התביעה שלפניי היא תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר לפיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים למכירת רכב משומש. נתונים כלליים רלבנטיים 1. בין התובע לבין הנתבעת נחתם ביום 10.11.11 זכרון דברים (להלן : "זכרון הדברים" או "ההסכם"), לפיו רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג הונדה שנת ייצור 2008 (להלן : "הרכב"). בתמורה לרכב התחייב התובע לשלם לנתבעת סך של 65,000 ₪ וכן ליתן לה רכבו, רכב מסוג הונדה שנת ייצור 2004, בדרך של טרייד אין. 2. ביום 11.11.11 הועברה החזקה ברכב לידי התובע. 3. לטענת התובע הוא עמד בכלל התחייבויותיו הכספיות והנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו. לטענתו הנתבעת הטעתה אותו בכך שלא גילתה לו שהרכב הוגדר על ידי חברת ביטוח, עובר לרכישתו על ידי התובע כרכב "באבדן להלכה", עוד טען התובע כי הנתבעת לא מסרה לו טופס גילוי נאות בעת מכירת הרכב. 4. לטענת התובע, לנוכח האמור, הודיע למנהל הנתבעת, טלפונית, על דרישתו לביטול העסקה. הודעה כאמור נשלחה גם על ידי ב"כ התובע לנתבעת. 5. הנתבעת בתשובה טענה כי התובע חב לה כספים וטרם העביר את מלוא תמורת הרכב. הנתבעת לא נענתה בחיוב לבקשת התובע לביטול העסקה והשבה הדדית. בהעדר הסכמה לביטול העסקה והשבה הדדית, הוגשה התביעה שלפני בפברואר 2012. 6. במהלך ישיבת ההוכחות, שהתנהלה ביום 15.5.14, התברר, במסגרת חקירת התובע, כי הרכב נמכר לאחר. עד למועד דיון ההוכחות לא הובא נתון זה לפני בית המשפט, כמו כן לא הובאו כל נתונים בדבר מחיר מכירת הרכב, זהות הקונה, או כל פרטים נוספים. עוד הסתבר כי לא מצוי בידי התובע ההסכם שעשה עם קונה הרכב (על אף שניתנה לתובע שהות להביאו). 7. לנוכח האמור ויתר התובע על מרבית הסעדים להם עתר בכתב התביעה וביקש להמשיך בתביעתו אך ביחס לפיצויים המוסכמים שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם. גילוי נאות 8. התובע טען שהנתבעת לא מסרה לו טופס גילוי נאות למכירת רכב משומש כמתחייב על פי הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח- 2008 (להלן : "החוק"). 9. עוד טען התובע כי לא נמסרו לו כלל הנתונים ביחס לרכב, נהפוך הוא, הנתבעת או מי מטעמה ניסו "להמעיט" בפגיעות שברכב. פגיעות שהיו רבות ממה שהוצג לו, כפי שנודע לו בדיעבד (ראה פרוטוקול עמ' 16, שו' 12-30; עמ' 17 שו' 27-29). 10. לטענת הנתבעת, כלל הנתונים שהיו בידיה נמסרו לתובע, כנדרש בתו"ל ותוך גילוי נאות ומלא. 11. המחוקק אמר את דברו בעניין חובות הגילוי המוטלות על המוכר רכב משומש, בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח- 2008 (להלן: "החוק"). סעיף 4(א)(2) לחוק קובע כי העוסק ברכב מחויב למסור לרוכש הרכב: "עד למועד החתימה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה- טופס גילוי)". סעיף 4(א)(3) לחוק קובע: "(3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי". סעיף 4(ב) לחוק קובע כי: "עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן: (1)-(3).. (4) פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; (6)-(5) ....." 12. בסעיף הרלבנטי להסכם נכתב: "מבצע טרייד אין בהונדה אקורד שנת 2004 מ. רישוי ... הקונה בדק את הרכב ומודע לכך שהרכב עבר החלפת שתי דלתות + תיקונים + בכנף אחורי או החלפה הקונה מודע לכך שהרכב נקנה מחברת ביטוח ותוקן עצמאית. הרכב הינו יד שנייה "פרטית". 13. אין מחלוקת, והדבר נכתב בהסכם כמובא מעלה, שהודע לתובע כי הרכב עבר תאונה והוחלפו ו/או תוקנו הדלתות והכנף בדופן ימין של הרכב וכן שהרכב נקנה מחברת ביטוח. 14. אין גם מחלוקת, כי התובע לא לקח את הרכב לבדיקה לפני רכישתו על אף הצעת נציג הנתבעת שיעשה כן. 15. כיום גם אין מחלוקת, הוגש אישור לתיק בית המשפט מחברת הביטוח "הראל" (ת/1), כי הרכב הוגדר, בטרם רכישתו כרכב ב"אבדן להלכה". 16. לטענת הנתבעת, כאמור, לא הפרה את חיוביה כפי הקבועים בחוק, ולא הפרה חיוביה כלפי התובע בהסכם ומשכך לא חבה עליה כל חובה לפצותו בפיצויים מוסכמים כנתבע על ידו. 17. בפס"ד תא (חי') 21445-03-12 רשיד עווידה נ' רכב עומרי טרייד אין בע"מ [10.2.13], נקבע כי "היה על הנתבעת לצרף טופס גילוי נפרד מהסכם הרכישה..". 18. אני סבורה כי אי מסירת טופס הגילוי בנפרד מההסכם אינה מקימה עילה על פי ההסכם לתבוע פיצויים מוסכמים. לכל היותר, מקים הדבר עילה בהתאם לחוק אך לא מקים עילה לפיצויים בגין הפרת ההסכם הגורר בגינו פיצויים מוסכמים. 19. ודוק, גם התובע בעצמו אינו מתייחס לעניין זה כמהותי ביותר, אלא הסיבה שבגינה הוא דורש פיצויים מהנתבעת היא כי הפרה ההסכם עמו בשל אי גילוי פגמים ברכב: "ש. מה אתה רוצה ממנו. ת. הוא מכר לי אוטו לא כמו שהציג אותו. ש. אף אחד לא הכריח אותך. ת. לא רוצה להפסיד את כל הכסף שהפסדתי כי הפסדתי. רציתי לא להפסיד, הפסדתי מלא כסף. עבדו עלי. ש. ויתרת על ירידת ערך. ת. שיקרו אותי ורימו אותי. ש. כלומר אין לך נזק על ירידת ערך. ת. בגלל שאני אזרח תמים אז לא ידעתי שאסור לי למכור את האוטו". ובהמשך: " ת. אני תובע שבאתי במטרה לקנות אוטו שידעתי ואמרו לי שיש לו רק מכה בשתי דלתות והחליפו לו. ש. היכן זה כתוב בכתב התביעה. ת. את שואלת בזכרון דברים. ש. תבעת פיצוי מוסכם, אין הפרה. ת. הפרה זה שהאוטו לא כמו שהובטח לי. ש. כתוב שאתה מוותר. ת. הוא נתן לי אוטו לטענתו, גרם לי להאמין שהאוטו קיבל מכה בשתי דלתות, התברר שהאוטו בעל ליקויים עם משמעות גבוהה, קיבל מכה בעמודים ברצפה, בגג. ש. אתה לא עונה לי. ת. אני עונה. בימ"ש מסביר לי מה שואלת עו"ד, אני אומר, ההפרה היא שלא קיבלתי מה שהיתי צריך לקבל". 20. בפסק דין תאמ (חי') 4181-10-10 יוסף דגן נגד יעקב בן הרוש נקבע "בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח 2008, החל על הנתבע בהיותו "עוסק במכירת רכב משומש", על פי ההגדרות בחוק, נקבעה בסעיף 4 החובה על המוכר למסור לרוכש "טופס גילוי" ובו פרטים מלאים אודות הרכב כמפורט בסעיף, כאשר בין היתר, מחוייב הוא למסור מידע אודות הפגיעות שנגרמו לרכב ככל הידוע לעוסק, עד למועד מסירת טופס הגילוי. סעיף 12 לחוק החוזים קובע, כידוע, את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב לקראת כריתתו של חוזה. מחובה כללית זו, נגזרת גם החובה לגלות עובדות מהותיות במו"מ." 21. אין מחלוקת כי תחולת החוק חלה גם על הנתבעת. על הנתבעת למסור לתובע מידע אודות הפגיעות שנגרמו לרכב. 22. על פי עדות מנהל הנתבעת לא ידע על הפגיעות ברכב עד למועד מכירת הרכב. מנהל הנתבעת העיד לעניין זה: "ש. אתם עובדים על פי חוק מכירת רכב משומש, גילוי נאות. ש. אתם עובדים לפי החוק הזה. ת. כן, אנו חותמים על גילוי נאות, אנו מחתימים על טופס, אנחנו מוסרים את כל המידע שיש בידינו ובאפשרותנו. אנחנו מוסרים את כל המידע שאנו יודעים. יש רכבים שמגיעים בתיווך, מעבר למה שהלקוח מוסר לי אין לי אפשרות לדעת, הרכב לא בבעלותי, לא היה בבעלות תו סחר, עמד אצלנו סך הכל יום אחד. זהו. " (עמוד 27 שורות 17-20), כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צויין אחרת - צ.ג.פ). ובהמשך: "ת. רכבים שהם בבעלותי אני יכול להוציא עליהם כל המידע שאני רוצה, רכבים שהם בתיווך אין לי את הכלים להוציא נתונים כאלה. כל שאני יודע, שהלקוח שהביא לי את הרכב למכירה, אמר לי קניתי את הרכב מחברת ביטוח, תקנתי דלתות והחלפתי כנף וצבע, והוא גם עשה את זה לא לצורך מסחר אלא לצורך פרטי, למטרותיו הפרטיות". 23. מנהל הנתבעת אישר כי בהסכם לא נכתב דבר כי מדובר בתיווך, אך לטענתו התובע ידע על כך. 24. גם העד מטעם הנתבעת, מר אדיבי ראובן העיד דברים דומים: "ש. כשאתה אומר אמרתי לו הכל, לא רשמת את זה בשום מקום. (מפנה לתצהירך בסעיף 7). אתה אמרת לו שהרכב הוא אבדן להלכה. ת. לא. לא ידעתי על זה. אני לא יודע בכלל. ש. למה לא ידעת. ת. זה אוטו של חבר שהביא לנו למכור. הוא אמר לנו שהוא נקנה מחברת הביטוח ואמר לנו למכור. זה לא שלנו, זה של חבר שהביא לנו את האוטו למכור". 25. הנתבעת טוענת, אם כן, שלא ידעה שהרכב הוכרז כ"אבדן להלכה", והליקויים ברכב שהועברו והוסברו לתובע הם אותם ליקויים עליהם ידעו, שגם נרשמו בהסכם, הם, ותו לא. 26. לטענת הנתבעת, כפי שנמסר לה שהרכב נקנה מחברת הביטוח, כך גם מסרה לתובע, וההשלכות לכך ברורות. 27. לטענת הנתבעת היא לא לקחה את הרכב לבדיקה טרם המכירה, ושימשה הלכה למעשה כמתווכת בין מר נהרי (בעלים קודמים של הרכב) ובין התובע. 28. בת"ק (חי') 1782-02-10‏ אורן ממן נ' סאם אליאס [10.8.10] מפי כב' השופט אייל דורון, טענו הנתבעים, בדומה למקרה שלפנינו, כי לא הטעו מאחר שהם עצמם לא ידעו, ולא יכולים היו לדעת, על הנזקים ברכב. כבוד השופט קבע שם כי טענת הנתבעים אינה פוטרת אותם מאחריות. "אשר לטענה הראשונה, במישור העובדתי, ספק רב בעיניי האם אכן יש ממש בטענת הנתבעים ולפיה לא ידעו על עברו של הרכב. ראשית, מאחר ואין מקום ליתן אמון בכל שאר חלקי גרסתם של הנתבעים, ולאור העובדה כי הוליכו את התובע בכחש, אין כל סיבה ליתן אמון בטענתם זו. בנסיבות העניין, כל התנהלותם של הנתבעים אומרת דרשני ומעידה על התנהגות שלא בתום לב. שנית, מן הראוי לזכור כי הרכב נרכש ע"י הנתבע 2 בעסקת החלפה (הסכם "נ/1"). בעסקה זו אף לא צויין מה השווי הכספי של הרכב עליו הוסכם לצורך ההחלפה. לטעמי, יש להתייחס במידה לא מבוטלת של חשדנות לעסקאות מסוג זה, המאפשרות לאחר מכן לכל אחד מן הבעלים לטעון כי לא ידע על פגימות קודמות ברכב. אשר לטענה השניה, במישור העובדתי, לאחר שעיינתי בחוות דעת השמאי שבחן את הרכב לאחר התאונה והתמונות המצורפות לה, אין ספק בעיניי כי אילו היה הרכב נבדק במכון בדיקה, או ע"י איש מקצוע, היה עברו של הרכב מתגלה. אני קובע כי גם אם לא היתה ידיעה פוזיטיבית אצל מי מהנתבעים בנוגע לעברו של הרכב, הרי שמבחינת עצם היכולת לדעת על עברו, יכולים היו הנתבעים לדעת עליה אילו היו בודקים את הרכב או נוקטים באמצעים מתאימים אחרים כלשהם". 29. גם במקרה שלפנינו, טענות הנתבעת לפיהן רק יום לפני עריכת ההסכם עם התובע הגיע הרכב אליה על ידי מי שהוא חבר של מנהל הנתבעת לא נמצא זכרן עד ליום ההוכחות, כך גם לא נטען בעבר כי מדובר היה בתיווך בלבד בין בעלי הרכב לתובע. 30. למעשה, לעניין התיווך, מדובר בעדות כבושה: "מדובר איפוא בגרסה כבושה של הנתבע, ... בית המשפט נוטה להפחית ממשקלה של עדות כבושה: ' 'עדות כבושה' היא עדות, שהעד המוסר אותה בבית המשפט, "כבש" אותה בלבו על אף שהיא רלוונטית וברת משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר ... הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש את עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע : על שום מה נכבשה העדות עת רבה ; ומדוע החליט העד לחשפה'. (י' קדמי, "על הראיות" (מהדורת תשס"ד), ע' 400). 31. יתרה מכך, לטעמי, גם אם הנתבעת, באמצעות נציגיה, לא ידעה בפועל על הליקויים ברכב עד כדי שהוכרז על ידי חברת הביטוח כ"אובדן להלכה", אני סבורה כי היה על הנתבעת לדעת. 32. לעניין זה ראה בסעיף 14(א) לחוק החוזים "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה". כמוסבר ע"י המלומדים ד' פרידמן ונ' כהן, בספרם "חוזים", אבירם הוצאה לאור - תשנ"ג, כרך ב' (להלן: "פרידמן וכהן"), בעמ' 672, מבחינה עיונית ומעשית מדובר במקרה פרטי של הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים. 34. גם על פי חוק המכר תשכ"ח- 1968, סעיף 16: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". 35. בע"א 5798/04 (י-ם) מאיר כרמל נגד מרדכי לוי, (מפי כבוד השופט גל בהסכמת כבוד השופטת שידלובסקי אור וכבוד השופט צבן), נקבע כי "התהוותה של הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) אינה מחייבת "כוונה להטעות" מצד המטעה ודי בכך שהלה נהג בפזיזות או ברשלנות". 36. אין מחלוקת בענייננו כי הנתבעת לא מסרה את הרכב לבדיקה בטרם מכירתו לתובע, אלא הפנתה את התובע לערוך בדיקה. הנתבעת גם טענה כי הנתונים אותם מסרה לתובע הם אלו שנמסרו לה על ידי בעל הרכב. 37. הנתבעת לא הסבירה אם בדקה עם בעל הרכב (מר נהרי) אם קיימות בדיקות או חוות דעת שמאיות או כל קביעה אחרת של חברת הביטוח ביחס לפגימות ברכב. 38. ודוק, מנהל הנתבעת ידע כי הרכב נקנה מחברת הביטוח, ולטענתו ידע שנקנה מחברת הביטוח בשל תאונה. כבר בכך יש לאבחן מפסק הדין שהוגש על ידי ב"כ המלומדת של הנתבעת (בר"ע (ת"א) 1383/04), מה גם שפסק דין זה דן בקניית רכבים ממכרזים להבדיל מקניית רכבים מסוחר רכב משומש. 39. גם אם אקבל את טענת הנתבעת לפיה לא נאמר לה על ידי בעל הרכב על הפגיעות, על חוות הדעת שמאית מטעם חברת הביטוח הקובעת "אובדן להלכה" לרכב, הרי שמרגע שידעה על ידי בעל הרכב כי מדובר ברכב שעבר תאונה וכי נקנה מחברת ביטוח ותוקן עצמאית, היה עליה לברר דברים אלו. 40. אין מחלוקת בפסיקה, והדבר ברור מהגיונם של דברים, כי עובדה זו של "אובדן להלכה" הינו פרט מהותי היכול להשפיע על מכירת הרכב, ובוודאי על סכום המכירה (ראה בע"א 5798/04 (י-ם) מאיר כרמל נגד מרדכי לוי ; תא (ת"א) 152236/02 ; בתק (חי') 1782-02-10 ; תא (י-ם) 19696/08 ; תא (ראשל"צ) 6408-07-11 ועוד). 41. יש במעשיה של הנתבעת, גם אם אקבל את כלל הטענות העובדתיות של מנהלה, שנטענו לראשונה בישיבת ההוכחות, משום פזיזות עצימת עיניים ורשלנות. 42. בפסק דין מאיר כרמל הנ"ל נקבע גם כי "מקום שהמוכר בעל רקע מקצועי בתחום הנדון, כמבקרה דנן, חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו ובין מקום קיומם של יחסי ספק- צרכן." 43. מקרה כזה בו הנתבעת, שהיא עסק העוסק במכירת רכב משומש, לכל הפחות (בהנחה שטענות מנהל הנתבעת נכונות הן) בוחרת לעצום עיניה ולא לברר עם בעל הרכב עברו התאונתי של הרכב, עומדת לחבותה. 44. אחריותה של הנתבעת היא להעביר את מלוא המידע על הרכב, הן שידוע לה והן שצריכה היתה לדעת, ככל שיש בידיה נתונים כי הרכב עבר תאונת דרכים, נקנה מחברת ביטוח בשל התאונה, עליה לברר הנתונים הנוספים, לרבות חוות הדעת שבשלה הוכרז הרכב כאובדן להלכה. 45. על אף האמור, אין מחלוקת כי הנתבעת הפנתה את התובע לערוך בדיקה לרכב במכון בדיקה אך זה לא עשה כן. משכך גם לתובע אחריות תורמת. 46. האם יש בכך כדי להסיר כלל את האחריות המוטלת על הנתבעת. לדידי התשובה שלילית. 47. אני מפנה בעניין זה לדבריו של כבוד השופט אייל דורון בת"ק (חי') 1782-02-10 הנ"ל. "ראשית, למעט במקרים חריגים, יכולתו של צרכן לבדוק את הממכר לעולם פחותה מיכולתו של העוסק המוכר לו אותו. למוכר יש נסיון בתחום הרלבנטי, ידע מתי נדרשת בדיקה, אם בכלל, ואם כן איזו בדיקה יש לבצע. לעוסק יש מומחיות, בין משל עצמו בין באמצעות מי מטעמו, אשר עשויה לעתים לייתר בדיקת הממכר באמצעות צדדים שלישיים. גם עלות ביצוע בדיקות על ידי צדדים שלישיים ובכלל השגת מידע על ידי עוסק, פחותה מזו הנדרשת מצרכן. לעוסק יש יתרון לגודל, הנחת כמות וקשרים בתחום הרלבנטי. שנית, וחשוב מכך, תכלית החקיקה של חוק הגנת הצרכןמכתיבה כי גם מקום בו יש יכולת לקונה לברר פרטים אודות הממכר, ואפילו יכולתו זו אינה נחותה מיכולת העוסק, אין לפטור את המוכר מחובת הגילוי המוטלת עליו מטעם זה בלבד. כאמור בסיפא של הציטוט דלעיל מספרה של המחברת דויטש, יש להקל בנטל הבדיקה המוטל על הרוכש) ראו בהקשר זה המשך ההסבר בספרה, בעמ' 403). משמעות ההקלה בנטל הבדיקה המוטל עליו הינה כי גם כאשר מדובר במצב שבו יכול היה רוכש לבדוק את הממכר ולברר בעצמו את העובדות אשר העוסק לא בירר, יש להפחית מאד בשיעור האשם התורם המיוחס לרוכש עצמו". (ראה לעניין זה גם בפסק דין ע"א 5798/04 (י-ם) מאיר כרמל נגד מרדכי לוי ביחס ל"פער הכוחות" בין הצדדים). 48. לאור האמור יש לטעמי לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה. 49. לאחר שמיעת העדויות, ולנוכח הנסיבות העובדתיות שארעו לאחר חתימת החוזה, לרבות הפניה של התובע לנתבעת, בין אם ישירות עם מנהל הנתבעת ובין אם באמצעות בא כוח התובע, לביטול ההסכם, אני קובעת כי אי גילוי העובדות ביחס למצבו התאונתי של הרכב לרבות העובדה כי הוכרז בעבר על ידי חברת ביטוח כ"אובדן להלכה" היא שהביאה אותו להתקשר בחוזה כמות שהוא. 50. משכך אני סבורה כי התובע הוכיח כי הוא זכאי לפיצויים בגין הפרת החוזה על ידי הנתבעת. הפרת התובע את ההסכם 51. הנתבעת טוענת כי התובע הוא שהפר את ההסכם עמה בשל כספים שהוא חב לה. הנתבעת טוענת שהתובע לא שילם את מלוא הסכום עליו התחייב בהסכם, וכי הוא חב לה סך של 22,400 ₪. 52. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא מסר לה פרטים נכונים בהסכם (הרכב אותו הוא מסר בטרייד אין לא היה "פרטי") והוא שהפר את ההסכם. 53. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד. לא נטענה טענת קיזוז. 54. נהפוך הוא, פעם אחר פעם העיד מנהל הנתבעת, מר חלפון, כי הם מתעתדים להגיש תביעה נגד התובע בגין יתרת התשלום בגין הרכב וכן בשל פרטים נוספים (ראה פרוטוקול עמ' 25 שו' 1-11; 28 שו' 3-4 ועוד). 55. מכל אלו נמצאת למד, נזקי הנתבעת הנטענים כלל אינם נדונים בתביעה זו, ואין לי להדרש אליהם. פיצויים מוסכמים 56. התובע טוען שהנתבעת הפרה את ההסכם ועל כן הינו זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בו. 57. רכיב הפיצוי המוסכם בהסכם הועמד על שיעור של 35%. 58. התובע טוען כי מחיר הרכב הוערך על ידי הנתבעת ב- 117,000 ₪, (65,000 ₪ ששולם ו- 52,000 ₪ ערך רכב ההונדה ש.י 2004 שהועבר לנתבעת בטרייד אין), משכך יש לפצותו בסך של 40,950 ₪. 59. הנתבעת טוענת כי על פי ההסכם ערך העסקה ממנה יש לגזור את הפיצוי המוסכם (תוך שהיא מכחישה, כאמור מכל וכל את זכותו של התובע לפיצויים) הוא 65,000 ₪ (לפי לשון ההסכם). 60. אשר לטענת הנתבעת כי הערך ממנו יש לגזור שיעור הפיצויים המוסכמים הוא 65,000 ₪ יש לדחות טענה זו. גם מנהל הנתבעת בחקירתו הודה כי מלבד הסך של 65,000 ₪ ניתן רכבו של התובע לנתבעת בטרייד אין, והדבר מצויין מפורשות בהסכם. 61. יתרה מכך, גם בחוות הדעת השמאית נקבע ערך הרכב בסכום דומה. 62. אם לא די בכך, הרי שגם במכתב שנכתב על ידי ב"כ הנתבעת לב"כ התובע ובו נטען כי התובע הוא שהפר את ההסכם באי תשלום יתרת התמורה נכתב כי התובע הוא שצריך לשלם לנתבעת את הסך של 40,000 ₪. 63. אשר לפיצויים המוסכמים, המסגרת הנורמטיבית להם ולהפחתתם מעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), הקובע כדלקמן: "(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". 64. לפרשנות הוראה זו ראו בספרה של המלומדת שלו דיני חוזים, בעמ' 597-593; בע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661 ,670; ע"א 5806/02 ארביב ואח' נ' קרני, פ"ד נח(5) 193, 200 ועוד. 65. המבחן הקבוע בסעיף זה אינו מתחשב בנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, כי אם בנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירעה בפועל (ע"א 539/92 מטלוב (אלוף) זקן נ' דוד זיזה, פ"ד מח(4) 89, 93; ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד ל"ח(3) 620, 626; ע"א 3745/92 פסקל ואח' נ' מזרחי פ"ד מח(2) 359, 363. 66. בעת קביעת סוגי הנזק נשוא תניית הפיצוי המוסכם יש להתחשב "במכלול הנסיבות האופפות את כריתת החוזה ולבחון, אם לאורן ניתן היה לצפות התרחשותו של נזק מסוג מסויים כעניין אובייקטיבי" ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' חיים פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 265. 67. חלק מרשימת שיקולים שיש להביאם בחשבון בבחינת השאלה האם יש מקום להפחתת הפיצויים הם : הפחתה ולא ביטול ; שמירה על יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק שהיה ניתן לצפות כתוצאה מהפרת החוזה בשעת כריתתו ; חומרת ההפרה ; התמורה החוזית - היחס בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי ; סוג העסקה הנדונה, תנאי החוזה וההפרה ; האם מדובר בתנייה גורפת הקובעת פיצוי אחיד ושווה בגין כל הפרה של החוזה ; ועוד (ראה בספרה של המלומדת פרופ' שלו בעמ' 597-594) 68. לאחר ששקלתי את שיעורו של הפיצוי המוסכם שנקבע בזיכרון הדברים, לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה שהתובע לא טרח לבדוק את הרכב על אף שניתנה לו האפשרות לכך, בטרם ביצע את הרכישה ולאור דבריו של התובע לפיהם "זה טעות שלי. לא מאשים אותו" (ביחס לאי בדיקת הרכב על ידו), לאור העובדה שההפרה בגינה נפסקים הפיצויים המוסכמים היא בשל אי גילוי, שגם אם החובה העיקרית מוטלת על סוחר הרכב, הרי שגם על התובע מוטלת אחריות לעשות כן, במיוחד שעה שבהסכם עצמו, בסעיף 6 לו נכתב מפורשות כי התובע מוותר על טענת פגם וכי התובע (הקונה) יפנה לבדיקה במכון מורשה טרם הקניה, אני קובעת כי הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים בשיעור של 35% משווי העסקה, אינו מהווה פיצוי סביר. 69. בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, אני רואה לנכון להפחית הפיצוי המוסכם בהתחשב במכלול הנסיבות נשוא התיק ואני קובעת שהפיצוי המוסכם יפחת לכדי 20,000 ₪. סוף דבר 70. הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪. 71. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ (הכולל, בין היתר, הוצאות בטלת העדים, שכר טרחת שמאי, אגרות בית המשפט), בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.רכבמכירת רכבגילוי נאותחובת הגילויגילוי נאות במכירת רכב