אני מזכה את נאשם 6 מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. נאשם 6, X X, הואשם יחד עם 5 נאשמים נוספים בכתב אישום, אשר ייחס לו שתי עבירות, על פי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק") בצירוף סעיף 7 לחוק, וסעיפים 8 ו-9 לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (להלן: "הצו הבנקאי"). פרט אישום אחד נמחק, כפי שיפורט להלן. פתח דבר 1.המשפט נשוא תיק זה נמשך במשך תקופה לא קצרה, שעיקרה הוקדש לבירור אחריותם של כל הנאשמים. במהלך שלב ההוכחות העידו מעל 50 עדים, על פני למעלה מ- 3,000 עמודי פרוטוקול, והוגשו מעל 1,200 מוצגים. בסופו של יום, בסיום פרשת התביעה, הגיעו המאשימה וחמשת הנאשמים הראשונים להסדר טיעון. נאשמים 1-5 הורשעו (למעט נאשם 5 שלגביו ניתן "גמר דין" ללא הרשעה) ודינם נגזר. לאורך ציר הזמן, נאשם 6 (להלן: "הנאשם" או "X"), ששימש כמנהל סניף בנק פאג"י בירושלים, השתתף בדיונים ואולם מרבית האישומים לא נגעו לעניין שני האישומים בהם הוא הואשם. מטעם זה ביקש הנאשם בזמנו להפריד את משפטו ממשפטם של האחרים, במטרה לקצר לגביו את ההליכים לאור העובדה כי הוא הושעה מתפקידו כמנהל סניף, ולאחר תקופה מסוימת עבר לשמש בתפקיד משני בבנק. בקשתו לא נענתה בזמנו, כמפורט בהחלטתי בנדון (החלטה מיום 1.2.05), אם כי הוא שוחרר מלהתייצב למספר ישיבות, לגביהן תואם בין הצדדים כי לא יעידו עדים לעניין האישומים שיוחסו לו אותה העת. עוד יצוין כי אישום מס' 6, שיוחס גם לנאשם 6, נמחק אף לגביו, הואיל והעד המרכזי המתגורר כיום בצרפת לא הגיע למתן עדות. לאור זאת התרתי שהעדתו תתבצע באמצעות כינוס ועידה (Video Conference), אולם ביום הדיון שתואם עם הרשויות בפריס, הודיע העד כי על פי ייעוץ משפטי שקיבל בצרפת, הוא אינו חייב להתייצב למתן עדות אלא אם מדובר בכתב אישום שהוגש נגדו. בעקבות זאת, כאמור, נמחק אישום זה. רקע כללי 2.נאשם 6 שימש בתקופה הרלבנטית לכתב האישום מנהל סניף 182 של בנק פועלי אגודת ישראל מקבוצת הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק" או "פאג"י") אשר ברח' שלומציון המלכה בירושלים (להלן: "הסניף"). בסניף זה התנהלו חשבונות בנק של נאשמים 1 עד 5, אשר שירתו אותם בעסקיהם. נאשם 6, כנטען, היה מצוי בקשר חברי ועסקי הדוק עם נאשמים 1 ו- 4. אישום מס' 5 מייחס לו, יחד עם נאשם 4, שכאמור משפטו הסתיים, את העובדות שלהלן. העובדות על פי כתב האישום 3.בסמוך לחודש מאי 2000, ביקש אדם בשם אסולין שהינו קרוב משפחה של הנאשמים האחרים, לגשת למכרז כמשווק אזורי של תחנות מפעל הפיס. כתנאי מקדמי להשתתפות במכרז, נדרש אסולין להמציא ערבות בנקאית בסך 750,000 ₪ ומכתב ממנהל בנק כי במידה ויזכה במכרז, יערוב הבנק לסכום נוסף של כ-8 מיליון ₪ (להלן: "מכתב הערבות"). אסולין פנה לנאשמים 1 ו-4 וביקש שיסייעו לו בקבלת כתב הערבות. נאשם 1 הפגיש את אסולין עם נאשם 6, אשר נאות להנפיק את מכתב הערבות, בתנאי שאסולין יפתח חשבון בנק בסניף, ויפקיד בו סכום כסף ראשוני לצורך קבלת מכתב הערבות. ביום 16.5.00 פתח אסולין בבנק פאג"י חשבון על שמו, שמספרו 708224 (להלן: "חשבון אסולין" או "החשבון"). נאשם 4 הפקיד בחשבון סכום כסף ראשוני לצורך קבלת מכתב הערבות. כחודש לאחר פתיחת החשבון, נודע לאסולין כי לא זכה במכרז, ומאותה עת, לא עשה הוא עצמו שימוש נוסף בחשבון אסולין. ממועד זה, ועד 9.7.01, עשה נאשם 4 שימוש בחשבון אסולין, בין היתר, לצורך עסקיו בתחום מתן שירותי מטבע וניכיון שיקים. במסגרת זו ביצע, בין היתר, פעולות של משיכת מזומן, הפקדת מזומן, משיכת שיקים והפקדת שיקים. כל פעולותיו של נאשם 4 בחשבון נעשו, כנטען, ללא הרשאה ו/או יפוי כוח. ככל שנחוץ לעניינו של נאשם דנן, מצוין בכתב האישום כי מיום 17.2.02, מועד כניסת הצו הבנקאי לתוקף, ועד ליום 16.12.03, ביצע נאשם 4, או מי מטעמו, בחשבון אסולין פעולות בהיקף של 29,799,064 ₪. נאשם 6, כנטען, ידע כי הפעולות בחשבון אסולין אינן נעשות על ידי בעל החשבון, אסולין, וכי הכספים בחשבון זה הינם רכושו של נאשם 4, וכי הפעולות נעשו על ידו ו/או בעבורו, ללא הרשאה או יפוי כוח מאסולין. ביום 9.7.01, חתם אסולין, בנוכחות נאשם 6, על יפוי כוח המאפשר לנאשם 4 לפעול בחשבון. להבנתו של אסולין, ניתן יפוי הכוח לנאשם 4 על מנת שהאחרון יוכל למשוך את סכום הכסף הראשוני שהופקד על ידו בחשבון, כמתואר לעיל. לאחר מועד זה, המשיך נאשם 4 לעשות שימוש בחשבון אסולין לצרכי עסקיו. במסגרת זו ביצע, בין היתר, פעולות של משיכת מזומן, הפקדת מזומן, משיכת שיקים והפקדת שיקים. בחשבון זה לא נמסר לבנק טופס הצהרה על נהנה, כמשמעותו בצו הבנקאי, וכן לא דווח לבנק על נהנים בחשבון מלבד בעל החשבון. עוד נטען בכתב האישום כי על תאגיד בנקאי חלה חובת דיווח לרשות המוסמכת, בין היתר, על פעולות הנחזות בעיניו כבלתי רגילות, ובכללן פעילות שנראה כי מטרתה לעקוף את חובת הדיווח הבנקאי, וכן כאשר נראה שבעל החשבון מנהל את החשבון בעבור אחר, מבלי שהצהיר על כך. נאשם 6 ידע, כנטען על ידי המאשימה, כי הפעולות בחשבון אסולין אינן נעשות לטובתו של בעל החשבון, אסולין. כן נטען כי נאשם 6 ידע שהכספים בחשבון אסולין מוחזקים בעבורו ו/או לטובתו של נאשם 4, כך גם הפעולות הנעשות בו, וכי נאשם 4 הוא המכוון את הפעולות בחשבון אסולין. למרות זאת, לא דיווח על כך להנהלת בנק פאג"י ו/או לרשות לאיסור הלבנת הון. בגין כך שלא דיווח להנהלת בנק פאג"י ו/או לרשות לאיסור הלבנת הון, כי נאשם 4 נהנה בחשבון אסולין ופועל בו בעבורו ולא בעבור בעל החשבון, מסר נאשם 6 מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח ו/או במטרה לגרום לדיווח בלתי נכון לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון. על כן מיוחס לנאשם ביצוע עבירה של הלבנת הון - עבירה על סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, יחד עם סעיף 7 לחוק, בשילוב עם סעיפים 8 ו-9 לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (להלן: "הצו הבנקאי"). עד כאן האמור בכתב האישום, המייחס לנאשם את העבירות כמפורט בפתיח הכרעת הדין. תשובת הנאשם לכתב האישום 4.הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום באופן גורף, והעלה טענות הגנה במהלך המשפט ובסיכומיו, כפי שתפורטנה בדיון להלן. דיון הצגת הסוגיות המתעוררות בהכרעת הדין 5.במסגרת הדיון באישום המיוחס לנאשם 6, לרקע ולעובדות הנחוצות לעניין, נדון בשאלות ובמחלוקות העולות והנדרשות, בין היתר, לצורך הכרעת הדין, ואלה הן: א.הסוגיה הראשונה הינה היקף תחולתו של סעיף 3(ב) לחוק. לשם בירור סוגיה זו נבחן מהן החובות המוטלות על תאגיד בנקאי, והאם ניתן להרשיע תאגיד בנקאי בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק, או שמא להטיל עליו עיצום כספי על פי סעיף 14 לחוק בלבד? בתוך כך נדון בשאלה האם, באישום על פי סעיף 3(ב) לחוק, ניתן לעשות אבחנה (או הבדלה) בין תאגיד בנקאי או אורגן אחר שלו, לבין נותן שירותי מטבע, והאם ניתן להעמיד עובד של תאגיד בנקאי לדין בגין מניעת דיווח, על פי סעיף 3(ב) לחוק? ב.האם התקיימו במקרה דנן יסודות העבירה המיוחסת לנאשם לפי סעיפי החוק והצו הבנקאי. ג.מן הכלל אל הפרט - האם כשל הנאשם באי דיווח סובייקטיבי בכל הקשור ל"חשבון אסולין"? הוראות החוק ותכליתו 6.כאמור, החיקוקים בהם מואשם נאשם דנן הינם סעיף 3(ב) לחוק בצירוף סעיף 7 לחוק, וסעיפים 8 ו-9 לצו הבנקאי. לשון הסעיפים בשלמותם תובא להלן, במסגרת הדיון. בעניין פרשנות החוק קבע כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) כי "ניתן ללמוד על מטרת החוק ועל תכליתו מההיסטוריה החקיקתית שלו, כגון דינים וחשבונות של ועדות ציבוריות, הצעת החוק, דברי השר בקריאה ראשונה ודברי יושב-ראש הוועדה בקריאה השנייה (בג"צ 131/65 (סביצקי ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד יט (2) 369), בעמ' 377)." (בג"צ 47/83 תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים, פ"ד לט (1) 169 ,עמ' 175-176). בדבר חשיבותו, נחיצותו ומטרתו של חוק איסור הלבנת הון, אין מחלוקת. על הרקע לחקיקתו, אצטט, בקליפת אגוז, מתוך דברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט- 1999, ה"ח 2809, כ"ה בניסן התשנ"ט, ע' 420 (להלן: "הצעת החוק"): "שיטות הלבנת ההון הן רבות ומגוונות, אך המכנה המשותף של רובן הוא ניצול היעילות, המחשוב והגלובליזציה של המערכות הפיננסיות העולמיות לתהליך מובנה של שימוש במערכות אלה, לשם הפקדת כספים והעברתם ממקום למקום תוך הסוואת זהותם של בעלי הזכויות בהם ומקורם של הכספים. התהליך כולל, בין היתר, פעולות של "מיקום" כספי