בפני בקשת רשות להתגונן. רקע: 1. המשיבה הגישה תביעה כספית על סך של 55,310 ₪ בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה כללית בגין הנכס הידוע כגוש 6438 חלקה 302 (להלן: "הנכס"). התביעה הוגשה כנגד שלושה נתבעים. כנגד הנתבעת -1, חב' סינרגיה פיטנס כפר סבא בע"מ (להלן : "החברה") , הרשומה בפנקסי המשיבה כמחזיקה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה בנכס, וכנגד הנתבעים 2-3 כבעלי השליטה בחברה. בכתב התביעה נטען כי מאחר והחברה הפסיקה את פעילותה הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעים 2-3 מתוקף סעיף 119 א (א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן : "סעיף 119 א (א)" ) וסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים למשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג - 1992 (להלן : "סעיף 8 (ג)'"), לצורך גביית חוב הארנונה מהם. יצוין כי כנגד הנתבעת-1 והנתבעת -3 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע-2, הוא המבקש בבקשה שבפני (להלן "המבקש"), הגיש בקשת רשות להתגונן. הצדדים התייצבו לדיון בפני והמבקש נחקר על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. טענות המבקש: 2. המבקש טוען כי הקים את החברה יחד עם שני שותפים, הנתבעת -3 ושוסטר אהרון, כאשר כל אחד מהשותפים החזיק ב- 33.3% ממניות החברה. מר שוסטר והחברה באמצעותה פעל לא נתבעו בתביעה זו על ידי המשיבה. הנתבעת -1 היתה הרוח החיה בניהול החברה והמבקש שימש כמשקיע פאסיבי בלבד ולא היה מעורב כלל בניהול השוטף של החברה. החברה שימשה לפרנסתם של שני שותפיו כאשר המבקש לא משך אגורה מהחברה . לפיכך, טוען המבקש כי אין להטיל עליו כל אחריות לכישלון החברה ואין להטיל עליו תשלומים נוספים מעבר לאלה שכבר נשא בהם. המבקש טוען כי הרים הנטל לסתירת החזקה הקבועה בסעיף 119 א (א) שכן נטען על ידו בתצהיר כי לא משך כספים מהחברה והמשיבה נמנעה מלחקור אותו לעניין זה. 3. המבקש טוען כי סעיף 8(ג) עליו מבססת המשיבה את תביעתה אינו חל בענייננו מאחר והמבקש אינו עונה להגדרה של "מחזיק" כפי שנקבע בסעיף. לטענתו, "מחזיק" הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, כאשר בענייננו הרוח החיה בניהול העסק היתה הנתבעת- 1 אשר אף קיבלה שכר עבור פעילותה בחברה בעוד המבקש לא משך מאומה מהחברה. עוד טוען המבקש כי בהתאם להסכם השותפות בין השותפים בחברה הוסכם כי הנתבעת -1 היא האחראית על תפעול העסק, לרבות החובה לשאת בתשלום המיסים. 4. המבקש טוען כי המשיבה לא פירטה את סכום החוב אלא הסתפקה בהמצאת חשבון כולל אשר מרכיביו אינם ידועים. 5. המבקש טוען כי החוב הנתבע בכתב התביעה אינו חוב סופי שכן החברה הפסיקה את פעילותה ואת החזקתה בנכס כבר בחודש ינואר 2008 והתביעה הוגשה בגין חיובי ארנונה עד לסוף חודש אוקטובר 2008. לטענתו, גם המשיבה אינה מודעת לגובה החוב המדויק שכן ביום 12/08/08 פנתה אליו במכתב דרישה לתשלום חוב בסך של 58,737 ₪ וזאת בגין חוב ארנונה עד ליום 03/07/08. 6. המבקש טוען כי הנתבעת-1 נשאה בתשלום החובות למשיבה ולפיכך, לא ניתן לחייבו בתשלום שכבר שולם. 7. עוד טוען המבקש כי גם אם קיימת חובה לגביו לשאת בתשלום החוב הרי לא ניתן לחייבו ביותר מחלקו היחסי בשותפות. טענות המשיבה: 8. הטענות היחידות שיש לדון בהן הן טענת אי הפירוט וטענת החיוב בחלק יחסי. כל יתר הטענות לא נטענו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן והן הרחבת חזית אסורה. 9. המשיבה טוענת כי גם אם יש ממש בטענת המבקש כי היה שותף פאסיבי בחברה אין בטענה זו כדי להוות טענת הגנה כנגד התביעה. 10. המשיבה טוענת כי התביעה הוגשה בהתאם לתקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 ולכן אין צורך בצירוף ראיה בכתב. לטענתה, די במה שפורט בכתב התביעה ובאסמכתא שצורפה לו. המשיבה טוענת כי טענה זו יכולה היתה לשמש טענת הגנה לו היה פונה המבקש למשיבה לקבלת פירוט ולא נענה. 11. המשיבה טוענת כי טענת המבקש לפיה אין לחייבו ביותר משליש החוב בהתאם לחלקו היחסי בחברה סותרת את לשון סעיף 119 א (א). 12. באשר למועד הפסקת ההחזקה בנכס על ידי החברה, טוענת המשיבה כי גם אם טענת המבקש נכונה אין בה כדי לשמש טענת הגנה בהתאם לאמור בסעיף 325 לפקודת העיריות. 13. המשיבה טוענת כי אין לקבל את טענת המבקש כי אין לראות בו "מחזיק" בנכס מאחר והמבקש לא נתבע כ"מחזיק" בנכס אלא מכח סעיף 119 א (א) וסעיף 8(ג). דיון ומסקנות : 14. חיובו של המבקש בכתב התביעה נתבקש בשל היותו בעל שליטה בחברה שהפסיקה את פעילותה ונותרה חייבת למשיבה חוב ארנונה כללית. סעיפי החוק הרלבנטיים בענייננו הינם סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119 א (א) . סעיף 8 (ג) קובע כדלקמן : "על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972(בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעלי השליטה בחברה הפרטית, ולבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119 א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים; בסעיף זה - "חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי העניין (בסעיף זה - הליכי ערעור ), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד; "חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט -1999; "בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה". סעיף 119 א (א) קובע כדלקמן: "(1) היה לחבר בני אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שיקבל את הנכסים בנסיבות כאמור. (2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר) בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר. (3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו- (2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי הוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה". סעיף המשנה הרלבנטי לענייננו הינו סעיף 119 א (א) (3). מצירוף הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119 א (א) (3) לפקודת מס ההכנסה עולה כי המחוקק יצר חזקה לפיה בעת הפסקת פעילותה של חברה פרטית וכאשר קיים חוב מס סופי שלא שולם על ידי החברה, יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בלא תמורה וניתן לגבות מהם את חוב המס. מהסיפא של סעיף 119 א (א) (3) עולה כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. אין חולק כי החוב הינו "חוב סופי" כהגדרתו בסעיף 8(ג), דהיינו, חוב לתשלום ארנונה, שחלף המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, ואף לא נטען כי הוגשה השגה או ערר. כמו כן, אין חולק כי מדובר ב"חברה פרטית" כהגדרתה בחוק החברות, כי החברה הפסיקה את פעילותה וכי המבקש הינו "בעל שליטה" בחברה. סעיף 119א(ד) לפקודת מס הכנסה מגדיר "בעל שליטה" - "מי שהוא לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32(9) (א). מעיון בסעיפים הרלבנטיים עולה כי המבקש, המחזיק ב- 33.3% ממניות החברה הינו "בעל שליטה" בחברה. נשאלת השאלה האם החזקה הקבועה בסעיף 119 א (א) (3) נסתרה על ידי המבקש. לאחר שעיינתי בתצהירו של המבקש ושמעתי את עדותו סבורני כי התשובה לכך שלילית. על מנת לסתור החזקה הקבועה בסעיף 119 א (א) הנטל מוטל על המבקש להראות כי לא הועברו לידיו נכסי החברה כלל או שלא הועברו בלא תמורה. המבקש סומך טענתו על סעיף 6 לתצהיר שם נטען כי : "לעומת שני שותפיי למינם אשר המיזם שימש לפרנסתם ולפרנסת בני ביתם, אני בתמימותי הינו היחיד שלא משך אגורה מהחברה ובהיותי השותף שלא פעל באמצעות חברה, מוצא עצמי כעת נתבע באופן אישי". סבורני כי אין בטענה זו כשלעצמה כדי להרים הנטל לסתירת החזקה כאמור לעיל. אין בטענה כי במהלך השותפות לא משך המבקש, כהגדרתו, אגורה מהחברה, כדי להעיד כי הנכסים שהיו לחברה שהתפרקה לא הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה. המבקש טוען כי ב"כ המשיבה נמנעה מלחקור אותו בחקירה נגדית על הכספים שקיבל מהחברה אלא אך ורק לעניין הכספים שהשקיע בחברה. לפיכך, טוען המבקש כי משלא נחקר לעניין זה יש לקבל את גרסתו. ואולם, הימנעות בעל הדין שכנגד לחקור לעניין טענה שהועלתה בתצהיר לא יכולה להוסיף על מה שאין בתצהיר מלכתחילה. הלכה היא כי הימנעות של בעל דין מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. (ראה לעניין זה ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ פ"ד מה(5) 729 (1991). גם לו היה נטען בתצהיר כי לא הועברו למבקש נכסי החברה בלא תמורה ספק אם היה די בכך על מנת לסתור החזקה. עסקינן בבקשת רשות להתגונן ועל המבקש היה להיכבד ולפרט את פרטי הגנתו ולצרף ראיות מתאימות להוכחת הנטען ולא להסתפק בטיעון סתמי בלבד, כל שכן כאשר מדובר בטיעון מהותי עליו מבסס המבקש את הגנתו. בענייננו, המבקש לא הביא כל ראיה לסתור את החזקה שבחוק. לא צורפה כל אסמכתא שהיא ממנה ניתן ללמוד על מצבת הנכסים של החברה, למי הועברו הנכסים בעת הפסקת פעילותה של החברה והאם ניתנה תמורה בגינם. אמנם, עסקינן בבקשת רשות להתגונן אשר רף ההוכחה הנדרש בה הינו נמוך והנתבע המבקש רשות להתגונן אינו חייב לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואולם, על בית המשפט לבחון האם טענותיו של המבקש מהוות הגנה בפני התביעה אם תוכחנה במשפט. סבורני כי במקרה זה לא ניתן לומר כי טענותיו של המבקש מהוות הגנה כנגד התביעה. 15. כאמור טען המבקש כי אין מקום לחייבו בחוב הנתבע מאחר והוא שימש כשותף פאסיבי בלבד בחברה. גם דין טענה זו להידחות. מעיון בסעיף 8(ג) וסעיף 119 א (א) עולה כי המחוקק לא עשה כל הבחנה בין שותף פעיל לשותף פאסיבי. חיובם של בעלי השליטה הינו מעין הרמת מסך סטטוטורית המאפשרת לגבות מבעלי השליטה בחברה את חוב הארנונה שכן רואים בהם כמי שהועברו לידיהם נכסי החברה בלא תמורה. כאמור לעיל , על מנת לסתור חזקה זו על המבקש היה להראות כי לא הועברו לידיו נכסי החברה בלא תמורה . אין כל משמעות לטענה כי המבקש היה שותף פאסיבי בחברה שכן אין בודקים לצורך הרמת המסך הסטטוטורית מי ניהל החברה בפועל. גם לו שימש המבקש כשותף פאסיבי בחברה אין בכך כדי להעיד כי לא קיבל את חלקו בנכסי החברה לאחר שנתפרקה. 16. גם טענת המבקש כי אין לחייבו ביותר מחלקו היחסי בחברה, דינה להידחות. עיון בסעיפי החוק הרלבנטיים מעלה כי המחוקק קבע כי החוב יחול על בעלי השליטה בחברה וזאת ללא כל התייחסות לחלקם של בעלי השליטה במניות החברה. לפיכך, המסקנה המתבקשת הינה כי חיובם של בעלי השליטה הינם "ביחד ולחוד". סבורני כי הצדק עם המשיבה כי תכלית החוק לפיה ייגבה חוב הארנונה מבעלי השליטה כאשר החברה פסקה מלפעול וזאת על מנת ולא להותיר את העירייה מול שוקת שבורה, מביאה אף היא למסקנה כי מדובר בחיוב "ביחד ולחוד". כך גם נקבע לעניין זה בעתמ 1311/07 רובינשטיין צבי נ. עיריית רעננה. שם נקבע על ידי כב' השופט מודריק כי חוק ההסדרים אינו מתייחס במפורש למצב של "ריבוי חייבים". ואולם, צירוף הוראות סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי) וסעיף 61 לאותו החוק מוביל למסקנה כי יש לראות את חבותם של בעלי השליטה, כבעלי שליטה בחלקים שווים בחברה שהפסיקה את הפעילות, כחובות "ביחד ולחוד". 17. המבקש טוען כי לא ניתן לחייבו בחוב החברה מכח סעיף 8(ג) מאחר ואינו עונה להגדרת "מחזיק" בהתאם להגדרת הסעיף. ואולם, סעיף 8(ג) חל כאשר ה"מחזיק" בנכס הינו החברה והמבקש נתבע כ"בעל שליטה" בחברה מכח הרמת המסך הסטטוטורית שהעניק המחוקק לרשויות המקומיות ביחס לחוב החברה. לפיכך, אין כל נפקות לטענת המבקש כי לא ניתן לראות בו "מחזיק " מאחר ואינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המבקש לא נתבע בתביעה שבפני כ"מחזיק" בנכס. אין חולק כי החברה היתה המחזיקה בנכס וכי המבקש נתבע מכח היותו "בעל שליטה" בחברה. לפיכך, גם דינה של טענה זו להידחות. 18. גם דינה של טענת המבקש לפיה המשיבה לא פירטה כראוי את סכום החוב אלא הסתפקה בהמצאת חשבון אשר כולל בחובו מספר רכיבים מבלי שידוע מקורם, להידחות. כתב התביעה הוגש בהתאם לתקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, הקובע כדלקמן : "תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;". בהתאם לתקנה זו ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר על ידי רשות מקומית מבלי שנדרש התנאי לראיה בכתב. לפיכך, די במסמך שהוגש בתמיכה לכתב התביעה בו פורטה יתרת החוב, שם החברה המחזיקה וכן פרטי הנכס. אין המשיבה חייבת בפירוט החוב מעבר לכך ויש לקבוע כי המשיבה יצאה ידי חובת הפירוט המוטלת עליה. זאת ועוד, כלל הוא כי זכותו של נתבע בסדר דין מקוצר לבקש גילוי מסמכים עוד בטרם יגיש את בקשת הרשות להתגונן. לו חפץ המבקש לעיין במסמכי המשיבה לעניין גובה החוב הנתבע יכול היה לפנות לשם כך למשיבה לצורך קבלתם. אם מבקש רשות להתגונן לא ביקש כלל לעיין במסמכים ולא עמד על מימוש זכותו אין לו אלא להלין על עצמו . (ראה לעניין זה ספרו של בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" , מהדורה שביעת, בעמ' 66). המבקש אף לא טען כי פנה למשיבה לצורך קבלת פירוט החוב. יתרה מכך, המשיבה הציגה למבקש בחקירתו מסמך מיום 06/05/09 אשר נשלח על ידה לבא כח המבקש (מב / 1). מהמסמך עולה כי המשיבה שלחה לב"כ המבקש פירוט החוב הנתבע וזאת לאור הטענה שהועלתה בבקשת הרשות להתגונן לפיה המשיבה לא פירטה את החוב. יצוין כי המשיבה שמרה על טענתה כי לא היה עליה בהתאם לתקנות להגיש פירוט החוב ואולם, הדבר נעשה על ידה מעבר לנדרש. 19. המבקש טוען כי בענייננו אין מדובר בחוב סופי. לטענתו, החברה הפסיקה את החזקתה בנכס עוד בינואר 2008 לפיכך, אין לחייבה בתשלומי ארנונה מעבר למועד זה. עוד טוען המבקש כי המשיבה שלחה לו דרישת תשלום ביום 12/08/08 אשר בו נטען לחוב בסך של 58,737 ₪ וזאת עד ליום 03/07/08 ואילו התביעה הוגשה על סך של 53,310 ₪ בגין חיובי ארנונה עד ליום 26/10/08 . לעניין מועד הפסקת ההחזקה בנכס על ידי החברה סבורני כי הצדק עם המשיבה. סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה". לפיכך, הנטל להודיע על הפסקת ההחזקה חל על המחזיק. בענייננו, לא נטען בבקשת הרשות להתגונן כי החברה או מי מטעמה הודיעה על הפסקת ההחזקה בנכס. בחקירתו הנגדית נשאל המבקש האם הודיע למשיבה כי החברה הפסיקה להחזיק בנכס והשיב בשלילה (עמ' 2 לפרוטוקול). לעניין גובה החוב הנתבע, אמנם המשיבה שלחה דרישת תשלום ביום 12/08/08 לפיה חוב הארנונה בספרי העירייה עומד על סך של 58,737 ש"ח. ואולם, סכום התביעה הועמד על סך של 55,310 ₪ מאחר ולטענת המשיבה קיבלה ביום 12/08/08 הודעת בעלים על כך שיש שוכר חדש בנכס החל מיום 17/07/08. לפיכך, טענה המשיבה כי החוב הנתבע בתביעה נמוך יותר שכן אינו כולל את מחצית חודש יולי 2008 וחודש אוגוסט 2008. כאשר נשאל על כך המבקש בחקירתו הנגדית השיב "אין לי מה לומר על זה" (עמ' 2 לפרוטוקול). יצויין כי מעיון במסמך שסומן מב /1 עולה כי במסמך מפורט חוב הארנונה ביחס לכל חודש החל מינואר 2006 ועד ליום 16/07/09, וכן חיובי הריבית וההוצאות . מעיון במסמך זה עולה כי אכן עודכן בספרי המשיבה החלפת הבעלים בנכס ביום 16/07/08 והחוב עודכן בהתאם. אומנם, בכתב התביעה צוין כי החוב הינו עד ליום 26/10/08 ואולם, מעיון ב-מב/1 עולה כי התחשיב אינו כולל חיובי ארנונה עד לחודש אוקטובר 2008 אלא מדובר בחיובי ריבית והוצאות. כאמור, המסמך מב / 1 נשלח למבקש על ידי המשיבה עוד ביום 06/05/09 ואולם, המבקש לא הגיש כל בקשה שהיא לתיק בעניין זה ואף לא ידע ליתן הסבר כלשהו כאשר נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית. 20. עוד טען המבקש כי אין מקום לחייבו בחוב הארנונה מאחר והנתבעת -1 טענה בפניו כי שילמה את החוב. ואולם, טענה זו נטענה בתצהיר באופן סתמי בלבד ומבלי שצורפה כל אסמכתא לטענה זו, ולפיכך אין לקבלה. 21. גם טענת המבקש כי בהתאם להסכם השותפות הוסכם בין השותפים כי האחריות על תפעול העסק , ומכאן גם חובה לשאת בתשלום מיסים חלה על הנתבעת -1 , דינה להידחות. ראשית, יצוין כי המבקש צירף לתצהירו מסמך הנחזה להיות טיוטת הסכם השותפות ואולם, מסמך זה ערוך בשפה האנגלית ללא צירוף תרגומו של המסמך ואף המסמך אינו חתום. יתרת מכך, גם לו טענת המבקש נכונה הרי שאין בהסדר בין השותפים כדי לחייב את המשיבה וכדי להוות טענת הגנה כנגד התביעה מכח סעיף 8(ג) וסעיף 119א(א). 22. נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן. המשיבה תגיש פסיקתא לחתימתי בתוך 10 ימים. בנסיבות תיק זה לא מצאתי ליתן צו להוצאות. ארנונה (חובות)עירייהחובארנונה