א. כללי כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בתיק זה, המייחס להם עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים, (לפי סעיפים 2, 13 ו-15 לחוק שמירת הניקיון התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק הניקיון")), וכן עבירות של ניהול עסק שלא בהתאם לתנאי הרשיון, (לפי סעיף 4, 7, 14 ו - 15 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הרישוי")). בהתאם לכתב האישום פרצו ביום 28.7.01 מתוך קו משלוח הבוצה במפעל הנאשמת, תמיסות חומציות ובוצה, המהווים חומרים מסוכנים, והתפזרו ברשות הרבים. הנאשמים לא מילאו חובתם לדווח מיידית תוך 15 דקות למאשימה, כעולה מתנאי רשיון העסק, ודיווחו בכתב תוך 48 שעות מתחילת האירוע. הנאשמת 1 מואשמת בתוקף היותה בעלת המפעל, נאשם 2 אחראי בשל היותו מנהל המפעל ובהתאם לאחריותו כמנהל התאגיד, ונאשם 3 אחראי מתוקף היותו אחראי לאירוע ולאיחור בדיווח עליו, בשל היותו נושא משרה בתאגיד. בתום פרשת התביעה, העלו הנאשמים טענה כי "אין להשיב לאשמה", אשר נדחתה בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי עוד ביום 12.12.04. בהתאם לכך התנהלה פרשת ההגנה, הצדדים סיכמו טענותיהם ובעקבות כך ניתנת הכרעת דין זו. ב. המחלוקת המחלוקת נשוא תיק זה נוגעת לשאלות הבאות: 1. האם נתקיימו יסודות העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים? לעניין זה מעלים ב"כ הנאשמים טענה כי לא ניתן להרשיע בעבירה זו שנעשתה במחדל ולא בפעולה אקטיבית. 2. האם יש קשר בין האישומים לבין זהות מבצעי העבירות, על מי חלה האחריות - האם על הנאשמים או על חברת נותב? 3. האם הנאשמים 2 +3 הינם נושאי משרה בתאגיד וככל שהתשובה חיובית, האם חייבים הם באחריות נגזרת, מאחריותה של הנאשמת 1? 4. האם ניתן לעשות שימוש בת/2+3 הואיל ולא הוזהרו לגבי עבירות השלכת פסולת? 5. האם נתקיימו יסודות העבירה הנוגעת לרשיון העסק? ג. הראיות 1. מטעם המאשימה העידו חמישה עדים: מר ראובן בן סימון - מפקח וחוקר המשרד לאיכות הסביבה (עת/1), מר הרצל לזרוביץ - מנהל מחלקת רישוי עסקים (עת/2), הגב' אורלי מילר בורדובסקי - מרכזת תחום תעשיות ורישוי עסקים ביחידה לאיכות הסביבה בערד (עת/3), הגב' ורדה שריר ששימשה כראש ענף רישוי עסקים ורכז תעשיות, ברישוי עסקים במשרד לאיכות הסביבה מחוז הדרום (עת/4), והמהנדס מר ראובן פוקין - מרכז היתרי רעלים במשרד לאיכות הסביבה מחוז דרום (עת/5). כן הוגשו מטעם המאשימה המסמכים הבאים: א. תמונות האירוע שצולמו ע"י מר בן סימון (ת/1). ב. הודעות הנאשמים 2 +3 (ת/2 + ת/3 - בהתאמה). ג. תדפיס רשם החברות הנוגע לנאשמת 1 (ת/4). ד. תעודת עו"צ מטעם עת/2. ה. רשיון ניהול העסק של הנאשמת 1 (ת/6), ותנאים מיוחדים לו (ת/7 וכן ת/13). ו. בקשה לרשיון עסק (ת/8). ז. הודעת הנאשם 3 לעת/3 על האירוע נשוא כתב האישום (ת/9). ח. דווח על האירוע מטעם עת/3 לרכזת אכיפה במחוז דרום של המשרד לאיכות הסביבה (ת/10). ט. הודעת הנאשם 3 על אירוע מיום 20.6.01 (ת/11), וכן על אירוע מיום 3.8.01 (ת/12). י. חוות דעת מומחה מטעם עת/5 - (ת/14). 2. מטעם ההגנה העיד מר עמיעד אלכסנדרון - עובד חברת האם חיפה כימיקלים בצפון הארץ (עה/1) בלבד. הנאשמים עצמם בחרו שלא להעיד. 3. נבחן איפוא את העדויות והראיות. א. עדות עת/1 ראובן בן סימון 1. מר בן סימון עוסק כמפקח וחוקר של המשרד לאיכות הסביבה, המשטרת הירוקה מיום היווסדה בשנת 1990, באיזור באר שבע והסביבה. במסגרת תפקידו אחראי העד למילוי הוראות החוק, חקירות ואיסוף ראיות לתיקי חקירה. 2. על פי עדותו, נתבקש הוא יום לאחר האירוע נשוא כתב האישום, לערוך ביקור בשטח הנאשמת 1, בעקבות אירוע של דליפת חומרים מסוכנים שאירע יום קודם לכן ואשר לא דווח למשרד לאיכות הסביבה, כמתחייב מתנאי רשיון העסק. 3. העד הגיע למקום ביום 30.7.01 (עמ' 15 ש' 29), יומיים אחר האירוע. הוא מתאר כי ראה תמיסות חומצה שזרמו מצינור הנאשמת, זה המוביל חומצה מהמפעל לבריכות השפכים (עמ' 9 ש' 15-16), זורמות בערוץ של ניקוז מי גשם, סמוך מאד למדרכה ולכביש ראשי, בשטח ציבורי פתוח. הוא צילם 3 תמונות המראות בבירור את המקום, נתיב הזרימה, הכביש הראשי והגשר, על מנת להראות שהמדובר במקום ציבורי פתוח רחב שכולם עוברים שם (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18- 20 ועמ' 9 ש' 1). צילומיו הוגשו כת/1). במקום פגש את הנאשמים 2 + 3, אשר סירבו למסור גרסה. בעקבות כך זומנו למשרדו ושם נגבתה מהם הודעה תחת אזהרה (עמ' 9 ש' 21-25). הודעותיהם אלה הוגשו כאמור כ ת/2 + ת/3. 4. בחקירתו הנגדית אישר העד כי לא ערך דגימות מים ואולם לחומר שצילם היה ריח חזק וחריף של משהו כימי (עמ' 17 ש' 29-30). במקום היו עובדי מפעל חיפה כימיקלים שעסקו בניקוי, ואשר סיפרו לעד, כי עושים כן לאחר דליפה שהיתה במקום (עמ' 18 ש' 8-10). ב. עדות עת/2 מר הרצל לזרוביץ 1. עד תביעה זה מנהל את מחלקת רישוי עסקים, תברואה ואיכות הסביבה במועצה המקומית תמר. באמצעותו הוגש רשיון העסק שניתן לצמיתות ואשר מאושר בתע"צ מטעמו (ת/5 - ת/8). 2. רשיון העסק ניתן על ידי המועצה, כשהדיון בתנאיו נערך על ידי הגורמים המקצועיים השונים, ובכללם המשרד לאיכות הסביבה. ג. עדות עת/3 הגב' אורלי מילר בורדובסקי 1. עדה זו הינה מרכזת תחום תעשיות ורישוי עסקים ביחידה לאיכות הסביבה בערד, שהוא גוף השייך לרשות המקומית, במקרה זה לרשות המקומית תמר, ואשר מקבל את היעוץ המקצועי מהמשרד לאיכות הסביבה. תפקידה מתמקד בפיקוח ביצוע תנאי רשיון עסק, כולל רעלים, ובסמכותה להוציא רשיונות עסק. 2. בעדותה מתארת העדה, כי קיבלה ביום 29.7.01 הודעה בדיעבד מהנאשם 3, על ארוע שארע במפעל הנאשמת יום קודם לכן והתגלה בשעות הצהרים. לשאלתה מדוע לא דיווח מיד, ציין הנאשם 3 לדבריה, כי הדבר לא נעשה בשל חוסר הנעימות להפריע לעדה, מפאת השבת. (עמ' 20 ש' 21-23). היא ביקשה ממנו להוציא הודעת דיווח בכתב, ויותר מאוחר הגיעה למקום, עפ"י ביקור שהיה מתוכנן ממילא לאותו יום. 3. בבואה ראתה בשטח מספר אנשים שעסקו בניטרול הבוצה, שנבעה משפך בצינור, אשר נפרץ פעמים רבות בתקופה האמורה ואח"כ שופץ. הצינור האמור זורם מהמפעל אל הבריכות שנמצאות מחוץ למפעל, כשהאירוע היה ליד הכביש מחוץ לתחומי המפעל (עמ' 21 ש' 1-6). 4. הדיווח הכתוב (שהוגש כמסמך ת/9), התקבל אצלה רק לאחר פניות נוספות, ביום 5.8.01 (עמ' 21 ש' 7-9). כן הוגשו מטעמה מסמכים ת/11 ות/12 - דיווחים על אירועים נוספים, אשר בגינם לא מואשמים הנאשמים, ואך נועדו להצביע לעניין ידיעתם באשר לחובת הדיווח. 5. בחקירתה הנגדית מסרה העדה, כי עפ"י תנאי הרשיון מקובל לדווח על תקלות מסוג זה תוך 15 דקות בע"פ ותוך 48 שעות בכתב (עמ' 26 ש' 10). לעניין זה מפנה היא לפרק י' לתנאי רשיון העסק ולסעיף 4.3 להם, שהם זהים מבחינת מהותם (עמ' 26 ש' 13-18). יתרה מכך, לשאלת ב"כ הנאשמים הדגישה העדה, כי לא זו בלבד שאין אבחנה בין אירועים נמשכים לכאלה שנסתיימו, אלא שהיא מצפה לקבל את ההודעה על האירוע לפני שהאירוע מסתיים, אלא אם כן המדובר באירוע קצר מ - 15 דקות (עמ' 26 ש' 11-18). מכל מקום, הדרישה היא לדיווח בכל מקרה בתוך 15 דקות, אף אם הסתיים האירוע, שכן יש אירועים הדורשים את טיפול המשרד גם לאחר שנסתיימו (עמ' 27 ש' 4-7). 6. עוד מאשרת העדה בעדותה, כי כשהגיעה למקום יום למחרת האירוע בשעות הצהרים,הופסקה ההזרמה מהקו והטיפול היה בתוצאותיה (עמ' 29 ש' 24-27). ג. עדות עת/4 הגב' ורדה שריר 1. עדה זו עבדה כראש ענף רישוי עסקים ואח"כ כרכז תעשיות ברישוי עסקים במחוז דרום של המשרד לאיכות הסביבה. היא אינה עובדת עוד, בעת מתן עדותה, במשרד לאיכות הסביבה. עיקר תפקידה עסק בריכוז דרישות למפעלים השונים עפ"י חוק רישוי עסקים, ובמסגרת סמכותה זו, הוציאה תנאים לרשיון עסק למפעלים ולעסקים. תנאי רשיון העסק של הנאשמת 1 הוצא אף הוא על ידה (הוגש כ - ת/13). 2. התנאים עצמם נקבעו על ידי בעלי המקצוע בתחומים השונים, רוכזו בידיה והיא זו אשר היתה מוציאה אותם במסגרת הרשיון עצמו. עפ"י תנאי הרשיון אין דיון בדרך הטיפול בתקלה ואולם קיימת חובת דיווח (עמ' 34 ש' 23-24. הערה: עקב תקלת הדפסה במיספור העמודים, שונה מיספורם ידנית בעותק בית המשפט כך שעמודי ישיבת 24.5.04 ואילך מתחילים מהמיספור 31 ולא כמודפס). 3. עפ"י עדותה מאשרת אף היא כי יש לדווח על אירוע בתוך 15 דקות מעת זיהויו (עמ' 35 ש' 27-28). אין רלוונטיות אם טופל כבר האירוע אם לאו (עמ' 36 ש' 1-4). השיקולים לעניין זה הינם למניעת מפגעים סביבתיים, כניסה לכוננות יציאה לשטח של בעלי תפקידים וכו'. (עמ' 36 ש' 8-12). ד. עדות עת/5 המהנדס מר ראובן פוקין 1. עד זה הינו מרכז היתרי רעלים במשרד לאיכות הסביבה מחוז דרום, אשר ערך חוות דעת (ת/14), הנוגעת לזיהוי החומר ומסקנתה, כי המדובר בשפכים המכילים חומרים מסוכנים, כמשמעותם בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג - 1983. במועד עדותו לא עובד הוא עוד במשרד לאיכות הסביבה. במסגרת תפקידו היה אחראי העד גם על מתן היתר רעלים, היינו לשימוש עפ"י החוק, גם ביחס לנאשמת 1 (עמ' 39 ש' 2-3). 2. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי לא היה ספק שהנאשמת עושה שימוש ברעלים שצריך לקבל עליהם היתר רעלים, וכל הזמן היו דיונים על הצורך בשיפור איחסונם, אחזקתם וכו' (עמ' 39 ש' 17-30). 3. עוד הסביר לגבי חוות דעתו, כי אף משמעות עדותו של הנאשם 3, לפיה ציין כי השפכים מכילים מתכות כבדות היא, כי הדבר מוגדר עפ"י החוק כחומר מסוכן. (עמ' 40 ש' 5-8). 4. חוות דעתו מתייחסת לבריכת האידוי A (עמ' 40 ש' 26-27). ו. עדות עד ההגנה מר עמיעד אלכסנדרון. 1. עד זה משמש כמנהל אתר צפון שהוא אתר יצור של חיפה כימיקלים. חיפה כימיקלים דרום - הנאשמת 1, היא חברת בת של חיפה כימיקלים (להלן: חברת האם) וחברת נותב, היא חברת ניהול, לה נמסר ניהול האתר (עמ' 57 ש' 5-12). העד מרחיב בעדותו לעניין מערך היחסים שבין הנאשמת לבין חברת נותב. 2. הקשר בין חברת נותב לנאשמת 1 הוא, שהיא מפעילת האתר, גייסה את האנשים, ואחראית על העבודה, כשהנאשמת אחראית על העברת הדיווחים למנכ"ל חברת האם (עמ' 57 ש' 13-15). 3. בין השנים 92-95 היה העד אחראי מטעם חברת האם על צוות ההקמה, התכנון והרצת המתקן, כאשר גיוס העובדים והכשרתם נעשתה על ידי נותב. משנת 95 לקחה על עצמה הנאשמת "את הפיקוד" על האתר (עמ' 58 ש' 23-24). יצירת הקשר הראשוני עם נותב היתה על ידי מנכ"ל חברת האם ומנהל הנאשמת. משמעות התפעול היא, שמנכ"ל נותב נמצא אחראי על מילוי הוראות כל דין, כולל המגע מול הרשויות (עמ' 59 ש' 15-17). לנותב יש מעל 100 עובדים ואילו לנאשמת 1, עובדים ספורים שהכיר את כולם (עמ' 59 ש' 21) והם: מנכ"ל החברה, כלכלן, איש טכני ועובדים נוספים (עמ' 65 ש' 8-10). 4. לדבריו של העד, הנאשם 3 אינו עובד הנאשמת אלא עובד חברת נותב. הנאשם 2 עובד כיום אצל הנאשמת 1. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום "כנראה" היה עובד חברת נותב, אם כי העד אינו בטוח בכך (עמ' 60 ש' 8-16). 5. העד מאשר כי רשיון העסק הוא על שם הנאשמת 1 כשלא מוזכרת בו כלל חברת נותב. (עמ' 65 ש' 24-25 ועמ' 66 ש' 4-5). הניהול הפיננסי נעשה על ידי הנאשמת 1, והמכונות שייכות לנאשמת 1 (עמ' 68 ש' 9-14). מוטב ביטוח הציוד היא הנאשמת 1 (עמ' 68 ש' 25). תפעולן ותיקונן בפועל (למעט נזקים גדולים כאמור), נעשה על ידי חברת נותב (עמ' 68 ש' 16-17). 6. הנאשמים בחרו כאמור שלא להעיד. גרסתם עולה איפוא אך מהודעותיהם בפני חוקר המאשימה - ת/2 + ת/3 ולאי העדתם משמעות כמובן, כאמור בסעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982. ד. דיון א. עבירת השלכת פסולת ברשות הרבים 1. ב"כ הנאשמים מנתחים בסיכומיהם את יסודות רכיבי העבירה וטענתם הראשונה היא איפוא, כי לא הוכחו אלה, באופן המאפשר הרשעת הנאשמת 1 וממילא גם לא את הנאשמים 2+3. 2. לעניין זה טוענים הם, כי על מנת להרשיע את הנאשמת היה צורך להוכיח התנהגות אקטיבית (ולא במחדל) בת 3 תנאים: א. השלכה. ב. היות הדבר המושלך פסולת. ג. ביצוע ההשלכה לרשות הרבים, היינו מקום שהציבור רשאי לעבור בו. 3. לעניין הצורך בהתנהגות אקטיבית טוענים ב"כ הנאשמים, כי לא נקבע על ידי המחוקק בסעיף 2 לחוק הנקיון, כי חובה על אדם לנקוט אמצעים למניעת יציאת פסולת מרשותו לרשות הרבים, וכי הוא יחשב כמשליך פסולת, אף אם לא מנע יציאתה. בנסיבות אלה גילה המחוקק דעתו, כי הרשעת נאשמים בהשלכת פסולת הינה רק במעשה אקטיבי הגורם ללכלוך. לעניין הנאשמים 2 +3, הרי שאחריותם נגזרת עפ"י החזקה הקבועה בסעיף 15 לחוק הנקיון ובמידה ולא תורשע הנאשמת 1, ממילא לא ניתן להרשיעם גם כן, זאת זולת העובדה כי יש צורך להוכיח שהנאשמים 2 +3 הינם נושאי משרה בתאגיד האחראי לביצוע המעשים, שהיא בכל מקרה חברת נותב. 4. האם הוכחו יסודות העבירה ביחס לנאשמת 1? א. אין מחלוקת כי בתאריך האירוע נשפך נוזל מצינור. מקובלים עלי גם דברי ב"כ הנאשמים כי האירוע היה ספונטני, אשר התרחש ללא מעורבות אקטיבית מצד מאן דהוא. כמו כן מרגע הגילוי, הופסקה הנזילה וננקטו פעולות לניקוי האיזור. ב. באשר לשאלת "הפסולת" והגדרת "רשות הרבים", הרי שנראה לי, כי הוכחו אלה מעל לכל ספק סביר. הדבר עולה מעדותו של המפקח ראובן בן סימון המתאר באופן מפורש הן את הזרימה, הן את הריח העז והן את מיקומה, תוך שמדגיש הוא כי המדובר "במקום ציבורי פתוח רחב שכולם עוברים שם" (ר' פירוט הדברים בסעיף ד' 3 (א) 3+4 לעיל). כן עולים הדברים בבירור מעדותה של הגב' אורלי מילר בורדובסקי (ר' פירוט בסעיף ד' (ג) 3 לעיל). חוות דעת המהנדס מר ראובן פוקין, אף היא תומכת ביסוד הפסולת. בפועל עולה מהתמונות כי החומר שנשפך לכלך את הסביבה. הנאשמים כאמור בחרו שלא להעיד דבר מטעמם. משמעות בחירתם זו היא חיזוק לראיות התביעה וסיוע להן, מקום שנדרש סיוע, עפ"י סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב - 1982. די בכל אלה, כדי לקבוע כי הוכחו יסודות אלה ללא ספק. ג. זאת ועוד ולמעלה מן הצורך אציין, כי אמנם טוענים ב"כ הנאשמים 2 +3, שלא הוזהרו אלה באשר לעבירות עפ"י חוק הנקיון, ועל כן, לא ניתן לעשות בנסיבות אלה, שימוש בהודעותיהם כלפיהם. יצויין כי הודעותיהם הוגשו בהסכמה וללא כל התנגדות או הסתייגות שהיא, מצד ב"כ הנאשמים. ואולם אף אם נכון הדבר, ואיני קובע בשלב זה עמדה, זאת בין היתר נוכח ההלכה שבאה לידי ביטוי לאחרונה בע"פ ד. אם כן, ואף בלא צורך להיזקק להודעות הנאשמים, אין ספק לדעתי, שהוכחו שני יסודות אלה. האם הוכח היסוד הראשון, היינו "שפיכה", כשמוסכם שהמדובר בארוע מחדלי? ה. העבירה המיוחסת עפ"י סעיף 2 לחוק הנקיון מוגדרת כדלקמן: "איסור לכלוך והשלכת פסולת: לא ישליך אדם פסולת... ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". הגדרת סעיף 1 לחוק לעניין "השלכה" קובעת: "השלכה" — לרבות זריקה, שפיכה, נטישה, השארה או גרם לכלוך באופן אחר; ו. אין מחלוקת כי המדובר בחוק עונשי. סימן א' לפרק ד' לחוק העונשין תשל"ז - 1977, מגדיר את יסודות העבירה הפלילית וקובע את מבנה היסוד העובדתי. בסעיף 18 לחוק נקבע: "(ב) מעשה - לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת. (ג) מחדל - המנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה". ז. אין ספק כי "השלכה" היא מעשה. בענייננו לא נקבע כי מחדל לא יחשב כעבירה (עפ"י ס' 18 (ב) הנ"ל), ועל כן ומאחר ובהגדרת "מעשה" כלול גם "מחדל", אין יסוד לטענת ב"כ הנאשמים בעניין זה. ח. ניתן לסכם איפוא נקודה זו ולקבוע, כי הוכחו יסודות העבירה של עבירת השלכת פסולת ברשות הרבים. 5. האם יש קשר בין האישומים לבין זהות מבצעי העבירות, על מי חלה האחריות - האם על הנאשמת (ובעקבותיה הנאשמים 2 +3) או על חברת נותב? 6. טענתם החלופית של ב"כ הנאשמים היא כאמור, שהאחריות לעניין זה חלה על חברת נותב ועל על הנאשמת, זאת בשל היותה המפעילה של האתר בפועל. לעניין זה מסתמכים הם בעיקר על עדותו של עד ההגנה מר עמיעד אלכסנדרון. סקירת עדותו של עד זה מעלה, כי חברת נותב היא חברת ניהול לה נמסר האתר מטעם הנאשמת. (עמ' 57 ש' 5-12). יחד עם זאת, הנאשמת אחראית על העברת הדיווחים והיא "מפקדת" האתר. עובדי האתר הבכירים (יש לומר) מנכ"ל החברה, כלכלן, איש טכני ועובדים נוספים (עמ' 65 ש' 8-10), הם של הנאשמת. רשיון העסק הוא על שם הנאשמת כשלא מוזכרת בו כלל חברת נותב. הניהול הפיננסי נעשה על ידי הנאשמת ואף המכונות שייכות לה. היא גם מוטב ביטוח הציוד. 7. יוזכר כי גם הבקשה לרשיון עסק הוגשה על ידי הנאשמת ואף האירועים שאירעו באתר נשלחו מבית מדרשה של הנאשמת (ת/9-ת/12). נראה איפוא כי האחריות לאתר, אף אם מנוהל הוא אולי על ידי חברת ניהול בפועל, הרי שזו פועלת מכוחה של הנאשמת ועל כן נותרת היא על כתפיה של "בעלת הבית" ולא חברת הניהול מטעמה. 8. זאת ועוד, מערך היחסים החוזי בין הנאשמת לחברת ניהול מטעמה, לה מסרה את ניהול האתר, אינו רלוונטי לענייננו. מערך יחסים חוזי זה, הינו עסקה של הנאשמת וחברת נותב ואולם בכל הכרוך באחריות ציבורית כלפי הרשות, לרבות זו הפלילית, הרי שלא ניתן "להמחות" את האחריות מכח החוזה האמור לצד ג'. זאת ועוד, רשיון העסק הינו של הנאשמת. היא זו שקיבלה מהרשות ומהמדינה את הזכות לניהול המקום ועליה חלות גם כל החובות הנובעות מכך. כל עמדה שונה, תרוקן מתוכנה את משמעות האחריות, לא רק פורמלית, אלא גם יכולת השליטה האופרטיבית במקום, תוך שכל חברה שלה רשיון עסק כזה או אחר, תוכל להתקשר עם צד ג', לו אין כל אחריות וכפיפות כלפי רשויות המדינה ולהסיר מעצמה את האחריות. מצב כאמור, לא רק שאינו נכון משפטית, אלא אף מהותית, סותר הוא את כל הקונספציה והתכלית עליהן מושתת רשיון העסק בכלל, ובנושאי איכות הסביבה וחומרים מסוכנים בפרט. 9. לאור האמור נראה, כי הוכחו כל יסודות העבירה הנוגעים להשלכת פסולת ביחס לנאשמת, הקשר בין האישום לנאשמת הוכח לדעתי מעבר לכל ספק סביר ועל כן יש להרשיעה בעבירה זו. 10. האם הנאשמים 2 +3 הינם נושאי משרה בתאגיד וככל שהתשובה חיובית, האם חייבים הם באחריות נגזרת, מאחריותה של הנאשמת 1? עבירה לפי חוק שמירת הניקיון הינה עבירה של אחריות קפידה, כמו גם מידת אחריות נושאי המשרה לפי חוק רישוי עסקים. לפיכך, מעת שהובאו ראיות כי האירוע התרחש, נגרם נזק לסביבה ונעברה עבירה על ידי התאגיד, עובר נטל ההוכחה לפטור מאחריות נושא משרה בתאגיד לכתפי הנאשמים. כך לפי סעיף 13(ו) ו-15 לחוק הניקיון, וכן סעיף 15 לחוק הרישוי. לכך יש לצרף את ההוראה הכללית של סעיף 22 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 - "(ב) לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה." לאור העובדה כי נדחו טענות הנאשמים 2 +3 בדבר הגדרת העבירה והוכחת האשמה ביחס לנאשמת 1, הרי שכעת מוטל היה הנטל לפתחם של נאשמים 2 ו-3 ביחס לאחריותם לעבירות, שצריכים היו להראות כי הכללים האמורים אינם חלים אליהם, כי עשו כל שניתן כדי למלא חובתם, וכי נקטו את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמרת החוק. הנאשמים בחרו שלא להעיד ולא עשו דבר לצורך הוכחת המוטל עליהם. די בכך כדי להרשיעם בדין. עדותו של עד ההגנה אינה תורמת תרומה של ממש להם. מעבר לעובדה כי לגבי הנאשם 2, העד אינו בטוח במעמדו, הרי שאף אם היו אלה עובדי חברת נותב, הרי שהדבר אינו רלוונטי לאישום נשוא תיק זה. עפ"י סעיף 15 לחוק הנקיון נקבע: "15. אחריות נושא משרה בתאגיד (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו — קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "נושא משרה" — מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו. ברור איפוא, כי השאלה אם מועסקים הנאשמים 2 +3 בחברת נותב או אצל הנאשמת אינה רלוונטית, שכן עניינו של הסעיף במשרתו של אותו נאשם, בין שהינו מנהל ובין שהינו פקיד אחראי מטעם התאגיד, על התחום שבו בוצעה העבירה. המנעותם של הנאשמים 2 + 3 מלהעיד, יש בה כמובן גם חיזוק ראייתי לראיות התביעה כמפורט בסעיף 162 לחסד"פ וכמוסבר לעיל, תוך שלמותר לציין כי אף אחד מהם אף לא העיד, כי עובד הוא בחברה אחרת. בנסיבות אלה, קמה החזקה לפתחם של הנאשמים 2 +3, חזקה אותה לא הפריכו ועל כן אין מנוס אלא מלהרשיעם גם כן באחריות אישית לעבירה שבוצעה. ב. האם נתקיימו יסודות העבירה הנוגעת להפרת תנאי רשיון העסק? 1. האמור בפרק העוסק בחוק הנקיון, לעניין היותם של הנאשמים נושאי משרה בתאגיד, חל גם על נושא זה ואיי מוצא צורך לחזור על כך שוב. גם הטענות הנוגעות לגביית הודעותיהם של הנאשמים 2 +3 בלא שהוזהרו קודם גביית עדותם, אינן חלות כאן, שכן הוזהרו כחוק. גם האמור לעניין משמעות שתיקת הנאשמים והיותה חיזוק ותוספת לראיות התביעה, חלים בענייננו. לפיכך כל שנותר לבדוק אם אכן הוכחו העובדות הנוגעות לעבירה זו. 2. סעיף 4.3 לפרק ג' בתנאי רשיון העסק קובע חובת דיווח מיידית ליח"ס ולמשרד לאיכות הסביבה מחוז דרום,על כל תקלה הקשורה להזרמה בלתי מתוכננת של חומרים. פרק י' לתנאי רשיון העסק (ת/7 וכן ת/13), כפי שהוצג בפני בית המשפט קובע את התנאים לדיווח באופן אופרטיבי כדלקמן: 1. "בכל מקרה של גילוי או זיהוי אירוע, יעביר העסק תוך זמן סביר ולא יאוחר מ - 15 דקות דיווח למשרד לאיכות הסביבה מחוז דרום וליח"ס, עפ"י הטלפונים והביפרים המפורטים בנספח א'". 2. דו"ח בכתב ישלח לנותן האישור וליח"ס תוך 48 שעות. 3. עפ"י עדות עת/3 הגב' אורלי מילר בורדובסקי, קיבלה היא דיווח בע"פ בדיעבד בלבד, רק יום לאחר האירוע (במקום 15 דקות כאמור). הדיווח הכתוב (ת/9), התקבל אצלה רק לאחר פניות נוספות, שבוע אח"כ, ביום 5.8.01. מסמכים ת/11 ות/12 - דיווחים על אירועים נוספים, אשר בגינם לא מואשמים הנאשמים, מלמדים כי ידעו על מחויבותם באשר לחובת הדיווח. העדה הדגישה, כי לא זו בלבד שאין אבחנה בין אירועים נמשכים לכאלה שנסתיימו, אלא שהיא מצפה לקבל את ההודעה על האירוע לפני שהאירוע מסתיים, אלא אם כן המדובר באירוע קצר מ - 15 דקות. מכל מקום, הדרישה היא לדיווח בכל מקרה בתוך 15 דקות, אף אם הסתיים האירוע. 4. אף עת/4 הגב' ורדה שריר, מאשרת כי יש לדווח על אירוע בתוך 15 דקות מעת זיהויו. אין רלוונטיות אם טופל כבר האירוע אם לאו. השיקולים לעניין זה הינם למניעת מפגעים סביבתיים, כניסה לכוננות יציאה לשטח של בעלי תפקידים וכו'. 5. עדויות התביעה לא נסתרו על ידי הנאשמים כלל. אדרבא, אף הנאשמים עצמם תרמו בהודעתם לחיזוק הראיות נגדם בנושא זה: הנאשם 2 ציין את היותו מנהל האתר וסירב להגיב לשאלה מדוע לא דיווח כמתחייב מרשיון העסק. הנאשם 3 מתאר בהודעתו כי הגיע למקום, דיווח על האירוע לנאשם 2 אשר שאל אותו אם דיווח למשרד לאיכות הסביבה. תשובתו היתה שלילית ואמר שיעשה זאת למחרת. בסיום הודעתו מאשר העד כי פעל בשיקול דעת מוטעה בניגוד לתנאי רשיון העסק. 6. בהערת אגב אציין, כי אין יסוד לטענות הנאשמים, לפיהם לא התקיים אירוע ולחילופין שהתנאי אינו סביר. אין ספק כי עוסקים אנו בחומרים מסוכנים כמשמעותם בחוק. הדבר עולה הן מהודעת נאשם 3 ובעקבותיה מחוות דעת המומחה. על כן כמובן שקמה חובת דיווח. לעניין סבירותו של התנאי, נדמה לי שלא זה המקום להעלותו, אלא במסגרת אולי טיעונים לגזר דין. חוק הרישוי מחייב כל עסק לעבוד בהתאם לתנאי רשיון העסק (ראה סעיף 4 לחוק), וכל מקום בו קיימות השגות לתנאי זה או אחר, מחויב העסק לפעול במסגרת הקבועה בחוק, לפי סעיף 7 ד+ה. מלבד מטרות תנאי הרשיון יש לומר, כי אנשי המשרד אמונים על שמירת הסביבה והאינטרסים הציבוריים, יש ונוכחותם במקום תהא נחוצה ביותר, שעה שהמקצועיות לטיפול בחומרים כמו גם האובייקטיביות של אנשי המשרד בדבר היקף חומרת האירוע והטיפולים הנחוצים לשם נטרולו, אף הם מגלמים את הדרישה להודיע למשרד תוך 15 דקות. משעה שהסכימה הנאשמת 1 לתנאי הרשיון כפי שמופיעים כעת לפני, הרי שמחויבת היא לפעול על פי תנאי הרשיון על דרך ההחמרה. תכלית החוק נועדה למפעלים דוגמת מפעלה של הנאשמת 1, העוסק בחומרים מסוכנים והמדיניות הראויה היא הטלת חובה רחבה דיה, כזו שיהיה בה כדי לגרום לה לעשות, כל שלאל ידה, למנוע אירועים של פגיעה בסביבה ושמירה על הניקיון. יתכן עם זאת ויש במכלול טענותיהם רלוונטיות לעניין נסיבות מקלות כאלה או אחרות, ואולם ברור הוא, כי אינם לשלב הכרעת הדין. 7. שקלול האמור בסעיפים 1-6 לעיל, לא מותיר כל ספק באי הדיווח במועדו, ממילא בהפרת תנאי רשיון העסק ועל כן אין מנוס מהרשעת שלושת הנאשמים גם בעבירה זו. לאור כל האמור, החלטתי להרשיע את שלשת הנאשמים בעבירות שיוחסו להם. משפט פליליפסולת