1. בפנינו תביעת התובע בעילות של פיטורים שלא כדין ואי-תשלום גמול שעות עבודה נוספות. כמו כן, עתר התובע לפיצוי לא ממוני בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, שנגרמו לו לטענתו עקב פיטוריו שלא כדין. 2. מטעם התובע העיד התובע עצמו; מטעם הנתבעת העידו מנהלת משאבי אנוש היחידתית ביחידת השירותים הטכנולוגיים (GTS) של הנתבעת, גב' הדר ציון, וכן מנהלו הישיר של התובע, מנהל השירות בנתבעת מר משה דב פרידמן. הרקע העובדתי: 3. הנתבעת הינה תאגיד מוכר בתחום המחשבים והתוכנה. 4. התובע הועסק בנתבעת מיום 1.4.2002 ועד ליום 20.7.2009 כטכנאי המבצע התקנות תוכנה במשרדי ובמחשבי הלקוחות. 5. עם תחילת עבודת התובע בנתבעת, נכרת בין הצדדים חוזה עבודה (נספח א/2 לכתב התביעה) שתוקפו חמש שנות עבודה, קרי עד ליום 1.4.2007. בסעיף 8 לחוזה צויין כדלקמן: "העובד מצהיר בזאת כי ידוע לו שבתוקף תפקידו, אין הוא נמנה עם העובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליהם והוא לא יהיה זכאי לתבוע או לקבל תשלומים בגין עבודת שעות נוספות או שעות שבת וחג. השכר החודשי שנקבע בחוזה זה נקבע גם בהתחשב בכך". 6. לאחר פקיעתו של החוזה, לא חודש חוזה העבודה אך הנתבעת הוסיפה להעסיק את התובע באותם תנאים על פי החוזה שעיקרם בתמצית הינו שכר חודשי ברוטו שנקבע בין הצדדים, השתתפות בהוצאות אחזקת רכב ותנאים סוציאלים שונים (ס' 4 לחוזה). 7. אופן עבודת התובע מצוי במחלוקת בין הצדדים. אין חולק כי התובע הוא שתיאם עם לקוחות הנתבעת את מועדי ביצוע עבודות ההתקנה. עם זאת, שעה שהתובע טוען כי המועדים נעשו בתיאום עם הנתבעת, אשר היתה הפוסקת האחרונה בכל מקרה של התלבטות באשר למועדי ההתקנות או התנגשות בין לקוחות, טוענת הנתבעת כי התובע נהנה מגמישות ויכול היה לתאם את מועדי התקנות התוכנה כל אימת שרצה. הנתבעת טוענת כי מסיבותיו האישיות, הנוגעות לטיפול בבנו הסובל ממוגבלות, תיאם התובע התקנות בשעות הלילה ובסופי שבוע, כך שנהנה מזמן חופשי במהלך היום ויכול היה לטפל בבנו. 8. לעניין אופן עבודת התובע יש להעיר כי באפריל 2008 הלין התובע בפני הגב' אילנה יפה ממחלקת משאבי אנוש בנתבעת על תנאי העסקתו ולאחר שנועד עמה שיגר אליה ביום 29.4.2008 מכתב בו העלה תלונתו וסיכום טענותיו על הכתב (נספח טו' לתצהיר התובע). במכתב ציין התובע: "במשך שנים! כ-7 לפחות אני עובד עבודות יזומות בשישי שבת וחגי ישראל ובממוצע כ-6 פעמים לפחות ברבעון ואף יותר. אופי עבודתי הינו שלפעמים!!! אני עובד בשעות היום. אני עובד גלובלי ומעולם לא קיבלתי תמור כספית עבור כך!!! במקסימום קיבלתי ימי חופש שזה לא במקום... ... אני מודע שבעידן התחרות חייבים לעבוד בשעות לא שיגרתיות ואני מוכן להמשיך ולעבוד כך אולם אני מבקש שינתן שכר הולם". 9. במכתבה אל התובע (נספח יג' לתצהיר התובע) ציינה הגב' יפה בתגובה לתלונתו הנ"ל כדלקמן: "בהמשך לשיחתנו מאתמול אשר נערכה איתך ועם מוישלה להלן עיקרי הדברים מבדיקה עולה שעם גיוסך ליבמ לתפקיד אותו אתה מבצע, סוכם איתך שעיקר העבודה שלך תהיה בלילות ובמידת הצורך בסופי שבוע, שכר העבודה שנקבע לך הותאם לכך מראש. בפועל אתה אכן נדרש לעבוד בלילות באופן מתוכנן ולפיכך אתה במרבית המקרים לא עובד ביום שלפני או ביום שאחרי, וגם כאשר יש עבודה בסופי שבוע יום המנוחה השבועי שלך עובד (צ"ל עובר - מ.ש.) ליום אחר בשבוע העוקב. אנו לא היינו מודעים לכך שצורת העבודה הנ"ל גובה מחיר כה כבד ממך וממשפחתך. על מנת לשפר את המצב, הצענו לך לעבור לצורת עבודה שונה בה תעבוד באופן סדיר במשך היום - מהבוקר למשך יום עבודה מלא, כך עבודתך בלילות ובסופי שבוע תפחת למינימום האפשרי ע"פ תורנות. ... אתה ציינת שאת לא מעוניין לעבור לצורת העסקה שונה מזו הקיימת היום והסברת שהבקשה שלך מסתכמת בכך שאתה מעוניין ששכרך והתגמול שאתה מקבל יעלה. אמרנו לך שבקשתך זו תישקל בתהליכים הרגילים..." נעיר כי פנייתו זו של התובע לא הולידה פירות ושכרו לא שונה בעקבותיה. 10. ביום 6.5.2009 הוּדע לתובע כי למחרת היום צפויה לו שיחת שימוע בטרם פיטורים (להלן: "ההודעה המקדימה"). תוכן ההודעה המקדימה ותוכן השימוע מצויים גם הם במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, בהודעה המקדימה נמסר לו כי נשקלים פיטוריו בשל צמצום בכוח האדם עקב ירידה בכמות ובהיקף העבודה, וחרף כישוריו המקצועיים הגבוהים. לטענת הנתבעת, הפיטורים היו פיטורי צמצום של תקן אחד של טכנאי. הנתבעת טענה כי אכן אין מחלוקת על כישוריו המקצועיים בתחומו הספציפי, קרי בהתקנת התוכנה אותה נהג להתקין, אולם התובע התאפיין בתחום מומחיות ממוקד של טיפול בהתקנת תוכנה ספציפית אחת וסירב ללמוד תחומים אחרים בנתבעת, כלומר שמכלול כישוריו היה נחות מכישורי טכנאים אחרים ובשל כך זומן לשימוע - וכזאת גם הוּדע לו בהודעה המקדימה. 11. ביום 7.5.2009 נערכה ישיבת שימוע בנוכחות התובע, מנהלו הישיר של התובע מר משה פרידמן, והמנהל הבכיר מר מוני ג'ייקובס. סיכום ישיבת השימוע (נספח ב' לכתב התביעה) מציין את הסיבות לכך שהנתבעת שוקלת את הפסקת העסקת התובע, וכך צויין: ".... א. נפח העבודה קטן. ב. כישוריו הנוכחים אינם מספקים. ג. כישוריו הנוכחים פחות נדרשים." 12. התובע טוען, כאמור, כי שיחת השימוע אינה משקפת את המחמאות שנמסרו לו באשר לכישוריו; הנתבעת מנגד טוענת כי אמנם התובע היה מוכשר בתחום עיסוקו אולם לנוכח פיטורי הצמצום שנדרשו, פוטר התובע בשל מנעד והיקף כישוריו המקצועיים, שהתמצו בתחום מצומצם בלבד, וכי שיחת השימוע משקפת את זאת בדיוק. 13. ביום 21.5.2009 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "סיום עבודתך בחברה", בו הובהר לו כי קשר העבודה יגיע לסיומו ביום 20.7.2009, אך עד מועד זה יוכל לחפש תפקיד אחר בנתבעת. שעות נוספות, עבודה במנוחה שבועית ועבודת לילה: טענות הצדדים: 14. התובע טוען כי לא הועסק בעבודה הדורשת מידה מיוחד של אמון או בתנאים שאינם מאפשרים פיקוח על שעות עבודתו, וכי מעבידו קיבל דיווחים מדוייקים ומלאים על שעות עבודתו אצל לקוחות הנתבעת, בשלוש מערכות דיווח שעות שונות. לפיכך טען כי הוא לפיצוי בגין שעות עבודה נוספות אצל הנתבעת. כמו כן עתר לפיצוי בגין עבודה ביום המנוחה השבועי ובמועדי ישראל וכן בגין עבודת לילה. נעיר כי התובע כרך יחד את שלוש הטענות לכדי סכום פיצוי אחד. 15. נוסף על כך לטענת התובע, עם השנים התרבתה עבודתו בלילות ובסופי שבוע וחרף זאת לא השתנה אופן התגמול שלו. כמו כן, הופלה לעומת עובדים אחרים שתוגמלו בגין שעות מעין אלו תגמול 200%, כעולה מנהלי העבודה בנתבעת שהציג התובע (נספחי ב'-ד' לתצהירו). 16. התובע טוען עוד כי הנתבעת לא קיבלה אישור משרד העבודה להעסקת עובדים בלילות, ביום המנוחה ובמועדי ישראל, בתקופת העסקתו, וזאת בניגוד לאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה). 17. לטענת הנתבעת, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע מן הטעם שהלה קיבל שכר גלובאלי בהתאם לסיכום עמו ובנוסף, הועסק במשרה אשר אינה מאפשרת פיקוח על שעות עבודתו. 18. כאמור, הנתבעת טענה כי התובע הוא שתיאם לעצמו את מועדי התקנות התוכנה, בהתאם לנוחיותו האישית ואילוציו ובכפוף לצרכי הלקוח. לפיכך, יש חוסר תום לב בתביעתו לגמול עבודה במנוחה השבועית. נטען כי התובע נהנה משעות עבודה גמישות ולפיכך אין להחיל עליו את חוק שעות עבודה ומנוחה, באשר הרציונל שבבסיסו אינו עומד, משהעובד לא קופח. 19. מכל מקום, נטען כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עבודת לילה, משאינה עבודה נוספת ומשבממוצע עבד התובע על התקנה 6-8 שעות ולעיתים אף פחות מכך. 20. אשר לגופה של טענת השעות הנוספות נטען כי על התובע גמול עבודה בשעות נוספות להוכיח את מספר השעות הנטענות על ידו וכי העברת נטל ההוכחה לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (סעיף 26ב') (להלן: "חוק הגנת השכר) אינה חלה על התובע משני טעמים: האחד, מפני שלטענת הנתבעת לא חל על התובע חוק שעות עבודה ומנוחה. השני, מפני שהתיקון נכנס לתוקפו רק בפברואר 2009 ואינו רלוונטי למרבית תקופת העסקתו של התובע בנתבעת. דיון והכרעה: 21. תחילה נדרש לשאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע. 22. הוראת סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובעת כי החוק לא יחול על מי שעובד בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי (ס"ק 5) וכן מי שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם (ס"ק 6). משהנתבעת אינה חולקת על כי אין תפקידו של התובע תפקיד הנהלה או תפקיד המצריך מידה מיוחדת של אמון אישי (בשימנו בצד טענותיה לפיה ישנה התלכדות בין מי שנהנה מאמון אישי ובין מי שקיים קושי בפיקוח על שעות עבודתו), נמקד ניתוחנו בשאלת הפיקוח. 23. התשובה על השאלה אם בעניינו של עובד ספציפי חל חריג הפיקוח אם לאו תהא תמיד תלויה בנסיבות ובעובדות, עת הקובע הוא אם תנאי העבודה ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פקוח על שעות העבודה. די שאפשרי פיקוח, אף אם לא הופעל, על מנת שהעובד לא יוחרג מתחולת החוק (דב"ע (ארצי) לו/ 3-37 רוחמה סילברמן - ה' פסקלוביץ בע"מ, לא פורסם (1976), להלן: "עניין סילברמן") 24. מחד, כבר נקבע בפסיקה כי עבודה מחוץ לחצרים של מפעל, כשלעצמה, אינה בדרך כלל עבודה שבה נשללת ממעביד כל אפשרות פיקוח על שעות עבודתו של העובד (ע"ע (ארצי) טפקו-ייצור מערכות בקרה אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - מנחם טל, פד"ע לה 703), אף כי הינה גורם שיש להביאו בחשבון. 25. מנגד, על עובד שקובע לעצמו את שעות העבודה מבלי שלמעבידו תהא כל שליטה על כך, על עובד שמפתחות המפעל בידיו או ש"המפתח" לשעות עבודתו בידיו - ספק אם אפשר לאמר שמעבידו "מעבידו אותן השעות" וספק אם אפשר לאמר כי למעביד אפשרות פיקוח, במסגרת תנאי העבודה ונסיבותיה (עניין סילברמן). 26. בנסיבות העניין שבפנינו באנו לכלל מסקנה כי על התובע חל חוק שעות עבודה ומנוחה, ונסביר. א. אכן, מן הראיות שבפנינו עלה כי התובע נהנה משיקול דעת רחב יחסית בכל הנוגע לתיאום מועדי ההתקנות אצל לקוחות הנתבעת. עם זאת, אין הדבר שולל את יכולת הפיקוח של המעביד. ב. מר פרידמן העיד כי הוא או עובדת אחרת ששמה סלומה היו מעבירים את הזמנות העבודה של הלקוחות אל התובע, לתיאום התקנה (עמ' 12 לפרו', ש' 16 -17) במכתב חברת זוקו לנתבעת (נספח לא' לתצהיר התובע) מציינת חברת זוקו: "אבקש עזרתכם לאפשר לי לקבוע עם עופר מיבמ... ניסיתי לקבוע עם עופר והבנתי ממנו שהוא מקבל הוראות וסידרי עדיפויות ממנהלי יבמ". העולה מן האמור הוא ראשית, כי לנתבעת יכולת פיקוח ויכולת לומר את "המילה האחרונה" בעניינו של התובע. ושנית, כי אמנם עשתה זאת, אף אם לשיטתה הדבר נעשה רק במקרים ספורדיים או חריגים ואף אם על דרך הכלל, מר פרידמן לא ידע אצל מי מהלקוחות עתיד התובע להימצא ומתי. ודוק: עצם קיומו של פיקוח (גם אם ספורדי כמו בנסיבות דנן) הוא שמעיד על אפשרות הפיקוח (עניין סילברמן). ג. הנתבעת סבורה כי יש להדגיש את אפשרות הפיקוח על שעות העבודה, להבדיל מן העבודה עצמה ומדגישה כי נעדרה האפשרות לפקח על הפסקות שהתובע לוקח וכיו"ב. טענה זו אינה מעלה או מורידה בענייננו, שעה שברור הוא כי מרגע שהחל התובע בביצוע התקנה אצל לקוחותיו, הרי שנוכחותו נדרשה לאורך כל ההתקנה, פן תתרחש תקלה, וכפי שהסביר התובע "...אני חייב להיות אחראי ולפקח שלא ימחקו נתונים חשובים של הלקוח. אני נמצא פיזית שם, שותה ואוכל תוך כדי מלבד לצאת לשירותים" (עמ' 6 לפרו', ש' 3 - 4). ד. עוד נציין כי בנתבעת הונהגו שלוש מערכות דיווח: מערכת חילן, אשר על אף שיכולה היתה לשמש לפיקוח שעתי, שימשה רק למעקב אחר ימי חופשה ומחלה (ר' דיווחי הנוכחות שבין מרס 2008 ליולי 2009, נספח נ/3 לתצהירי הנתבעת); מערכת לדיווח שעות ללקוחות לצורך חיוב פרויקטים, אשר לטענת הנתבעת נועדה לתעד שעות עבודה בעבור הלקוחות הבודדים שחוייבו על פי שעות ולא לפי מחיר לפרוייקט, מה גם שהמערכת קלטה את כמות שעות העבודה ולא תיעדה את שעות העבודה עצמן; וכן מערכת 'ריטיין', שנועדה לעקוב אחר כמות שעות העבודה שהוקדשה על ידי כלל הטכנאים לצורך ניתוח ביצועיה, אמינותה ועלותה הכוללת של כל מערכת. לטענת הנתבעת הדיווח במערכת זו היה מצטבר בנוגע למכלול הפרויקט אצל כל לקוח. התובע אישר בחקירתו הנגדית את האמור (עמ' 5 לפרו', ש' 5 -11). מכל אלה עולה כי הנתבעת לא פיקחה בפועל על שעות העבודה של כל עובד ועובד, אולם עולה כי לרשותה עמדו המערכות לשם כך, וכן יכולה היתה לבצע הצלבת נתונים מתוך מערכות אלו על מנת לנתח את שעות נוכחות התובע. מר פרידמן העיד כי מערכת ריטיין איפשרה לו שליטה על פעילות שוטפת של טכנאי התוכנה אשר הקפידו על הזנת נתונים למערכת (עמ' 13 לפרו', ש' 4 - 5). העובדה כי התובע לא הקפיד תמיד להזין את הנתונים אין לה קשר לעצם יכולת הפיקוח. לכ היותר מדובר בבעיה ניהולית של מנהליו, אשר לא הקפידו להורות לו לעשות כן, או בבעיית משמעת ספציפית של התובע. ה. הצדדים אינם חלוקים על כך שהחל מיום 1.6.2009 חלה חובת דיווח על שעות העבודה בפועל במערכת הנוכחות (חילן). אכן, כטענת הנתבעת, התובע היה כבר בתקופת הודעה מוקדמת לפני פיטורים בשלב זה, אולם הדבר מעיד כאלף עדים על קיומה של אפשרות פיקוח הלכה למעשה. ו. לבסוף נציין כי מר פרידמן עצמו העיד כי החליט לנסות ולהגביר את הפיקוח על התובע ודרש ממנו דיווחים טלפונים ובדואר אלקטרוני באשר לשעות עבודתו. הנתבעת טוענת כי פיקוח זה התברר כלא אפקטיבי, ומסמכי הדיווח שצורפו העידו על כך, שכן דובר על מסמכים בהם לרוב ציין התובע את לוח הזמנים העתידי שלו. אך לטעמנו, הדבר מעיד על אי הצלחתו של מר פרידמן בביצוע פיקוח אפקטיבי ולא בהיעדר יכולת לפקח. אף הטענה כי מדובר בדיווחים התלויים ביושרו של התובע אינה מקובלת עלינו. כל שנדרשה הנתבעת על מנת לבחון דיווחיו של התובע היה להרים את אפרכסת הטלפון ולחייג אל לקוחותיה כדי לבחון באילו שעות עבד העובד מטעמה. מר פרידמן ציין בחקירתו הנגדית מפורשות כי בעבודות לילה השתדלה הנתבעת להקפיד כי טכנאי מטעמה לא יעבוד לבד וביקשה שנציג של הלקוח ישהה עמו. אכן, לפי עדותו הדבר לא תמיד התממש אולם עולה כי אלו הם מקרים חריגים המעידים על הכלל ולא להיפך. על כן ניתן היה לפקח על דיווחיו של התובע. ז. הנתבעת טוענת כי לנוכח הגמישות המרובה ממנה נהנה התובע בקביעת לוח הזמנים אין מקום להחיל עליו את חוק שעות עבודה ומנוחה. אנו סבורים כי דין טענה זו להידחות. אף אם התובע נהנה ממידה של גמישות בקביעת לוח ההתקנות, הרי שגמישות זו היתה כפופה ללוחות הזמנים של לקוחות הנתבעת וכפי שהעידה בפנינו הגב' ציון :"ישנם מצבים שלמיטב ידיעתי ההתקנה דורשת עבודה (בשעה - מ.ש.) שבה אין פעילות אצל הלקוח. זה יכול להיות בימי מנוחה שבועית, חגים וגם בלילה" (עמ' 14 לפרו', ש' 26 - 27). די לנו בכך. מה גם שממכתבה של הגב' יפה שצוטט לעיל (נספח יג' לתצהיר התובע), עולה כי התובע התקבל מראש לעבודה שעיקרה עבודת לילות ושעות נוספות כך שאין לגלגל לפתחו את קביעת ההתקנות במועדים אלו. ט. מכל האמור, עולה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים. 27. עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו, תחול בעניינו גם הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, הקובעת כי מקום שהוסכם על שכר שהוא כולל גמול עבודה בשעות נוספות יראו את השכר כשכר רגיל. חוק שעות עבודה ומנוחה חל לגביו, תחול בעניינו גם הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, הקובעת כי מקום שהוסכם על שכר שהוא כולל גמול עבודה בשעות נוספות יראו את השכר כשכר רגיל. אכן, בחוזה בין הצדדים נקבע שכר כולל, ומשהצדדים המשיכו לפעול על פי האמור בחוזה העבודה גם לאחר פקיעתו, השתכלל החוזה לכדי חוזה בלתי קצוב מכוח התנהגותם. עם זאת, סעיפי החוזה הנוגעים לשכר כולל אינם מעלים או מורידים, משעסקינן בחוק קוגנטי, הקובע כי בנסיבות שלפנינו, יש לראות בשכר הכולל עליו סוכם כשכר רגיל. לפיכך, אם אמנם תוכח עבודתו של התובע בשעות נוספות - הרי שדין הגמול בעד אותן שעות להיגזר משכרו הכולל. 28. כלל נקוט על ידי בתי הדין לעבודה הינו כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל. עם זאת, מגמת הפסיקה הינה להגמיש את נטל הראיה בהוכחת התביעה לגמול שעות נוספות כך ששוב לא נדרשת מהעובד הוכחה מדויקת של השעות הנוספות ודי בכך כי יוכיח מתכונת עבודה בכללותה (ר' ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, לא פורסם, (2008) להלן: "עניין ימית"). 29. כמו כן, בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, יכול ויועבר נטל ההוכחה בתביעת גמול שעות נוספות למעסיק. (עניין ימית). די "בדבר מה" ראייתי לגבי מכסת השעות הנוספות כדי להעביר את הנטל לסתירת "דבר מה" זה על המעסיק (ע"ע (ארצי) 280/08 אושר זגורי - חברת השמירה בע"מ, לא פורסם (2010), להלן: "עניין זגורי"). 30. בעניננו, התובע טוען כי עבד במתכונת עבודה אשר במסגרתה הועסק כ-40 שעות נוספות וכן ביום המנוחה השבועי. לטעמנו, דין תביעתו זו להידחות. להלן נבאר עמדתנו. א. מתכונת העבודה הנטענת על ידי התובע הובאה בסעיף 6 לתצהירו, שם ציין כדלקמן: "א. ...במהלך עבודתי התרבו העבודות אשר הוטלו עלי בסופי שבוע שכן הדבר היה מאד נוח ללקוחות הנתבעת וכך הפכתי לעובד אשר הועסק ע"י הנתבעת בסופי שבוע לעיתים 12 שעות ויותר... ב. אני נהגתי לעבוד כך 6 פעמים לפחות ברבעון ואף יותר ובממוצע 40 שעות שבת או חג או לילה לחודש...". (ההדגשה הוספה - מ.ש.) ב. אין חולק כי התובע לא הוכיח כל שעה ושעה נוספות להן הוא זכאי, על פי כללי הפסיקה. כמו כן, שעות עבודתו המשתנות (ועל כך אין מחלוקת), מורות לנו כי התובע לא עבד במתכונת קבועה חרף טענתו בכתב התביעה. ג. עולה כי רק אם נהפוך את נטל ההוכחה לעניין השעות הנוספות נוכל לקבוע כי התובע אמנם זכאי לגמול בגין שעות נוספות. לכאורה, לנוכח הפרת החובות הרישומיות של הנתבעת, אשר לא קיימה מעקב נוכחות שעתי על עבודת התובע, יכולים היינו להפוך את הנטל בהינתן "דבר מה" ראייתי נוסף (עניין זגורי) בדבר עבודה בשעות נוספות. ד. "דבר מה" נוסף כאמור לא מצאנו כי הוכח בפנינו. אמנם בין היתר, צורפו לאסופת המסמכים העצומה שהגיש התובע במסגרת תצהירו גם מסמכים המעידים לכאורה על עבודה בשעות נוספות (ר' למשל נספח יט' לתצהיר התובע, ממנו עולה כי אחת מההתקנות שביצע ארכה כ-12 שעות). אך דיווח זה, כמו יתר הראיות המצביעות על קיומה של עבודה בשעות נוספות, נסמכים על דיווחיו של התובע ועומדים בצילה הכבד של עדותו אשר אינה מהימנה עלינו. התובע ציין בתצהירו כי הוא מצרף אליו את "סיכום התקנה חברת IBM מ- 9/5/09 המאשר כי עבדתי ממוצאי שבת 20:00 ועד יום א' 11:00 בבוקר" (נספח כו'). כאמור, על המסמך צויין ברחל בתך הקטנה כי התובע עבד ממוצאי שבת בשעה 20:00 בערב ועד ליום א' בשעה 11:00, קרי כ-15 שעות. אך משהוגש במהלך הדיון בפנינו מסמך המקור שנתן התובע לנתבעת לאחר ההתקנה, התברר כי את שעות העבודה הנקובות על גבי המסמך הוסיף התובע בדיעבד בכתב ידו על גבי הטופס ולטענתו עשה זאת לקראת הגשת התביעה (עמ' 7 לפרו', ש' 4 - 6). מר פרידמן העיד כי בטפסים אלה "נרשם תאריך אך לא מצויה שעת התחלה ההתקנה ולא סיומה" (כך במקור, עמ' 12 לפרו, ש' 26 - 27). עולה כי התובע הציג בפנינו מסמך אשר לכאורה מאשר את טענותיו, אך מדובר במסמך מפוברק שהכין בעצמו לקראת הגשת התביעה שבפנינו. הדבר עולה כדי הטעיה של ממש ומקשה עלינו ליתן אמון במכלול מסמכיו של התובע, במכלול דיווחיו, או בעדותו האחרת כי "יש בידי מסמך שעבדתי 12 שעות ברציפות והלקוח מאשר זאת בחתימתו" (עמ' 5 לפרו', ש' 32 - 33). ה. משדחינו בחוסר אמון מוחלט את דיווחיו של התובע באשר לשעות עבודתו, לא נותר בידינו דבר אשר יש בו כדי להטיל על כתפי הנתבעת את הנטל להוכיח כי התובע לא הועסק בשעות נוספות. ו. האמור לעיל נכון בפרט לתקופה שקדמה לכניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקפו (עד ליום 1.2.2009). אלא שלאחר כניסת התיקון לתוקף פועל לכאורה הכלל בדבר הפיכת נטל הראיה בהתאם לסעיף 26ב לחוק. על כך נעיר שני אלה: ראשית, כי משהתובע הציג ראיות שיש בהן, בלשון המעטה, הטעיה, וגרסתו הופרכה, שוכנענו כי אף שהעובד הוא שהציג את הראיות, הורם הנטל שהיה מוטל על כתפי המעביד להראות כי העובד לא עבד בשעות נוספות. שנית, אנו סבורים כי שעה שהעובד נטל על שכמו את נטל הראיה, ובחר להביא ראיותיו, במסגרתן הגיש שלא בתום לב מסמך מפוברק, כמסמך אותנטי שיש בו לכאורה כדי להוכיח את שעות עבודתו, ראוי הוא כי הנטל ישוב לכתפי העובד וזאת הן בשל חוסר האמון כלפי גרסתו כולה, הצורך להרתיע תובעים משימוש בראיות נפסדות, ובשל הנזק הראייתי שהתנהגות זו גורמת לנתבעת. ז. עוד נעיר כי לא יכולנו להסתייע בתחשיביו של התובע, שעה שכרך בכפיפה אחת הן שעות עבודת לילה (שבגינן אין גמול עבודה בשעות נוספות אלא לאחר השעה השביעית), הן שעות עבודה ביום המנוחה השבועית והן שעות נוספות "רגילות". התובע לא סיפק כל תחשיב, אומדן או אף הערכה כללית המפרידה בין שעות שונות אלה או מבהירה את תחשיבו. ייתכן כי היעדר ההפרדה נבע מסברתו של התובע כי לפי נהלי העבודה בנתבעת שהציג (נספחי ב'-ד' לתצהירו) יש לשלם לו 200% בגין כל אחת משעות אלו, אולם קריאה מדוקדקת בנהלים מעלה ראשית, כי על פי הנהלים לא שולם תעריף אחיד של 200% בגין שעות אלה. שנית, לא ברור כלל כי נהלים אלה חלים על התובע, אשר כזכור התקבל מראש כעובד לילה, ושעות עבודת הלילה אצלו כלל לא היו חריגות. מכל מקום, די באי קבלת תחשיביו של התובע על מנת לדחות את התביעה לגמול שעות נוספות. 31. מכל האמור, נדחית התביעה לגמול שעות נוספות. פיטורים שלא כדין: טענות הצדדים: 32. טענות התובע לעניין השימוע שנערך לו הינן כי השימוע נערך מן הפה ולחוץ בחוסר תום לב ושלא כדין. התובע טען כך בשל העובדה כי זומן רק יממה קודם לכן לשימוע וכן בשל תוכנו ותוכן השיחה המקדימה, אשר אינם משקפים את שאירע בפועל. 33. הנתבעת טענה כי הן בשיחה המקדימה והן בשימוע גופו הוצגו לתובע מלוא הנימוקים לפיטוריו, והדבר משתקף מסיכום ישיבת השימוע. נטען כי השימוע נערך באופן כן ואמיתי ונשקלו פיטוריו של התובע למול פיטוריו של טכנאי אחר ובסופו של דבר הוכרע על פיטוריו התובע בשל מנעד מצומצם של תחומי מומחיות. 34. לאחר עיון במכלול הראיות שבפנינו באנו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להראות כי אמנם פוטר שלא כדין ונסביר. 35. לעניין מועד הזימון של התובע לשיחת השימוע נאמר כי אכן, התובע זומן לשימוע רק יממה לפני ביצוע השימוע. כמו כן, מעדות הגב' ציון עולה כי "...הנוהל קובע לפחות יומיים בין הזימון לשימוע תלוי בנסיבות..." (עמ' 15 לפרו', ש' 15). עם זאת, ממכלול הנסיבות שבפנינו עולה כי לא קופחה איזו מזכויותיו של התובע. התובע אינו טוען - ובפרט לא טען כך בשום שלב עובר להגשת תביעתו - כי לא ניתן בידיו די זמן להתכונן לשימוע. אף מישיבת סיכום השימוע עולה כי התובע העלה מלוא טענותיו בפני הממונים ולא מחה על מועד זימונו לדיון. ודוק: טענותיו של התובע כנגד הליך השימוע הועלו כבר ימים ספורים לאחר קיום ישיבת השימוע, אך בטענותיו אלה לא העלה התובע כל תלונה לעניין מועד הזימון (ר' מכתב התובע מיום 15.5.2009, נספח יח' לתצהיר התובע). בנסיבות העניין, לא מצאנו כי מתן יממה של הכנה בלבד הינו אקט העולה כדי פיטורים שלא כדין או כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין בהליך השימוע. 36. אשר לתוכן השימוע, הרי שאף כאן לא שוכנענו כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. טענתו של התובע בעניין תוכנן השימוע הינה אמנם עקבית למן מכתבו מיום 15.5.2009, אך נראה כי מקורה בחוסר הבנה של הנאמר בהליך השימוע. במכתב הנ"ל כתב התובע לעורכי השימוע ולגב' ציון כי "יש אי התאמות בין הדברים שנאמרו בשיחה לבין מה שנכתב בפועל...". בהמשך, כתב התובע לגב' ציון ביום 17.5.2009 (נספח כ' לתצהיר התובע) כי בשיחת השימוע לא הפסיקו הממונים לתאר את יכולותיו המקצועיות הגבוהות "ולציין שוב ושוב שהסיבה היחידה היא הירידה בנפח העבודה בלבד ולא חלילה סיבה מקצועית". מנגד, ממשיך וכותב התובע כי "חזרתם ואמרת שוב ושוב על מנת להמתיק את רוע הגזירה שהסיבה היחידה הינה שאין מספיק עבודה בתחום שבו אני מצטיין!" (ההדגשה שלי - מ.ש.) העולה מן האמור הינו כי אותה אי-התאמה לה טוען התובע הינה אי-הבנת הנאמר לו ותו לא. התובע טוען כי שמע מחמאות על עבודתו ועל כן הוא מתקשה לקבל את הטענה כי פוטר בשל כישורים שאינם מספקים ושאינם נדרשים. אך מחמאות לחוד ומציאות לחוד - אין חולק כי התובע היה מקצועי בתחומו. אולם הבעיה הינה כי היה מקצועי רק בתחומו ולא השכיל להצטייד במגוון של כישורים אשר יסייעו בידיו בעבודתו. זו בדיוק הסיבה לפיטוריו כפי שהוצגה על ידי הנתבעת במכתב הפיטורים - וזו הסיבה שבגינה לא פוטר העובד הנוסף אשר זומן לשיחת שימוע, שכן הלה התאפיין במגוון כישורים רחב יותר. סיבת פיטורים זו מתיישבת עם גירסת התובע כי קיבל מחמאות במהלך שיחת השימוע על עבודתו בתחום שבו הוא מצטיין ואינה סותרת אותה. רוצה לומר, אין כל סתירה בין גירסאות הצדדים. התובע אכן קיבל מחמאות על עבודתו בתחומו מחד, אך נבחר להיות מפוטר בפיטורי צמצום מאידך בשל היעדר כישורים במנעד רחב של תחומים. ואין הדבר מעיד על היעדר כישוריו בתחום בו עסק. 37. לכל אלה נוסיף כי גם מן העדויות האחרות עולה שלתובע היה ברור כי הנימוק לפיטוריו הינו נימוק של צמצומים. כך, במכתבו לעיתון העובדים הפנימי ביום 7.7.2009 (נספח נ/13 לתצהירי הנתבעת) כותב התובע ביחס לפיטוריו: "... פוטרתי מיבמ עקב צמצומים ...קיבלתי את הדין כי הבנתי שבמצב הכלכלי הנוכחי אין ברירה!" כמו כן, ביום 2.7.2009 שלח התובע למחלקת השכר של החברה הודעת דוא"ל במסגרתה ביקש הלוואה חריגה, וציין כי "...מה עוד שאני מסיים יפה ומפוטר על רקע של צמצומים...". 38. מצאנו, איפוא, לדחות גם טענתו של התובע לפיטורים שלא כדין - ומכאן את הסעד הנתבע לפיצוי לא ממוני בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, שנגרמו לו לטענתו עקב כך. 39. במהלך הכנת פסקת הדין, הלכה לעולמה נציגת הציבור, ד"ר לילי ניר ז"ל שהיתה חברה במותב, ופסק הדין ניתן ע"י שני חברי המותב הנותרים, לאחר קבלת הסכמת הצדדים לכך. סוף דבר: 40. דין תביעתו של התובע להידחות על מכלול רכיביה. 41. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. שעות עבודה ומנוחה