקדימה וזכות הסירוב, למעט זכותו לקבל את חלקו בתמורה הנוספת. 3. משהוצעו קונים לדירה ודן רז לא הביע התנגדות לקונים המוצעים ולא הציע קונה מטעמו, פקעה זכותו להתנגד למכירת הדירה או להציע קונה מטעמו. 4. בסעיף 9 (ה) לצוואתו התייחס דן רז לכספים המגיעים לו ממכירת הדירה ולא הזכיר זכות קדימה או זכות סירוב בקשר עם מכירת הדירה. בכך יש כדי ללמד שדן רז ויתר על זכות הקדימה וזכות הסירוב או שזכויות אלה פקעו. 5. זכותו של דן רז מכוח סעיף 4.3 להסכם החלוקה הינה זכות אישית שאינה עוברת בירושה. 6. בהתאם להוראות סעיף 99 (א) לחוק המקרקעין, אין תוקף לזכות קדימה שלא נרשמה. 7. 1/12 מהזכויות בדירה נרשמו על שם תובעת 3 (להלן: "אורנה") בהתאם לחוזה שנערך בין התובעים שלא כדין ובניגוד לצוואתו של דן רז. 8. טל הציע לרכוש את הזכויות בדירה תמורת 815,000 ₪ אולם לא הסכים לחתום על זיכרון דברים. בינתיים הציע אנגלנדר 910,000 ₪ תמורת הדירה והודעה על הצעה זו נמסרה לטל ולאורנה. בתשובה להודעה הודיע טל כי הוא מסכים למכירת הדירה לאנגלנדר, ורק אחר כך חזר בו מהסכמתו וביקש לרכוש את הדירה בעצמו. 9. מחיר מלוא הזכויות בדירה על פי הצעתו של אנגלנדר הינו 1,011,600 ₪. בהתאם, הצעתו של טל לרכוש את הדירה תמורת 865,000 ₪ נמוכה מהצעת אנגלנדר. 1. אם וככל שהייתה לדן רז זכות קדימה או זכות סירוב היה עליו ו/או יורשיו לרשום הערת אזהרה או לרשום את זכות הקדימה. משלא עשו כן, אין להגביל את הנתבעים מלמכור את זכויותיהם בדירה. 2. בהתאם לסעיף 34 (ב) לחוק המקרקעין, כוחה של הגבלה על מכירת זכויות משותפות במקרקעין יפה ל - 5 שנים בלבד. 3. לטענת אנגלנדר, רכש את מלוא הזכויות בדירה תמורת 843,000 ₪ בתום לב תוך הסתמכות בין היתר, על הצהרת הנתבעים כי אין כל מניעה למכירת הזכויות בדירה, שילם את מלוא התמורה, קיבל את החזקה והשקיע סכומי עתק בשיפוץ הדירה. במצב דברים זה ביטול העיסקה שנכרתה בינו לבין הנתבעים יגרום לו נזק בלתי הפיך נוכח הקושי בהשבת כספי הרכישה, הוצאות השיפוץ וההפסד הכספי עקב עליית מחיר הדירה מאז רכישתה ועד היום. 4. לפנים משורת הדין ובכפוף לחיוב התובעים בהוצאות משפט, מסכים אנגלנדר לשלם לאורנה או לכל תובע אחר כפי שיורה בית המשפט סך של 26,669 ₪ כנגד רישומו כבעלים של 1/12 החלקים הרשומים בפנקס המקרקעין על שם אורנה. דיון 1. בתביעה שלפני מבוקש לאכוף את סעיף 4.3 להסכם החלוקה (נספח 3) הקובע כדלהלן: "ביחס למכירת דירה מס' 8, זכאים ויפעלו הצדדים להציע את הדירה למכירה מיד לאחר חתימת ההסכם וקבלת התמורה כאמור בסעיף 2 לעיל. לדן רז תהא הזכות לפסול כל קונה מוצע מבין שלושה קונים ראשונים שיוצעו וזאת בתוך 7 ימים מיום שקיבל הודעה בכתב בדבר זהות הקונה המוצע. זכות זו מוגבלת ל - 3 קונים בלבד. בנוסף, תהא לדן רז הזכות להביא הצעת רכישה גבוהה יותר מהמחיר המוצע, וזאת בתוך תקופה של 14 יום מיום שקיבל הודעה בכתב בדבר זהות הקונה והמחיר המחייב המוצע על-ידו, ובלבד שניתנה לו האפשרות להראות את הדירה לקונים פוטנציאליים מטעמו." 2. בעלי הדין אינם חלוקים ביחס לעובדות הדרושות להכרעה כמפורט לעיל, למעט הטענה בדבר ביצוע סעיף 4.3 להסכם החלוקה עוד בחייו של דן רז. לעניין זה הצהיר אברהם וינשטיין (להלן: "וינשטיין"), המצהיר מטעם הנתבעים שהיה שותף לעריכת הסכם החלוקה (תצהיר מיום 20.7.09): "בהתאם לאמור בסעיף 4.3 להסכם פעלנו יחד עם המנוח ותמר למכירת הדירה מיד לאחר חתימתו, כפי שציין טל בסעיף 16 לתצהירו, אך הדבר לא עלה בידינו. יוזכר כי זכותו של המנוח הוגבלה ל - 3 קונים בלבד ומו"מ למכירה נערך עם קונים רבים יותר. המנוח היה מעורב בניסיונות המכירה ועל כן, ועל פי חוות דעת משפטית שקיבלתי, פגה זכותו של המנוח עוד בחייו למתן זכות סירוב למכירת הדירה..."(סעיף 4 (א). בתצהיר נוסף מיום 18.8.09, הצהיר וינשטיין: "(א)... (ב) בסוף שנת 1996 קיבלו המשיבים הצעה מצד ג' לרכוש את הדירה בסכום של 305,000$. המנוח ביקש ממני לפרט בכתב את ההוצאות הצפויות בקשר למכירת הדירה בסכום האמור. (ג) ביום 13.7.1997 העברתי למנוח מכתב מפורט, שבו ניתחתי את המחיר המוצע מול ההוצאות הצפויות. ... (ד) ... (ה) בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל. (ו) ... (סעיף 5)" טל, המצהיר מטעם התובעים, כופר בטענות אלה של וינשטיין (סעיף 4.3 לתצהיר מיום 4.10.09), אולם הוא לא היה שותף לעריכת הסכם, ואין לו ידע שיש בו כדי ללמד על אירועים רלבנטיים שהתרחשו או לא התרחשו מיום כריתת הסכם החלוקה ועד תחילת שנת 2009. עם זאת הנטל להוכיח שסעיף 4.3 להסכם החלוקה בוצע והזכויות מכוחו פקעו. מוטל על הנתבעים המבקשים להתנער מהתחייבותם הגלומה בסעיף האמור, וכפי שיפורט להלן הנתבעים לא הרימו את הנטל. בתצהירו הצביע וינשטיין על הצעה מפורטת אחת לרכישת הזכויות בדירה. ממילא ובהעדר ראיה או פירוט ביחס להצעות נוספות שלטענת הנתבעים הוצעו לרכישת הזכויות בדירה, אין לקבל את טענתו לפיה היו הצעות נוספות לרכישת הדירה. לכך יש להוסיף, כי כלל לא נטען שנמסרו לדן רז הצעות של קונים אותן דחה, וממילא אין אלא להסיק שלא ניתנה לדן רז הודעה על הצעה לרכישת הדירה. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה הזכויות שהוקנו לדן רז בסעיף 4.3 להסכם החלוקה פקעו עוד בחייו. 3. מהאמור בסעיפים 4 ו - 2 (ג) להסכם המכר (נספח א לתשובת אנגלנדר) ובסיכומי אנגלנדר (סעיפים 4 ו - 3), עולה כי אנגלנדר שילם 843,000 ₪ תמורת מלוא הזכויות בדירה. 4. בסעיף 4.1 להסכם החלוקה נקבע: "כנגד וכתנאי מוקדם לקבלת התשלום האמור בסעיף 2 לעיל חותמים ה"ח רז וברודשטיין במעמד החתימה על הסכם זה על יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את עוה"ד ע. קסירר ו/או מרום לעשות כל פעולה בזכויותיהם בדירות 1, 6, 8 בבניין לרבות העברתן למי מיורשי חיה בורקו, מכירתן וויתור על זכויות בהן. יפוי כח זה יופקד בידי עו"ד ג. טלמור ויימסר בעת וכנגד קבלת התשלום כאמור בסעיף 2 לעיל." דן רז חתם על יפוי כח בלתי חוזר (נספח ב לתצהיר וינשטיין מיום 20.7.09). לפיכך ונוכח האמור בסעיף 4.1 שלעל נראה כי לאחר כריתת הסכם החלוקה לא נותרו בידי דן רז זכויות בדירה למעט הזכויות שבסעיפים 4.2 ו - 4.3 להסכם החלוקה, וכך נקבע. סעיף 4.2 5. בין בעלי הדין, אין מחלוקת ביחס להוראות סעיף 4.2 להסכם החלוקה, לפיה זכאים התובעים ונתבעת 7 לקבל 1/6 מתמורת הדירה העולה על סך של 123,750$. סעיף 4.3 6. על פי סעיף 4.2 להסכם החלוקה זכאים היו דן רז ונתבעת 7 לחלק מהתמורה הנוספת, ועל כן סביר להניח שבעת עריכת סעיף 4.3 להסכם ביקש דן רז לשמור בידיו כוח שיאפשר לו למקסם את התמורה שתתקבל בעד הדירה. בכך יש להסביר את הזכות הנוספת שהוענקה לדן רז בסיפא של סעיף 4.3 להסכם בה נקבע: "בנוסף, תהא לדן רז הזכות להביא הצעת רכישה גבוהה יותר מהמחיר המוצע...". 7. לטענת הנתבעים, בסיפא של סעיף 4.3 לא הוקנתה לדן רז זכות לרכוש את הזכויות בדירה אלא להביא הצעת רכישה גבוהה יותר מקונה אחר (סעיף 9 לסיכומי הנתבעים). טענה זו אינה מקובלת עליי. אם התכוונו הנתבעים למכור את הדירה מה להם אם הכסף משולם על ידי דן רז או על ידי קונה זר? ממילא אין להניח שהסכימו לוותר על הצעה גבוהה יותר מהצעה שתהייה בידם רק משום שהצעה כזו תבוא מצדו של דן רז. לפיכך, אני סבור שבסיפא של סעיף 4.3 להסכם החלוקה, הוענקה לדן רז זכות קדימה להוסיף על כל הצעה לרכישת הדירה ואף לרכוש את הדירה בעצמו, תוך 14 יום מיום שקיבל הודעה בכתב בדבר זהות הקונה והמחיר המוצע על-ידו. 8. לטענת הנתבעים תנאי לתוקפה ולעצם קיומה של זכות קדימה הוא רישומה בפנקסי המקרקעין, ואי רישום כאמור, שולל את עצם קיומה. לפיכך ומשזכות הקדימה מכוח סעיף 4.3 להסכם החלוקה לא נרשמה בפנקס המקרקעין, היא חסרת תוקף. בע"א 513/82 עדנה רייזמן ואח' נ' גבריאלה וושצ'ין ואח', פ"ד לז (2) 813 בע' 823, נקבע (כבוד השופטת בן פורת): "... אין לי ספק, כי "זכות במקרקעין" גם אם לא הוגדרה על ידי המחוקק, היא מונח הבא לבטא זכות חפצא (in rem) ולא זכות גברא (in personam)...מעצם ההתייחסות לזכות הקדימה בצוותא חדא עם בעלות, שכירות, משכנתא וזיקת הנאה עולה, שהמאפיינים הקניינים משותפים לכל אלה. מכאן שלפנינו זכות קניינית, אשר מעצם טיבה וטבעה יש לה זיקה לקניין ולאו דווקא לבעל קניין." נמצא שזכות קדימה מהווה עיסקה במקרקעין. סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין, קובע כי עיסקה במקרקעין טעונה רישום והיא נגמרת ברישום. יצוין, כי ביחס לזכות קדימה נקבעה חובת רישום גם בסעיף 99 (א) לחוק המקרקעין. סעיף 7 (ב) לחוק המקרקעין קובע: "עיסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עיסקה". אכן, זכות הקדימה שבסעיף 4.3 להסכם החלוקה לא נרשמה בפנקס המקרקעין, אולם אינה חסרת תוקף אלא יש לראותה כהתחייבות לעשות עיסקה. לטענת הנתבעים, "הצורך ברישום הזכות כתנאי לתקפותה" קיבל ביטוי בפסק הדין שניתן בת.א (חי') 772/81 עמרם לזמי ואח' נ' מאיר רסל ואח', פ"מ תשמ"ד (ב) 157 (להלן: "ת.א 772/81"). ולא היא. בפסק הדין האמור נקבע על ידי כבוד השופט ביין (שם בע' 162): "זכות כזאת, הינה "זכות במקרקעין", ולפי סעיף 6 לחוק המקרקעין כל הקניית זכות במקרקעין היא בגדר עיסקה במקרקעין, הטעונה רישום לפי הוראות סעיף 7 לחוק הנ"ל. לכך יש להוסיף כי הצורך ברישום זכות קדימה כנאי לתוקפה נובע גם מהוראות סעיף 99 לחוק המקרקעין שלפיו "בעל מקרקעין רשאי לרשום, זכות קדימה...". אין חולק כי הזכות לפי סעיף 8 להסכם הזכירות, לא נרשמה במשרד ספרי האחוזה. ההוראה בסעיף 8 הנ"ל היא התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין, הטעונה מסמך בכתב." הנה כי כן, אף לפי האמור בפסק הדין שלעיל זכות קדימה שלא נרשמה מהווה התחייבות, בת תוקף, לעשות עיסקה במקרקעין. לשלמות התמונה, יצוין, כי בת"א 772/81 דחה בית המשפט את התביעה לאכיפת זכות הקדימה, לאחר שמצא שהנתבעים הוכיחו שניתנה לתובעים זכות קדימה והם בחרו שלא לממשה, וכך קבע (שם בע' 165): "במשך תקופה זו שבין ההודעה וחתימת החוזה שהיא תקופה ארוכה למדי, בחרו התובעים בעמדה של "שב ואל תעשה", דבר שהביא לפקיעת זכות האופציה שלהם, כך שביום חתימת חוזה המכר, היא כבר בטלה ועברה מן העולם." 9. טענת הנתבעים לפיה הזכויות שהוקנו לדן רז בסעיף 4.3 להסכם החלוקה הינן אישיות ואינן ניתנות להעברה בירושה (סעיף 11 (ה) לסיכומים), נטענה ללא נימוק והיא אינה מקובלת עליי. אין חולק על זכותו של דן רז להוריש את חלקו בתמורה הנוספת, כפי שאף עשה בסעיף 9 (ה) לצוואתו מיום 21.4.04 (נספח 1). ממילא אין להניח שהיה מסכים לתנאי השולל אפשרות להעביר ליורשיו את הכוח לפעול לקבלת תמורה נוספת בעד הדירה. זאת ועוד. מימוש זכות הקדימה אמור היה להגדיל את התמורה שיקבלו הנתבעים בעד הדירה וממילא לא היו צפויים להיפגע מהעברת זכות הקדימה ליורשיו של דן רז. לפיכך, אני קובע כי זכות הקדימה שהוקנתה לדן רז בסעיף 4.3 להסכם החלוקה, ניתנת להעברה בירושה. 10. סעיף 34 (ב) לחוק המקרקעין, קובע כי תוקפה של תניה בהסכם שיתוף השוללת או מגבילה זכות של שותף להעביר את חלקו מוגבלת לתקופה של 5 שנים. כאמור,למעט זכויותיו מכוח סעיפים 4.2 ו - 4.3 להסכם החלוקה, העביר דן רז את כל זכויותיו בדירה לנתבעים, כמפורט בסעיף 4 לעיל. ממילא לא היה דן רז שותף בדירה, ועל כן אין להחיל על סעיף 4.3 להסכם החלוקה את הוראות סעיף 34 (ב) לחוק המקרקעין. עיסקאות נוגדות 11. משהתחייבו הנתבעים לעשות שתי עיסקאות נוגדות ביחס לדירה, ועיסקאות אלה לא נגמרו ברישום, יש להידרש להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, כדי לקבוע איזו מהעסקאות עדיפה. סעיף 9 לחוק המקרקעין, קובע: "התחייב אדם לעשות עיסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העיסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעיסקה נוגדת, זכותו של בעל העיסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום-לב ובתמורה והעיסקה לטובתו נרשמה בעודו תם לב - זכותו עדיפה" התחייבות הנתבעים כלפי דן רז נעשתה בשנת 1994 וקדמה להתחייבות שהתחייבו הנתבעים כלפי אנגלנדר בשנת 2009. לפיכך, נראה זכות הקדימה של התובעים לרכישת הדירה עדיפה על זכותו של אנגלנדר. 12. לעיתים אי רישום הערת אזהרה על ידי הקונה הראשון מהווה חוסר תום לב המצדיק אי אכיפה של זכותו העדיפה מכוח סעיף 9 לחוק המקרקעין, ראה ע"א 2643/97 גנז שלמה נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ (פורסם בתקדין). בענייננו, הסכם החלוקה צורף כנספח להסכם המכר (סעיף 2 (ג) וממילא עובר לכריתת הסכם המכר ידע אנגלנדר ו/או היה צריך לדעת על זכויות התובעים. משלא טרח לברר את זכויות התובעים ומיהר להתקשר עם הנתבעים בהסכם המכר אין לאנגלנדר להלין אלא על עצמו, וממילא אין הצדקה שלא לאכוף את זכות הקדימה העדיפה של התובעים. 13. בסעיף 2 לכתב התביעה נתבע להצהיר על ביטול הסכם המכר שנכרת בין הנתבעים לבין אנגלנדר ולהורות על ביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת אנגלנדר. אכן, התחייבות הנתבעים להעביר לאנגלנדר את הזכויות בדירה אינה ניתנת לעת הזאת לאכיפה נוכח האמור עד כאן. אולם הסכם המכר כולל תנאים נוספים המסדירים את היחסים שבין הנתבעים לבין אנגלנדר ובאלה אין כדי לפגוע בתובעים. לכך יש להוסיף כי זכותם של התובעים להציע קונה הוגבלה בתנאים המפורטים בסעיף 4.3 להסכם החלוקה, וככל שתנאים אלה לא יתקיימו תפקע זכות הקדימה שהוקנתה לתובעים ואזי ניתן יהיה להשלים את ביצוע הסכם המכר. לפיכך, איני רואה הצדקה לביטול הסכם המכר. 14. בסיכומיהם תבעו המבקשים לאכוף על הנתבעים למכור את הדירה לטל תמורת 865,000 ₪ (סעיף 71). בכך גילו דעתם שעניינם במימוש זכות הקדימה שבסיפא של סעיף 4.3 להסכם החלוקה. משכך, איני רואה צורך לדון בטענות הצדדים ביחס לנפקותה של זכות הסירוב הגלומה ברישא של סעיף 4.3 להסכם. סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כדלהלן: על התובעים להודיע לנתבעים בתוך 14 יום, אם הם או מי מהם או קונה אחר מעוניין/ים לרכוש את הזכויות בדירה במחיר העולה על סך של 843,000 ₪. התמורה תשולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. לא ימסרו התובעים או מי מהם הודעה כאמור עד המועד שנקבע לכך או לא ישלמו את התמורה המוצעת עד המועד שנקבע לכך, תפקע זכות התובעים לרכישת הזכויות בדירה. נתבעים 1 - 6 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך עשרים אלף ש"ח ₪ בצירוף מע"מ כדין. משפט תעבורהמקרקעיןזכות קדימה