ערעור על החלטת הועדה להטלת עיצום כספי (להלן: "הועדה"), מיום 18/3/07, להטיל על המערער 1 עיצום כספי בסך 38,000$ מכוח חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק" או "חוק איסור הלבנת הון"). העובדות: ביום 18.3.07 נכנס מערער 1 (שיקרא להלן "המערער") אל מדינת ישראל דרך מעבר נהר הירדן כשברשותו 58,000$, שהתגלו בחיפוש שנערך בכליו. אין חולק כי היתה עליו חובה לדווח על הסכום שברשותו, מתוקף סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון. חוקר המכס במעבר הירדן תפס 38,000$ (הסכום העודף מעל הסכום שמותר להכניס ללא צורך בדיווח). ביום 22.3.07 התקיים דיון בועדה, והוטל על המערער עיצום כספי בסך 80,000 ₪. על כך הערעור שלפני. הטענות העובדתיות של המערערים: ביום 18.3.2007 בעת ששהה המערער בבירת ירדן, עמאן, יצר עימו קשר חברו, מר מועין עואודה, שהינו קרוב משפחה של מערער 2, וביקש ממנו כטובה להעביר 58,000$ מחלפן כספים בעיר עמאן לחברת "עוף טוב" בישראל. על פי הנטען, המערער 2 הוא קבלן כח אדם המפעיל את המשחטות של חברת "עוף טוב". לטענת המערערים, מקור הכסף שהועבר, הוא בחברה ירדנית בשם אס.או.אס.אי.אי (להלן: "החברה הירדנית") ומהווה תשלום עבור סחורה אשר סופקה לה על ידי חברת "עוף טוב". כמו כן נטען כי לצורך העברת הכספים שלח מר מועין, בפקס, חשבונית מחברת "עוף טוב" שהונפקה על שמה של החברה הירדנית וביקש מהמערער לדווח על הכספים על סמך חשבונית זו במכס רכבים מאחר והיה ידוע למר מועין כי המערער נסע ברכבו לירדן. המערער, כך נטען, אכן התכוון לנסוע ברכבו לירדן אך השאיר את הרכב בחניון שבצד הישראלי עקב מזג אוויר סוער. עוד נטען כי, כשהגיע המערער למעבר נהר הירדן פנה לאולם בדיקת רכבים על מנת להצהיר על הכספים שבכליו, וכשעבר באולם הנוסעים נשאל אם יש לו מה להצהיר וענה כי הוא נושא סיגריות משקאות וכספים שרוצה להצהיר עליהם במכס רכבים. לאחר מכן תושאל המערער על ידי חוקר מכס שהודיע לו כי הוא חשוד שעבר על החוק מאחר והיה אמור לדווח על הכספים שבכליו, ונתפסו 38,000$ מהכספים שהיו ברשותו. ביום 22.03.2007, למרות שהמערער הסביר את עמדתו, הועדה הטילה עליו עיצום כספי בסך 80,000 ₪. המערער העביר את יתרת הכסף לחברת "עוף טוב" אשר קזזה, לטענת המערערים, את הסכום מחובה של החברה הירדנית אצל "עוף טוב". בנימוקי הערעור טוענים המערערים כי החלטת הועדה הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית לאור נסיבותיו האישיות של המערער. כמו כן נטען כי הועדה כלל לא התייחסה לבקשת המערער לשמוע את הסבריו של מר מועין עואודה, חלפן הכספים, אשר ביקש מהמערער להעביר את הכספים ואשר הודיע לו כי יש לדווח על הכספים במכס הרכבים. הוועדה, לטענת המערערים, התעלמה מהעובדה כי הטלת עיצום כספי עלולה לגרום נזק כספי למערער 2 במיוחד עקב היותו ערב לחובה של החברה הירדנית. הוועדה התעלמה מהעובדה כי המערערים לא הפיקו רווח כלכלי כלשהו מההפרה הנטענת. הטענות המשפטיות של המערערים: המערער לא הפר את חובת הדיווח ותשובתו לפקיד המכס על מה שהיה ברשותו מעידה על כוונתו לדווח. המערער פעל בתום לב מלא בהתאם להוראותיו של מר מועין וזו הפעם הראשונה בה הוא מעביר כסף. לפי סעיף 9ד(1)ג לחוק עומד למר מועין פטור מחובת הדיווח על כספים בהיותו בעל תעודת רישום לנותן שירות מטבע, אך מטעמי זהירות הוא מדווח באופן קבוע על כל העברת כספים דרך הגבול. יש להתייחס לנסיבות הענין כאל טעות במצב המשפטי או העדר כוונה וכן אי שיתוף פעולה ומתן הזדמנות למערער ולמר מועין להסביר את טענותיהם המוקנות להם על פי הדין, זכות אשר נפגעה על ידי הועדה. החלטת הועדה הינה בלתי סבירה ופגומה בעליל בחוסר סבירות בכך שלא ניתנה הזדמנות כנדרש בנסיבות העניין למערער, דבר אשר מעמיד את זכותו לביטולה המיידי. 6. החלטת הועדה לא הייתה סבירה או מידתית מאחר ולא בחנה היטב את אמות המידה הקבועות בתקנה 9 לתקנות החוק. הועדה לא התייחסה לעובדה כי מדובר במעשה ראשון וכי מהחומר אשר הוצג בפני הועדה לא עלה חשד לפעילות פלילית. זאת ועוד המערער 1 שיתף פעולה באופן מלא עם הועדה ולא העלים שום עובדה מעיני הועדה. 7. הועדה התעלמה מהוראות סעיף 13,12 לתקנות בכך שלא התייחסה לנסיבות חייו האישיות של המערער. הטענות העובדתיות של המשיבה: 1. המערער לא הצהיר מיוזמתו על הכספים שברשותו ורק כאשר פקידת המכס החלה לבדוק בכליו הצהיר כי הוא נושא כסף. על פי זכרון דברים של הבודקת שגית יעקב (נספח ב' לתשובת המשיבה) שם המערער את פעמיו לצאת מאולם הנוסעים ונקרא, באופן אקראי, לבידוק. הוא נשאל אם יש לו מה להצהיר למכס והשיב כי הוא נושא סיגריות ושתיה. רק כשהחלה הבודקת שגית לבדוק את תיקיו, שאל המערער אם "כאן זה המכס" ואמר שהוא נושא כסף. כשנשאל מדוע לא הצהיר על הכסף שנושא עמו השיב כי התכוון להצהיר עליו במכס רכבים ולא ידע שמצהירים על כסף באולם הנוסעים. 2. באולם הנוסעים מצוי שילוט גדול וברור המודיע לנוסעים כי עליהם להצהיר אצל פקידי המכס. חרף עובדה זו המערער לא הצהיר על מה שנשא בכליו. 3. מדובר בניסיון שני להעברת כספים תחת המסווה של תשלום לחברת "עוף טוב". ביום 25.5.05 נתפס אדם במעבר הירדן כשברשותו כספים מעל המותר וטען כי הכספים הם עבור חברת עוף טוב. גם כאן טען הבלדר לבלבול וכי לא ידע על חובת הדיווח. במקרה זה הועדה הטילה עיצום כספי נמוך בך 7,000 ₪. הטענות המשפטיות של המשיבה: למערער 2 אין כלל זכות עמידה בערעור ויש למחקו מכתב הערעור שכן העיצום הכספי הוטל על המערער 1. המחוקק קבע כי מי שהפר את חובת הדיווח לפי סעיפים 9 לחוק ניתן לנקוט כלפיו בהליך מינהלי לפי סעיף 15 לחוק איסור הלבנת הון. אין צורך להתחקות אחר כוונה להפר את חובת הדיווח או מטרה להפרה זו. אין דרישה ליסוד נפשי כלשהוא לשם הוכחת עבירה זו ודי בעצם הפרת החובה. אין רלוונטיות למקור הכספים. די בכך שאדם עבר כשבכליו כספים מעל הסכום המותר והוא לא הצהיר עליהם. הועדה הינה ועדה מנהלית ועליה לבדוק אם הופרה חובת הדיווח ברמה העובדתית גרידא ולאחר מכן קם לה שיקול הדעת בהפעלת מנגנון הטלת העיצום הכספי ושיעורו. אמות המידה להטלת עיצום הכספי מנויות בתקנה 10 לתקנות ואלה ברורות וחד משמעיות. כמו כן הועדה מתפקדת כועדה מינהלית מעין שיפוטית, בידיה לשקול שיקולים מעבר לכתוב בחוק. הועדה רשאית וחייבת לשקול את נסיבות העניין שמובא לפניה. המחוקק ראה בחובת הדיווח כשלעצמה חובה בעלת חשיבות וקבע ענישה בגין הפרת החובה. החלטת הועדה להטלת עיצום כספי על המערער 1 נשענת על ההחלטה הקודמת שלה בעניין העברת כספים קודמת בשם מערער 2. דיון ומסקנות חובת הדיווח על פי סעיף 9 לחוק איסור הלבנת הון, שניסוחו יובא להלן, קיימת חובת דיווח על כספים בעת היציאה או הכניסה לתחומי מדינת ישראל: "(א) בפרק זה, "כספים" - מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים. (ב) אדם הנכנס למדינת ישראל או היוצא ממנה חייב לדווח על כספים שעמו בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה, אם שווי הכספים הוא בשיעור הקבוע בתוספת הרביעית. (ג) חובת הדיווח על הכנסת כספים לישראל ועל הוצאת כספים מחוץ לישראל בשיעור האמור בסעיף קטן (ב), תחול גם על אדם המכניס כספים לישראל או המוציא כספים ממנה, בדואר או בדרך אחרת". בעת הרלוונטית לערעור זה חובת הדיווח על פי התוספת הרביעית חלה על מי שנכנס ארצה עם 80,000 ₪ או יותר. על הפרת חובת הדיווח על פי סעיף 9 ניתן לנקוט בהגשת כתב אישום (אכיפה פלילית) או בהטלת עיצום כספי (אכיפה מנהלית). לצורך כך הורה החוק על הקמת וועדה לעיצום כספי. סעיף 15 לחוק קובע: "(א) מצאה ועדה כי אדם הפר חובת דיווח לפי הוראות סעיף 9, רשאית היא להטיל עליו עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר. ב) הוטל על אדם עיצום כספי לפי סעיף זה והוא שילם אותו, לא יוגש נגדו כתב אישום בשל ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי". אמות המידה להטלת עיצום כספי בשל הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק נקבעו בסעיף 10 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי) התשס"ב - 2001: "בבקשה להטיל עיצום כספי בשל הפרת הוראות לפי סעיף 9 לחוק, תחליט הועדה בהתחשב, בין השאר, באלה: (1) ההפרה היא הפרה ראשונה; (2) ההפרה היא הפרה חוזרת; (3) היקפה הכספי של ההפרה". הנחיות נוספות לענין שיעור העיצום הכספי נקבעו בתקנות 12, 13 לתקנות עיצום כספי. על התכלית שעומדת מאחורי חובת הדיווח עמד כב' השופט חשין בע.א. 9796/03 חביב שם טוב נ' מ.י. (פורסם באתר נבו): "עתה ידענו מה ביקשו הוראות הסעיפים 7 ו-9 להשמיענו, וכנדרש מכאן - למדנו מהו מרחב פרישתן הראוי והנכון. ידענו כי דיווח הוא מאושיותיו של חוק איסור הלבנה, כי בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא התשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של הרשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון. חובת הדיווח על-אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי-עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה הפכה החובה להיותה אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור הלבנה. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי קשיים רבים ניצבים לפני הרשויות עד שעולה בידיהן לקשור בין כספים גדולים הנעים ממקום למקום לבין מקורם של הכספים - לענייננו: היותם כספים אסורים - ונמצא כי דרך יעילה לצאת מן המבוך תהיה בהטלת חובת דיווח גורפת וטוטלית, חובת דיווח שאינה תולה עצמה בהיותם של הכספים רכוש אסור. אכן, לסופו של הליך אפשר יימצא כי המדובר הוא ברכוש שאינו בהכרח רכוש אסור, אך זאת נדע רק לאחר מיון ובדיקה של כל הכספים הגדולים העוברים מיד-ליד". העולה מהאמור הוא כי הפרת חובת הדיווח כשלעצמה, כפי שקרה בעניננו, גוררת אחריה הטלת הסנקציות הקבועות בחוק ללא קשר למקור הכסף ולשאלה אם הוא "כסף אסור". הכוונה להפר לטענת המערער הוא לא התכוון להפר את חובת הדיווח שהיתה ידועה לו היטב, אלא הוטעה על יד מר מועין וסבר כי את הדווח יש לעשות במכס רכבים. לדבריו, סבר כי לאחר צאתו מאולם הנוסעים הוא יפנה למכס רכבים שם יבצע את חובת הדיווח. לצורך קביעת עצם הפרת חובת הדיווח אין צורך לקבוע כי ההפרה נעשתה תוך "כוונה" או "מטרה" או כל יסוד נפשי אחר. די בעצם הקביעה העובדתית שלא קוימה חובת הדווח לפי סעיף 9, כדי להקנות לועדה את הסמכות לקבוע עיצום כספי. שאלת הכוונה להפר או המטרה לשמה הפר המפר את החוק הוא שיקול בשיקולי הוועדה לענין גובה העיצום הכספי שיש להטיל על המפר. בעניננו גירסתו של המערער ולפיה התכוון לדווח על הכספים שנשא עמו, במכס רכבים, מעוררת יותר מתמיהה ואין לה כל חיזוק בראיות אחרות. המערער מארגן טיולים לממלכת ירדן ואין זו הפעם הראשונה בה הוא עובר במעבר הגבול. חזקה עליו שההסדרים במעבר הגבול נהירים לו. אין מחלוקת כי בכניסה לאולם הנוסעים מוצב שלט גדול המבהיר את חובת הדיווח. התנהגותו של המערער באולם הנוסעים בעת שנקרא לבידוק, כמפורט בדו"ח הפעולה של הבודקת שגית יעקב אינה תומכת בגירסתו. נהפוך הוא היא מצביעה על כך שהמערער דיווח על הכסף המצוי ברשותו רק כאשר היה ברור לו שהכסף יתגלה על ידי הבודקת. גירסת המערער לפיה התבקש להעביר את סכום הכסף בעקבות שיחת טלפון אקראית שקיבל, שעה שהיה בסוכנות תיירות בירדן, מבלי שהדבר תואם עמו מראש, מעלה אף היא יותר מתמיהה. זאת ועוד, הגירסה ולפיה הכספים שהועברו על ידי המערער ששימש כבלדר בלבד מיועדים לסובחי עוואדה (המערער 2) עבור חברת "עוף טוב" אינה נטענית בפני רשויות המכס בפעם הראשונה וגם בעבר ביום 22.5.05 נעשה נסיון להעביר, באמצעות בלדר, סכום כסף מעל המותר באותה שיטה. גם בפעם הקודמת, כמו בפעם הזו ניסה הבלדר להסביר את לגיטימיות הכספים שנשא בחשבונית שנשא עמו. בפעם הקודמת התחשבה הוועדה בטענות והטילה עיצום כספי בסכום של 7,000 ₪ בלבד. כל השיקולים הללו עמדו לנגד הועדה לעיצום כספי ובהחלטתה היא התייחסה אליהם. בנוסף לחומר שעמד בפני הועדה לעיצום כספי צרף המערער חומר נוסף לכתב הערעור אשר לא עמד בפני הועדה לעיצום כספי. הגם שאין להתיר הצגת חומר נוסף על מה שעמד בפני הועדה לעיצום כספי הרי שאין בחומר האמור כדי להואיל למערער. המערער צרף לכתב הערעור מכתב מחברת "עוף טוב" (נספח ט' לכתב הערעור). מכתב זה מלמד כי חברת עוף טוב היתה בקשרי מסחר עם חברה ירדנית הא ותו לא. שאר הפרטים המפורטים באותו מכתב הם עמומים ונמסרים מפי השמועה: "בהתאם למידע שנמסר לנו ע"י נציג החברה הירדנית שלחה החברה הירדנית ביום 18.3.07 סכום כסף מזומן לישראל, אשר לדבריהם היה מיועד, כולו או חלקו, לפירעון חובה של האחרונה לעוף טוב" (ההדגשות שלי - ז.ב.). לא מצוין הסכום שהועבר לא מצוין על ידי מי, לא מצוין איזה חלק היה מיועד לעוף טוב ולא מצוין מהו הסכום שהועבר בסופו של דבר לעוף טוב. המערער צירף לכתב הערעור את כרטיס הנהלת החשבונות של החברה הירדנית אצל עוף טוב. מתוך כרטיס זה ניתן לראות כי ביום 1.3.07 עמד חובה של החברה הירדנית לעוף טוב על סך של 54,498$. כזכור הסכום שנשא עמו המערער היה 58,000$ סכום שהוא גבוה מסכום החוב של החברה הירדנית. זאת ועוד, מהמערער נתפסו 38,000$ בלבד. 20,000$ הוחזרו לו ביום 18.3.07. הסך האמור לא משתקף בכרטיס הנהלת החשבונות של החברה הירדנית בסמוך לתאריך בו הוחזרו לו 20,000$. ניתן לראות כי הפקדת הכספים הראשונה על חשבון חובה של החברה הירדנית נעשתה רק ביום 30.4.07 כחודש וחצי מאוחר יותר ולא ברור על ידי מי. מכל האמור עולה כי המבקש לא הוכיח כי היה בכוונתו להצהיר על הכספים שברשותו במכס רכבים. המערער 2 למערער 2, אין כל מעמד בערעור זה שכן הכסף לא נתפס ברשותו ושאלת הבעלות על הכסף אינה רלוונטית בעת הדיון בהטלת עיצום כספי. יתרה מכך, המערער 2 לא התייצב לדיון בבית המשפט ומהתצהיר שהוגש על ידו עולה כי לא נגרם לו כל נזק מכיוון שקיבל את הכספים מידיו של מר מועין עוואדה שהיה אחראי על העברת הכספים מירדן (ראה סעיפים 6 ו-7 לתצהירו). בהקשר זה ראוי לציין כי כרטיס הנהלת החשבונות של החברה הירדנית אינו משקף את העובדה שכל הכסף הועבר לידי המערער 2 וממנו ל"עוף טוב". אי מתן זכות להשמעת מר מועין אחת הטענות שמעלה המערער בערעורו היא סרוב הועדה לשמוע את הסבריו של מר מועין כתמיכה לגירסתו של המערער. על אף שהמערער סבר כי מר מועין הוא עד חשוב שיכול לתמוך בגירסתו לא זימן את מר מועין למתן עדות בבית המשפט ולא צרף תצהיר שלו לכתב הערעור. הכלל הוא כי עד שנטען כי יכול היה לתמוך בגירסת צד למשפט ולא הוזמן להעיד מלמד כי למעשה לא היה תומך בגירסה האמורה. שיעור העיצון הכספי שיעור העיצום הכספי אותו מוסמכת הועדה להטיל הוא מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין - 101,00 ₪ (מחצית מ-202,000 ₪) או עד לסכום של פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו לפי הגבוה שבינהם (סעיף 15 לחוק). על פי האמור בסעיף 12 לחוק שיעור העיצום, בהפרה ראשונה לפי סעיף 9, כאשר סכום ההפרה אינו גבוה לא יעלה על מחצית הסכום הקבוע בסעיף 15 לחוק ומכאן שבעניננו יכלה הועדה לעיצום כספי להטיל עיצום בשעור של 375,00 ₪. התרשמות הועדה לעיצום כספי היתה כי המערער לא הצליח לתת הסבר ראוי לסיבה שבעטיה נמנע מלדווח על הסכום שנשא. הוועדה התרשמה כי מדובר בהתנהגות שיטתית של הטוענים לבעלות על הכסף. הועדה קבעה כי העברת כספים דרך מעבר הגבול היא אחד מדפוסי הפעולה המוכרים והרגישים ביותר בתחום הלבנת ההון. יודגש עוד כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הועדה. בנסיבות שפורטו אני סבורה כי העיצום שהוטל על המערער 1 בסכום של 80,000 ₪ הינו סביר ואני דוחה את הערעור. מיסיםעבירות מסהלבנת הון