לפניי תביעה של עיריית ירושלים שהוגשה בשנת 2002 בגין חוב ארנונה עבור החודשים פברואר ומרץ 2008 . רקע: 1. בתובענה זו ניתן ביום 3.5.04 פסק דין בהעדר הגנה, וביום 27.12.10 הגישה הנתבעת בקשה לביטול אותו פסק דין. לאחר קבלת עמדת העירייה שהתנגדה לביטול פסק הדין, ולאחר קיום דיון בבקשה, הסכימה העירייה לביטול פסק הדין וביום 22.5.11 הוא בוטל והותר לנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן. 2. בקשת הרשות להתגונן נדונה בפני רשם בית המשפט ביום 23.11.11 ולאחר שהמצהיר מטעם הנתבעת נחקר על תצהירו, קבע כב' הרשם כי הוא נותן לנתבעת רשות להתגונן. 3. התובענה הועברה לטיפולי ולאחר ישיבת קדם משפט נקבע התיק לישיבת הוכחות. אקדים ואומר כי הן בישיבת קדם המשפט והן בישיבת ההוכחות הצעתי הצעות פשרה, בשים לב לסיכויי הצדדים, אך נציג הנתבעת עמד על בירור המחלוקת לגופא. 4. לאחר שמיעת ההוכחות, ביקשתי לשמוע את סיכומי הצדדים בעל פה או לוותר כליל על הסיכומים וזאת בשים לב להיקף המחלוקת בתיק, אך נציג הנתבעת עמד על הגשת סיכומים בכתב. 5. עיריית ירושלים הגישה את סיכומיה ביום 15.7.12 ואילו הנתבעת לא הגישה סיכומים כלל. יש לציין כי נשלחו על ידי ביהמ"ש התראות לנתבעת, ואז פנתה הנתבעת לעיריית ירושלים וביקשה את הסכמתה לארכות. העירייה הסכימה לכך, ואף הגישה את הבקשות לארכות בשם הנתבעת, ואף על פי כן הנתבעת לא הגישה את סיכומיה. משכך, ומאחר ולא ניתן להמתין עוד ועוד ולשווא לסיכומי הנתבעת, פסק דין זה ניתן על יסוד כתבי הטענות, הראיות שהוצגו בפני וסיכומי העירייה בלבד. דיון והכרעה: 6. אין חולק כי משנות ה-80 ועד לשנת 1998 הנתבעת החזיקה בנכס הידוע כגוש 30160 חלק 108/003 ברח' גבעת שאול 21 בירושלים (להלן: "הנכס"). ברישומי העירייה נרשם כי הנתבעת הפסיקה להחזיק בנכס ביום 1.4.98 ועל כן העירייה הפסיקה לחייב אותה במועד זה בתשלומי הארנונה. הנתבעת טוענת כי עזבה את הנכס בסוף חודש ינואר 1998, הודיעה על כך לעירייה בכתב, ועל כן אין לחייבה בגין החודשים פברואר ומרץ 1998. התובעת טוענת שלא הוגשה הודעה כאמור, וסכום החוב שנצבר לחובת הנתבעת עומד נכון ליום 30.5.02 (מועד הגשת התביעה) על סך של 16,374.41 ₪. 7. העידו בפניי מטעם העירייה הגב' חנה אליהו שעובדת במחלקת האכיפה והגביה בגזברות עיריית ירושלים ומטעם הנתבעת העיד מנהלה ואחד מבעלי מניותיה מר יהודה ורטייהמר. מועד פינוי הנכס: 8. לטענת עיריית ירושלים חברת ישפרו בע"מ, שהיא הבעלים של הנכס הודיעה לה על חילופי המחזיקים בנכס ביום 2.4.98. הודעה זו צורפה לתצהירה של הגב' אליהו וממנה עולה כי הנתבעת פינתה את הנכס ביום 2.4.98 והדייר החלופי, שריון גרף בע"מ נכנס לנכס באותו יום. על פי ההודעה העתק ממנה נשלח גם לנתבעת וגם לשריון גרף. 9. אף כי הנתבעת טענה שפינתה את הנכס לפני מועד זה, משלא הזמינה לא את נציג חברת ישפרו וגם לא את נציג חברת שריון גרף למתן עדות בעניין זה, אי העדת העד נזקפת לחובתה. הימנעות מהזמנת עד רלבנטי ומהותי כמוה כהימנעות מהבאת ראיה. ההלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649), ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010). 10. בחקירתו הנגדית של מר ורטייהמר התברר כי בחודשים האחרונים החזיק בנכס של חברת ישפרו ללא הסכם כתוב ועל כן לשיטתו לא יכול היה להוכיח במסמכים באיזה מועד עזב את הנכס. גם בעניין זה נמנעה הנתבעת מלהציג מסמכים אחרים שהיו יכולים לתמוך בגרסתה בדבר מועד עזיבת הנכס, כגון חשבונות בנק, מאזן בוחן, אישורי חברת חשמל ועוד. מכאן שספק רב אם הנתבעת אכן פינתה את הנכס במועד שהיא טוענת לו. האמנם שלחה הנתבעת הודעה על פינוי הנכס? 11. למרות שהנתבעת טענה ששלחה הודעה שעזבה את הנכס בראשית חודש פברואר 1998 הרי שהנתבעת לא צירפה העתק מהודעה זו. בהתאם להוראת סעיף 235 לפקודת העיריות מחזיק בנכס הוא זה שמחויב להודיע לעירייה על הפסקת ההחזקה בנכס, ועליו הנטל להוכיח כי הודיע. 12. הנתבעת טענה במשתמע כי בשל חלוף הזמן נגרם לה נזק ראייתי וההודעה לא נשמרה, אך בפועל עולה כי במשך כ-8 שנים הנתבעת גם לא טרחה לשנות את כתובתה ברשם החברות ולא קיבלה דואר שנשלח לכתובת זו ועל כן לא ידעה על ההתראות שהעירייה שלחה בטרם הגשת התביעה. נציג הנתבעת הודה כי הכתובת ברשם החברות שונתה רק בשנת 2006. על כן ספק בעיני אם הנתבעת אכן הודיעה על שינוי כתובת לעירייה שעה שלא הודיעה דבר לרשם החברות, אך ברי כי אם בשל מחדליה שלה הנתבעת לא קיבלה את ההתראות במועד, אין היא יכולה לטעון שהעירייה אחראית לנזקים ראיתיים שנגרמו לה. 13. עוד טוענת הנתבעת כי בעירייה נרשם שיש לשלוח דואר לכתובת במישור אדומים וזו הייתה הכתובת החדשה של העסק שניהלה. היות והנתבעת לא הגישה סיכומים טענותיה בעניין זה לא התבררו עד יום. יתכן והנתבעת התכוונה לכך שהיא מחזיקה רק בנכס אחד, ואם העירייה יודעת שהוא במישור אדומים הרי שבמשתמע עליה לדעת כי היא לא מחזיקה עוד בנכס בירושלים. אין בידי לקבל טענה זו שכן על פי דין חובת המחזיק להודיע על שינוי בחזקה בנכס מסוים, וברי שאדם או עסק יכולים להחזיק ביותר מנכס אחד. יתכן והנתבעת כיוונה לכך שעם משלוח ההודעה על כתובת למשלוח דואר שלחה גם הודעה על כך שהיא מפסיקה להחזיק בנכס. היות ונטל הראיה בעניין זה על הנתבעת, והיא לא הציגה את ההודעה האמורה, הרי שגם טענה זו נדחית. להשלמת התמונה יובהר כי נציגת העירייה העידה שהעירייה לא שומרת הודעות על שינוי כתובת למשלוח דואר אך כן שומרת הודעות על שינוי מחזיק. היות ואין נפקות משפטית לשינוי כתובת הדואר, והעירייה אכן הציגה הודעה של חברת ישפרו על שינוי מחזיק, הרי שעדות זו אמינה בעיני. 14. על כן אני דוחה את טענת הנתבעת ולפיה שלחה הודעה במועד לו היא טוענת בדבר פינוי הנכס וקובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הצליחה להראות כי אכן שלחה ככל הודעה בדבר שינוי החזקה בנכס. התיישנות התביעה: 15. הנתבעת טענה בבקשת הרשות להתגונן כי החוב התיישן. היות והחוב נוצר בשנת 1998 והתביעה הוגשה בשנת 2002 הרי שהחוב לא התיישן. הפרשי הצמדה וריבית: 16. הנתבעת טענה כי אף אם בית המשפט יחליט לחייבה בקרן החוב, הרי שאין לחייבה בהפרשי הצמדה וריבית כדין שכן העירייה לא שלחה לה התראות במועד. כפי שציינתי לעיל, העירייה שלחה התראות על פי הכתובת הרשומה של הנתבעת ברשם החברות, והתברר כי הנתבעת התרשלה בשינוי כתובת זו. יש לציין כי הודעות לא נשלחו לכתובת שהנתבעת ציינה ככתובת למשלוח דואר, אך לא ברור מתי הודיעה הנתבעת על שינוי כתובת הדואר. כך או כך, משלוח התראות לכתובת הרשומה ברשם החברות מהווה המצאה כדין, ולכן אני דוחה גם טענה זו. 17. יוער כי הצעתי במהלך שני הדיונים שהתקיימו בפני כי הצדדים יגיעו להסדר בכל הנוגע לשיעור הריבית, אך נציג הנתבעת סירב להצעות אלו. סיכום: 18. מאחר שקבעתי לעיל כי יש לדחות את טענת התובעת באשר לשליחת הודעה על שינוי כתובת הרי שאני מקבלת את תביעתה של העירייה. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 16,374.41 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם- 1980 וזאת מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 15,000 ₪. הוצאות אלו נפסקות בשים לב להתנהלות החריגה של הנתבעת אשר הקשתה על בירור מהיר ומיצוי של כל המחלוקת, ובשים לב לכך שהנתבעת לא הגישה סיכומים בכתב וגרמה לעירייה להוצאות נוספות ומיותרות. ארנונה (חובות)חובארנונה