1. עניינה של התביעה הוא בשאלה האם עובד שנעדר ממקום עבודתו למשך תקופה של חודש - חודשיים יחשב כעובד שהתפטר, או שמא יש לראות בעובדה שהמעביד סירב לקבלו חזרה לעבודה לאחר אותה תקופה, כפיטורים המזכים את העובד בפיצויי פיטורים. 2. התובע הגיש תביעה לבית הדין האזורי, ובה הוא מבקש מבית הדין לחייב את מעסיקו לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 5,582 ש"ח בגין הפסקת עבודתו. 3. התובע לא היה מיוצג בתביעה זו על ידי עורך דין ואף אינו דובר עברית על בוריה ולכן עדותו נגבתה באמצעות מתורגמנית לשפה האמהרית. 4. לטענת התובע, הפסקת עבודתו נעשתה לאחר שהוא החל סובל מבעיות רפואיות, בגינן הוא אף הביא אישורים רפואיים המעידים על חוסר כשירותו לשוב לעבודה. הנתבעת טוענת מנגד כי הנסיבות בגינן עזב התובע את העבודה אינן רפואיות, ואינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. וזו מסכת העובדות כפי שהובאה בפנינו: 5. התובע עבד אצל הנתבעת עד ליום 24.4.00. במהלך תקופת עבודתו היה התובע מגיע לעבודה באופן סדיר. ביום 24.4.00 בשעה 10:30, עת שהה התובע בעבודה, הגיעה המשטרה למקום וביקשה ממנהל העבודה במקום לקחת את התובע עימם, בשל בעיות משפחתיות בין התובע לאישתו. השוטרים לא פירטו מעבר לכך דבר. 6. מאותו מועד ואילך לא הופיע התובע לעבודה, ואף לא טרח ליידע את מעסיקיו על מצבו. לאחר כחודש (לטענת התובע) או כחודשיים (לטענת הנתבעת) שב התובע לעבודה, וביקש לחזור לעבוד. לשאלת מנהל העבודה ענה התובע כי הבעיה המשפחתית, בגינה נעדר, עדיין לא נפתרה. מנהל העבודה, שחשש כי העובד ישוב וייעדר תקופות ארוכות, סירב להחזירו לעבודה. בתגובה ביקש התובע מכתב פיטורים וכן פיצויים, אך הנתבעת סירבה לכך. 7. משיחה עם התובע באותו היום התבררה למנהל העבודה סיבת היעדרותו הממושכת של התובע. התברר כי התובע הורחק מביתו בצו בית משפט, והיה עליו לשהות באזור אשקלון במשך תקופת ההרחקה - בה הוא נעדר. דיון והכרעה: 8. אישורי המחלה אותם הציג התובע הם מימים 27.6.00 ו-18.7.00 ולכן אין הם רלוונטיים לתקופת היעדרותו, שהחלה בסוף חודש אפריל 2000 ואינם גם הסיבה להפסקת עבודתו של התובע. יחד עם זאת אין אישורי מחלה אלה וטענת התובע לפרישה עקב מחלה, יעמדו לו למכשול, שכן עסקינן באדם שאינו מיוצג ואשר אינו שולט בשפה העברית, ולפיכך שומה על בית הדין לבחון את הסיבה האמיתית להפסקת עבודת התובע, על פי מסכת העובדות שהובאה בפניו, ולהחליט על פיה באשר לזכותו של התובע לפיצויי פיטורים. 9. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי התובע הפסיק באופן מפתיע את עבודתו באמצע יום העבודה ביום ה-24.4.00 וזאת כנראה עקב בעיות משפחתיות ומעורבותה של המשטרה בעניין. ניצבת, איפוא, השאלה האם ניתן לומר כי נסיבות היעדרותו של התובע, ופרק הזמן בו נעדר, מצביעים על התפטרותו, או שמא העובדה שלא ניתנה לתובע האפשרות לחזור לעבודה מהווה מעשה פיטורים, המזכה את התובע בפיצויים. 10. ככלל התפטרות היא אקט של העובד, המעיד על כוונתו החד-משמעית להביא את חוזה העבודה לידי גמר. אקט זה צריך להיות ברור מעל לכל ספק, כך שניתן יהיה להסיק על כוונתו של העובד להתפטר, אם מתוך התבטאויותיו של העובד ואם מתוך התנהגותו. היעדרות מעבודה יכול ותהא הפרת משמעת, ותהא זו הפרה חמורה ככל שתהא, לא ניתן לראותה כהתפטרות. עם זאת, יתכנו מקרים בהם בעצם היעדרותו של העובד ניתן לגלות את כוונתו החד משמעית לזנוח את העבודה, כלומר, להתפטר. עמד על כך בית הדין הארצי בדב"ע מד/29 - 3 מדינת ישראל נ' נביל חטיב, פד"ע ט"ו 393 בעמ' 7-406: ".......ההלכה היא שדרך המלך לסיים יחסי עובד-מעביד היא "פיטורים" או "התפטרות". אכן בשני אלה ניתן ביטוי ברור וחד-משמעי להבאת יחסי עובד-מעביד לידי סיים, ואין די בכך שהאחד אומר לשני כיצד הוא רואה או יראה את המעשה או את המחדל של השני (דב"ע לה/45 - 3, נטשה מוחמד ואח' - "יזרום" חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע כרך ז' 64, 75). לא לכל מקום ניתן להגיע בדרך המלך, ויש ולמקום מסויים אפשר להגיע רק בשביל. עת מדובר בסיום היחסים על ידי המעביד יכול ובנסיבות מסוימות "חיסול" המפעל הוא אותו "שביל" ועת מדובר בסיום היחסים על ידי העובד יכול ובנסיבות מסוימות "זניחת העבודה" היא אותו "שביל". 7. "בשביל" זה - ב"זניחת העבודה" בדרך שמביאה לסיום יחסי עובד-מעביד, הכירה הפסיקה. ההכרה באה, בעיקר, בתור מיתון ההלכה, שהודעת מעביד לעובדו, כי "יראה אותו כמתפטר", אינה מביאה לתוצאה שאותה רוצה המעביד להשיג. יחד עם עצם ההכרה באותו "שביל" באו סייגים להזדקקות לו. הסייג הוא במילים "בנסיבות מיוחדות" (דב"ע שם/116 - 3, שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב 375 בע' 387 - מול האות ו') ובמילים "בנסיבות מסוימות " ו"במשך תקופה ממושכת" (דב"ע לב/58 - 3, רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298, בע' 302 - מול האות ד'). הפעם האחת שבה ראה בית-דין זה בהעדרות "זניחת עבודה" היה בענין יוזיפוף (דב"ע לה/16 - 3, זיוה יוזיפוף - יעקב חנוני, פד"ע כרך ז' 3), שבו ההעדרות היתה של 6 חודשים. 8. "ההבחנה בין מקרה שבו היעדרות מעבודה תהווה רק "הפרת משמעת" על כל הנובע מכך, ובין מקרה שבו היעדרות תהווה "זניחת עבודה", על כל הנובע מכך, אינה קלה, והתשובה תלויה במכלול הנסיבות. בדרך כלל יראו בהיעדרות מהעבודה בנסיבות מסוימות "הפרת משמעת", אך יכול והיעדרות תחרוג מעבירת משמעת". 11. אם כן, איפוא, כלום נוצרו בפנינו, באשר להיעדרותו של התובע, אותן "נסיבות מיוחדות" אשר יצביעו על כוונתו של התובע להתפטר? נסיבות הפסקת עבודת התובע והיעדרותו אינן מלמדות על כוונתו של התובע להתפטר. התובע נלקח על ידי המשטרה ממקום העבודה, בשל בעיות משפחתיות שהיו לו. הוא נאלץ לעזוב את אזור מגוריו בגין צו הרחקה שקיבל, לתקופה של כחודש. לאחר שובו לאזור, הוא שב למקום העבודה וביקש לחזור לעבוד. התובע אכן יכול היה להודיע למעסיקיו דבר נסיבות היעדרותו, ברם מטעמיו הוא בחר שלא לעשות כן. יש בכך משום הפרת משמעת, אך אין להסיק מכך שמדובר ב"זניחת העבודה". התובע נעדר ממקום העבודה שלא מרצונו, והנתבעת ידעה שהמשטרה לקחה אותו ואף הוסבר באופן כללי למנהל העבודה פשר המעשה. אומנם התובע יכול היה להודיע לנתבעת כי יעדר לתקופה ארוכה, ולא עשה כן, אולם אין הדבר מצביע על כוונותיו החד-משמעיות להתפטר. 12. לאור האמור לעיל, אין לראות בתובע כמי ש"זנח" את עבודתו והתנהג כמי שהתפטר. מששב התובע לעבודתו לאחר כחודש או לאחר כחודשיים, עמדו בפני הנתבעת - מעסיקתו שתי ברירות. האחת, להשיב את התובע לעבודתו, והשניה, לפטר את העובד. משבחרה הנתבעת שלא להשיב את התובע לעבודה, אם משום שהסיקה מדבריו שעדיין יש חשש שהעובד יעדר שנית, ואם מסיבות אחרות, הרי שבכך העידה הנתבעת על כוונתה החד-משמעית לפטר את התובע, ועל כן עליה לשלם לתובע פיצויי פיטורים. 13. תקופת עבודת התובע היתה מיום 1.1.98 ועד ליום 24.4.2000 (ראה מכתבו של התובע מיום 27.9.00 מוצג ת/1). בתביעתו טען התובע כי הממוצע לחודש של שכרו השנתי הוא בסך 92.293,2 ש"ח ותבע פיצויי פיטורים רק בסך 5,582 ש"ח. הנתבעת, טענה בכתב הגנתה כי חישוב סכום פיצויי הפיטורים הוא בסך 3,600 ש"ח בלבד, זאת משום שהתובע עבד בסך הכלל 22 חודשים מלאים שנפרסו על פני שנתיים וארבעה חודשים ולא היו חודשי עבודה מלאים ועל כן התובע זכאי רק לחלק יחסי מהם וכי שכרו החודשי הממוצע היה בסך 2,000 ש"ח. הנתבעת, הגם שלכל הנתונים והראיות מצויים בידיה, לא מצאה לנכון להביא לבית הדין כל ראיה שהיא התומכת בטענותיה והסותרת את טענות התובע. 14. על כן על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 5,582 ש"ח. אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, משהיו חילוקי דעות של ממש בין הצדדים באשר לזכאות התובע לפיצויי פיטורים, מוצאים אנו כי יש מקום להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לכדי תשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבעת טענה כי התובע שב לעבודה כחודשיים לאחר שהמשטרה לקחה אותו עמה והנבעת סירבה באותו מועד להשיבו לעבודה, משכך יום פיטורי התובע ייחשב כיום 24.6.2000. 15. אשר על כן אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 5,582 ש"ח בתופסת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.6.2000 ועד ליום התשלום בפועל. משאין התובע מיוצג אין אנו עושים צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק דין זה. זניחת העבודההתפטרות בדין מפוטר