האם לתובעים, ה"ה בן אבא, הזכות להחזיק לצמיתות בששה שלטי חוצות בתחומה המוניציפאלי של העיר חולון, ללא כל תשלום אם לאו, וזכותה של העירייה לקבלת אגרות שילוט ודמי הרשאה בגין שלטים אלה, אם בכלל, אלה השאלות העומדות לפתחי. כללי 1. לפניי תביעה של יואב ואבנר בן אבא נגד עיריית חולון (ת.א 6396/04), ותביעה של העירייה נגד בן אבא (ת.א 4633/05). במסגרת תובענת האחים בן אבא (להלן: "בן אבא" או "האחים") מתבקש בית המשפט לאכוף על עיריית חולון (להלן: "העירייה"), הבטחה מנהלית ו/או חוזה הקיים בינם ובין העירייה, לטענתם, בדבר רשיון צמית להחזקת השלטים שבבעלותם, פטור מאגרת שילוט בגינם ולחילופין פיצויים. תביעת העירייה הינה בגין חוב, לכאורה, של בן אבא לעירייה עבור אגרות שילוט בשיעור 322,194 ₪ ודמי הרשאה בשיעור 336,749, ובסה"כ כ - 665,000 ₪, ביחס לשלטים המחוזקים ע"י הנתבעים, עבור השנים 1999- 2005. הדיון בתובענות אוחד. 2. התביעות 2 .1 תביעת בן אבא - השתלשלות האירועים 2 .1 .1 בן אבא טוענים כי החל מאמצע שנות ה 70 ועד לשנת 1993 החזיקו ברציפות ב 37 שלטי חוצות ברחבי העיר חולון אשר הוקמו על ידם. אין חולק כי עבור השלטים דנן לא נדרשה וממילא לא שולמה כל אגרת שילוט ולא ננקט נגד האחים כל הליך אזרחי או פלילי בגין העדר הרישיון שבהצבת השלטים, אשר שימשו בעיקר להשכרה לצדדים שלישיים, השימוש בהם והחזקתם. 2 .1 .2 לטענת האחים, בעקבות היענותם לפניית עו"ד משה רום, ראש העירייה דאז (להלן: "רום"), לשם הסדרת נושא השילוט הוקמה וועדה ציבורית (להלן: "הוועדה" או "הוועדה הציבורית"). תפקידה של הוועדה היה להביא את הצדדים לידי הסכם, כאשר בישיבותיה נטלו חלק גם האחים. מוסיפים בן אבא וטוענים כי לאחר מספר ישיבות, במהלכן שטחו הצדדים את דרישותיהם, הגיעו הצדדים להסכם (להלן: "הסכם השילוט"), אשר אינו בידיהם ועיקריו: החזקת 6 שלטים לצמיתות, ללא שיחויבו בדמי שימוש עבור אחזקת השלטים, אגרת שילוט, עלות חיבור לרשת החשמל העירונית וצריכת החשמל ועוד, כפי שיפורט בהרחבה בסעיף 9.2 להלן. העירייה טוענת כי לא הושג כל הסכם כנטען ע"י בן אבא. המסמך היחיד בעניין הוא "סיכום פגישה בנושא תשלום שלטים", נספח ח' לתצהיר העירייה (להלן: "סיכום הפגישה"), לפיו יותר לבן אבא להציב 6 שלטים ברחבי העיר ותינתן הנחה שתחולתה מוגבלת בזמן בגין אגרת השילוט בשיעור 90%. מפאת חשיבותן אביא את הוראות סיכום הפגישה כלשונן: "החלטות: נתן אפשרות למשפחת בן אבא להציב לא יותר מ-6 שלטים ואשר מיקומם גודלם יהיו בהתאם להחלטת אדריכל העיר באגף ההנדסה. לפנים משורת הדין הוחלט להעניק למשפחת בן-אבא הנחה בגין תשלום אגרת שלטים בשיעור של 90%. הנחה זו הינה לשנים 92 ו- 93." לגרסת בן אבא, סיכום הפגישה אינו משקף את כלל ההסכמות והתחייבויות העירייה, אלא מהווה רק נדבך אחד, שלב במסגרת המשא ומתן בין הצדדים שכן רק הסכם השילוט משקף את ההתחייבויות וההסכמות שהושגו. מכל מקום, הצדדים פעלו ברוח ההסכמות נשוא הסכם השילוט ובאופן שהאחים ביטלו השימוש בשלטים שבהחזקתם והחזיקו ב -7 שלטים מאז 1993 מבלי שנדרשו לשלם כל תשלום לעירייה. 2 .1 .3 לגרסת בן אבא, בין לבין, בסוף שנת 1993 או בתחילת שנת 1994 גובשו בינם לבין העירייה הסכמים נוספים להשכרת חנויות עירוניות (חנויות 2,3 ו 6), לשם הפעלת חנות ירקות, חנות לממכר אביזרי רכב ומתקן רחיצת מכוניות, במתחם הידוע בשם "שוק המעפילים" בעיר חולון (להלן: "ההסכמים"). לגרסת בן אבא, לבקשת היועמ"ש של העירייה דאז, עו"ד יוספה טפירו, ובהתאם לדרישת גורמים שונים בעירייה, באותה המסגרת הועלה על הכתב נושא השילוט, בהתאם לעקרונות הסכם השילוט שהתגבש לפנים, ואשר על פיו פעלו הצדדים (להלן: "נספח השילוט"). לדברי בן אבא, שלא היו מיוצגים במסגרת ההליכים הללו ע"י עו"ד, הם חתמו על ההסכמים ונספח השילוט, כאמור לבקשת יועמ"ש של העירייה דאז, בחדרה של מנכ"לית העירייה. ההסכמים לרבות הנספח הועברו, כך בן אבא, לחתימת רום ובאופן שכעבור מספר חודשים הובא לידיעתם, כי ההסכמים בקשר לחנויות בשוק המעפילים לרבות נספח השילוט אכן נחתמו על ידי האחרון. מכל מקום, ההסכמים החתומים, העתקם או למצער טיוטא שלהם כמו גם של נספח השילוט, אינו מצוי בידי בן אבא. 2 .1 .4 בנוסף להסכמים דנן נערך חוזה בין האחים לבין החברה הכלכלית בעיר ביחס לחנות מספר 1 בשוק המעפילים אשר נחתם ב 23/6/93, והמצוי בידי בן אבא. 2 .1 .5 מוסיפים האחים וטוענים כי במרוצת השנים ולבקשת העירייה נערכו שינויים להסכם השילוט באשר למספר השלטים שבהחזקת האחים וביחס למיקומם, ובאופן שנכון ליום הגשת התביעה מחזיקים האחים ב 6 שלטים בשטחה של עיריית חולון. בן אבא הם שנשאו בעלות הכלכלית שהייתה כרוכה ביישום השינויים כאמור. 2 .1 .6 בן אבא גם נסמכים על רישיון שילוט לצמיתות (נספח א/1 לתיק המוצגים מטעמם) שהינו מסמך רישיון אשר עליו הוטבעה המילה "לצמיתות". המסמך נושא את חותמת העירייה מדור שלטים, נוקב במיקום השלטים ונושא בתחתית את החותמת "מיכאל גופר מהנדס העיר חולון" וחתימתו בליווי תאריך 2.10.97. יצוין כי העירייה טוענת שהמילה "לצמיתות" הוספה על גבי הרישיון, שלא בהרשאתה, הסכמתה או ידיעתה. 2 .1 .7 בן אבא מבססים טענותיהם גם על התנהגות הצדדים לפיה, במהלך כל השנים לא נדרשו האחים ע"י העירייה לשאת בכל תשלום בגין השלטים, בין דמי הרשאה ובין אגרת שילוט. לגרסת בן אבא, דרישת תשלום עבור אגרת שלטים מטעם העירייה נשלחה אליהם לראשונה ולשוכרת השלטים מטעמם, חב' "גל - טל" ביום 23/5/01. פנייה נוספת הייתה כעבור שבוע. ביום 9/7/02 התקבלה אצל בן אבא דרישת היועץ המשפטי של העירייה, מר קמינר, להסרת השלטים על ידם וזאת תוך 14 יום, שאם לא כן תפעל העירייה להסרת השלטים בעצמה. כן נשלחה ביום 11/7/01 דרישת תשלום עבור צריכת החשמל בסך 13,968 ₪. הדרישה להסרת השלטים, ודרישת תשלום בגין השימוש ברשת החשמל העירונית לא נתבעו ע"י העירייה ואינם פלוגתא הדרושה הכרעה בתובענה שלפניי. 2 .1 .8 לטענת בן אבא, הסיבה בעטיה החלה העירייה לבוא בתביעות כלפיהם ובכלל זה תשלום אגרות והסרת השלטים על ידה, נבעה, ככל הנראה, מדרישתה של חברת "מקסימדיה פרסום חוצות בע"מ", הזוכה במכרז שערכה העירייה למתן זיכיון להפעלת עמודי תאורה ברחבי העיר דבר שהיה נמנע, כך בן אבא, באם היה נושא ההסכם בינם ובין העירייה, מוחרג בתנאי המכרז ובאופן המבטיח שההסכם היה ממשיך להתבצע כבעבר. 2 .1 .9 בכתב התביעה טענו בן אבא כי היה ותידחנה טענותיהם בדבר הבטחה מנהלית, ואכיפתה בהתבסס על ההסכם אזי הם זכאים לפיצוי כספי. יצוין כי במקור נטען גם להכרה במעמדם כברי רשות בקרקע אך הטענה נזנחה בסיכומיהם. 2 .1 .10 העירייה דוחה את טענת בן אבא בדבר קיום הסכם שילוט. העירייה אף טוענת כי ככל שניתנו התחייבויות החורגות מהמוסכם בסיכום הפגישה, טענה המוכחשת כשלעצמה, יש להתייחס אליהן בגדר המלצות בלתי מחייבות, שניתנו ע"י חברי העירייה בנסותם להתמודד עם מצוקת האחים והן אינן בגדר הבטחה מנהלית שכן לא התקיימו מבחני הפסיקה המבססים דוקטרינה זו. בנוסף, העירייה מכחישה קיום נספח שילוט באמצעותו מבקשים בן אבא לבסס את טענותיהם, תוך שמוסיפה כי למעט ההסכמים ביחס לחנויות בשוק המעפילים ואשר צורפו כנספחים על ידה, מעולם לא נחתם בין הצדדים נספח שילוט. זאת ועוד, העירייה אף מתכחשת לתוקפו של המסמך הנושא את הכותרת "רשיון לצמיתות" וטוענת כי מעולם לא העניקה רשיון להחזקת שלטים לצמיתות לפי שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העזר. לגרסתה, המילה "לצמיתות" שהוספה בכתב יד על גבי הרישיון זויפה, ומכל מקום אין לראות בחתימתו של מר גופר שהוספה על גבי המסמך כוונה ליתן לו תוקף המחייב לצמיתות. לשיטת העירייה, "סיכום הפגישה" כשלעצמו מעניק לבן אבא הטבות, לתקופה מוגבלת, כעולה מהמסמך עצמו. העירייה נסמכת גם על פניית בן אבא כאמור במכתבם בו הם מודים בתחולה המצומצמת של ההטבות תוך שביקשו את הרחבת ההטבות על דרך הארכת תוקפן לזמן ארוך יותר (נספח ט' לתצהיר העירייה), ואשר לא נענה ואין זאת אלא כי ההסכמות המעוגנות בסיכום הפגישה משקפות את המוסכם. אשר על כן העירייה דוחה את הסעדים הנתבעים ע"י בן אבא בתביעתם. 2 .2 תביעת העירייה 2 .2 .1 העירייה תובעת מבן אבא סך 658,943 ₪ בעבור שניים: אגרת שילוט ותשלום דמי הרשאה בגין הצבת השלטים שבהחזקתם על המקרקעין הציבוריים עבור השנים 1999 -2005. 2 .2 .2 לטענת העירייה, לבן אבא יתרת חוב מצטברת על סך 322,194 ₪, בגין אגרת שילוט עבור השלטים שבהחזקת האחים לפי חוקי העזר שילוט משנת 1998, 2003 וזאת עבור השנים 1999-2005. יתרת החוב חושבה עפ"י תעריפי אגרות השילוט שנקבעו בחוקי העזר לגבי שילוט מהעת הרלבנטית, ובהתאמה למיקום השלטים שהחזיקו בן אבא במרוצת השנים וסוגיהם וכמפורט בתצהירה של הגב' טשקנט. 2 .2 .3 עוד תבעה העירייה סך 336,749 ₪, חוב דמי הרשאה. לשיטת העירייה, הסמכות לגביית אלה קבועה בפקודת העיריות בהתבסס על תשלום שנתי שגבתה העירייה מאת הגופים העסקיים אשר החזיקו ותיחזקו שלטים דומים בתקופה הרלבנטית ובאופן שהסכומים כוללים את השינויים בהתאם למדד כולל חיוב בגין ריבית והפרשי הצמדה מהמועד המיועד לתשלום ועד ליום 31/10/05. לחילופין, טענה העירייה כי בסמכותה לגבות תשלום דמי הרשאה מאת בן אבא כתשלום ראוי כנגד הצבת השלטים שבהחזקתם, המוצבים על קרקע ציבורית ובשיעור אותו היא גובה מאת זכיינים וגופים עסקיים שונים הרוכשים ממנה את זכויות הפרסום על גבי השלטים והמהווה בנסיבות העניין תשלום ראוי. לחילופי חילופין טוענת העירייה כי סמכותה לגבות דמי הרשאה נובעת מחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. 2 .2 .4 בן אבא כפרו בסמכות העירייה לגבות אגרת שילוט מפאת שינוי מצבם לרעה. עוד טענו למניעות מצד העירייה לדרוש תשלום אגרות, לפי שבמשך למעלה מעשור לא התבקש כל תשלום ובכלל זה אגרת שילוט. זאת ועוד, לטענת בן אבא, עד שנת 2003 לעירייה לא הייתה מוקנית סמכות חוקית לגבות אגרת שילוט בגין שלטים שהוצבו בלא רשיון. בדומה, טוענים בן אבא כי חיוב בגין דמי הרשאה, לא כל שכן באופן רטרואקטיבי אינו מצוי בסמכותה של העירייה, ואין זאת אלא מאחר וחיוב כאמור אינו מהווה "תשלום חובה" אותו מוסמכת העירייה לגבות באמצעות חוקי העזר השונים. לגרסת ב"כ בן אבא, הבסיס לגביית דמי הרשאה ושיעורו מקורו בהסכמה. לפיכך, גורסים בן אבא, משלא הונח הבסיס החוקי לגבייה וממילא מאחר ומעולם לא ניתנה על ידם הסכמה לגביית דמי הרשאה, נשמטת הקרקע תחת דרישת העירייה. זאת ועוד, לדברי בן אבא, דרישת התשלום לוקה בשיהוי ניכר שעה שמעולם לא נשלחה אליהם פנייה בדבר תשלום דמי הרשאה הנתבעים וגם בכך טעם לדחות את תביעת העירייה. 3. קודם להגשת התובענה ע"י בן אבא ובעקבות הדרישה להסרת השלטים כאמור, עתרו האחים לבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1368/02) לקבלת צו מניעה קבוע האוסר על העירייה ו/או מי מטעמה לפגוע בשלטים או להסירם. הניסיונות להביא את המחלוקת לידי סיום באמצעות הליך גישור, ואשר עסק בנושאים נוספים השנויים במחלוקת בין הצדדים והחורגים ממסגרת הנושאים בהם נדרש אני להכריע בתובענה שהובאה שלפניי, לא עלו יפה. סופו של דבר, ביוזמת בן אבא נמחקה העתירה המנהלית. 4. במסגרת הדיון בתובענה ולבקשת בן אבא ניתן צו מניעה האוסר על העירייה להסיר ו/או לפגוע בשלטים המחוזקים ע"י בן אבא בתחומה וזאת עד למיצוי התובענה (בש"א 4392/04). בר"ע שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בת"א נמחקה ובאופן שההחלטה כאמור נותרה על כנה (בר"ע 3001/04). 5. במסגרת תביעת בן אבא הוגשו תצהירי התובעים: מר אבנר בן אבא (להלן: "אבנר" או "בן אבא") ומר יואב בן אבא אשר לא העיד ותצהירו נמשך בישיבת ההוכחות. בנוסף, הוגשו לבית המשפט מטעמם גם תצהיר של מר שלמה ארז, חבר מועצת עיריית חולון, סגן ראש העיר כיו"ר ועדת הכספים בין השנים 1989-1993 (להלן: "ארז"); מר שמריהו מיכאל אשר כיהן כחבר מועצת עיריית חולון ומ"מ יו"ר וועדת המשנה לתכנון ובנייה כן החזיק בתיק ההנדסה (להלן: "מיכאל"); מר אליהו נעים, חבר מועצת עיריית חולון, מכהן כיו"ר ההסתדרות במרחב חולון - אזור (להלן: "נעים"); מר יוסף לוינסקי, קבלן, אשר משמש כיו"ר ארגון הקבלנים בחולון, ואף חבר נשיאות התאחדות הקבלנים (להלן: "לוינסקי"). 6. במסגרת תביעת העירייה הוגשו תצהיריהם של מר מוטי ששון, ראש עיריית חולון החל משנת 1993 (להלן: "ששון"); הגב' חנה הרצמן, מנכ"ל העירייה משנת 1993 (להלן: "הרצמן"); מר יצחק וידבסקי, גזבר העירייה, בשנים 91' - 92' שימש כממלא מקום מנכ"ל העירייה (להלן: "וידבסקי"); הגב' יוספה טפירו, היועצת המשפטית של העירייה בשנים 93' - 94' (להלן: "טפירו"); הגב' רינה יוסף, מנהלת מדור השילוט בעירייה בין השנים 97' - 98' (להלן: "יוסף"); הגב' אילנית טשקנט, מנהלת מחלקת חזות העיר מאז 97', אחראית על נושא השילוט בעיר (להלן: "טשקנט"); מר יצחק ליסמן, עוזר מנכ"ל העירייה, בין השנים 94' - 01' (להלן" "ליסמן"). 7. עיקר הפלוגתאות הדרושות להכרעה: הפלוגתא העיקרית הינה מהן ההסכמות שבין הצדדים ותוקפם, המחולקת לתתי שאלות כדלקמן: 7 .1 האם הוכח קיומו של הסכם שילוט, דהיינו רישיון לצמיתות להחזקת 6 שלטים ופטור מאגרת שילוט ודמי הרשאה, כנטען ע"י בן אבא? אם כן, האם בגדר הבטחה מנהלית ברת אכיפה? 7 .2 האם קיים, כנטען ע"י בן אבא, נספח שילוט ביחס לרישיון צמית ופטור מאגרת שילוט, המעגן הסכמה באשר לזכויותיהם של בן אבא, ומה תוקפו? 7 .3 מה דין סיכום הפגישה? האם יש לראותו בגדר התחייבות מנהלית מחייבת? 7 .4 התנהגות הצדדים הלכה למעשה, ומשמעותה. 7 .5 באם התשובות לשאלות הנ"ל הן או למצער ביחס לאחת מהן היא בחיוב, ובאם לא ניתן לאכוף ההתחייבויות יהיה צורך לבחון אם יש מקום לפיצויים? 7 .6 התשובות לשאלות הנ"ל ישליכו על שאלת תשלום אגרת השילוט הנתבעת ע"י העירייה. 7 .7 בנוסף תיבחן שאלת הסמכות לגביית דמי הרשאה ובדבר החיוב, הנתבע ע"י העירייה. 8. ככלל, ממכלול הראיות שהוגשו, תוך יישום ההלכה הפסוקה, עולה מסקנה חד משמעית לפיה ניתנה לבן אבא הבטחה מסוג כלשהו, ובניגוד לטענת העירייה. די בכך שלא נסתרה הטענה כי השלטים שהיו בהחזקת האחים הוסרו בהמשך להבנות שהגיעו אליהם הצדדים וכאמור בסעיף 14 לתצהירו של אבנר בן אבא וכפי שאישר בחקירתו הנגדית (עמ' 47 שורות 13-19). ודוק, לפי שעה איני נדרש לשאלה האם המדובר ב 37 שלטים שהוסרו, או שמא 17 או כל מספר אחר. זאת ועוד, במשך תקופה העולה על עשור לא נגבו האגרות וגם בכך חיזוק, לכאורה, לטענת בן אבא בדבר ההסכמות נשוא הסכם השילוט. לפיכך, שומה עלי לבדוק האם הצליחו בן אבא לבסס את טענתם בדבר קיומו של הסכם שילוט שריר ותקף אשר קיבל את אישורו של רום ועיגן את ההסכמות כנטען על ידם, בדבר רשיון שילוט צמית ופטור מאגרות שילוט שגובשו, לגרסתם, בוועדה. 9. הסכם השילוט 9 .1 לטענת בן אבא, לאחר קיום מספר ישיבות בהן נטלו חלק הגיעו להבנות עם הוועדה הציבורית שהוקמה ביוזמת רום ואשר נמנו עליה גורמים בכירים בעירייה. לדברי בן אבא, הואצלה לוועדה סמכות להתחייב בשם רום ובשם העירייה. ההבנות, כך נטען, קיבלו תוקף של הסכמות במסגרת אישורו של רום. 9 .2 מפאת חשיבותן אציין אותן: 9 .2 .1 בן אבא יפעלו להסרת 37 השלטים אשר בהחזקתם ויתקינו 7 שלטים אשר גודלם ומיקומם ייקבע ע"י מהנדס העיר דאז, מר גופר. 9 .2 .2 בעלות הכלכלית להתקנת השלטים כאמור ישאו האחים. 9 .2 .2 כנגד הסרת השלטים לא יקבלו האחים פיצוי כלשהו, כאשר החזקת 7 השלטים תהא לצמיתות והם יהיו רשאים לנהוג בהם כמנהג בעלים לרבות השכרתם לצדדים שלישיים וגביית דמי שימוש. 9 .2 .4 הוסכם כי בעבור השלטים האמורים יינתן פטור מתשלום אגרת שילוט וגם זאת לצמיתות. 9 .2 .5 שעה שיתעורר הצורך וככל שהדבר יחייב תהא העירייה רשאית להורות לבן אבא על הסרת אי אלו מהשלטים שבהחזקתם והקמת שלט אחר תחתיו, תוך שהובהר כי האחים ישאו בעלות הכרוכה בהעתקת השלטים כאמור וכן יימנעו מהעלאת טענות בדבר הפסדים כספיים בפרק הזמן שבין הסרת השלט להקמת אחר תחתיו. 9 .2 .6 בן אבא זכאים לחבר את השלט עם התאורה שבהחזקתם לתשתית החשמל העירונית ומבלי שבן אבא ישאו בעלותו, תוך שהעירייה התנתה את הסכמתה בכך שחיבור החשמל, ייעשה באמצעות חשמלאי מוסמך. 10. דיון בפתח הדיון אציין כי לא השתכנעתי בדבר גרסת בן אבא לפיה נכרת הסכם שילוט ודין טענה זו להידחות, ואבהיר. 10 .1 על בן אבא נטל ההוכחה בדבר קיום הסכם שילוט מבחינת המוציא מחברו עליו הראיה, ובשיעור הקבוע במשפט האזרחי. לגרסת בן אבא, רום כשלעצמו ו/או בנוסף לוועדה היה נותן ההבטחה, בנסיבות שהעדתו מחויבת. הימנעות בן אבא מלזמן את רום לעדות בפני בית המשפט על מנת שיבהיר את הרקע והנחיצות לכאורה בהקמת וועדה, כמו גם שיאשר את האצלת הסמכות על ידו, כנטען על ידי בן אבא עומדת בעוכרם. לא כל שכן שעה, שלטענתם, אישורו של רום את ההסכם נמסר להם בשיחה עימו וכאמור בסעיף 21 לתצהיר אבנר בן אבא. לא התעלמתי מכך שהעירייה נמנעה מלהעיד את זיסהולץ ושפר אשר בתחום שליטתה אולם אין בכך כדי לאיין את המשקל הראייתי הפועל לחובת בן אבא הנובע, כאמור, מהימנעות העדת רום. 10 .2 ניתן להשתית את מסקנתי בדבר העדר הסכם שילוט גם מעובדת קיומו של סיכום הפגישה. שעה שהצדדים השכילו לתעד את ההסכמות בכתב, באמצעות סיכום הפגישה, אזי הדעת נותנת שאם אכן היה מושג הסכם שילוט, הדבר היה בא לביטוי בכתב בדומה לסיכום הפגישה. איני מאמין לבן אבא, שמסמך כאמור נחתם שכן אם אלה היו הדברים, חזקה על בן אבא שמסמך כזה, או העתקו היה נשמר אצלם, בדומה למסמכים אחרים. 10 .3 טעם נוסף למסקנתי דנן הוא מכתבם של ה"ה בן אבא לעירייה מיום 1.10.92, המתייחס לסיכום הפגישה (להלן: "מכתב ההסתייגות"). במכתב זה מוחים ה"ה בן אבא על כך שסיכום הפגישה אינו כולל את כל ההטבות שהובטחו להם. אם כגרסתם, היה הסכם שילוט, מה פשוט יותר היה לציין במכתב דנן כי סיכום הפגישה סותר או אינו מתיישב כלל עם הסכמות רחבות שבאו לידי ביטוי בסיכום הפגישה. העדר התייחסות במכתב להסכם השילוט שומט איפוא את טענת בן אבא בדבר קיום הסכם שילוט. גם אם אקבל את טענת בן אבא כי סיכום הפגישה מהווה נדבך, רק שלב במסגרת המשא ומתן שסופו הסכם השילוט שגובש, מצופה היה מבן אבא להשיג ולדרוש את הסכם השילוט וכשם שנהגו בפנייתם לעירייה באמצעות מכתב ההסתייגות המלמד על כך שבן אבא יודעים לשמור על זכויותיהם ושעה שלדידם מנסה העירייה לפגוע, הם טורחים להסתייג. העדרו של מכתב מחאה מאוחר למכתב ההסתייגות מחזק את מסקנתי לפיה סיכום הפגישה משקף את המוסכם בין הצדדים. 10 .4 לא התעלמתי מטענת בן אבא בדבר הרקע הכלכלי והחברתי הקשה ממנו באו ומהעובדה כי הינם חסרי השכלה משפטית. אולם, שעה שעובר לתקופה הרלבנטית החזיקו, לטענתם, למעלה מ 15 שנים ב 37 שלטים (עמ' 45 שורות 24-28, עמ' 46 שורה 11 וסעיף 6 לתצהיר אבנר בן אבא), ואשר התפרנסו, לדבריהם, בעיקר מהשכרתם לצדדים שלישיים (עמ' 46 שורה 20 לתצהיר של אבנר), חזקה עליהם כי היו ערים לנוהג בעולם העסקי בדבר הנחיצות באסמכתאות המעידות על הסכם השילוט. לפיכך גם אם טעיתי ומכתב ההסתייגות לא סותם את הגולל על הטענה בדבר הטבות רחבות כאמור מצופה היה מהם לעמוד על קבלת הסכם השילוט אשר קיבל את אישורו של רום, כטענתם, וחזקה עליהם שאם אכן היה הסכם שילוט הם היו דואגים שיבוא לידי ביטוי בכתב וחזקה שמסמך יקר ערך זה, היה נשמר על ידם בקפידה, או למצער מצופה היה שיהיה בידם ההסכם שגובש לפני העברתו לאישור האחרון או לחילופי חילופין טיוטות שגובשו במהלך ישיבות הוועדה בעניינם והמבססות הטבות רחבות מאלה המעוגנות במסמך סיכום הפגישה. 10 .5 מעבר לדרוש, בן אבא לא הרימו הנטל ולא הוכיחו כי ניתנה להם הבטחה שלטונית מחייבת; לא הונחה תשתית עובדתית בדבר מיהות חברי הוועדה ומהות ההחלטות שהתקבלו על ידה לכאורה, החלטות המהוות לגרסת בן אבא, הוראות הסכם השילוט (וכמפורט בסעיף 20 בהמשך) וגם בכך טעם לדחות טענתם ככל הנוגע להסכם השילוט. אפנה בהקשר זה לדברי כב' הנשיא ברק בבג"צ 5853/04 אמנה נ' ראש הממשלה, פד"י נט(2) 289, 293: הלכה היא כי הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד-משמעית. כך, על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה, וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרדא (ראו בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי [1], בעמ' 706). כמו כן עליה להינתן על-ידי האורגן המוסמך לתתה (ראו: בג"ץ 135/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה [2], בעמ'676; בג"ץ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות [3], בעמ' 474). 10 6 סוף דבר, שעה שאין בידי ה"ה בן אבא להציג הסכם שילוט ומנגד קיים מכתב ההסתייגות במסגרתו מודים כאמור בן אבא בדלות ההטבות ומבקשים הרחבתן אין לי אלא לקבוע כי לא הונח ע"י בן אבא המסד העובדתי ובן אבא לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ לפתחם, בדבר קיומו של הסכם שילוט, הוראותיו והשלכתו על היחסים בין הצדדים. משקבעתי כי דין טענת בן אבא בדבר תחולתו של הסכם השילוט ביחסים בין הצדדים להידחות, שומה עלי לבדוק האם ההטבות הנטענות ע"י בן אבא, במתכונת הרישיון לצמיתות והפטור מתשלום אגרות מעוגנות כנטען על ידם, בנספח השילוט. 11. נספח השילוט האם הוכח קיומו של נספח השילוט אשר העתק הימנו לא מצוי בידי בן אבא ואשר לדבריהם שיקף את הקביעות שגובשו במסגרת הוועדה והמהוות את הסכם השילוט ובעיקר בדבר רשיון ופטור מתשלום אגרות לצמיתות? זו השאלה הטעונה הכרעה. 11 .1 לטענת האחים, במסגרת התקשרותם עם העירייה בקשר להשכרת מס' חנויות בעיר ולבקשת היועמ"ש של העירייה דאז, הגב' טפירו, בשם גורמים שונים בעירייה, כך לטענתה, נחתם גם מסמך בקשר עם נושא השילוט (נספח השילוט). לדברי בן אבא, הנספח חזר על ההסכמות שגובשו במסגרת הוועדה ואשר על פיהן פעלו באופן הדדי הצדדים במרוצת השנים. לגרסת בן אבא, נספח השילוט אשר העתק הימנו לא מצוי בידם נחתם במעמד הגב' טפירו והועבר לאישור וחתימת ראש העיר, מר מוטי ששון. מכל מקום, הובהר להם בחלוף מס' חודשים ע"י היועמ"ש כי החוזים נמצאים חתומים אצל מנכ"ל העירייה, הגב' הרצמן, כך האחים. 11 .2 מוסיפים בן אבא וטוענים כי ניסיונם להשיג את ההסכמים בקשר עם החנויות בשוק המעפילים, שנחתמו בסוף שנת 93' או תחילת שנת 94' מאת העירייה, במסגרת ההתנהלות אל מול החברה הכלכלית לפיתוח חולון (להלן: החברה הכלכלית) בשנת 2001 לשם חתימה על הסכם המתייחס לכל המתחם שמשמש את עסקם (נספח יג' לתיק המוצגים מטעמם), לא עלה יפה. מכל מקום הובהר ע"י ב"כ החברה הכלכלית לפיתוח חולון, מר צבי מורג, כי, לדברי העירייה, חוזה כאמור לא מצוי בידה. הדברים כאמור, לטענת בן אבא, עומדים בסתירה לתרשומת פנימית של מנכ"ל החברה הכלכלית בעת הרלבנטית, מר יעקב (ג'קי) אבן (נספח יד' לתיק המוצגים). לטענת בן אבא, המסמך שצורף מטעמה (נספח י' לתיק המוצגים מטעמה) אינו אלא טיוטא מוקדמת המשקפת רק את הפן הטכני בהסכם ובאופן שגוף החוזה "נעלם" (וראה (עמ' 49 שורות 19-20). מוסיפים בן אבא כי הטענה לפיה ההסכם החתום לא מצוי בידה נגועה בחוסר תום לב, ומכל מקום שעה, שלשיטתם, נטל ההוכחה שהועבר לכתפי העירייה לא הורם, יש לקבל את גרסתם לפיה נספח השילוט הכיל את ההסכמות כנטען על ידם ומחייב את העירייה. 11 .3 העירייה דחתה את טענת בן אבא בדבר קיומו של נספח שילוט וטענה כי מלבד הסכם משנת 1994 המתייחס לחנויות מס' 2,3 במתחם שוק המעפילים, לא נחתם בין הצדדים כל הסכם וממילא לא נחתם נספח שילוט אשר לא הוצג ע"י בן אבא. מכל מקום, הוסיפה העירייה כי בעובדה שבן אבא צירפו לבקשה לקבלת רשיון עסק לחנויות, הסכמים הזהים להסכמים המצויים בידי העירייה, יש כדי לתמוך בטענתה כי מעולם לא נחתם נספח שילוט. 12. דיון 12 .1 טענת בן אבא לפיה במסגרת ההסכמים עם העירייה המסדירים את השכרת החנויות בשוק המעפילים על ידם, נדרשו על ידי העירייה להעלות על הכתב גם את נושא השילוט אינה מתיישבת עם השכל הישר ושורת ההיגיון, ואבהיר. לא זו בלבד שלא ניתן טעם ענייני והמניח את הדעת לטענת בן אבא כאמור, אלא איזו רבותא הייתה לכאורה לחזור בשנית על עיגון ההסכמות במסגרת נספח שילוט שעה שלדבריהם היה קיים הסכם שילוט המסדיר לכאורה את החזקת השלטים על ידם לרבות הפטור מתשלום אגרות ואשר על פיו התנהלו לכאורה הצדדים? שאני. 12 .2 ככלל לא מצאתי את עדותו של אבנר בן אבא מהימנה ובאופן שדין טענות בן אבא בדבר נספח השילוט שנחתם עם העירייה לצד ההסכמי השכירות, כמו גם קיום הסכם שילוט, להידחות: 12 .2 .1בן אבא ציין בתצהירו כי נושא השילוט הוסדר בנספח לצד החוזים בקשר עם השכרת החנויות בשוק המעפילים, לבקשת העירייה או מי מטעמה (סעיף 50). אולם בחקירתו הנגדית השיב כי הוא זה שביקש להוסיף את הנספח "שיהיה מסודר" (עמ' 50 שורה 22) וכאמור בשורות 23-29. 12 .2 .2 בן אבא לא דק פורתא שעה שטען כי החוזה שנחתם בסוף שנת 93', תחילת שנת 94' בקשר עם החנויות 2,3 ו6 והמתקן לרחיצת המכוניות. לתמיכה בדבריו צירף את תרשומות של מר נעים (נספח ל"א) אשר נטען כי ליווה אותם בפגישות אל מול העירייה. הסתבר כי התרשומות הן משנת 95'-96', ומאוחרות להסכמים שנחתמו בשנת 94', במסגרתן הוסדר לכאורה גם המתקן לרחיצת מכוניות. בחקירתו הנגדית הסתבך בן אבא כשהשיב כי נושא שטיפת המכוניות בהן נעים נטל חלק לא נכלל במסגרת ההסכם משנת 93' אשר התייחס לחנויות 2,3 ו6 (עמ' 51 שורות 11-17), ובהמשך תיקן והשיב "6 (הכוונה לחנות מספר 6- א.א) אני קורא לו היום מתקן מכוניות. זה אותו דבר" (עמ' 51 שורה 21), ולשאלת ביהמ"ש, משנשאל האם נושא מתקן הרחצה נסגר בשנת 93'-94' השיב "יכול להיות" (עמ' 51 שורות 25-27). אוסיף כי באמור על ידו בהבהרות במסגרת החקירה החוזרת אין בכדי לשנות את מסקנתי כאמור. 12 .3 גם בעדותו של נעים אשר העיד מטעם בן אבא כי ראה את נספח השילוט "הרבה פעמים" (עמ' 13 שורות 23-24), אין כדי לאשש את גרסת האחים שעה שהשיב כי לא ראה את החוזה ביחס לחנויות בשוק המעפילים ולא יודע מה הנוסח הסופי שהתגבש (עמ' 13 שורות 16-19) וממילא ביחס להסכם השילוט השיב "לא ראיתי נספח כזה לחוזה השכירות." (עמ' 13 שורה 21). לעומת זאת, מקבל אני את דברי הגב' הרצמן בתצהירה אשר טענה כי לא ניהלה עם האחים מו"מ ביחס להסכם שילוט, לא חתמה על הנספח וכאמור בסעיף 6 לתצהירה, אשר לא נחקרה על כך וממילא דבריה לא נסתרו. 12 .4 התנהלות האחים באופן שלא דרשו בכתב מאת העירייה את ההסכמים שנחתמו, לדבריהם, בסוף שנת 93' או תחילת שנת 94' אלא לראשונה ביום 1/7/01, עומדת להם לרועץ. מצופה היה מבן אבא, שכפי שציינתי, יודעים לעמוד על זכויותיהם, כי ינקטו משנה זהירות ויצטיידו בהסכמים העוסקים בחנויות בשוק המעפילים ובכלל זה בנספח השילוט הרלבנטי לתובענה שהובאה בפניי. לא כל שכן שעה שהתנהלות בן אבא מלמדת כי בהזדמנויות אחרות כך נהגו ובאופן שהחוזה במסגרתו התקשרו עם החברה הכלכלית העירונית ביום 23/6/93 בקשר לחנות מס' 1 בשוק המעפילים נמצא ברשותם. אוסיף כי שעה שכטענתם לא נענו בקשותיהם לקבל העתק של הסכם השכירות (עמ' 49 שורה 7-10) מצופה היה מהם כי יעלו את דרישתם על הכתב כפי שנהגו לפנים ואפנה בהקשר זה למכתב ההסתייגות. עוד אוסיף כי הטענה בדבר הטעם להימנעותם של האחים מלבקש את ההסכמים וזאת מפאת הדרך הנאותה שבה נהגה כלפיהם העירייה (וכנטען בסעיף 35 לתצהירו של אבנר בן אבא) וכן מאחר ו"והיא (המנכ"לית - הוספה שלי א.א) עשתה למעשה כמה ניירות ואמרה לי לחתום שיהיה בסדר ושאהיה בריא ואמרה לי ללכת אלוהים אהב אותי" (עמ' 49 שורות 1-3 וכן ראה שורות 4-5), לאו סיבות הן ואינן יכולות לשמש הצדקה עניינית ובאופן שתסיר או למצער תגרע מהעול הרובץ לפתחם. 12 .5 לא התעלמתי מנספח יד' לתצהירי בן אבא הנושא את הכותרת "הנידון: תרשומת מיום 12.2.2001 "הנחזה להיות מסמך פנימי שנכתב ע"י מר יעקב (ג'קי) אבן המשמש כמנכל החברה הכלכלית משנת 94' אשר נחקר על הדברים, אך מצאתי כי אין בו כדי לתמוך בטענת האחים. די בכך שהתרשומת עוסקת בנושא השכירות של האחים בן אבא במתחם שוק המעפילים (כנלמד משורות 1-2 לנספח), ומבלי להתייחס לנושא השילוט, כדי לתמוך במסקנתי. 12 .6זאת ועוד, תמוהה בעיניי העובדה כי במסגרת הפנייה לעירייה בדבר ההסתייגות מהדרישה לתשלום אגרת שילוט (נספח ט' לתיק המוצגים מטעם בן אבא הנושא את התאריך 2.7.2001), לא הייתה שום התייחסות לנספח השילוט, המסדיר לכאורה גם את נושא הפטור מתשלום אגרה. מה פשוט היה יותר מבחינת בן אבא לסתום את הגולל על דרישת התשלום, בהפניה לנספח השילוט משנת 93' - 94'? מצופה היה כי לצורך ביסוס תחולת הפטור הנטען תהא לכל הפחות התייחסות לנספח השילוט ואף באותה הזדמנות דרישה לקבלו. לא כל שכן שעה שכבר באותה תקופה ממש נדרשו בן אבא להשיג את החוזים בקשר עם החנויות בשוק המעפילים, ואשר כנטען ע"י בן אבא נספח השילוט מצוי לצידם, מאת החברה הכלכלית והעירייה (נספחים טו' - טז' לתיק המוצגים מטעם בן אבא) ובאופן שיכול היה לסייע בידי האחים בהתנהלותם מול האחרונות בקשר עם חתימה על חוזה המסדיר את החנויות המשמשות לעסקם במתחם ואשר בסופו של יום לא נחתם. סופו של דבר, דין טענת בן אבא בדבר קיומו של נספח השילוט לרבות עיגון ההטבות הנטענות מכוחו, להידחות. 13. שעה שמצאתי כי דין טענות בן אבא בדבר הסכם השילוט ונספח השילוט, להידחות, שומה עלי לבדוק את תוקפו ונפקותו של רשיון לצמיתות שבידם; האם הרישיון עליו מתנוססת המילה "לצמיתות" מהווה ראיה לטענת בן אבא בדבר מתן רישיון לעד לשלטים המוחזקים על ידם? 14. רשיון לצמיתות 14 .1 לטענת בן אבא את הרישיון לצמיתות הנושא את הכותרת "רשיון להחזקת שלטים לשנת לצמיתות" (נספח א/1 לתיק המוצגים מטעמם), קיבלו כמות שהוא ומבלי שהוספה על ידם המילה "לצמיתות" תוך שהם דוחים את טענת העירייה לפיהן התיבה הוספה באמצעות זיוף. לגרסתם, שעה שהרישיון, משקף את ההסכם בינם ובין העירייה ואשר ממילא באותה תקופה לא טענו כלפיהם אחרת, אזי אין לדבר נפקות משפטית אף אם הוספה המילה "לצמיתות" וכאמור בסעיף 16.4 לסיכומים שהוגשו מטעמם. 14 .2 העירייה דוחה את הטענה בדבר הנפקת רישיון לצמיתות. לטעמה, רישיון לצמיתות אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק העזר וטוענת שרישיון כאמור מעולם לא הונפק מטעמה לטובת מאן דהוא. 15. נקבע בזאת כי המסמך נושא הכותרת "רשיון לצמיתות" (נספח א/1 לתיק המוצגים של בן אבא), אינו יכול להיות מחייב ובעל נפקות כלפי העירייה כפי שמבקשים לייחס לו בן אבא, ואבהיר. עדותה של הגב' בן יוסף שהייתה מנהלת מדור השילוט בעירייה בשנים הרלבנטיות, לפיה לא נתנה בידי האחים את המסמך, הנחזה להיות רשיון לצמיתות, אמינים עלי. מסקנתי דנן היא תוך שהתחשבתי בכך שלא צורפה חוות דעת המאמתת את השערתה כי התיבה "לצמיתות" המופיעה על גבי המסמך נחזית להיות מזויפת. גם לדברי אבנר, המסמך כאמור לא ניתן לו מאת בן יוסף. לגרסתו, כפי שנטענה לראשונה בחקירתו הנגדית הרשיון, לכאורה, נמסר לידם, באמצעות מר שלמה ארז (עמ' 47 שורות 28-30, עמ' 48 שורה 13) אשר לא התייחס לכך בתצהירו, לא נשאל על כך בחקירתו וממילא לא אישר את הדברים. ודוק, אפילו ניתן המסמך בידי בן אבא ע"י ארז, כנטען על ידם ומבלי לקבוע דבר לגופו, ממילא לא יכולה להיות לו נפקות מחייבת שעה שהסמכות ליתן רישיון כאמור אינה מסורה לו. אוסיף שאמינים עלי דברי מר גופר אשר טען כי הוא אינו נוהג לחתום על רישיונות, לא הוסיף את המילה לצמיתות, כי חתימתו הוספה שעה שהתיבה כבר הופיעה על גבי המסמך ומכל מקום לא התכוון בחתימתו ליתן תוקף מחייב בדבר מתן רישיון שילוט לצמיתות לאחים (וראה עמ' 20 לפרוטוקול). כן אמינה עלי גרסתו לפיה את המכתב הנושא את התאריך 23.2.99 (נספח ו' למוצגי התובעים) רשם לבקשת בן אבא, בהסתמך עליהם ובאופן שניזון אך ורק מהאמור על ידם (וראה עמ' 22 שורות 13, 21-23) ולפיכך אין בו כל משקל ראייתי המחזק את טענותיהם. סיכום הפגישה 16. משמצאתי כי אין אחיזה לטענת בן אבא בדבר ההטבות הגורפות שלכאורה ניתנו להם מאת העירייה או מי באמצעותה, חוזר לכאורה על מכונו "סיכום הפגישה" המסמך היחיד שהוצג, המעגן, לכאורה, את ההסכמות בין הצדדים שאת נפקותו יש לבחון. סיכום הפגישה מעניק לבן אבא הזכות להחזיק בשלטים והנחה בשיעור של 90% לתקופה של שנתיים (1992- 1993). העירייה טוענת כי סיכום הפגישה אינו מקנה רישיון לצמיתות. 17. מהראיות עולה כי סיכום הפגישה העניק לבן אבא זכות להחזקת 6 שלטים בתמורה להסרת יתרת השלטים תוך מתן הנחה בתשלום אגרת שילוט בשיעור 90% ולשנים 92' - 93' בלבד. במסגרת סיכום הפגישה נכלל גם תנאי של מתן רישיון לצמיתות בששה שלטים, אחרת אין כל הגיון בוויתור של בן אבא על החזקת עשרות שלטים אחרים ומבלי לקבל תמורה. נדבך נוסף למסקנתי בכך הינו בכך שלא נקצב מועד בסיכום הפגישה באשר להפסקת השימוש בשלטים, כפי שמצופה היה אילו ההסכמה הייתה לתקופה מוגבלת. "השתיקה" בסיכום הפגישה לגבי משך הזמן בו יחזיקו בן אבא השלטים, אחת משמעה, שאין מגבלת זמן בעניין. עם זאת עולה מסיכום הפגישה שעל בן אבא לשאת בתשלום אגרת שילוט בשיעור 10% לשנת 92' -93' ובתשלום מלא ליתר השנים בהם השלטים בחזקתם שכן אחרת לא נקבע בסיכום הפגישה הנחה לשנתיים בלבד באגרת השילוט. 18. לאור מסקנתי כאמור, שומה עלי, לבחון האם סיכום הפגישה מגיע כדי הבטחה מנהלית להחזקה בשלטים לצמיתות, לפי הדוקטרינה הנוהגת בעניין. 19. הבטחה מנהלית המקור הנורמטיבי אין חולק כי נושא ההבטחה המנהלית טרם הוסדר ע"י המחוקק, כאשר הפסיקה יצקה תוכן לדוקטרינה זו, וקבעה כי לצורך ביסוס הבטחה מנהלית, דרושים ארבעה תנאים מצטברים: 19 .1 נותן ההבטחה היה מוסמך לתתה; 19 .2 לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי; 19 .3 נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחריה; 19 .4 אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה; ראה בג"צ 135/75 סאי טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673 19 .5 עמדת הצדדים ביחס לתנאים: נותן ההבטחה היה בעל הסמכות לתיתה לדברי בן אבא, ההבטחה ניתנה במסגרת הסמכות החוקית המוקנית לנותנה, ראש העיר, דאז מר רום, בשניים: הסמכות הכללית שהוקנתה לו באמצעות פקודת העיריות, ובאמצעות חוק העזר (שילוט) 1962; הוראת סעיף 2(א) המייחדת את קבלת הרשיון לפרסום שילוט על תנאיו לראש העירייה. לגרסת בן אבא, רום האציל על הוועדה שמינה להסדיר את שלטי בן אבא, ולקבל החלטות מחייבות ואף אישר את כלל ההחלטות שהתקבלו על ידה ביחס אליהם. מוסיפים בן אבא כי יואב לא נחקר על כך, וטענתם כאמור לא נסתרה. לטענת האחים בן אבא, את ההבטחה בדבר רישיון לצמיתות, ניתן לממש על דרך חידוש הרישיון מדי שנה. זאת ועוד, לגרסת בן אבא שעה שהוחלט על מתן הרישיון אין ליתן משמעות יתרה לעובדה כי הפטור לא הוצא מהכוח אל הפועל, ובאופן שבן אבא שוללים את ניסיונה של העירייה להיבנות מ"מחדלה הטכני", כך כהגדרתם, ולהתנער מהסיכום אליו הגיעו הצדדים, לדבריהם. לשיטת בן אבא, גם על פי עקרון הבטלות היחסית, אין בפגם הטכני, לגרסתם, שנפל באי הוצאת הרישיון הצמית, כדי להביא לידי בטלות ההתחייבות המנהלית. העירייה טוענת כי ההבטחה לוקה בחוסר חוקיות ומשתיתה את טענתה בדבר חוסר סמכות ליתן הבטחה מנהלית, על שניים: חוסר סמכות מהותית וחוסר סמכות פונקציונאלית. לטענת העירייה, לראש העיר לא הייתה סמכות ליתן לנתבעים רישיון להחזיק בשלטים ולפיכך אם ניתנה לבן אבא הבטחה כאמור ע"י ראש העיר או מי מטעמו, טענה המוכחשת כלשעצמה, אזי היא ניתנה בלא סמכות מבחינה מהותית ובאופן שלא מאפשר אכיפתה בנסיבות העניין. העירייה כופרת גם בסמכות הוועדה ליתן החלטות אפקטיביות ומחייבות בבחינת חוסר סמכות פונקציונאלית. בין היתר, מצביעה העירייה על כך, שהנתבעים לא הוכיחו את המקור החוקי להקמת הוועדה ועל המקור ממנה ינקה את סמכויותיה לפעול באותו האופן לא הוצג מטעמה "כתב מינוי" מטעם ראש העיר וכן לא הוכיחו כי ראש העיר אישר את החלטותיה. אשר על כן, לשיטת העירייה, אפילו ניתנה הבטחה ע"י הוועדה, היא ניתנה בלא סמכות והחלטותיה בטלות. מוסיפה העירייה כי הפרשנות אותה מציעים בן אבא בדבר רישיון "לצמיתות" המתחדש מדי שנה מהווה עקיפה של הוראות חוק העזר, וממילא אפילו תתקבל גרסת בן אבא לפיה מימוש הבטחת ראש העיר יכולה הייתה לרקום עור וגידים באמצעות חידוש הרשיון מדי שנה, לשיטתה, לא הוכיחו בן אבא כי אכן כך נהגו כלפיהם. 20. חוק העזר (שילוט) חולון, כנוסחו מעת לעת, מסדיר את נושא הצבת השילוט בעיר ובכלל זה קבלת רשיון שילוט וגביית אגרות. מקור סמכות ראש העיר בתקופה הרבלנטית ליתן רשיון להצבת שילוט הינו סעיף 2(א) לחוק העזר (שילוט) במתכונתו משנת 1962, וכלשונו: "לא יפרסם אדם מודעה ולא יציג שלט בתחום העיריה, אלא לפי רשיון מאת ראש העיריה ובהתאם לתנאי הרשיון ואלא אם המודעה או השלט כתובים..." סעיף ההגדרות מבהיר: "ראש העיר - לרבות אדם שהוסמך על ידיו בכתב;" סעיף 2(ז) לחוק העזר מסדיר את תוקפו של הרשיון וקובע: " תקפו של רשיון להצגת שלט הוא עד 31 בדצמבר של השנה שבה ניתן" 21. בחנתי את חוק העזר וטענות הצדדים ומצאתי כי דין טענת העירייה בדבר חוסר סמכות מהותית ביחס לרישיון להצבת השילוט לצמיתות להתקבל, ואבהיר. הוראת סעיף 2(ז) לחוק העזר משנת 1962 קוצבת את תוקפו של רישיון השילוט לתקופה מקסימאלית בת שנה, ובאופן שפוקע ב 31 בדצמבר בשנה שבה ניתן. לשונה של הוראת החוק ברורה ואינה מותירה שיקול דעת, בידי ראש העיר או מי מטעמו, להאריך את תוקפו של הרישיון. בחוק העזר משנת 98' ההוראה המסדירה את תוקף רשיון השילוט קובעת: "רישיון לשילוט יפקע ב - 31 בדצמבר בשנה שבה ניתן, אלא אם כן צוין ברשיון מועד" (ההדגשה לא במקור - א.א), הוראה דומה מופיעה בסעיף 7 לחוק העזר משנת 2003. מכאן עולה כי שעה שמחוקק המשנה ביקש לאפשר מתן רישיון לתקופה החורגת מתום התקופה הקלנדארית של השנה שבה ניתן, הוסדר הנושא מפורשות בחוק. יש בכך כדי ללמד על הסדר שלילי בדבר האפשרות למתן רישיון לתקופה שמעבר ל 31 בדצמבר לשנה שבה ניתן וביישום לנסיבות המקרה, על הרישיון לאחים בן אבא. אם כך, שעה שהחוק כלל לא מתיר שיקול דעת לראש העיר בכל הנוגע לתוקפו של רשיון השילוט, ממילא איפוא נשמטת הטענה בדבר תוקף אישור הרישיון לצמיתות הנטען ע"י בן אבא כי ניתן ע"י הוועדה הנאצלת, לכאורה, וכלל שניתנו התחייבויות כאמור ניתנו הן שלא בסמכות. אין בידי לקבל את פירוש ב"כ בן אבא לאופן בו ניתן יהיה לממש את הרישיון לצמיתות על דרך חידוש הרישיון משנה לשנה וזאת מן הטעם שלשון החוק בהיבט המילולי ברורה וקוצבת את תוקפו של רישיון השילוט עם תום השנה הקלנדארית שבה ניתן. הפירוש המוצע ע"י בן אבא הוא מאולץ, מנוגד ללשון החוק או למצער אינו עולה בקנה אחד עם נוסחו ועם רוח החוק. לא התעלמתי מעדי בן אבא אשר טענו כי ניתן לאחים רשיון צמית, אך אין הוועדה או מי מטעם העירייה יכולים לקנות סמכות וליתן הכרעות מחייבות בדבר מתן רשיון לצמיתות, מקום שהחוק בהיר ותוחם ברורות את גבולות הסמכות, ואבהיר. אפילו אניח כי לוועדה הואצלה סמכות על ידי ראש העיר כדי ליתן מענה לנושא השילוט של בן אבא, אשר מסופקני אם כך היו פני הדברים, אזי החלטות במתכונת הנטענת ע"י בן אבא וככל שמתייחסות לנושא רישיון השילוט לצמיתות, ניתנו שלא בסמכות ולפיכך הינן בלתי מחייבות. אפנה בהקשר זה לדברי המלומד פרופ' ברוך ברכה בספרו: "בראש ובראשונה ברור שבכוחה של הרשות לאצול אך סמכויות שיש לה, שהרי "מה שאסור לרב, למשמשו לא כל שכן".ברוך ברכה משפט מנהלי ביצוע האצילה והשלכותיה עמ' 188. 22. מעבר לדרוש, לא התעלמתי מעדי בן אבא, חברי הוועדה, אשר תמכו בטענות בן אבא בדבר הרשיון הצמית. בין היתר, עדות גופר בעמ' 19 שורות 10-12 "בסופו של דבר הוחלט לתת להם לצמיתות." אך ככלל עדויות חברי הוועדה בדבר אופיה, מהות תפקידה וסדרי עבודתה סתרו זה את זה או למצער לא התיישבו האחד עם השני ובאופן שאין בידי לקבל את טענת בן אבא בדבר כוחן המחייב לכאורה של ההחלטות שהתקבלו במסגרת הוועדה ובמתכונת הנטענת ע"י בן אבא. די אם אפנה לפער בעדויות בדבר הרקע להקמת הוועדה: שעה שאבנר בן אבא טען "משה רום רצה לעשות סדר..." (עמ' 47 שורות 2-4), טען לעומתו מר שמריהו בעמ' 9 שורות 15-19 כי על מנת למסד את נושא הפרסום בעיר באמצעות יזמים התעורר הצורך להסרת השלטים בעיר ומר גופר אישר הדברים שורות 8-11, לעומתם טען כאמור וידבסקי כי "לא הייתה ועדה" (עמ' 37 שורה 26). בנוסף, מרבית חברי הוועדה טענו כי הוועדה התכנסה למספר ישיבות (וראה דברי ארז בעניין זה עמ' 6 שורות 1-2, דברי שמריהו עמ' 9 שורות 15-16, דברי גופר עמ' 17 שורות 13-14, עמ' 19 שורה 11) אל מולם טען וידבסקי אחרת (וכאמור בעמ' 37 שורות 26-28). לגופו, התרשמתי שחברי הוועדה לא היו בקיאים בחוק העזר המסדיר את הנושא אשר לגביו הייתה אמורה, לכאורה, ליתן הכרעות מחייבות (וראה עמ' 6 שורות 12-13, 29-30 לעדותו של מר ארז, עמ' 9 שורות 1-3, 5 לתצהירו של מר שמריהו). זאת ועוד, מר ארז העיד, כאמור, כי ניתן לאחים פטור צמית מתשלום אגרה אך בהמשך טען "הועדה לא נתנה, היא המליצה. לא אישרנו ולא חתמנו." עמ' 6 שורה 17, ובהמשך בשורה 21 "מדובר בהחלטת המלצה." ואשר לא ידע הכיצד ליישב את הפער בין דבריו בדבר פטור הצמית לכאורה ובין האמור במסמך סיכום הפגישה בדבר פטור בשיעור של 90% מתשלום האגרה וזאת עבור השנים 92' -93' (עמ' 7 שורות 17-19), וכמוהו גם שמריהו בעמ' 9 שורות 22-23. זאת ועוד, מר גופר אשר נשאל ביחס למכתב ההסתייגות שנשלח אליו במסגרתו התבקשו הקלות נוספות ע"י האחים השיב: "התחום של אגרות וכל מיני הטבות לא היה בתחום שלי... בנושא האגרות נציג הגזברות, מר וידבסקי..." וכאמור בעמ' 19 שורות 18-22). מר וידבסקי אשר בשנים הרלבנטיות כיהן כאחראי מדור השילוט שנמצא תחת כיפת הגזברות דחה מכל וכל את הטענות בדבר מתן הרישיון והפטור מתשלום אגרה, לצמיתות "לא ייתכן. אני חי בעירייה שנים רבות. אני מגביל זאת לתקופות של שנה חד משמעית (עמ' 37 שורה 26). סופו של דבר, לראש העיר או למצער לוועדה לא הייתה סמכות לקבל החלטות מחייבות בדבר רישיון לצמיתות. 23. מאחר ומצאתי כי אין תחולה למבחן הראשון מבין ארבעת מבחני הפסיקה המבססים את דוקטרינת ה"הבטחה המנהלית" מתייתר איפוא, הצורך בבחינת יתר המבחנים הדרושים עפ"י הדוקטרינה. 24. גם אם נפלה שגגה תחת ידי ולאחים בן אבא ניתנה הבטחה מנהלית כנטען על ידם, מצאתי כי דינה להידחות מפאת הצדק חוקי; די בכך שההבטחה לכאורה ניתנה בניגוד לקבוע בחוק הקובע כאמור כי תוקפו של רשיון השילוט יפוג עם תום השנה הקלנדארית. 25. מעבר לדרוש, אפילו הייתי מגיע לכלל מסקנה לפיה ניתנה לבן אבא הבטחה מנהלית, כנטען על ידם, אין מקום להורות על אכיפתה בנסיבות העניין לפי שניתנה בחריגה מסמכות. אפנה בהקשר זה למלומד פרופ' ברכה בספרו: "בית המשפט לא יאכוף, דרך כלל, הבטחה מינהלית שניתנה על ידי גוף שלטוני שאינו מוסמך לתיתה. עקרון חוקיות המינהל הוא אבן יסוד במשפט הציבורי ומורה כי רשות מינהלית נהנית אך מהסמכויות שהוקנו לה מכח הדין. התיימרה הרשות לחרוג מגדר סמכויותיה, יוצאת היא מתחום הכרתו של הדין, ומבחינתו, "מעשיה כמותם ולא היו" " (ברוך ברכה משפט מינהלי כרך א' עמ' 35). כן ראה: "לפיכך, גם מבלי לקבוע עמדה לגבי המחלוקת העובדתית בדבר הבטחות שניתנו לעותרת, אין בכוחו של בית המשפט להעניק לעותרת סעד מן הטעם הפשוט שמתן היתר הבניה לעותרת כמבוקש על ידה, עומד בניגוד לחוק." בג"צ 111/89 רובינשטיין ושות' נ' הועדה המחוזית פ"ד מה(2) 133 , 138. הרציונאל ביסוד הימנעות מאכיפה הובהר בבג"צ 585/01 קלכמן ואח' נ' ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז תק-על 2003(4), 279 , 287: "אי אכיפתה של הבטחה אשר ניתנה בחוסר סמכות נועדה להגן על אינטרס ציבורי מובהק - למנוע מצב שבו אדם הנושא בתפקיד ציבורי יוכל להבטיח את הישר בעיניו, והרשות הציבורית תחוייב לעמוד מאחורי הבטחתו ותחוייב לשאת בעולה של הבטחה זו. הכרה בתקפות הבטחה כזו עלולה לקעקע את יסודות המינהל הציבורי ולשבש את מערכות הניהול הארגוניות והכספיות של המערכת הציבורית." סוף דבר, סיכום הפגישה אינו יכול להוות מסמך המשקף התחייבויות ברות תוקף ומחייבות את העירייה כלפי בן אבא לפי שהוראותיו מנוגדות ללשון החוק. 26. התנהגות הצדדים 26 .1 בן אבא מצביעים על התנהגות הצדדים במשך השנים, לפיה הם החזיקו בפועל בשלטים מבלי לשלם כל תשלום עבור השימוש והחזקה לרבות אגרות ואשר, לשיטתם, מקימה מצג המחייב את העירייה ובאופן היוצר מניעות ו/או השתק מצידה לטעון אחרת. 26 .2 השאלה הראשונה הדרושה לבירור הינה האם התנהלות העירייה עולה כדי מצגים מחייבים? ככלל אין ספק כי העירייה התנהלה מול בן אבא באופן המקים מצג כלפיהם בדבר פטור מתשלום אגרות ורישיון לשלטים שבהחזקתם, אך מצאתי כי אמנם קיים מצג אך כזה אשר אינו עולה כדי מצג לפיו לבן אבא פטור מתשלום אגרות ורשיון לצמיתות, ואבהיר. עיינתי באישורים שהוצאו מאת גופר בדבר העתקת השלטים ממקום למקום, ואשר להבנתי אליהם התייחסה הגב' הרצמן כשהשיבה בחקירתה "ראיתי שיש מסמך לצמיתות" בעמ' 31 שורות 8-9, כמו גם נספח יב' שמתנוססת על גביו התיבה "יש אישור לצמיתות" ביחס לשלט ברח' יגאל אלון והחתום ע"י עובדת העירייה ממחלקת הפיקוח העירוני, ומסקנתי הינה כי הם אינם יכולים לשמש בידי האחים כרישיון לצמיתות או למצער כאינדיקציה לרישיון כאמור. בדומה, למרות שהשתכנעתי כי העירייה לא פעלה לגביית האגרות ובאופן שלא נשלחו דרישות תשלום כמו גם התייחסות לרשיון השילוט או לחילופין דרישה להסרתם ובמשך שנים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין באלה כדי להוות מצגים המחייבים לצמיתות דהינו שאכן לעולם ועד יהיו זכאים להחזקת השלטים כמו גם שיהיו פטורים מתשלום אגרות, ואבהיר טעמי. מכתב ההסתייגות, המתייחס לסיכום הפגישה, מעיד כי גם בן אבא היו תחת הרושם, כי כל שניתן להם הן הטבות קצובות בזמן ואין זאת אלא כי פעלו להרחבתן ובאופן אשר התבקשה הארכתן. באין מסמך התומך בטענתם כי ניתנו הטבות גורפות המזכות אותם בהנאה כלכלית משמעותית, כנטען על ידי בן אבא והסותר את הקביעות בסיכום הפגישה, מוחזקים בן אבא כמי שידעו, חרף השתיקה מצד העירייה בעניין העדר הרישיון בגין השלטים שבהחזקתם, כי סיכום הפגישה משקף את המוסכם בין הצדדים ומחייב אותם. סבורני כי לא ניתן ללמוד משתיקת העירייה על וויתור גורף ונצחי מצידה וכי מחלה על זכותה לעמוד על רישיון שילוט, כקבוע בחוק העזר. בדומה, אין לראות בעירייה ולהסיק מהימנעותה מגביית אגרות השלטים, כמי שמחלה ובאופן מוחלט על זכותה בדין לגבות האגרות כחוק. זאת ועוד, סבורני כי באין מסמך המסדיר את המובטח לבן אבא, ושעה שבן אבא טוענים כי ניתן להתגבר על לשון חוק העזר הקוצב את תוקף רישיון השילוט לשנה, ולממש את ההבטחה בדבר רישיון לצמיתות באמצעות חידוש הרישיון משנה לשנה, שומה היה עליהם להבטיח כי רישיון כאמור אכן יונפק בגין הצבת השלטים על ידם, ובאופן שהיה מבטיח, לכאורה, את רציפות החזקת השלטים ברישיון על ידם. הימנעותם מלנקוט בדרך אותה הציעו, ובאופן שהעדיפו להחריש תחת הבטחת זכויותיהם לכאורה בדרך אפקטיבית, עומדת בעוכריהם. 26 .3 העירייה טוענת כי ההתנהגות בפועל, היא כתוצאה ממעשה ההפחדה והאיומים של בן אבא כלפי בעלי תפקידים שונים בעירייה שרק נוכח החשש שמא יבולע להם, נמנעו מלתבוע את הפסקת השימוש בשלטים, כמו גם גביית האגרות. אין בידי לקבל את עמדת העירייה. ראש העיר העיד על הלך הרוח בעירייה והסביר כי אמנם הורה לפעול כנגד בן אבא, אך עובדי העירייה נמנעו מלעשות כן מחמת ש"העובדים של העירייה מפוחדים" וכאמור בעמ' 24 שורות 22-24. כן ראה דברי הגב' הרצמן שטענה "אנשים היו מאד מאוימים במערכת" (עמ' 30 שורה 18), דברי הגב' יוסף כי הימנעותה מלפעול כנגד האחים נבעה מחששה, ובלשונה: "פחדתי להתעסק" (וראה עמ' 33 שורות 10-19). ודברי מר וידבסקי אשר טען כי בן אבא איימו עליו באופן אישי (עמ' 37 שורות 8-9). טענה מסוג זה מטילה נטל כבד על הטוען, אשר לא הוכחה במידה הדרושה. ראשית, לא הובאו ראיות על ידי העירייה שיש בהן כדי להוכיח את הטענה כנדרש. שנית, תמוה הדבר שרשות מנהלית כעירייה תימנע מלפעול עפ"י דין ובכלל זה גביית אגרות ותשלומים שונים בעטיה של הפעלת אלימות ובכלל זה הטרדות ואיומים כנטען, ומבלי להביע עמדה לגופו; שלישית, פניית ראש העיר למשטרה הייתה רק בשנת 2000 או סמוך לכך שעה שיש להניח שאם היה מדובר באלימות נמשכת היה מקום להגשת תלונה, זמן רב קודם לכן. לא ניתן טעם בדבר הימנעות העירייה מלנקוט בפעולות כנגד האחים, מפאת האיומים וההטרדות שהופעלו על ידי עובדי העירייה לכאורה, שהרי איזו סיבה לכאורה הייתה לאחים לנקוט בדרך האלימה הנטענת ע"י העירייה שעה שלא הופנתה כלפיהם כל דרישת תשלום או בגין הסרת השלטים? זאת ועוד, מצופה היה מהרשות שעובדיה מרגישים מאוימים ובאופן שמונע את תפקודם התקין, כטענתם, לפעול ובאופן מיידי ובלתי מתפשר למיגור התופעה וככל שמחייב הדבר לערב את רשויות החוק, הפנייה המאוחרת של ראש העיר למשטרה אם כן עומדת לעירייה לרועץ. אשר על כן נקבע בזאת כי העירייה נהגה באופן המקים מצגים והסתמכות כי לבן אבא רשיון לשלטים שבהחזקתם בדומה פטור מתשלום האגרות בגינם. 27. סעדים 27 .1 שעה שנדחתה טענת האכיפה נותר לדון בסעדים החלופיים של האחים. הראשון, בטלות יחסית ולחילופין פיצוי המשקף את השקעות האחים בעבר ומגלם את ההפסדים העתידיים. לחילופי חילופין, באם יקבע כי עליהם להפסיק השימוש בשלטים מבוקשת ארכה בת שנים בודדות להמשך השימוש בשלטים על ידם, כן מבוקש פיצוי עבור הוצאות הקמת השלטים ובנוסף פטור מתשלום בגין השימוש בשלטים באותה התקופה וזאת מהטעם שיותירו בידי העירייה שלטים המהווים נכס באמצעותם תפיק העירייה הכנסות עתידיות. 27 .2 משמצאתי כי הרישיון הצמית ניתן בחוסר סמכות ובאופן שמנוגד ללשון החוק בתקופה הרלבנטית כמו גם עם נוסחו כיום, בית המשפט לא יתיר לאוכפו. בחנתי את האפשרות בדבר הפעלתה של דוקטרינת "הבטלות היחסית" הידועה גם בשם "התוצאה היחסית", שהינה תפיסה מהותית במסגרתה בוחן בית המשפט מהי התוצאה הנובעת מהפגם שנפל במעשה המנהל, להבדיל מהשאלה בדבר עצם הפגם, ובכך מאפשר לבית המשפט לקבוע אם ההחלטה או המעשה המנהליים בטלים מעיקרם, לחילופין בטלים ממועד מסוים או למצער מוסיפים להיות מחייבים, הכל כפוף לנסיבות המקרה הנדון (בג"צ 1715/97 לשכת מנהלי השקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא (4) 367). הבאתי בחשבון את הנזק שייגרם לבן אבא שעה שתיפסק מתכונת ההתקשרות הנוכחית בינם ובין העירייה אולם במכלול הנסיבות ובהתחשב בתקופה הארוכה במהלכה הציבו את השלטים מבלי שהייתה לכך אחיזה בחוק ומבלי הרשאה כדין, לא מצאתי לנכון להנציח מצב של בטלות יחסית. זאת ועוד, סבורני כי היה בידי בן אבא פרק זמן ממושך, שנים רבות להחזקת השלטים, וכן יש להתחשב בזמן שחלף מאז הודעת העירייה על הפסקת השימוש לרבות ניהול ההליך. 27 .3 עם זאת לא ניתן להתעלם כלל מהמצגים כלפי בן אבא, כפי שהצבעתי לעיל. במכלול הנסיבות, בהתחשב מחד בהעדר הבטחה מנהלית מחייבת אך תוך התחשבות מאידך במצגי העירייה, כשעל כל אלה מרחפת תקופת שימוש ממושכת של בן אבא בשלטים, סבורני כי יש לאפשר לבן אבא להחזיק את השלטים לפרק זמן של 36 חודשים מיום מתן פסק הדין. תקופה זו משקפת לעניות דעתי את האיזון הראוי בנסיבות העניין. הבאתי בחשבון את התנהגות הצדדים, ובכלל זה הסכמת בן אבא להחזיר את החזקה בכמות רבה של שלטים ללא הליכים, את מצגי העירייה, הוראות החוק, העדר הבטחה מנהלית מחייבת, הימנעות מלאכוף על בן אבא את החזרת החזקה ומתן אפשרות להתארגן לפעילות עסקית שונה. לאור כל אלה מסקנתי כי מתן שימוש לעוד 36 חודשים מהווה את האיזון הנכון כאשר במהלך תקופה זו יהיו בן אבא פטורים מלשלם, כל דמי שימוש עבור תקופת ההחזקה בשלטים שנקבעה לעיל כמו גם אגרת שילוט, אך יהיה עליהם לשלם בתשלום דמי שימוש ואגרת שילוט, וזאת באשר לתקופת שלוש השנים שמיום פסק הדין מהנימוקים שיפורטו בהמשך. ההשקעות ואובדן הרווחים 27 .4 אבנר בן אבא טען בתצהירו כי הושקע על ידי האחים סך של כ 200,000 ₪ בהקמת השלטים "הישנים" אשר עלותם שולמה ע"י שוכרי השלטים. הטענה לא נתמכה באסמכתא (וראה עמ' 46 שורה 20 והלאה). כן טען כי אובדן 37 השלטים ופינוים כמתחייב עפ"י הסכם השילוט לרבות יישור השטח לאחר הפינוי כאמור היה כרוך בהפסד של 185,000 ₪ (סעיף 173 לתצהירו), אולם גם טענה זו לא נתמכו בראיה כלשהי. בדומה, גם החזר השקעתם עבור התקנת 7 שלטים לא גובה באסמכתאות (וראה עמ' 54 שורות 11-13). 27 .5 לא התעלמתי מהעובדה כי לפחות לגבי חלק מהנזקים בגינם מבוקש הפיצוי חלפו שנים רבות וביחס אליהם מובן כי חלק מהאסמכתאות אבדו או אינן בנמצא. אכן צורפה מטעם בן אבא חוות הדעת של מר יהלומי המעורה בתחום תעשיית השילוט להוכחת הנזקים הנתבעים. עם זאת, לטעמי, אין לקבל את ההערכה האמורה: בחקירתו של מר יהלומי עלה כי העד תמחר במסגרת חוות הדעת מרכיבים שונים, וביניהם חכירה, רווח, תשלום אגרת שילוט לרשות המקומית ובאופן שבפועל עלויות התקנת השלטים ופירוקם נמוכים משמעותית מהסכום הנקוב בחוו"ד וכאמור בעמ' 11-12 לפרוטוקול. במסגרת פירוט הנזקים תבעו האחים 77,220 ₪ עבור הצבתם המחודשת של השלטים שהוסרו ע"י העירייה 3 פעמים, אולם בחקירה הנגדית לא פסל בן אבא את האפשרות כי השלטים הוסרו ע"י העירייה רק פעמיים (עמ' 53 שורות 15-17) ובאופן המחייב כימות מחדש את ראש הנזק הנתבע. 27 .6 בן אבא תבעו סך 723,800 ₪ בתוספת מע"מ, פיצוי בעבור הפסדים צפויים לתקופה של חמש שנים כנגד הסכום שהיו צפויים להרוויח כשכר עבור השכרת השלטים, אולם הסתבר שאין בתביעה כל ממש. בן אבא הודה בחקירתו "אני לא מקבל תשלום עבור השימוש בשלטים". היום אנו לא מקבלים תשלום עבור השימוש בשלטים וזאת משנת 97'. אני מקבל בצורה אחרת." (וראה עמ' 53 שורות 27-30). מכאן הודאה חד משמעית לפיה לבן אבא אין כל הכנסות לשלטים. בהעדר הכנסות, איני רואה כיצד ניתן לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. זאת ועוד, לא צורפו דוחות כספיים בדבר רווחי עבר או חוו"ד בגין הפסדים צפויים, ואין איפוא לפני בית המשפט כל תשתית להעריך הנזק ולו על דרך האומדנה. 28. תביעת העירייה העירייה תבעה את בן אבא תשלום בגין אגרת שילוט ודמי הרשאה (322,194 ₪ ו 336,749 ₪, בהתאמה), בגין השנים 1999 - 2005, סה"כ 658,943 ₪. 28 .1 לטענת העירייה, חוקי העזר שילוט משנת 1998, ו 2003 אפשרו לגבות אגרת שילוט ממאן דהוא המפרסם שילוט; לצורך גביית האגרה כאמור אין נפקות לשאלה האם השלטים הוצבו ברשיון אם לאו, לפי שלשון החוק מאפשרת, לשיטת העירייה, גביית האגרות מכל המפרסם שילוט ברחבי העיר. יתרת החוב, לכאורה, הנתבעת בגין אגרת שילוט עבור השלטים שבהחזקת בן אבא חושבה עפ"י תעריפי אגרות השילוט שנקבעו בחוקי העזר (שילוט) בתקופה הרלבנטית ובהתאם לסוגי השלטים שהחזיקו בן אבא ומיקומם וכמפורט בתצהירה של הגב' טשקנט. החישוב בגין חוב דמי ההרשאה, לכאורה, הנתבע ע"י העירייה נגזר מהסכום אותו שילמו זכיינים שונים בגין הצבת שלטים על המקרקעין הציבוריים, ובהתחשב במספר השלטים בהם מחזיקים בן אבא, מיקומם וגודלם. לטענת העירייה, העובדה כי בן אבא לא שילמו דמי הרשאה בגין החזקת השלטים על שטחים ציבוריים והשימוש בהם וסירובם לשלם דמי שימוש כאמור, מקנה לה את הזכות לקבלת הכספים שנמנעו הימנה ובאופן שיש לחייבם בתשלום דמי הרשאה בגובה הסכום שהייתה מקבלת מגופים עסקיים כנגד הצבת השלטים מטעמם. לשיטת העירייה, סמכותה להסדיר את החיובים הכספיים ובכלל זה אגרת שילוט ודמי הרשאה, מוקנית לה במסגרת סמכותה הכללית לקיים שירותים לתועלת הציבור, הקבועה בסעיף 249 לפקודת העיריות ובצירוף הוראת סעיף 246 לפקודה העוסקת, בין היתר, בסמכות העירייה לפקח על נושא השילוט בעיר. לחילופין, טוענת העירייה כי עומדת לה הזכות לגבות דמי הרשאה כ"תשלום ראוי" כנגד הצבת השלטים על ידי בן אבא ובשיעור המשולם לה ע"י זכיינים אחרים שרוכשים הימנה את זכויות הפרסום על גבי השלטים. לחילופי חילופין, העירייה תולה את יהבה על סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. 28 .2 בן אבא כפרו בזכות העירייה לגבות אגרת שילוט. לצד טענות מתחום דיני החוזים בדבר שינוי מצבם לרעה והשתק על סמך התנהלות הצדדים בתקופה העולה על עשור, נטען כי בתקופה הרלבנטית ובכלל זה עד שנת 2003 הייתה העירייה נעדרת סמכות לגבות האגרה, ובלשונם "שלטים לא חוקיים". חיזוק לטענתם מצאו בן אבא בתשובותיה של הגב' טשקנט בחקירתה הנגדית אשר השיבה "רק בשנת 2003 שונה החוק באופן שמאפשר לגבות אגרות על שלטים פירטיים ולכן קודם לא ניתן היה לגבות אגרות." (וראה עמ' 40 לפרוטוקול). בן אבא מוסיפים וטוענים כי התביעה בעבור דמי הרשאה לוקה בשיהוי ניכר ואין זאת אלא מאחר ועד להגשת התביעה מעולם לא התקבלה אצלם דרישת תשלום דמי הרשאה מאת העירייה. לגופו, בן אבא כופרים בסמכותה של העירייה לגבות דמי הרשאה ולקבוע את שיעורו, לא כל שכן גבייה רטרואקטיבית שעה שכאמור, לדבריהם, מעולם לא קיבלו דרישה לתשלום דמי הרשאה, ואבהיר. לגרסת בן אבא, חיוב בדמי הרשאה אינו בא בגדר אף לא אחת מהגדרות תשלומי החובה (ובכלל זה אגרות וכו') שהעירייה מוסמכת להטיל מכוח פקודת העיריות באמצעות חוקי עזר אותם היא מתקינה, ולפיכך מאליו נשללת סמכות העירייה לגבותם. לא כן שכן שעה שממילא, לטענתם, העירייה לא הפנתה למקור חוקי תקף המתיר גביית דמי הרשאה כנדרש על ידה. לשיטת ב"כ בן אבא, הבסיס לדרישת דמי הרשאה הינו בהסכמה. בדומה, טוענים בן אבא, גם שיעור דמי ההרשאה יסודם בהסכמה על דרך מכרז או מו"מ. באין הסכמה ביחס למי מהנדבכים המנויים, ובהעדר בסיס חוקי כאמור, מתערער הבסיס החוקי לגבייה, כך בן אבא. 29. דיון 29 .1 אגרת שילוט בן אבא מחזיקים בשישה שלטי פרסום בגדלים וסוגים שונים ברחבי העיר לכל הפחות לתקופה של 10 השנים האחרונות. השלטים מסוג "עמודורים" ומכוונים מוצבים על קרקע ציבורית. סמכותה של העירייה לגביית אגרת שילוט מוסדרת בחוק העזר (שילוט), בתוספת לחוק העזר מנויים התעריפים בהתאם לסוג השלט ומיקומו. אין חולק כי בן אבא מעולם לא שילמו אגרת שילוט לעירייה בגין השלטים שבהחזקתם וממילא עבור התקופה הנתבעת ע"י העירייה (וראה דברי אבנר בן אבא עמ' 46 שורה 16) כמו גם דמי הרשאה בגין השלטים. דרישות תשלום בגין אגרת שילוט נשלחו לראשונה לבן אבא במאי 2001 (נספחים ב' לתיק המוצגים של העירייה) כאמור בסעיף 11 לכתב התביעה של העירייה וראה עמ' 38 שורה 28, עמ' 40 שורה 20 לחקירתה של טשקנט. נקבע בזאת כי דין תביעת העירייה בגין ראש הנזק של אגרת שילוט להידחות לאור המצגים החד משמעיים שהוצגו והתנהגות העירייה שנמשכה למעלה מעשור. וביתר פירוט: לטעמי, העירייה פעלה בצורה שאינה הולמת רשות ציבורית על פי דין בכל הקשור בגביית האגרות. לשאלות ביהמ"ש הכיצד זה שלא נגבו במשך תקופה כל כך ממושכת אגרות, ניתנו תשובות שאינן מניחות את דעתי; התברר שלא היה מעקב צמוד בעניין כאשר בעלי תפקידים שונים בעירייה, הטילו את האחריות כל אחד לפתחו של האחר ונמנעו מלהתמודד עם גביית האגרות. בין היתר, אפנה לדברי הגב' רינה יוסף שטענה כי שעה שהונפק רשיון ידני מפאת בעיה במערכת, לא נותר עותק הימנו בידי העירייה לא כל שכן שעה שכיום המערכת כבר לא קיימת בעירייה. הגב' יוסף התקשתה להבהיר כיצד מערכת הגבייה תחת פיקוחה התנהלה באופן זה בשנים 94', 95'. מכל מקום הסתבר לראשונה בחקירתה כי ביחס לשנים שקדמו לכך, היה מעורב מזרחי הקבלן (להלן: "מזרחי") אשר שילם בעבור השלטים שהחזיקו בן אבא. משנשאלה הגב' יוסף, הכיצד זה המשיכה המחלקה שבאחריותה להנפיק רישיונות, שעה שלגרסת העירייה לאחים בן אבא היה חוב מצטבר ודי בכך, לכאורה, על מנת, לשלול מיניה וביה מתן רישיון מאת העירייה, השיבה כי שעה שמוגשת בקשת רשיון להצבת שלטים חדשים, על העירייה להנפיק הרישיון, אפילו המבקש חייב כספים לעירייה, וכך נהגה. הייתכן? באותו האופן, מנהלת המדור משנת 97', הגב' טשקנט, העידה כי עם כניסתה לתפקיד הבהירה במכתב, שלא צורף, למנהל האגף, מר רפי פינטו, כי נושא השלטים שבבעלות האחים אינו בסמכותה והוסיפה כי רק בשנת 2001 קיבלה הנחיה לגבות, ובאופן שלא היה בפיה מענה לשאלת בימ"ש הכיצד זה שעד שנת 2001 לא הייתה דרישה לתשלום האגרות. בדומה גם גזבר העירייה, מר וידבסקי, אשר מדור השילוט היה כפוף למחלקה שעמד בראשה ושנשאל הכיצד זה שבמשך שנים לא נגבו האגרות ולמצער לא נשלחו דרישות השיב תשובות כלליות וסתומות "צריך לגבות את הכסף", "יש טעויות כאלה ואחרות. צריך לתקן" (עמ' 36 שורה 24, עמ' 37 שורה 9 בהתאמה) ובאופן כללי הודה כי אין לו מידע אישי ובאופן שלמחלקת השילוט היה ממונה ישיר אחר. לא למותר לציין, כי מר רפי פינטו, הממונה הישיר, שיכול היה לשפוך אור על הדברים ועל התנהלות העירייה ועדותו הייתה מתבקשת בנסיבות העניין לא נקרא להעיד והדבר מעורר תמיהה. בדומה לא נקראו להעיד מזרחי אשר נטען כי שילם בעבור השלטים שהחזיקו בן אבא; עו"ד גיורא שמיר או מאן דהוא מטעם העירייה אשר עסק בפן המשפטי של גביית האגרות, כנטען. הימנעות העירייה מהעדתם עומדת לה לרועץ. היעלה על הדעת כי עירייה תוכל להתנהל בצורה יעילה, שעה שאין באפשרותה להתחקות אחר רישיונות שהוצאו בעבר ולתקופות של מספר שנים? הכיצד זה תוכל העירייה לגבות כספים שעה שלא מונחים לפניה נתונים הכרחיים כדוגמת סכום של יתרה קודמת? באותו האופן, סבורני כי לא ייתכן שבמשך תקופה של שנים תשארנה שאלות הקשורות בגביית האגרות ללא מענה, מבלי שהיה מעקב בנושא ומבלי שהתעוררה דרישה לתשובות ע"י הגורמים המוסמכים בעירייה. סוף דבר, שעה שמצאתי כי העירייה הציגה מצגים לפי שבמשך למעלה מעשור לא גבתה אגרת שילוט מאת האחים בן אבא, דין תביעתה בגין תשלום האגרה כאמור, להידחות. 29 .2 דמי הרשאה אף דין תביעת העירייה בדבר תשלום דמי הרשאה מאת בן אבא להידחות. לגרסת העירייה, היא פעלה לגביית דמי הרשאה עובר להגשת התביעה אולם עדות המצהירים מטעמה טפחה על גרסתה כאמור. די אם אפנה לכך שאחראית על מדור השילוט בעיר, הגב' טשקנט, טענה בחקירתה הנגדית כי הייתה דרישה לתשלום אולם בהמשך כשעומתה עם תשובתה השיבה כי אין לה הסבר מדוע לא נדרש במשך השנים תשלום דמי הרשאה (וראה עמ' 41 שורה 11 ואילך). אשר על כן, מקבל אני בזאת את גרסת בן אבא לפיה מעולם לא פנתה אליהם העירייה בדבר תשלום דמי הרשאה ובאופן שלראשונה נחשפו לדרישה כאמור עם הגשת התביעה על ידה בנובמבר 2005. שעה שמצאתי כי העירייה הציגה מצגים בפני בן אבא לפיהם פטורים הם מתשלום אגרות ותשלומים לעירייה הכרוכים בהחזקת השלטים על ידם, לרבות דמי הרשאה וכן משמצאתי כי בן אבא נדרשו למעשה לראשונה לדרישת תשלום דמי הרשאה רק עם הגשת התביעה ע"י העירייה, אין לי אלא לדחות את תביעת העירייה בגין ראש הנזק האמור. ודוק, קביעתי כאמור נשענת על מסקנתי בדבר משקלם המצטבר של מצגי העירייה כלפי בן אבא ומבלי להידרש לטענות הצדדים בדבר סמכותה העקרונית של העירייה בגביית אגרת שילוט אשר כשלעצמה סבור אני כי בדין יסודה. מעבר לדרוש אפילו הייתי מגיע לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את תביעת העירייה בדבר חיוב בן אבא בתשלום דמי הרשאה לשנים 1999-2005, מצאתי כי לא היה מקום לחייבם בסכום הנתבע ע"י העירייה או למצער סכום מופחת, ואבהיר. העירייה ביקשה לגזור את חובם של בן אבא לעירייה בגין השימוש במקרקעין הציבוריים מהאופן בו היא גובה מזכיינים שונים המציבים שלטי חוצות ברחבי העיר ובשיעורים דומים, וכמפורט בתצהירה של טשקנט. אין בידי לקבל את התשתית לפיה התבקש ביהמ"ש לחייב את בן אבא בתשלום דמי הרשאה; די בכך שהבסיס לחיוב הסכומים אותה גובה העירייה מאת הזכיינים והגופים העסקיים המציבים מגוון שלטים ברחבי העיר, הינו מכוח הסכמים שאינם מחייבים את בן אבא. מצופה היה מהעירייה להגיש חוות דעת ערוכה ע"י שמאי מקרקעין שיאמוד את שווי דמי השימוש במקרקעין בו מוצבים שלטי האחים ובשינויים המחויבים, בין היתר, מיקומם המשתנה של השלטים לאורך השנים לצורך תמיכה בתביעתה. משלא הוגשה חוו"ד כאמור, ושעה ששווי דמי השימוש אינו דבר הנכלל במסגרת "ידיעה שיפוטית" כי אם נתון הטעון הוכחה, אין בידי אלא לדחות את הסכום הנתבע על ידי העירייה בעבור דמי הרשאה. 30. סוף דבר 30 .1 דין תביעת בן אבא לאכוף על העירייה מתן היתר לצמיתות בשלטים, להידחות. 30 .2 בן אבא לא הוכיחו את הפיצוי לו הם זכאים בגין הפסקת השימוש ולכן דין ראש נזק זה להידחות אף הוא. 30 .3 העירייה אינה זכאית לקבל מבן אבא תשלום דמי שימוש ואגרת שילוט לתקופה בה היו ויהיו השלטים בהחזקתם, לאור המצגים והתנהגות הצדדים במהלך השנים. 30 .4 על בן אבא להפסיק את השימוש בשלטים לא יאוחר מ 36 חודשים מיום מתן פסק הדין ולהחזיר את החזקה לידי העירייה בתום מועד זה. ניתן בזאת פסק דין לביצוע הפינוי אשר יכנס לתוקפו בתום התקופה האמורה. במהלך תקופה זו לא יחויבו בן אבא בתשלום אגרת שילוט ודמי שימוש. 30 .5 בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שילוטחוב