העובדות 1. התובעת, עיריית רמת גן, הגישה תביעה בגין חוב ארנונה, הכולל גם סכום זניח של חוב מים. החוב הנטען מתייחס לתקופה שתחילתה ביום 01.03.03 וסיומה ביום 31.10.09. לטענת התובעת קיים חוב נוסף שלאחר התקופה הנ"ל ואולם מאחר ואיננו נתבע בתיק זה לא אתייחס אליו כמו גם לטענות המתייחסות לתקופה שאיננה נתבעת. התובעת טוענת כי בספריה רשומה בתור בעלים ובתור מחזיקה המנוחה ארפה - כהן אסתר ז"ל, להלן: "המנוחה" שנפטרה בתאריך 19.08.02 ולא הותירה חוב עד לסוף שנת 2002. 2. התביעה המקורית הוגשה כנגד עיזבון המנוחה והנתבע, בנה של המנוחה, הגיש בקשה למתן רשות להתגונן. בהמשך בקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולצרף את הנתבע בתור נתבע נוסף. בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן נטענה העילה המיוחסת לנתבע כדלקמן: "נתבע 2 הוא בנה של הנתבעת 1 ועל פי הודעתו לתובעת נכנס בנעליה של נתבעת 1 ומתגורר שם". בתאריך 07.09.11 הגיש הנתבע בקשה מתוקנת למתן רשות להגן וטען כי הינו בנה ואחד מיורשיה הפוטנציאלים של המנוחה, בנוסף ליורשים פוטנציאלים אפשריים נוספים המתגוררים באירן. עוד טען כי הזכויות בדירה לא מוסדרות וקיים חוסר ודאות לגבי זהותם של היורשים שכן לא ניתן צו ירושה ואף יצוין כי המנוחה הייתה אשתו השנייה של האבא אשר רכש בשעתו יחד עם אחיו את הדירה וקיימים ילדים מנישואין ראשונים. כן טען הנתבע כי במהלך השנים פקדו את הדירה מעת לעת בני משפחה שונים המתגוררים דרך קבע בחו"ל ובדירה לא התגורר אדם כלשהו באופן קבוע. לבסוף טען הנתבע כי הוא איננו הבעלים של הדירה ואף לא המחזיק בדירה ואף אינו מוגדר בפנקסי התובעת בתור מחזיק. 3. על גרסתו חזר הנתבע בחקירתו בדיון מיום 11.09.11 והכחיש נמרצות כי התגורר בדירה בתקופת התביעה. הנתבע הבהיר כי בני המשפחה פקדו את הדירה כדי לראות את מצבה אך לא מתגוררים בדירה. על בסיס הטענות האמורות ניתנה לנתבע רשות להתגונן. בדיון קדם משפט בתאריך 21.12.11 הצהיר ב"כ התובעת על עילת התביעה כנגד הנתבע בעמוד 9 רישא כדלקמן: "עילת התביעה כנגד הנתבע היא מכוח היותו מחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר ולא מכוח היותו יורש שכן אין צו ירושה וכלל לא ברור אם הנתבע בכלל יורש". בשל עילת התביעה אמורה סירב ב"כ התובעת לאפשר לנתבע לשלוח הודעה לצד שלישי לכל היורשים הפוטנציאלים, כפי שביקש הנתבע לעשות. עוד יובהר כי הדגשת עילת התביעה נדרשה לאור הטיעון העמום בכתב התביעה המתוקן כי הנתבע נכנס "בנעליה של נתבעת 1". להשלמת פרק זה אציין כי בהחלטתי מיום 11.09.11 הוריתי על מחיקת התביעה כנגד עזבון המנוחה כיוון שכפי שהוגדרה בכתב התביעה היא איננה גוף משפטי. עיזבון ניתן לתבוע או באמצעות יורש או באמצעות מנהל עיזבון וכאן אין מנהל עיזבון אף לא ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה. בנוסף, לא קיים חוב של העיזבון שכן הארנונה והמים, עד למועד הפטירה, שולמו והחוב הנתבע התגבש לאחר מכן. ראיות הצדדים: עדת התביעה 4. להוכחת עצת התביעה, התביעה הוגש תצהירה של גב' מרינה גורדון המשמשת כמנהלת יחידת ההוצל"פ אצל התובעת משנת 2009 ומשנת 2006 עובדת אצל התובעת באותה מחלקה. העדה אישרה כי לא טיפלה אישית בתיקו של הנתבע ולא הכירה אותו טרם שפנו אליה לערוך תצהיר. ולשאלה מהו מקור המידע שלה בתצהיר השיבה בעמוד 11 שורה 2 לפרוטוקול: "אני מסתמכת בתצהירי על פנקסי עירייה וכל הנתונים שיש בידי העירייה". אילו נתונים מביאה העדה מפנקסי העירייה: א. הנתבע הוא בנה של המנוחה שהייתה רשומה בפנקסי העירייה כמחזיקת הנכס וכבעלת הנכס". הרישום נעשה מאז תחילת הרישום בנכס עצמו והרישום נשאר עד עצם היום הזה. ב. הנתבע התחייב מספר פעמים לשלם את החוב ולהגיע להסדר לגבי חיובים עתידיים. ובאשר לעילת התביעה כנגד הנתבע מבהירה העדה בתצהירה כי עפ"י יעוץ משפטי במהלך הדיונים עלה הצורך לצרף את הנתבע לתיק מכוח היותו "בעל הזיקה הקרובה ביותר" לנכנס מאז פטירת המנוחה ועד ליום הגשת התביעה. 5. נתונים נוספים במסגרת חקירתה של העדה הרלוונטיים לעניננו: לגבי תוכן שיחות עם הנתבע, העדה מעידה מתרשומות בפנקסי העירייה, רישומים של נציגה של חברת מגער שעוסקת עבור העירייה בגביה מנהלית של חובות. העדה חזרה ואישרה כי המנוחה רשומה בתור מחזיקה וכן כבעלת הנכס והנתבע נדרש לשלם בשל היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר ולאור העובדה שהנתבע העיד שהוא בא מידי פעם לדירה כדי לבדוק את הצנרת "מי ידאג לנכס אם זה לא בעל הזיקה הקרובה ביותר". עמוד 15 סיפא לפרוטוקול. העדה אישרה כי הנתבע נרשם בפנקסי העירייה בתור מחזיק בנובמבר 2011 עמוד 11 סיפא לפרוטוקול ולפני כן הייתה המנוחה, בעלת הנכס, רשומה כמחזיקה. עדותו של הנתבע: 6. בתצהיר העדות הראשית חזר הנתבע על גרסתו כי אינו הבעלים של הדירה אף לא המחזיק וכתובת הדירה רשומה במוסדות השונים כיוון שגר בדירה מילדות והמשיך להתגורר בה יחד עם אחיותיו לצורך טיפול באמא עד לפטירתה, מאז ינואר 2003 הדירה ריקה איש לא מתגורר בה, פרט לביקורים קצרים של בני משפחה ומגורים בדירה לתקופה קצרה. עוד טוען הנתבע כי בשל סכסוכים בין היורשים לא התגורר בדירה לאחר פטירתה של המנוחה אך הגיע מידי פעם לדירה כדי לבדוק את תקינות הצנרת ושאין פולשים בדירה. לנתבע יש מפתח לדירה, כפי שיש לילדים האחרים. הדירה ריקה למעט ריהוט ישן ובגדים של ההורים. מצב הדירה גרוע כוון שהאחים מסרבים להשקיע בשיפוץ ובשל מצבה אף אין שוכרים לדירה. עוד טוען הנתבע כי לא קיבל דרישת תשלום חוב בתור מחזיק בדירה והעירייה המשיכה לשלוח את דרישות התשלום על שם המנוחה, למרות שידעה כבר בשנת 2003 על הפטירה, ועד היום דרישות התשלום על שם המנוחה. לבסוף טוען הנתבע שאין ממש בטענת התובעת שיש לראותו בתור מחזיק רטרואקטיבית משנת 2003 שכן העירייה מסרבת ליתן לו הנחה עקב מצבו הכלכלי, אם אכן טוענת שהינו המחזיק. חובות המים שולמו על ידי מי שבקרו בדירה והחשבון האחרון לשנת 2003 שולם על ידי הנתבע ואחיותיו מאחר ואלו היו סכומים קטנים שנובעים מצריכה משותפת של מים על ידי הבניין ולא מצריכה דירתית המצביעה על מגורים בדירה. 7. בחקירתו הנגדית הבהיר הנתבע כי שילם חשבונות מים בשנים 2010 ו- 2011 שאינם נכללים בתקופת התביעה ואף הסביר כי שילם מאחר והסכומים היו קטנים וכן כדי להראות שאיננו סרבן תשלום וביקש להירשם כמחזיק ולקבל הנחה בארנונה ואולם העירייה סירבה. כן הסביר בהמשך כי שילם את חשבונות המים כדי שהזרם לא ינותק ויגרם נזק בלתי הפיך לצנרת. כן הבהיר הנתבע כי עזב את הדירה בסוף שנת 2002, לאחר פטירתה של אמו, ראה עמוד 18 סיפא לפרוטוקול. עוד הבהיר הנתבע כי היה מוכן להירשם בתור מחזיק, רטרואקטיבית, ובלבד שיקבל את ההנחה בשיעור של 80% לה זכאי עקב מצבו הכלכלי, ואולם העירייה סירבה. דיון והכרעה: 8. עילת התביעה היחידה המיוחסת לנתבע הינה היותו המחזיק בדירה בתקופה האמורה ולכן בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס וכפועל יוצא מי שחייב בתשלום ארנונה. על התובעת נטל הראיה כי הנתבע הינו המחזיק בדירה ובמיוחד כאשר גם לפי רישומיה של העירייה הנתבע לא רשום לא בתור מחזיק אף לא בתור בעלים. העירייה לא הוכיחה כי המנוחה הייתה הבעלים של הנכס, שכן על עובדת החזקתה בדירה עד לפטירתה אין מחלוקת. עדת התביעה לא השכילה להסביר מכוח מה נרשמה המנוחה בתור בעלים ועל כן אין ברישום ולא כלום. הנתבע הסביר כיצד נרכשה הדירה, אף הציג נסח רישום ולפיו המנוחה לא רשומה כבעלים ואף הבהיר היטב את סכסוכי הירושה בין היורשים האפשריים שכן ישנם צאצאים מנישואיו הראשונים של האבא ומנישואיו השניים. כך או אחרת גם אם המנוחה הייתה בעלים אין בכך כדי לחייב את הנתבע שכן גם ב"כ התובעת מסכים כי הנתבע (לפחות בשלב זה) איננו יורש, טרם שניתן צו ירושה ואף עילת התביעה כנגד הנתבע איננה מכוח היותו יורש, אם בכלל. אם כך מכוח מה טוענת התובעת כי הנתבע הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס החייב בתשלום הארנונה, האם הוכיחה העירייה את מגוריו בפועל של הנתבע בנכס בתקופה הרלוונטית? דומני שלא ואף התובעת מבינה כי עפ"י הראיות שהובאו לא הוכחה טענת המגורים ולכן טוענת התובעת למבחנים שונים מכוחם סבורה שיש להסיק כי הנתבע הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר. עוד אוסיף כי העובדה שהתביעה הוגשה כנגד הנתבע 7 שנים מהיווצרות החוב מטבע הדברים גורמת לנתבע נזק ראייתי אשר לא ניתן להתעלם ממנו. 9. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התגורר בפועל בדירה בתקופת התביעה ועל כן איננו המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס מכוח המגורים בדירה. בסיכומיה טוענת ב"כ התובעת שיש לראות את הנתבע בתור "מחזיק" שכן הינו בעל מירב הזיקה לנכס. דומני כי טענה זו יש בה משום הרחבת חזית שכן גרסתה של התובעת הייתה כי הנתבע התגורר בפועל בדירה ומכוח המגורים הינו המחזיק. גם אם נתעלם מהאמור לעיל הרי שגם לשיטתה של התובעת הנתבע הוגדר בתור מחזיק על ידה רק בחודש נובמבר 2011 ולא בתקופת התביעה, ראה עמוד 16 שורות 23-28 לפרוטוקול. חובת תשלום הארנונה על בעל הזיקה הקרובה ביותר 10. עפ"י ההגדרה שבפקודת העיריות ניתן להגדיר אדם בתור מחזיק גם אם אינו בעלים או שוכר אלא רק מחזיק "בכל אופן אחר". בהתאם לפסיקה יש לבחון למי מירב הזיקות לנכס, מבחן מהות של הזיקות, ובהתאם לכך לקבוע מיהו המחזיק הקונסטרוקטיבי בנכס. לשיטתה של התובעת הנתבע הינו בעל מירב הזיקות לנכס מכוח הנטען בסעיפים 13-21 לסיכומים. אינני סבור כי יש במבחנים האמורים, חלקם או כולם, כדי לקבוע את מעמדו של הנתבע בתור מחזיק בנכס. אם תתקבלנה טענותיה של התובעת אזי יקבע הנתבע בתור מחזיק רטרואקטיבית מבלי שהתובעת מוכנה לאפשר לו במקביל ליהנות מההנחות להן הוא זכאי בדין ותוצאה כזו איננה הגיונית ומקפחת את הנתבע ואולי אפילו נגועה בחוסר תום לב. 11. לאור העובדה שהארנונה משולמת בתמורה לשירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית ואף אם אין מדובר בתמורה ישירה, מן הראוי להטיל את הארנונה על האדם הנהנה ישירות מהשירותים שהרשות מעניקה. בחוק ההסדרים נקבע כי חובת התשלום של הארנונה מוטלת על ה"מחזיק". בפסיקת בתי המשפט נבחנת הגדרת ה"מחזיק" עפ"י סעיף 1 לפקודת העיריות. הכלל שנקבע הינו כי "המחזיק" לצורך חיוב הארנונה הינו מי שבנסיבות העניין הוא "בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס". ראה למשל ר"ע 422/85 פד"י לט(3) 341. רע"א 2987/91 פד"י מו'(3) 661. בדרך כלל נדרש ביהמ"ש לקבוע מיהו המחזיק מבין כמה מחזיקים בקטגוריות ובדרגות שונות ואז נקבע כי חובת התשלום תוטל על מי שיחסית לאחרים הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. בענייננו לא קיימים מחזיקים אפשריים בקטגוריות שונות והתובעת מבקשת לקבוע כי דווקא הנתבע הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס (קירבה לעומת מי?) ולכן לחייבם בארנונה. השאלה מיהו בעל הזיקה הקרובה ביותר תענה על פי מבחן עובדתי, בד"כ מי שנהנה מהנכס ועושה בו שימוש בפועל או מי שבידו יכולת השליטה בנכס וניצלו לצרכיו. הנתבע איננו עונה למבחנים אלו באופן שניתן לראות אותו בתור ה"מחזיק" כהגדרתו בפקודה. 12. אם הנתבע איננו בגדר "מחזיק" החייב בתשלום ארנונה אזי את מי יש לראות בתור מחיק שכן כל נכס מחוייב בתשלום ארנונה? אינני נדרש לשאלה ולמתן מענה שכן התובעת תבעה את הנתבע בלבד וכל שאני נדרש הוא לקבוע האם יש לראות את הנתבע בתור "מחזיק" ולחייבו בתשלום הארנונה. כפי שכבר ציינתי תשובתי שלילית. למעלה מן הצורך, נראה לי כי יורשיה של המנוחה עשויים להחשב למחזיקים קונסטרוקטיביים בשל העדר אחרים בעלי זיקה קרובה יותר לנכס ואולם מעמד יורש איננה עילת התביעה ועדיין לא ניתן לקבוע, משפטית, כי הנתבע הינו יורש. דומני כי במקרה כאמור, ובהעדר רצון של יורשים פוטנציאליים להגיש בקשה למתן צו ירושה, יכולה העירייה לפעול, בהתאם לחוק הירושה, למנוי מנהל עזבון על מנת שיפעל לתשלום החוב, אגב מימוש הנכס. הזיקות שמייחסת התובעת לנתבע 13. להלן אתייחס לזיקות המובאות על ידי התובעת בסיכומיה. א. הנתבע יורש פוטנציאלי - התובעת עצמה הסכימה כי אין ודאות שהנתבע יוכר כיורש והאפשרות שאולי יהיה יורש עפ"י דין במועד כלשהו בעתיד איננה יוצרת כל זיקה לנכס. ב. הנתבע הינו היחיד המתגורר בישראל, אין למגורים בישראל לעומת מגורים של בני המשפחה האחרים בחו"ל ולא כלום בשאלת הזיקה, להיפך העובדה כי רק הנתבע מתגורר בישראל מסבירה "זיקות" אחרות שהתובעת מנסה לייחס לנתבע. ג. כתובתו של הנתבע היא כתובת הנכס - הנתבע הסביר בעדותו, המהימנה עלי, כי לא מצא לשנות את כתובתו בתעודת הזהות ובמוסדות השונים כיוון שכתובת הדירה הייתה רשומה מאז מגוריו בדירה מילדותו וכאשר עבר לכתובת אחרת לא נתן דעתו לשנות את הרישום. הנתבע אף הסביר את הקשר הנפשי שלו לתקופת מגוריו בדירה שלא מאפשר לו להינתק ואולם אין זו זיקה משפטית. ד. באשר להתחייבותו של הנתבע לשלם חובות ארנונה, הסביר כי הסכים אבל ככל שיזכה בהנחות המגיעות לו שכן לאחר מתן הנחות הסכומים לתשלום לא יהיו גבוהים ואולם רישומו כמחזיק נעשה רק בשנת 2011. ה. העובדה כי לנתבע מפתח של הדירה אין בה ולא כלום שכן גם לבני משפחה אחרים היה מפתח והנתבע הסביר כי ביקר בדירה מידי פעם כדי לבדוק שלא פרצו אליה, המפתח נשאר בידיו של הנתבע מאז התגורר בדירה. לו היה מפתח בידי השכנה שניתן לה על ידי המנוחה למקרה חירום האם גם אז היה בכך כדי ליצור זיקה של השכנה לדירה? ו. באשר לביקורי הנתבע בדירה, הסביר כי הביקורים נועדו לוודא שלא פרצו לדירה ולא נפגעה התשתית. את הביקורים והדאגה לנכס ניתן להבין על רקע העובדה כי הינו בנה של המנוחה התגורר עימה עד לפטירתה ולכן מטבע הדברים מצא לנכון לשמור על הדירה, עבור כל המשפחה, עד שהסכסוכים ביניהם יסתיימו ויקבע מי הם היורשים של הדירה, להזכיר כי הנתבע הינו היחיד המתגורר בארץ. ז. באשר לתשלום חובות המים הסביר הנתבע כי הסכומים היו נמוכים וכי שלמם כדי למנוע ניתוק הדירה מרשת המים שעלול היה להביא לפיצוץ הצינורות. ח. לא ניתן להסתמך על אמירתו הכללית והסתמית של הנתבע כי נעשו ניסיונות להשכיר את הדירה שכן הנתבע לא העיד כי הוא זה שניסה להשכיר והדברים אף נכתבו בסעיף 13 בתצהיר בהקשר לסכסוכים במשפחה ומצבה הגרוע של הדירה שלא מוכנים להשקיע בה. ט. באשר לבקשה למתן רשות להתגונן שהגיש הנתבע בשם העיזבון יש לזכור כי הנתבע לא היה מיוצג באותה עת וכפי שהסביר מצא לנכון לפעול כדי שלא יצא שם לא טוב למנוחה ולעצמו. מהתרשמותי מהנתבע במהלך כל הדיונים מקובל עלי הסברו שכן יכול היה להתעלם מהתביעה. אינני סבור כי הוכיחה התובעת זיקות בגינן ניתן לראות את הנתבע בתור מחזיק בנכס, אשר יש לחייבו בתשלום הארנונה. סיכום: 14. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה. בהתחשב בכלל הנסיבות אני קובע כי שכ"ט עו"ד שתשלם התובעת ל נתבע יעמוד על סך של 5,000 ₪. ירושהארנונה (חובות)חובארנונה