1. האם חוב ארנונה המגיע לעיריית נתניה (להלן: "העירייה") מהווה שעבוד על מקרקעי פושט הרגל, או שמא מדובר בחוב בדין קדימה בלבד, לפי ס' 78 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"). זוהי השאלה המתעוררת בהליך שבפניי. 2. לחייב יהונתן שער (להלן: "החייב") היו זכויות בנכס מקרקעין בתחומי העיר נתניה, יחד עם שותפים נוספים. הנכס נמכר על ידי כונסי נכסים במסגרת הליך בבית המשפט לעניני משפחה. כונסי הנכסים שילמו לעיריה על פי דרישתה סכום של 95,439.70 ₪, מתוך חלקו של החייב בתמורה שהתקבלה בגין מכירת הנכס, על מנת שהעירייה תיתן אישור להעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. המנהל המיוחד טוען כי מדובר בהעדפת נושים אסורה, וכי שומה היה על העירייה להגיש תביעת חוב, כמו כל שאר הנושים הנהנים ממעמד של נושים בדין קדימה, לפי ס' 78 לפקודה. מנגד, העירייה טוענת כי אין היא חייבת להגיש תביעת חוב שכן מעמדה הוא כשל נושה מובטח, לפי ס' 20(א) ו- 22(ד) לפקודה. לדידה, הכרזותיו של שר האוצר בשנים 2000- 2001 לפיהן פקודת המיסים (גביה) תחול גם על גביית חובות ארנונה, מקנה לחוב הארנונה שעבוד על מקרקעי החייב. 3. פסק הדין המנחה בסוגייה זו הוא רע"א 2911/95 יוסי אברהם נ' עירית רמת גן פ"ד נג(1) 218. באותו ענין נפסק כי חוב ארנונה איננו בבחינת מס המגיע על מקרקעי הסרבן לפי ס' 11א' לפקודת המיסים גביה. נקבע כי "במישור העקרוני, אין הצדקה ליתן לרשות עדיפות בגבית חובות המגיעים לה, על פני נושים אחרים מובטחים ובעלי שעבודים רשומים. יש בכך פגיעה בקניינם של הנושים האחרים." יחד עם זאת, בית המשפט ציין בין שאר הנימוקים להחלטתו, כי הארנונה איננה מס גם משום ששר האוצר לא הכריז עליה כמס, לפי סמכותו על פי ס' 2 לפקודת המיסים (גביה). בית המשפט גם ציין כי "סעיף 354 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 שכותרתו "חובות בני קדימה" קובע - במסגרת רשימת קדימויות בהליכי פרוק - כי "מסים עירוניים" ו"מסים של מועצות מקומיות" יהיו בני דין קדימה בדרגה שלישית בפירוק חברה (ס"ק (3)(א)). ... מכאן, שחוב ארנונה שהוא "מס עירוני" זוכה למעמד של חוב בדין קדימה בדרגה שלישית הן בהליכי פירוק חברה והן בפשיטת רגל. ... פרשנות מרחיבה לפיה לעירייה שעבוד ראשון במקרקעין, מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים פוגעת בסדר הקדימות שבסעיף 3)354)(א) לפקודת החברות, ואין זו בעיני, פרשנות ראויה. ... התוצאה היא, כי אין לעירייה שיעבוד ראשון על המקרקעין מכוח סעיף 11א לפקודת המסים. לפיכך, כעיקרון, כאשר מדובר במקרקעין שבבעלות חברה שבפירוק, העירייה איננה רשאית לדרוש תשלום הארנונה המגיעה לה כתנאי למתן האישור הדרוש לצורך העברת בעלות במקרקעין, ובכך לטרוף את סדרי הקדימויות שנקבעו בדיני הפירוק." 4. גם בספרם של ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שניה), בע' 258, הובעה הדעה כי חוב ארנונה איננו חוב המגיע על מקרקעי הסרבן, קרי, לא מדובר בחוב מובטח לפי דיני פשיטת הרגל. 5. דא עקא, אין חולק כי לאחר שניתן פסק הדין בפרשת יוסי אברהם, הכריז שר האוצר כי חוב ארנונה יהיה מס כמשמעו בפקודת המסים (גביה). העיריה טוענת כי הלכת יוסי אברהם אינה ההלכה המחייבת כיום, בעקבות אותה הכרזה שלדידה שמטה את הבסיס מתחת לפסק הדין. מתעוררת איפוא השאלה האם ההכרזה אכן שינתה את המצב המשפטי שהיה קיים לפניה והאם בעקבות ההכרזה הפך חוב הארנונה לחוב מובטח בשעבוד גם במסגרת הליכים של פשיטת רגל. 6. המנהל המיוחד הפנה לשורה של פסקי דין, שניתנו כולם לאחר הכרזתו של שר האוצר, ובכולם נפסק כי חוב הארנונה איננו מהווה שעבוד על מקרקעי החייב. בין השאר נפסק כך בתיק פש"ר 713/97 ברק נ' עו"ד בן דוד (כב' השופטת אלשיך) ובתיק פש"ר 1254/04 מלונות החוף השקט נ' בנק דיסקונט (כב' השופטת קרת). בפרשת בן דוד הנ"ל ציין בית המשפט כי "הוראת השעה" (ההכרזה) היא חקיקת משנה שאינה יכולה לגבור על חקיקה ראשית, קרי, על הוראות הפקודה. 7. גם הכנ"ר סבור כי כי אין ליתן לחוב ארנונה מעמד של חוב מובטח בשעבוד, אלא מדובר בחוב בדין קדימה בלבד. 8. מנגד, העיריה טוענת כי בפסקי הדין אליהם הפנה המנהל המיוחד לא נבחנה באופן ספציפי השאלה האם ההכרזה של שר האוצר שינתה את המצב המשפטי שקדם לה. 9. אני סבור כי במחלוקת פרשנית זו, הדין עם המנהל המיוחד. טעמו של דבר הוא שלא חל כל שינוי בהוראת ס' 78(3)(א) לפקודה, הקובעת דין קדימה בפשיטת רגל למיסים עירוניים, שזמן פרעונם הגיע תוך 12 חודשים שקדמו ליום בו ניתן צו הכינוס. מכאן שאם נקבל את עמדתה של העירייה, תיווצר אי סימטריה בין מעמדו "הנחות" של חוב ארנונה לפי הוראות הפקודה, לבין מעמדו "המורם" לפי פקודת המיסים (גבייה). במה דברים אמורים- אם אכן חוב הארנונה ייחשב גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל כחוב הרובץ כשעבוד על מקרקעי החייב, אזיי המחוקק השחית את מילותיו לריק בכך שקבע דין קדימה לחובות ארנונה, שהרי לא ייתכן שאותו חוב ממש ייחשב גם כחוב מובטח בשעבוד וגם כחוב בדין קדימה. 10. כיצד ניתן איפוא ליישב את אי הסימטריה שנוצרה עם הכרזתו של שר האוצר כי חוב ארנונה הוא מס לענין פקודת המיסים (גביה)? דומה כי הפתרון הפרשני הוא לקבוע שחוב ארנונה הוא אכן חוב מובטח בשעבוד על מקרקעי החייב, ובלבד שאותו חייב איננו מצוי בהליכי חדלות פרעון. לעומת זאת, לגבי חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל או פרוק, חוב הארנונה ייחשב כחוב בדין קדימה בלבד, כפי שהיה מאז ומתמיד. תוצאה פרשנית זו עולה בקנה אחד עם ההכרה כי מבחינה עקרונית, אין כל הצדקה של ממש להעניק לרשות המקומית עדיפות בגביית החובות המגיעים לה, על פני נושים אחרים בדין קדימה. המחוקק סבר כי ראוי ליתן עדיפות מסויימת לחלק מחובות הארנונה על פני חובם של נושים רגילים, ולכן העניק מעמד של דין קדימה לחובות ארנונה שזמן פרעונם הגיע תוך 12 חודשים שקדמו ליום בו ניתן צו הכינוס, אך לא היה מוכן ליתן מעמד של דין קדימה לחובות ארנונה מעבר לתקופה מוגבלת זו, ובודאי שלא הקנה מעמד של חוב מובטח לחובות אלה. אין זה סביר לעשות את רצונו של המחוקק פלסתר, בכך שבעקבות הכרזה של רשות מנהלית (שר האוצר), יהפוך לפתע חוב הארנונה כולו לחוב מובטח בשעבוד, תוך פגיעה בכלל הנושים של החייב, בין נושים רגילים ובין נושים בדין קדימה. 11. יפים לעניננו דברי כב' השופטת אלשיך בתיק פש"ר 1765/02 ד"ר שלמה נס נ' אפקון: "הלכה פסוקה היא כי אין מפלים נושה לטובה לעומת יתרת הנושים, בהעדר דין מפורש המחייב את אותה העדפה ... ואם קבע המחוקק העדפה מסוימת, חזקה היא כי הביע את אומד דעתו המפורש כי ההעדפה תסתכם במה שניתן בדין, ולא תתפרש אף לאיזורים שלא נכללו בו." 12. אשר על כן, אני קובע כי על העיריה להחזיר לקופת הכינוס את תשלומי הארנונה שגבתה שלא כדין. 13. העיריה תשלם למנהל המיוחד שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 14.ארנונהארנונה (חובות)חובפשיטת רגל