תביעה לביטול עסקת מכר רכב או לפיצוי בגין הפרת החובה לגילוי נאות. 1. לטענת התובע, בחודש אפריל 2010 התקשר עם הנתבע 1 בעסקה לרכישת רכב . לטענת התובע, הוצג בפניו מצג ולפיו הרכב הינו רכב פרטי של הנתבע 1 וכי עד למועד המכירה גמע הרכב כ - 10,000 קמ'. לטענת התובע, אמנם הוצג בפניו רישיון הרכב ממנו עולה בעלות של הנתבעת 2 על הרכב ואולם, לטענתו, טען הנתבע 1 כי הרכב נרכש על ידו באופן אישי כ"יד ראשונה" , באמצעות הנתבעת 2 בליסינג מימוני - ונרשם על שמה כבטוחה בלבד. לטענת התובע, הוא ביצע בדיקה של הרכב במכון סופר טסט בחיפה והדו"ח קבע כי הרכב עבר תאונה אחת וכי קיימת בעיה במצבר. עוד דרש התובע, היסטוריית טיפולים של הרכב וזו הועברה אליו על ידי הנתבע 1. לטענת התובע, לאחר קיום הבדיקות כאמור ובהסתמך על מצגי הנתבע 1 כפי שהוצגו לעיל, נפגשו הצדדים וחתמו על הסכם למכירת הרכב לתובע. מספר ימים לאחר החתימה על ההסכם, התברר לתובע כי בניגוד למצג אשר הוצג על ידי הנתבע 1 הרכב גמע עד למועד המכירה כ - 100,000 קילומטרים. בנוסף, הוא גילה כי במסגרת ההסכם אשר נחתם בינו לבין הנתבע 1 הוספה בזיוף על ידי הנתבע 1 הסיפרה 0 באופן שבהסכם נקבע כי הרכב קבע 100,000 קמ' וזאת, בניגוד למצג אשר הוצג לו. זאת ועוד, התברר לתובע כי היסטורית הטיפולים אשר הוצגה לו על ידי הנתבע 1 הינה חלקית באשר לרכב בוצעו טיפולים מעבר למה שהוצג בפניו. יתרה מכך, התברר לתובע כי הנתבע 1 הינו סוחר רכב, כי הרכב היה קודם לכן, בבעלות הנתבעת 2 ולא נרכש על ידי הנתבע 1 כיד הראשונה כנטען - דהיינו - לא הוצג לו מצג נכון באשר לבעלות ברכב - אשר הוצג לו כפרטי ובנוסף, לא הציג לו הנתבע 1 - בהתאם לחוק - טופס גילוי נאות של הרכב. לטענת התובע, הנתבע 1 הונה אותו כמפורט לעיל ובנוסף, הנתבעת 2 היתה מודעת להונאה אשר בוצעה על ידו ועצמה עיניה לדרך הפעולה של הנתבע 1 , בכך שיתפה עימו פעולה ומשכך, אף עליה לשאת באחריות לנזקיו של התובע. בנסיבות האמורות, לטענת התובע, הו זכאי לביטול הסכם המכר ולהשבת כספו. לחילופין, לטענת התובע, על הנתבעים 1 ו - 2 לשפותו, ביחד ולחוד , בגין נזקיו הנובעים מההפרש בין הערכת שמאי לענין ערכו של הרכב כפי שהוא באמת לבין ערכו של הרכב בהתחשב במצגים כפי שהוצגו בפניו. בנוסף, לטענתו על הנתבעים לשפותו בגין כל ההוצאות אשר נגרמו לו כפועל יוצא מניהול ההליכים המשפטיים. 2. לטענת הנתבע 1 לא הוצג לתובע כל מצג שווא הנוגע לכך שהרכב הוא פרטי וכן בכל הנוגע לעיסוק הנתבע 1. כך, לטענת הנתבע 1 התובע ידע כי הנתבע 1 הוא סוחר רכב והוא אף הנפיק לו חשבונית בגין הרכישה. באשר לקילומרז' אשר גמע הרכב, הרי שלטענת הנתבע 1 , התובע ידע את הקילומטרז' הנכון של הרכב אשר הופיע בכל המסמכים וכן, מופיע מפורשות במד האוץ של הרכב. הנתבע 1 מוסיף וטוען כי על אף שמחירון הרכב במועד המכירה עמד על סך של 93,000 ₪ נמכר הרכב בתמורה לסך 75,000 ₪ באופן המגלם את הבעלויות ברכב וכן, את הקילומטרז' שלו. לטענת הנתבע 1 משכך, דין התביעה להדחות. 3. לטענת הנתבעת 2, הרכב נמכר לנתבע 1 על ידה כשמד האוץ שלו עומד על כ - 100,000 קמ'. הנתבעת 2 טוענת כי לא מכרה את הרכב לתובע ולא היה לה כל חלק במכירת הרכב לתובע ומשכך, כי לא קיימת כל עילה כנגדה. דיון ומסקנות: 4. בדיון אשר התקיים בפני העידו - התובע, הנתבע 1 , נציג הנתבעת 2 וכן, עדה מטעמו של התובע הגב' קרן ענבל. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל באופן חלקי ודין התביעה כנגד הנתבעת 2 להדחות והכל כמפורט להלן. התביעה כנגד הנתבע 1: 5. התביעה כנגד הנתבע 1 נוגעת למצג שווא אשר הוצג על ידו בהתייחס לשניים עקריים - האחד - לענין מד האוץ של הרכב והשני - לענין היותו סוחר רכב וכפועל יוצא מכך, שהרכב כלל לא נרכש על ידו כיד ראשונה . באשר לחלקו השני של מצג השווא, מתקשרת גם טענתו הנוספת של התובע הנוגעת לכך, שהיה על הנתבע 1 - כסוחר רכב- להציג לו טופס גילוי נאות של הרכב - אשר אין עוררין כי לא הוצג בפניו. 6. באשר לטענה בדבר מד אוץ הרי שלא מצאתי לקבל את טענותיו של התובע בנוגע לתרמית הנוגעת למד האוץ . כך, ראשית דבר- מד האוץ הוא מד גלוי ברכב , אין עוררין כי ברכבו של התובע לא נעשתה כל פעולה הקשורה במד האוץ ובכלל זה אין עוררין כי מד האוץ הציג את הקילומטרז' הנכון של הרכב למועד הרכישה. משכך, אין בידי לקבל את טענותיו של התובע הנוגעות למידע שגוי בהקשר למד האוץ - מידע אשר כל שהיה על התובע לעשות בכדי להפריכו הוא להסתכל במד האוץ . לענין זה, לא למותר לציין שהתובע אף אישר, כי ערך לרכב נסיעת מבחן ומשכך, ברי כי מד האוץ היה חשוף לעיניו. זאת ועוד, דווקא משכך- הטענה ולפיה הסתיר הנתבע 1 את מד האוץ ביודעו כי לא זו בלבד שזה חשוף לבדיקת התובע - אלא אף נמצא לנגד עיניו ממש בעת נהיגת המבחן - אינה סבירה בעיני בעליל. לאור האמור הנני דוחה הטענה ולפיה הציג הנתבע 1 לתובע מצג שווא הנוגע למד האוץ של הרכב. 7. יחד עם זאת, מצאתי לקבל שתי טענותיו האחרות של התובע דהיינו שהנתבע 1 אמנם מסר לתובע מידע שגוי באשר לבעלות על הרכב דהיינו , שמדובר כביכול ברכב בבעלות פרטית וכן, באשר לכך, שהנתבע 1 לא הבהיר לתובע כי הוא אמנם סוחר רכב. בהקשר זה, נתתי אמון בעדות התובע ולפיה, נאמר לו על ידי הנתבע 1 כי הרכב רשום על שמה הנתבעת 2 הואיל ומדובר בליסינג מימוני . לענין זה, תימוכין לגרסת התובע ניתן למצוא בעדות הנתבע 1 אשר הודה כי אמנם לתובע שמדובר בליסינג מימוני, למרות שמתוך עדות נציג הנתבעת 2 התברר כי הבעלות היתה של הנתבעת 2 במסגרת ליסינג תפעולי וכי הנתבע 1 רכש הרכב כרכב משומש זמן קצר לפני מכירתו לתובע . בנוסף, נתתי אמון בטענת התובע ולפיה הנתבע 1 לא מסר לו מידע הנוגע לכך שהוא סוחר רכב. חיזוק לעדותו המהימנה של התובע מצאתי בכך שבמסגרת הסכם המכירה של הרכב, נקב הנתבע 1 בשמו הפרטי ולא בשם מסחרי ובמסגרת ההסכם לא נאמר דבר הנוגע לכך שהנתבע 1 הינו סוחר רכב. זאת ועוד, במסגרת עדותו הודה הנתבע 1 מפורשות כי את הרכב פרסם בלוח מודעות של רכבים פרטיים ואף בכך יש משום חיזוק לטענותיו של התובע כאמור. זאת ועוד, אין חולק , והנתבע 1 אינו מכחיש זאת, כי הנתבע 1 לא מילא אחר הוראות סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח - 2008 ולא העביר לתובע טופס גילוי נאות בהתאם להוראה האמורה. לענין זה, מעבר למשמעות הנודעת להפרת החוק- בבחינת הפרת הוראה חקוקה, הרי שבפסיקה נקבע בנוסף, כי בנסיבות בהן לא נמסר טופס גילוי נאות המחדל מהווה תימוכין לכך שהנתבע אף לא גילה לתובע כי הוא סוחר רכב (ראה לדוגמא תק (חיפה ) 13413-05-10 גיא נרדאה נ' חברת טסטקאר בע"מ (2010) . האמור אף נתמך בדברי ההסבר להצעת החוק מהן נובע כי מטרתו העיקרית של החוק הינה לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש ולהגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמתית לרוכש (לעניין זה ראה הצעת חוק -הכנסת 210, מיום 26.2.2008). השאלה הנשאלת משכך, הינה מה המשמעות הנודעת להטעיית התובע כאמור וכן, להפרת חובותיו של הנתבע 1 על פי חוק למסירת טופס הגילוי הנאות. 8. סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן , התשמ"א - 1981, שכותרתו "איסור הטעיה" קובע: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה)". סעיף 15 לחוק החוזים, (חלק כללי), התשל"ג- 1973, מורה לגבי הטעיה כי : "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה'- לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". בהקשר זה, לענין חובת הגילוי בע"א (י-ם) 5798/04 מאיר כרמל ואח' נ' מרדכי לוי, תק-מח 2005(3), 3933, התייחס בית המשפט המחוזי לתוכנה של חובת הגילוי הנובעת מעקרון תום הלב בנסיבות בהן אדם רוכש רכב ממגרש מכוניות בקובעו כי : "ככל שעסקינן בעסקת מכר של כלי-רכב, העובדה שהממכר עבר תאונה - כל שכן תאונה קשה - היא נתון מהותי שאותו המוכר חייב לגלות לקונה... חלה עליו אף חובת גילוי מוגברת, בין משום שהקונה הפוטנציאלי סומך על שיקול דעתו ושיפוטו (פרידמן וכהן, 829-830) ובין משום קיומם של יחסי ספק-צרכן. קשר זה יכול לשמש אחד מהיסודות שלאורם ייקבע כי קיימות נסיבות המטילות חובת גילוי במסגרת סעיף 15 לחוק החוזים, גם כאשר אין תחולה להוראות חוק הגנת הצרכן (פרידמן וכהן, 834)." (ההדגשה שלי ל.ב.מ.) בדומה בע"א (י-ם) 5798/04 כרמל נ' לוי תק-מח 2005(3) 3933, עמד , בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט גל ,על כך שחובת הגילוי הינה מוגברת כאשר מדובר בגורם מקצועי, תוך שהוא מביא מספרם של פרידמן וכהן בעמ' 829-830: "זאת ועוד, ניתן לומר כי מקום שהמוכר הוא בעל רקע מקצועי בתחום הנדון, כגון, שמדובר בסוחר רכב או במכונאי רכב... חלה עליו חובת גילוי מוגברת". בנסיבות כפי שנקבעו ופורטו במקרה בפני כאמור לעיל, דהיינו - במקרה בו לא זו בלבד שהנתבע 1 לא גילה לתובע את כלל המידע הרלוונטי, אלא שהוא אף מסר לו מידע כוזב - אין חולק כי הנתבע 1 הפר את החובות להימנע מהטעייה וזאת, הן בהתאם לסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן והן, בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים כפי שהובאו לעיל. לאור האמור, הנני נדרשת לשאלת הסעד לו זכאי התובע בנסיבות אלו. 9. באשר לסעד של ביטול ההסכם - הרי שסעיף 15 (ב) לחוק החוזים לעיל, מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת באשר לביטול ההסכם ובנסיבות בפני, הנני סבורה כי סעד ביטול ההסכם וההשבה אינו צודק וזאת, הואיל ומדובר ברכב שנרכש לפני כשנה וחצי , בכל הזמן החולף היה בשימושו של התובע והתובע עצמו הגיש התביעה רק בחלוף כשנה ממועד הרכישה . (ראה בדומה : תק (חי') 1782-02-10 אורן ממן נ' סאם אליאס (2010)) יחד עם זאת,הנני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבע וזאת ראשית בכל הנוגע לפער במחיר בין הרכב כפי שהוצג בפניו - דהיינו - כפרטי - לבין הבעלות ברכב בפועל - חברה .בהקשר זה, תמך התובע את תביעתו ולפיה יש להפחית ממחיר הרכב סך השווה ל - 18% משוויו בחוות דעת שמאית , אשר לא נסתרה בחוות דעת נגדית. לענין שווי הבסיס של הרכב ממנו יש לחשב את השיעור באחוזים כאמור, הרי שאין חולק שהתובע לא שילם בעבור הרכב את מחיר המחירון שלו אלא סך 75,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת, הואיל ואין חולק בנוסף שלתובע לא נמסר מידע ולפיו הרכב הוא רכב פרטי, הרי שברי כי מידע זה לא יכול היה להיות מגולם במחיר אשר נגבה ממנו . לאור האמור, נראה צודק בעיני כי התובע יהיה זכאי לסך השווה ל - 18% ממחיר אשר שילם דהיינו לסך של 13,500 ₪. זאת ועוד, התובע הציג בפני קבלות המעידות על הוצאות אשר נגרמו לתובע על מנת להוכיח טענותיו בסך של 11,000 ₪ . עיון בקבלות מעלה כי חלק מההוצאות יוחד לשם הוכחת טענותיו של התובע אשר נדחו - כגון, הטענה הנוגעת לזיוף הקילומטרז' של התובע בהסכם הרכישה. בהביאי לידי ביטוי את הוצאותיו הרלוונטיות של התובע מחד וכן, את העובדה שהנתבע 1 כפר בטענות אשר הועלו כנגדו- בלא הצדקה ממשית ותוך שברור שהפר את חובותיו החוקיות- הנני קובעת כי הנתבע 1 ישא בנוסף בהוצאות משפט לתובע בסך של 10,000 ₪. באשר לתביעה כנגד הנתבעת 2: 10. התובע טוען כלפי הנתבעת 2 טענות הנוגעות למירמה וכן, לכך שהנתבעת 2 שיתפה פעולה בהונאתו ביחד עם הנתבע 1. התובע לא הציג ראיות בתמיכה לטענותיו אלו , בהקשר זה , במישור הראיתי ולעניין הוכחת טענת המרמה, הרי שכידוע, על פי ההלכה הפסוקה, על הטוען לביצוע פעולות מרמה על ידי הצד השני, מוטלת מידת הוכחה מוגברת לעומת נטל הראיה הרגיל הנדרש ככלל בהליך אזרחי [ראה: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, 598; י' קדמי, על הראיות חלק שלישי, מה' תשס"ד-52003, 1559-1545]. אינני סבורה כי התובע הרים את הנטל להוכחת האמור בכל הנוגע לנתבעת 2 ומשכך, דין התביעה כנגדה להדחות. 11. סוף דבר- תביעת התובע כנגד הנתבע 1 מתקבלת באופן שהנתבע 1 ישלם לתובע סך כולל העומד על 23,500 ₪ . הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין עד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות הנתבעת 2. 12.סוחר רכברכבחובת הגילויגילוי נאות במכירת רכב