לפני בקשה לצו מניעה נגד בנק הפועלים בע"מ, המשיב 1 (להלן: "הבנק ") ונגד חברת יהלומי גבעתיים בע"מ, המשיבה 2 (להלן: המשיבה"), האוסר עליהם לחלט ערבות בנקאית על סך 50,000 ₪, צמודת מדד, שהוצאה על ידי הבנק לטובת המשיבה, שמספרה נקוב ברישא לבקשה, וכן לאסור על המשיבה 2 לממש שטר חוב על סך 15,000 דולר שניתן על ידי המבקש למשיבה בהתאם לחוזה השכירות שבין הצדדים. בין המשיבה ובין המבקש נחתם חוזה שכירות בתאריך 15.5.05 (נספח 1 לתגובת המשיבה), לפיו שכר המבקש שטח בבניין ברחוב כורזין 1 גבעתיים, שהמשיבה הינה החוכר לדורות בו. בהתאם לאמור בחוזה השכירות, על המבקש לשלם את דמי השכירות כמפורט שם, וכן את כל התשלומים, ארנונות, מיסים ותשלומי חובה, מכל סוג שהוא, החלים על המחזיק במושכר. בהתאם לאמור בסעיף 22 לחוזה השכירות, כבטוחה למילוי כל התחייבויות השוכר, המבקש, על המבקש להמציא למשיבה, בין היתר, ערבות בנקאית אוטונומית לפקודת המשכיר, וכן שטר חוב לפקודת המשיבה על סך של 15,000 דולר, כשהשטר ייעשה על החלק ולמשיבה הזכות למלא בשטר את מועד הפרעון ואת סכום הפרעון, ולהגישו לגבייה בהוצאה לפועל, וזאת במידה ויגיעו למשכיר כספים כלשהם מהשוכר. אין חולק כי הערבות הבנקאית נשוא בקשה זו, היא הערבות שניתנה בהתאם לסעיף זה לחוזה השכירות, וכך אף שטר הבטחון הנדון. עסקינן בערבות בנקאית אוטונומית, אשר בית המשפט יימנע מלאסור את חילוטה ופרעונה, רק במקרים חריגים, והם במקרה של תרמית, או "בנסיבות מיוחדות", שלרוב אינן אלא חוסר תום לב של ממש בהתנהגות המחזיקה בערבות הבנקאית והדורשת את חילוטה. כידוע, העיקרון הבסיסי עליו מושתתת הערבות הבנקאית האוטונטמית כבטוחה, הוא עיקרון העצמאות, דהיינו, ניתוק החיוב על פי הערבות הבנקאית מעסקת היסוד שהערבות באה לתמוך בה ולחזקה. המחזיק בערבות הבנקאית חייב לדעת כי הוא יכול לממש את ערבותו, מבלי שהדבר יהיה מותנה בבירור והכרעה במחלוקות שבין בעלי הדין שמקורן בעסקת היסוד (ראה ע"א 11123/03, ט.ש.ת. חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 2005). בפרשתנו, מודה המבקש כי המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת חוזית, לעניין פרשנות הוראות חוזה השכירות, ובמיוחד לעניין חובתו של המבקש לשלם יתרות חוב בגין ארנונה, הנדרשות על ידי הרשות המקומית, רטרואקטיבית, לאחר שינוי תעריף חיוב המושכר ממבנה תעשיה לעסק אחר, כמשרד עריכת דין ושמאות, מטרת השכירות במקרה הנדון. ב"כ המשיבה טוען להפרדה מוחלטת בין המחלוקת נשוא עסקת היסוד, כאמור לעיל, ובין זכותו לחלט את הערבות הבנקאית הנדונה. טענת התרמית מן הדין כי תוכח על כל חלקיה ופרטיה, בדקדקנות. אמנם, בשלב מקדמי זה, בית המשפט יכול לבחון את הדברים אך לכאורה, על סמך תצהירי הצדדים, הנספחים להם, והחקירה הנגדית של המצהירים, אולם ברור שעל מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה, על המבקש לבסס את טענת התרמית לכאורה על ראיות של ממש, במידה הדרושה לשלב זה. המבקש טוען כי מלכתחילה, במתן הסכמתו לכריתת חוזה השכירות, הוא הסתמך על העובדה שדמי הארנונה הינם נמוכים, על פי תעריף של מבנה תעשיה. לדבריו, העמידה המשיבה בפניו מצג דברים מטעה, כאילו החיוב בגין דמי הארנונה יישאר נמוך. מעבר לעובדה שטענה זו כלל אינה מוזכרת בנימוקי הבקשה ועניננו בהרחבת חזית אסורה, הרי הדברים אינם נזכרים כלל בתנאי השכירות, אף לא ברמז, והמצהיר מטעם המשיבה מכחיש את הדברים מכל וכל. אין לבית המשפט כל סיבה לפקפק במהימנות עדותו. לדבריו, היה המבקש מאד מעוניין בשכירת המושכר, ללא כל קשר לשאלת גובה הארנונה. גם אם היתה כוונה שכזו במעשי המבקש, הדבר לא הפך לתנאי מתנאי החוזה, בידיעת והסכמת המשיבה. טענה נוספת לעניין "תרמית" הינה בכך שבחודש פברואר 2010, לאחר סיום תקופת השכירות, כשנערך בין המבקש לבין נציג המשיבה חשבון סופי לגבי יתרת חובות המבקש, נציג המשיבה לא הזכיר כלל חובות ארנונה, והבטיח למבקש כי הערבות הבנקאית תוחזר למבקש מיידית, ואלמלא מצב דברים זה, היה המבקש נמנע מלשלם למשיבה את יתרת חובותיו, על פי דרישת הנציג, כשיתרות חוב אלו היו שנויות במחלוקת. עוד טוען המבקש כי המשיבה הסתירה ממנו את דרישת הרשות המקומית, עיריית גבעתיים, לתשלום ארנונה לפי תעריף גבוה יותר, וזאת רטרואקטיבית לכל תקופת השכירות, ועל כן שינה את מצבו לרעה, ושחרר את שוכרי המשנה שישבו עמו במושכר לדרכם, ועתה יתקשה לחזור אליהם ולגבות מהם את חלקם בחוב דמי הארנונה הרטרואקטיבי. גם בטענות אלה לא מצאתי ממש. הוכח בפני כי כבר בסוף חודש מרץ 09, נודע למשיבה כי עיריית גבעתיים דורשת את דמי השכירות למושכר הנדון, ולמושכרים אחרים בבניין, לפי תעריף גבוה יותר, וזאת לשנה השוטפת. המשיבה הודיעה על כך למבקש, כמפורט בנספח 7 לתצהיר המשיבה. גם לאחר מכן, בנספחים הנוספים, נספחים 9, 10, 16, 17, דהיינו, במהלך כל התקופה ועד נובמבר 2010, מודיע נציג המשיבה למבקש - והמבקש אינו כופר בכך שהודעות אלה התקבלו במשרדו - על כל שלבי המאבק המשפטי המתנהל על ידי המבקשת מול עיריית גבעתיים בענין החיוב בדמי הארנונה. במצב דברים זה, אין זה סביר שנציג המשיבה יתחייב לפני המבקש להחזיר לידיו את הערבות הבנקאית, כשהוא יודע יפה כי נושא הארנונה נותר פתוח. מעבר לכך, גם אם באותו מועד בו מדובר לא העלה נציג המשיבה בפני המבקש את נושא חוב הארנונה, עדיין אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת זכותה של המשיבה לחלט את הערבות הבנקאית, המהווה בטוחה לחובות המבקש, ואין חולק כי על המבקש, כשוכר, החובה לשלם גם את מלוא חובות הארנונה, כפי שהם. נציג המשיבה העיד כי בחודש אפריל 2009 הוא היה מודע לדרישת העיריה לשינוי תעריף חישוב הארנונה, אך לגבי השנה השוטפת. רק בחודש אפריל 2010, שנה מאוחר יותר, במהלך הדיון בערר שהגישה המשיבה על החיוב הרטרואקטיבי בארנונה, נודע לו כי הדרישה הינה רטרואקטיבית למספר שנים אחורה. ואמנם, במועד זה, תקופת השכירות בהתאם לחוזה השכירות שבין הצדדים, כבר הסתיימה, עדיין אין בכך כדי לפטור את המבקש מחובתו לשאת בכל חוב ארנונה, גם אם חוב זה עדיין במחלוקת ומתנהלים הליכים משפטיים בין המשיבה והעיריה. מכל מקום, על פי דברי נציג המשיבה, נפגש המבקש עם עורך דין מהמשרד עוה"ד ששכרה המשיבה לטפל מטעמה בחיובי הארנונה הרטרואקטיביים והדברים היו ידועים לו. אם לאורך כל תקופה זו , בחר המבקש, מטעמיו הוא או, לחלופין, ברשלנותו, להתעלם מההליכים המתנהלים בעניין זה, אין לו אלא להלין על עצמו. כזכור, המבקש הינו משפטן ושמאי מקרקעין בהשכלתו, ואין להניח כי הוא אינו מבין ויודע את כל הכרוך בנושא הארנונה או שינויים רטרואקטיביים בתעריף הארנונה, ואת התוצאות העשויות לנבוע מכך לעניין התחיבויותיו בהתאם לחוזה השכירות. אם בחר להותיר בידי המשיבה את ניהול המאבק בנושא זה, הוא לא יישמע כיום בטענתו כי הוא פטור מאשר סוכם והוכרע בעניין זה, הסכם פשרה שנכרת בין העיריה ובין המשיבה לעניין חוב הארנונה, כולל לגבי המושכר הנדון בו החזיק המבקש. מכל מקום, אינני רואה כי היה בהתנהגות המשיבה כדי מרמה או תרמית או מצג שווא. אף אינני סבור כי ניתן בפרשתנו להיכנס לגדר החריג של ה"נסיבות המיוחדות", העשויות לשלול את הזכות למימוש הערבות הבנקאית, גם לא כסעד זמני, באשר לא מצאתי כל התנהגות שבחוסר תום לב מצד המשיבה או נציגיה. המבקש ידע יפה, או אמור היה לדעת לאור ההודעות שקיבל, כי העיריה דורשת כי הארנונה תשולם לפי תעריף גבוה יותר, וזאת בהתאם למטרת השכירות מטעמו - משרד עריכת דין או שמאות מקרקעין, שבוודאי איננה תעשיה או מלאכה. המשיבה מבקשת לחלט את הערבות מכח זכותה למימוש ערביות שבהתאם להוראות חוזה השכירות, ונחה דעתי כי עניננו ביתרת חובו של המבקש בהתאם לתנאי השכירות, ודרישת החילוט אינה פגומה בכל חוסר תום לב. המשיבה אינה מחויבת לשאת בעצמה בחובות המבקש או אף לממנו זמנית, עד להכרעה בתביעה שתוגש נגדו, וממש לשם כך נועדה הערובה הבנקאית. גם טענת המבקש כאילו נשללה ממנו זכותו לחזור לשוכרי המשנה, לא תוכל להישמע במקרה זה. גם אם צודק המבקש בטענתו זו, והוא יתקשה לאתר את שוכרי המשנה ולגבות מהם את חלקם בתשלום חובות הארנונה, אין בכך כדי לשנות דבר לעניין זכות המשיבה לחלט את הערבות הבנקאית. גם אם ענייננו ברשלנותה של המשיבה, או שמדובר בטענה להפרת החוזה על ידה, הרי, כאמור, אין במחלוקות אלו לעניין עסקת היסוד כדי למנוע את מימוש הערבות הבנקאית העצמאית והאוטונומית. כך אף לענין שטר החוב. אם תמלא המשיבה את שטר החוב ותחל בהליכי גביתו בהוצל"פ, תהיה למבקש הזכות להגיש את התנגדותו להליך זה והענין יוכרע שם. אשר על כן הבקשה נדחית. הצו האירעי שניתן - מתבטל. המבקש יישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 2000 ₪ נכון להיום. ארנונה (חובות)עירייהחובארנונה