עתירה לביטול חיובו של העותר בפנקסי העירייה עקב אי תשלום ארנונה על דירה הנמצאת בבעלותו, ומתן אישור לטאבו להעברת חלקו של העותר בדירה לבניו, וכן ביטול חיוב העותר בחוב ארנונה בגין דירה אחרת המוחזקת לטענתו על ידי אחותו. העובדות ענייננו בשני נכסים שבגינם רשום חוב ארנונה שלא נפרע בפנקסי העירייה: האחד, נכס ברחוב לוחמי השחרור 3 בפתח תקווה אשר המחזיקים בו הינם העותר ורעייתו. השני, נכס ברחוב ההגנה 16 בפתח תקווה אשר המחזיקים הרשומים בו על פי פנקסי העירייה הינם העותר ואחותו, היא העותרת 2. במסגרת הליכי פשיטת רגל אשר נוהלו נגד העותר בפש"ר 2292/99 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתן ביום 22.9.99 צו לכינוס נכסיו של העותר ובית המשפט הורה על עיכוב כל ההליכים נגדו (נספח ב' לכתב התשובה). העירייה הגישה במסגרת תיק הכינוס שתי תביעות חוב בסך של 164,473 ש"ח בגין חובות ארנונה לגבי הנכס ברחוב לוחמי השחרור והנכס ברחוב ההגנה. ביום 15.11.2004 אישר הנאמן את שתי תביעות החוב (נספח ג'), ובמסגרת הסדר נושים שאושר על ידי בית המשפט המחוזי אושרו תביעות החוב אשר הוגשו על ידי העירייה, ונקבע כי העותר ישלם לעירייה 50% מסכום החוב (נספח ד' לכתב התשובה). ביום 21.3.2006 שילם הכונס סך של 41,988 ש"ח בגין חובות הארנונה שבתקופת הכינוס בגין הנכס שברחוב ההגנה והחוב אופס נכון לתקופת הכינוס. ב- 26.1.06 שולמו יתר החובות בגין הנכס ברחוב ההגנה בגין התקופה שלאחר הכינוס. נכון ליום הגשת העתירה היה רשום לעותרים חוב על סך 7,820.60 ש"ח הנובע מאי תשלום ארנונה לשנת 2007. אשר לנכס ברחוב לוחמי השחרור- ב- 21.3.06 שילם הכונס סך של 39,748 ש"ח בגין חובות הארנונה שבתקופת הכינוס . המשיבה זיכתה את הסכום בספריה אולם סירבה להיעתר לבקשת העותר למחוק את יתרת החוב נוכח העובדה שהעותר אינו המחזיק היחיד בנכס אלא אשת העותר חייבת אף היא בפירעון חוב הארנונה. ביום 19.2.2007 ביקש העותר להעביר את חלקו בבעלות על הנכס ברחוב לוחמי השחרור על שם בניו ובתו וביקש לקבל מהעירייה אישור לטאבו. בתגובה השיבה העירייה כי נוכח העובדה שהעותר אינו המחזיק הרשום היחיד בנכס ובהתאם לפסק דין שניתן לזכות העירייה, הרי שאשת העותר חייבת אף היא בפירעון החוב הנ"ל, ולפיכך אין למחוק את חוב הארנונה. בעניין זה טוען העותר, כי התנהלותה של העירייה חסרת תום לב, שכן הוא עצמו פטור מן החוב וגביית סכום החוב מאשתו הינה חיוב כפול בגין אותו חוב ארנונה. בנוסף לאמור לעיל דורש העותר כי יבוטל חיובו בארנונה בגין הנכס ברחוב ההגנה 16. לטענתו, אין הוא מחזיק בנכס זה אלא אחותו בלבד. יתר על כן, הוא טוען כי העותרת הינה אזרחית קשישה הזכאית להנחות אזרח ותיק על תשלום ארנונה. לטענתו, בקשותיהם של העותרים מהעירייה כי ההנחה תוענק לה בגין הנכס סורבו. דיון לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטענותיהם הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. ענייננו בשני עניינים שונים הנוגעים לשני נכסים שונים- האחד מתייחס לנכס ברחוב לוחמי השחרור והשני לנכס ברחוב ההגנה. הנכס ברחוב לוחמי השחרור הלכה למעשה מבקש כאן העותר שני סעדים- האחד כי יימחק חוב הארנונה ביחס לנכס לאור צו ההפטר שניתן לו בגין חוב הארנונה. בהמשך לכך הוא דורש כי יינתן לו אישור מאת העירייה לרשם המקרקעין על מנת שיוכל להעביר את חלקו בנכס לילדיו. לא ניתן להיעתר לבקשותיו של העותר. הנחת המוצא העומדת לענייננו הינה כי העותר ורעייתו הינם בעלי הנכס ומחזיקים בו במשותף. צו ההפטר שניתן לעותר אמנם איפס את חובו של העותר לעירייה בגין הארנונה על הנכס ברחוב לוחמי השחרור, ובמובן זה ניתן היה לקבוע כי חובו של העותר לעירייה בגין הנכס ברחוב לוחמי השחרור נמחק והעירייה לא הייתה רשאית לגבות אותו או לעמוד על תשלומו בכל דרך אחרת. אלא שמחיקת חובותיו של העותר לעירייה בגין הנכס אינה יכולה למחוק את חוב הארנונה שנותר על הנכס לאחר פרעונו החלקי. צו ההפטר שמכוחו נמחקו חובותיו של העותר חל על העותר בלבד ולא על רעייתו הרשומה כמחזיקה משותפת עמו בנכס שברחוב לוחמי השחרור. אשר על כן, במסגרת צו ההפטר, נמחק חובו של העותר עצמו לעירייה אולם אין בכך כדי למחוק את חוב הארנונה בגין הנכס. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 69(ג) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, ולפיה: צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו. ואמנם, בהתאם לאמור לעיל המשיכה העירייה בהליכי הוצאה לפועל בגין החוב נגד אשת העותר. ועוד- הטענה כי יש למחוק את חוב הארנונה ולהפסיק את הליכי ההוצאה לפועל בגין חוב הארנונה נגד אשתו של העותר, נטענה על ידו במסגרת ההליכים בתיק פשיטת הרגל שהתנהלו בפני כבוד השופטת אלשיך. ב 4.5.2006 דחתה השופטת אלשיך את טענותיו של העותר וקבעה מפורשות כי אין כל מניעה כי העירייה תפעל לפרעונו של החוב בהליכי הוצאה לפועל נגד אשתו של העותר, שכן צו ההפטר חל על חובותיו של העותר בלבד (נספח ז' לכתב התשובה). נוכח החלטתה של כבוד השופטת אלשיך ניתן היה לדחות את טענתו של העותר בעניין זה על הסף מחמת מעשה בית דין. משאלו הם פני הדברים לא ניתן לקבל את טענתו של העותר כי על העירייה היה למחוק את חוב הארנונה בגין הנכס.חוב זה עודנו קיים ובצו הפטר שניתן לעותר עצמו אין כדי להביא למחיקתו מספריה של העירייה. במסקנה זו יש גם כדי לדחות את טענתו השנייה של העותר לעניין הנכס ברחוב לוחמי השחרור, ולפיה יש להתיר לו להעביר את חלקו בנכס על שם ילדיו. סירובה של העירייה להעניק לעותר אישור מבוסס על סעיף 324 לפקודת העיריות שזוהי לשונו: לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר -סולקו במלואם או שאין חובות כאלה. לשונו של הסעיף ברורה- העירייה אינה יכולה להנפיק לעותר את התעודה המבוקשת כל עוד לא הוסדרו כל החובות המגיעים לה מאת בעל הנכס ביחס לאותו הנכס. נוכח המסקנה שחובות הארנונה בגין הנכס לא נפרעו במלואם, והעירייה עודנה פועלת לפרעונם מאת אשתו של העותר, הרי שלא שולמו כל החובות המגיעים מאת בעל הנכס לעירייה, ולפיכך לא רק שהיא מוסמכת אלא שהיא מחויבת שלא לתת את האישור המבוקש (ראו לעניין זה את האמור בעת"מ (תל-אביב-יפו) 1275/07 קוק אלי נ' מועצה מקומית רמת השרון ואח', תק-מח 2008(1), 9290 ,עמ' 9294). יש לזכור כי מטרתו של סעיף 324 לפקודת העיריות הינה ככלות הכל להעניק לעירייה מנגנון אכיפה נוסף שיסייע בידה לגבות את חובות הארנונה המוטלים על נכסים בתחומה, ויצמצם את יכולתם של החייבים להתחמק מחובותיהם. כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ארבל בעע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' דניאל יצחקי ואח', תק-על 2006(4), 3174 ,עמ' 3179: אכיפה מנהלית מסוג אחר ניתן לאפיין כהפעלת אמצעים פסיביים על החייב בנקודות זמן שונות במערכת היחסים שבינו לבין הרשות המקומית. הרשות מוסמכת לנקוט אמצעים שונים לשם גביית החוב ולהתנות מתן אישורים שונים, להם הפרט עשוי להיזקק לצרכים אחרים שלו, בתשלום חובותיו לרשות. כך, עשויה הרשות המקומית לסרב ליתן אישור לטאבו אותו היא מוסמכת ליתן מכוח סעיף 324(א) לפקודה, כפי שאירע בנסיבות המקרה שבפנינו, או לסרב ליתן היתרים שונים כגון היתר בניה שנתבקש על ידי האזרח (כאמור בסעיף 145(ד) לחוק). לרשות המקומית ניתנו אמצעי גבייה נוספים על ידי המחוקק, אמצעים שהדין נמנע מלהקנות לבעל דין "רגיל" המבקש לפרוע את חובותיו, וזאת בכדי לסייע בידה באכיפת חובותיה. ההצדקה להרחבת קשת האמצעים הנתונים בידי הרשות ברורה. לרשות המקומית חייבים רבים והיא מהווה "שחקן חוזר" בנעליה כנושה. כוח האדם האמון על אכיפת החובות מטעם הרשויות מוגבל בכמותו ופיתוח מנגנוני אכיפה אקטיביים עשוי לגזול משאבים רבים מתקציבה. כמו כן, להבדיל מנושה "רגיל", הנהנה בעצמו מזכייתו בהליך המשפטי, הכספים הנגבים אמורים לשרת את כלל הציבור ולספק שירותים מוניציפאליים בסיסיים לתושבים. אינטרס זה מצדיק כשלעצמו את יצירת מנגנוני האכיפה המפורטים, תוך מתן יתרון דיוני לרשות המקומית על פני בעל דין אחר המבקש לגבות את חובותיו והפרת האיזון האדוורסרי בין הצדדים. אמצעי האכיפה המנהליים מאפשרים לרשות להפעיל מנגנון גבייה אפקטיבי, ללא השקעה רבה של כספי ציבור, על ידי ניצול ה"צמתים" על ציר הזמן בהם נזקק החייב לשירותי הרשות (כלשונו של חברי, השופט מ' חשין (כתוארו אז), בבג"צ 779/92 סלאמה נ' ראש עירית נצרת, פ"ד מז (5) 183, 186). "צמתים" כגון העברת זכויות במרשם המקרקעין (המותנית, כאמור, באישור הרשות בדבר היעדר חובות הרובצים על המקרקעין) וקבלת היתרים שונים מידי הרשות וועדת התכנון. כפייתה של העירייה להעניק אישור לרשם המקרקעין לפיו לא רובצים חובות על נכס המקרקעין מבעלי הנכס, אף על פי שחובות כאלו רובצים על הנכס, מעקר את תוכנו של סעיף 324 לפקודת העיריות וסותר את מטרתו. הנכס ברחוב ההגנה אשר לטענותיהם של העותרים בדבר חיובם בארנונה בגין הנכס ברחוב ההגנה- ככל שעיינתי בכתב העתירה לא מצאתי כל ביסוס לטענות העותרים. העותר רשום בפנקסי העירייה כמחזיק בנכס האמור יחד עם אחותו העותרת. כל טענותיו של העותר בדבר רישומו המוטעה כמחזיק בנכס לא הוכחו על ידו, ומשכך עומדת לעירייה חזקת תקינות המנהל ממנה ניתן להסיק כי רישומיה של העירייה מוצדקים. בכל הנוגע לטענות העותרים באשר להנחות המגיעות לעותרת מכוח היותה אזרחית ותיקה, הרי שבאי כוח העירייה הבהירו בכתב התשובה כי העותרת פנתה לעירייה בשנת 2007 בלבד ואזי קיבלה הנחה של 65% בגובה הארנונה. בכל הנוגע לשנים 2006 ו- 2008 הרי שהעותרת לא פנתה לעירייה על מנת לקבל את ההנחה, ולפיכך יש לדחות את הטענות מחמת אי מיצוי הליכים. העותרים לא סתרו את תשובת העירייה בהקשר זה ולפיכך לא נותר לי אלא לדחות גם את הטענות הללו. סיכומו של דבר, דינה של העתירה להידחות. העותרים ישאו בהוצאות המשפט של המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ +מע"מ. ארנונה (חובות)עירייהחובארנונה