1. התביעה שלפנינו היא תביעה כספית בגין ארנונה ותשלומי חובה אחרים המתייחסים לנכס הידוע כמגרש 285 במישור אדומים - בתחום השיפוט של התובעת (להלן- הנכס). התביעה הועמדה ע"ס 521,032 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לטענת התובעת, עד ליום 14.8.02 שולמו דמי הארנונה ושאר תשלומי החובה ע"י נתבעת 2 שהחזיקה בנכס הנ"ל. ביום 14.8.02 הודיעה נתבעת 2 על חילופי מחזיקים בנכס כך שלדבריה החזקה בנכס הועברה לנתבע 1, כאשר נתבעת 2 צירפה להודעתה הסכם מכר מיום 24.7.94. ביום 21.12.03 התקבל במחלקת הגבייה מכתב מאת עו"ד יונתן בוטח ובו טען שהחזקה בנכס לא עברה לנתבע 1. ביום 3.3.05 שלח עו"ד בוטח הודעה נוספת בשם אחיו מרשו לפיה אין נתבע 1 מחזיק בנכס. 2. בנסיבות הנ"ל החליטה התובעת להגיש תביעה בטענה שהנתבעים הם למעשה המחזיקים בנכס, ביחד ולחוד, כבעלים ו/או בכל אופן אחר, ובין היתר בשל היותם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס ביחס לתקופה החל מ-14.8.02 ועד סוף שנת המס 2005. התובעת מצאה לנכון לציין בכתב התביעה ש"כתב התביעה הוגש כנגד שני הנתבעים היות ובין הנתבעים קיימת מחלוקת לגבי החזקה בנכס". 3. נתבע 1 לא הגיש בזמנו כתב הגנה וביום 4.4.06 ניתן כנגדו פס"ד. נתבע 1 הגיש בקשה לביטול פס"ד בבש"א 31/06 ובה העלה טענות למיניהן . בהחלטה שנתתי ביום 2.7.06 החלטתי לבטל את פסה"ד תוך שקבעתי שכל הטענות שהעלה נתבע 1 בסעיפים 4-5 לנימוקי הבקשה לביטול פס"ד ובסעיפים 9-12 לתצהיר הנספח לבקשה יהיו כתב הגנה אלא אם כן יודיע עו"ד יהונתן בוטח עד 12.7.06 שברצונו להגיש כתב הגנה מעבר למסמכים אלו. הואיל ולא היתה הודעה אחרת מצד עו"ד יהונתן בוטח הפכו הסעיפים המוזכרים לעיל ככתב הגנה מצד נתבע 1. טענותיו של נתבע 1 היו כדלהלן: א. התביעה אינה מפרטת שום חיוב או סכומים ודינה להידחות על הסף.הפנייה למסמך חיצוני אינה יכולה לבוא במקום פירוט סכומים, אופן החישוב, תקופות זמן וכו'. כבר בשלב זה ייאמר שבנספחים לתצהירו של מוטי לוי, מנהל מדור הגבייה, ישנו הפירוט הדרוש. ב. נתבע 1 אינו מחזיק בנכס ומעולם לא קיבל את הנכס להחזקתו. ג. רק את נתבעת 2 ניתן לתבוע בגין ארנונה בהיותה בעלת הנכס עד היום. חברת שכביץ החליטה בלי ידיעת נתבע 1 על העברת החזקה בנכס ובלבד שהיא לא תצטרך לשלם. ד. נתבעת 2 היא היחידה, אם בכלל, שיכולה לתבוע את נתבע 1 בדרישה להשתתף עימה בתשלומי הארנונה ולא התובעת. ה. הנכס הרוס עד היסוד וככזה הוא פטור מארנונה. לעניין זה נטען שהגג של הנכס שבור,אין בו חשמל, אין בו מים, אין בו מערכת ביוב,חלונותיו מנופצים, דלתותיו שבורות, הוא גדוש בערימות של פסולת, צואת יונים והנכס עזוב ונטוש. 4. נתבעת 2 העלתה טענות הגנה כדלהלן: א. לא ברור לאיזו תקופה מתייחס החוב נשוא התביעה, מה מקורו של החוב, לאיזה סיווג חוייב הנכס, מה מתייחס לקרן החוב ומה להפרשי הצמדה וריבית. לעניין טענה זו, אשר הנתבעת לא פיתחה בסיכומיה, אין לי אלא לחזור על מה שכתבתי לעיל לגבי טענה דומה של נתבע 1. ב. נתבעת 2 שילמה לתובעת סכום של 300,000 ₪ וזאת לפנים משורת הדין ומבלי להכיר בחבותה במסגרת הסכם מפשרה, שהיווה סילוק סופי ומוחלט של כל חובות הנתבעת לתובעת בגין הנכס עד ליום 13.8.02. כבר בשלב זה ייאמר שלתשלום זה ככל שנעשה אין ולא כלום לגבי חיובים הנוגעים לתקופה שאחרי 13.8.02 ולמעשה אחרי 8.8.02 כפי שיובהר להלן. ג. הנכס נשוא התביעה נמכר לנתבע 1 עפ"י הסכם מכר מ-24.7.94, החזקה בנכס נמסרה לנתבע 1 עוד ב-14.8.02 והודעה על כך נמסרה לתובעת. מכל מקום בעקבות הסכם פשרה שנעשה במסגרת ת.א. (מחוזי י-ם) 3181/01 ב-28.10.04 קיבל נתבע 1 את החזקה בנכס, לכן אין יריבות בין הנתבעת 2 לבין התובעת. בסעיף 8 להסכם הפשרה הנ"ל נקבע שבאשר לתקופה שבין 8.8.02 ו-28.10.04 ככל שיהיה חוב ארנונה יישאו בו הצדדים בחלקים שווים. ד. מבלי לפגוע באמור לעיל, באשר לתקופה שמיום 8.8.02 ועד ל-28.10.04 הנכס לא היה ראוי לשימוש ולכן הוא פטור מתשלום מיסי ארנונה. לעניין זה הסתמכה נתבעת 2 על סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ה. באשר לאגרת שמירה, לא ברור מכתב התביעה איזה סכום נתבע ולאיזו תקופה ומכל מקום לא ניתנו לנכס שירותי שמירה. ו. אין מקום להטיל ארנונה בגין אדמת בניין. 5. ב"כ התובעת בסיכומיו העלה טענה לפיה אין הנתבעים יכולים להעלות טענות שהם זכאים לפטור מארנונה שעה שכ"א מהם טוען שאינו המחזיק. לחיזוק טענתו הביא דוגמא מהמשפט הפלילי וטען שנאשם במשפט רצח לא יכול לטעון לאליבי ובאותה נשימה לטעון למען הזהירות שרק אחז בידו של הקורבן אך לא הרגו. אנו עוסקים במשפט אזרחי ויכול בעל דין לטעון שמשפטית הוא לא היה "מחזיק" בנכס, ואם ייקבע שהיה "מחזיק" כי אז משפטית מגיע לו פטור בשל עובדות שונות שעליו להוכיח ובשל טעמים שונים שהוא מביא. הזכות לטעון טענות משפטיות חילופיות עולה מתקנה 72(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מיהו המחזיק בנכס נשוא התביעה 6. לכאורה צודק ב"כ התובעת שאת הטענה לפיה אין נישום חייב בארנונה מפאת אי היותו מחזיק בנכס היה מקום להעלות בפני מנהל הארנונה. יחד עם זאת, בשל היותה של השאלה הנ"ל, במקרה שלפנינו, שאלה מורכבת ובעלת היבטים משפטיים שונים, ומאחר ונתבעת 2 לא קיבלה, לטענתה, כל הודעת שומה, ומאחר והצדדים טענו לה באריכות, החלטתי להיזקק אליה ולפסוק בה. 7. עפ"י הראיות שהובאו, הנכס נשוא התביעה נמכר לנתבע 1 עפ"י הסכם מכר מ-24.7.94, החזקה בנכס נמסרה לנתבע 1 עוד ב-14.8.02 והודעה על כך נמסרה לתובעת. לכאורה ניתן היה להעמיד את התאריך 14.8.02 כתאריך שבו עברה החזקה לנתבע 1 וכתאריך שבו נמסרה הודעה לתובעת על דבר העברת החזקה. העובדה שמנהל הארנונה הכיר בכך שהחל ב-14.8.02 נתבע 1 הוא החייב במיסי עירייה, מקימה חבות לכאורית ולא חבות מוחלטת לתשלום. יכול שבעקבות הליך משפטי ייקבע שאחר הוא החייב במיסי עירייה ולא מה שקבע מנהל הארנונה שכן קביעתו של מנהל הארנונה ניתנת לביקורת שיפוטית. 8. מסתבר כי בעקבות הסכם פשרה שנעשה במסגרת ת.א. (מחוזי י-ם) 3181/01 ב-28.10.04 קיבל נתבע 1 את החזקה בנכס. בסעיף 8 להסכם הפשרה הנ"ל נקבע שבאשר לתקופה שבין 8.8.02 ו-28.10.04 ככל שיהיה חוב ארנונה יישאו בו הצדדים בחלקים שווים. הואיל ופסה"ד קבע מועד חזקה אחר מאשר ההודעה לתובעת שיצאה מפיתחה של נתבעת 2 והואיל וביהמ"ש המחוזי בפסה"ד הנ"ל קבע מנגנון לתשלומי ארנונה ((ככל שיחולו) לגבי התקופה שבין 8.8.02 ו-28.10.04 יש לפעול לפי פסה"ד הנ"ל שמחייב את שני הנתבעים ואת התובעת. פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש 9. לעניין הפטור בגין נכס הרוס, הסתמכו הנתבעים על סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) אשר לפיו " נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן-פירעונם לפני מסירת ההודעה". אלא שסעיף זה חל בישראל ולא באיו"ש. לכאורה לאור קביעה זו די היה כדי לדחות את כל הטענות והמענות של שני הנתבעים בכל הנוגע למצב הנכס ואי יכולת השימוש בו. אלא שלאור כמה ראיות שתובאנה להלן, יש מקום לפטור חלקי בדמי הארנונה בהתחשב במצב הנכס. 10. להלן כמה ממצאים בנושא מצב הנכס: א. העד מטעם התובעת, מר מוטי לוי המשמש כאחראי על גביית דמי הארנונה, אישר בעדותו שהעירייה מעניקה פטור מארנונה בגין נכס הרוס. ב. היתה הכרה מצד התובעת בכך שמגיע פטור חלקי בגין מצב הנכס. הכיר בכך מר אבי גרינברג, מנהל הארנונה של התובעת. במכתבו של מר גרינברג מיום 20.3.05 נכתב לנתבע 1 בסעיף 4 למכתב כך: "אשר למצבו של המבנה, פניות דומות אם לא זהות הועלו ע"י חב' שכביץ, ואכן העירייה הסכימה לבוא לקראתה במובן ששליש משטח המבנה הוכר כנכס הרוס וזכה לפטור מארנונה. וכמובן שדין זה יחול גם על מרשך". לא ברור מדוע לא נוכה שליש מחיובי הארנונה. ג. המהנדס מרדכי בס אישר בחוות דעתו שהנכס נשוא התביעה אינו ראוי לשימוש. מהנדס זה העיד בביהמ"ש שהנכס לא היה ראוי לשימוש שכן הגג שלו היה במצב הרוס ומתפורר ועדותו של מר בס לא הופרכה. מר מוטי לוי אינו מהנדס ואישר בעדותו את ממצאיו של מר בס או שציין שאינו יכול לומר שזה לא נכון. מה גם שמוטי לוי ביסס את ממצאיו לגבי מצב הנכס על "הצצה דרך חריצי פתחים". יש להעיר שמר מוטי לוי ציין בעדותו שבעקבות חוות הדעת של מר בס, התובעת שלחה מטעמה מהנדס לצורך בדיקת המבנה, אלא שמשום מה לא הביאה את מסקנותיו של אותו מהנדס . מכל מקום ולמרות הראיה הנ"ל, עדיין ניתן לומר שגישת התובעת כפי שמצאה את ביטויה במכתבו של מר גרינברג מיום 20.3.05 הנ"ל היתה גישה נכונה וראויה שכן עלות התיקון של הנכס הוערכה ע"י מר בס בסכום של 167,320 ₪ בעוד שערך הנכס לפי הערכת המהנדס היה 360,000 $. עובדה זו מצדיקה את המסקנה שמצב הנכס, גם אם היה מצב לא טוב, לא הגיע לכדי מצב קיצוני של חוסר הגיון כלכלי לתקנו. ד. העובדה שמר מוטי לוי אישר למעשה את חוות הדעת של מרדכי בס מטעם נתבעת 2 והעובדה שמהנדס מטעם התובעת בדק את הנכס ומסקנותיו לא הובאו בפני ביהמ"ש כדי להפריך את מסקנותיו של מר בס מבססות מצב משפטי בו היתה "ידיעה" מצד התובעת לגבי מצב הנכס ולא היה כל צורך מצד הנתבעים או מי מהם להודיע לתובעת על מצב הנכס. ה. כפועל יוצא מהאמור לעיל, ונוכח העובדה שסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) חל בישראל ולא באיו"ש , הנתבעים אינם יכולים לקבל פטור מלא מארנונה אלא רק כדי הפטור שהכירה בו התובעת במכתב מנהל הארנונה מיום 20.3.05, היינו על שליש משטח המבנה. הואיל וישנם ממצאים לגבי בעל החזקה בנכס ולגבי חלוקת החיוב בין הנתבעים לגבי תקופת הביניים עד לקבלת החזקה ע"י נתבע 1, הרי שניתן לחשב את גובה החיוב בארנונה שיושת על הנתבעים. 11. הנתבעים העלו בסיכומיהם את הנושא של חיוב בארנונה בגין אדמת בניין ואי חוקיותה (כפי שהם סברו). סוגיה זו אינה רלוונטית להליכים דנן מפני שאין לפנינו חיוב בארנונה בגין אדמת בניין שאין עליה מבנה. לפנינו מקרה של חיוב בארנונה בגין מבנה, שבשל מצבו הפיזי ניתן פטור לגבי שליש משטחו. לגופו של עניין , כפי שנפסק בבג"צ 5808/93 חברה כלכלית לירושלים נ' מפקד כוחות צה"ל הטלת ארנונה בגין אדמת בניין היא חוקית ואין בינה לבין מס רכוש בישראל ולא כלום. אגרת שמירה 12. אגרת שמירה הוא תשלום חובה המוטל מכוח חוק עזר על המחזיקים בנכסים המצויים בשטחה של התובעת. התשלום נועד לממן הוצאות בגין שמירה ביטחונית הנעשית בשטח התובעת. אגרת שמירה אינו מותנית במצב הנכס המצוי בשטחה של התובעת. מכוח עקרון השוויון בין תושבי התובעת, יש לחייב כל מחזיק בנכס בחיובי אגרת שמירה. לפיכך, יהיה על הנתבעים, לשאת בחיוב זה בהתאם לחלוקה דלהלן.. בסיכום 13. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם למסקנות שנקבעו בת.א. (מחוזי י-ם) 3181/01 נתבע 1 קיבל את החזקה בנכס ב-28.10.04 והוא חייב בארנונה החל ב-28.10.04 ועד ליום הגשת התביעה ב-29.5.05. באשר לתקופה שבין 8.8.02 ועד 28.10.04 יישאו בו הצדדים בחלקים שווים. לעניין חיובי הארנונה יש לפטור את נתבע 1 לגבי התקופה הרלוונטית דלעיל ואת נתבעים 1-2 לגבי התקופה הרלוונטית דלעיל בשליש מהחיובים. 14. הנני מצווה את התובעת להכין עד ליום 15.5.08 תחשיב לגבי החיוב שיוטל על כל נתבע (בעקבות פס"ד חלקי זה) ובעקבות זאת יינתן פס"ד משלים. בפסה"ד המשלים אתייחס לשאלת שכ"ט עו"ד ולעיקולים. ארנונהחוזהארנונה (חובות)חובהסכם מכר