הנאשם הודה, אך לא הורשע, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב אישום זה ובכתב האישום המצורף. עניינם של כתבי האישום הוא בעבירות של איסור מכירת משקה משכר לקטין, עבירה לפי סעיף 193א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") והחזקה כלים להכנת סם, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), תשל"ג-1973. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי ביום 31.12.09 סמוך לשעה 23:40 , מכר הנאשם בעסק שבבעלותו בקבוק וודקה לקטין שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים. הנאשם הודה וצירף כתב אישום נוסף אשר עניינו עבירה של החזקה כלים להכנת סם, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), תשל"ג-1973. הנאשם החזיק ביום 5.11.2009 בפיצוצייה שבבעלותו, מתחת לדלפק 22 מבחנות המשמשות לצריכת סמים. טיעונים לעונש מטעם התביעה: התביעה ציינה כי לנאשם אין הרשעות קודמות. התביעה עתרה להרשעת הנאשם וטענה כי אין בהרשעתו כדי לגרום לפגיעה ממשית בשיקומו, זאת בהתאם למבחני תמר כתב. התביעה עתרה להטלת מאסר על תנאי, קנס הולם ופסילת רישיון נהיגה. טיעונים לעונש מטעם ההגנה: הסנגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו הצעיר והיותו חסר עבר פלילי. הנאשם מנהל את עסקו, חנות לממכר משקאות ומזון- "פיצוציה", מזה שנים רבות והוא מהווה משענת כלכלית למשפחתו והוריו. הנאשם אינו בעל דפוס התנהגות עברייני. הסנגור ביקש כי לאור מצבו הכלכלי של הנאשם יש להסתפק בקנס מינורי, פסילה על תנאי או לחילופין סיווג פסילה של רישיון הנהיגה ולאפשר נהיגה על קטנוע. דברי הנאשם: הנאשם הביע חרטה על המקרה והתחייב לא לשוב ולבצע עבירות דומות. דיון: הנאשם הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום זה ובתיק המצורף, אך עתר לאי הרשעתו. לדעת הסנגור הרשעת הנאשם יש בה כדי להרוס את עתידו המקצועי בשל החשש כי לא יינתן לו רישיון להמשך מכירת אלכוהול בעסקו. הכלל הוא, כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו, אי ההרשעה היא החריג לכלל. אחת ממטרות הענישה היא הרתעה. הרתעת היחיד והרתעת הרבים. סיום הליך משפטי ללא הרשעה הוא בבחינת חריג, אשר אין בו כדי למלא באופן מלא את אינטרס ההרתעה. בית המשפט לא ישתמש בסמכות יוצאת דופן זו, אלא בנסיבות נדירות ביותר, כאשר יש בעצם ההרשעה משום תגובה חריפה באורח קיצוני למעשה העבירה מחד גיסא, ובנסיבות העניין אין מקום לענישה אלא להעמדה במבחן. (ראה, י. קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" ,חלק ב' (א) 938) . בהתאם לפסיקה הימנעות מהרשעה או ביטול הרשעה יעשו בהצטבר שני גורמים וזאת כדבריה של כב' השופטת דורנר בע.פ. 2083/96, תמר כתב נ' מ"י ,פ"ד נב(3) 337 (להלן- הלכת תמר כתב): "הימנעות מהרשעה אפשרית איפא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים". בהלכת "תמר כתב" דלעיל, ציין כב' השופט ש' לוין קווים מנחים לבחינת שאלת הרשעה או אי הרשעה של נאשמים: "השאלה אימתי ובאלו נסיבות רשאי בית המשפט לחייב נאשם בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה אינה יכולה להיות מוכרעת לפי שיקולים הרמטיים. עם זאת רשאי בית המשפט לקבוע קווים מנחים ,((Guide lines שבלי להיות ממצים, יש בהם כדי להדריך את בתי המשפט בענין זה. שיקולים אלה הם שיקולים של שיקום מחד ושיקולים של אינטרס הציבור מאידך. הזמנו את גב' פלאי, ראש שירות המבחן לטעון לפנינו; גב' פלאי הציגה לפנינו את שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום: א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם? ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה". בבוא בית המשפט להחליט אם להרשיע נאשם או לאו, עליו להתחשב בנסיבות המעשה ונסיבות העושה. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם אשר פורטו בתסקירי שירות המבחן. הנאשם כבן 32 שנים. בתסקיר הראשון, שירות המבחן התרשם כי הנאשם הביע נכונות להשתלב בטיפול והמליץ שלא למצות הדין עמו. שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן ושל"צ . הנאשם הביע בפני שירות המבחן, חשש כי רישיון מכירת משקאות אלכוהול יילקח ממנו והתחייב להביא אישור על כך. בית המשפט אפשר הגשת תסקיר משלים. שירות המבחן ציין בתסקיר המשלים, מיום 27.6.11, כי הנאשם לא עשה את שנדרש, שירות המבחן ציין את הקושי שהוא רואה במכירת משקה אלכוהול לקטין . בתסקיר המשלים שירות המבחן חזר בו מההמלצה הטיפולית מאחר והנאשם לא יצר קשר עמם ומצא כי הנאשם אינו פנוי לקשר טיפולי. שירות המבחן התרשם, כי קיים פער בין הצהרותיו המילוליות לבין תפקודו והתנהלותו בפועל של הנאשם, ועל כן נמנע ממתן המלצה טיפולית לרבות אי הרשעתו. לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה, אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם, לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות מיוחדות המחייבות את אי הרשעת הנאשם. מכירת אלכוהול לקטין היא עבירה חמורה שבגינה נדרשת תגובה עונשית הולמת בדמות הרשעה ועונשים הולמים, שיש בהם כדי להרתיע את הרבים. במקרה שבפני אין המדובר באירוע חד פעמי. החזקת הכלים לשימוש בסם בעסקו של הנאשם, יחד עם מכירת המשקה האסור לקטין, הם היוצרים את החומרה המיוחדת של מספר עבירות שהן לא בבחינת כשלון חד פעמי. התנהלותו של הנאשם מול שרות המבחן, והעובדה כי שרות המבחן חזר בו מהמלצה טיפולית, יש בה משום משקל רב בהחלטתי, בסופו של יום, להרשיע את הנאשם. נתתי דעתי להסבריו המלומדים של הסנגור, אולם אין הם באים במקום מעשיו של הנאשם. בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם, דחה את הדיון כדי לאפשר לנאשם לשוב ולהתייצב בפני שרות המבחן, אולם דחייה זו לא נוצלה באופן ראוי. לא אפרט את שנאמר בתסקיר. המלצת שרות המבחן היא מנומקת ובעלת משקל רב. טענתו של הנאשם כי באם יורשע יישלל רישיון עסקו לא נתמכה במסמכים. איסור מכירת אלכוהול אין משמעותו כי הנאשם לא יוכל להמשיך ולמכור מוצרים אחרים בחנותו. מי שניתן לו רישיון לממכר אלכוהול, חייב במידה רבה של זהירות, כדי למנוע סכנות רבות לציבור, באם ימכור אלכוהול לקטינים. מכירת אלכוהול לקטין והחזקת כלים לשימוש בסמים הם מעשים המחייבים ענישה מחמירה כדי להרתיע את הרבים. נתתי דעתי לעובדה כי עסקו של הנאשם היה סגור בצו מנהלי במשך 30 יום. נוכח האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של: איסור מכירת משקה משכר לקטין, עבירה לפי סעיף 193א(ב) לחוק העונשין החזקה כלים להכנת סם, עבירה לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש), תשל"ג-1973. לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני הנאשם, ובהתחשב בנסיבות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים, והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום, לא יעבור ויורשע על העבירות בהן הורשע ו/או כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים ו/או נהיגה בזמן פסילה. ב. אני פוסל את הנאשם מלנהוג ברכב מנועי ו/או להחזיק ברישיון נהיגה למשך חודש. אני מורה על סיווג הפסילה, בכך שיתאפשר לנאשם לנהוג בקטנוע בלבד. הסברתי לנאשם כי עליו לנקוט בפרוצדורה המתאימה לצורך הסדרת ענין הפסילה. מניין הפסילה יחל מרגע הסדרת הענין הפרוצדוראלי. ג. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ₪, או מאסר של 50 יום תחתיו שיישא הנאשם בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם ב - 5 שיעורים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון תוך 60 יום. אי תשלום אחד השיעורים, יביא לפרעון יתרת השיעורים באופן מיידי. קטיניםמשקאות משכרים / אלכוהול