1. נגד המשיבה הוגש כתב אישום ביום 27.4.06 בבית משפט השלום בבאר שבע בו יוחסו לה עבירות של איסור התעללות, עבירה לפי סעיף 2(א) +17 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד - 1994, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעף 273 לחוק העונשין. העבירות האמורות יוחסו למשיבה משנטען כי ביום 26.4.06 סמוך לשעה 02:00 התאכזרה לשני כלבים, כלבה בוגרת וגור כלבים, המצויים בבעלותה, בכך שהשליכה אותם מחלון דירתה הממוקמת בקומה הרביעית. הכלבה הבוגרת חזרה לדירת המשיבה, וזו בשעה 06:00 שבה והשליכה אותה מחלון דירתה. כתוצאה ממעשי המשיבה נחבלו הכלבים חבלות קשות בדמות דימומים וריסוק רגליהם האחוריות. בסמוך לשעה 07:00 הגיעו שוטרים, בעקבות האירועים האמורים, לבית המשיבה וביקשו לעכבה לחקירה, אולם המשיבה סירבה להתלוות אליהם. השוטרים הודיעו למשיבה על מעצרה, וביקשו לכבול אותה, ואז תקפה המשיבה את אחד מהם בכך שדחפה אותו וניסתה לנשוך אותו בידו. עוד נטען בכתב האישום כי את המיוחס לה עשתה המשיבה שעה שהיתה בגילופין. ביום 11.5.06 התייצבה המשיבה בבית המשפט, ולאחר שכתב האישום הוקרא לה, השיבה המשיבה כי היא מודה בעובדות שפורטו בכתב האישום. בית המשפט הרשיע את המשיבה על פי הודאתה, ולנוכח עמדת המערערת בדבר הענישה, מינה לה סנגור. בישיבה שלאחר מכן, שנקבעה ליום 12.7.06, התייצבה המשיבה עם סנגורה, אשר ביקש כי יוזמן תסקיר אודות מרשתו. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר ודחה את המשך הדיון ליום 1.3.07. בהמשך נדחה הדיון מעת לעת עד כי ביום 28.12.09 נגזר דינה של המשיבה לתשעה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהמשיבה לא תעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים או כל עבירה כלפי בעל חיים, או כל עבירה בניגוד לסימן ג' לפרק ט', לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. ערעורה של המערערת מופנה כנגד קולת העונש. 1. נטען ע"י המערערת, כי העונש שהוטל על המשיבה אינו מבטא את חומרת המעשים בגינם נותנת היא את הדין בתיק זה. המשיבה, כטענת המערערת, בעקבות מריבה עם בן זוגה החליטה "לכלות את זעמה בשני כלבים חסרי ישע שהיו באחריותה מזה מספר חודשים", ולאחר שהושבה הכלבה הבוגרת למשיבה "החליטה המשיבה לשוב ולהתאכזר פעם נוספת לכלבה הבוגרת שהיתה באחריותה, והשליכה אותה מחלון דירתה". מעשיה המזוויעים של המשיבה, כטענת המערערת, גרמו לכלבים לחבלות חמורות. בדיון שהתקיים ביום 16.6.10 שמענו כי גור הכלבים נפטר, רגליהם האחוריות של הכלבים רוסקו והם דיממו ברחוב חסרי ישע עד שנמצאו ע"י שכנים טובי לב שהזעיקו את הרשויות. עוד טענה המערערת, כי בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל הולם למעשיה של המשיבה שכפי שהוגדרו על ידו היו מעשים "אלימים, חריגים, אכזריים וברוטאליים...", אשר "מלמדים על מסוכנות גבוהה מצידה של הנאשמת, על רקע תעוזתה, עברה הפלילי בעבירות אלימות והתמכרותה לאלכוהול". המערערת אף הוסיפה וטענה כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לעברה הפלילי של המשיבה, אשר הורשעה בעבר בעבירות אלימות. בת.פ. 2309/02 עולה מרישומה הפלילי של המשיבה כי הורשעה המשיבה, על פי הודאתה, בעבירות של תקיפת קטין, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון, בשל כך שצבטה בחוזקה את לחיה של בתה בת ה- 6 והכתה אותה בפניה, פצעה את אבי בתה והרסה כלי בית שונים. בית המשפט באותו עניין השית על המשיבה חמישה חודשים מאסר על תנאי. במסגרת תיק פלילי נוסף שנפתח נגד המשיבה - ת.פ. 8141/07 הורשעה המשיבה, על פי הודאתה, במסגרת הסדר טעון, בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיפים 333 ו- 335(א) לחוק העונשין, בשל כך שביום 2.5.07 דקרה עם סכין את חברתה, וזאת לאחר שמצאה את חברתה מקיימת יחסי מין עם בן זוגה של המשיבה, ובעקבות כך התפתחה תגרת ידיים בין המשיבה לחברתה. העבירה האמורה בוצעה ע"י המשיבה ביום 5.9.07, היינו לאחר האירועים נשוא כתב האישום בענייננו. ביום 10.10.07 נדונה המשיבה ל - 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננת. המשיבה סיימה לרצות את עונש המאסר. עתירתה של המערערת בהודעת הערעור הינה הטלת עונש מאסר ממושך, הארכת המאסרים על תנאי שהושתו עליה והטלת צו פיקוח לאחר שחרורה ממאסר. בדיון שהתקיים ביום 16.6.10 הוסיפה באת כוח המערערת, מעבר לדברים שנרשמו בהודעת הערעור, כי בענייננו המדובר "בעניין שיש לו משמעות ערכית, מוסרית, מרחיקת לכת. נושא היחס של חברה כלפי בעלי חיים בכלל וכלפי כלבים בפרט, הוא נושא שאנחנו סבורים שמהווה מדד ערכי שלפיו חברה נמדדת...". עוד הוסיפה באת כוח המערערת וטענה "... דווקא בגלל שלחלקים בחברה, לא ברור שאסור להתעלל בבעלי חיים, החשיבות של מסירת מסר ברור והתווית נורמות התנהגות עולה". באת כוח המערערת הפנתה לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד על רמת הענישה ההולמת את ענייננו. א. בת.פ. 2420/03 (בית משפט השלום חיפה) הורשע הנאשם בעבירות של יריות באיזור מגורים, היזק לבעלי חיים ובידוי ראיות משירה באקדחו בכלבו של אחר. כעבור חמישה ימים הפקיד אקדחו בחנות נשק וביקש מהמוכר כי ירשום במסמכיו רישום שקרי, לפיו הפקיד האקדח כ-12 ימים קודם לכן, ואכן המוכר עשה כך. הנאשם הציג הרישום הבדוי בפני המשטרה. הנאשם נדון ל- 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו. בית משפט השלום ציין כי לצד הצורך בענישה משמעותית ומרתיעה במי שפגע בבעל חיים, יש אף חומרה במעשי הנאשם שסיכנו אזרחים תמים וכן מצג השווא של הנאשם אשר ערב בני משפחה במעשה. הנאשם באותו עניין כפר והורשע רק לאחר שנשמעו ראיות. ב. בת.פ. 8387-05-09 (בית משפט השלום חיפה) הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות שעניינן עינוי בעל חיים, התאכזרות והתעללות בו משדקר הנאשם בסכין את הכלב המשפחתי, לעיני ביתו בת ה-11, והרגו, כאשר ניסה הכלב להגן על אשתו. מסיבה לא ברורה הנאשם דרש מהכלב לנושכו, ולאחר שננשך דקרו ובעט בו. בית המשפט גזר על הנאשם 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ג. בע"פ 2627/07, 2668/07 (בית משפט מחוזי חיפה) ערערו הן הנאשם והן המאשימה על גזר הדין. המערער הורשע בבית משפט שלום, בעקבות הודאתו, בעבירות של התעללות בבעלי חיים והיזק לבעלי חיים, משהשליך מחלון דירתו שני גורי חתולים השייכים לשכנתו כשהם בתוך שקית ניילון, אחד הגורים מת והשני נפגע ונעלם. בית משפט השלום גזר על המערער חודש מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשים מאסר על תנאי ופיצוי בסך 3,500 ₪. בית המשפט המחוזי התחשב בעובדת היות המערער צעיר, כבן 24, ללא רישום פלילי, וגזר עליו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, במידה וימצא המערער מתאים לכך, ו-7 חודשים מאסר על תנאי. ד. בת.פ. 1249/07 (בית משפט שלום חיפה) הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות של היזק לבעל חיים ואיסור התעללות לפי חוק צער בעלי חיים, משבעט והיכה עם פנס בראשו של כלב משוטט שהיה ליד חנותו, וכתוצאה מכך נפגע הכלב בראשו ומת כעבור שעתיים. הנאשם נעדר רישום פלילי. בית המשפט גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. 2. ב"כ המשיבה, אשר ביקש כי הערעור ידחה, טען כי מרשתו שוחררה לפני שנתיים לאחר ריצוי שני שליש מעונש המאסר שהושת עליה, ומאז "היא חיה את החיים השקטים". עוד טען כי מרשתו מצטערת על שאירע, הודתה מיד במשטרה ובבית המשפט. לטענת הסנגור, לנוכח חלוף הזמן, ארבע שנים מאז האירועים נשוא כתב האישום, העובדה שבמהלך אותה תקופה ריצתה מרשתו עונש מאסר ממנו שוחררה לפני שנתיים, ומאז לא נפתחו תיקים כלשהם לחובתה, מצדיקים, לטענת הסנגור, להסתפק בעונש שהטיל עליה בית משפט השלום. ב"כ המשיבה אף הגיש פסיקה שלטענתו יש בה כדי ללמד על רמת הענישה המתאימה לענייננו. א. בת.פ. 1238/04 (בית משפט שלום באר שבע) הורשע הנאשם על פי הודאתו בשתי עבירות על איסור התעללות שעניינן שיסוי בעל חיים אחד בבעל חיים אחר וארגון קרבות בין בעלי חיים, בגין אירוע אחד. כתוצאה מארגון הקרבות נפגע כלבו של הנאשם מעל עינו. הנאשם הינו נכה 100% המתפרנס מקצבת ביטוח לאומי ובעל רישום פלילי. בית המשפט גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 6,000 ₪. ב. בע"פ 2627/07, 2668/07 (בית משפט מחוזי חיפה) ערערו הן הנאשם והן המאשימה על גזר הדין. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונש המאסר על 3 חודשים שירוצו בעבודות שירות, ו-7 חודשים מאסר על תנאי, יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. ג. בע"פ 1260/05 (בית משפט מחוזי נצרת) נדון ערעורו של המערער על הרשעתו בעבירות של התעללות בחתול רחוב, על ידי בניית מתקן מלכודת בסופו נופל החתול לשקית נילון אטומה. הנאשם אטם חלקה העליון של השקית. על המערער נגזרו 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. ד. בת.פ. 2784/08 (בית משפט שלום באר שבע) הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות איומים ואיסור התעללות בבעלי חיים, משהתעלל והתאכזר בגור כלבים, בכך שאחז בו בראשו והשליכו על הכביש מספר פעמים וכן הכה אותו בפניו. בית המשפט גזר על הנאשם שבועיים מאסר לריצוי בפועל, חודשיים מאסר על תנאי והתחייבות כספית. יצויין, כי הנאשם היה כבר עצור בעת שהוטל עליו עונש המאסר תקופה של שבועיים. בית המשפט הורה כי עונש המאסר ימנה מיום המעצר. ה. בע"פ 7447/06 (בית משפט מחוזי באר שבע) נדון ערעורה של המערערת על העונש שהוטל עליה בבית משפט השלום באילת, בעקבות הרשעתה בעבירה של איסור התעללות בבעלי חיים משהרעיבה סוסים, עזים כבשים וחמורים שהוחזקו במרכז לאומנויות באילת ולאחר שכלאה כלב בכלוב. שניים מהסוסים מתו כתוצאה מתת תזונה. בית משפט השלום הטיל על המערערת 14 ימי מאסר לריצוי בפועל. במסגרת ערעורה הגיעו הצדדים להסדר לפיו עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות, משחלה לרצות עבודות שירות בתיק אחר. ו. בע"פ 1406/05 (בית משפט מחוזי נצרת) נדון ערעורה של המאשימה על אי הרשעתו של המשיב, על אף הודאתו, בעבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים והתעללות בבעל חיים, משירה המשיב בכלבה וגרם לפציעתה, לאחר הירי אחז בזנבה וגררה לכיוון פח אשפה, בסמוך לו ירה בה פעם נוספת וגרם למותה. המשיב הרים גופתה של הכלבה והשליכה לפח האשפה. המשיב, סטודנט למשפטים, נפגע בראשו בעת שירותו הצבאי והוכר כבעל 19% נכות, וטען כי הכלבה שוטטה באזור מגוריו ותקפה כלבים אחרים ופרות. בית משפט השלום לא הרשיע את המשיב והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 600 שעות ופיצוי. בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב והטיל עליו 5 חודשי מאסר על תנאי, בנוסף ליתר העונשים שהוטלו עליו בבית משפט השלום. ז. בת.פ. 7533/01 (בית משפט שלום תל אביב) הורשע הנאשם בהתעללות בבעל חיים, משבעט בחתולה וגרם למותה כעבור יומיים. הנאשם, ללא רישום פלילי, נדון ל-7 חודשי מאסר על תנאי וקנס. 3. בדברי ההסבר להצעת חוק צער בעלי חיים, התשנ"ב - 1992, נאמר "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני האדם, אלא גם ביחסה לבעלי חיים". חובה עלינו, כבני אדם, להגן על בעלי החיים עימם חולקים אנו את עולמנו - והדבר נכון הן לגבי חיות הבית והן לגבי חיות הבר. על חובה זו עמד בית המשפט לא פעם, בין היתר ברע"א 1685/96 עמותת תנו לחיות לחיות נ' מפעלי נופש חמת גדר, פ"ד נא(3) 832, 847. שם נפסק מפי כב' השופט חשין "... תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בליבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש ובעלי החיים הם החלשים. בעל חיים ליד אדם הוא כילד תמים וחסר הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה - כמוה כילד - הינה תמימה אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו". 4. כאמור, העבירות המיוחסות למשיבה נעברו ביום 26.4.06, יום לאחר מכן הוגש כתב האישום והמשיבה הודתה בעובדות שיוחסו לה באותו כתב האישום ביום 11.5.06. לאחר מכן, נדחו הדיונים מעת לעת. ביום 1.3.07 התבקשה דחיה כיוון שלא עלה בידי שירות המבחן להגיש תסקיר עד אותו מועד. המשך הדיון נקבע ליום 11.10.07. מסיבות התלויות בבית משפט נדחה הדיון ליום 29.10.07, באותו יום הודע לבית המשפט כי המשיבה אסירה, המשך דיון נדחה ליום 19.11.07, ובית המשפט הורה על הזמנת המשיבה באמצעות שב"ס. ביום 19.11.07 לא התקיים דיון מסיבות התלויות בסנגור. המשך דיון נדחה ליום 20.1.08. לבקשת הסנגור הדיון נדחה ליום 6.3.08, ובהמשך, שוב לבקשת הסנגור, נדחה הדיון ליום 15.5.08. ביום 12.5.08 נדחה הדיון לבקשת הסנגור ליום 3.7.08. ביום 3.7.08 התייצבו הצדדים בבית המשפט, הסנגור ביקש כי יוזמן תסקיר אודות מרשתו, המאשימה הודיעה כי לא תתנגד לתסקיר אך היא עומדת על כך שיושת על המשיבה עונש מאסר שלא בעבודות שירות, המשך הדיון נדחה ליום 23.2.09. ביום 23.2.09 התייצבו הצדדים, הצדדים טענו לעונש, המשיבה אמרה "הייתי עדיין בהשפעת האלכוהול ובריב של בן הזוג שלי ולא חשבתי על מעשיי. עוד לא יצאתי מההשפעה של האלכוהול". בית המשפט דחה את המשך הטעונים, על מנת לאפשר לצדדים להגיש פסיקה, ליום 19.3.09. הדיון לא התקיים במועד זה, וביום 20.4.09 התייצב אך ב"כ המאשימה אשר ביקש להוציא צו הבאה נגד המשיבה, בית המשפט נענה לבקשתו, וקבע המשך דיון ליום 9.7.09. ביום 9.7.09 התייצבו הצדדים. ב"כ המשיבה הודיע כי הגיש פסיקה, ב"כ המערערת ביקש דחיה להגיש פסיקה, ובית המשפט קבע דיון להשלמת הטעונים ליום 4.11.09. ביום 4.11.09 הוגשה פסיקה ע"י ב"כ המערערת ונקבע כי גזר הדין יינתן ביום 28.12.09, ואכן באותו יום ניתן גזר הדין נשוא הערעור. הארכתי בתיאור השתלשלות העניינים בתיק, שכן ב"כ המשיבה טען, בין היתר, כי יש ליתן משקל, אולי משקל מכריע, למעבר הזמן - דא עקא, כעולה מהפירוט לעיל, ההגנה תרמה, לא מעט, לאותו מעבר הזמן. 5. מתסקיר שהוגש אודות המשיבה הנושא תאריך 8.2.09, עולה כי המשיבה נולדה וגדלה בברה"מ לשעבר. למשיבה שתי בנות, בנות 21 ו-12. בתה בת ה-12 הוצאה מהבית למסגרת חוץ ביתית ובתה בת ה-21, אם לתינוקת, נמצאת עימה בקשר רופף. המשיבה השתחררה ממאסר אותו ריצתה בגין עבירה של אלימות כלפי מכרה. בעת ריצוי מאסרה השתלבה בתכנית של אמהות, אסירות משוחררות. הגורמים הטיפוליים התקשו לגייסה לטיפול והתרשמו מבעיה של שתיית אלכוהול. המשיבה גלתה בפניהם סגירות בשיחות. עוד צויין בתסקיר כי מהתייחסותה לעבירה בה הורשעה עולה כי המשיבה לוקחת אחריות חלקית לביצועה. לטענתה בעקבות מריבה עם בן זוגה, במהלכה שתו אלכוהול, כעסה מאוד והשליכה הכלבים מהחלון. לטענתה לא תקפה את השוטר. המשיבה התקשתה להביע אמפתיה כלפי הכלבים. שירות המבחן התרשם כי למשיבה קשה להתחבר באופן רגשי למעשיה ולחומרתם, ולקחת אחריות לנזקים שגרמה לכלבים. לאור זאת, אי לקיחת אחריות, מעבר ללקיחת אחריות מילולית, סבור שירות המבחן, כי המשיבה אינה מסוגלת להיעזר בהליך טיפולי לשינוי דפוסי התנהגותה וכי קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה, לפיכך סבור שירות המבחן כי יש צורך להטיל על המשיבה עונש בעל אופי הרתעתי, היינו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות יחד עם מאסר מותנה. 6. מעשיה של המשיבה מזוויעים ומעוררים חלחלה. המשיבה השליכה את הכלבים שגידלה בביתה במהלך מספר חודשים, מחלון דירתה בקומה הרביעית. את הכלבה הבוגרת, שכנראה בשל רגש הנאמנות שכה מפותח אצל הכלבים שבה לבעליה, השליכה המשיבה פעם נוספת מהחלון. אלמלא מעבר הזמן, ולמרות שהמשיבה אף היא תרמה למעבר הזמן, היה דינו של הערעור להתקבל במלואו, היינו שהיינו מטילים על המשיבה עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. משחלפו מאז ביצוע העבירות מעל לארבע וחצי שנים, ולנוכח המלצת שירות המבחן, לא בלב קל החלטנו שלא למצות הדין עם המשיבה. מה עוד, שכידוע, אין זה דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין. אשר על כן, הנני מציעה לחברי לקבל את הערעור, ולאחר שקיבלנו חוות דעת מהממונה על עבודות שירות אודות המשיבה, להטיל על המשיבה שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בהתאם לאמור בחוות הדעת של הממונה. עונש המאסר על תנאי שהוטל על המשיבה בבית משפט השלום יעמוד בעינו. רות אבידע, שופטת השופטת ו. מרוז: קראתי את חוות דעתה של חברתי, כב' השופטת אבידע ולצערי, לא אוכל להצטרף לדעתה. כב' השופטת אבידע תיארה בהרחבה את מעשיה השפלים ומעוררי הסלידה של המערערת. היא אף עמדה על השתלשלות האירועים, החל ממועד ביצוע העבירות, נשוא כתב האישום, בתאריך 26.4.06 ועד למועד בו נגזר דינה ביום 29.12.09. במהלך תקופה זו, כשלה המערערת פעם נוספת, כאשר בתאריך 2.5.07, כשנה לאחר ביצוע העבירות דנן, בצעה המערערת עבירות חמורות של גרימת חבלה חמורה ופציעה, בכך שדקרה ופגעה באישה אשר קיימה יחסים עם בן זוגה של המערערת. בגין עבירות אלו, נגזרו על המערערת, בתאריך 10.10.07 - 18 חודשי מאסר. במהלך תקופה זו, בחרה המערערת וטעמיה עמה, לעתור מעת לעת, לדחיית מועדי הדיון בכתב האישום דנן, כמו גם, ביכרה שלא לצרף תיק זה לתיק שנדון בבית המשפט המחוזי. כך, משפטה דנן נותר תלוי ועומד קרוב ל - 4 שנים, אשר במהלכן, הספיקה המערערת להשלים את ריצוי תקופת המאסר שהוטלה עליה. כיום, בחלוף 4 שנים ממועד ביצוע העבירות, עותרת המערערת להתחשב בחלוף הזמן בבחינת נסיבה מקלה, כמו גם, להתחשב בתקופת המאסר שריצתה. דא עקא, חלוף הזמן, למרבה הצער, לא היטיב עם המערערת, אשר לימדה על עצמה, כי השימוש באלימות אינו זר לה, כי האלימות מהווה חלק מדפוסי התנהגותה, הן כלפי בעלי חיים והן כלפי בני אדם. בנסיבות אלו, אל לה למערערת להיתלות בחלוף הזמן כנסיבה מקלה. התנהגותה של המערערת כלפי הכלבים שגידלה, האכזריות שנהגה בהם - די באלו כשלעצמם כדי להצדיק השתת עונש מאסר לריצוי בפועל על המערערת. על אחת כמה וכמה, משהוסיפה וביצעה עבירות נוספות, אלימות וחמורות, אשר נותנות משנה תוקף לחומרת מעשיה. אשר על כן, לו דעתי היתה נשמעת, הייתי משיתה על המערערת 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערערת יעמוד בעינו. ורדה מרוז, שופטת השופט צלקובניק מצטרף אני לאמור בחוות דעתה של חברתי השופטת ו. מרוז. יורם צלקובניק, שופט אשר על כן הוחלט כאמור בחוות דעתה של השופטת ו. מרוז. התעללותבעלי חיים