זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת כב' השופטת ר' שטרנברג- אליעז,ס"נ מיום 22.6.05 (בש"א 22437/03 (בתיק ה"פ 1261/03 וה"פ 1260/03), להעביר את שתי התובענות להליך של בוררות, וזאת עד להחלטת בית המשפט העליון בבר"ע 7159/05 שהגישו ביום 25.7.05. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים. כן ביקשו המבקשים ליתן צו ארעי לעיכוב ישיבת הבוררות הראשונה שנקבעה ליום 3.8.05. במאמר מוסגר יצויין, כי הבקשה הוגשה ב-27.7.05 והגיעה לשולחני ביום 28.7.05 אך מפאת עומס התיקים ודחיפותם, בקשתי תגובת המשיבים רק ביום 1.8.05, והגבלתי מועד התגובה עד ליום 3.8.05. לפיכך, ניתן צו ארעי שלא לקיים את הישיבה הראשונה של הבוררות. כב' הבורר י. לויט ( סגן נשיא -שופט בדימוס) קבע את הדיון לראשונה ליום 27.7.05, על אף שב"כ המבקשים הודיעו בכתב כבר ביום 18.7.05 כי הוא מתעתד להגיש בקשה למתן רשות ערעור. הדיון נדחה ליום 3.8.05 לבקשת ב"כ המבקשים. אין ספק שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בשיהוי ובין לבין פרשה כב' השופטת ר' אליעז-שטרנברג, ס"נ לגמלאות. מה גם שב"כ המבקשים יכול היה לבקש עיכוב ביצוע עוד בטרם הגיש ברע"א. הרקע ה"פ 1261/03 הוגשה ע"י המבקשים נגד המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ועניינה מתן סעדים להסרת קיפוח, ואילו ה"פ 1260/03 הוגשה ע"י המבקשים נגד אבי המשיבה הוא המשיב 2 (להלן: "המשיב"). שתי התובענות כרוכות זו בזו. המשיבה היא בעלת 25% ממניות המבקשת 4. בעלי המניות הנוספים הם המבקשים 3-1. הבעלים הרשום של המקרקעין בתחום המועצה המקומית מזכרת בתיה בה מתנהל עסקם של המבקשים ושל המשיבה הוא המשיב. בהסכם ההקמה שנכרת ביום 26/4/99 בין המשיבה והמבקשים 1-2 צוין כי המשיב הוא הבעלים של הקרקע שפוצלה ל- 4 מגרשים. גן הארועים יוקם במגרש מס' 2 גוש 3903 חלקה 72 וירכש ע"י התאגיד שיוקם, כן תוקנה לתאגיד אופציה לרכישת המגרש מס' 3 וזכות מעבר לכלי רכב במגרש 4. במסגרת ההסכם הוחלט על הקמת המשיבה שבמסגרתה תתנהל הפעילות העסקית. בעלי המניות: המשיבה - 25%, המבקש 1 - 25% והמבקש 2 50% מתוכן החזיק 25% כנאמן לצד שלישי -לימים המבקש 3. עלויות ההקמה הוערכו ב- 150,000 דולר שימומנו ע"י הצדדים. בסעיף 14 להסכם נכלל סעיף בוררות ונקבעה הפרוצדורה לבחירתו ואי כפיפותו להוראות הדין המהותי. ביום עריכת הסכם ההקמה נכרת הסכם מכר לגבי מגרש 2 והאופציה למגרש 3, וזכות מעבר על מגרש 4, בין המשיב מצד אחד לחברה משיבה 4, המשיבה והמבקשים 1,2 . כמו כן נערך הסכם שיתוף במקרקעין. גן האירועים הוקם והתנהל 4 שנים. בתום תקופה זו נפלה מחלוקת בין המשיבה והמבקשים אותם היא מכירה מנעוריה. ביום 11.1.04 נעתרתי לבקשת המבקשים ונתתי צו זמני שצורף לבקשה, לפיו בין השאר, הותרתי המצב על כנו, שכן המשיב ביקש למכור את החלקה שמשמשת לחניה ולבטל את זכות המעבר והמשיבה הושעתה מתפקידה כדירקטורית בחברה לאחר שהוצגו ראיות לכאורה על נזקים שגרמה. עם זאת, נשמרה זכותה של המשיבה למנות דירקטור במקומה. המשיבה טענה, כי המבקשים הסתירו ממנה הכנסות וחייבו אותה בהחזר הלוואה שלא כדין. המשיב טען שהסכם האופציה לא מומש וע"כ היה חופשי למכור את המגרש 3. לכל הדעות לא ניתן לקיים גן ארועים ללא מוקם חניה וללא זכות מעבר. נימוקי הבקשה: להשקפת המבקשים טובים סיכויי הערעור ולפיכך ניהול בוררות תביא להוצאות בכדי ולבזבוז זמנם של הצדדים ושל הבורר. ביהמ"ש טעה בהעבירו התובענות לבוררות מן הטעמים הבאים: 1. בהעדר הסכם בוררות בין המבקשים למשיב לא ניתן להעביר התובענה לבוררות. שתי התובענות כרוכות זו בזו ומן הדין להותיר את שתיהן בביהמ"ש. המשיב לא היה מוכן לקיום בוררות. המשיבה אף החזיקה בטענה כי אין הבוררות יכולה לחול על עניינו של המשיב והגישה בקשה לעיכוב הליכים רק בה.פ. 1261/03. הסכמת המשיב הושגה בשלב מאוחר יותר, לא די בהסכמתו אלא שהיה עליו לבקש עיכוב הליכים. 2 . אשר למשיבה: מרגע שנתגלע סכסוך בין הצדדים לא היתה נכונה לעשות ולא עשתה דבר למען קיום הליכי בוררות. מן התכתובות שהיו לפני הגשת התובענות עולה בברור כי המשיבה לא התכוונה להשתמש בתניית הבוררות. 3. טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות גם אם תידחה הטענה בדבר הסכמת המשיב: המשיבה ניצלה את הזכות למנות מנהל במקומה, במנותה את מר יצחק חדיף, בעל הרשעות קודמות,שהטיל אימה על המבקשים. לאחר שהמבקשים פנו לבית המשפט וביקשו את ביטול מינויו, הוסכם כי הוא יתפטר, אך תחתיו מינתה המשיבה את מר ארביב שגם הוא עושה דברו של חדיף. שוב חזרו המבקשים לבית המשפט והגישו תלונה למשטרה על התנהלותם של אותם מנהלים. ביהמ"ש ביטל המינוי של מר ארביב וניתן צו שאסר על המשיבה או מר חדיף או מי מטעמם להיכנס ולהימצא בקרבת גן הארועים (בש"א 7242/03). בשים לב להתנהלות המשיבה שמהלכת אימים על המבקשים, באמצעות שליחיה, קיים אינטרס ציבורי שלא לנהל הדיון מחוץ לכתלי ביהמ"ש שכן אין לדעת מה ילד יום ואיזה לחצים ינסו להפעיל על העדים ועל הבורר. להמחשת החששות הגישו המבקשים היום (לאחר שהגיע תגובת המשיבים) בש"א 17309/05 לצרף תצהיר - לה נעתרתי. בתצהיר זה מתאר המבקש 2 ארוע מעורר חרדה של פריצה לביתו וגניבת כספת והותרת מאצ'טה באורך 50 ס"מ ולום - שבפני עצמם מהווים איום והדבר נעשה 3 ימים לפני מועד הבוררות. לסברתם של המבקשים, עומדת המשיבה מאחורי המעשים הנפשעים, שכן היא מכירה את מקום המחבוא של הכספת. גם חוקרי המשטרה הביעו סברה שהמאצ'טה והלום הם בבחינת אזהרה ואיום. פומביות הדיון חשובה בענייננו, כדי להגן על שמם הטוב של המבקשים שכן המשיבה הטיחה בהם אשמות של מרמה. 4. טעתה כב' השופטת ר' שטרנברג -אליעז בהסמיכה את הבורר ליתן סעדים זמניים. הבורר מוסמך ליתן סעדים סופיים בלבד. 5. הבורר לא יוכל ליתן סעדים למניעת קיפוח. הסעדים שבקשו המבקשים יצריכו, אם תתקבל טענתם, לשנות את תקנון ההתאגדות. 6. המשיבה לא גילתה נכונות לקיים הבוררות. תגובת המשיבים ב"כ המשיבים מצביע על כך כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ואין זאת שכל מטרתם של המבקשים לעכב את הדיונים בסכסוך בין הצדדים כפי שהצליחו לעשות עד כה. המבקשים מרוצים מהמצב הקיים נוכח צווי המניעה הקיימים. המבקשים התנגדו מיד עם תחילת ההליך לקיים בוררות. המשיבה פנתה סמוך לאחר הגשת התובענה ובקשה לעכב ההליכים ולהעביר הדיון לביהמ"ש. המבקשים התנגדו למסור למשיבים מידע כלשהו על הנעשה בעסק. עד שנאלצו להגיש בקשה לגילוי מסמכים. הם הערימו קשיים במינוי הדירקטורים השונים. הם עשו נסיון להעביר את הדיון מהליך של ה"פ להליך של תביעה רגילה בשני התיקים. התנגדו למנות בורר שיידון בתביעות הנגדיות נגד המבקשים. המבקשים אף הסכימו כביכול להליך של גישור והכריזו על כך בבית המשפט רק בחלוף חצי שנה של מו"מ התברר שהיה זה מצג שוא. למשיבים נגרם עוול מהתמשכות הדיון. סיכוי הערעור על ההחלטה להעביר את הדיון לבורר הם קלושים ביותר. אשר לטענות על דבר מינוי מנהלים לא ראויים: המשיבה סברה לתומה שמינויו של מר חדיף כמנהל לא יעורר תרעומת שכן ידוע לה שקיים קשר משפחתי בין מר חדיף ורעיתו עו"ד נורית בוכניק לבין מבקש 3. מינוי מנהל בנסיבות המקרה היה כרוך בקשיים שכן מדובר בעסק שמתנהל ללא רישיון, ולא כל אחד מסכים לשמש כדיקרטור. אין ממש בטענת המבקשים לפיה היתה כוונה פלילית במינוי הדירקטור, והתלונה שהגישו המבקשים נגד התנהלות מר חדיף אין היה בה ממש. ביהמ"ש לא נעתר לבקשת המשטרה לעצור את חדיף וארביב וקבע שהרקע אזרחי. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים שכן המשיבה סולקה מעבודתה ומחלקה בגן הארועים על אף היותה בעלת 25% מהמניות וזכותה להיות דירקטור. למשיב נגרמו נזקים כספיים של ממש וכל יום שחולף מגדיל את הנזק. המשיב איננו מקבל דמי שכירות עבור השימוש ברכושו. דיון שניים הם השיקולים שמנחים את ביהמ"ש בבואו לשקול עיכוב ביצוע: סיכויי הערעור והאפשרות להחזיר המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. סיכויי הערעור: בדרך כלל דן בבקשה מסוג זה השופט שנתן את ההחלטה, אך כאמור בשל עיתוי הגשת הבקשה נאלץ שופט אחר לטפל בענין. נראה לי שסיכויי הערעור של המבקשים על החלטת השופטת ר. שטרנברג -אליעז ס"נ אינם טובים ואפרט: 1. האינטרס הציבורי לנהל המשפט בפומבי. הטענות על אישיות הדירקטורים שבחרה בהם המשיבה, לכאורה יש בהם ממש. עם זאת איני סבורה שלא ניתן לקיים בוררות בשל התנהלותה הבלתי אחראית של המשיבה במינוי מנהלים שיש להם קופת שרצים. התירוץ שהדבר נעשה בתום לב לא מקובל עלי. הרמיזות לגבי הקשרים של מר חדיף עם המבקש 3 - לא נכתבו בתום לב. הטענה בדבר הקושי למצוא מנהל באשר עסקינן בעסק שמתנהל ללא רשיון, אף הוא כהתנהלותה בעבר של המבקשת, בא כדי לנסות לפגוע ולהכתים אותה חברה שניהלה בעבר בחפץ לב בידיעה שאין לעסק רשיון. ככל שהתנהלותה של המשיבה בבחירת המנהלים ראויה לגינוי - יש בכך כדי לרמוז על המצוקה והיאוש אליה נקלעה המבקשת. וזאת יש לזכור, מי שבוחר מנהלים ראויים סופו שגם הוא ניזוק . בדין, לא ייחסה כב' השופטת ר' שטרנברג- אליעז משקל לטענות אלה, בבואה לשקול אם להעביר התובענות לבורר. ככל שהדברים מעציבים ומעיבים - אין הם מהווים סיבה, גם אם אותם מנהלים הילכו אימים על המבקשים, שלא להעביר הדיון לבוררות. 2. טיהור שם: בנסיבות ענייננו פומביות הדיון, לטיהור שמם של המבקשים - אינו נימוק למניעת העברת הדיון לבוררות. 3. הטענות המשפטיות לפיהן אין סעיף בוררות עם המשיב - אביה של המשיבה : אין ספק ששתי התובענות כרוכות זו בזו. מי שטען כנגד כריכת התובענה נגד המשיב והעברתה לבורר - היתה דווקא המשיבה. משניאות המשיב להליך של בוררות מה למבקשים להלין? די בהסכמה שניתנה ע"י המשיב ואין צורך בהסכם בוררות או בהגשת בקשה לעיכוב הליכים ע"י המשיב. כאמור, המכשלה של מנוי מנהלים לא ראויים הוסרה. והמבקשים הם אלה שצריכים להיות מעוניינים שהסכסוכים בינם לבין המשיבים יפטרו אחת ולתמיד בהליך מזורז. ב"כ המשיבים הפנה בתשובתו לדברי המבקשים עצמם שבתגובתם לבקשה לעיכוב הליכים. מהם עולה שהם הסכימו להעביר את התובענה להליך של בוררות ונחוצה היתה הסכמתו של המשיב. משנתן המשיב את הסכמתו אין למבקשים פיתחון פה. זהו נוסח דברי המבקשים: "לחילופין, מטעמי זהירות בלבד, וככל שיחליט בית המשפט להעביר את הדיון בתובענה דנא להליך של בוררות, אזי יבקשו המשיבים כי בית המשפט הנכבד יורה על העברת התובענה דנא ה"פ 1261/03 בצוותא חדא לבוררות, וזאת כפי שיובהר להלן..". בהמשך נימקו את בקשתם זו בסעיפים 38-35 לתשובתם לבקשה לעיכוב הליכים. בין השאר הם אמרו ששני העניינים זהים מהבחינה העובדתית. בירורם בפני שתי ערכאות נפרדות יביא לסיכול המטרה שבבסיס הליך הבוררות - חסכון בזמן, מהירות ההליך וכיוצא בזה. אמנם נימוקים אלה שימשו אותם בטענה שאין מקום להעביר את התובענה שבינם לבין המשיבה לבוררות, אך יש באמירות אלה כדי לשפוך אור על כריכת שני העניינים. פרוטוקול בית המשפט בה הסכים המשיב להליך של בוררות די בו כדי להוות בסיס להעברת הדיון לבוררות. 4. אשר לטענה בדבר סמכות הבורר ליתן סעדים זמניים: יש ממש בטענת המבקשים לענין הסמכת הבורר לבטל סעדים זמנייםשניתנו ע"י ביהמ"ש. ברם, הבורר ברוב תבונתו ידע לנווט את מהלכיו. אם יהיה צורך לפנות לבית-המשפט למתן צו - יפנה הבורר את הצדדים לביהמ"ש. 5. סעדים שאינם בסמכות הבורר: ניתן להתגבר על קשוי זה. שכן הסכם ההקמה נערך בין המבקשים לבין המשיבה ולא מעורבים בכך צדדים שלישיים והבורר יכול לפסוק בסכסוך ואם יהיה צורך במינוי מפרק או בשינוי התקנון יופנו הצדדים לביהמ"ש. 6. יש ממש בטענת המשיבים שהמבקשים מנסים בכל דרך למשוך את הדיון, שכן גם הבקשה לעיכוב ביצוע לא הוגשה בסמוך להחלטת כב' השופטת אליעז ביום 22.6.05 אלא רק ביום 27.7.05 שנקבע מלכתחילה לישיבת בוררות ראשונה, כאמור. זאת ועוד, בענייננו ניתן צו מניעה זמני והמגמה לברר בסמוך את התיק העיקרי. בשל העומס המוטל על ביהמ"ש והליך הגישור שלא צלח - טרם נשמעו ראיות ויש להצטער על כך. למרבה הצער, מצבת השופטים חסרה וע"כ לא ניתן לייחד שופט שידון בהקדם בתיקים בהם נתנו צווים זמניים, שכן זהו המצב הרצוי. הודות לפלאי המחשב ניתן לסמן את התיקים בהם ניתנו צווים זמניים ולקבוע אותם שלא לפי התור הרגיל. החזרת המצב לקדמותו האם ניתן להחזיר המצב לקדמותו? הכלל הוא שבעל דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו עם מתן פס"ד או החלטה ואין מעכבים החלטה אלא עם קיים סיכוי לערעור ויתהווה מצב בלתי הפיך שהזכיה בערעור לא תביא מזור. לעתים הנימוק השני דיו כדי להכריע את הכף. בנסיבות ענייננו, גם אם הליך הבוררות יהיה לשוא, אם בית המשפט העליון יקבל את הערעור- ניתן יהיה לחזור לביהמ"ש וכפי שציינו המשיבים כי לכל היותר יגרם נזק כספי של הוצאות הבוררות. לסיכום: הנני רואה לדחות את הבקשה. עם זאת ראוי שלא לקבוע הבוררות אלא בחלוף 10 יום מיום השימוע, כדי לאפשר לב"כ המבקשים לשקול את צעדיו. קרקעותגוש חלקה