אקדמת מילין חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ני"ע) אוסר על "איש פנים" בחברה שניירות הערך שלה נסחרים בבורסה לניירות ערך לעשות שימוש ב"מידע פנים" [סעיף 52ג(א) לחוק ני"ע]. החוק קובע בצד האיסור עונש מאסר בן חמש שנים לעובר על ההוראה, או, קנס כקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין). הוראת סעיף 52ב(א)(1) לחוק זה קובעת כי "העושה עסקה בנייר ערך של חברה ... כאשר מידע פנים מצוי בידו", רואים אותו כ"עושה שימוש במידע פנים". המונחים "מידע פנים" ו"איש פנים" מוגדרים בסעיף 52א לחוק ני"ע. מונחים אלה, משמעותם ופרשנותם, עומדים במרכזה של הפרשה נשוא תיק פלילי זה, המעלה שאלות באשר לתחולתם על הנאשם, X X, המואשם בכך שעבר עבירות לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. ברקע הפרשה שהתבררה בתיק זה - בדיקה סמויה שערכה יחידת הפיקוח והבקרה ברשות ניירות ערך (להלן: הרשות, או: רשות ני"ע) לגבי פעילות מסחרית חריגה במניות חברת מדקון בע"מ, חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (להלן: מדקון), וזאת, סמוך לפני ואחרי המועדים 7.6.05 ו-20.6.05, מועדים שבהם פרסמה החברה דו"חות מיידיים. הבדיקה שערכה הרשות העלתה חשד כי הנאשם, מר X X, שהיה, לגישת הרשות, איש פנים בחברת מדקון, עשה שימוש שלא כדין במידע פנים אשר הגיע אליו אגב תפקידו ומעמדו כאיש פנים. בהמשך החקירה התפרש החשד לשימוש במידע פנים על-ידי הנאשם ביחס לשלוש חברות נוספות: * ארזים השקעות בע"מ, אשר עיסוקה בהשקעות בנדל"ן בישראל ובחו"ל (להלן: ארזים), ביחס לעסקאות שביצע הנאשם בניירות ערך ארזים בחודש ספטמבר 2005; * אל. איי. אם. אס. לבורטורי אינפורמיישן אנד מנג'מנט סיסטמס בע"מ, שעסקה בפיתוח ובשיווק תוכנת מחשב לניהול מעבדות (להלן: סטארלימס), ביחס לעסקאות שביצע הנאשם במניות סטארלימס בחודש דצמבר 2005; * טאואר סמיקונדוקטור בע"מ, שעסקה בפיתוח ובייצור מוליכים למחצה לתעשיית האלקטרוניקה (להלן: טאואר), וזאת, ביחס לעסקאות שביצע הנאשם במניות טאואר בחודש מאי 2006. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, נסחרו מניותיהן של החברות הללו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (להלן: הבורסה). מניותיהן של סטארלימס וטאואר נסחרו אותה עת גם בבורסת הנאסדק, ניו-יורק. פרק א עובדות הרקע והאישומים 1. הנאשם עסק בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במתן שירותי ייעוץ לחברות ציבוריות בישראל בתחום השיווק וקשרי משקיעים, וכן, קשרים עם התקשורת: בין השנים 1997 עד 2006 הוא הועסק כשכיר בחברת תקשורת פיננסית נעם ילין בע"מ (להלן: תקשורת פיננסית); ומשנת 2006 ואילך עבד הנאשם כשותף ומנהל בחברת יחסי הציבור פיננשל אקסס (להלן: פיננשל אקסס). שתי החברות שבהן עבד הנאשם עסקו והתמחו, כאמור, במתן שירותי ייעוץ ויחסי ציבור לחברות ציבוריות; ובכלל זה, שיווק החברות, פיתוח, חיזוק וטיפוח קשריהן עם אנליסטים ומשקיעים (ובעיקר מוסדיים), וכן, עם אמצעי תקשורת. 2. הנאשם התמחה ועסק בתחומים האמורים, ובמסגרת זו העניק שירותיו לארבע החברות הציבוריות הנזכרות בכתב האישום מדקון, ארזים, סטארלימס וטאואר. 3. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם כולל ארבעה אישומים אשר נושאם הוא שימוש במידע פנים על-ידי איש פנים. בכתב האישום טוענת המאשימה, כי במסגרת עבודתו בחברת תקשורת פיננסית, קיים הנאשם במהלך שנת 2005 קשרי עבודה עם בעלי תפקידים בכירים בחברות מדקון, ארזים וסטארלימס. ובמסגרת עבודתו בחברת פיננשל אקסס, עמד הנאשם במהלך שנת 2006 בקשרי עבודה עם בעלי תפקידים בכירים בחברת טאואר. במסגרות אלה, נטען, העניק הנאשם לחברות הציבוריות האמורות שירותי ייעוץ בתחום קשרי משקיעים, וקשרים עם התקשורת, ואלה כללו קשרים עם אנליסטים, וכן, פיתוח, תמיכה וחיזוק הקשרים עם משקיעים מוסדיים ופרטיים. 4. הנאשם מואשם בארבעת האישומים בכך שבהיותו איש פנים בארבע החברות האמורות, מדקון, ארזים,סטארלימס וטאואר, הוא עשה שימוש במידע פנים שהשיג במסגרת עבודתו עם בעלי תפקידים בכירים בחברות הנ"ל, וביצע עסקאות בניירות ערך של החברות, מהן הפיק רווחים כספיים, בניגוד לסעיף 52ג לחוק ני"ע. 5. אלו בתמצית עיקרי העובדות הנטענות בכתב האישום. האישום הראשון באישום הראשון נטען, כי במסגרת תפקידו כיועץ תקשורת (כעובד תקשורת פיננסית) לחברת מדקון, ופעילותו בתחום קשרי משקיעים ויחסי הציבור שלה, עמד הנאשם בקשר עבודה רצוף עם הנהלת מדקון. בתקופת החודשים מרס עד יוני 2005 דווח הנאשם על מצבה של החברה, על משא ומתן שנרקם בדבר עסקת רכישה/מיזוג בינה לבין חברה ציבורית אמריקאיתMckesson Corporation (להלן: מקסון), ועל ההתפתחויות שחלו בעסקה זו עד למימושה. לטענת המאשימה, ידע הנאשם כי כ"איש פנים" במדקון עליו לשמור בסוד את פרטי המידע שהגיע לידיעתו, ולמרות זאת, עשה שימוש שלא כדין במידע, וביצע 18 עסקאות רכישה של ניירות ערך מדקון - 6 עסקאות ביצע עובר לפרסום הדו"ח המיידי הראשון ב-7.6.05, ועוד 12 עסקאות רכישה ביצע עובר לפרסום הדו"ח המיידי ב-20.6.05. סמוך לאחר פרסום הדו"חות המיידיים האמורים מכר הנאשם את מניות מדקון והפיק מהן רווח כספי. הנאשם מואשם באישום הראשון בביצוע 18 עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. האישום השני באישום השני נטען, כי במסגרת תפקידו כיועץ תקשורת לחברת ארזים (במסגרת עבודתו בחב' תקשורת פיננסית), ונוכח פעילותו בתחום קשרי משקיעים ויחסי הציבור של החברה מול התקשורת, עמד הנאשם בקשר עבודה רצוף עם הנהלת ארזים, והיה מעורב באירועי החברה באורח אינטנסיבי. כך, עודכן הנאשם בראשית חודש ספטמבר 2005 ועוד קודם לכך על מצבה של החברה, על משא ומתן המתנהל לקבלת אופציה לרכישת 64 נכסי נדל"ן - בתי-אבות באנגליה, ואף על התגבשות העסקה לכלל הסכם וחתימה. לטענת המאשימה, ידע הנאשם כי המידע בדבר העסקה לרכישת בתי-האבות הוא מהותי לחברה ולהתפתחותה, וכי כ"איש פנים" עליו לשמור בסוד את פרטי המידע שברשותו. למרות זאת, עשה שימוש שלא כדין במידע הפנים בטרם נחשף בפני הציבור: בתאריך 5.9.05, יום לפני פרסום הדו"ח המיידי בדבר עסקת האופציה לרכישת 64 בתי האבות, רכש הנאשם ב-3 עסקאות נפרדות ניירות ערך ארזים. ארזים פרסמה את הדו"ח המיידי ב-6.9.05. סמוך לאחר פרסום הדו"ח המיידי, ועליית שערן של ניירות הערך ארזים, מכר אותן הנאשם והפיק מכך רווח כספי. הנאשם מואשם באישום השני בביצוע 3 עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. האישום השלישי באישום זה נטען, כי במסגרת תפקידו והשירותים שהעניק לחברת סטארלימס כיועץ בתחום קשרי משקיעים ותקשורת, עמד הנאשם בקשר עבודה רצוף עם בעלי משרות בכירות בהנהלת סטארלימס, ועודכן על ידם בתקופת החודשים נובמבר ודצמבר 2005 אודות משא ומתן שנרקם עם חברה זרה, ואשר במסגרת זו יוענקו לה רישיונות שימוש בתוכנת סטארלימס בסכום של כ-4 מיליון דולרים. הנאשם עודכן לגבי ההתפתחויות שחלו בעסקה האמורה עד למימושה ולחתימת החוזה עם החברה הזרה. לטענת המאשימה, ידע הנאשם כי העסקה היא חשובה ומהותית לחברת סטארלימס ולהתפתחותה העסקית, וידע כי כ"איש פנים" עליו לשמור את פרטי המידע חסויים. למרות זאת, עשה הנאשם שימוש שלא כדין במידע, בטרם נחשף בפני הציבור. עובר לחתימת העסקה שהתרחשה ב-9.12.05, ולפרסום הדו"ח המיידי, רכש הנאשם 3000 ניירות ערך סטארלימס במחיר 120,000 ₪ ב-7 עסקאות רכישה נפרדות. סמוך לאחר שפרסמה סטארלימס ב-11.12.05 דו"ח מיידי אודות העסקה האמורה, ועם עליית שערן של ניירות ערך סטארלימס, מכר הנאשם את ניירות הערך שרכש והפיק מכך רווח כספי. הנאשם מואשם באישום השלישי בביצוע 7 עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. האישום הרביעי באישום הרביעי נטען, כי במסגרת תפקידו ושירותיו כיועץ תקשורת משקיעים לחברת טאואר (במסגרת עבודתו בפיננשל אקסס), ואגב פעילותו בתחום קשרי משקיעים ותקשורת של חברת טאואר, עמד הנאשם בקשר עבודה רצוף עם מנהלת קשרי משקיעים ויחסי הציבור של חברת טאואר. המאשימה טוענת, כי בתקופה שקדמה לחודש מאי 2006 עודכן הנאשם בדבר משא ומתן המתנהל להסדרת חובותיה של טאואר לבנקים, וכן, בדבר משא ומתן המתנהל מול החברה לישראל בע"מ, ואשר לפיו, אמורה החברה לישראל בע"מ להזרים לטאואר כספים לצורך הרחבת פעילות הייצור שלה במפעל פאב 2 של החברה בכ-50 אחוזים (להלן: ההסדר הכספי). לטענת המאשימה, החזיק הנאשם במידע הפנים האמור אודות ההסדר הכספי, וידע כי ההסדר הוא נושא מהותי באותה עת בחייה של טאואר ובהתפתחותה; הנאשם אף ידע כי כ"איש פנים" עליו לשמור בסוד את פרטי המידע שברשותו כל עוד לא נחשף בציבור. למרות זאת, עשה הנאשם שימוש שלא כדין במידע האמור, בטרם נחשף בפני הציבור. הדו"ח המיידי פורסם ב-17.5.06. עובר לפרסומו רכש הנאשם כ-21,000 ערך נקוב מניות טאואר בסכום של כ-143,500 ₪ ב-12 עסקאות נפרדות. לאחר שפרסמה חברת טאואר דו"ח מיידי אודות ההסדר הכספי האמור, ולאחר שעלה שער מניית טאואר, מכר הנאשם את המניות שרכש והפיק מכך רווח כספי. הנאשם מואשם באישום הרביעי בביצוע 12 עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. 6. בכל אחד ואחד מהאישומים שבכתב האישום טוענת המאשימה, כי הנאשם היה איש פנים וכי החזיק ברשותו מידע פנים, שהיה מידע מהותי ביותר לגבי מצבן של החברות הנ"ל, ולגבי התפתחותן, והיה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי במחיר ניירות הערך של החברות, והנאשם ידע זאת. אשר על כן, הנאשם עשה שימוש שלא כדין במידע פנים, ועבר עבירות לפי סעיף 52 לחוק ני"ע. פרק ב עמדת ההגנה הסכמות ומחלוקות 7. העובדות הנוגעות לתפקידו ולעיסוקו של הנאשם כיועץ בתחומי קשרי משקיעים ותקשורת לארבע החברות - מדקון, ארזים, סטארלימס וטאואר - אינן שנויות במחלוקת. כך, גם אין מחלוקת, כי הנאשם ביצע בתקופות הרלוונטיות הנטענות עסקאות במניותיהן של ארבע החברות הנ"ל. וביתר פירוט: הנאשם אישר מלכתחילה, ולכל אורך הדרך, את עיסוקו כיועץ בתחום קשרי משקיעים ובתחום הקשרים עם התקשורת לחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה; הנאשם אישר גם, כי במסגרת עיסוקו ובתוקף תפקידו הספציפי המתואר, הוא עמד בקשר רצוף עם בעלי תפקידים בכירים באותן החברות. ואולם, הנאשם הכחיש את מעמדו כאיש פנים בחברות, והכחיש שהחזיק אי פעם במידע פנים שלא ידוע היה בציבור. 8. לטענת הנאשם, כמפורט בעדותו ובפרק ההקדמה לסיכומי ההגנה, בתקופה הרלוונטית ובתקופות אחרות הוא השקיע בשוק ההון, ובמסגרת השקעותיו ביצע מאות פעולות רכישה ומכירה של מניות (ראו: נ/44), אשר העסקאות נשוא כתב האישום, במניותיהן של ארבע החברות הנזכרות בו, הן רק חלק קטן מאותן השקעות. טענת ההגנה היא, אפוא, כי לנאשם לא היה כל מידע פנים מהותי ביחס לעסקאות הנרקמות, ולא מידע "עודף" אשר לא היה ידוע בשוק ובציבור לגבי החברות. את העסקאות במניותיהן של ארבע החברות ביצע הנאשם, לטענת ההגנה, בתום לב, מתוך שהאמין באותן חברות משום שהכיר אותן היכרות מקצועית וקרובה, ובעשותו כן, התבסס על דיווחי התקשורת ועל הערכתו המקצועית כשחקן ותיק בשוק ההון. 9. מאחר שהנאשם לא היה "איש פנים", ולא ניתן להחשיבו ככזה; מאחר שלא הגיע אליו מידע פנים והוא לא החזיק ברשותו מידע פנים מהותי אודות האירועים שהתרחשו בחברות באותה תקופה, טוענת ההגנה, הרי שלא ניתן לייחס לו עבירות של "שימוש במידע פנים", ועל כן, לא הוכיחה המאשימה את היסודות הנדרשים להוכחה לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע. משום כך, כפר הנאשם בכל האשמות שיוחסו לו בכתב האישום, בכל ארבעת האישומים. 10. בהינתן העובדה שהנאשם אכן ביצע את העסקאות הנטענות במניותיהן של ארבע החברות הנ"ל, ועל כך אינו חולק, אמקד את הדיון ואת הבחינה בסוגיות שבמחלוקת, שהראשונה שבהן היא סוגית מעמדו של הנאשם בכל אחת מהחברות, משמע: האם ייחשב איש פנים, אם לאו. תיבחן, כמובן, השאלה האם החזיק הנאשם ברשותו, במועדים הרלוונטיים, מידע מהותי הנוגע להתרחשויות עסקיות מהותיות בחיי החברות ובפעילותן, מידע שהגיע אליו מתוך יחסי אמון, והאם פעל כפי שפעל בבורסה מתוך ידיעה שמדובר במידע מהותי, מידע שאסור לחשפו, והתכוון לעשות בו שימוש להפקת רווחים לעצמו. 11. פתרון הסוגיות שהעליתי מחייב, מטבע הדברים, התייחסות לתשתית הראייתית וקביעת ממצאים עובדתיים; הוא מחייב דיון במצב המשפטי להבהרת עמדת המחוקק ופסיקת בתי המשפט בסוגיות שבמחלוקת. אפתח בדיון משפטי תוך הצגת המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית. פרק ג המסגרת הנורמטיבית 12. בהקדמה להכרעת הדין עמדתי על טיבה של העבירה שבסעיף 52ג לחוק ני"ע, האוסר על שימוש במידע פנים, בהשלכה להגדרה של מידע פנים בסעיף 52(ב) לחוק. האינטרס הציבורי המוגן שבבסיס האיסור האמור הוא הצורך למנוע כל ניצול של יתרון בלתי הוגן במסחר בניירות ערך, הנובע מנגישות למידע אודות חברה ציבורית, כשנגישות זו איננה נחלתו של כלל ציבור המשקיעים. לעמדת בית המשפט העליון [ע"פ 5147/97 קרן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 177 (להלן: ענין קרן)], האיסור על שימוש במידע פנים בידי איש פנים איננו בעצם היתרון שבהחזקת המידע הפנימי, אלא בהיות השימוש ביתרון בלתי הוגן כערך חברתי; ואין מדובר בהיעדר שוויון בין המשקיעים בבורסה בידע שבידיהם, אלא בדרך שבה נוצר הפער במידע בין משקיע אחד לשני. כפועל יוצא, כל מי שיש לו גישה מועדפת ועדיפה למידע הפנים, מנוע מלסחור באותו מידע מול משקיעים אשר להם אין גישה כזו למידע.מאליו מובן, כי התרת ניצול בלתי הוגן של מידע פנים עלולה לפגוע בציפיותיו של ציבור המשקיעים שיתקיימו כללי משחק הוגנים בבורסה, וכתוצאה מכך, ייפגע אמון המשקיעים בשוק ההון. 13. העבירה שעניינה שימוש במידע פנים כוללת רכיבים עובדתיים אחדים, שהראשון בהם הוא קביעת מעמדו של עושה העסקה או העסקאות כ"איש פנים" בחברה, על פי ההגדרה שקבע המחוקק. רכיב נוסף הוא ביצוע עסקה או עסקאות במניותיה של אותה חברה. בנוסף, נדרשת המאשימה להוכיח, כי העסקאות בוצעו כאשר בידי איש הפנים קיים מידע שהוא "מידע פנים" כהגדרת המונח בחוק. 14. הסוגיה מהו מידע פנים, ומתי ייחשב אדם איש פנים אשר עשה שימוש שלא כדין במידע פנים, הן סוגיות יסוד בדיני ניירות ערך. ברבות השנים נדונו סוגיות אלה בהרחבה בפסיקת בתי המשפט, ואולם, דומה שתמיד נדרשות הן להבהרה וליבון נוספים בסיטואציות קונקרטיות העומדות לדיון. כך, במקרה שלפנינו, שבו טוען הנאשם כי בתפקידו כנותן שירותים "חיצוני", שלא נמנה עם בעלי תפקידים בתוך החברות; וכמי שלא החזיק במידע פנים מעבר לפרטים ידועים שפורסמו בתקשורת והיו נחלת הכלל; הוא אינו יכול להיחשב "איש פנים", ובודאי שלא ניתן לומר עליו כי עשה שימוש ב"מידע פנים". מכאן ואילך אייחד דיון למונח איש פנים, ולאחריו אבחן את מידע הפנים ומגבלות השימוש בו. 15. הגדרת "איש פנים" כוללת בבסיסה את מנהליה של החברה, לרבות, המנהל הכללי, את בעלי המניות העיקריים בחברה, וכן: "כל אדם אחר אשר מעמדו או תפקידו בחברה או קשריו עמה נתנו לו גישה למידע פנים ביום הקובע, או, תוך ששת החדשים שקדמו לו". בהגדרה זו כלולים בני המשפחה של המנויים לעיל, ותאגידים בשליטתם. מכאן, שאיש פנים הוא בראש וראשונה מי שנמנה עם הנהלת החברה, עם צוות העובדים או מבעלי מניותיה; אלא שבנוסף לאלה, כלל המחוקק בהגדרת "איש פנים" גם אנשים אחרים שאינם עובדי החברה, ואינם בעלי מעמד רשמי בה, וזאת, כאשר מעמדם, תפקידם וקשריהם עם החברה ועובדיה איפשרו להם גישה למידע הפנים ביום הקובע. 16. הדברים קיבלו ביטוי בספרות המשפטית ויושמו בפסיקת בתי המשפט. נקבע כי "איש פנים" איננו רק מי שנושא משרה בתאגיד, או, בעל מניות בו; בתי המשפט הכירו באורח קונקרטי במעמדם של "אנשי פנים חיצוניים", שלעומת קודמיהם, הם אינם נושאים במשרה בתוככי התאגידים, אולם, הם קשורים בתאגידים ובבעלי תפקידים בכירים בהם, בדרך כזו ואחרת, בין כנותני שירותים, ובין כיועצים (כלכלנים, יועצים ארגוניים, בנקאים, סוכני בורסה, רואי חשבון, עורכי-דין, ועוד), ובשל קשריהם האמורים, אופיים ותוכנם, ניתנת להם גישה ונגישות למידע פנים, ונגישותם למידע הפנים מעצבת את מעמדם כ"אנשי פנים" במשמעות חוק ני"ע. אשר על כן, קובעת הפסיקה, כי במצבים מסוימים עשוי גם מי שאינו נמנה עם המעגל הפנימי בחברה להיחשב איש פנים. דוגמה לכך, הוא ע"פ (ביהמ"ש המחוזי ת"א-יפו) 70907/08 תירושי נ' מדינת ישראל; להלן: עניין תירושי), שבו קבע בית המשפט המחוזי, כי רואה חשבון, שותף בפירמת רואי חשבון, אשר נחשף למידע פנים ביחס לחברה שבה טיפל שותפו לפירמה, עשוי להיחשב "איש פנים", אם הוכח כי נחשף למידע הפנים במסגרת שירותי ראית חשבון שנתנה הפירמה לחברה [ראו גם: עניין קרן הנ"ל, שם קבע בית-המשפט, כי הנאשם, בעל תפקיד בכיר בחברת פז חיפוש נפט, היה איש פנים בחברת "יואל", חברה שותפה לחברת פז חיפושי נפט, שאת מניותיה רכש הנאשם על יסוד מידע פנים שהחזיק, גם אם לא נשא בתפקיד בחברת "יואל", ולא ידע לגביה דבר מלבד מידע הפנים; זאת, מאחר שבמעמדו בחברה האחת - חברת "פז" - היה נגיש למידע בעל משמעות ביחס לחברת "יואל" (ויתר השותפות), ועל יסוד מידע זה רכש את המניות]. 17. סיווגם של נותני שירותים כאנשי פנים אינו פשוט. הוא תְלוי נסיבות קונקרטיות. המבחן המקובל בפסיקה לזיהוי "איש פנים", אשר אינו נכלל ברשימת "אנשי הפנים" המובהקים הקבועים בחוק, הוא מבחן 'הנגישות למידע', להבדיל מהמבחן "האישי" וזהותו של האדם הספציפי (ראו: עניין קרן). על פי מבחן זה, שאלת סיווגו של אדם כאיש פנים "תלויה בכך אם המידע הושג עקב נגישות ייחודית של אותו אדם למידע". במלים אחרות: הקביעה בדבר מעמדו של האדם הקשור לתאגיד בקשר עקיף, או מצוי במעגל החיצוני, והאם ייחשב איש פנים, אם לאו, נבחנת על פי מידת קרבתו לתאגיד ו/או לבעלי תפקידים בכירים בו; על פי נגישותו למידע הפנים הנוגע לתאגיד; וכן, על פי מידת החשיפה שלו למידע שכזה, אגב קשריו עם התאגיד. המבחן האמור, על הקריטריונים שציינתי, מגשימים, לדעת פוסקים, את התכלית החקיקתית שלשמה נחקק האיסור על השימוש במידע פנים [ראו: פרופ' י' גרוס, "האיסור בדבר ניצול מידע פנים בחברות", עיוני משפט ט"ו 481]. גישה זו מעמידה את כל המעורבים במסחר בניירות ערך על בסיס שוויוני, ומונעת יתרון בלתי הוגן לקבוצות מצומצמות המקורבות למקורות המידע כך או אחרת. לרבות, האדם האחר, החיצוני. לגישתי, זוהי הגישה הראויה וההולמת, ורק בראיה זו ניתן להבטיח שוויון בין כל המשקיעים ביחס לסיכויי הרווח וההפסד שלהם מהמסחר. שוויון זה, כאמור לעיל, הוא תנאי הכרחי להבטחת אמון הציבור בבורסה. 18. אמת נכון, לא בכל מצב ייחשב האדם האחר לאיש פנים, גם אם הוכחו יחסים קרובים בינו לבין בכירים בחברה שאת מניותיה רכש. לא היחסים החברתיים או העסקיים של האדם האחר עם נושאי משרה או אנשי הפנים הם שקובעים את מעמדו שלו כ"איש פנים". ההתייחסות לאדם האחר, החיצוני, כאיש פנים תלויה בנסיבות שבהן יוכח כי הייתה לו, עקב קשריו עם החברה ונושאי משרות בה, זיקה מובהקת למידע הפנים בחברה, ביחס לאירוע מסוים. 19. בהקשר זה אעיר, כי גישת בתי המשפט בפרשנות החוק ויישום מבחן הנגישות למידע במקרים הקונקרטיים היא גישה מרחיבה, המאופיינת בבחינה מהותית של העובדות כולן, להבדיל מבחינה פורמאלית גרידא. בעניין תירושי נאמר: "הגדרת איש פנים "חיצוני" הינה גמישה ותלוית-נסיבות. המבחן הוא זיקתו, או, נכון יותר - נגישותו למידע פנים: המבחן בעניין זה הינו, על-כן, ענייני-מהותי ולא טכני-פורמאלי". ועוד אדגיש, כי מבחן הזיקה או הנגישות אינו מתקיים כאשר מדובר במידע כללי במובנו הרחב; המאשימה נדרשת להוכיח כי לנאשם הייתה זיקה ונגישות למידע מסוים, במועד מסוים, אשר בעקבותיו הוא רכש את ניירות הערך של החברה. הנושא נדון בת"פ (שלום ת"א-יפו) 6802/94 מדינת ישראל נ' יונה (20.5.96). בית המשפט קבע (בעמ' 21 ו-22 להכרעת הדין): "ניתן לומר, כי המבחן שקבע החוק, הינו מבחן המידע ולא המבחן האישי. במילים אחרות, אדם, שבדרך כלל אינו נחשב כאיש פנים, יהפוך לאיש פנים, אם יקבל מידע פנים תוך קשריו עם החברה. החוק אינו רואה חשיבות בשאלה, אם האיש שקיבל את המידע היה מלכתחילה איש פנים, אלא מציב את מבחן המידע, המתקבל מתוך קשר עם החברה, מעבר למבחן מהותו ותפקידו של האיש מקבל המידע עצמו". [ראו גם: ת"פ (שלום ת"א-יפו) 10083/00 מדינת ישראל נ' אמיר (15.12.03)]. 20. בהשלכה לענייננו: בהתאם להוראות חוק ני"ע, כפי שנתפרשו בפסיקה, ועל פי מבחן "הנגישות למידע הפנים" עליו עמדתי, עשוי יועץ חיצוני, אשר נשכר כיועץ חיצוני, ומעניק לחברה שירותים בתחומים שונים, להיחשב איש פנים, אם הוכח שהיה מקורב להנהלת החברה ולנושאי משרות בה; אם הוכח שעקב כך, ועל רקע השירותים שסיפק, היו לו זיקה ונגישות קונקרטיים למידע הפנים בתאגיד במועד הרלוונטי, ושמדובר אמנם ב"מידע פנים". 21. אשר לסוגיית "מידע הפנים" ומגבלות השימוש בו: המחוקק הגדיר בסעיף 52א לחוק ני"ע את "מידע הפנים"כ-: מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה או במחיר נייר ערך אחר, שנייר ערך של חברה הוא נכס בסיס שלו. זוהי, ללא ספק, הגדרה רחבה אשר מרכיביה העיקריים הם טיבו של המידע והיותו סמוי וחסוי מהציבור. אשר על כן, כדי שיעמוד המידע בדרישות ההגדרה ויסווג כ"מידע פנים" במקרה של מחלוקת, נדרש שיתקיימו בו מספר תנאים מצטברים: * תנאי המהותיות, או, מבחן התוכן, משמע: שהמידע הוא מהותי לחיי החברה, ועוסק באירוע בהתפתחותה, בשינוי צפוי במצבה, או בפעילותה ובמעמדה; * המידע אינו ידוע לציבור במועד הרלוונטי. * מהותיות המידע נבחנת באמצעות השפעתו הצפויה על שער המניה. כלומר: אילו נודע אותו מידע לציבור - האם היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר ניר הערך. * בנוסף, הציבור בו מדובר הוא ציבור המשקיעים, מכל הסוגים, שיש להם ענין בשוק ההון, והם ייבחנו מנקודת המבט של "המשקיע הסביר". בהקשר לכך נקבע בע"פ 4657/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ג(4) 337 (להלן: ענין רוזוב): "המבחן שיציב עצמו לפני בית-משפט ייבנה, אפוא, סביב מושג הסבירות, ותוכנו יהא זה: האם התנהגותו של המשקיע הסביר, לעת העסקה ולאור גילוי המידע - לו נתגלה - הייתה גורמת לשינוי משמעותי במחיר נייר הערך". 22. לצד הקביעה כי מידע פנים צריך שיהא בראש וראשונה מידע מהותי, הרחיבה הפסיקה את גבולות המהותיות כמבחן של אופי המידע וקבעה, כי הגשמת תכליתו שלסעיף 52 לחוק ני"ע מחייבת מתן פרשנות רחבה למונח "מידע פנים", וכיהמידעייחשבמהותימרגעשקיימתסבירותלכךשהאירועאוהענייןנשואהמידעעומדיםלהתרחש. כך, ביחס למשא ומתן שמנהלת החברה לרכישתה בידי חברת אחרת, וכך, ביחס לפעילות אחרת שעשויה להביא להתפתחות משמעותית שלה חברה או בחברה, אף שאין הכרח או ביטחון כי המשא והמתן יתגבשו להסכם סופי. בהתאם לפסיקה, מועד התגבשותו של מידע הפנים בנסיבות של משא ומתן לעסקה הוא המועד בו הוסכמו עיקרי הדברים, והוכח כי הכף נוטה יותר לקיום העסקה מאשר לביטולה. אמר על כך בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"פ (ביהמ"ש המחוזי ת"א-יפו) 70672/00 מהרשק נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי לב(10) 214: "מדובר על הבשלת החוזה ולא על חתימתו הסופית... והרי כל עוד לא נחתמה העסקה, תמיד ניתן לחשוש מ"התפוצצות" של הרגע האחרון, מחרטה או נסיגה של אחד הצדדים והתפתחויות דוממות. זוהי גישת מרחיקת לכת שאין לה מקום. המבחן, כמו בנושאים רבים אחרים, הוא מבחן המבוסס על הגיון ועל מידתיות". המועד הקובע לבחינת תגובת הציבור לגילוי המידע הוא מועד ביצוע העסקה על ידי איש הפנים (ראו: ענין קרן). השאלה של ההשפעה האפשרית של גילוי המידע על ציבור המשקיעים, היא שאלה היפותטית. יחד עם זאת, התשובה לה היא במישור האובייקטיבי, ולא במישור הערכתו הסובייקטיבית של הנאשם (שתבחן במישור של היסוד הנפשי). אולם, הערכתו הסובייקטיבית של הנאשם יכולה ללמד על התייחסותו המשוערת של המשקיע הסביר לו היה מידע הפנים מגיע לידיעתו (ראו: "שימוש במידע פנים- בין אסור למותר", ניצה מיימון-שעשוע, הפרקליט מו, עמ' 85, תשס"ב-2002, בעמ' 100). 23. קיימים מקרים לא מעטים שבהם מהותיות המידע ברורה על פניה. כך, לגבי השתלטות צפויה על החברה, וכך גם, ביחס למידע בדבר רווחיותה של חברה, שהרי הרווחיות מהווה רכיב אשר משפיע במישרין על שיקוליו של משקיע סביר. הוא הדין כאשר עומד להתפרסם מידע ביחס להערכה אופטימית של ביצועי החברה, וזאת, שעה שהחברה נושאת בהפסדים מצטברים והולכים (ראו: עניין רוזוב, בעמ' 358-359).בעניין מהרשק, שבו נבחן מידע בדבר כניסתה של החברה לתחום חדש שלא פעלה בו קודם לכן, נפסק (פ"ד נט(1) 442): "משקיע סביר אשר ישמע על פריצת דרך, על תחום חדש שאליו נכנס תהתכוף, ספק אם ייעצר כדי לשאול את עצמו מהו נפח ההשקעה באותו תחום חדש, יחסית לכלל נכסיה של התכוף או לכלל השקעותיה. די בכך שהתעניינותו הראשונית של המשקיע הסביר תתעורר ותביא אותו לכלל נכונות לשלם מחיר גבוה יותר עבור מניה, כדי שהמידע ייחשב כמידע פנים". 24. לא בכל מקרה ומקרה ברורה מהותיות המידע על פניה, שאז יש לרדת לחקר המידע ותוכנו. מסייעים לסיווגו של מידע פנים כמידע מהותי אינדיקציות ומבחני עזר שיצרה הפסיקה בשני רבדים מקבילים: האחד הוא - חיוניות המידע למשקיע הסביר, ופוטנציאל ההשפעה שעשוי להיות למידע על שיקוליו של משקיע סביר, המתבטאים בחובת הגילוי, וכפועל יוצא - בחובת דיווח. אינדיקציות נוספות שנוקטים בהן בתי המשפט נגזרות מההשפעה בפועל שהייתה לפרסום המידע בציבור, ואלה נבחנים במידת העליה או הירידה בשער המניה ובהיקף המסחר בה; בהכרזה על הפסקת מסחר במניה; וכן, בהתנהגות חריגה של אנשי הפנים, הם עצמם. 25. לרובד הראשון של המבחנים ייחסתי את הערכת פוטנציאל ההשפעה שעשוי להיות למידע הפנים על שיקוליו של משקיע סביר, מבחן שהותווה בפסיקה[לדוגמה: בע"פ (מחוזית"א-יפו) 70226/08 מדינת ישראל נ' גרינפלד ואח' (21.12.08) תקדין מחוזי 2008(4) 10865, 10868; להלן: ענין גרינפלד)], ולפיו, המידע יתגבש לכלל מידע מהותי כאשר ברור על פניו שהמידע אודות אירוע קונקרטי אשר עומד להתרחש בחיי החברה הוא 'מידע מהותי ביותר למשקיע הסביר'. ועל כן, קבעו בתי המשפט, כי משידעו אנשי פנים בחברה בשלב שקדם להתרחשות האירוע, ברמה גבוהה של סבירות, כי אירוע כזה עשוי להתרחש בחברה, הרי שהמידע הפך למידע פנים. במלים אחרות: אופן ההתייחסות המשוער של המשקיע הסביר, לוּ היה המידע נודע לו, הוא שמנחה את בית המשפט במסקנתו. אם ה"משקיע הסביר" היה מתייחס למידע כאל מידע מהותי, הרי פרסום המידע היה בו כדי להשפיע על מחיר נייר הערך. במקרה כזה, ניתן להסתפק גם בסיכוי נמוך להתרחשותו של האירוע כדי לקבוע את המועד בו התגבש המידע לכדי מידע פנים. ראו גם: ת"פ (שלום ת"א-יפו) 6030/00 מדינת ישראל נ' עדי אייל (11.12.02).כפועל יוצא מכך, עשוי קיומה של חובת דיווח ביחס לאירוע ספציפי להוות אינדיקציה לכך שהמידע ביחס לאירוע קונקרטי בחיי החברה היה בבסיסו מידע מהותי ובעל משמעות למשקיעים. 26. ברובד המקביל של המבחנים הבודקים את מהותיות המידע אני מונה את ההשפעה בפועל שהייתה לפרסום המידע בציבור על עליה או ירידה בשער המניה ובהיקף המסחר בה. באמצעות מבחן זה נוהגים בתי המשפט לבדוק את מידת ההתפתחות שחלה, אם בכלל, במחיר המניה ובהיקף המסחר בה מרגע שנודע המידע בציבור ובמועד סמוך לאחר מכן. חשוב, לדעתי, להדגיש, כי המבחן האמור איננו חד משמעי; שכן, לשינויים במחיר המניה אין משמעות משפטית מהותית. עם זאת, עשויים שינויים קיצוניים במחיר המניה לאחר פרסום המידע להוות אינדיקציה למהותיות המידע, ולפוטנציאל ההשפעה שהייתה לו על המסחר במניה (ראו: עניין רוזוב, בעמ' 355).ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע לאחרונה בת"פ 8256-05-11 מדינת ישראל נ' קדץ ואח' (5.7.12), כי ראוי לבחון שינויים שחלו בשער המניה עוד לפני פרסום הדו"ח המיידי, ולאחר שהגיע המידע לאיש הפנים, וכי שינויים בשערו של נייר ערך בסמוך לפני פרסום דו"ח מיידי, עשויים ללמד על דליפת מידע ושימוש אסור במידע פנים. 27. בהמשך לכך, כאמור, עשויה הפסקת המסחר במניה להוות אינדיקציה למהותיות המידע; וכך גם, התנהגות חריגה, בלתי שגרתית של איש הפנים עצמו, לאחר שהמידע הגיע לרשותו. הנחת המוצא היא שאיש הפנים הוא בבחינת "משקיע סביר", שהבנתו היא קנה מידה ריאלי ומדויק. אשר על כן, אם נחפז איש פנים לרכוש כמות ניכרת של מניות בעקבות מידע הפנים שהגיע אליו, בהתנהגות שיש בה חריגה ברורה מהתנהגותו השגרתית, חזקה היא, שהעריך את המידע שהגיע אליו כבעל השפעה ממשית על מחיר נייר הערך, והתכוון להרוויח מהשקעתו (ראו: עניין גרינפלד).מכאן, ראיה לכאורה שהמידע היה מידע מהותי. 28. רכיב מרכזי בהגדרת מידע הפנים הינו היותו של המידע בלתי ידוע לציבור. זהו, למעשה, לב ליבו של האיסור בו עסקינן, כשמטרת המחוקק היא להגן על ציבור המשקיעים מפני גורמים שעשו שימוש במידע פנים שהגיע לחזקתם בטרם נודע ופורסם בציבור כדין. דומה שאין צורך להרחיב בעניין זה, שהרי, מידע אשר הפך נחלת הכלל, אינו יכול להיחשב, על פי טיבו, "מידע פנים". 29. ובכל זאת, מספר מילים על סוגית הפער החד משמעי שבין מידע פנים אשר מקורו בר סמכא ורשמי, לבין שמועות שמפיצה או מפריחה התקשורת, סוגיה שעלתה לא אחת בענייננו. פסק הדין בעניין קרן בחן את טענת הנאשם, לפיה, נפוצו שמועות (שפורסמו בעיתונות) ביחס לעסק הקודם שרכש את המניות, ומכאן, שאין לייחס לו שימוש במידע פנים. באמצואת קביעותיו של בית המשפט קמא קבע בית המשפט העליון, כי לדיווח הרשמי של ה חברה נודעת משמעות ניכרת ואין להשוות בין מידע עיתונאי לבין דיווח רשמי ואחראי לרשות ני"ע: "המערער עשה שימוש במידע הפנים טרם שהמידע נודע לציבור, והוא היה מודע לכך שהמידע לא היה ידוע לציבור. בית-משפט השלום עמד על כך, שהמידע שהתפרסם בעיתונות עובר למסירת ההודעה לבורסה היה בגדר שמועות, ואין דין שמועות כדין הודעה רשמית מטעם השותפות. כפי שציין השופט קלינג, 'לעתים יש בהבאת המידע מפי מקור מוסמך תוספת אותו נופך ההופכת שמועה למידע, שעל בסיסו ניתן לפעול'." 30. לסיום הדיון הנורמטיבי, ולאחר שעמדתי על משמעותם של המונחים הבסיסיים שבלב האיסור על שימוש במידע פנים לפי סעיף 52 ג לחוק ני"ע, אעמוד בקצרה על היסודות הנדרשים להוכחה. אזכיר, כי בסעיף 52ב לחוק ני"ע שתי חלופות בדבר השימוש האסור במידע פנים: החלופההאחתמתייחסתלעסקהשעושהאישפניםבניירערךשלחברהכאשרמידעפניםמצויבידו, כאשר המונח "עסקה" מתייחס למתן הוראות למכירה, או, לקניה וחליפין של ניירות ערך, וכן, חתימה על נייר ערך, או, התחייבות לביצוע כל אחד מאלה, בין שעושה העסקה פעל לטובת עצמו ובין שפעל לטובת אחר, או באמצעות שלוח או נאמן. החלופה האחרת מתייחסת לאיש פנים שמסר מידע פנים או חוות דעת על נייר ערך של חברה, כאשר מידע פנים מצוי בידו, לאדם אשר הוא יודע או יש יסוד סביר להניח, כי יעשה שימוש במידע הפנים או ינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור אותה לאחר. 31. היסודות הפיזיים הנדרשים להוכחה לפי סעיף 52ג לחוק ני"ע הם, בראש וראשונה, ביצוע עסקה בניירות ערך בידי איש פנים. בנוסף, אמורה המאשימה להוכיח, כי במועד הרכישה החזיק ברשותו איש הפנים מידע פנים ביחס לחברה שבניירות הערך שלה ביצע את העסקה. אמר על כך כב' השופט חשין ברע"פ 8472/01 יוסף מהרשק ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 442 , בעמ' 456-457: "אסור הוא איש פנים - באשר איש פנים הוא - ומידע פנים בידו, לעשות עסקה בניירות ערך של החברה. די אפוא בשלושה יובלים אלה - איש פנים, מידע פנים, עסקה - אשר ייפגשו בה-בעת במקום אחד, ואין צורך בהוכחת כל קשר סיבתי בין מידע הפנים לבין העסקה..." 32. היסוד הנפשי שנדרש להוכחה הוא קיומה של מחשבה פלילית, משמע: מודעות לכל אחד מרכיבי העבירה, ורצון בהשגת התוצאה: * מודעות להיותו איש פנים (פנימי או חיצוני) לחברה; * מודעות לכך שברשותו מידע שהוא מידע פנים; * מודעות לשימוש במידע הפנים; * וכן, כוונה להשיג את התוצאות - עשיית עסקה בניירות הערך של החברה. 33. חשוב לציין, כי לעניין הוכחת מודעותו של נאשם לכך שהמידע הוא בגדר מידע פנים כהגדרתו בחוק, אין המאשימה חייבת להוכיח שהייתה לאיש הפנים יכולת להעריך את חשיבות המידע עבור החברה שאת מניותיה רכש (עניין קרן, בעמ' 188); ודי בכך שתוכיח כי הנאשם מודע היה לכך שקיימת אפשרות כי אילו נודע המידע בציבור היה משפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך, כדי שיתקיים היסוד הנפשי (עניין רוזוב, בעמ' 397): "אין זה תנאי-בלעדיו-אין לביצוע העבירה, שאיש-הפנים יוכל להעריך במדויק את ההשפעה שהייתה נודעת למידע-הפנים לו פורסם לעת ביצועה של העסקה. די בכך שאיש-הפנים יכול היה להעריך - או שמניחים כי יכול היה להעריך - אפשרות כי לגילוי המידע תהא השפעה משמעותית על מחיר נייר הערך". בנוסף, אין המאשימה אמורה או נדרשת להוכיח, כל מניע או קשר סיבתי בין מידע הפנים והעסקאות שביצע איש הפנים בניירות הערך של החברה. כל שדורש המחוקק הוא קיום סימולטניות בין החזקת מידע הפנים לבין עשיית השימוש בו. לא נדרשת הוכחה לכך שמידע הפנים היה הסיבה או המניע לביצוע העסקה. 34. בפרק הבא אשר יתחלק לארבעה פרקי משנה, אדון בפרטי המידע המתייחסים לחברות הציבוריות שבכתב האישום, על פי סדר האישומים והקשרם. ההגנה מסכימה, כאמור, שהנאשם ביצע עסקאות בניירות הערך שלה חברות הנזכרות, ועלכן, אפרוש את התשתית העובדתית שהונחה לגבי כל אחד מהאירועים, לרבות, הפעילויות העסקיות שהתרחשו בחברות הנזכרות, ואבחן האם היו האירועים בבחינת "מידע פנים" אם לאו, והאם נחשף המידע האמור בציבור (ביחס לכל אחת מהחברות) קודם לפרסומו הרשמי. 35. הסוגיות המרכזיות שתידונה הן: האם היה הנאשם איש פנים בחברות שאת מניותיהן רכש, והאם הוכיחה המאשימה מעבר לכל ספק, כי בעת שביצע הנאשם את העסקאות נשוא כתב האישום הוא החזיק ברשותו את מידע הפנים הנטען, כשבכך הוקנה לו יתרון על פני משקיעים אחרים. תיבחן, כמובן, גרסת הנאשם ביחס לכל העסקאות שביצע, וכיצד זו משתלבת בראיות שהובאו. פרק ד דיון בתשתית הראייתית האישום הראשון חברת מדקון - עסקת מדקון-מקסון 36. מדקון היתה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברת תוכנה אשר ייצרה תוכנה קרדיולוגית, לניהול מידע קרדיולוגי, ובין היתר, קליטה ועיבוד של נתונים על צינתורים ובדיקות לב שונות. החברה הונפקה למסחר בבורסה בת"א בחודש נובמבר 1999. בשנת 2001 או בסמוך לכך, שכרה החברה את שרותיהם של X ילין והנאשם מחב' תקשורת פיננסית, כדי שינהלו את קשרי החברה עם משקיעים, יטפחו ויקיימו קשרים עם התקשורת. על רקע השירותים שסיפק הנאשם למדקון, צמח והתבסס הקשר בינו לבין דרג ההנהלה במדקון, קרי: המנכ"ל, מר עוזי בלומנזון (להלן: בלומנזון), וסמנכ"ל הכספים, מר אייל גרינבאום (להלן: גרינבאום). 37. במרכז הפרשה נשוא האישום הראשון, הקשורה במדקון, עסקה מסחרית שהחלה נרקמת בין מדקון לבין חברה אמריקנית, מקסון, שחפצה לרכשה (להלן: עסקת מדקון-מקסון). המגעים בין החברות נפתחו בחודש מרס 2005. נדונה האפשרות לרכישתה של מדקון על ידי מקסון תמורת סכום שבין 100 ו-110 מיליון דולרים, בכפוף לתניות מסוימות. במסגרת זו, נערכו שתי החברות למשא ומתן באמצעות צוותי עבודה אשר קיימו ביניהם מגעים אינטנסיביים; נערכה בדיקת נאותות, סקר לקוחות רחב היקף, הצגת נתונים כספיים בפני צוות מקסון ועוד. 38. שני ציוני דרך עיקריים נרשמו במהלך התגבשותה של עסקת מדקון-מקסון. בתאריך 7.6.05 בשעה 16.41 פרסמה מדקון דיווח מיידי (ת/55),ובמסגרתו עדכנה את הציבור כי היא מנהלת משא ומתן עם חברה זרה בנוגע לאפשרות רכישת החברה במסגרת תהליך של מיזוג. זו לשון הדיווח: בהתייחס לידיעות שפורסמו בתקשורת ביום 7.6.2005, החברה מתכבדת לדווח כדלקמן: 1. החברה מנהלת משא ומתן עם חברה זרה בנוגע לאפשרות של רכישת החברה במסגרת תהליך של מיזוג שהתמורה בו תשולם במזומן. 2. החברה והרוכשת הפוטנציאלית טרם הסכימו על התמורה שתשולם לבעלי המניות וטרם סוכמו תנאים מהותיים אחרים ביחס לעסקה. 3. פרסום פרטים נוספים אודות הצד השני למשא ומתן או תנאי העסקה המוצעת יסכנו באופן משמעותי את סיכויי השלמת העסקה ויכולים להרע באופן ניכר את תנאי העסקה המוצעת. אם וככל שהמשא ומתן יבשיל לידי כך שדיווח יידרש, תדווח החברה כמתחייב על פי הדין. 39. עם התגבשות תנאי העסקה לרכישת מדקון ומיזוגה במקסון, והתקדמותה לקראת חתימה, הודיעה מקסון ב-10.6.05 כי היא מסכימה לרכוש את מדקון תמורת 105 מיליון דולר. זומנה ישיבת דירקטוריון במדקון לאישור העסקה, ונקבע מועד לחתימת ההסכם - 20.6.05. בתאריך 20.6.05, מיד עם חתימת ההסכם בידי הצדדים, פרסמה מדקון דו"ח מיידי נוסף (ת/56), ובו דיווחה לבורסה ולציבור על השלמת עסקת מכירת החברה במסגרת עסקת מיזוג, תמורת הסך 105 מיליון דולרים. 40. בתקופה המתוארת סיפק הנאשם למדקון שירותי קשרי משקיעים ותקשורת. בין המועדים 6.6.05 ו-9.6.05, וכן, בין המועדים 15.6.05 ו-22.6.05 ביצע הנאשם עסקאות במניות מדקון. להוכחת השימוש שעשה הנאשם במידע פנים הניחה המאשימה לפניי תשתית ראייתית אשר מתפרשת על פני הנושאים הבאים: א. ראיות בדבר אופי קשרי העבודה והשירות שסיפק הנאשם לחברת מדקון; ב. סיווגה של עסקת מדקון-מקסון כמידע פנים שאיננו ידוע בציבור; ג. העסקאות שביצע הנאשם במניות מדקון בתקופות הרלוונטיות; ד. נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים. אלו הראיות שהניחה המאשימה. א. קשרי העבודה של הנאשם ויחסיו עם בכיריםבמדקון 41. את טענתה ביחס למעמדו של הנאשם כ"איש פנים" במדקון, מבקשת המאשימה להוכיח ולבסס באמצעות עדותו של X ילין, מי שניהל את חב' תקשורת פיננסית ועבד בצמוד לנאשם, וכן, באמצעות עדויותיהם של המנכ"ל, מר בלומנזון, ועם רוה"ח גרינבאום, אשר עמדו בקשרי עבודה עם הנאשם ועם ילין. בנוסף, העידו בנושאי מדקון עו"ד דיויד כהן (להלן: כהן), עו"ד דן גבע (להלן: גבע), ואייל גוטרמן (להלן: גוטרמן), שהיו מעורבים בעסקת מדקון-מקסון. העדים התבקשו להתייחס לטיב ולאופי השירותים שסיפק הנאשם למדקון, בהיבט הכללי, וספציפית בתקופה שבה התגבשה עסקת מדקון-מקסון (נשוא האישום הראשון). 42. הרקע האישי של הנאשם, השכלתו ותחומי עיסוקו בתקופות חייו השונות, ומומחיותו בתחום שוק ההון, הם יסודות חיוניים להבנת חלקו בפרשה כולה. בעטיים, ובמיוחד השכלתו ומומחיותו בתחום שוק ההון, הוא התקבל לעבודה בחברת תקשורת פיננסית. לפרטים האישיים אתייחס במפורט במסגרת פירוט גרסת הנאשם. מכאן ואילך אפרוש את הראיות ביחס לשירותים שהעניק הנאשם ללקוחותיו בכלל, ולהנהלת מדקון בפרט. 43. העד ילין שרטט בעדותו (עמ' 23-48) את מבנה החברה שבראשה עמד, ואשר עסקה בייעוץ לחברות ציבוריות בתחום יחסי הציבור (PR), שכללו קשרים עם התקשורת, וכן, קשרי משקיעים (IR). פרט לו, הסביר ילין, כללה החברה רק את הנאשם, כאיש מקצוע, ומזכירה. במסגרת חלוקת העבודה השוטפת בינו לבין הנאשם, היה ילין מופקד בעיקר על תחום יחסי הציבור בחברות הלקוחות, ואילו הנאשם מופקד היה בעיקר על תחום קשרי משקיעים, תחום שכרוך בהעברת מידע עדכני ושוטף אודות החברות(במסגרת כנסים, מפגשים, שיחות, או, מצגות) למשקיעים, בעיקר משקיעים מוסדיים, ובין השאר, מידע על תחומי העיסוק של כל אחת מהן, על הדו"חות הכספיים, אירועים חריגים, דו"חות מיידיים וכל הכרוך בכך. 44. לדברי ילין (בעמ' 32), במסגרת קשרי העבודה שנתכנו בין תקשורת פיננסית ללקוחותיה, ככלל, נהגו החברות להעביר לידיהם מראש כל מידע אודות דיווחים שונים שהן מתעתדות לדווח, בין אם מדובר בדוחות כספיים, ובין אם מדובר בדיווח מיידי. וזאת, לצרכי דוברות וקשרי עיתונות, וגם על מנת להעביר את המסרים הנדרשים לגביהם למשקיעים בצורה מיטבית וחיובית. ילין חזר על גרסתו בחקירתו הנגדית והדגיש, כי מדובר בנוהל עבודה אופייני וקבוע מול הלקוחות, ולפיו, קיבלו מהחברות עדכון על דיווח שעומד לצאת - יום או יומיים לפני פרסומו לציבור (עמ' 38, ש' 13-23). ילין הסביר, כי לצורך עבודת השיווק מול המשקיעים, תחום עיסוקו המפורש של הנאשם, נדרשה היכרות מעמיקה ביותר עם החברה ועם פרטי האירוע המדווח, שכן, ככלל, לא הסתפקו המשקיעים בהודעה המופצת ודרשו לקבל מידע נוסף לצורך קבלת החלטות בדבר השקעה. 45. בהתייחסו לקשר שביניהם למדקון, מסר ילין (עמ' 24-28), כי על פי אותם נהלי עבודה שהיו מקובלים עליהם, התמקד הוא בתחום יחסי הציבור של מדקון, ואילו הנאשם התמקד בתחום קשרי משקיעים. במסגרת זו, נדרש הנאשם להיכרות מעמיקה עם עסקי מדקון ועם המתרחש בה מבחינה עסקית, ולצורך כך, קיבל מהחברה עדכונים שוטפים על כל המתרחש בה, בין במסגרת פגישות עִתיות שקיים פעם בחודש עם הגורמים הבכירים בחברה, ובין בשיחות טלפוניות עמם, שבהן היה הנאשם מתעדכן ביחס למתרחש בחברה והצפוי להתרחש בה בעתיד, בדבר נתוניה הכספיים ומצבה העסקי. 46. ילין טען בעדותו, כי הוא והנאשם, בעיקר - הנאשם, דווחו תדיר על אירועים חריגים שמתרחשים במדקון, ועל דו"חות מיידיים וכל שכרוך בפרסומם. לא אחת, אמר ילין, הייתה חפיפה בתפקידיהם, ונוכח עברו העיתונאי של הנאשם, הוא נטל חלק גם בכתיבה ובניסוח של הודעות לתקשורת והפצתן. מכל מקום, תפקידו של הנאשם חייב אותו למעורבות רבה במתרחש במדקון, ומשום כך, עמד בפועל בקשרי עבודה רצופים וקבועים עם בלומנזון ועם רוה"ח גרינבאום. 47. תיאור מסגרת העבודה האמור אושר על-ידי הנאשם (עמ' 239, ש' 6-11) שמסר, כי אכן, באמצעות פגישות שיזם ועבודה שהשקיע הוא בנה למדקון את מעגל המשקיעים המוסדיים הנרחב, וסיפק שירותי תקשורת לקראת פרסום הדו"חות הכספיים והדיווחים המיידיים לבורסה. 48. בלומנזון וגרינבאום העידו גם הם לגבי קשרי העבודה שקיימו עם הנאשם, ואישרו כי הקשר שקיימו עם הנאשם היה קשר הדוק, אינפורמטיבי קבוע ושוטף, משום שהנאשם היה הגורם המעורב מטעם חב' תקשורת פיננסית במדקון; במסגרת זו, קיימו עמו פגישות אישיות ושיחות טלפון ביוזמת שני הצדדים (עמ' 70, ש' 11-21; וכן, עמ' 73, ש' 25-27). אף שגרינבאום לא שש, כך התרשמותי, לומר דברים שירעו לנאשם, ניתן היה לקרוא אל תוך דברים שאמר, כי ראה בנאשם איש פנים במדקון לכל דבר ועניין, כפי שארע והוכח בפרשת עסקת מדקון-מקסון. לדברי גרינבאום, היה הנאשם 'חלק בלתי נפרד ממעגל האנשים הפנימי שניתן לתת בהם אמון ולשתף אותם בהתרחשויות בחברה שאינן מתפרסמות לציבור'. ב. עסקת רכישה/מיזוג בין מדקון ומקסון - מידע פנים שאינו ידוע בציבור 49. לעסקת מדקון עם חברת מקסון קדמו מגעים שנוצרו בשלהי חודש דצמבר 2004 בין מדקון לבכירים בחברת סימנס, במסגרתם נבדקה אפשרות לרכישתה של מדקון [ראו: המסמך ת/21; עדויותיהם של בלומנזון (עמ' 51, ש' 7; ועמ' 52) וגרינבאום (בעמ' 70-72); וכן, הדו"ח המיידי מ-23.12.04 (נ/2)]. עסקה כזאת לא התגבשה ולא יצאה אל הפועל. אולם, נוכח פרסום בתקשורת, ופניית רשות ני"ע למדקון, פרסמה החברה ב-23.12.04 את הדו"ח המיידי נ/2,שבו דיווחה על מגעים ראשונים שלא ידוע אם יובילו לעסקה כלשהי. מדקון ציינה באותו דו"ח כי אין מדובר במידע המצריך דיווח. זהו תוכן הדו"ח: "ביום 15 בדצמבר 2004 קיימה החברה שיחות ראשוניות עם חברה בינלאומית בנוגע לאפשרויות שיתוף פעולה עמה. בשלב זה החברה אינה יכולה להעריך אם השיחות האמורות יובילו לידי מגעים בין החברות לגבי עסקה מסוג כלשהו, אם בכלל. לאור זאת החברה סבורה כי אין במידע זה משום אירוע המצריך דיווח לציבור. אולם, לנוכח שאלה שהופנתה לחברה על ידי רשות ניירות ערך בענין זה, בהמשך לדיווח מיידי בדבר הצעה פרטית חריגה שפרסמה החברה ביום 7 בדצמבר 2004, מפרסמת החברה הבהרה זו." 50. בחודש מרס 2005 החלו מגעים עסקיים ראשונים שמגמתם רכישתה של מדקון בידי מקסון, והם הפכו במרוצת החודשים הבאים למשא ומתן אינטנסיבי, יעיל וענייני. והנה, בתאריך 2.6.05, סמוך להתגבשות המשא ומתן לקראת רכישת מדקון בידי מקסון, פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה שבה דווח כי "לאחרונה התחדשו השמועות בדבר מגעים לרכישתה של מדקון"(ת/29). במסגרת הכתבה הובאה תגובתו של בלומנזון, מנכ"ל מדקון: "החברה תדווח לבורסה ברגע שיהיה צורך בכך". לדברי גרינבאום, ועל פי גרסתו של עו"ד כהן, מיד עם פרסום הכתבה פעלה מדקון להוצאת דיווח מיידי לבורסה על המשא ומתן שמתנהל לרכישתה(ת/99; וכן, הודעתו של עו"ד גבע - ת/108, עמ' 2, ש' 13; ועמ' 4, ש' 5); שכן, במועד 7.6.05 הייתה העסקה בשלבים מתקדמים ועמדה להתממש (עדותו של בלומנזון, בעמ' 53, ש' 26; עדותו של גרינבאום בעמ' 72, ש' 29; ועדותו של עו"ד כהן, בעמ' 64, ש' 6). 51. ואכן, ביום 7.6.05 בשעה 16.41 פרסמה מדקון את הדו"ח המיידית/55, ואשר לאחריו, מסרו העדים, נמשכו המגעים האינטנסיביים בין צוותי העבודה של החברות לצורך קידום עסקת הרכישה והמיזוג. ב-10.6.05, לאחר שהודיעה מקסון כי היא מסכימה למחיר רכישה של 105 מיליון דולר, עלתה רמת הוודאות לגיבוש העסקה. זומנו פגישות עדכון רבות בין הדירקטורים לבין היועצים המשפטיים, ובהן הוסברו חובות הדירקטוריון, פרטי העסקה ומשמעויותיה; הוצגה הערכת שווי (ת/98); והדירקטוריון זומן לישיבה לתאריך 16.6.05 לאישור העסקה. בתאריך 20.6.05, נחתמה, כאמור העסקה. בסמוך לחתימה פרסמה מדקון את הדו"ח המיידי ת/56. 52. בהתאם להגדרת המונח "מידע פנים" בחוק ני"ע, ובהתאם לקריטריונים ולאינדיקציות שפירטתי בפרק הנורמטיבי, אוכל לקבוע כבר עתה, על אף שפרק זה עוסק בפרישת התשתית הראייתית, כי המידע בדבר קיומו של משא ומתן לקראת רכישתה של מדקון בידי מקסון ומיזוגן, היה בכל שלב משלביו, ובמיוחד בשלב המכריע של מפגש הרצונות בין החברות, בבחינת מידע חשוב ומהותי בחייה של מדקון, בהיותו 'מידע על אירוע חשוב ומשמעותי בחייה של מדקון', שהוא בעל השלכות על מצבה ועל התפתחותה העסקית. לגישתי, זהו מידע מהותי על פניו. אוכל לקבוע גם, כי המידע שפרסומו הופיע בדו"ח המיידי ב-7.6.05 לא היה ידוע לציבור קודם לפרסומו; וכך גם, המידע בדבר השלמת וחתימת העסקה, נשוא הדו"ח המיידי מ-20.6.05. 53. אף שלגישתי המידע האמור הוא מהותי על פניו, תומכות במסקנה זו עדויותיהם של בלומנזון, גרינבאום וילין (עמ' 30, ש' 17). הסכים לכך הנאשם עצמו (עמ' 291, ש' 13-16); הארבעה הגדירו את העסקה שהתגבשה, במלים כאלה ואחרות, כאירוע חשוב ומשמעותי ביותר בחייה ובפעילותה של מדקון; האירוע גרם בסופו של יום למחיקת החברה מהמסחר בבורסה, וגם מבחינה כספית היה מדובר ב'עסקה ענקית', אמר ילין. העדים עמדו על כך שהיה לאירוע פוטנציאל השפעה אדיר על הערכתה של החברה בשוק ההון, וממילא היה לו פוטנציאל של השפעה על מחיר המניה. 54. אינדיקציות נוספות תומכות במסקנה בדבר מהותיות המידע האמור, ועליהן נמנית, בין היתר, חובת הדיווח שקמה מכוח סעיף 36 לחוק ני"ע, הן ביחס להתגבשות תוואי העסקה (ת/55), והן ביחס לחתימתה (ת/56). הדבר עולה גם מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 16.6.05 (ת/98). הוא הדין בעלייה התלולה שחלה בשערה של מניית מדקון ובהיקף המסחר בה מיד לאחר פרסום הדו"חות המיידיים. כך, ארע לאחר פרסום הדו"ח המיידי ב-7.6.05, כשעל אף האמורבו, כי טרם סוכמו תנאים מהותיים בעסקה, עלה שער מניית מדקון בשיעור של 7.4%, במחזור חריג של 1.44 מליון ערך נקוב (ת/95א), ולמחרת הדיווח עלה שער מניית מדקון בשיעור נוסף של 4.85%. מחזור המסחר היומיעמד אז על כ-782 אלף ערך נקוב בהשוואה לימים שלפני הדיווח, בהם נע המחזור היומי של המנייה בין 137 אלף לבין 240 אלף ערך נקוב (שם). אזכיר, כי התמונה התעצמה ביתר שאת לאחר הדיווח השני ת/56. ביום 20.6.05, עוד בטרם פורסם הדיווח המיידי, עלה שער מניית מדקון ב-2.9%, והמחזור היה בהיקף 4.7 מיליון ₪, לעומת מחזור של 3.3 מיליון ש"ח ביום הקודם (ת/95א); ולמחרת הדיווח, עלה שער מדקון ב-20.4%, במחזור חריג של 53 מיליון ₪. יצוין, כי בעקבות הדיווח המיידי ביצעה הבורסה הפסקת מסחר שלאחריה לא חודש המסחר באותו היום (ת/15). 55. המאשימה רואה במעשי הנאשם, ברכישות המאסיביות של מניות מדקון עובר לשני הדיווחים, התנהגות של איש פנים אשר חורגת מהשגרה, ועשויה, על כן, להוות אף היא מבחן וראיה עצמאית למהותיות המידע. ואני סבורה, כי די במבחנים שנמנו ויושמו עד כה, ואין צורך בראיה נוספת, אשר תלויה היא עצמה, בקביעה בדבר מעמדו של הנאשם כאיש פנים. הדיון והקביעה בסוגיה זו יבואו בפרק המסקנות. 56. התשתית הראייתית שהונחה עד כאן מביאה למסקנה כי המידע בדבר התקדמות עסקת מדקון-מקסון, והמידע המאוחר יותר בדבר התגבשות העסקה לכלל הסכם, לא היו ידועים לציבור קודם לדיווחים המיידיים. הידיעה היחידה שפורסמה בתקופה זו הייתה ידיעה עיתונאית, פסקה אחת, מיום 2.6.05 (ת/26), שנוסחה: "באחרונה התחדשו השמועות בדבר מגעים לרכישתה של מדקון". כתבה זו ראתה אור קודם לפרסום הדו"ח הראשון, ת/55. אולם, בידוע, אין דין מידע עיתונאי, שניזון משמועות, כדין דיווח רשמי וגלוי מטעם התאגיד לבורסה ולציבור (עניין קרן). יהיה העיתונאי מהימן ככל שיהיה, אין המילה "שמועות"פרי עטו שקולה לידיעה וודאית שמקורה בנושאי משרה בכירים במדקון כי אכן מתנהל כזה משא ומתן וכי עומד להתפרסם דו"ח בדבר התנהלות משא ומתן כאמור. בעניין זה, קבעה הפסיקה כי ההסתמכות על מידע לצורך ביצוע רכישות בשוק ההון נגזרת בהכרח ממקור המידע, להבדיל מתוכנו; ועל כן, אין להתייחס למידע עיתונאי מעורפל וחולף, הניזון משברי שמועות, כאל מידע ברור ומוצק שמקורו באדם מוסמך בחברה עצמה [רע"פ 4827/95 ה.ג. פולק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 97)]. לא מיותר להזכיר, כי ההגנה לא חלקה היא עצמה על העובדה, שלמעט הכתבה האמורה, לא נודעו בציבור פרטים מוצקים ומשמעותיים ביחס לעסקה. כל שנשען עליו הנאשם בעדותו היה הפרסום בתקשורת. בכך אעסוק בהרחבה, בין היתר, בפרק הדן בגרסת הנאשם. 57. לסיכום הנושא: השפעת פרסום המידע בדבר עסקת מדקון-מקסון על היקף המסחר במניה ועל עליית השער, מעידה באורח מובהק על כך שמדובר היה, מלכתחילה, במידע שהוא מהותי ביותר למדקון, וכי היה למידע פוטנציאל ממשי של השפעה משמעותית על שערה של המניה. פרסומו של המידע, שלא היה ידוע לציבור קודם לכן, צפוי היה לגרום שינוי משמעותי במחיר המניה. על פי כל קריטריון מוכר ומקובל- מדובר ב"מידע פנים". ג. העסקאות שביצע הנאשם במניית מדקון במועדים הרלוונטיים 58. בתקופות הרלוונטיות לאישום הראשון, קרי: בחודש יוני 2005 ביצע הנאשם עסקאות לרכישתן ומכירתן של מניות מדקון, בשתי פעימות, שהאחת התרחשה בין התאריכים 6.6.05 ו-9.6.05, והשניה בין התאריכים 15.6.05 ו-22.6.05. העסקאות תפורטנה להלן. 59. בין התאריך 6.6.05 לתאריך 9.6.05 ביצע הנאשם את העסקאות הבאות במניית מדקון (הפעימה הראשונה): 59.1 בתאריך 6.6.05 הוא רכש 3,000 ערך נקוב מניות מדקון בסכום כולל של 28,620 ש"ח (ת/78), וזאת, בשתי הוראות רכישה, שהאחת ניתנה בשעה 12:47, בשער של 960, והשניה בשעה 13:25, בשער של 950. 59.2 בתאריך 7.6.05 רכש הנאשם 2,000 ערך נקוב מניות מדקון נוספות במחיר כולל של 19,805 ₪, בשלוש הוראות רכישה נפרדות, דחופות, בשערים עולים: הוראה אחת ניתנה בשעה 11:07 בשער של 975, ועודכנה פעמיים, בשעה 11:27 לשער של 983 ובשעה 11:28 לשער של 988; הוראת הרכישה השנייה ניתנה בשעה 11:08, בשער של 976, ועודכנה בשעה 11:28 לשער של 988; וכעבור שעה, ב-12:01, הורה הנאשם על רכישה נוספת של מניות מדקון, והפעם בשער של 997. 59.3 בתאריך 9.6.05, הורה הנאשם למכור את כל מניות מדקון שרכש, וזאת, בסכום של כ-53,000 ₪. הנאשם הפיק רווח של כ-5,000 ש"ח (ת/94). 60. בין התאריכים 15.6.05 ו-22.6.05 ביצע הנאשם, כאמור, סידרה נוספת של עסקאות רכישה ומכירה במניית מדקון: 60.1 בתאריך 15.6.05 רכש הנאשם 3000 ערך נקוב מניות מדקון בסכום כולל של 30,440 ש"ח (ת/94). באותו יום הזרים הנאשם שלוש הוראות מכירה בשערים עולים: האחת בשעה 15:15 בשער של 1007 אגורות, השנייה בשעה 15:28 בשער של 1009 אגורות, והשלישית בשעה 15:56 בשער של 1028 (ת/78). 60.2 בתאריך 16.6.05 רכש הנאשם 7,000 ערך נקוב מניות נוספות של מדקון, בסכום כולל של כ-74,904 ₪, וזאת, בשבע הוראות רכישה כדלקמן: הוראה אחת ניתנה בשעה 10:29, בשער של 1060; בשעה 10:35 נרשמה הוראת רכישה של מניית מדקון בשער של 1080, ומיד לאחר מכן, בשעה 10:36, ניתנה הוראה נוספת באותו השער; בשעה 15:41 ניתנה הוראת רכישה בשער של 1060, וכעבור דקה, בשעה 15:42, ניתנה הוראה נוספת באותו שער; בשעה 16:27 ניתנה הוראת רכישה בשער של 1078, וכעבור דקותיים, בשעה 16:29, ניתנה הוראת רכישה נוספת באותו שער. 61. בתאריך 21.6.05 ובתאריך 22.6.05, לאחר פרסום הדו"ח המיידי השני, מכר הנאשם את כל המניות שרכש כאמור לעיל, בסכום של כ-130,640 ₪.הנאשם הפיק ממכירת המניות רווח בשיעור 25,000 ₪ (ת/94; ת/78). ד. ראיות בדבר נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים שלא פורסם בציבור 62. העסקאות שביצע הנאשם במניות מדקון, בסכומים ובמועדים הנזכרים, הן רכישתן והן מכירתן של המניות, מתקשרות, לכאורה, בזיקה הדוקה למידע הפנים ביחס לעסקת מדקון-מקסון. מטעם זה ואחרים, ובהתבסס על שורה של ראיות, טוענת המאשימה, כאמור, כי מידע הפנים לא היה נחלת הציבור עד לפרסום הדו"חות המיידיים, וכי בתוקף מעמדו במדקון, הייתה לנאשם נגישות וזיקה למידע הפנים. ועל כן, העסקאות שביצע מייצגות שימוש שלא כדין, שימוש אסור במידע פנים. 63. על מהות השירותים שהעניק הנאשם למדקון בתחום קשרי משקיעים והפרסומים בתקשורת עמדתי לעיל (בסעיפים 43-47), ונראה שכללם של דברים אינו נתון במחלוקת. בנוגע לנגישותו של הנאשם וזיקתו למידע הפנים האמור, הוא הנושא שבמחלוקת, העידו עדי התביעה בלומנזון, גרינבאום וילין. מדבריהם עלה, כי בתוקף תפקידו כיועץ ומקשר בין מדקון לשוק ההון, וכן, בהיות הקשרים שקיים עקב כך עם בלומנזון וגרינבאום רצופים והדוקים, היה הנאשם מודע היטב לכל המתרחש במדקון בתקופה הרלוונטית. למרות שגרינבאום לא שש, כך התרשמותי, לומר דברים שירעו, לדעתו, לנאשם, הוא אמר בעדותו כי ראה בנאשם חלק בלתי נפרד ממעגל האנשים הפנימי שניתן לתת בהם אמון ולשתף אותם בהתרחשויות בחברה שאינן מתפרסמות לציבור. בעיני גרינבאום היה הנאשם איש פנים לכל דבר ועניין. הראיה, שהנאשם קיבל עדכון שוטף על הנעשה במדקון, הן במסגרת פגישות ושיחות טלפון ביוזמת שני הצדדים, והן במסגרת חילופי דואר אלקטרוני. לדבריו, עמד בקשר עם הנאשם לפני פרסום אירועים מהותיים בחיי החברה ודו"חות חשובים (עמ' 72, ש' 15-26): "ש. ...כיצד למעשה יודע X X, בשלב זה, לפני פרסום הדו"חות הכספיים, את תוכנם של הדו"חות הכספיים? ת. זה בדיוק הצפייה בתפקיד הזה של משרד קשרי המשקיעים. בין היתר, הם מקבלים את הדו"חות. כמובן בהגבלות הסודיות וכל מה שעולה מזה, לרבות הגבלות על מידע פנים. ביחד, אנחנו מכינים את המסרים לציבור שיהיו בעקבות פרסום הדו"חות. אני רואה מהמייל שהוא מאד מקצועי ומבין. ש. זו היתה דינמיקת עבודה רגילה בינכם? ת. כן". לשאלה אם הוזכרה בשיחותיהם סודיות המידע שהוא מוסר לנאשם במסגרת היחסים ביניהם, וחובתו שלא לעשות בו שימוש, השיב גרינבאום (עמ' 77, ש' 1-6): "היה ברור שהמידע הוא סודי. הרי היינו מוסרים דו"חות כספיים לפני פרסומם. אני באופן אישי הגעתי ממחלקת חקירות ברשות ניירות ערך, ולכן, הנושא של מידע פנים היה קרוב ללבי, או, במודעות גבוהה. גם הייתי מציין את זה תמיד בשיחות עם אנשי פנים, לרבות X X." 64. גם ביחס לדו"ח מיום 20.6.05 גרסו בלומנזון וגרינבאום, כי האנשים בתקשורת פיננסית ידעו על כך שעומד להתפרסם דיווח מיידי, ובמיוחד ידע זאת הנאשם. גרינבאום מסר, שאף כי חב' תקשורת פיננסית לא עמדה אז בראש מעיניו, הוא בטוח שדיבר איתם על העסקה (עמ' 76, ש' 9 ואילך): "מצד אחד אני אומר דבר מאוד ברור, כבר לפני 7.6 לא מוציאים דו"ח מיידי על העסקה בלי שאני מדבר עם X X וכו'. עד לעסקה, סביר שדיברתי, אך הוא כבר לא בראש מעייני, X X, כי יש עסקה, כבר אין עניין יותר של משקיעים. בטוח שדיברתי עוד לפני ה-20, אך זה לא דבר שהכי בוער לי. כי זה הופך להיות יותר שולי". גרינבאום אמר דברים דומים ביחס לפרסום הדו"ח השני (עמ' 76, ש' 29): "אין מצב שהוצאנו הודעות משמעותיות וההודעה ב-20 היא בפירוש הודעה משמעותית. החברה עדכנה את X X לפני". 65. העד ילין מעורב היה במדקון. לדבריו, היה הנאשם בסוד העניינים, כי כך צריך להיות. בהכירו את שגרת העבודה שלו ושל הנאשם מול מדקון, ומאחר שאמורים היו לספק מיידית שירותי תקשורת מול העיתונים ושוק ההון, הרי שצריכים היו להיערך לאירוע המתרחש, ועל כן, במידה גבוהה של סבירות, ידעו גם הוא וגם הנאשם 'לפני שהולכים לחתום' (עמ' 31, ש' 8, וש' 24; עמ' 41, ש' 27). "הוא (הנאשם) היה בסוד העניינים כי היה צריך להיות, או אני הייתי צריך להיות. עסקה בסדר גודל כזה, הצריכה היערכות מוקדמת שלנו כנותני השירות. במערכת היחסים שלנו, מול המדיה ומול המשקיעים". לדברי עדי התביעה, היה הנאשם בסוד העסקה הן במהלך התגבשותה והן לקראת חתימתה. האישום השני חברת ארזים - עסקת בתי-האבות 66. ארזים היא חברה שניירות הערך שלה נסחרים בבורסה בת"א. היא עסקה במועדים הרלוונטיים בהשקעות בנדל"ן מניב במדינות חו"ל, ובעיקר, באנגליה ובגרמניה. בראש החברה עמד מר מאיר גורביץ', יו"ר הדירקטוריון ובעל השליטה (להלן: גורביץ'). החברה נוהלה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בידי עו"ד גב' טלי ירון-אלדר (להלן: ירון-אלדר), וכמנהל הפיתוח העסקי כיהן מר יוסי גרופר (להלן: גרופר). ארזים שכרה את שירותיה של חב' תקשורת פיננסית לייעץ לה בתחום קשרי משקיעים ותקשורת, ועל כן, עמדו בעלי התפקידים בה בקשרי עבודה עם ילין ועם הנאשם. 67. במרכז הפרשה נשוא האישום השני עומדת עסקה נדל"נית מסחרית רחבת היקף אשר במסגרתה אמורה הייתה ארזים לקבל אופציה (למשך ששה חודשים) לרכישת 64 נכסי נדל"ן באנגליה המשמשים כבתי אבות, וזאת, בתמורה ל-1.8 מיליארד ₪ (למעלה מ-200 מיליון ליש"ט; להלן: עסקת ארזים; או, עסקת בתי-האבות). לאחר משא ומתן אינטנסיבי שנערך באנגליה ונמשך מספר שבועות, נמסרה להנהלת החברה בישראל הודעה (כשבועיים לפני מועד החתימה) כי העסקה עומדת להתגבש, וכי קיימת וודאות גבוהה שהיא תצא אל הפועל. 68. עסקת בתי האבות נחתמה באנגליה בתאריך 5.9.05. למחרת, 6.9.05, בשעה 17:19, לאחר סיום יום המסחר בבורסה בתל-אביב, פרסמה ארזים דיווח מיידי (ת/58), לפיו, בתאריך 5.9.05 נחתמה עסקת רכישת בתי-האבות באנגליה בידי ארזים. בדו"ח נאמר, כי דבר החתימה נודע לארזים בתאריך 5.9.05 בשעה 17:30. 69. בתקופה המתוארת עבד הנאשם עם ארזים כיועץ בתחום קשרי משקיעים ותקשורת. בין המועדים 5.9.05 ו-8.9.05 ביצע הנאשם עסקאות קניה ומכירה בניירות ערך ארזים. להוכחת השימוש שעשה הנאשם במידע פנים הניחה המאשימה תשתית ראייתית אשר מתפרשת על פני הנושאים הבאים: א. ראיות בדבר השירות וקשרי העבודה שהיו לנאשם עם בכירים בחברת ארזים; ב. סיווג המידע אודות עסקת ארזים/בתי האבות כ"מידע פנים" שאינו ידוע בציבור; ג. העסקאות שביצע הנאשם בניירות ערך ארזים בתקופות הרלוונטיות; ד. נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים. אלו הראיות שהניחה המאשימה. א. ראיות בדבר השירות שהעניק הנאשם וקשרי העבודה שלו עם בכירים בארזים 70. המאשימה סומכת את טענתה בדבר מעמדו של הנאשם כאיש פנים בחברת ארזים על תשתית ראייתית מורכבת, הכוללת את עדויותיהם של גורביץ' וירון-אלדר, על הגרסה שמסר גרופר בחקירה (הודעתו ת/103), וכן, על עדותו של ילין. 71. גורביץ' (שהוא תושב חוץ) העיד, כי ככלל, נהג להסתייע בייעוץ של הנאשם בתחום שוק ההון, ועשה כך מספר שנים; הוא נהג לפגוש בנאשם אחת למספר שבועות, בעת ששהה בישראל, ואף ניהל איתו שיחות טלפוניות (עמ' 90, ש' 20-26); לדבריו, ליווה אותו הנאשם לפגישות עם משקיעים מוסדיים, לפני הנפקות וגם ללא קשר להנפקות; הנאשם הכין מצגות לפי הצורך, ו"היה מעודכן באופן שוטף בקשר לפעילות החברה"; אף פעם לא בדיעבד, הוסיף, תמיד מראש (עמ' 85, ש' 15-17). גורביץ' הדגיש בעדותו, כי בשל החשיבות שייחס לנאשם כיועץ לשוק ההון, נהג באופן מסודר וקבוע לשלוח כל טיוטה של דו"ח מיידי לתקשורת פיננסית, כיום-יומיים לפני הפרסום, כדי לקבל את ההערות שלהם, ורק אחר כך העבירו את הדו"ח המיידי לרשות ני"ע. 72. בעת שנחקר גורביץ' בחקירה נגדית העלה הסנגור את נושא "החומש" (עמ' 92, ש' 18 ואילך), וגורביץ' הבהיר את המושג וסיפר, כי בפגישות שקיים עם הנאשם נהג תדיר להציג בפניו אותו "חומש" - מסמך המפרט את נכסי ארזים וחובותיה. גורביץ' אישר, כי נהג באופן קבוע לפרוש בפני הנאשם את מצבה הכספי המעודכן של ארזים ואת תחזיותיו לעתיד. לפי דברי גורביץ', הקשר שקיים עם הנאשם, שהתאפיין בגילוי לב מוחלט ביחס לתוכניותיו ולעסקאות המתגבשות, תואם את אופי הקשר והשיחות שקיים עמו גם ביחס לעסקת בתי-האבות, והנאשם בברור עודכן לגביה. 73. ירון-אלדר כיהנה בתפקיד מנכ"ל ארזים מחודש ספטמבר 2004 עד שנת 2008. בעדותה אישרה ירון-אלדר, כי יועציה בתחום שוק ההון היו אנשי תקשורת פיננסית, ובעיקר עבדה עם הנאשם. בין שאר תפקידיו של הנאשם, מסרה העדה, הקפידה להעביר אליו את טיוטות הדו"חות המיידיים בקשר לעסקאות שבוצעו, וזאת, כיום לפני פרסומם (אך לא מדובר בעסקאות רבות), כדי שיוכל לדווח לתקשורת במדויק ולהשיב לפניות עיתונאים. ככל שהעסקה יותר מהותית, אמרה העדה, הקפידה שהדיווח יגיע לתקשורת בצורה יותר חיובית. כך, לדבריה, נהגה גם ביחס לעסקת בית האבות ופרטיה נמסרו לנאשם. קיומו של קשר הדוק ורציף בעבודה בין הנאשם לבין ירון-אלדר אושר על-ידי העד גרופר (ת/103, עמ' 2, ש' 2-23). 74. הנאשם הודה כי קיים קשר עבודה הדוק עם מנהלי ארזים. בתגובתו לכתב האישום נאמר: "(הנאשם) היה בקשר רציף עם הנהלת החברה. במסגרת זו הכיר הנאשם היטב את ארזים ומעורבותו בארזים היתה אינטנסיבית". ב.עסקת ארזים/בתי האבות - מידע פנים שאינו ידוע בציבור 75. גורביץ' (בעמ' 85-86) וירון-אלדר (בעמ' 99-100) מאוחדים היו בדעתם כי עסקת בתי-האבות שקרמה עור וגידים בתקופה שלפני חודש ספטמבר 2005, ואשר במסגרתה אמורה הייתה ארזים לקבל אופציה (למשך ששה חודשים) לרכישת 64 נכסי נדל"ן באנגליה המשמשים כבתי אבות תמורת 1.8 מיליארד ₪ הייתה עסקה מהותית ביותר מבחינה כלכלית, הן מבחינת היקפה הכספי, והן יחסית לעסקאותיה האחרות של ארזים עד לעת ההיא. 76. המגעים להתגבשות העסקה התקיימו, כמובן, באנגליה. להנהלת החברה בישראל נמסר זמן מה קודם לחתימת העסקה כי היא עומדת להתגבש, וכי קיימת וודאות גבוהה שהיא תצא אל הפועל (עדותו של גורביץ', בעמ' 85; ירון-אלדר בעמ' 100) גרופר מסר בחקירתו (ת/103), כי הודע להנהלה על מימוש העסקה "שבועיים בערך לפני הדיווח". גורביץ' טען בעדותו, כי סיפר לנאשם באופן ספציפי אודות העסקה הנרקמת עוד לפני חתימתה ועוד בטרם פורסמה. לדבריו, אמר לנאשם שהוא מאד מעוניין בעסקה ו"עובד עליה" (עמ' 87-88). 77. כאמור, בתאריך 6.9.05, בשעה 17:19 (לאחר שנסתיים יום המסחר בבורסה), פרסמה ארזים את הדו"ח המיידי ובו בישרה על חתימת ההסכם בתאריך 5.9.05. 78. בשל היקפה הכספי של העסקה והאחריות שבצדה (הטיפול בקשישים וחולים ב-64 בתי אבות), אין ולא יכול להיות ספק באשר לחשיבותה של העסקה עבור ארזים. עמדו על כך בעדותם גורביץ', וירון אלדר. לדברי האחרונה, היקף העסקה, שעמד על למעלה מ-200 מיליון ליש"ט, היה קרוב למחצית משווי נכסיה של ארזים, כך, שמדובר בעסקה הגדולה ביותר שארזים עשתה מעודה. עסקה זו הייתה אפוא מהותית עבור ארזים. הדברים אושרו ע"י העד ילין, שעסק באותה תקופה בפרסומים העיתונאים בקשר לעסקה; וע"י הנאשם עצמו אשר אמר (עמ' 356), כי הייתה זו העסקה החשובה ביותר מבחינתה של ארזים. 79. בהתאם להגדרת המונח "מידע פנים" בחוק ני"ע, ובהתאם לקריטריונים ולאינדיקציות שפורטו בפרק הנורמטיבי לעניין איפיונו של "מידע פנים" (סעיפים 20-28 בפרק הנורמטיבי), ובין היתר, חשיבותה של העסקה לפעילותה העסקית ולחייה של ארזים, הרי שמדובר במידע מהותי על פניו, מידע שלגביו קיימת חובת דיווח, והוא אינו ידוע לציבור. משום כך, יש עמו פוטנציאל השפעה גדול ורב על הערכתה של החברה בשוק ההון, וממילא היה למידע פוטנציאל של השפעה על מחיר המניה. בפועל חזינו בכך, שבתגובה לפרסום הדו"ח המיידי עלה למחרת היום שערה של מניית ארזים ב-6% , והיקף המסחר היה גדול ביחס למחזור היומי של היום הקודם. גם שערה של אופציית ארזים זינק למחרת הדיווח ב-21%, והמחזור היומי עמד על 12,381 יחידות בהשוואה למחזור של 41 יחידות ביום הדיווח (ת/19, ת/20, ת/94, ת/95ב', ת/95ג'). 80. אין כל ספק, כי המידע שפורסם בדו"ח ת/58 מיום 6.9.05, לפיו, ביום 5.9.05 חתמה ארזים (באמצעות חברת בת) על עסקת בתי-האבות, לא היה ידוע לציבור קודם לחתימת העסקה, וקודם לפרסום הדו"ח המיידי, קרי: המועדים בהם רכש הנאשם את המניות. בידי הציבור לא היה אז כל מידע שהוא לגבי המשא ומתן, או, לגבי שלבי התקדמותו. להוציא אנשי פנים בהנהלת החברה, עורכי הדין והנאשם, אמר גורביץ' (בעמ' 86-87), לא ידע איש אודות העסקה והתגבשותה. הנאשם הכחיש אמנם את מודעותו לעסקה (ובכך אדון בהמשך), ועם זאת, אישר (בעמ' 385, ש' 6-8), כי המידע לא היה ידוע לציבור. 81. בדומה לפרשת עסקת מדקון-מקסון, רואה המאשימה בהתנהגותו של הנאשם בתקופת המשא ומתן לגבי עסקת בתי-האבות, קרי: רכישת ניירות הערך שביצע עובר לדיווח, התנהגות שחורגת מהשגרה, אשר עשויה להוות מבחן וראיה עצמאית למהותיות המידע. כמאמרי ביחס למדקון (בסעיף 55 לעיל), אני סבורה גם במקרה זה, כי די במבחנים שנמנו ויושמו עד כה, ואין צורך בראיה נוספת התלויה בנאשם עצמו ובקביעה בדבר מעמדו כאיש פנים, קביעה שמקומה בפרק המסקנות. ג. העסקאות שביצע הנאשם במניית ארזים במועדים הרלוונטיים 82. בתקופות הרלוונטיות לאישום השני, קרי: בחודש ספטמבר 2005 ביצע הנאשם עסקאות לרכישתן ומכירתן של מניות ארזים ואופציות ארזים. רכישת המניות הייתה ב-5.9.05, ומכירתן ב-7.9.05. העסקאות תפורטנה להלן. 83. בתאריך 5.9.05, ביום שלפני חתימת עסקת ארזים, רכש הנאשם 1,436 ערך נקוב מניות ארזים, בסכום של 71,770 ₪, בשתי עסקאות שביצע בבורסה. בהמשך, רכש הנאשם כ-1,585 אופציות ארזים בסכום של כ-15,692 ₪. עסקה האופציות היוותה כ-59% מהיקף המחזור הכולל של אופציות ארזים באותו יום (ת/9, ת/94). הנאשם השקיע ברכישות למעלה מ-86,000 ₪. 84. בתאריך 7.9.05, למחרת יום הדיווח, נרשמו עליות ניכרות בשעריהן של מנית ארזים (6%), ואופציית ארזים (21%). נרשמה עלייה משמעותית במחזורי המסחר ביחס לתאריך הקודם (ת/19, ת/20, ת/94, ת/95ב', ת/95ג'). בתאריך זה ולמחרת, 8.9.05, מכר הנאשם את כל המניות והאופציות שרכש, והפיק רווח של כ-8,686 ₪ (ת/10 - ת/14; ת/94). ד. ראיות בדבר נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים שלא פורסם בציבור 85. העסקאות שביצע הנאשם בניירות ערך ארזים, בסכומים ובמועדים הנזכרים, הן רכישתם והן מכירתם של ניירות הערך, מתקשרות, לכאורה, בזיקה הדוקה למידע הפנים ביחס לעסקת בתי-האבות שיצאה אל הפועל מיד לאחר מכן. מטעם זה ואחרים, ובהתבסס על שורה של ראיות, טוענת המאשימה, כאמור, כי בתוקף קשריו ומעמדו בארזים כאיש פנים, הייתה לנאשם נגישות וזיקה למידע הפנים אשר לא היה אותה עת נחלת הציבור, עד לפרסום הדו"ח המיידי. העסקאות שביצע מייצגות לטענת המאשימה שימוש שלא כדין, שימוש אסור במידע פנים. 86. כמעשה טלאים צירפה המאשימה ראיה לראיה כדי להוכיח כי הנאשם החזיק בפירוש במידע פנים קודם לפרסום הדו"ח המיידי; משמע, הוא היה מודע להתגבשות העסקה כדי וודאות גבוהה, והיה מודע למועד החתימה הקרב ובא, וזאת, עוד לפני שפורסם הדו"ח המיידי. 87. המאשימה סומכת עמדתה, בראש וראשונה, על עדותו של גורביץ', שמסר פרטים מהותיים ביחס לקשריו ופגישותיו עם הנאשם, וביחס לנוהל העבודה ביניהם בכלל ובפרט במקרה זה. גורביץ' זכר כי שוחח עם הנאשם אודות העסקה, ואמר לו שהוא מעוניין בה ועובד עליה (עמ' 87, ש' 1-2; עמ' 88, ש' 1-5). "עובד עליה", לאמור: לקראת השלמתה. גורביץ' העיד, כי פגש בנאשם בעת ששהה בישראל (כנראה בין התאריכים 24.8.05 ו-1.9.05), ובפגישתם זו לבטח דיבר איתו על העסקה שעומדת להיחתם תוך מספר ימים. תיחום המועד נראה לו הגיוני על פי רישום כניסותיו ויציאותיו בנתב"ג, וכן, משום שבתאריך 31.8.05 הוגשו הדו"חות הכספיים של ארזים. על פי שגרת העבודה ביניהם, אמר גורביץ', סביר שפגש בנאשם סביב מועד זה. גורביץ' משוכנע היה כי בהנהלת ארזים מודעים היו, כשבועיים לפני חתימת החוזה, כי הוודאות ביחס אליה גדלה מאוד. בשל כך, אמר העד, ובהכירו את נוהל העבודה, סביר להניח, כי הנאשם התבקש לעיין בטיוטת הדו"ח המיידי בטרם פורסם, זאת, גם אם לא ידע גורביץ' להצביע במדויק על מידת מעורבותו של הנאשם בדו"ח זה (עמ' 88, ש' 8-11). בחקירה נגדית דבק גורביץ' בגרסתו, ולא הסכים לחזור בו (עמ' 91, ש' 4-10). בעדותו הסביר, כיצד הגיב בהפתעה, באכזבה ובהלם כאשר הוצגו לו בחקירתו ברשות ני"ע הרכישות שביצע הנאשם במניות ארזים ובאופציות קודם לפרסום הדו"ח המיידי (עמ' 88, ש' 12-15): "מאד מופתע. פשוט מאד, הנאשם היה בעיני אדם ישר, הגון ואמין. כששומעים כזה דבר - נכנסים להלם". 88. ירון-אלדר העידה אף היא כי עדכנה את הנאשם בפרטי העסקה יום לפני פרסום הדו"ח המיידי. בעדותה עלה זיכרה של פגישה שקיימה עם הנאשם, בנוכחות אנשים נוספים, לפני פרסום הדו"ח המיידי, הגם שלא זכרה את המועד המדויק של הפגישה ומי, פרט לנאשם, נכח בה. בפגישה זו, אמרה לנו, עודכן הנאשם לגבי העסקה. להסברה, הייתה העסקה מהותית ומשמעותית, וחשוב היה להיוועץ במומחה כיצד להציג אותה (עמ' 100-101). בנוסף, ועל פי נוהל העבודה המקובל, העדה ירון-אלדר, היא בודאי עבדה על טיוטת הדו"ח המיידי לפני הדיווח, והעבירה אותו לעיונו של הנאשם קודם למועד הדיווח, כנראה ב-5.9.05 (עמ' 100, ש' 26-29). בשגרת העבודה מול הנאשם, אמרה, ככל שמדובר היה בעסקה מהותית יותר לארזים, כך הקפידו יותר על נוהל מסירת טיוטת הדיווח לעיון הנאשם, כיום לפני פרסום הדיווח המיידי. לטענת המאשימה, מאחר שהנאשם העיד כי ירון-אלדר הייתה מסודרת ומאורגנת מאד בעבודתה, יש לראות בכך הוכחה סבירה, כי בנוסף לפגישת העדכון שקיימה עם הנאשם אודות העסקה הצפויה, גם העבירה לעיונו את טיוטת הדו"ח המיידי כיום אחד לפני הדיווח, דהיינו: ב-5.9.05. 89. העד גרופר זכר אף הוא (וכך מסר בהודעתו ת/103, עמ' 4) כי סמוך לפני הדיווח הרשמי על העסקה הוא השתתף בפגישה שבה נכחו גורביץ', אשר שהה אז בישראל, וירון-אלדר, ובה נכחו הנאשם ושותפו. גרופר לא זכר את תוכן השיחה, אולם, זיכרונו בדבר קיום הפגישה תומך ראייתית, לדעת המאשימה, בדברי גורביץ' וירון אלדר. 90. העד ילין לא יכול היה לאשר באורח החלטי כי נכח במפגש עדכון אשר עסק ספציפית בעסקת בתי-האבות, או שהיה מפגש כזה. אולם, בהסתמך על היכרותו את המעורבות הפעילה מאוד שלו ושל הנאשם בחייה העסקיים של החברה; בהסתמך על הרגלי ודפוסי העבודה הקבועים שלהם מולה, ובעיקר, כשמדובר בעסקאות מהותיות, טען ילין בעדותו, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהוא והנאשם ידעו מראש אודות עסקת בתי-האבות, אשר הייתה העסקה הכי מהותית שהייתה לארזים (עמ' 32, ש' 6-15). האישום השלישי חברת סטארלימס - עסקת הביוטכנולוגיה 91. חברת סטארלימס הייתה, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, חברה ציבורית שפיתחה ושיווקה תוכנה לניהול מידע במעבדות. עם לקוחותיה נמנו גופים וארגונים בסקטור הציבורי, בסקטור המסחרי ובתעשיית המזון בארץ ובחו"ל. בשנים 2004 ו-2005 חלה צמיחה בעסקיה של סטארלימס. החברה שכרה את שירותיהם של ילין והנאשם מחב' תקשורת פיננסית לייעוץ ופיתוח תחום קשרי משקיעים, לסיוע בהפצת דיווחים מיידיים, וכן, לניהול קשרים ויחסי ציבור מול העיתונות. על רקע זה, צמח והתבסס הקשר שבין הנאשם לבין מר חיים פרידמן, סמנכ"ל הכספים של סטארלימס (להלן: פרידמן), אשר ממונה היה מטעם החברה על הקשרים והפעילות עם שוק ההון. 92. במרכז הפרשה נשוא האישום השלישי, עסקה מסחרית שהחלה נרקמת בראשית שנת 2005 בין חברת סטארלימס הישראלית לבין חברת ביוטכנולוגיה אמריקנית, חברת אמג'ן, שהיא מהגדולות בעולם בתחום התרופות, ואשר הביעה התעניינות ברכישת רישיונות לשימוש בתוכנת סטארלימס (תוכנה לניהול מעבדה) בכ-4 מיליון דולרים. העסקה הוגדרה על-ידי פרידמן והדירקטור, מר איל גוטרמן, כמשמעותית ביותר הן בשל היקפה הכספי והן בשל פוטנציאל החדירה של סטארלימס לשוק התרופות בארצות הברית. המגעים הממשיים שהורתם בחודש יוני 2005 בניסויים שונים, התגבשו לכלל וודאות גבוהה לקיום עסקה בשלהי חודש נובמבר 2005 (להלן: עסקת הביוטכנולוגיה). 93. מספר שלבים מציינים את התקדמות העסקה לקראת התגבשותה, כפי שפירט פרידמן בעדותו (בעמ' 116-119): * בתאריך 23.11.05 בשעה 11.10, קיבל פרידמן מהחברה הזרה הודעת דואר אלקטרוני מלווה בטיוטת הסכם, שכללה תנאים, מועדי ביצוע וסכומים (ת/104); * בסוף חודש נובמבר 2005, עם התקדמות המגעים בין החברות, והחלפת טיוטות הסכם מתקדמות בין החברות, גברה הסבירות לחתימת העסקה. * ב-6.12.05 הודיעה סטארלימס לחברה הזרה על הסכמתה לטיוטת ההסכם האחרונה (ת/105); * עסקת הביוטכנולוגיה נחתמה ב-9.12.05; בתאריך 11.12.05 בשעה 10.08, פרסמה סטארלימס דו"ח מיידי אודות העסקה (ת/59). בדו"ח נאמר, כי "הנהלת החברה רואה בעסקה זו נדבך חשוב בהגדלת נתח השוק שלה בתחום מדעי החיים". 94. בתקופה המתוארת, בעודו מועסק על-ידי חברת סטארלימס כיועץ קשרי משקיעים ותקשורת, ביצע הנאשם עסקאות במניות סטארלימס: ב-6.12.05 הוא רכש את מניותיה, ובין התאריכים 12.12.05 ו-15.12.05 הורה למכור את המניות. להוכחת השימוש שעשה הנאשם במידע פנים הניחה המאשימה תשתית ראייתית אשר מתפרשת על פני הנושאים הבאים: א. אופי קשרי העבודה והשירות של הנאשם עם בעל בכיר בחברת סטארלימס; ב. סיווגה של עסקת סטארלימס כמידע פנים שאיננו ידוע בציבור; ג. העסקאות שביצע הנאשם במניות סטארלימס בתקופות הרלוונטיות; ד. נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים. אלו הראיות שהניחה המאשימה. א. קשרי העבודה ויחסיו של הנאשם עם בכירים בסטארלימס 95. את טענתה ביחס למעמדו של הנאשם כאיש פנים בסטארלימס, מבקשת המאשימה להוכיח ולבסס באמצעות עדותו של ילין ועל עדותו של פרידמן, שעמד בקשרי עבודה עם הנאשם ועם ילין, וכן, על הפרטים שמסר בחקירתו מר אייל גוטרמן (להלן: גוטרמן), אשר שימש כדירקטור בסטארלימס, וכממונה על נושא הסיכונים בחברה (כאמור, הודעתו ת/107). 96. עדותו של ילין, שהתייחסה למתכונת ולאופי השירות שסיפקו הוא והנאשם ללקוחותיהם, ככלל, בתחום קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת, פורטה בהרחבה בפרקים קודמים (ראו למשל: סעיפים 43 עד 46), והיא חלה גם על מתכונת יחסי העבודה שלהם עם סטארלימס, ועל כן, אין צורך לחזור על פרטיה. באופן ספציפי, ביחס לסטארלימס ולפרידמן, מסר ילין, כי קשרי העבודה של הנאשם עמם היו הדוקים וצמודים ביותר, וכי מעורבותו של הנאשם בפעילות העסקית של סטארלימס הייתה רבה. ילין אף הבהיר, כי לאחר פרישתו של X מתקשורת פיננסית, העדיף פרידמן להפסיק את הקשר עם תקשורת פיננסית, ולעבוד עם X. 97. פרידמן מסר בעדותו (בעמ' 117 ואילך), כי אכן, קשרי העבודה שקיים עם הנאשם היו הדוקים, שכן, במסגרת השירותים שסיפק לו, ועם צמיחת עסקיה של סטארלימס, יזם הנאשם קשרים רבים עם משקיעים מוסדיים, קבע פגישות עם נציגיהם, הכין מצגות, והיווה כתובת לשאלות שהציגו בעניין החברה. מסיבה זו, גם ביקש פרידמן מילין "שישחרר אותו עבורנו יותר". לדברי פרידמן, הלכו פגישותיהם ותכפו במרוצת חודש נובמבר 2005 ועד 10.12.05, והתקיימו בערך פעם בשבוע, במסגרת מצגות בפני גופים מוסדיים, קודם לחתימת העסקה עם חברת אמג'ן; ובשבוע האחרון באותה תקופה התקיימו מפגשים כמעט בכל יום (עמ' 120, ש' 1-8). פרידמן הגדיר את תדירות הקשר בינו לבין הנאשם כרצופה וטובה; ובשל מכלול הנסיבות, אמר, הוא 'ראהבX איש פנים בחברה' (עמ' 120, ש' 20-24). 98. בכל הנוגע לעסקת הטכנולוגיה, אמר פרידמן, כי אף שקשרי העבודה שלו עם הנאשם היו הדוקים ורצופים, הוא אינו יכול לומר מה ידע הנאשם אודות העסקה, ואין לו זיכרון ספציפי של שיחה עם הנאשם אודות העסקה. ומכל מקום, אין זה סביר שמסר לנאשם פרטים ספציפיים אודותיה. 99. העד גוטרמן הוא בעליה של סטארלימס (יחד עם העד פרידמן) ומשמש בה דירקטור, ואחראי על הסיכונים. יוער, כי כבעליה של חב' סיוניר בע"מ ובאמצעותה העניק גוטרמן שירותי ניהול למדקון (ראו: סעיף 41 לעיל). את הנאשם הכיר גוטרמן כ"אנליסט" שעובד בתקשורת פיננסית, והעניק שירותים הן למדקון והן לסטארלימס. בסטארלימס עבד הנאשם מול פרידמן. 100. הנאשם הודה בתורו כי קיים קשר עבודה הדוק עם מנהלי סטארלימס. בתגובתו לכתב האישום (בסעיף 7) נאמר, כי במסגרת תפקידו כאחראי קשרי משקיעים בתקשורת פיננסית, היה בקשר רציף עם הנהלת סטארלימס, הכיר היטב את החברה ומעורבותו בה היתה אינטנסיבית. ב. עסקת הביוטכנולוגיה - מידע פנים שאינו ידוע לציבור 101. כאמור, נחשבה עסקת הביוטכנולוגיה לעסקה משמעותית וחשובה ביותר בחייה של סטארלימס. הדברים באו לידי ביטוי בעדותו של פרידמן (בעמ' 116-120) ובפרטים שמסר גוטרמן בהודעתו ת/107, אשר הגדיר את העסקה כ"בעלת משמעות אדירה מבחינתנו", הן בשל ההיקף הכספי שלה, והן בשל התחום בו עסקה, תחום התרופות (ביוטכנולוגיה/פארמה), שהיה תחום פחות מפותח בסטארלימס עד אז. בדרך זו, הסבירו העדים, התאפשרה חדירת סטארלימס לשוק התרופות, מה שהפך את סטארלימס ל'שחקנית רלוונטית בתחום' (דברי פרידמן, בעמ' 118, ש' 1-10). 102. בהתאם להגדרת המונח "מידע פנים" בחוק ני"ע, בהסתמך על דברי העדים, ומאחר שהנאשם אישר אף הוא (עמ' 345, ש' 1-3) את חשיבותה הרבה של עסקת הביוטכנולוגיה עבור סטארלימס, ניתן לי לקבוע ללא היסוס, כי המידע אודות המשא ומתן המתנהל בין סטארלימס ואמג'ן היה מידע מהותי; וכמוהו המידע שהתגבש בראשית חודש דצמבר 2005 בדבר הסבירות הגבוהה שהעסקה עומדת להתממש ולהחתם. מידע זה לא ידוע היה לציבור, ולמעשה, נשמר בקפידה, עובדה אותה אישר הנאשם (עמ' 347, ש' 11-23), כשלטענתו, לא ידע דבר על העסקה. משכך, היה המידע האמור בעל פוטנציאל השפעה גדול ורב על הערכתה של החברה בשוק ההון, וממילא היה לו פוטנציאל של השפעה על מחיר המניה, כפי שארע בפועל. 103. למעלה מן הצורך, אומר, כי גם בפרשה זו מתקיימים מבחני העזר והאינדיקציות שהזכרתי בפרק הנורמטיבי לזיהוי מידע כ"מהותי", דהיינו: המידע חייב היה בפרסום, כפי שארע בפועל (דו"ח מיידי אכן פורסם ביום 11.12.05 (ת/59); הבורסה הגיבה לדיווח בעליית שערים משמעותית ובגידול היקף המסחר. ג. העסקאות שביצע הנאשם במניית סטארלימס במועדים הרלוונטיים 104. בתאריך 6.12.05, טרם פרסום הדו"ח המיידי, רכש הנאשם ב-7 עסקאות נפרדות, 3000 ערך נקוב מניות סטארלימס, בסכום כולל של כ-120,000 ₪ (ת/94). 105. בתאריך 11.12.05, מיד לאחר שפורסם הדו"ח המיידי, עלה שער מניית סטארלימס ב-2.78%. למחרת נמשכה מגמת העלייה והשלימה עלייה כוללת של 7.5%. מחזור המסחר היומי ביחידות מניית סטארלימס ביום הדיווח עלה ל-60,726 יחידות, בהשוואה למחזור היומי ביום המסחר שלפניי הדיווח, אשר עמד על 22,399 יחידות (ת/95ד'). 106. בתאריך 12.12.05, דהיינו: למחרת פרסום הדו"ח המיידי, ובמשך שלושה ימים, הורה הנאשם למכור את כל מניות סטארלימס שרכש. הנאשם הפיק מהעסקאות שביצע רווח של כ-15,000 ₪ (ת/94). ד. ראיות בדבר נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים שאינו ידוע בציבור 107. העסקאות שביצע הנאשם במניות סטארלימס, בסכומים ובמועדים הנזכרים, הן רכישתן והן מכירתן של המניות, מתקשרות, לכאורה, בזיקה הדוקה למידע הפנים ביחס לעסקת הביוטכנולוגיה. מטעם זה ואחרים, ובהתבסס על שורה של ראיות, טוענת המאשימה, כאמור, כי בתוקף קשריו בסטארלימס, ומעמדו כאיש פנים, הייתה לנאשם נגישות וזיקה למידע הפנים האמור, שלא היה נחלת הציבור עד לדיווח המיידי. ועל כן, העסקאות שביצע מייצגות שימוש שלא כדין, שימוש אסור במידע פנים. 108. על מהות השירותים האינטנסיביים שהעניק הנאשם לסטארלימס בתחום קשרי משקיעים ובתקשורת עמדתי לעיל (בסעיפים 96-100), ונראה שכללם של דברים אינו נתון במחלוקת. המחלוקת נוגעת בעיקר לשאלת נגישותו של הנאשם וזיקתו למידע הפנים האמור. בנושא זה נשמעו עדי התביעה, פרידמן וילין, מאוחדים בדעתם, כי בתוקף תפקידו ואופי השירותים שהעניק לחברה כיועץ קשרי משקיעים, וכן, נוכח הקשרים הרצופים וההדוקים שקיים עם פרידמן, היה הנאשם מודע היטב לכל המתרחש בחברה בתקופה הרלוונטית. 109. כאמור לעיל, אישר פרידמן כי העסקה הייתה בעלת חשיבות אדירה לעסקיה של סטארלימס, ולכן הייתה בראש מעייניו בחודש דצמבר 2005. בעדותו הרחיק את הנאשם ממהלכיה של העסקה, ב שאינו יודע מה ידע הנאשם אודותיה; וכן, ב שאין לו זיכרון על שיחות ספציפיות עמו בנושא, וגם אין זה סביר שמסר לנאשם פרטים אודותיה. לאחר שרוענן זיכרונו מהודעתו בחקירה, הסכים פרידמן לאשר, כי שיתף את הנאשם ואת ילין בכך שמתגבשת עסקה גדולה, וכי הם ידעו שמדובר בענף התרופות. ועוד אמר, כי "הם ראו שהחברה מתכוננת לכך", והתלוננו שאנחנו לא אומרים להם לפני. הדברים נאמרו תוך הפגנת אי נוחות בולטת על דוכן העדים כעד תביעה (כך גם עולה מעמ' 120-121 לפרוט'). ובכל זאת, הגדיר פרידמן את הנאשם כ"איש פנים", ואמר כך: "סביר שהוא ידע שאנחנו מתמודדים על עסקה בשוק התרופות בארה"ב... הם ידעו שמתגבשת עסקה גדולה"(שם). והוסיף: "הקשר הוא רצוף, X הוא איש פנים. זה לא שהלכתי עם כספת סביבי. מכיוון שנפגשנו למיטב זיכרוני, כמעט מדי יום, ומכיוון שהעסקה באותם ימים הגיעה לשיאה, לקראת סגירה, סביר שהייתה ניכרת התרגשות ועסקנות יתרה שלי..." (שם). 110. אליבא ד'ילין, בהתחשב באופי יחסי העבודה שהיו לX X עם החברה, יחסים וקשרים הדוקים 'חד משמעית', היו שניהם מעורבים בסוד המידע של עסקת הביוטכנולוגיה, וקרוב לודאי שידעו עליה מראש (עמ' 32, ש' 31 עד עמ' 33, ש' 3). האישום הרביעי חברת טאואר - ההסדר הכספי 111. חברת טאואר, חברת בת של החברה לישראל בע"מ (אשר החזיקה במועדים הרלוונטיים 19% ממניותיה), רשומה הייתה למסחר בנאסדק ניו יורק. בשנת 2000 נרשמה החברה למסחר בבורסה לני"ע בתל-אביב. טאואר ניהלה שני מפעלים שבהם ייצרה שבבים על גבי פרוסות סיליקון לצרכי ייצוא לחו"ל. בשנים 2005 ו-2006 צברה טאואר הפסדים, והתקשתה להחזיר את חובותיה לבנקים המלווים. חובותיה נאמדו בחודש מאי 2006 ב-527 מיליון דולרים. 112. ברקע העובדות המחזיקות את האישום הרביעי, משא ומתן שהתנהל במהלך חודש מאי 2006 מטעמן של טאואר והחברה לישראל עם הבנקים המלווים, במטרה להגיע להסדר מימון ופריסת חובותיה של טאואר, וזאת, בין היתר,כדי לאפשר לטאואר להרחיב באופן משמעותי את כושר הייצור במפעל שלה. 113. במחצית חודש מאי 2006 הגיעו הנושאים והנותנים מטעם החברה לישראל, מטעם טאואר והבנקים להסדר כספי אשר בעקבותיו, פרסמה טאואר, בתאריך 17.5.06 בשעה 20:38, דו"ח מיידי (ת/60, ת/92). בדו"ח המיידי דיווחה טאואר לציבור ולבורסה על החלטתה להרחיב את יכולת הייצור של אחד ממפעליה בכ-50%, וזאת, לאור הסדר חוב אליו הגיעה עם הבנקים המלווים לפריסת החוב ולהשקעה של כ-100 מיליון דולרים בחברה על ידי החברה לישראל (להלן: ההסדר הכספי). 114. במועדים הרלוונטיים לאישום הרביעי סיפק הנאשם לטאואר, במסגרת חברת פיננשל אקסס, שירותי ייעוץ בתחום קשרי משקיעים. 115. בתאריך 16.5.06, יום לפני פרסום הדו"ח המיידי, רכש הנאשם את מניותיה של טאואר, בסכום של כ-143,500 ₪; ובמועדים מאוחרים יותר, בין ה-28.5.06 וה-9.7.06, הוא מכר את המניות ברווח של כ-9,000 ₪. 116. להוכחת השימוש שעשה הנאשם במידע הפנים שהחזיק ביחס להסדר הכספי בטאואר, הניחה המאשימה לפניי תשתית ראייתית אשר מתפרשת על פני הנושאים הבאים: א. קשרי העבודה ויחסיו של הנאשם עם הנהלת טאואר; ב. ההסדר הכספי - מידע פנים שלא ידוע היה לציבור; ג. העסקאות שביצע הנאשם במניות טאואר; ד. נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים; אלו הראיות שהניחה המאשימה. א. ביחס לאופי השירות וקשרי העבודה שהיו לנאשם עם טאואר 117. את מעמדו של הנאשם כאיש פנים בטאואר מבקשת המאשימה להוכיח ולבסס באמצעות עדותה של גב' אילנית וודינסקי, אשר כיהנה בתקופה הרלוונטית כמנהלת קשרי משקיעים ויחסי הציבור של טאואר (להלן: וודינסקי). 118. וודינסקי הבהירה בעדותה, כי במסגרת תפקידה אחראית הייתה על כל הנושאים שנגעו בשוק ההון, ובין היתר, על קשרים עם משקיעים, פרטיים ומוסדיים, פרסומים בתחום שוק ההון, גיוסי כספים, דיווחים לסמנכ"ל הכספים, הודעות לבורסה ולציבור, ועוד (עדותה בעמ' 105-114). בנושאים הללו עמדה, לדבריה, בקשר עם הנאשם, שלגביו העידה כי: "הוא היה בעצם איש הקשר שלנו לשוק ההון הישראלי" (עמ' 106, ש' 4). מדברי העדה עלה, כי הנאשם סיפק לטאואר שירות בכמה רמות ומשימות: * ייעוץ להנהלה בתחום שוק ההון; * ארגון מפגשים רבעוניים עם גורמים מוסדיים; * הפצת דו"חות מיידיים והודעות של טאואר לרשימת תפוצה שהחזיק הנאשם ואף תחזק; * הערות ביחס לדיווחים ולהודעות של טאואר. לדבריה, העריכה את שירותיו של הנאשם כאיש מקצוע, ש'היה מעורב בכל', הוא ידע מי עובר לאן, ועם מי כדאי להיפגש. 119. וודינסקי הבהירה, כי ככלל העבירה לנאשם יום יומיים מראש את טיוטות הדו"חות וההודעות, ואלה כללו את הפרטים המהותיים של העסקה. הטיוטות עצמן, העידה, הוכנו במשרד עורכי הדין, בשיתוף עמה, עם סמנכ"ל הכספים, ומזכירת החברה, אולם, "יום יומים לפני פרסום ההודעה היינו מעבירים גם למשרדים החיצוניים שעבדנו איתם (יחסי ציבור וקשרי משקיעים), בעיקר כדי להעיר על הכותרות וכותרות המשנה" (עמ' 106, ש' 13-20). הנאשם ידע שהוא חב בסודיות, שכן "כל ספק שנותן שירות לחברה חתם על הסכם סודיות" (עמ' 107, ש' 16-17). ב. ההסדר הכספי - מידע פנים שלא ידוע היה לציבור 120. כאמור, צלח המשא ומתן בעניינה של טאואר מול הבנקים, ובעקבות פרישת חובה והזרמת סכום משמעותי מהחברה לישראל לקופתה, עמדה טאואר להיחלץ מהמשבר אליו נקלעה, ולהרחיב משמעותית את כושר הייצור של מפעליה. הדיווח על "ההסדר הכספי" פורסם בתאריך 17.5.06 בשעה 20:38 (ת/60, ת/61, ת/92). 121. וודינסקי התייחסה להסדר הכספי שהתגבש עם החברה לישראל והבנקים כ"עסקה מאוד חשובה ומשמעותית לטאואר, כי היא כללה הרחבה משמעותית של כושר הייצור והסדר מימון עם הבנקים" (עמ' 106, ש' 27-29). גם הנאשם אישר עוד בחקירתו ברשות (ת/3, עמ' 13, ש' 3-4) כי ההסדר היה 'מאוד מהותי', וסביר מאוד שביום פרסומו שער המניה יעלה בכ-10%. הוא חזר על כך בעדותו בבית המשפט (עמ' 385, ש' 1-3). 122. תוכנו של ההסדר הכספי, היקפו, תכליתו ועיתויו, מלמדים על פניהם על מידת חשיבותו ומשמעותו עבור טאואר, חברה שעמדה אותה עת על פי פחת (כפי שתיאר זאת הנאשם). די בכך, ובדברים שהובאו מפי הנאשם והעדה וודינסקי, כדי לקבוע שהמידע בדבר ההסדר הכספי היה מידע מהותי ביותר. אשר על כן, בהתאם להגדרת המונח מידע פנים בחוק ני"ע, ניתן ואפשר לומר כבר עתה, כי המידע בדבר קיומו של משא ומתן לקראת ההסדר הכספי היה בכל שלב משלביו מידע פנים, שלא נחשף בציבור. מטעם זה גם קמה חובת הדיווח. 123. אקדים את המאוחר ואתייחס להסתייגות שהביעה ההגנה מרכיב ההגדרה "שאינו ידוע לציבור", שלדעתה, אינו מתקיים בענייננו. באמצעות פרסומים שונים וכתבות עיתונאיות שגייסה לעזרתה, ביקשה ההגנה להוכיח, כי כל בר בירב מודע היה באותה תקופה למצבה הכספי הקשה של טאואר, שהרי הוא פורסם בדו"חות הכספיים הרבעוניים והשנתיים שלה. כל שוק ההון הבין, לטענת הנאשם, כי הדרך היחידה להיחלץ מהמשבר היא השקעה בציוד, לצד הסדר עם הבנקים המלווים ובעלי המניות (עמ' 167-168). הדעת נותנת, כי באמצעות טענות אלה ביקש הנאשם לחלץ עצמו מאשמה, ולהוכיח, כי בעת שרכש את מניות טאואר אכן ידע שצפוי להתגבש הסדר חוב, וכי טאואר עומדת להגדיל את יכולת הייצור שלה, אלא שידיעתו מקורה בסברה מושכלת, שהושתתה על מידע אשר פורסם בתקשורת, והיה ידוע בציבור. אלא שלא כך הראו הראיות, ולא כך הורתה הפסיקה. בקצרה בלבד אומר: גב' וודינסקי העידה, ודווקא בחקירה הנגדית, כי ההסדר מול הבנקים נשמר בסודיות (עמ' 110). בכל הנוגע לנאשם, מסרה, כי היא זו שסיפקה והזרימה לנאשם את המידע בדבר ההסדר הכספי (כטיוטה של הדו"ח המיידי), יום או יומיים לפני פרסומו. מכאן, שהמידע על פיו פעל הנאשם לא היה רק 'סברה מושכלת', כטענתו, אלא ידיעה ברורה ומוצקה שההסדר הכספי גמור וחתום. יותר מכך אומר, אפילו פורסמו בעיתונות ובתקשורת האינטרנטית חלקי מידע רלוונטיים, לא דין פרסום תקשורתי כדין מידע שמקורו בחברה עצמה ובמקור מוסמך בה. השימוש במידע מפיו של אותו מקור מוסמך מבטא אותה תוספת נופך, ההופכת שמועה למידע שעל בסיסו ניתן לפעול"(ראו: עניין קרן הנ"ל, פסקה 10). 124. לסיכום הנושא: המידע בדבר ההסדר הכספי שהושג בטאואר היה מידע מהותי, וקודם לפרסומו בדו"ח המיידי לא היה ידוע בציבור, ומשום כך, בעל פוטנציאל ממשי של השפעה משמעותית על שער המניה עם פרסומו. ג. העסקאות שביצע הנאשם במניות טאואר 125. בתקופה הרלוונטית לאישום הרביעי, קרי: בתאריך 16.5.06 רכש הנאשם 21,000 ערך נקוב מניות טאואר בסכום כולל של כ-143,682 ₪ (ת/64), וזאת, ב-12 הוראות רכישה נפרדות שהזרים בין השעות 12:09 ועד שעה 15:17. 126. את המניות שרכש מכר הנאשם במספר מועדים, שהראשון בהם 28.5.06,והאחרון - 9.7.06, בסכום כולל של כ-152,808 ₪, והפיק מהמכירה רווח של כ-9,000 ש"ח. ד. נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים 127. גם בפרשה זו כבקודמותיה מורות הראיות, לכאורה, על קיום קשר וזיקה הדוקים בין העסקאות שביצע הנאשם כשרכש ומכר את מניות טאואר, כמפורט בסעיפים 125-126 לעיל, לבין מידע הפנים בעניין ההסדר הכספי בטאואר. מטעם זה ואחרים, ובהתבסס על הראיות שברשותה, טוענת המאשימה, כי בתוקף מעמדו בטאואר כאיש פנים הייתה לנאשם נגישות וזיקה למידע הפנים, ומשום כך, העסקאות שביצע מייצגות שימוש שלא כדין, שימוש אסור במידע פנים. 128. את נגישותו וזיקתו של הנאשם למידע הפנים שבו עשה שימוש, מבקשת המאשימה להסיק מהראיות שהניחה בדבר טיב ואופי יחסי העבודה שהיו בין הנאשם לבין דרג ההנהלה של טאואר, שורת התפקידים שמילא ביחס לשוק ההון, תוכנם, ומידת האינטנסיביות של קשרי העבודה. בהקשר לכך, אכן הוכח, כי טאואר נמנתה, כחברת בת של החברה לישראל בע"מ, עם לקוחותיו הותיקים והנאמנים של הנאשם (מאז שנת 2000) כיועץ בתחום קשרי משקיעים. לאחר שעזב הנאשם את עבודתו בחב' תקשורת פיננסית ופתח משרד עצמאי, עברה טאואר לעבוד עמו במשרדו החדש. 129. סבורתני, כי אין צורך לשוב ולפרט את טיב השירותים שסיפק הנאשם לחברת טאואר, פרטים שעמדתי עליהם בהתייחסי לעדותה של גב' וודינסקי. הפרטים לא הוכחשו בידי הנאשם, ולמעשה קיבלו חיזוק ותמיכה מצדו. כללו של דבר, על פי התשתית הראייתית שהונחה, היה הנאשם איש הקשר בין החברה לשוק ההון על כל גורמיו ומרכיביו; ועל כן, מעורב היה באופן משמעותי בנעשה בטאואר ככל שהדברים נגדו בהשקעות, בפיננסים ובשוק ההון. בכלל אלה, יש למנות את שיתופו של הנאשם בסקירת טיוטות ההודעות והדו"חות שהוציאה החברה, ואשר נשלחו אליו (כדברי וודינסקי) יום-יומיים קודם לפרסומם. ובאופן ספציפי, העובדה שוודינסקי יידעה את הנאשם בדבר הדו"ח שעומד לצאת בעניין ההסדר הכספי (עמ' 107, ש' 11-17): "ש. מתי X ידע על זה שעומד לצאת דיווח מיידי, הוא קיבל טיוטה? ת. אני לא זוכרת בדיוק. להערכתי, יום יומיים לפני. ש. איזה מידע הועבר אז? ת. הפרטים המהותיים של העסקה, אולי בלי המספרים הסופיים, אך את עיקרי הדברים, אני מניחה שהעברתי לו. אני לא זוכרת בדיוק את הפעולה עצמה". 130. ראיה נוספת המחזקת את עובדת חשיפתו ומודעותו של הנאשם למידע הפנים קודם לפרסומו, רואה המאשימה בשיחה שקיים הנאשם בבוקרו של יום הדיווח עם וודינסקי, בעת שפגש בה בכנס טכנולוגי בהרצליה. לדברי וודינסקי, בבוקרו של ה-17.5.06, בשעה 07.00, התקיימה ישיבת הדירקטוריון שבה אושר ההסדר הכספי, ומשום כך, כשפגשה בנאשם בכנס באותו בוקר, היא דיברה איתו אודות הדו"ח, וידעה לומר לו כי פרטי העסקה אושרו, וזאת, מעבר ובנוסף לפרטים שפורסמו בעיתונות באותו יום. ללמדנו, כי הייתה לנאשם לא רק זיקה, אלא נגישות של ממש למידע הפנים קודם שפורסם. עוד על התשתית הראייתית - ת/31 131. נפרשה בהרחבת מה התמונה הראייתית שהניחה המאשימה ביחס לעסקאות שביצע הנאשם בניירות הערך של ארבע חברות ציבוריות, במועדים נתונים. בשולי התמונה - ראיה נוספת, ייחודית משהו, המסמך ת/31, וזו ראויה להתייחסות, קודם שאעבור לבחון את גרסת הנאשם ואת המסכת הראייתית שהניחה ההגנה. 132. החקירה הגלויה כנגד הנאשם נפתחה בחיפוש שערכו חוקרי הרשות בביתו. בין יתר המסמכים תפסו החוקרים מסמך שבו ריכז הנאשם מספר פעולות רכישה וקניה (של ניירות ערך) שביצע בשנת 2005. בצד אחדות מהפעולות שברשימה נרשמו הערות בכתב יד בדבר דו"חות שפורסמו בין פעולת הרכישה לבין פעולה של מכירה. המסמך שהוצג בפני הנאשם בחקירה, ונתבקש הסברו באשר לתוכנו, הוגש לבית המשפט - ת/31. 133. למאשימה הסתבר בדיעבד, כי המסמך כולל פירוט של העסקאות שביצע בניירות הערך של מדקון, ארזים וסטארלימס, אלו המפורטות בהכרעת הדין ביחס לשלושת האישומים הראשונים. לגישת המאשימה, תוכנו של המסמך, ובעיקר, תגובתו של הנאשם במהלך החקירה לשאלות החוקרים אודות המסמך וסיבת חיבורו, הן ראיות עצמאיות, אשר מפלילות את הנאשם ומחזקות את המסכת הראייתית שהונחה כנגדו. 134. מחומר החקירה (הודעת הנאשם ת/2) עולה, כי הנאשם הסתייג מהשאלות שהציגה לו החוקרת בעניין המסמך ת/31, וסירב להשיב עליהן עד שייוועץ בעורכת-דינו. זאת, למרות שכבר נועץ בה פעמיים עד לאותה שעה. בהמשך, טען הנאשם, שההיוועצות בעורכת הדין נועדה לגבש עמדה 'כיצד להציג את הדברים' (שם, עמ' 6). לאחר שהות ממושכת, המאשימה, ולאחר תשובות מתחמקות רבות, ניאות הנאשם להסביר לחוקרת כי ערך את המסמך ת/31 על רקע ובעקבות פרידתו מילין ומתקשורת פיננסית (שם, עמ' 7, 31-32), שהייתה פרידה עכורה, שכן, ילין איים עליו במלים "אני אדאג שיבולע לך". לדברי הנאשם, חשש שילין יתנקם בו באמצעות מכריו ברשות ניירות ערך, ולכן בדק את הפעולות שביצע במניות בשנת 2005, ובמסמך זה ריכז כמה מפעולותיו העסקיות, כדי לראות "אם יש מצב בו קניתי ואז היה דיווח מסוים ואז אני אצטרך להסביר למה קניתי, אם הייתי חשוף למידע הזה או לא", ופנה להיוועץ בעורכת הדין יעל גרוסמן (שם, עמ' 8-9; עמ' 12). החקירה העלתה, אפוא, כי הנאשם חיבר את המסמך לצורך קבלת ייעוץ משפטי בדיוק בקשר לעסקאות נשוא כתב האישום (מדקון, ארזים וסטארלימס), וזאת, זמן רב קודם שנפתחה החקירה נגדו. על הסבריו למסמך אעמוד בפרק הדן בגרסתו. פ ר ש ת ה ה ג נ ה גרסת הנאשם 135. גרסת הנאשם עומדת במרכז פרשת ההגנה. היא מחזיקה הודעות שנגבו במהלך חקירתו ברשות (ת/1, ת/2, ת/3); היא נפרשה בבית-המשפט בעדות הראשית ובחקירה הנגדית המשתרעות על פני מאות עמודי פרוטוקול; היא מושתתת על מאות מסמכי תביעה והגנה. צריך לומר, כי התעמקותי בגרסת הנאשם הגיעה למאות שעות עבודה. תקצר יריעת הכרעת הדין מלהכיל את מלוא הפרטים וההגיגים שהעלה הנאשם באמירותיו לאורך הדרך. לצורך שלמות התמונה הראייתית אביא את עיקרי העובדות והטענות שהעלה הנאשם, וגם זאת, בתמצית נמרצת. התייחסות מפורטת וערכית, ככל שתידרש, תובא בפרק הדיון והמסקנות. 136. את עדות הנאשם וגרסתו לפרשות ניתבתי ל-3 נושאים מרכזיים, שהראשון בהם נוגע לנתוניו האישיים והכשרתו המקצועית, והשני נוגע להתעסקותו האישית והשקעותיו בשוק ההון. הפרק העיקרי בעדות הנאשם הוקדש לארבע הפרשות שבכתב האישום והדיפת טענות המאשימה ועדי התביעה. 137. הנאשם פתח דבריו בהצגת פרטים אישיים מפורטים ביחס לעברו המקצועי, השכלתו האקדמית, הכשרתו המקצועית, ובעיקר, בתחום שוק ההון, וכן, המשרות שבהן נשא לאורך שנותיו, לרבות, עבודתו בחברת תקשורת פיננסית, בתחום קשרי משקיעים (IR), לצדו של X ילין. לדברי הנאשם, בזכות קשריו ובעיקר - כישוריו, תוך תקופה קצרה יחסית, הוא הצליח להגדיל את מעגל הלקוחות של תקשורת פיננסית במאות אחוזים, הוא שחרר לקוחות מזדמנים ועבד רק עם לקוחות קבועים, שהגיעו לסדר גודל של 30-40 לקוחות. ביניהם לקוחות נכבדים כמו קבוצת החברה לישראל, כימיקלים לישראל, טאואר, קבוצת החברות של יצחק תשובה, אלקטרה, ועוד. הנאשם הגדיר עצמו כיסודי בעבודה, סקרן, בעל ידע ומתעניין, ובעיקר - אוהב אנשים; ללמדנו, כי יצר קשרים טובים וקרובים עם מנהלי החברות ובעלי משרות בכירות וגם עם המשקיעים מנגד, וכן עם הגורמים הפעילים בשוק ההון. 138. בכל הנוגע לאופי ולטיב הקשרים שיצר הנאשם עם החברות ולשירותים שסיפק להן, בהיבט הרחב והכללי, הסביר הנאשם בעדותו, כי עבודתו כללה בעיקר יצירת קשרים בין החברות למשקיעים פוטנציאליים, וייזום מפגשים ביניהם, בניגוד לילין, שהתמחה והתמקד ביחסים שבין החברות והתקשורת, ועל כן, התמקד רק בדו"חות הכספיים של החברות, וב"כיוונים" שאליהן הן הולכות; הוא לא התעניין, כך אמר הנאשם, בתהליכים הפנימיים המתרחשים בתוך החברות, לא במשאים ובמתנים, ממילא יש שקיפות גדולה ולכן, עבד עם 'חומרים גלויים', שלא היה בהם מידע עודף. הנאשם ראה את השירות שסיפק ללקוחות כתהליך, שבמסגרתו, נהג להיפגש עם דרג ההנהלה ולהתכתב בדואר האלקטרוני, ללמוד את אופי הלקוח, לבנות פרופיל, ליזום וליצור מפגשים עם משקיעים, להכין את דרג ההנהלה לאותם מפגשים, להכין מצגות, ואף לספק היזון חוזר בדיעבד. 139. בראשית שנת 2006, לאחר כשמונה שנות עבודה בחברת תקשורת פיננסית, הודיע הנאשם לילין כי הוא מבקש לסיים את עבודתו, ובכוונתו לצאת לדרך חדשה ולפתוח משרד עצמאי. הודעתו גרמה לקרע בינו לבין ילין, אשר סירב לשלם לו את המגיע לו, ועקב כך נאלץ לפנות לערכאות. בסופו של דבר, לאחר דיון משפטי, שילם לו ילין את הסכום שנפסק. לדברי הנאשם, הוא פתח משרד עם שותף, אך לא ראה ברכה בדרכו החדשה, שכן, חקירת רשות ני"ע הסבה לו נזק קשה. בשולי העדות הראשית, ביקש הנאשם להוסיף דברים מעומק הלב, ואמר לי כי הוא חווה את המשפט כחוויה קשה, מלווה בדיכאון, וזאת, בעיקר בגלל הזמן הרב שחלף מאז האירועים ועד שנחקר, ועד שהתיק הגיע לבית המשפט; וגם משום שהחוקרים, אף שעשו עבודת איסוף נהדרת, לא טרחו לבדוק את האפשרות שהוא לא עבר עבירה וחצי עבירה (עמ' 229). במכלול, נגרמים לו יסורים עמוקים, אמר הנאשם. 140. הנושא השני שבו התמקדה העדות היה תיק ההשקעות האישי. בסקירתו זו סיפר הנאשם, כי בשנת 1990 החל לנהל תיק ניירות ערך. את רכישותיו בתחום זה ביסס על מידע עיתונאי, על פרסומים רשמיים, ועל הערכת שווי חברות שבה הוא בקי, כעיתונאי בתחום, וגם בשל הכשרתו שהיא כמעט כשל אנליסט. מתוך לימוד הדו"חות הכספיים, המאזנים, ותזרימי המזומנים של החברות, נהג, לדבריו, לנתח את השוק שלהן, כשהוא בודק במקביל את המתחרים בשוק. הוא ראה בכך אתגר אינטלקטואלי. את בקיאותו ביקש להוכיח באמצעות חוברת שערך בשנת 93' (נ/28). מתוך כישוריו אלה, ועל יסוד פרסומים שהם נחלת הכלל, אמר הנאשם, צמחה יכולתו לחזות ולנבא את התנהגותן של מניות. 141. באשר להיקף פעילותו בשוק ההון מסר הנאשם, כי הוא מבצע/מזרים מדי שנה מאות פעולות קניה ומכירה של מניות. באינטנסיביות גבוהה מאוד, ואפילו מסוכנת (עמ' 133, ש' 12-17). המניות שהוא משקיע בהן נבחרות על ידו בהסתמך על אינטואיציה, על ניתוח אינטלקטואלי, על התבוננות טכנית בגרף של המניה הספציפית, ועוד נתונים, כמו מחזורי מסחר, ממוצעים, ועוד, שבעקבותיהם הוא שואל עצמו שאלות, מתקשר לאנליסטים, ו"נותן תשובות עוד לפני שזה קורה". ההתבוננות הטכנית בגרף חלה גם ביחס למכירת המניות. לרוב, אמר הנאשם, הוא בוחר להשקיע בחברות שנסחרות באותה עת מתחת לשוויין הריאלי. ללמדנו, כי העסקאות נבחרו באקראי ובתום לב. כבר ארע בעבר שלאחר רכישת מניות בחברה בורסאית, אליה לא היה קשור, פורסם דו"ח מיידי. 142. הקדמה זו באה להניח תשתית לגיטימית לרכישות שביצע הנאשם בשוק ההון כנטען בכתב האישום. ובהמשך ישיר לכך, ביקש הנאשם להפריך את ה כי היה איש פנים בחברות נשוא דיוננו. לטענתו, לא ניתן בשום פנים אופן לראות אותו כמי שנמנה עם עובדי החברות, והרי אין לו מידע לגבי המתרחש בחדריהן ובישיבות הדירקטוריון, ומכאן, שאינו יכול לדעת על עליות ומורדות ועל העסקאות המתקרבות. "יש מסך ביני לבין החברה", אמר. 143. בכל הנוגע לקשריו עם בכירי מדקון והעסקאות שביצע במניותיה, טען הנאשם בעדותו הראשית (בעמ' 176-220), כי תקשורת פיננסית החלה לטפל בחברה בשנת 2000, אחרי הנפילות בבורסה. העבודה השגרתית התבצעה מול שניים: בלומנזון וגרינבאום, בעזרתם ובאמצעות ניתוח הדו"חות הכספיים ערך פרופיל של החברה, פנה למשקיעים פוטנציאליים, ובנה לחברה מעגל של משקיעים, שני גושים גדולים של משקיעים מוסדיים, מאוד דומיננטיים. את פעולותיו ריכז בדו"חות פעילות ומצגת שמסר לגרינבאום (נ/37, נ/38, נ/39, נ/40). מדקון היא חברה מסודרת. כאשר ביקשה לפרסם דו"חות, יום או יומים לפני - ילין היה בא, היו מעבירים אליו את הדו"חות, כותב אותם פחות או יותר, מגיש להגהה, מקבל אישור, והדו"חות היו מתפרסמים, בלוויית הודעה לעיתונות שיזם ילין, והודעות של הנאשם למשקיעים (עמ' 202, ש' 13-26). 144. בדצמבר 2004 היו פרסומים באמצעי התקשורת השונים ונפוצו שמועות לפיהן מדקון מקיימת מגעים עם חברה זרה למכירתה של מדקון. בעקבות פניית הרשות פרסמה מדקון דו"ח מייידי, נ/2. בשלהי חודש פברואר 2005, אולי תחילת חודש מרס, בעקבות הפרסומים שנמשכו, קיים פגישה עם בלומנזון, גרינבאום וגוטרמן, בהשתתפות ילין, וקיבל הנחיה להמשיך להיפגש עם משקיעים כאילו המשא ומתן אינו קיים. 145. לגבי המגעים שהיו בין מדקון ומקסון, טען הנאשם, כי לא ידע דבר. בפגישות העבודה שקיים עם בלומנזון, במהלך החודשים מרס עד מאי, הניח שהמשא ומתן נמשך, אולם, לא ידע את זהות הצד השני (הניח שזו חברת סימנס). ב-31.5.05 פרסמה מדקון את הדו"חות הכספיים שלה. כעבור מספר ימים החליט לרכוש את מניות מדקון בצורה סדורה. הוא עשה כן, מתוך הערכות מקצועיות כאנליסט, על פי מידע שהיה נחלת כל אדם בציבור, דהיינו: שמחזורי המסחר במניה גדולים מאוד, מחיר המניה יציב כסלע, ושמתקיים משא ומתן למכירת החברה, אותו מידע שפורסם באמצעי התקשורת. מעבר לכך, טען הנאשם, לא החזיק במידע עודף. מה גם, שמאז הפגישה עם בלומנזון בחודש פברואר לא היה שום עדכון אליו ממדקון בדבר התפתחות המשא ומתן, בדבר עליות או ירידות, ולכן, הניח שהעסקה מתגבשת. ואזי ב-6.6.05 וב-7.6.05 רכש את מניות מדקון. 146. פרסום הדו"ח המיידי ת/55 הפתיע אותו, אמר הנאשם, ונראה לו שהדו"ח נעשה בחיפזון והפתיע את החברה עצמה, שכן, סיבתו היא כתבה שפורסמה בעיתון "דה מרקר", וגרמה לחברה להילחץ. שואל הנאשם - אם לא ידעה החברה מראש כי הדו"ח עתיד להתפרסם, כיצד ניתן לייחס לו מודעות אודות התגבשות המשא ומתן או ידיעה אודות הדו"ח שעומד להתפרסם? ומכל מקום, רכישת המניות על ידו באותם ימים, אמר, באה מתוך שיקול מקצועי טהור. כך גם, מכירת המניות ב-9.6.05, שהתרחשה ביום חמישי, ערב חג השבועות. מאחר שמחיר המניות עלה - החליט לממש את הרווח ולא להמתין לדעת מה יקרה מאוחר יותר (עמ' 206, ש' 5-15). 147. בדרך דומה חישב את רכישת מניות מדקון ב-15.6 וב-16.6, הגם שמכר את החזקותיו ב-9.6.05. הנאשם הכחיש כי היה מודע באותם ימים לתהליכים שהתרחשו במדקון, או, לישיבות דירקטוריון, ואמר על עצמו שהוא איננו בין הגורמים המעורבים במשא ומתן, ונמצא "בסיומו של הלופ" (עמ' 207, ש' 6-8 וכן, עמ' 208-211). חישוביו המקצועיים לצורך רכישת המניות הסתמכו על הכשרתו כאנליסט, על הפרסום בציבור שהמשא ומתן מתקדם, והערכה מתמטית של שווי העסקה. הידיעה אודות השלמת העסקה הגיעה אליהם ב-19.6.05, נ/7, אלא שגם אז לא מסרה להם מדקון את מחיר העסקה ואת זהות הרוכשת. 148. זוהי גרסת הנאשם בעדותו הראשית ביחס לקשריו עם ארזים, והמידע אודות עסקת בתי-האבות: א. הגם שעמד בקשרי עבודה חבריים ואישיים עם מאיר גורביץ', ונפגש איתו בעת שזה שהה בישראל, הרי שמרבית המפגשים היו עם אחיו אברהם, או, עם ירון-אלדר, ולעתים עם גרופר. בשום פנים לא ניתן לייחס לו שימוש במידע פנים ביחס לרכישת ניירות ערך ארזים, משום שעל עסקת בתי-האבות שחתמה ארזים לא ידע עד יום שלישי. רק ביום שלישי בבוקר, 6.9.05, יום פרסום הדו"ח המיידי, שמע על כך לראשונה בישיבה אצל ירון-אלדר, בסביבות 10.00-11.00, ישיבה שבה היא סיפרה על העסקה (עמ' 148). ראיה לכך, הוא יומן הפגישות המשרדי (נ/30), אשר מוכיח כי ב-6.9.05 בוטלה פגישה אחרת שנקבעה מראש בפתח תקווה. בעקבות אותה פגישה, הוא כתב בצהרים הודעה לעיתונות, ועליה הסתמכו העיתונאים בכתבותיהם (נ/31). ב. את ניירות הערך ארזים רכש כהשקעה במסגרת תיק ניירות הערך שלו, וזאת, משום שניתח את הדו"חות הכספיים שפרסמה החברה ולמד את מצבה הכספי החיובי מתוך דיווחיה (נ/29). על פי אותם דיווחים (מ-31.8.05), היה שוויים הנקי של נכסי החברה גבוה יותר משווי החברה בשוק, ונוכח עסקאות שנערכו בחודשים יולי ואוגוסט ניתן היה להבין שעד סוף ספטמבר 2005 רווחי החברה יזנקו. לכן רכש את מניותיה בתאריך 5.9.05 (עמ' 158, ש' 16-28). לדברי הנאשם, רכש את מניות החברה כבר ב-28.6.05 וב-29.6.05, ומכר אותן ב-12.7.05. ב-5.9.05 רכש את מניותיה משום שעקב אחר החברה ופעילותה. ג. הנאשם הכחיש את תוכן עדותו של גורביץ' בדבר פגישה שהתקיימה ביניהם קודם לחתימת העסקה ולדיווח, וטען, שגרסת גורביץ' גרמה לו הלם. היא אינה אמת. לא הייתה כזאת פגישה. שהרי, כאמור, שמע לראשונה על עסקת בתי-האבות מירון-אלדר ביום הדיווח. 149. להלן גרסת הנאשם בעדותו הראשית ביחס לקשריו עם סטארלימס והמידע אודות עסקת הביוטכנולוגיה: א. במסגרת שירותי הייעוץ שסיפק לסטארלימס, הוא עמד בקשרי עבודה עם פרידמן ועם אייל גוטרמן. הקשרים ביניהם התהדקו בשנת 2005 שהייתה לתקופה מאוד אינטנסיבית לחברה מבחינה עסקית; החברה זכתה במכרזים רבים וחשובים, ופרסמה דו"חות מיידיים רבים, ובהם היה מעורב. למיטב ידיעתו, שאפה סטארלימס להיכנס לשוק התרופות, ורכשה לצורך כך, חברה קנדית שעבדה עמה כמפיצה בחו"ל. כל השוק ידע על כוונתה של סטארלימס להיכנס לשוק התרופות, וכי היא משתתפת במכרזים גדולים. לשאלה מה ידע על עסקת הביוטכנולוגיה שקרמה עור וגידים בחודש נובמבר 2005, השיב: "מה שפחות או יותר כולם ידעו שסטארלימס עומדת להיכנס לשוק גדול עם מכרזים גדולים ופחות או יותר כדאי להסתכל על החברה. זה הכל" (עמ' 138, ש' 20-22). הנאשם הכחיש שהחזיק במידע פנים ספציפי אודות העסקה עצמה (עמ' 141, ש' 3-18). ב. את מניות חברת סטארלימס הוא רכש מיד אחרי המצגת שערכה החברה למשקיעים בעקבות פרסום הדו"חות הכספיים, מצגת שבה השתתף; כמשקיע בשוק ההון הוא העריך שהחברה אטרקטיבית, שהרי זכתה במכרזים משמעותיים רבים, והעריך שמדובר בקניה טובה וסבירה, "safe harbor". הוא מכר את המניות אחרי מספר ימים, משום שלהנחתו ראה משהו חריג במסחר במניית סטארלימס. 150. ביחס לקשריו עם חברת טאואר והמידע אודות ההסדר הכספי מסר הנאשם בעדותו הראשית: א. הוא החל לעבוד כיועץ קשרי משקיעים בטאואר במסגרת השירותים שהעניק לחברת האם, החברה לישראל בע"מ. בזמנו נסחרו מניותיה של טאואר בבורסת ניו יורק בלבד, אך בשנת 2000, בעקבות ייעוץ שנתן למנכ"ל החברה, היא נרשמה גם למסחר בישראל. הדו"חות הכספיים של החברה הראו בשנת 2005 כי מצבה הכספי בכי רע, בשל תפוקת ייצור נמוכה, והיא לא עמדה בתשלומי חובותיה לבנקים. כל אותה תקופה עסק בפיתוח קשרי משקיעים לחברה, אך ללא הועיל. בראשית שנת 2006 נחשף לכתבה עיתונאית לפיה עתידה החברה לישראל להשקיע סכום גדול בטאואר - 150 עד 200 מיליון דולרים. ב. הוא לא ידע על התגבשות ההסדר הכספי, אלא פרטים שפורסמו בעיתונות בדבר מצבה הכספי הקשה של טאואר, שעליו נודע לציבור מתוך הדו"חות הכספיים שפורסמו. אשר על כן, המידע אודות ההסדר הכספי הוא נחלת הכלל, ואיננו "מידע פנים"; השוק העריך נכונה כי היחלצות מהמשבר כרוכה בהסדר עם הבנקים. ושנית, רכישת מניות טאואר נבעה מהערכה אנליטית, על יסוד הנחה סבירה ומושכלת, שהייתה נחלת הציבור כולו. ג. על הדו"ח המיידי אודות ההסדר הכספי נודע לו רק אחרי פרסומו, ולא קודם לכן. ראיה לכך, היא התכתבותו בתאריך 19.5.06 (יום ו') עם סמנכ"ל הכספים של טאואר, מר שירזי (נ/3), ביחס לפרסום הודעה למשקיעים, וזאת, רק אחרי פרסום הדו"ח המיידי (עמ' 382, ש' 10-25). 151. בסיום העדות ולהשלמתה, הגיש הנאשם מצגת המכילה ניתוח אישי של תיק המניות שלו, בלוויית מסקנות (נ/44; נ/45) , שמהם עולה, לדבריו, כי ביצע בתקופת המצגת 336 פעולות רכישה ומכירה של מניות ואופציות, משך 143 ימי מסחר; ומתוכם, בתקופה של חצי שנה, הוא סחר במניותיהן של 14 חברות, ביצע 114 פעולות, ואותן חברות פרסמו 127 דו"חות מיידיים. 57 מהדו"חות הם של מדקון, ארזים, סטארלימס וטאואר. היקף פעילותו במניות המעו"ף הייתה גדולה עוד יותר. מבחינה סטטיסטית, טען הנאשם, כל אחת מהחברות שבהן סחר פרסמה בחצי שנה 9 דוחות (עמ' 221-228). בין החברות, מנה את "גילת רשתות לווין בע"מ" ו"קמהדע בע"מ", שתיהן לקוחות שלו בשלבים מסויימים, שפרסמו, לדבריו, דו"חות מיידיים בין מקבץ קניות ומכירות שביצע במניותיהן. 152. ביחס למסמך ת/31 גרס הנאשם בחקירתו, כזכור (ת/2, עמ' 7, ש' 31 ואילך), כי הכין את המסמך במחצית הראשונה של שנת 2006 כדי לבדוק את עצמו ואת הפעולות שביצע במניות, כדי לקדם אפשרות שילין, אשר עוין אותו, ינסה לפגוע בו באמצעות מכריו ברשות ניירות ערך. לדבריו שם, הציג את המסמך לעו"ד גרוסמן ונועץ בה בשאלה "אם יש מצב בו קניתי ואז היה דיווח מסוים ואז אני אצטרך להסביר למה קניתי, אם הייתי חשוף למידע הזה או לא". בחקירתו הנגדית, טען הנאשם (עמ' 389-390), כי לחלוטין לא התייעץ עם עו"ד גרוסמן אודות המסמך. את המסמך, אמר, הכין קודם להיוועצות עמה, רשימת חברות שהעלה מזיכרונו באקראי, "כי רציתי לבדוק האם יש מה שנקרא, האם יש מצב שבו אני כל הזמן מרויח או משהו כזה, רציתי לבדוק את העסקאות שהיו... והסמיכות בין ההודעות...". 153. שלושה עדי הגנה התייצבו על דוכן העדים: מר יורם גביזון, כתב כלכלי בעיתון "הארץ" (להלן: גביזון); עו"ד אלי דניאלי (להלן: עו"ד דניאלי) והמומחה הסטטיסטיקאי, דר' יובל סמיד. בנוסף, הגישה ההגנה, בהסכמת ב"כ המאשימה, שורה של ראיות מוסכמות: הודעתה של עו"ד אילנית לנדסמן (נ/47), הודעתה של רונית רוסטוקר (נ/48), תצהיר שערך רפי נווה מטאואר (נ/49), וכן, חוות דעת (נ/50) של יניב רחימי. 154. גביזון פרסם ב-2005 סדרת כתבות המתייחסות למדקון ולשמועות אודות משא ומתן לרכישתה בידי חברה זרה. בעדותו הבהיר גביזון את הרקע לכתבה הראשונה, שקשורה הייתה בחלוקת אופציות לבלומנזון. 155. עו"ד דניאלי, העובד במחלקת התאגידים ברשות ני"ע, שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום רפרנט של חברת מדקון ברשות. בעדותו התבקש דניאלי להתייחס למזכר שרשם (נ/46) בעקבות שיחה עם מזכיר מדקון, בעקבות תנודה חריגה שנראתה במחיר נייר הערך של מדקון או במחזור. משהוברר לו בשיחה כי דיווח מיידי עומד לצאת - נחה דעתו (עמ' 400-402). 156. עו"ד אילנית לנדסמן (להלן: עו"ד לנדסמן) התייחסה בהודעתה ברשות (נ/47) לדו"ח המיידי בעניין עסקת בתי-האבות שהתגבשה בחברת ארזים, ולדבריה, הכינה את הדו"ח בשעות הסמוכות קודם לפרסומו. עו"ד רונית רוסטיקר עבדה במועדים הרלוונטיים לעסקת מדקון-מקסון במשרד עורכי הדין נשיץ, ברנדיס ושות', אשר ייצגו בעסקה את מקסון. בהודעתה (נ/48) התייחסה העדה בעיקר להקמתה של חברת יופיטר בע"מ, כצעד טכני שנועד במסגרת מנגנון ביצוע העסקה. עוד מסרה, כי מדובר בעסקה מורכבת ומתמשכת, שכללה נספחים רבים; פרטי העסקה האחרונים "נסגרו" בסמוך למועד החתימה, קרי: 20.6.05. חוות הדעת שערך יניב רחימי (נ/50), ואשר הוגשה בהסכמה, מתייחסת למצבה הפיננסי של טאואר במועדים הרלוונטיים. זו נועדה להוכיח, כי במצבה הנתון ומשאביה העצמיים המצומצמים, לא הייתה טאואר מסוגלת לבצע באותה עת השקעות נוספות בהיקף משמעותי. 157. דר' יובל סמיד הוא יועץ מחקרי וסטטיסטי באוניברסיטת חיפה (להלן: המומחה; או, דר' סמיד). המומחה הגיש לבקשת הנאשם חוות דעת (נ/51), אשר משקפת, לדבריו, באורח סטטיסטי את ההסתברות לכך שבהיקף הפעילות אותה ביצע הנאשם בבורסה בתקופה נתונה ימצאו מספר נתון של מקרים בהם פעולת מסחר שלו הקדימה פרסום דו"ח מיידי של החברה שבמנייתה סחר. המומחה העיד, כי במסגרת מיומנותו הוא ניתח את פעילותו של הנאשם במניות של 12 חברות-לקוחות (נ/51א') יחסית להודעות המהותיות שהן פרסמו בתקופה בה סחר במניותיהן. חישוב מקצועי שערך מלמד כי תיתכן מקריות בכך שהנאשם פעל אקראית בימים שלפני דיווחים מיידים. במלים אחרות: על פי חוות הדעת, ובהסתמך על הנתונים העובדתיים שקיבל מהנאשם, הרי שכל אדם אשר היה פועל בהיקף בו פעל הנאשם באותן חברות ציבוריות, היה סיכוי גבוה לכך שבארבעה מקרים יפעל בימים סמוכים לפני פרסום דו"ח מיידי. פרק ה ד י ו ן ו מ ס ק נ ו ת כ ל ל י 158. חומר רב מאוד נאסף לתיק זה במהלך חקירתם של חוקרי רשות ני"ע. מרביתו נותב לתיק בית המשפט במהלך ובעקבות ההתדיינות המשפטית. תלי תלים של עדויות ומסמכים, ובפסגתם - סיכומי הטענות של שני הצדדים - מסמכים שופעי עובדות, עתירי הערות שוליים, מסקנות מושכלות וטיעונים משפטיים (המחזיקים, כל אחד, 70 עמודים עמוסים לעייפה). סיכומים ערוכים בקפידה ובמקצועיות, מנוסחים בתבונה ובידע, ועשויים לתפארת. 159. ואני סברתי, כי בכל הכבוד הראוי לעושים במלאכה, לא נזקקים הדיון, הליבון ופתרון הסוגיות שלפנינו למלל רב. במבט פרספקטיבי מושכל ובהיר - ניתן להסתפק בדיון קצר ותכליתי, שיביא אותנו למסקנות בהירות ולאותן התוצאות. איש פנים - פנים רבות לו 160. בראש הסוגיות שיש להבהיר וללבן ניצבת סוגיית "איש הפנים". שהרי, אם לא איש פנים הנאשם בחברות שאותן שרת, אזי חסרה חוליה חיונית במערכת היסודות העובדתיים של העבירה לפי סעיף 52ג, ונסתם הגולל על כל יתר הסוגיות שבמחלוקת. 161. אני מפנה ישירות להגדרה שהציב המחוקק, הגדרה שבה דנתי בהרחבה בפרק העוסק בהיבטים המשפטיים של סעיף 52ג ופרשנותו. איש פנים הוא, על פי ההגדרה, אדם שנמנה עם הנהלת החברה, עם צוות העובדים שלה, או, שהוא מבעלי מניותיה. אולם, איש פנים עשוי להיות גם אדם אחר שאינו עובד בחברה, ואשר אין לו מעמד רשמי בה, אלא שהוא ממלא תפקיד מסוים, או, שהוא עומד בקשר כזה ואחר עם החברה ועובדיה, ובמסגרת זו התאפשרה לו גישה למידע פנים ביום הקובע, מידע פנים שלא היה ידוע לציבור. ככל שמדובר באדם האחר, השאיר המחוקק את גבולות ההגדרה פתוחים לפרשנות. והנה, במסגרת דיונים לא מעטים בנושא, מיהרו בתי-המשפט לתחום את ההגדרה בגבולות ברורים. בתי המשפט הכירו, אפוא, במעמדם של אנשי פנים חיצוניים, אשר לעומת קודמיהם, בעלי המשרות בתאגיד, הם אינם נושאים במשרות בתאגיד, אלא קשורים בתאגיד ובבעלי תפקידים בכירים בו בדרך כזו ואחרת, בין כנותני שירותים, ובין כיועצים (כלכלנים, יועצים ארגוניים, בנקאים, סוכני בורסה, רואי חשבון, עורכי-דין, ועוד); אולם, קבעו כי אלה ייחשבו אנשי פנים אם יוכח כי בשל קשריהם האמורים, אופיים ותוכנם, ניתנה להם בפועל גישה ונגישות למידע פנים, ונגישותם למידע הפנים עיצבה את מעמדם כ"אנשי פנים" במשמעות חוק ני"ע. סיווגם של נותני שירותים כאנשי פנים הוא, אם כן, גמיש ותְלוי נסיבות קונקרטיות, והמבחן המקובל לזיהויו הוא מבחן 'הנגישות או, הזיקה למידע פנים', קרי: מבחן ענייני-מהותי, להבדיל מהמבחן "האישי" וזהותו של האדם הספציפי, שהוא בעיקרו מבחן טכני-פורמלי. 162. הנאשם לא נמנה עם המעגל הפנימי של עובדי החברות נשוא הדיון. מוסכם על הכל, כי הנאשם היה יועץ חיצוני, אשר שירותיו נשכרו במטרה לספק לחברות הציבוריות שנמנו עם לקוחותיו שירותי ייעוץ בתחום קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת. זאת, הן במסגרת עבודתו לצד X ילין בחב' תקשורת פיננסית, והן כעצמאי במסגרת חב' פיננשל אקסס שאותה הקים ב-2006. תהיה חלוקת התפקידים בין השותפים (הנאשם, מר X, וילין) אשר תהיה, ברי, כי שני תחומי העיסוק כרוכים היו בהעברת מידע עדכני ושוטף מהנאשם אודות החברות ששכרו את שירותי הייעוץ שלו לגורמי הקצה, בין אם אלה משקיעי שוק ההון, ובין אם אלה אמצעי התקשורת. 163. הוכח בעדותו של ילין ובעדות הנאשם עצמו, וכך עלה גם מדברי עדי תביעה נוספים, כי במסגרת עיסוקו ושירותי הייעוץ לחברות בתחום קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת, נהג הנאשם לאסוף ולקבל מידע שוטף לגבי תחומי העיסוק של החברות, ולגבי נתוניהן הכספיים, ולהתעדכן באורח שוטף ביחס לעסקאות, לכיווני הפעילות, לאירועים חריגים צפויים, ולדו"חות מיידיים. אמצעיו היו - שיחות קבועות, התכתבות בדואר האלקטרוני, מפגשים קבועים, ומפגשים יזומים, כנסים ומצגות. הדברים נכונים לכלל הלקוחות, ובכלל זה, החברות מדקון, ארזים, סטארלימס וטאואר (הגם שבטאואר לא היה ילין מעורב במועדים הרלוונטיים). הוכח, וגם על כך לא חלק הנאשם, כי במסגרת שירותי הייעוץ, ולצורך מילוי תפקידיו על הצד הטוב ביותר, הוא קיים קשרים רצופים ומתמידים עם בעלי התפקידים באותן החברות: כך, קיים קשרים והידברות קבועים ורצופים עם ה"ה בלומנזון וגרינבאום במדקון; עם מר גורביץ' ועו"ד ירון-אלדר בארזים; עם ה"ה פרידמן וגוטרמן בסטארלימס; וכך, גם עם גב' אילנית וודינסקי מחברת טאואר. ילין סיכם את הנושא באופן המבטא, לדעתי, במדויק את הנושא (עמ' 28-29): "מהות העבודה כרוכה בהעברת מידע", והוסיף: "אנחנו חשופים למידע פנים כל הזמן, כל היום". משום כך, הבהיר ילין, הקפיד הוא עצמו לרכוש מניות רק לטווחי זמן ארוכים בני שנה לפחות. 164. לצורך אפיון מעמדו של הנאשם בכל אחת מן החברות הנ"ל, מיקדתי את מבטי באותם עדים אשר התייחסו באורח ספציפי לקשרים המקצועיים שקיימו עם הנאשם. במסגרת זו ראיתי לבחון: * כיצד הגדירו את אופי יחסיהם עמו; * את תכיפות הקשרים ויעדיהם; * את תוכן המפגשים והשיחות; * ובעיקר, מידת האמון שרחשו לו העדים, עד כדי שיתופו במידע הפנים. חברת מדקון 165. אפתח בחברת מדקון, הראשונה בסדר הפעילויות: בהתאם לעדויות שמסרו בלומנזון וגרינבאום מחברת מדקון, הם קיימו קשרי עבודה קבועים ושוטפים עם הנאשם, הם דאגו להיוועץ בו ביחס לאירועים והתרחשויות בחברה, ביחס לפרסום הדו"חות הכספיים, ודו"חות מיידיים, ובכל הנוגע לשוק ההון וגיוס משקיעים. 166. עדותו של בלומנזון, מנכ"ל מדקון, שיקפה הערכה מקצועית ואישית לכישוריו של הנאשם, נכונות לסמוך על שירותיו, ושיתופו בחייה העסקיים של מדקון. ניכר היה, כי בלומנזון סמך על שיקול דעתו של הנאשם בכל הנוגע לנושאי שוק ההון. תמיכה לדבריו של בלומנזון מצאתי בעדותו של גרינבאום, סמנכ"ל הכספים של מדקון, אשר העיד, כי העריך את ידיעותיו של הנאשם ואת מקצועיותו, ועקב כך, ראה בנאשם את הגורם המעורב יותר במדקון, וכמי שמצוי "במעגל הפנימי" בחברה. מהימן עלי גרינבאום באומרו, כי הנאשם קיבל עדכון שוטף על הנעשה במדקון, הן במסגרת פגישות ושיחות טלפון ביוזמת שני הצדדים, והן במסגרת חילופי דואר אלקטרוני. מהימנים עליי ביותר דבריו, לפיהם, עמד בקשר עם הנאשם לפני פרסום אירועים מהותיים בחיי החברה ודו"חות חשובים, משום שזו הייתה מטרת השירות שאמור היה הנאשם לספק, וכי בדינמיקת העבודה ביניהם, מורגלים היו להכין ביחד את המסרים לציבור שיהיו בעקבות פרסום הדו"חות המיידיים. 167. בלומנזון וגרינבאום, אנשי המפתח בחברה ובעסקה, העידו, אפוא, כי הנאשם עודכן מראש לגבי התרחשות עסקת מדקון-מקסון, הן ביחס לדו"ח המיידי הראשון, והן רעהו, שבא לאחר חתימת ההסכם. אין לי סיבה שלא להאמין לדבריהם. לא ניתנה סיבה בעטיה ימסרו בלומנזון וגרינבאום, שניהם גם יחד, גרסה שקרית נגד איש אמונם בנקודה כה מהותית. 168. נושא מידע הפנים שהחזיק הנאשם אושר בעדותו של ילין. אין להפחית בחשיבות עדותו. התייחסתי בזהירות קפדנית לעדותו של X ילין, אשר עלול להיחשב כמי שנוטר לנאשם ועוין אותו משום יריבותם הנושנה. אפילו נותרה רוח רעה לשכון בין ילין לבין הנאשם, ואינני משוכנעת שכך הדבר; עוינות לא הייתה כאן. אם חשתי בחוסר סימפטיה הרי זאצ, להערכתי, על שום הכתם שאולי דבק בפעילותה חב' תקשורת פיננסית. ולא מעט, משום פגיעתו בערכים שבהם ילין האמין. ועל כן, אינני סבורה כי האיש ילין, כפי שהצטייר בעיניי, העיד בבית המשפט דברי שקר שמפלילים את הנאשם, על לא עוול בכפו, רק משום המחלוקות שהיו בינו לבין הנאשם, מחלוקות שנפתרו מזמן. אינני מאמינה שהעדות שמסר נועדה להתנקם בנאשם. והרי רבות מאוד מהעובדות שמסר ילין נתמכו בדבריהם של בעלי התפקידים הבכירים בחברות שבהן עסקינן. ועל מה לנאשם להלין? עדותו של ילין הייתה בעיניי קורקטית וקוהרנטית; הוא הקפיד לומר דברים מידיעתו האישית הקרובה, שמקורה בעבודה משותפת רבת שנים עם הנאשם. ילין הקפיד לנסח דבריו בזהירות. היו פרטים שמסר בהחלטיות, והיו פרטים שסייג, כאשר ראה צורך לסייגם. לא היה בי ספק כי ילין דובר אמת. הדברים אמורים לגבי מכלול הפרטים שמסר בעדותו. 169. אשר לגרסת הנאשם: הנאשם הכחיש שידע מראש אודות עסקת מדקון-מקסון. כך, גם ביחס לעסקאות האחרות הנזכרות בכתב האישום. לשאלה ישירה שהפנה אליו בית המשפט, האם ראה עצמו כ"איש פנים" בחברות, השיב הנאשם בלאו מוחלט, וסיפק הסברים שכמוהם כאמירות מפתח בגרסתו (עמ' 174-175): "מובן מאליו שלא, אני גם אסביר למה. מכיוון שאני יודע בדיוק את המידע שהחברה מתקשרת לאנליסטים, כלומר, לאנשים המתוחכמים שצריכים יותר מידע, אבל מעבר לזה שום דבר יותר. זה הכל ויתרה מזאת, אני לא נמצא לחלוטין בחברה, וזה, איזה שהוא משהוא שצריך להבהיר אותו, יש מסך גדול בין החברה לביני. מה שהיא רוצה לפרסם, היא מפרסמת, מה שהיא לא רוצה לפרסם, אני לא יודע אותו. אין מצב שאני יודע על תהליך בחברה, גם אף מנכ"ל או אני אסביר את זה בצורה פרקטית. אף מנכ"ל לא יבלבל לנו את המוח, כי זה פשוט הורג לנו את העבודה, אם הוא יספר לנו: תשמעו, יש לי משא ומתן. הוא יספר לי על משא ומתן, אני בסוף הלופ, הוא יספר יש לי משא ומתן כאשר יש לו טיוטה, פחות או יותר, יש לי משא ומתן ואני צריך לפרסם היום או יום לפני כן. תכינו לי מחר אני מפרסם, זה המצב. אחרת הוא משגע לנו את העבודה...". 170. דברים אלה ישמשו אותי בהערכת גרסת הנאשם, שהיא, כאמור, לב לבה של פרשת ההגנה; באשר הדברים שהבאתי כלשונם, ונאמרו בספונטאניות וללא הכנה, משקפים, כמו גם פרקים אחרים בעדות, על פי תוכנם, אופיים ודרך ניסוחם, את רוחו של הנאשם, ומאפשרים לי לעמוד על אישיותו ותכונותיו, ובעיקר - מידת מהימנותו ביחס לנושאים שהם עיקר מעיינינו. 171. ניתן היה לי להתרשם במהלך העדות שמסר הנאשם מאישיותו הרצינית, מנעימות הליכותיו, משכלו, השכלתו הרחבה והישגיו, וגם מעומק הבנתו בנושאים שונים, ששוק המניות הוא רק אחד מהם. הכרתי בנאשם כי הוא נבוך בשל מעמדו כנאשם, שהוא עבורו משא כבד ומעיק. האמנתי לו כי המשא המעיק הגיע כדי מועקה נפשית שהולכת ומחריפה. ועם זאת, לא האמנתי לגרסתו בדבר ניקיון כפיו המוחלט. נבצר ממני להתייחס באמון למי שמשנה את תשובותיו שוב ושוב ביחס למרבית הנושאים; נבצר ממני להבין כיצד אדם משכיל ונבון כנאשם מסתבך בתשובות מופרכות, ולא מהסס להעלות פעם אחר פעם גרסאות כבושות שאין להן זכר בחקירתו ברשות. נבצר ממני להבין, כיצד ומדוע התבצר הנאשם בעמדתו, שכן, עדותו, אשר נפתחה בהצהרות אישיות כנות ורגישות, התגלתה בהמשכה כעדות מיכנית וייגעת, רצופת אמירות נדושות, אשר חלקן סותרות את קודמותיהן. 172. כך, ארע ביחס ל המכחישה כל זיקה או נגישות למידע פנים, בכל שלב שהוא, ובכל חברה שהיא, אשר נועדה להפריך את עמדת המאשימה לפיה היה לו מעמד של איש פנים. וכך, גם בהיבט הקונקרטי, ביחס לטענת הנאשם, כי לא ראה את טיוטת הדו"ח המיידי הראשון שהכינה מדקון קודם לפרסומו; וכי לא ידע על פרסום הדו"ח המיידי השני במועד רכישת המניות. סקירת ההודעות שמסר הנאשם בחקירתו בנושאים אלה, שהם לב המחלוקת, והעמדתן אל מול עדותו, מעלה סידרת גרסאות סותרות: א. הנאשם גרס בחקירתו, כי בהתאם לדפוס העבודה שהיה נהוג ומקובל עליו מול החברות הוא נחשף למידע פנים ביחס אליהן; הוא הודה כי קיבל מהחברות דיווחים מיידיים טרם פרסומם, ובעטיים נחשף למידע פנים אודות החברות שלא היה ידוע לציבור (ת/1, עמ' 10-11): "... כמובן, גם דברים אחרים כמו דברים שצריכים להתפרסם והציבור לא יודע אותם, למשל, אני צריך לפרסם הודעה של לקוח, שהעסקה כנראה תתפרסם מחר, זה הטווחים, ואז אני יודע לפני כולם, ואני חשוף למידע פנים. ואז שולחים לחברה, מקבלים תיקונים וכאשר ההודעה מתפרסמת, הדיווח של החברה, אז אנחנו מפרסמים, בד בבד עם הדיווח של החברה". ב. לשאלות קונקרטיות לגבי דיווחיה של מדקון על עסקת מדקון-מקסון, השיב הנאשם לחוקריו, כי הוא זוכר שהחברה פרסמה דו"ח מיידי, ועם זאת, הוא אינו זוכר את הדו"ח, ואיננו חושב שראה אותו. עוד אמר, כי איננו זוכר שבלומנזון או גרינבאום הזכירו שעומד לצאת דיווח על המשא ומתן (ת/1, 15-22). את המשא ומתן לא הזכירו בפניו, והוא ידע עליו רק מפרסומים בעיתונות (שם, עמ' 20, ש' 26). משמע, הוא לא היה בעיניהם איש פנים. ג. לא חלף אלא זמן קצר, והנאשם אישר (שם, עמ' 21, ש' 5-18) כי בשיחות מקצועיות עם מדקון באותה תקופה, ובפרט אחרי הכתבה העיתונאית מ-2.6.05, אישרו בלומנזון וגרינבאום בפניו שאכן מתקיים משא ומתן, אולם, לא מסרו לו את פרטים מדויקים: "ש. אז הם הזכירו את המו"מ, אבל אמרו לכם להתעלם מזה? ת. כן. הם הזכירו את הפרסום בכתבה אבל אמרו לנו לא להתעסק בזה. ש. וכשיצא הדיווח של החברה ב- 7/6 מה היה? ת. אני לא זוכר מה היה." כל זאת, למרות ובניגוד להסכמה הכללית (שהביעו העדים ילין, בלומנזון וגרינבאום), כי מדקון היתה חברה מסודרת שהקפידה ליידע את תקשורת פיננסית בכלל, ואת הנאשם בפרט, לפני פרסומו של דו"ח מיידי. הגדרה שגם הנאשם הסכים לה (עמ' 202, ש' 21). ד. בעדותו בבית-המשפט שינה הנאשם טעמו. תחילה טען, כי הוא זוכר בברור שלא נאמר לו והוא לא ידעכי עומד לצאת דו"ח מיידי. את הדו"ח המיידי ת/55 ראה לראשונה לאחר פרסומו (עמ' 197, ש' 18; עמ' 203, ש' 19). מודע לטענתו הקודמת, כי מדקון נהגה ליידע אותו בעוד מועד על פרסום הדו"חות, טען הנאשם (בעמ' 204), כי מנהגה השתנה ביחס לדו"ח ספציפי זה, וכי בלומנזון 'שמר את הקלפים קרוב לחזה', והסתיר את דבר הדו"ח מחב' תקשורת פיננסית: "...פה זה לא המצב, מדקון או לפי מה שאני קורא וקראתי, כלומר את כל הדברים, מדקון שמרה, עוזי למעשה, שמר את כל הקלפים מאודמאוד קרוב לחזה, הוא לא נתן את זה לאיש, לא את מה שנקרא, אלינו בטוח שלא, לא לגבי המשא ומתן, התקדמות לא התקדמות..." ה. דווקא ביחס לדו"ח המיידי מ-20.6.05 (ת/56) הודה הנאשם, כי מדקון דאגה ליידע אותו יום קודם לפרסום הדו"ח כי היא עומדת לפרסמו(עמ' 217, ש' 23-25).ובהתאם לכך, טען הנאשם בחקירה הנגדית (עמ' 243, ש' 13-18), כי במסגרת עבודתו היה חשוף למידע פנים טרם פרסומו לציבור. אולם, בהמשך, סב על עקביו, והכחיש את גרסתו הקודמת, באומרו, כי ב-99% מהמקרים לא היה בידיו מידע פנים אודות החברות (עמ' 245, ש' 23-26), אף שהודה, כי נחשף לדו"חות הכספיים של החברות יום לפני פרסומם. למראה המסמך ת/43,תכתובת דואר אלקטרוני בינו לבין גרינבאום, שבה סוקר הנאשם את הדו"חות הכספיים של מדקון אשר הועברו אליו טרם פרסומם, אישר הנאשם, כי אמנם עיין בדו"חות הכספיים של מדקון כשבוע לפני פרסומם. ו. בהמשך חקירתו הנגדית (עמ' 312, מש' 17 ואילך), שב והטעים הנאשם, כי לא רק שלא ידע על כך שעומד להתפרסם הדו"ח המיידי (ת/55), אלא שהוא זוכר היטב שכלל לא דיבר עם בלומנזון וגרינבאום, לא רק ביום 7.6, אלא אף שבוע וחצי עד שבועיים קודם לכן: "אני חושב ש, אני זוכר היטב שלא דיברנו עם החברה, לא רק ב-7.6 אלא אפילו להערכתי שבועיים לפני כן, שבוע וחצי לפני כן, להערכתי, לעניות דעתי... אבל יכול להיות שאני לא זוכר טוב". ואולם, בידי המאשימה מצוי פלט שיחות (ת/100) המוכיח כי בימים הרלוונטיים התקיימו שיחות טלפון בין הנאשם ומדקון, שיחות שאושרו ע"י גרינבאום, אשר טען, כי שיחה שהתקיימה בתאריך 7.6.05 בסביבות השעה 10.00 בודאי עסקה בהתקדמות העסקה (עמ' 78): "כשיש לי או לחברה שיחה מX X ב-7.6 שהוא לא תאריך של פרסום דו"חות כספיים ..., היא לא מגיעה סתם בתקופה שאנחנו במו"מ. גם אם אפילו לא קשורה ספציפית לדו"ח המיידי, היא בוודאי, אני משער עסקה בנושא של התקדמות העסקה ואולי אפילו דיווחים לגביה". ז. הנאשם לא זכר כי ניהל שיחת טלפון, אולם, העלה מספר סברות לגביה, שנסבו סביב ביטולה של פגישה עם חברת "להק" (עמ' 318-319), כי היה באותו רגע לחוץ "לשאול אם יש פגישה, אין פגישה, אם הוא מגיע, האם הם מגיעים או משהו כזה"; במפתיע, נזכר הנאשם היכן בדיוק עמד שעה שניהל את שיחת הטלפון עם מדקון. ומה על טענתו שכלל לא דיבר עם מדקון בשבועיים שקדמו לפרסום הדו"ח? ח. הנה כי כן, אחת לאחת מתמוססות טענותיו של הנאשם ביחס לנגישותו למידע הפנים, ומעמדו כאיש פנים. כך, התמוססה נוספת שהעלה, וקיבלה הדגש בסיכומים, לפיה, לא יכול היה לדעת, בשעה שרכש את מניות מדקון,כי החברה עומדת לפרסם דו"ח מיידי, וזאת, מהסיבה הפשוטה שגם החברה עצמה לא ידעה זאת באותו מועד (עמ' 396, ש' 13-16). לטענת הנאשם, הדו"ח לא פורסם ביוזמת החברה אלא על פי הוראה של רשות ניירות ערך, וההחלטה על פרסומו התקבלה בחברה כשעה לפני שפורסם, משמע: אחרי שהנאשם כבר ביצע את רכישת המניות, כשהוא נסמךעל כתבה עיתונאית באתר האינטרנט דה מרקר (נ/14). אומר בקצרה. טענות הנאשם עומדות בסתירה לעובדות מוכחות: הדו"ח ת/55 מעיד על עצמו כי פרסומו בא בעקבות פרסומים בתקשורת, ולא בעקבות פניית רשות ני"ע; עובדה זו אושרה בעדויותיהם של עו"ד כהן (עמ' 62; עמ' 66) ועו"ד גבע (ת/108), מנסחי הדו"ח, וגם בהודעתו של גוטרמן (ת/107, עמ' 7, ש' 5). למעשה, סבר הנאשם עצמו בעדותו כי פרסום הדו"ח המיידי נבע מכתבתו של יורם גביזון (עמ' 198). גם עד ההגנה, דניאלי, הבהיר, שהוא יצר קשר עם מדקון ביום 7.6.05 בשעה 15:45, ועשה כן רק על מנת לברר מה הסיבה לעליה במחזור העסקות ובשער המניה. משנאמר לו כי החברה עומדת להוציא דו"ח מיידי - סיים את השיחה ונחה דעתו (נ/46). לא זו אף זו; עו"ד כהן העיד, כי את טיוטת הדו"ח המיידי הכין עוד בחודש מאי, למקרה הצורך, ולא עשה בו שימוש. בעקבות פרסום הכתבה ביום 2.6.05 עידכן את הטיוטה שהכין מראש, וביום 6.6.05 התקבל נוסח מוצע לדיווח (ת/99). אף שהניח כי ההחלטה הסופית לדווח התקבלה ביום 7.6, אמר עו"ד כהן, כי העבודה על הדו"ח החלה ב-5.6.05 וארכה "יום וחצי - יומיים". 173. כל הטענות והמענות שהעלה הנאשם עומדים, אם כן, בסתירה חזיתית לעדויותיהם של עדי התביעה, אשר כתרו כתרים לעבודתו ולבקיאותו בתחום שוק ההון, אך גם להתמצאותו בעסקי החברות, ולמעורבותו השוטפת במתרחש בהן. כשאלה פני הדברים, לא יתכן שהיה 'מסך בינו לבין החברה', כפי שהתבטא הנאשם; ועל כן, אין זה מתקבל על דעתי שבלומנזון וגרינבאום לא שיתפו את הנאשם בהתפתחויות, ובעוד מועד, קודם לפרסום, דהיינו: כי עומדת להתגבש העסקה עם החברה הזרה במתכונת של רכישה/מיזוג. 174. אני ערה להסתייגותו של הנאשם, כפי שהסתייג הסנגור המלומד בסיכומיו, מהתייחסות ל"דפוסי הפעולה המקובלים והקבועים" מול החברות כראיה לכך שהנאשם הודע על טיוטת הדו"חות קודם שפורסמו. לגישת ההגנה, כל העדויות שעליהן סומכת המאשימה הן בגדר השערות, סברות ומסקנות של העדים (ילין, בלומנזון, גרינבאום), ואין בהשערות כאלה כדי לבסס קביעה מוחלטת שהנאשם עודכן אודות העסקה והתקדמותה קודם לפרסום הדו"חות. ואני סבורה, כי העדויות שמסרו עדי התביעה הנ"ל אינן בבחינת השערות גרידא, אלא עדויות ברורות והחלטיות. והנאשם, מה עליו? האם לא סיפק מלוא החופן השערות וסברות בניסיונותיו לנתח בדיעבד מדוע פעל כך ואחרת - בין אם ביחס להתנהלותו בכלל, ובין אם ביחס לרכישת המניות במועד זה ואחר? ועוד ביחס לרכישת מניות מדקון שלגביהן טען בחקירה, בשנת 2008, כי אינו זוכר מה היו שיקוליו ברכישת המניות, שהיא תמוהה כשלעצמה בהתחשב בכך שבשנת 2006 הכין את המסמך ת/31 המתייחס לעסקאות אלה ממש. 175. הדברים הללו מדברים בעד עצמם. נראה בעליל, כי עדות הנאשם נעדרת גרסה אחת אחידה, ברורה ומגובשת בשאלה אם ידע אודות המשא והמתן עם החברה הזרה קודם לפרסום הדו"ח המיידי. ריבוי הגרסאות, הגרסאות הכבושות, והמאמצים להסביר עובדות ברורות באמצעות סברות והנחות, משמיטים את בסיס האמון מדבריו של הנאשם. 176. מחזקת את מסקנתי בדבר מעמדו של הנאשם כאיש פנים, ומודעותו למידע הפנים ונגישותו אליו, היא התנהלותו ביחס לעסקאות שביצע במניית מדקון, הסכומים ועיתוי הרכישות. כוונתי, להוראות אחדות שהזרים יום לפני פרסום הדו"ח המיידי הראשון, וביום פרסומו, עד שעת הצהרים, בשערים עולים, עד כדי 997 אגורות למניה (נ/43), בסכומים משמעותיים (יחסית לתיק ההשקעות כולו). את המניות מכר הנאשם ברווח תוך יומיים. ובכל זאת, טען בחקירתו (ת/1) כי אין לו מושג מדוע רכש את מניות מדקון באותו עיתוי, וגם לא מדוע מכר את המניות במועד שבו מכרן. סימני היכר אלה איפיינו את רכישת ומכירת המניות קודם שפרסמה מדקון את הדו"ח המיידי השני. 177. בעדותו בבית המשפט, בניגוד לגרסתו בחקירה, גרס הנאשם כי רכש את מניות מדקון בההסתמך על כישוריו כאנליסט, ובעקבות פרסומים בתקשורת, שלאורם הניח כי המשא ומתן בו מדובר, זה שהחל בחודש דצמבר 2004- נמשך. לתמיכה הובא לעדות העד גביזון (עדותו בעמ' 406-408). אולם, הראיות מוכיחות את ההיפך, ועדותו של גביזון לא תועיל. 178. שני רבדים למסקנתי: ברובד העובדתי - אפשר בהחלט שבקרב חוגים מסוימים התרוצצו שמועות בדבר משא ומתן מתקדם, ועל כן, ואף שהעד גביזון הוא ידידו של הנאשם, עדותו שרירה וקיימת, גם אם לא היטיב לזכור את סדר ההתרחשויות. אולם, הרלוונטיות לסוגיה שבדיון ממנה והלאה. במיוחד כך, מקום שבכתבות אותן פרסם גביזון בחודש מרס 2005, לא נזכר המשא ומתן של דצמבר כלל וכלל. וברובד המשפטי, אזכיר, כי אין על המאשימה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין רכישת המניות לבין מידע הפנים. כלומר, לצורך הוכחת יסודות העבירה, די בכך, שהנאשם החזיק במידע פנים. המאשימה אינה חייבת להוכיח כי הוא רכש את מניותיה של מדקון בשל מידע הפנים שהיה בידיו. הנאשם אישר בחקירתו ברשות ואף במהלך עדותו בחקירתו הנגדית (עמ' 273, ש' 1-3) כי הוא מודע לעקרונות הדין בעניין זה. 179. דבר נוסף, כפל האירועים בפרשת מדקון-מקסון, או, אם תרצו, החזרה על הרכישות באותה מתכונת, הם בעלי משקל ראייתי. כוונתי, כמובן, לרכישת המניות לפני הדיווח הראשון, ומכירתן למחרת הדו"ח המיידי; תופעה שחזרה על עצמה במדויק ביחס לדו"ח המיידי השני. החזרה על המעשים מעצימה את מסקנותיי בדבר מודעותו של הנאשם למידע הפנים בעת רכישת המניות. היא מפריכה את גרסתו בדבר תום הלב שליווה את מעשיו. 180. לחוות הדעת של ד"ר סמיד נועד תפקיד ברור במסכת הראייתית שבנתה ההגנה. מטרתה לתמוך בטענת הנאשם, כי ההחלטה לרכוש את מניות מדקון (ואת ניירות הערך האחרים נשוא כתב האישום) ועיתוי הרכישות בוצעו על ידו בתום-לב, אך ורק מתוך שיקולים מקצועיים אנליטיים, וללא קשר ישיר או עקיף למידע הפנים ולפרסום הדו"חות המיידיים. הנאשם הניח בעדותו בסיס להגשת חוות הדעת האמורה, כשטען בעדותו הראשית, כי בדק ומצא שפרסום הדו"חות המיידיים בתכוף לרכישות שביצע הייתה אקראית, והיא תיתכן סטטיסטית. חקרתי ומצאתי, כי חוות הדעת ומסקנותיה אינן תורמות להתרת הסוגיות שבמחלוקת. ראשית, המומחה השתית את מסקנותיו על מערכת עובדתית שסיפק הנאשם על פי בחירתו. הן ביחס לפעולות המסחר שביצע, והן ביחס לדו"חות המיידיים שפרסמו החברות. לא המומחה הוא שהחליט לאיזה תקופה להתייחס, אילו חברות לבדוק, ומהו מהות המידע שכללו הדיווחים שנבחרו. לא המומחה בחר את הנתונים; אלה עובדו, סוננו ונמסרו לו בידי הנאשם (עמ' 410-411), ואין דרך להתחקות אחר נתונים אלה ולבררם. ב"כ המאשימה הצביעה בסיכומיה על מתודות שגויות בחוות הדעת שהגיש המומחה, וזאת, הן משום שלא הובאו בחשבון מספרן של הוראות הרכישה או המכירה שניתנו, והן משום שלא הובאו בחשבון סכומי הרכישות, שני נתונים מהותיים ביחס להסקת מסקנות, ככל שאלה נוגעות לשאלת תום הלב שברכישת המניות. ניתן היה לייחס לחוות הדעת הסטטיסטית משקל ראייתי כלשהו, אילו מדובר היה בתשתית ראייתית שרובה ככולה סומכת על היגיון וסבירות. אלא שלא כך הוא. משעה שסומכת המאשימה את אשמתו של הנאשם על שורה של עדויות מוצקות ומהימנות, מגובות במסמכים, וגם על סתירות מהותיות בדברי הנאשם, אין חוות דעת של סיכוי וסברה יכולה לבוא במקומן של אלה, ולהוות ראיה. הדברים שאמרתי כאן ביחס לחוות הדעת, בכל הנוגע למניות מדקון, מתייחסים גם לעסקאות שביצע הנאשם בניירות ערך ארזים, סטארלימס וטאואר. 181. בהתאם למבחנים הקבועים בחוק ובפסיקה, בהתחשב באופי יחסיו של הנאשם עם בעלי תפקידים בכירים (המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים) במדקון; תכיפות קשרי העבודה, רציפותם והאינטנסיביות שלהם; בהתחשב באמון שרחשו בכירי מדקון לנאשם; ובעטיים של כל אלה יידעו ועידכנו אותו אודות המשא ומתן שמתקיים במדקון לקראת רכישתה/מיזוגה עם מקסון, וזאת, לפני התאריך 7.6.05; ואשר בעטיים גם יידעו ועידכנו אותו ביחס להשלמת העסקה ב-19.6.05 לפחות (להלן: מידע הפנים); אני קובעת, כי הוכח מעבר לכל ספק מעמדו של הנאשם כאיש פנים במדקון, אשר הייתה לו נגישות למידע פנים בשני המועדים הרלוונטיים לעסקאות שביצע. חברת ארזים 182. הנאשם סיפק לארזים שירותי ייעוץ בתחום קשרי משקיעים ויחסים עם התקשורת. במסגרת שירותים אלה קיים הנאשם קשרי עבודה הדוקים עם יושב הראש ובעל השליטה, מר גורביץ', ובמידה לא מעטה עם המנכ"לית, גב' ירון-אלדר, ועם מר גרופר. 183. גורביץ' נתן בעדותו ביטוי לקשרים הקרוב שהיו בינו לבין הנאשם, על גבול האישי והחברי. לדבריו, הוא נתן בנאשם אמון עמוק, האמין כי הוא הגון, ישר ואמין. מטעם זה, חשף בפניו ללא כל סייג את עסקי ארזים ("החומש"), וסיפר לו על עסקת העסקאות שעמדה להתממש - עסקת בתי-האבות, שעליה הוא עובד. על פי מכלול העדויות שמסרו עדי התביעה הנ"ל, ניתן לקבוע בוודאות, כי ארזים נהגה לעדכן את הנאשם באורח שוטף על כל פעולותיה העסקיות, ותמיד מראש. זו הייתה שגרת העבודה, ועל כן, גם הדו"חות המיידיים נמסרו תמיד לעיון הנאשם מראש, וכדברי גורביץ' - יום יומיים לפני פרסומם לציבור (עמ' 85-86). במיוחד נכון הדבר, והייתה הקפדה מיוחדת ככל שמדובר בדיווח אודות עסקה מהותית עבור החברה. לדעתה, סייע לה הנאשם עם טיוטת הדו"ח כבר ב-4.9.05. מעדויותיהם של עדי התביעה עלתה תמונה עובדתית ברורה, לפיה, היה הנאשם מעורב ביותר בפעילותה של ארזים, לכל אורך יחסיו עמם. הוא עודכן ודֻווח מראש אודות עסקת בתי-האבות שעומדת להתגבש. 184. הנאשם הכחיש את מעמדו כאיש פנים בארזים, והכחיש כי ידע מראש אודות עסקת בתי-האבות. טענת הנאשם היא, כזכור, כי רכש ניירות ערך ארזים בעקבות נתונים מצויינים שראה בדו"חות הכספיים אשר פורסמו ב-31.8.05 (לקראת הרבעון השלישי), נתונים שכבר היו ידועים לכל. ב"כ הנאשם מבקש בסיכומיו להעדיף את גרסת הנאשם על פני עדויות עדי התביעה. מאחר שלדעתו לא היה הנאשם איש פנים בארזים; מאחר שלא הוכח כי במועד רכישת ניירות הערך ארזים ידע הנאשם אודות עסקת בתי האבות; הרי שלא עמדה המאשימה בנטל הראיה, ועל בית-המשפט לזכות את הנאשם מהאישום האמור. 185. קבעתי לעיל, כי המידע אודות התגבשות עסקת בתי-האבות אכן הייתה מידע פנים שלא נודע בציבור. לא נותר, אלא לבחון את גרסת הנאשם אל מול גרסאות עדי התביעה, בפרשה זו כבקודמתה, תוך דגש על אופיים של הקשרים המקצועיים שקיימו העדים עם הנאשם, ומידת האמון שנתנו בו. 186. עדותו של גורביץ' שיקפה, אפוא, הערכה מקצועית ואישית לכישוריו של הנאשם ולסוג השירות שהעניק לו ולחברה. הנאשם טען בפניי פעם ועוד פעם כי הוא "אוהב אנשים", ודומה שגורביץ' נענה לגישה זו ברצון. למרות האכזבה בדיעבד, לא הסתיר גורביץ' את ההוקרה שרחש לנאשם ולשיקול דעתו בכל הנוגע לנושאי שוק ההון. תמיכה לדברי גורביץ' מצאתי בעדותה של ירון-אלדר, אשר העידה, כי ראתה בנאשם גורם חשוב בפעילותה העסקית של ארזים, ולכן גם דיווחה לו מראש על העסקה שעומדת להתממש. שני העדים בטוחים היו בעמדתם, לפיה עידכנו את הנאשם והכינו אותו מראש לקראת עסקת בתי-האבות ולקראת הדיווח עליה. לא ניתנה סיבה בעטיה ימסרו גורביץ' וירון אלדר, שניהם גם יחד, גרסה שקרית בנקודה כה מהותית, באורח שיפליל את הנאשם על לא עוול בכפו. דברי העדים קיבלו חיזוק ותמיכה בדבריו של ילין. על איכות עדותו של ילין עמדתי בסעיף 168. האמון שנתתי בו בעינו, והוא משלים את התשתית הראייתית שהונחה בפרשה זו. 187. אקדים את המאוחר ואומר, כי אני דוחה את גרסתו המכחישה של הנאשם ביחס לארזים: מעשיו המוכחים סותרים את טיעוניו ואת ההיגיון הצרוף, ובנוסף, הוא מסר פרטים סותרים שלא ניתן ליישב ביניהם. אסביר. א. התירוץ לרכישת המניות, כפועל יוצא של קריאה מושכלת וניתוח הגיוני של הדו"חות הכספיים, הוא תירוץ יאה; אלא שהוא איננו עומד במבחן המציאות. שכן, למחרת פרסום הדיווח המיידי, מיהר הנאשם למכור את החזקותיו בארזים ולממש רווחים (!). הוא לא המתין יום נוסף אחד כדי להיווכח שקריאתו לתוך הדו"חות הכספיים של אוגוסט הייתה נכונה, והאם עלה שווייה של ארזים. מכאן, שהתירוץ לרכישת המניות ב-5.9.05 היה בדוי, ונועד להגיין בדיעבד פעולה שהורתה בחטא. ב. טענת הנאשם בבית המשפט (בעמ' 147, ש' 14-22), לפיה, שמע על עסקת בתי-האבות לראשונה ביום שלישי בבוקר, 6.9.05, שהוא מועד הדיווח הרשמי, אינה רק תמוהה; היא סותרת את כל טענותיו בחקירה. מתוך כוונה לעורר אמון, אמר הנאשם כי אם יעצום עיניו, ייזכר בנוכחים בישיבה, והיכן ישב כל אחד. דא עקא, בעת שנחקר ברשות (ת/3, עמ' 14-15), שלל הנאשם בנחרצות את האפשרות שנערכה פגישה בינו לבין ירון-אלדר, או, עם גורמים אחרים בארזים, בכל עיתוי שהוא, פגישה שבה הוסבר לו אודות עסקת בתי-האבות והתגבשותה. רישום התשובות הנחרצות ראו שיובא בלשונו של הנאשם (שם): "ש. טלי ירון אלדר אומרת כי אתה ידעת על הדיווח הזה יום לפני. טלי אומרת כי זו הייתה עסקה מאוד גדולה והיא זוכרת שדיברתם על זה. ת. שאני דיברתי? בשום פנים באופן לא. ש. טלי אומרת שהיא זוכרת בוודאות כי הם, בארזים, זימנו אותך ואת נעם ילין למשרד בארזים יום לפני הדיווח על העסקה. והם הסבירו לכם על אופי העסקה ופרטיה. ת. אני מוכן לחתום על מה שאת רוצה, קחי את היומן שלי, בטח הייתי במקום אחר. בטוח שלא ידעתי על העסקה מטלי ירון אלדר ולא ממישהו אחר. ש. טלי גם זוכרת שמאיר היה אז בארץ כשנפגשתם. טלי זוכרת שיוסי גרופר גם כן היה בפגישה איתכם. ת. אז אני אומר לך שלא ידעתי על הדיווח הזה. ש. ידעת שהעסקה הייתה סגורה יום לפני הדיווח? ת. ממש לא. ואם הייתי יודע לא הייתי רוכש. ש. היא משקרת? טלי ירון אלדר? ת. אני לא רוצה להתייחס. ש. האם הדברים שטלי ירון אלדר מסרה לי לא נכונים? ת. אני לא ישבתי בישיבה בחברת ארזים בה הסבירו לי על העסקה הזאת של בתי האבות. זה מה שאני זוכר. ש. היא בוודאות זוכרת אחרת. איך זה הגיוני? ת. אני לא הייתי בפגישה כזאת. ש. יש לך הסבר כלשהו לסתירה הזאת ביניכם? ת. לא, אין לי שום הסבר. אני לא זוכר בחיים שלי שהייתי בישיבה על העסקה הזאת. יותר מזה, אני בכלל לא ידעתי את המידע הזה לא ממנה ולא מאף אחד אחר. ג. הכחשה כה חותכת, כה נחרצת וחד משמעית. מחיקתה במחי-יד, בחלוף שלוש שנים או יותר, מצביעה על סתירה מהותית. סתירה כזאת משליכה בהכרח על אמינותו של העד, אלא אם יתרץ העד את הסתירה בדרך הגיונית ומתקבלת על הדעת. הנאשם אכן ניסה ליישב את הסתירה ואת פרץ הזיכרון שתקף אותו לקראת עדותו, והסתמך בהסברו על יומן נשכח שמצא בביתו, נ/30, ועל רישום עפרון מתאריך 6.9.05 (אולי "קריסטל"? - ד.ש.) אשר נמחק במחק. מהרישום המחוק מבקש הנאשם להסכים להסברו, שמדובר בישיבה אשר בוטלה, וכך נוצר ביומנו "זמן פנוי", כך, שבאותו מועד ממש הוא נקרא ככל הנראה לישיבה ספונטנית בעניינה של ארזים (עמ' 148; עמ' 361). הסבר זה, המבוסס על סידרת הנחות, הוא יותר ממופרך בעיניי. למותר לומר, כי אותה ישיבה ספונטאנית במשרדי ארזים אינה רשומה ביומן נ/30. מאידך גיסא, פגישות לכאורה עם "טלי" (ירון-אלדר) רשומות ביומן נ/30 בתאריכים 23.8.05 ו-30.8.05, ועם גרופר (מארזים) ב-28.8.05. הנאשם הזכיר בחקירתו הנגדית העברות של "מיילים" לקראת הישיבה, אלא שלא טרח להציגם כראיה. ועוד בנה הנאשם תיאוריות משנה על יסוד התיאוריה החדשה הזו (הישיבה אצל ירון-אלדר ביום 6.9.05), הכבושה, יש לומר. ד. המאשימה הקשתה בנושאים אלה קושיות רבות, הן בחקירתה והן בסיכומיה, אלא שאלה מיותרות. הדברים מדברים בעד עצמם. כל התיאוריה החדשה שהעלה הנאשם בעדותו אינה אלא גרסה כבושה שנולדה לאחרונה, לקראת המשפט. לא מצאתי לה אחיזה בראיות ובהיגיון. והמסמך נ/17, הדיברור העיתונאי, שמועדו שונה ממה שטען הנאשם, לא ישנה את המסקנה. מה גם שהנאשם לא טרח להתמודד עם מועדי הפגישות הנ"ל שכן נרשמו ביומנו. 188. התוצאה היא, שהנאשם לא המציא ולו ראיה אחת מוצקה ואמינה שבכוחה לסתור את עדותם הברורה והחד משמעית של עדי התביעה. להוציא, כמובן, האישור שקיבלנו עכשיו מפיו, כי הישיבה בנוכחות ירון-אלדר אכן התקיימה, להוציא, כמובן, עיתויה. 189. לא מיותר להעיר, כי למרות טענת הנאשם שגורביץ' "טועה בגדול", לא עומת גורביץ' בחקירתו הנגדית עם פרטי גרסתו המכחישה של הנאשם. בנוסף, נמנע הנאשם, כך הסתבר, מלהעיד מטעמו את מזכירת החברה גב' סהר, למרות שלטענתו עשויה הייתה להעיד לטובתו ולתמוך בגרסתו. הודעתה של העדה פרושה הייתה בפני הנאשם והוא נמנע מלהעידה, מחדליו פועלים כנגדו. 190. בהתאם למבחנים הקבועים בחוק ני"ע ובפסיקת בתי-המשפט, בהתחשב באופי יחסיו של הנאשם עם בעלי תפקידים בכירים בארזים; תכיפות קשרי העבודה, רציפותם והאינטנסיביות שלהם; בהתחשב באמון שרחשו בכירי ארזים לנאשם; ובעטיים של כל אלה יידעו ועידכנו אותו אודות עסקת בתי-האבות שעומדת להיחתם, וזאת, לפני התאריך 7.9.05; אני קובעת, כי הוכח מעבר לכל ספק מעמדו של הנאשם כאיש פנים בארזים, שהייתה לו גם נגישות למידע הפנים. חברת סטארלימס 191. מנהל הכספים בסטארלימס בתקופה הרלוונטית, העד פרידמן, העיד על קשר הדוק ורצוף שקיים עם הנאשם כיועץ החברה בתחום קשרי משקיעים וקשרי תקשורת. דבריו מוכיחים, כי הנאשם ליווה את החברה שנים רבות, כך, שהכיר היטב את תחומי פעילותה, את סוג עסקיה ותכניותיה, והיה מעורב מעורבות ביותר בשיווקה למשקיעים בשוק ההון. פרידמן דיבר בעדותו על פגישות רבות שיזם הנאשם עמו ועם משקיעים מוסדיים, על בסיס שבועי ולעיתים על בסיס יומי. ייאמר, כי עדותו של פרידמן שיקפה הערכה מקצועית ואישית לנאשם, נכונות לסמוך על שירותיו, ושיתופו בחייה העסקיים של סטארלימס. 192. בכל הנוגע לעסקת הביוטכנולוגיה, העיד פרידמן, כי אין לו זיכרון משיחות ספציפיות עם הנאשם בעניינה, והוסיף, שאין זה סביר כי שיתף את הנאשם בפרטי העסקה או בהתרקמותה. בחקירה הנגדית, אישר פרידמן קביעה מפורשת שהניח לפניו הסנגור, לפיה, אף פעם לא העביר לנאשם דיווחים לגבי עסקה קודם שהושלמה. נוכח דברים אלה, וכאשר פרידמן הוא עד התביעה היחיד, סבר הסנגור כי המאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה לפי סעיף 52ג, דהיינו: שהנאשם החזיק במידע פנים, ועל כן, ביקש לזכות את הנאשם מאישום זה. 193. הנאשם הכחיש, כמובן, את מעמדו כ"איש פנים" בסטארלימס. אף שאישר את מעמדו כיועץ קשרי משקיעים לחברה, שבמסגרתו קיים קשרי עבודה הדוקים עם פרידמן; ואף שאישר את רכישת מניות סטארלימס במועדים הנטענים, כעולה ממסמכי הרשות, הכחיש הנאשם שעשה כן תוך שימוש אסור במידע פנים. לטענתו, המידע בדבר השלמתה הקרובה של העסקה בין סטארלימס ואמג'ן (עסקת הביוטכנולוגיה) לא היה ידוע בציבור, וגם הוא לא החזיק בידיעה זו, עד לאחר שפורסם הדבר בדו"ח מיידי. הנאשם גרס, כזכור, כי בציבור רווחו מזמן שמועות לפיהן מתכוונת החברה להרחיב את פעילותה ולהיכנס לשוק התרופות, וכוונה זו באה לידי ביטוי במצגות השונות לציבור המשקיעים בהן היה מעורב (347, 11-23). 194. על סוגיית מידע הפנים עמדתי לעיל. קבעתי, כי המידע אודות המשא ומתן שהתנהל בין סטארלימס ואמג'ן היה על פניו מידע פנים כמשמעותו בחוק ני"ע; וכמוהו המידע שהתגבש בראשית חודש דצמבר 2005 ובמיוחד ב-6.12.05, בדבר הסבירות הגבוהה שהעסקה עומדת להתממש ולהיחתם תוך מספר ימים. מידע זה לא ידוע היה לציבור. 195. אין לי אמון בגרסת הנאשם, לפיה, לא ידע אודות השלמתה של עסקת הביוטכנולוגיה. נשכחה כנראה מעם ההגנה עדותו של ילין, שלפיה, היו שניהם מעורבים בחיי סטארלימס, וסביר שידעו אודות עסקת הביוטכנולוגיה טרם פרסומה. 196. לאור התרשמותי מהעד פרידמן, מהתנהלותו בפרשה ועל דוכן העדים, קרי: אופי עדותו, הגעתי למסקנה שעדותו אינה תומכת בגרסת הנאשם. הנאשם, כמוהו כפרידמן, שניהם אישרו כי עבדו בכפיפה אחת שנים רבות. הוברר, כי פרידמן בחר להפסיק בשנת 2006 את התקשרותו עם תקשורת פיננסית, ולהתקשר עם הנאשם שבינתיים עזב את תקשורת פיננסית. עבודתם המשותפת נמשכה עד לשנת 2010, שאז נרכשה החברה. לעניין אופי קשרי העבודה והייעוץ שבין הנאשם וסטארלימס, אישרו השניים כי היו בקשר רצוף, וכי הנאשם הכיר היטב את החברה, ומעורבותו בה היתה אינטנסיבית (סעיף 7 בתשובה לכתב האישום). בחקירתו ברשות ני"ע, גילה הנאשם בקיאות וידע נרחבים אודות החברה, ואישר גם הוא כי מעורבותו בנעשה בה הייתה אינטנסיבית (ת/3, עמ' 8, ש' 25).עיקר הקשר של הנאשם היה, כאמור, מול פרידמן (ת/3, עמ' 4). האחרון העיד, כי הגידול בהתעניינות בחברה מצד שוק ההון (לאחר שזכתה ב-14 מכרזים) הביא להעמקת מעורבותו של הנאשם בפעילותה, לריבוי מפגשים ושיחות טלפון. על רקע האמור, ושילוב דברי השניים, אין ולא יכול להיות כל ספק, כי הנאשם ידע פרטים אודות העסקה הנרקמת. ידיעתו הייתה עודפת על השמועות שהתפרסמו בציבור. חיזוק לכך אני רואה בעדותו של ילין, ובהסתמכות על דפוסי עבודה מושרשים של הנאשם, כפי שהוכחו ביחס לחברה זו וללקוחותיו ככלל, ארזים, מדקון וטאואר. 197. מוסכם עמי, כי ההיקש ממקרה אחד למשנהו, אם נעשה, צריך שייעשה בזהירות מרובה. אופיים של קשרי העבודה וגילוי הלב שהיה, לדוגמה, בין הנאשם וגורביץ' (אף שגילוי לב זה הוכחש ע"י הנאשם), אינו משליך בהכרח על אופיים של קשרי עבודתו מול פרידמן. ובכל זאת, התרשמתי ממכלול העדויות שנשמעו ומההודעות שהוגשו בהסכמה, כי יחסי הנאשם ופרידמן היו קרובים למדי. ועל כן, ולמרות עמדתו התמוהה של פרידמן בחקירה הנגדית, אני מייחסת חשיבות רבה לאמירותיו המפורשות על דוכן העדים בעדות הראשית: "הקשר הוא רצוף"; וכן, "X הוא איש פנים";ועוד, "זה לא שהלכתי עם כספת סביבי"; "הם ידעו שמתגבשת עסקה גדולה"; "עם חברת תרופות גדולה"; "ואני מניח גם שבשיחות שלנו הייתה להם אינדיקציה על היקף העסקה. זה היה בנובמבר. מתי שאנחנו ידענו" (עמ' 121, ש' 11-15). "הם ראו שהחברה מתכוננת לכך". (הם, הכוונה: הנאשם וילין - ד' ש'). 198. כפי שציינתי בפרק הדן בתשתית הראייתית, ניכר היה בברור, כי פרידמן חש אי נוחות של ממש, ומתקשה להגות תשובות אשר תיפגענה בנאשם. וחבל שכך. בהתנהלותו המסוייגת כלפי נציגת התביעה השיג פרידמן תוצאה הפוכה מזו שציפה לה, שכן, התרשמותי הייתה שהוא מבקש לחלץ את הנאשם מהאשם שדבק בו. ואני הייתי מצפה מאדם במעמדו שידבק באמת, בכל האמת, אך ורק באמת. ובכל זאת, הצליחה התובעת בכישוריה "לרענן" את זיכרונו של מר פרידמן, ולהביאו כדי אמירת דברים ברורים למדי בעניין זה, לפיהם: הנאשם ידע עוד בחודש נובמבר כי הולכת ונרקמת עסקה עם חברת תרופות גדולה; הנאשם, שהיה איש פנים, לדברי פרידמן, גם ידע משיחות ביניהם את סדר הגודל של העסקה; וכל זאת, במקביל לידיעתו של פרידמן- "מתי שאנחנו ידענו". 199. הייתי מוסיפה ואומרת, כי עדותו זו של פרידמן מתיישבת יותר עם ניסיון החיים והשכל הישר מגרסת הנאשם, שנועדה, כך נראה, לחלצו מאשמה. שהרי, בעיצומם של ימי התקדמות העסקה והבשלתה, עסקה שהיא המהותית ביותר מבחינתה של סטארלימס, נפגשים השניים על בסיס יומי; האמנם מצפה הנאשם שאאמין כי פרידמן, אחוז ההתרגשות, איננו משתף אותו, איש אמונו, איש פנים, בהתרחשות החשובה ביותר בתולדותיה של סטארלימס? 200. הגרסה שנדלתה מפי פרידמן וצוטטה לעיל עומדת בסתירה ממשית לגרסת הנאשם, אשר לא רק הכחיש את הדברים שנאמרו, אלא מסר תיאור שונה בתכלית של אירועי התקופה, כשלטענתו, רק לאחר פרסום הדו"ח המיידי, שוחח פרידמן לראשונה עימו ועם ילין בעניין עסקת הביוטכנולוגיה, הסביר להם את פרטי העסקה, ובמסגרת זו ציין לראשונה את שם חברת התרופות, כשהוא מבקש מהם לשמור את שמה בסוד (עמ' 141). אולם, ההגנה נמנעה מלעמת את פרידמן עם גרסת הנאשם, ולא הטיחה בפניו כי דבריו בעדות הראשית, לפיהם, כבר בחודש נובמבר מסר לנאשם ולילין את סדר הגודל של עסקת הביוטכנולוגיה, הם דברים חסרי שחר. 201. בהתאם למבחנים הקבועים בחוק ני"ע ובפסיקת בתי-המשפט, בהתחשב באופי יחסיו של הנאשם עם פרידמן; תכיפות קשרי העבודה ביניהם, רציפותם והאינטנסיביות שלהם; בהתחשב באמון שרחש פרידמן לנאשם; ובעטיים של כל אלה יידע ועידכן אותו אודות עסקת הביוטכנולוגיה שעומדת להיחתם, וזאת, לפני התאריך 11.12.05; אני קובעת, כי הוכח מעבר לכל ספק מעמדו של הנאשם כאיש פנים בסטארלימס, שהיה בעל נגישות וזיקה מובהקים למידע הפנים אודות עסקת הביוטכנולוגיה. חברת טאואר 202. בתקופה הרלוונטית סיפק הנאשם לטאואר שירותי ייעוץ בתחום קשרי משקיעים ויחסים עם התקשורת. במסגרת שירותים אלה קיים הנאשם קשריעבודה הדוקים עם העדה גב' וודינסקי, מנהלת קשרי משקיעים ויחסי ציבור בחברה. בעדותה מסרה וודינסקי על אופי ועל שגרת קשרי העבודה שהתקיימו בין החברה לנאשם, קשרים שהיו הדוקים וענייניים. העדה אמרה, ואין לי סיבה לפקפק בדבריה, כי בשל צרכי העבודה והשגת המטרות, בדרך של שגרה מול הנאשם, נהגה להעביר למשרדו את הדיווחים המיידיים שמפרסמת טאואר לפני פרסומם. כיום- יומיים לפני הפרסום. 203. עדותה של וודינסקי מוכיחה, אפוא, כי במסגרת שירותי הייעוץ לטאואר, היה הנאשם מעורב ביותר בפעילותה, ועודכן מראש אודות פרסומם של דו"חות. דפוס העבודה האמור הוכיח את עצמו גם ביחס לדו"ח המיידי אודות הסדר החוב וההחלטה על הרחבת כושר הייצור של המפעל. וודינסקי העידה כי טאואר עבדה על העסקה מספר שבועות קודם לפרסום הדו"ח המיידי, כי עודכנה על ידי סמנכ"ל הכספים אודות התקדמות ההסדר באופן יומיומי, וכי כשבוע לפני הדיווח טאואר החלה לעבוד על ניסוח הדו"ח המיידי ונקבעה ישיבת הדירקטוריון ליום 17.5.06, בה מאוחר יותר אושר ההסדר (עמ' 107-109). עדותה של וודינסקי, שהייתה עדה עניינית, נטולת אינטרסים, ממחישה באורח אמין ביותר את תמונת המצב, לפיה, היה הנאשם מעורב ביותר בפעילותה של טאואר, ועודכן מראש אודות השלמת ההסדר הכספי. אין לי כל סיבה לפקפק בדבריה. 204. אלא שהנאשם, מנגד, מכחיש את האשמה על כל רכיביה: הוא מכחיש עובדתית ומשפטית את מעמדו כאיש פנים בטאואר; הוא מכחיש, עובדתית, שקיבל מראש מידע אודות ההסדר הכספי אשר הולך ונרקם עם החברה לישראל והבנקים; ומכאן הכחשתו שעשה שימוש אסור במידע פנים. טענת הנאשם היא, כזכור, כי את מניות טאואר רכש בעקבות ניתוח הדו"חות הכספיים שפורסמו ואשר שיקפו את המשבר הכספי בטאואר, וכן, בהסתמך על ידיעות שפורסמו בעיתונות לגבי תכנית ההבראה הנדרשת. כך, שהמידע היה נחלת הכלל, ולא מידע פנים. רכישת מניות טאואר נבעה, אם כן, מסברה מושכלת שהושתתה רק על מידע אשר פורסם בתקשורת והיה ידוע לציבור (עמ' 166-167). 205. טענותיו של הנאשם אינן אמינות. חלקן חסרות שחר, ולו בשל סתירות מטרידות שמצאתי בהן. א. אקדים ואומר, כי ה, לפיה, לא היה המידע בדבר ההסדר המתגבש בגדר מידע פנים - היא חדשה. היא עומדת בסתירה לעמדתו המוקדמת של הנאשם, שלפיה, הוא לא החזיק במידע בדבר גיבוש הסדר, ולפיכך לא ידע שעליו לשמור מידע זה בסוד(התגובה לכתב האישום). אין זו ה היחידה שנולדה לצורך המשפט, כשקודמתה לא תאמה את צרכי ההגנה. ב. אפילו פורסמו בעיתונות ובתקשורת פרטים ביחס למצבה הכספי של טאואר, אין בכך כדי לחלץ את הנאשם מאשמה. כפי שציינתי, לא דין פרסום בעיתון כדין מידע שמקורו בבעלי תפקידים מוסמכים בחברה, שבזה האחרון מתגלמת אותה תוספת של "נופך ההופך שמועה למידע על בסיסו ניתן לפעול" (עניין קרן). ג. ועוד; המידע שמכוחו פעל הנאשם בעת שרכש את מניות טאואר לא היה באמת ובתמים "סברה מושכלת", לפיו, עומדת טאואר להגיע לכלל הסדר חוב. שכן הוכח, כי המידע הקונקרטי בדבר קיומם של מגעים מתקדמים וסבירות גבוהה לחתימתו של הסדר החוב, ובדבר ההחלטה על הרחבת יכולת הייצור, הוא מידע שלא היה ידוע לציבור ביום 16.5.06. אין בי כל ספק, כי בתוקף מעמדו ותפקידו בטאואר, הנאשם החזיק באותו מועד במידע קונקרטי ומוסמך שהגיע עדיו ממקור מוסמך בחברה, וידע שכך הדבר. המידע שנמסר לו מתוך החברה, מגב' וודינסקי, היה וודאי, והקנה לנאשם יתרון בלתי הוגן על פני ציבור המשקיעים. יתרון שבו עשה שימוש. ועל כן, כל ניסיון לייחס את סיבת הרכישה לפרסום עיתונאי - אינו ראוי. ד. למעלה מן הצורך, אומר דעתי ביחס לכתבה העיקרית (נ/35), אשר לה הקדישה ההגנה פרק נכבד מהדיונים. בהסתמכו על הפרסום האמור, דברים שנשא בכנס בגרמניה מר רפי נווה, מנהלה הטכנולוגי של טאואר, נסחף הנאשם אחר הסכומים והמטרות, אך נעלם ממנו העיקר: נווה, על פי הציטוט, דיבר על שאיפות וחזון; הוא לא סיפק לשומעיו כל מידע מהותי בדבר מגעים קונקרטיים והצלחתם. הפרסום, אם השפיע, השפיע בכיוון ירידת שער המניה ב-6% משך יומיים. אמנם הוגש תצהיר חתום בידי נווה (נ/49), אולם, המצהיר לא העיד. ההימנעות מהעדתו של נווה, הגם שהוזכרה, מונעת ממני מלייחס משקל ראייתי לאמור. 206. בניסיון נוסף להפריך או להתיש את גרסתה של וודינסקי העלה הנאשם שתי טענות מנוגדות, שהאחת מכוונת לכך שלא נמצאו בידי החוקרים התכתבויות דואר אלקטרוני בינו לבין וודינסקי; והאחרת מכוונת להתכתבויות דואר אלקטרוני שנערכו בינו לבין סמנכ"ל הכספים מר שירזי מתאריך 19.5.06, לאחר הדיווח המיידי, וזאת, ביחס לפרסום הודעה לתקשורת אודות ההסדר הכספי. התכתבויות אחרונות אלה מוכיחות, לדעתו, כי ב-19.5.06 הוא נחשף לראשונה למידע אודות ההסדר הכספי. אלא שלדעתי, אין ההתכתבויות עם שירזי, או העדר ההתכתבויות עם וודינסקי מעלות או מורידות מבחינה ראייתית. את האחרונה נמנע הנאשם מלעמת עם גרסתה, לפיה, נהגה לעדכן את הנאשם בשיחות טלפון; את שירזי נמנע הנאשם מלהעיד מטעמו. כיצד אם כן, מצפה הנאשם שאייחס משקל ראייתי כלשהו לטענותיו? 207. לסיכום: בהתאם למבחנים הקבועים בחוק ני"ע ובפסיקת בתי-המשפט, בהתחשב באופי יחסיו של הנאשם עם בעלי תפקידים בהנהלת טאואר; תכיפות קשרי העבודה ביניהם, רציפותם והאינטנסיביות שלהם; בהתחשב במקצועיות והמעורבות של הנאשם בפעילותה של טאואר, שבעטיים יידעה ועידכנה וודינסקי את הנאשם אודות ההסדר הכספי שהבשיל לכלל חתימה; וזאת, לפני התאריך 17.5.06; אני קובעת, כי הוכח מעבר לכל ספק מעמדו של הנאשם כאיש פנים בטאואר, שהיה בעל נגישות וזיקה למידע הפנים אודות השלמת ההסדר הכספי. שימוש במידע פנים 208. הוכח, לדעתי, מעבר לכל ספק שהוא, מהנימוקים שמניתי ביחס לכל אחת ואחת מהפרשות והאישומים, כי הנאשם היה איש פנים בחברת מדקון, כך, גם בחברת ארזים, בסטארלימס ובטאואר. הוכח בראיות מוצקות, בסתירה לעמדת הנאשם, כי הנאשם, איש פנים בחברות הנ"ל, היה בעל נגישות וזיקה למידע הפנים הקונקרטי ביחס לעסקאות ולאירועים נשוא הדיון: המידע אודות עסקת מדקון-מקסון (ביחס לשני הדיווחים המיידיים); המידע אודות עסקת בתי-האבות שביצעה ארזים; אודות עסקת הביוטכנולוגיה שחתמה סטארלימס; וכך, גם ביחס להסדר הכספי שאליו הגיעה טאואר עם הבנקים ועם החברה לישראל. 209. התוצאה היא שבכל אחד ואחד מהמקרים שבהם ביצע הנאשם עסקאות בשוק ההון במניותיהן של מדקון, ארזים, סטארלימס וטאואר - 'נפגשו (בלשונו הציורית של כב' השופט מ' חשין) שלושה יובלים: איש פנים, מידע פנים ועיסקה' [רע"פ 8472/01 מהרשק ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 442, בעמ' 456-457]. אשר על כן, ברכישת המניות שתיארתי לעיל בפרק ד' (מניות מדקון, כמפורט בסעיפים 58-61; ניירות ערך ארזים כמפורט בסעיפים 82-84; מניות סטארלימס, כמפורט בסעיפים 103-105; ומניות טאואר, כמפורט בסעיפים 123-124), עמדה המאשימה בהוכחת היסוד העובדתי של העבירה. כל הוראת רכישה שהזרים הנאשם ביום הקובע, היוותה עסקה עצמאית במניות, עסקה שלמה, העומדת בפני עצמה. 210. אשר ליסוד הנפשי של העבירה שבסעיף 52ג: בכל הנוגע לחברת מדקון: א. הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-6.6.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר משא ומתן עם חברה זרה; בסיס המודעות - הבנתו בתחום ניירות הערך; וכן, הודייתו כי מדובר בעסקה משמעותית ביותר עבור מדקון. ב. על יסוד האמור לעיל, הוכחה מודעותו של הנאשם לכך, שהוא מחזיק ברשותו ב-19.6.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר השלמתה לקראת חתימה של עסקת מדקון-מקסון; ג. הנאשם מודע היה לכך שמידע הפנים (בשני המועדים) הגיע אליו במסגרת תפקידו המיוחד במדקון כיועץ קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת; בתוקף מעמדו קשריו עם בכירים במדקון בתקופה הרלוונטית. ד. מודעותו של הנאשם לכך שעשה שימוש במידע פנים נלמדת מאופיין ודרך ביצוען של סקאות רכישת המניות. קרי: הזרמת הוראות רכישה אחדות, לעתים בהפרש של דקה או שתים. הרכישות בוצעו יום אחד בלבד לפני פרסום הדו"ח המיידי, ובסמוך לאחר הפרסום מכר הנאשם את המניות. אני קובעת: כי הנאשם, איש פנים במדקון, רכש ב-18 רכישות נפרדות, מניות מדקון, תוך שימוש שלא כדין במידע פנים. בכל הנוגע לחברת ארזים: א. הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-5.9.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר משא ומתן לרכישת 64 בתי אבות באנגליה, עסקה שעומדת להתממש; בסיס המודעות - הבנתו בתחום ניירות הערך; וכן, הודייתו כי העסקה היא משמעותית ביותר לחברת ארזים. ב. על יסוד האמור לעיל, הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-5.9.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר השלמת עסקת בתי-האבות. ג. הנאשם מודע היה לכך שמידע הפנים הגיע אליו במסגרת תפקידו המיוחד בארזים כיועץ קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת; בתוקף מעמדו קשריו עם בכירים בארזים בתקופה הרלוונטית. ד. מודעותו של הנאשם לכך שעשה שימוש במידע פנים נלמדת מאופיין ודרך ביצוען של הרכישות הללו. קרי: הזרמת הוראות רכישה אחדות, וזאת, יום אחד בלבד לפני פרסום הדו"ח המיידי, ובסמוך לאחר הפרסום מכר הנאשם את המניות. אני קובעת כי: הנאשם, איש פנים בארזים, רכש בתאריך 5.9.05, ב-3 רכישות נפרדות, ניירות ערך ארזים, תוך שימוש לא כדין במידע פנים. בכל הנוגע לחברת סטארלימס: א. הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-6.12.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר משא ומתן לעסקת הביוטכנולוגיה בהיקף כספי ניכר; בסיס המודעות - הבנתו בתחום ניירות הערך; וכן, הודייתו כי העסקה הייתה משמעותית ביותר לחברת סטארלימס ב. על יסוד האמור לעיל, הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-6.12.05 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר השלמת עסקת הביוטכנולוגיה; ג. הנאשם מודע היה לכך שמידע הפנים הגיע אליו במסגרת תפקידו המיוחד בסטארלימס כיועץ קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת; בתוקף מעמדו קשריו עם בכירים בסטארלימס בתקופה הרלוונטית. ד. מודעותו של הנאשם לכך שעשה שימוש במידע פנים נלמדת מאופיין ודרך ביצוען של הרכישות הללו. קרי: הזרמת הוראות רכישה אחדות, וזאת, יום אחד בלבד לפני פרסום הדו"ח המיידי, ובסמוך לאחר הפרסום מכר הנאשם את המניות. אני קובעת: כי הנאשם, איש פנים בסטארלימס, רכש בתאריך 6.12.05, ב-7 רכישות נפרדות, ניירות ערך של סטארלימס, תוך שימוש במידע פנים. בכל הנוגע לחברת טאואר: א. הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-16.5.06 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר הסדר כספי שמתגבש ביחס לפרישת חובה של טאואר, והזרמת משאבים; בסיס המודעות - הבנתו בתחום ניירות הערך; וכן, הודייתו כי העסקה היא משמעותית ביותר לחברת טאואר. ב. על יסוד האמור לעיל, הוכחה מודעותו של הנאשם לכך שהוא מחזיק ברשותו ב-16.5.06 מידע פנים שאינו ידוע לציבור, בדבר השלמת עסקה הכוללת של ההסדר הכספי; ג. הנאשם מודע היה לכך שמידע הפנים הגיע אליו במסגרת תפקידו המיוחד בטאואר כיועץ קשרי משקיעים וקשרים עם התקשורת; בתוקף מעמדו קשריו עם בכירים בטאואר בתקופה הרלוונטית. ד. מודעותו של הנאשם לכך שעשה שימוש במידע פנים נלמדת מאופיין ודרך ביצוען של הרכישות הללו. קרי: הזרמת הוראות רכישה אחדות, וזאת, יום אחד בלבד לפני פרסום הדו"ח המיידי, ומכירתןלאחר מכן. אני קובעת: כי הנאשם, איש פנים בטאואר, רכש בתאריך 16.5.06, מניות טאואר, ב-12 הוראות רכישה נפרדות, תוך שימוש שלא כדין במידע פנים. המסמך ת/31 211. המסמך ת/31 הוא בעל פוטנציאל ראייתי. הסברו של הנאשם לגבי הרקע להכנתו, שימושו, וגם ההסתייגות שגילה בראשית חקירתו ביחס אליו, עשויים להוות חיזוק לראיות המאשימה, בדבר מודעותו של הנאשם לרכיבים הפיזיים של העבירה לפי סעיף 52ג. נראה, שלא בכדי הקדישה המאשימה פרק נכבד בסיכומיה לחיבור המסמך ולגרסת הנאשם ביחס אליו. מה גם, שטענתו לרקע להכנת המסמך, ככל שהייתה קשורה בילין, לא הוצגה לילין, וממילא לא הוכחה. אולם, לאחר שחזרתי ושקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות במסמך ובמשמעותו; בשל אופיו המיוחד - החלטתי להימנע מלבחון את תוכנו ואת הסברי הנאשם. סיכום וסיום: אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שעניינה שימוש שלא כדין במידע פנים לפי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך. מאחר שכל הוראת רכישה היוותה עסקה עצמאית, יורשע הנאשם ב-40 פרטי אישום. הערה: הכרעת הדין הושמעה באולם כולה בנוכחות הצדדים ביום 28.7.13. בשל שיבושים בתוכנת נט המשפט, לא ניתן היה להפיק את מסמך הכרעת הדין, והוא נחתם היום. משפט בינלאומיחברה זרהשימוש במידע פנים