בקשה לעיון חוזר ובקשה למעצר עד תום ההליכים מטעם התביעה, לפי הסעיפים 52(א) ו - 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן "החוק"). רקע והליכים: 1. המשיב הואשם בתקיפת בתו, באיומים על אשתו מזה 30 שנה (להלן "המתלוננת"), בפגיעות בפרטיותה ובאיומים על 2 נשים נוספות. המשיב הואשם במעקבים אחרי המתלוננת, באיומים טלפוניים והכל כמפורט בכתב האישום. אומנם המשיב לא הרים יד על המתלוננת אך שירות המבחן מצא כי קיים סיכון בנוגע להתנהגות אובסיסבית של המשיב כלפי המתלוננת ואיומים בשל תחושת אובדן שליטה. שירות המבחן המליץ על חלופת מעצר בפיקוח מלא בבית חברו של המשיב מר ויזל בחולון (להלן "הערב") וכך אכן הוריתי בהחלטתי מיום 9.9.04 (להלן "ההחלטה"). בין השאר הוריתי בהחלטה על איסור יצירת קשר ישיר או עקיף של המשיב עם המתלוננת. 2. במסגרת ערר שהגישה המבקשת על ההחלטה ריככה ערכאת הערעור את תנאי שחרורו של המשיב, איפשרה לו לקיים חלופת חלופת בבית אימו הקשישה (לאור לחצים שנוצרו בבית הערב). מסתבר כי בית אימו של המשיב מצוי מרחק שלושה בניינים מדירת מגורי המתלוננת. עוד קבעה ערכאת הערעור פיקוח חלקי של הערב בין השעות 10.30 ועד השעה 19.00 מדי יום ואפשרה למשיב לצאת עם הערב לסידורים בין השעות 15.00 ועד השעה 17.30. צו איסור יצירת קשר עם המתלוננת נותר בעינו. נאסר על המשיב להתקרב לדירת המתלוננת, למקום עבודתה ולבית הספר בו לומדת הבת, מתלוננת נוספת (ב"ש 93124/04 מיום 14.10.04, להלן "החלטה בערר"). 3. ביום 21.11.04 הובאה לפני בקשה של שירות המבחן שבמהותה היא בקשה לעיון חוזר בהחלטה ובהחלטה בערר. קצין המבחן ביקש להתיר למשיב לצאת למפגשים ב"בית בטוח" מרכז המטפל בבעיות שליטה באלימות וזאת מדי יום. קצין המבחן התרשם ממצוקה, קשיים רגשיים ומוטיבציה של המשיב לטיפול, מוטיבציה שלא היתה לו בעבר (ראו תסקיר מיום 19.10.04, להלן "התסקיר"). לבקשת המבקשת נקבע דיון במעמד הצדדים ביום 27.12.04. 4. להפתעתי, אתמול בסוף יום הדיונים התייצבו הצדדים לפני והסתבר כי המשיב נעצר עקב חשד להפרת תנאי השחרור. על פי הבקשה שהונחה לפני, ביום 16.12.04 בשעה 22.30 או בסמוך, חיכתה המתלוננת עם בנה ג. בתחנת האוטובוס הסמוכה למקום מגוריה וכמובן לבית אימו של המשיב. אזי בא לעברה המשיב, חיבקה ונישקה, שאל אותה מדוע היא שונאת אותו, ואז אמר כי אסור לו לגעת בה והלך. לאחר מכן, כשהלכה המתלוננת לעבר ביתה, בדרכה בגינה מאחורי בית אימו, עמד המשיב, ראה אותה וצעק לה "לילה טוב". בכך הפר המשיב לטענת המבקשת את תנאי מעצר הבית הבסיסיים (איסור שהייה מחוץ לבית אימו בשעה הרלוונטית, וודאי ללא מלווה) וכן הפר צווי איסור יצירת קשר והרחקה מהמתלוננת. ב"כ המשיב טענה בדיון כי המבקשת מונעת ממניעים נקמניים ולא עניינים לאור ריכוך החלטתי בהחלטת הערר וכי אף מניעי המתלוננת אינם כשרים. לשיטת ב"כ המשיב לא הפר המשיב את תנאי מעצר הבית שכן שוטרים שבאו מעת לעת לפקח על מילוי תנאי מעצר הבית איפשרו למשיב בעל פה לרדת לגינה שליד בית אימו על מנת לעשות שיחות טלפון מהמכשיר הנייד שלו ולמנוע מהאם הקשישה לדעת אודות מעצר הבית שלו. עוד טענה ב"כ המשיב כי המתלוננת עברה במתכוון בסמוך לבית אימו של המשיב ביודעה שהוא בגינה, התקרבה אליו ליטפה את פניו ובכך אם הבנתי נכון הכשילה אותו, כאשר הוא בתמימותו סבר כי מדובר בפניה כנה מצידה. 5. על אף שבמהותה זו בקשה לעיון חוזר, יש לבחון את התשתית הראייתית בידי המבקשת במבחן "ראיות מהימנות לכאורה להוכחת האשמה" לפני סעיף 21(ב) לחוק כפי שעוצבו בבש"פ 8087/95, פד"י נ(2) 133. מבחן זה נשאב ככל שנדרש לתוך סעיף 52(א) לחוק כאשר העילה לעיון חוזר הינה הפרת תנאי שחרור בערובה. 6. עיינתי בחומר החקירה שהונח בפני. א. בנם של המשיב והמתלוננת מסר בהודעתו מיום 20.12.04 כי במועד הרלוונטי חיכה לאוטובוס בתחנת אוטובוס הסמוכה למגורי אימו בדרך נמיר בתל אביב, וכי אימו ושני הכלבים היו עימו, כי שמע את המשיב במרחק לא רב מהם (אולי דיבר בטלפון) סיפר כי הוא עצמו נכנס לתחנת האוטובוס וראה את המשיב מתקרב בצורה די מהירה לתחנת האוטובוס ומחבק את המתלוננת באור המנורה ליד התחנה. הבן סיפר כי ברח מהמקום לכיוון תחנת האוטובוס הבאה, התקשר למשטרה ועלה לאוטובוס. יש בהודעה זו כשלעצמה לספק ראיה לכאורה להוכחת האשמה לפי בש"פ 8087/95 הנ"ל להפרת צווי איסור יצירת קשר והרחקה, וודאי להפרת תנאי מעצר הבית. ב. המתלוננת עצמה מסרה בהודעתה מיום 19.12.04 כי אכן ביום 16.12.04 ליוותה את בנה עם שני הכלבים לתחנת האוטובוס והכלבה הלכה לכיוון הגבעה שצמודה לגינת רמת אביב. לפתע ראתה את הכלבה מקשקשת בזנבה, המשיב הגיע אליה, נשכב ליד הכלבה והתחיל לבכות, קם ובא אל המתלוננת, הבן היה לדבריה בתוך תחנת האוטובוס והיא היתה מחוץ לתחנה. לדבריה פחדה הן מהמשיב והן מבנה שהיה חמוש שמא "יעשה משהו" למשיב. לדבריה המשיב הגיע אליה, חיבק אותה נשקה בשערה ושאל אותה למה היא שונאת אותו, הלך אחורה ואמר שאסור לו לגעת בה. אזי עלה אל הגבעה. לדבריה "אני לא דחיתי אותו כל הזמן הסתכלתי על הילד הילד ראה את ר' סימנתי לילד ללכת הילד רץ לתחנה הבאה והתקשר למשטרה... אני הלכתי לכיוון הבית שלי וליד הגינה מאחורי הבית של אימא שלו (המשיב י.ה.) הוא ראה אותי הוא היה למטה כאילו עמד שם וחיכה וצעק לעברי ציפי לילה טוב לילה טוב אני תפסתי את הכלב והתחלתי לרוץ הגעתי הביתה הכל היה בסדר הוא לא הגיע" (עמ' 1 ש' 5-15). כשנשאלה מדוע עברה בגינה ליד ביתה של אימו של המשיב, השיבה כי "זה הדרך שלי הקצרה ביותר לכיוון הבית שלי אין מה לעשות אנחנו גרים אחד ליד השני עכשיו" (שם, ש' 20). כשנשאלה מדוע הגישה את התלונה רק ביום 19.12.04 השיבה כי לא היתה מסוגלת נפשית לכך ביום האירוע וביום למחרת דיברה עם קצין המבחן, אח"כ טיפלה באימה ובאחיה ורק עתה התאפשר לה להגיע (שם, עמ' 2, ש' 21-23). עוד העידה כי היו למשיב שלושה ניסיונות התאבדות בשנה האחרונה. בהמשך הודעתה מסרה שמצאה פרחים ליד דירתה והיא חושדת כי המשיב הניח אותם שם משום שכך נהג לעשות בעבר. לעניין אחרון זה אין בחומר ראיה הקושרת את המשיב אף לא לכאורה ואינני מתחשבת בו. אכן עולה תמיהה לגבי השיהוי בהגשת התלונה, בפרט שהמתלוננת מעידה כי היא חוששת מהמשיב המתגורר כעת בשכנות קרובה לה. אינני סבורה כי על המתלוננת לעקוף את בית אימו של המשיב רק על מנת להימנע מלהיתקל בו. על המשיב לשמור על תנאי שחרורו ואין להגביל את חירותה של המתלוננת בנסיבות אלה. מול השיהוי בהגשת התלונה יש מקום לבחון את גירסת המשיב. ג. גירסת המשיב בחקירתו במשטרה מיום 19.12.04 "שותקת" ביחס לנקודות החשובות בתיאור האירוע. בפרט לא מעלה המשיב את גירסתו שלו לאירוע, גירסה שפורטה בדיון על ידי ב"כ בלבד. כשנשאל (בעמ' 2 ש' 20 ואילך) מה קרה ביום 16.12.04 בתחנת האוטובוס השיב כי הוא מבקש עו"ד. כך גם בהמשך הודעתו כשהוא עונה לסירוגין אך אינו משיב לנקודות החשובות. רק בעניין אחד השיב (עמ' 3 ש' 71) כי קיבל רשות מהשוטרים שבאו לבדוק ולפקח על קיום מעצר הבית לשוחח שיחות טלפון הנוגעות למעצר הבית (ככל הנראה בגינה ליד דירת אימו). מוכנה אני להניח לזכות המשיב מבלי לקבוע מסמרות כי הבין מהשוטרים שמתירים הם לו לצאת לגינה מחוץ לדירת האם על מנת לשוחח שיחות טלפון רגישות על מנת שאימו לא תשמע ולא תבין את מצבו וכי האמין כי בכך אינו מפר צווים שיפוטיים. יחד עם זאת, אין בכך מענה לטענת התביעה (על בסיס הודעות המתלוננת והבן) כי המשיב יצר מגע מילולי ופיזי עם המתלוננת בניגוד חריף להחלטות שיפוטיות. 7. בשלב דיוני זה אין ביהמ"ש בוחן את נאמנות גירסת המתלוננת, נזכור כי גירסה זו נתמכה בהודעת הבן. אינני מוכנה לייחס משקל בשלב זה לטענת ב"כ המשיב כי פעל בתמימות כאשר הפר לכאורה צווי איסור יצירת קשר בהחלטה. אינני רואה כי חל כרסום ככל שנדרש בשלב זה במצבת הראיות כנגד המשיב לעניין הפרת צווי איסור יצירת קשר והרחקה. אכן יש הבדל בין תחושת איום סובייקטיבית של המתלוננת לבין הפרות צווים שיפוטיים במישור האובייקטיבי, אך הפרות כאלו עלו לכאורה מהאירוע שלפני. 8. לטעמי יש לבחון לא רק את עצם ההפרות של הצווים השיפוטיים אלא את תוכנן ומהותן. לכאורה לא מדובר בהפרות טכניות בלבד אלא בהפרות שלווו במגע מילולי ופיזי. מאידך, ובניגוד למיוחס למשיב בכתב האישום לא כלל המגע איום אף לא במשתמע וודאי לא מעשי אלימות. הקושי הגלום במעשי המשיב הינו על רקע האובסיסביות שגילה כלפי המתלוננת על פי תסקירי שירות המבחן וכפי שהתבטא בהחלטתי מיום 9.9.04. בתי המשפט אינם עוסקים בנבואה ואינם מסוגלים וודאי לא בשלב דיוני נוכחי לרדת לעומק רגשותיהם של נאשמים. יחד עם זאת, מעשי המשיב עשויים להראות כי המשיב מתקשה לשלוט ברגשותיו ובמעשיו כלפי המתלוננת ויתכן (ואינני קובעת מסמרות) כי הצבת חלופת מעצר בשהות למתלוננת מציבה בפני המשיב פיתוי, פיתוי בו אינו מסוגל למרבה הצער לעמוד. בנסיבות אלה אינני רואה כיצד אפשר לייחס למבקשת מניעים נקמניים בהגשת הבקשה. טענה זו נדחית. 9. לטעמי נוכח האירוע האחרון, יש לבחון מחדש את מסוכנתו של המשיב כלפי המתלוננת. ברור אף כי אין בחלופת המעצר הנוכחית כדי להבטיח את קיומם של תנאי השחרור הבסיסיים של המשיב. קביעה זו נעשית במסגרת עיון חוזר ולא (בניגוד לטענת ב"כ המשיב) כערעור חלילה על ההחלטה בערר. 10. לאחר התלבטות קשה, החלטתי לייחס משקל לעובדה כי המשיב לא איים על המתלוננת במהלך האירוע, כי המתלוננת השתהתה בהגשת תלונתה האחרונה משך שלושה ימים ובנוכונותו של המשיב לפי התסקיר האחרון ועוד לפני ההפרה המיוחסת לו, לפנות לטיפול לבעיות חוסר שליטה (בניגוד לעמדתו בעבר). אהיה מוכנה לשקול חלופת מעצר בתנאים הבאים: א. תוצע חלופה הרמטית רחוקה מתל אביב ובפיקוח ערב להנחת דעתי. ב. החלופה תיבחן על ידי שירות המבחן. אלימות במשפחהאלימותמעצרמעצר עד תום ההליכים