1. בפנינו תביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת עבור 14 ימי עבודה. 2. התובע הועסק על ידי הנתבעת כנגר מיום 1.3.01 ועד יום 9.4.01. 3. בתאריך 9.4.01 (יום ראשון של חול המועד פסח) לא הופיע התובע לעבודתו בנגריה בטענה כי בהיותו אדם שומר מצוות אינו נוהג לעבוד בימי חול המועד. תגובת הנתבעת לכך היתה פיטוריו לאלתר. 4. התובע טוען כי בינו ובין הנתבעת היה קיים סיכום דברים בכתב, לפיו אם אחד הצדדים יחליט על הפסקת עבודה, יהיה הוא חייב לתת לצד השני התראה של 14 יום על כך לפחות. (סיכום הדברים הנ"ל צורף לכתב התביעה). הנתבעת לא כיבדה הסכם זה ועל כן התביעה שלפנינו. 5. התובע העיד כי אדם, שניהל איתו מו"מ וקיבל אותו לעבודה, ועל כן זיהה אותו כמנהל הנתבעת, הוא שכתב את סיכום הדברים מטעם הנתבעת (פרוטוקול ע' 4 שורות 12-14). במעמד זה יידע התובע אותו אדם על עובדת היותו אדם דתי, שאינו נוהג לעבוד לא בחגים ולא בימי חול המועד. לדברי התובע התקבלה הצהרתו בהסכמה על ידי אותו אדם (פרוטוקול ע' 5 שורות 1-5). מר אלי צוק, שהופיע בדיון בבית הדין כמנהל הנתבעת, לא נכח במעמד זה. 6. בכתב ההגנה הראשון, שהוגש לבית הדין לעבודה בבאר-שבע, הנתבעת טענה כי התובע עשה דין לעצמו שכן מעולם לא היה קיים בינה ובין התובע סיכום דברים לפיו יוכל התובע להעדר מעבודתו בימי חול המועד. התובע לא התייצב לעבודה בחול המועד פסח באופן פתאומי, בלא שנתן על כך התראה מראש ובניגוד להסכם העבודה שביניהם (כתב הגנה, ס' 5(ו)). על כן נגרמו לנתבעת נזקים. אי לכך פוטר העובד לאלתר, כשלבקשתו נמסר לו ביום 12.4.01 מכתב פיטורין. 7. בשלב ההוכחות, שהתנהל בפני מותב זה, העלתה הנתבעת טענות חדשות כלפי התובע: מנהל הנתבעת מעולם לא חתם על ההסכם ולכן ההסכם אינו בתוקף (פרוטוקול ע' 5 שורות 13-19); שומה היה על התובע לדאוג לכך שעל ההסכם ירשם "בס"ד" על מנת שיידעו שהוא אדם דתי (פרוטוקול ע' 6 שורות 22-34); מעולם לא הוסכם בע"פ בנוגע לאי עבודה בימי חול המועד, אלא שהתובע מניח שהיה על מנהל הנתבעת להסיק זאת מעצם עובדת היותו של התובע חובש כיפה (פרוטוקול ע' 6 שורות 4-9) ומחובתו של התובע היה לעגן את הסיכום שלא יעבוד בימי חול המועד, בכתב (פרוטוקול ע' 6 שורה 10). 8. מעדותו של מר אלי צוק, מנהל הנתבעת, התברר כי לא מנהל הנתבעת הוא שניהל את המו"מ עם התובע ערב קבלתו לעבודה, אלא "איש מכירות" (פרוטוקול ע' 8, שורות 22-23). מספר משפטים מאוחר יותר הפך "איש המכירות" ל"מנהל השיווק" (פרוטוקול ע' 9 שורה 8). מנהל הנתבעת המשיך וטען כי מאחר והוא לא חתם על ההסכם עם התובע ההסכם אינו בתוקף. בנוסף טען שהיה על התובע להבין שהוא, אלי צוק, מנהל המפעל, ועל כן רק הוא הגורם המוסמך לסכם תנאי עבודה. מנהל הנתבעת טען כי התובע לא סיכם איתו דבר מראש בנוגע לעבודה בימי חול המועד, לכן התקשר אליו בבוקר יום ראשון של חול המועד ושאל מדוע אינו במפעל. תשובתו של התובע הפתיעה אותו בשל היותה מנוגדת להסכם העבודה בינהם ועל כן פוטר התובע (פרוטוקול ע' 11 שורות 1-11). 9. בתוספת בכתב לסיכומיה הוסיפה הנתבעת טענה לפיה על פי ההלכה אין איסור עבודה בימי חול המועד, ובכל מקרה ימי חול המועד הם ימי עבודה לכל דבר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א 1951, ולפי כל הסכמי העבודה הקיבוציים הנהוגים במשק. על כן העדרות התובע היא בגדר חופשה פרטית שנטל לעצמו, אשר לה לא היה זכאי, שכן הנתבעת לא היתה מחויבת לכבד את עקרונותיו של התובע בנושא זה לנוכח העובדה שאין איסור על פי ההלכה עבודה בימי חול המועד. טענה נוספת שהועלתה בתוספת לסיכומי הנתבעת היא שהסכם העבודה הקיבוצי וצו ההרחבה בעניין הודעה מוקדמת קובעים הודעה מוקדמת של יום לחודש עבודה בששת החודשים הראשונים לעבודה. הנתבעת מעלה את הטענה כי אין להתנות על הוראות הסכם קיבוצי ועל כן בטל התנאי בסיכום הכתוב בין הצדדים בדבר מתן הודעה מוקדמת של 14 יום (ס' ו לתוספת לסיכומים). התובע בתגובתו לתוספת בכתב לסיכומים הגיש הלכה מספר "שולחן ערוך" ממנה עולה כי חל איסור מלאכה בימי חול המועד. 10. על יסוד העדויות שנשמעו בפנינו, הראיות וטענות הצדדים אנו קובעים כמפורט להלן. 11. אנו מקבלים את טענת התובע לפיה את המו"מ על תנאי עבודתו, בכתב ובע"פ, ניהל עם מי שהוצג בפניו כממונה על תחום זה, בין אם הינו "מנהל", "מנהל שיווק" או "איש מכירות". על פי עדות מנהל הנתבעת, אותו אדם אכן הוסמך על ידה לערוך ראיונות עבודה ולסכם את תנאי העבודה. משלא הובהר לתובע מלכתחילה כי ההסכם טעון אישור נוסף, ומשההסכם נשא את חותמת החברה, אין הנתבעת יכולה להתנער ממנו בדיעבד. אי לכך אנו קובעים כי סיכום הדברים שהוצג בפנינו הוא חוזה עבודה תקף, גם אם לא מופיעה עליו חתימה בכתב ידו של מנהל הנתבעת. מה גם, שהנתבעת עצמה טענה בכתב ההגנה כי התובע "הפר התחייבותו כלפיה בניגוד להסכם החתום על ידו", והטענה בדבר העדר תוקף "נולדה" רק בשלב ההוכחות. 12. משקבענו שההסכם תקף, הרי שעתה נשאלת השאלה האם בכוחו לגבור על הסכם קיבוצי וצו הרחבה. אכן, בחוזה אישי לא ניתן להתנות על חקיקה קוגנטית, וגם לא לגרוע מזכויותיו של עובד על פי הוראות תנאי הסכם קיבוצי או צו הרחבה. אולם, ניתן להוסיף בחוזה אישי על זכויות העובד מכוח החוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה. לדעתנו, קביעת תקופת הודעה מוקדמת הדדית בת 14 יום לעומת יום אחד אינה בגדר הרעה בתנאי העבודה של העובד, אלא הטבה. לכן הוראת החוזה הקובעת חובת מתן הודעה מוקדמת הדדית בת 14 יום תקפה. 13. בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע לשאלה אם יידע התובע את הנתבעת מראש על כך שאינו נוהג לעבוד בימי חול המועד, ואם סוכם על כך. במחלוקת עובדתית זו אנו מעדיפים את גרסתו של התובע. ראשית, התרשמנו מאמינותו של התובע וגרסתו מהימנה עלינו. שנית, מטעם הנתבעת לא הובא לעדות אותו אדם שקיבל את התובע לעבודתו, וסיכם עימו את תנאי עבודתו, ולא ניתן שום הסבר לכך. עובדה זו פועלת לחובת הנתבעת. 14. לאור מסקנתנו, כאמור בסעיף 13 לעיל, כי היה סיכום מחייב בין התובע לבין הנתבעת כי לא יעבוד בימי חול המועד, מתייתר למעשה הדיון בשאלה אם על מעביד לכבד את רצונו של עובד שומר מצוות שלא לעבוד בימי חול המועד. נוסיף כי, אכן, חוק שעות עבודה ומנוחה, הנסמך על ימי המועד הקבועים בסעיף 18א. לפקודת סדרי שלטון ומשפט התש"ח- 1948, אינו מונה את ימי חול המועד כימי מנוחה אובליגטורים. יחד עם זאת, אנו מקבלים את טענת התובע כי הוא נמנה עם אותם יהודים שומרי מצוות הנוהגים שלא לעבוד בימי חול המועד. אנו סבורים, כי מכוח סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר על אפליית עובד מחמת דתו, בין היתר בפיטורים, זכאי היה העובד שלא להיות מפוטר בשל העובדה שקיים את מצוות דתו, על פי השקפתו. שעה שמדובר בנוהג מקובל אצל חלק מהיהודים שומרי המצוות, דהיינו, בפרשנות מקובלת להלכה, אין המעביד או בית הדין יכולים לשים עצמם במקום העובד, ולקבוע כי עבורו אין איסור הלכתי על עבודה בימי חול המועד. לפיכך, אפילו אם לא היה סיכום מראש בין התובע לבין הנתבעת על אי עבודה בימי חול המועד היה התובע, שהוא אדם שומר מצוות, זכאי לממש את השקפתו הדתית ולא לעבוד בימי חול המועד. מובן, שחובת תום הלב מחייבת את העובד להודיע על כך מראש למעביד, על מנת לאפשר לו להערך בהתאם, והתובע נהג כך. 15. לאור האמור לעיל, התובע לא הפר את חוזה העבודה בינו לבין הנתבעת בכך שלא עבד בימי חול המועד, ולא היתה עילה לפיטוריו על אתר, ללא מתן הודעה מוקדמת, כפי שנקבע בחוזה העבודה. לפיכך, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכר בעד 14 ימי עבודה. 16. שכר העבודה היומי שציין התובע בכתב התביעה, 392 ₪, תואם את השכר שנקבע בסעיף 3 לחוזה העבודה ולא נסתר. לכן אנו פוסקים לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של5,488 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 9/4/01 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 1500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. עבודה בחו"לעבודה בשבת / חג