רקע כללי וכתב אישום הנאשמת, X X, נשכרה באפריל 2005 כמטפלת לתינוקת ועבדה בבית המשפחה בהרצליה עד לפיטוריה בדצמבר אותה שנה. היא מואשמת בעבירות של התעללות בחסר ישע ע"י אחראי לפי סעיף 386ג ותקיפה של קטין ע"י אחראי לפי סעיף 379+382(ב)(2) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן החוק). חשדם של ההורים, שהטיפול בבתם הפעוטה אינו כשורה, התעורר מספר שבועות לפני פיטורי המטפלת, ועקב כך התקינו מצלמות מעקב בדירה שתיעדו את הנעשה בדירה במשך שלושה שבועות- מ- 18.11.05 ועד 6.12.05 (להלן תקופת הצילומים או המעקב). ביום האחרון של המעקב, צפה האב ממשרדו בצילומים מהדירה וראה את הנאשמת סוטרת לתינוקת. בו ביום פנה למשטרה והודיע לנאשמת על פיטוריה. עד לאותו תאריך, צפו ההורים (להלן גם המתלוננים) בצילומים באופן אקראי, וכדבריהם, לא גילו בקטעים שראו התנהגות חריגה מצד הנאשמת כלפי התינוקת, למעט העובדה שלא שיברה איתה מספיק והמתלוננת ביקשה ממנה להקפיד לעשות זאת. לטענת ההורים והתביעה, צפייה בכל צילומי המעקב- למעלה ממאה שעות צילום- מגלה סידרה של מעשים כמפורט בכתב האישום ובהתייחסות ההורים בעדותם לקטעים אליהם הופנו ע"י התביעה וההגנה. לימים, בעת מסירת עדותה בביהמ"ש במרץ 2007, תיזכר הנאשמת שבתקופת הצילום חלתה, חשה ברע ולכן לא התהלכה עם התינוקת כפי שנהגה בימים רגילים. כמו כן תסכים עם דברי התובעת כי בסיטואציות שונות הנראות בצילומים, לא טיפלה בילדה כראוי. כתב האישום מתבסס ברובו על צילומי המעקב, שאינם מוכחשים ע"י ההגנה. המחלוקת העיקרית במשפט היא סביב המשמעות שניתנת ע"י התביעה לקטעים אליהם היא מפנה, ולנפקות המשפטית של מעשיה ו/או מחדליה של הנאשמת, כפי שיבואר בהמשך. ואלה עיקרי עובדות כתב האישום: א. כללי: הנאשמת תקפה בהזדמנויות רבות את הילדה ל' בכך שדחפה אותה, תפסה אותה בחוזקה, הניפה אותה באוויר, האכילה אותה בכוח, סטרה לה והכתה אותה. וכן התעללה בה בכך שלא התייחסה אליה, לא דיברה עמה, התעלמה ממנה למרות בכייה הממושך לאורך שעות, והשאירה אותה בחדרה כשהיא עצמה לא נמצאת עמה ולעתים אף ישנה. עד כאן החלק הכללי ולהלן האירועים הספציפיים שלדעת התביעה מהווים את העבירות המיוחסות: ב. ביום 23.11.05, בעת של' שיחקה על משטח פעילות שהונח על רצפת הסלון (להלן המשטח), תפסה אותה הנאשמת בחוזקה בזרועה וכך העבירה אותה על פני המשטח, ואח"כ דחפה אותה מספר פעמים, השכיבה אותה בכוח על המשטח וכשהילדה זחלה וירדה ממנו, שוב תפסה בזרועה, הניפה והטיחה אותה בכסא. 1. באותו יום, האכילה את ל' בכוח מבקבוק, התינוקת הגיבה בבכי אך הנאשמת התעלמה מכך. 2. ביום 30.11.05, הכניסה את הילדה בכוח לחדר שלה, השכיבה אותה על שידה- משטח החתלה, ובזמן שחיתלה אותה הכתה אותה על היד והרגל ובהמשך, משלא חדלה התינוקת להתנועע, הניחה על פניה חיתול. התינוקת הסירה אותו אך הנאשמת חזרה וכיסתה לה את הפנים בחיתול. 3. באחד מימי נובמבר 2005, שכנה בבניין, עדת התביעה רונית, שמעה בכי ממושך והיסטרי של התינוקת, דפקה בדלת, לא נענתה ונכנסה לדירה ללא הזמנה. היא ראתה את ל' בוכה על הרצפה ואת הנאשמת יושבת ואוכלת תוך התעלמות מהתינוקת. 4. ביום 6.12.05 בעת של' שיחקה ללא השגחה בחדרה, נכנסה הנאשמת ותקפה אותה בכך "שסטרה לתינוקת על פניה, נתנה לה מכה בכתף והכתה אותה עם טיטול על פניה...אספה את הטיטולים לשק ויצאה מן החדר"- ראה סעיף 6 לעובדות. 5. ועוד נטען, שבמספר הזדמנויות השאירה את ל' לבדה בחדרה כשחלון החדר פתוח ובסמוך לו ניצב כסא נדנדה. תגובת הנאשמת לכתב האישום הנאשמת כופרת בעבירות המיוחסות לה. היא מודה אמנם בתקיפה המתוארת בסעיף 6 הנ"ל, ובסיכומי ההגנה ישנה הודאה חלקית גם באירוע מיום 30.11 המתואר לעיל, אך טוענת שאין במעשיה עבירה, ולחילופין מבקשת ההגנה לזכותה מהתקיפה על יסוד הגנת "זוטי דברים" - ראה עמ' 1 לפרוטוקול. ב"כ הנאשמת הסכים כבר בשלב ההקראה להגשת התקליטור ת/5 (להלן התקליטור), המהווה אוסף קטעים שנבחרו ע"י התביעה מתוך התיעוד הממוחשב של תקופת הצילומים, אך טען כי הקטעים בתקליטור, אינם משקפים את האמור בכתב האישום. ההגנה מצידה הגישה שתי רשימת קטעים בהם ביקשה מביהמ"ש לצפות ואשר, לדעתה, מאזנים את התמונה בכללותה ומוכיחים שלא היתה התעללות בתינוקת מצד הנאשמת. ראיות התביעה עדות ההורים - כללי א. ל' היא בתם הבכורה של המתלוננים. האם חזרה לעבודה כ- 5 חודשים אחרי הלידה. המטפלת נבחרה ע"י בני הזוג מבין מועמדות שנענו למודעה שפרסמו. היא הציגה בפניהם המלצות והרשימה אותם בהשכלתה; בעלת תארים אקדמיים בבלשנות ומוסיקה. כמו כן, האם התרשמה שהיא מצליחה ליצור קשר טוב עם הילדה. המתלוננת הדגישה בפניה את הדברים החשובים להורים בטיפול: הענקת חום ואהבה לתינוקת, סדר יום קבוע וקידום התפתחותה ע"י קריאת סיפורים ועיסוק במוסיקה. לדברי המתלוננים, הם רצו שבתם תקבל תשומת לב אישית מרבית, ולכן העדיפו טיפול אישי של מטפלת על פני מעון לילדים. למרבה האכזבה התברר להם עת צפו בצילומי המעקב שהמציאות היתה שונה מהמצופה ומהמוסכם בהתקשרות עם הנאשמת, וכדברי האב: "המטפלת הזו נשכרה על ידינו כדי לתת לתינוקת שלי יחס מלב אל לב וטיפול קרוב...ומהצפייה בקלטות רואים שיש פער בלתי נתפס בין מה שהיא הציגה בפנינו על איך שהיא הולכת לטפל בילדה לבין איך שהיא טיפלה בפועל" עמ' 6 ש' 27- 30. 1. ההורים, שניהם עורכי דין העובדים שעות ארוכות, ובהתאם לכך הוסכם ששעות עבודתה של הנאשמת יהיו לדברי האב מ- 8.00 ועד 18.00, לדברי האם עד 19.00 ולדברי הנאשמת בחלק מהימים עד 18.00 ובאחרים עד 19.00. לטענתה, המתלוננים הרבו לאחר ואילצו אותה לעתים מזומנות להישאר עם התינוקת עד השעה 20.00, דבר שפגע בחייה האישיים וגרם לה לעייפות מתמדת. המתלוננים דוחים דבריה וטוענים כי רק לפעמים לא הגיעו האם או בת משפחה אחרת לשחררה בזמן ולעתים מזומנות אף לפני הזמן. בימים שאיחרו לחזור, הודיעו לה על כך מראש והיא הסכימה להישאר. דברי הנאשמת על האיחורים הקבועים של ההורים, שלטענתה לא חזרו הביתה לפני השעה 20.00, נסתרים מינה וביה בדברי אמה שהובאה כעדת הגנה בנקודה זו, ראה להלן. המתלוננת ציינה כי יחסיה עם הנאשמת היו בדרך כלל תקינים וחמים והיא השתדלה לתת לה הרגשה טובה ותשומת לב. שניהם טענו כי הנאשמת נהגה לאחר בבוקר ולעכבם לצאת לעבודה, אך בלית ברירה קיבלו זאת. 2. לדברי האם, לאחר מספר חודשים מאז הופקדה בתה בידי המטפלת, הבחינה בשינויים לרעה במצבה ובהתנהגותה: קשיים באכילה, ירידה במשקל וחוסר שמחת חיים. התינוקת לא צחקה, הפסיקה לדבר, הפכה אפטית ובכתה מאד בלילות. כמו כן ראתה חבלות על גופה של הבת: שטפי דם באזור העיניים, המצח ושריטות בגוף ולא קיבלה הסברים לסימנים אלה מהנאשמת. להתרשמותה, גם הנאשמת הפכה עצבנית וחסרת סבלנות ואף התפרצה כלפיה כשאיחרה לחזור מהעבודה. חשדה כלפי המטפלת התחזק לאחר ששמעה משכנתה רונית (עדת תביעה), על בכי מר ומממושך של התינוקת במשך השעות בהן היתה הילדה עם המטפלת. 3. המתלוננת שיתפה את בעלה בחששותיה ובני הזוג החליטו להתקין מצלמות מעקב נסתרות בדירה- בחדר של הילדה ובסלון. המצלמה בחדר הילדה היא מצלמת חיישן המופעלת ע"י תנועה בחדר- גם ע"י רוח הנושבת מהחלון. ואילו המצלמה השנייה פעלה ברצף מרגע הפעלתה. המתלונן נהג להפעיל את המערכת בצאתו מהבית בבוקר ולכבותה בערב. המערכת הותקנה ב- 18.11 ללא סאונד. בהמשך, ב- 22.11, הותקן גם מיקרופון. יש לציין כי את הסאונד ניתן לשמוע רק באמצעות מצלמה מס' 1 המופנית לסלון. יועד, כי ניתן אמנם לצפות במקביל בשתי המצלמות וכך לשמוע את הסאונד תוך צפייה במתרחש בחדר הילדה, אך התמונה בשיטת צפייה זו אינה ממוקדת דייה, וכדי להגיע לאיכות טובה יותר של תמונה, יש לבחור באחת המצלמות. למתלונן היתה אפשרות לצפות בנעשה בדירה ממחשב במשרדו. 4. ביום 6.12 ראה את הילדה לבדה בחדרה משחקת בטיטולים. ההורים חזרו והדגישו שהנאשמת התבקשה במיוחד שלא להשאירה שם לבדה, מחשש שהילדה תטפס על כסא הנמצא מתחת לחלון שבחדר וממנו לחלון. המתלונן ראה את הנאשמת נכנסת לחדר "ותוך שבריר שניה בלי לעכל מה התמונה שיש בחדר, מחטיפה לה סטירה על הלחי" (עמ' 6 ש' 16- 18). עוד באותו ערב מסר כאמור תלונה במשטרה. 5. המתלוננת סיפרה כי, כאמור, לאחר שהחלו צילומי המעקב והיא צפתה בחלקם, שמה לב שהנאשמת לא מדברת עם התינוקת ואמרה לה שחייבת להתחיל לדבר אתה כדי שתתפתח. הנאשמת השיבה שכל היום היא מדברת עם הילדה. 6. שני ההורים ובפרט האם, מספרים על משבר נפשי שעברו לאחר גילוי מעשיה של הנאשמת. כמו כן העידו, שלהערכתם ולפי חוו"ד של פסיכיאטרית, נגרמה לילדה פגיעה נפשית- טראומה, עליה התגברה בהדרגה לאחר עזיבת המטפלת. כיום היא מבקרת בגן ומצבה יציב. התביעה לא הציגה מסמכים רפואיים המעידים על מצב נפשי או גופני בלתי תקין של הילדה, ועל כן לא אקבע ממצאים לעניין זה. כמו כן אומר כבר עתה, כי מאותם טעמים, אין בידי לאמץ את ההשערות שהעלתה הנאשמת על אודות הסיבות שגרמו לתינוקת לבכות, כמו צמיחת שיניים, ועל היות הבכי "רגיל" לתינוקות או חריג והיסטרי. עדותו של האבא אקדים ואומר כי לשני ההורים הוצגו קטעי צילום מהתקליטור וקטעים אחרים לפי בחירת ההגנה. להתרשמות המתלוננים מהקטעים הנ"ל, אתייחס ככל שיש בהם כדי להוסיף ולהרחיב על הנראה בצילומים. ל' היא ילדה ערנית ושובבה שלא היתה זקוקה לשעות שינה ארוכות במהלך היום. אולם המעקב העלה, ששעה קלה אחרי שהוא ואישתו יצאו בבוקר מהבית, הנאשמת נהגה להשכיב את הילדה במיטתה, לעתים על אף מחאותיה ובכייה, ובאותו זמן שכבה בעצמה לישון או היתה עסוקה בענייניה בסלון. סיטואציה כזו נראית בצילומים מיום 28.11 שעה 9.30: ל' עומדת במיטה בוכה וצורחת משך דקות ארוכות עד שהנאשמת "נכנעת" ומוציאה אותה ממיטתה. האב ציין שבסופי שבוע, כשהילדה היתה אתו ועם אישתו, ישנה הרבה פחות ממה שניתן לראות בקלטות. יש להעיר, כי ההגנה בסיכומיה מאשרת שהילדה ישנה 3- 4 שעות ביום, וכי לנאשמת הותר לישון גם כן באותו זמן. לבקשת התביעה נרשמה בפרוטוקול התרשמותי מהצפייה בקטע הנ"ל: בכי ממושך וגובר של הילדה ותגובת הנאשמת בהפטרת מספר מילים כמו "שקט" ו"תצאי מפה" ותנועות חדות שלה כשניגשת לילדה לנגב את אפה, ראה עמ' 10 ש' 20 ואילך. בהתייחס לצילום מיום 23.11 שעה 18.42, אמר המתלונן, כי הנאשמת נראית דוחפת לפיה של התינוקת בקבוק שתייה וזו דוחה אותו מעליה אך הנאשמת מנסה בכוח להשקותה. לדבריו, באותה תקופה, בתו ידעה כבר להחזיק בקבוק בעצמה. ההגנה ביקשה להגיש הודעותיו של העד במשטרה- נ/1 ו-2. בחקירתו הנגדית נשאל על הדו"ח היומי שבני הזוג דרשו מהנאשמת למלא. עניין זה יפורט בעדות האם, וכאן יצויין, שלדברי המתלונן, הנאשמת מילאה בדו"ח נתונים בלתי נכונים, עובדה בה הודתה בעדותה. בחקירתו הנגדית אישר המתלונן את הנתונים הבאים: בסלון ובחדר הילדה אין רהיטים עם פינות חדות, אך הוסיף שללא השגחה הילדה יכלה להיפגע מכל רהיט וחפץ (עמ' 18 ש' 17 ואילך); לא ראה את הילדה מטפסת על הכסא שליד החלון בחדרה; לא ידוע לו על נזק גופני ממשי שנגרם לבתו כתוצאה ממעשיה של הנאשמת; התינוקת בכתה בלילות עוד לפני שהחלה הנאשמת לטפל בה, אולם לדבריו, הבכי המוגבר בלילות החל בתקופת הטיפול- ראה עמ' 17 ש' 16-17. ועוד אמר לעניין הבכי, שהילדה היתה נבהלת מרעשים חזקים, אך לקראת סוף תקופת עבודתה של הנאשמת, הפכה רגישה יותר לכל סוגי הרעשים ונבהלה מאנשים זרים. תגובתה לאנשים זרים היתה בעיניו בלתי טבעית. בתקופת עבודתה של הנאשמת, עקב שיפוצים בדירת המתלוננים, הם עברו לגור בבית הוריו והנאשמת טיפלה שם בילדה. 6. עדות המתלוננת הכינה לנאשמת נוסח של דו"ח יומי כפי שיעצו לה חברותיה. רצתה לוודא בכך קיום סדר יום קבוע ולקבל פרטים מדויקים על התזונה של התינוקת, יציאותיה וזמני הטיולים. לדבריה, דוחות מסוג זה קיימים בגני ילדים. לאחר שצפתה בצילומי המעקב, התברר לה שהדוחות שקיבלה מהנאשמת היו שיקריים. אי ההתאמה בין הדיווח היומי לבין המציאות בלט במיוחד לגבי שעות השינה הארוכות של הילדה במשך היום: 5- 6 שעות לעומת דיווח על כשעה וחצי בדו"ח היומי. בסביבות חודש אוקטובר, הגיעה למסקנה שמצבה של הילדה השתנה לרעה, דעתה התחזקה לאחר ששמעה משכנתה רונית על הבכי של הילדה. כמו כן שמה לב לשינוי בהתנהגותה של הנאשמת: הפכה עצבנית, לא התייחסה לסבתות של הילדה שבאו להחליפה אחה"צ, לא דיברה עם השכנים ולא הרשתה לאיש להתקרב לעגלת התינוקת. עוד לפני אירוע הסטירה מיום 6.12, הבינה מקטעי הצילום בהם צפתה, שהנאשמת כמעט ולא מדברת עם הילדה ודרשה ממנה לתקן זאת. ה"שינוי" שחל לדבריה היה כמעט אפסי; הנאשמת החליפה עם התינוקת עוד כמה מילים לאורך יום שלם. המתלוננת מציינת כי האופן בו החזיקה הנאשמת את הילדה הביע רתיעה וגועל והפנתה לצילום בו נראית הנאשמת הודפת את הילדה כשזו ניגשת אליה ונוגעת בה. קרה ובנוכחותה הנאשמת תפסה את הילדה בזרועותיה במקום להרימה. היא העירה לה על כך והנאשמת הבטיחה להרים את הילדה, אולם צילומי המעקב מראים שהמשיכה בשלה. בעדותה תאמר הנאשמת שלא ראתה פסול בהתנהלות זו. בחקירתה הנגדית אישרה שהורי בעלה, אצלם התגוררו מספר שבועות, הביעו הערכה לתפקודה של הנאשמת, אך באותה נשימה הוסיפה: "אמרו לי שמדובר באישה מאד מוזרה, סגורה מבחינה חברתית ומדובר בסוג של שקט מאיים", (עמ' 30 ש' 16- 17). וכן העירה, כי בשעות שהמטפלת שהתה בבית חמותה היו תמיד אנשים בבית וברור שלידם לא תנהג בצורה אלימה או מתעללת בילדה, (ראה עמ' 31 ש' 9- 12). הנאשמת אישרה שאכן היו במשך היום אנשים בבית ההורים, דבר שהקשתה עליה את הטיפול. הסנגור הציג לעדה קטעים מהקלטה מיום 28.11 תוך הפנייתה לקטע המראה שהמטפלת משחקת ומדברת על הילדה. צפינו בקטעים יחד עם העדה, ואני מפנה להערות שנרשמו בפרוטוקול בעמ' 33. תגובת העדה היתה, כי האינטראקציה המצומצמת בין המטפלת לילדה, היתה אחרי שהנאשמת התבקשה על ידה לדבר עם הילדה כפי שצויין לעיל. העדה אישרה שהתינוקת בכתה בלילות בכי היסטרי ולקח זמן להרגיעה. על שעות העבודה של הנאשמת אמרה העדה כי היו משעה 8.00 ועד 19.00 ולא כנטען עד 18.00. כמו כן אישרה שחזרה הביתה בין השעות 18.00 ל- 20.00, אולם, לדבריה, פעמים בשבוע שוחררה המטפלת בשעה 17.00. לגבי פניית השכנה רונית אליה אמרה, שתחילה חשבה שהיא חטטנית והתעלמה מדבריה. אח"כ שינתה דעתה. לשכנה יש 5 ילדים משלה והיא בעלת ניסיון ממנו יכלה ללמוד. אחרי שרונית סיפרה לה שנכנסה לדירה וראתה את הנאשמת יושבת ואוכלת במטבח ואת התינוקת בוכה על הרצפה, ביקשה מרונית להיכנס לדירה מדי פעם ולטלפן אליה לעבודה כשתשמע בכי. היה מקרה שבו ילדיה של רונית לא התנהגו בסדר עם הנאשמת והעירו להם על זה. לטענתה, אין כל קשר לדיווחיה של רונית על הבכי לבין המקרה עם ילדיה. עדות השכנה רונית העדה גרה בבניין בו מתגוררת המשפחה. היא אם ל- 5 ונמצאת הרבה בבית. שמעה לעתים קרובות בכי של ילדה מדירת המתלוננים וסיפרה על כך לאם התינוקת. האם השיבה כי לילדה יש מטפלת נהדרת. רונית חזרה והעירה תשומת ליבה לבכי ואף התקשרה אליה לעבודה לדווח בזמן אמת שהיא שומעת בכי. הבכי הממושך אותו שמעה, החל כ- 3-4 חודשים לאחר תחילת עבודתה של המטפלת. המתלוננת הגיבה לפניותיה באדישות ולכן הניחה לנושא. רונית ציינה כי בימי שבת לא שמעה אותו סוג של בכי וגם לא אחרי עזיבת המטפלת. כמו כן סיפרה שלעתים פגשה את הנאשמת בכניסה לבניין והילדה נראתה לה בסדר. העדה סיפרה על אותה פעם בה נכנסה לדירה וראתה את המטפלת יושבת ואוכלת ואת התינוקת על הרצפה בוכה. היא הרימה את הילדה והתרשמה שהיא אחרי בכי ממושך. הן רונית והן המתלוננת מציינות שאין ביניהן יחסי חברות. בחקירתה הנגדית הכחישה שהיתה לה טינה כלשהי כלפי הנאשמת. צילומי המעקב כללי: הצילומים כוללים למעלה מ- 100 שעות הקלטה, החל מיום ה- 18.11 ועד ליום ה- 6.12 - תאריך הפיטורין. התביעה העמידה לרשותי מערכת מחשוב עם צילומי המעקב והסאונד כמוסבר לעיל. ברי כי לא ניתן לצפות בכל שעות ההקלטה והצדדים לא ביקשו זאת. הם הפנו אותי לקטעים אותם בחרו: התביעה מפנה בסיכומיה למספר רב של קטעים, חלקם מופיעים על גבי תקליטור ת/5, ואילו ההגנה הגישה שתי רשימות של קטעים אותם בחרה (ראה תיק מוצגים). צפיתי במשך שעות ארוכות בקטעים אלו והרחבתי את הצפייה לקטעים נוספים, במיוחד ללפני ולאחרי הקטעים הספציפיים אליהם הופניתי. ואעיר, כי לא מצאתי לנכון להתייחס לבקשת הסנגור הכלולה ברשימה השנייה, אשר הוגשה רק מספר ימים לפני מועד הכרעת הדין, למתן הנחיה במה עליו לצפות, בנוסף לקטעים אליהם התייחס. עניין זה נתון לשיקול דעתו הבלעדי. המערכת הועמדה לרשותו במשרדי התביעה, ולאחר שהובאה לביהמ"ש, ניתנה לו גם כן אפשרות, בתיאום מראש, להפעילה. אין בכוונתי לפרט בהכרעת הדין את כל הקטעים בהם צפיתי. בפרק הממצאים אתייחס לאלה עליהם מסתמכת התביעה. כאן ועכשיו אסקור את הקטעים בהם מתמקדת ההגנה. 28.11.05 לתאריך זה מפנה גם התביעה, ראה עדות המתלונן- סעיף 5 לעיל וחקירה נגדית של הנאשמת- ס"ק י"ד; ההפניה היא לבכי הממושך של הילדה בעת שהנאשמת השכיבה אותה לישון בסביבות השעה 9.30, לפני נקודת הזמן המצויינת ע"י ההגנה. ההגנה מפנה לשעה 12.07: הנאשמת מתעוררת משנתה על הספה בסלון (נשכבה בשעה 10.25), שומעת את בכייה של הילדה, לא ניגשת מיד אלא מקפלת את השמיכה, מסדרת חפציה ורק אז ניגשת לחדר הילדים. במהלך אותו יום, כפי שעולה מקטעי הצילום, היו מספר דקות בהן הנאשמת דיברה ו/או שרה לילדה, ומשעה 18.10 ועד 18.38 מתרחשים הדברים הבאים: הנאשמת מושיבה את הילדה על אופניים, מסיעה אותה קצת ומתיישבת על הכורסא בסלון. בהמשך, הנאשמת מושיבה את הילדה בתוך עגלת צעצוע ומנענעת את העגלה, תוך שהיא עצמה נותרת ישובה על הכורסא. למעשה הילדה משחקת בעצמה, כפי שנראה לעיתים קרובות בימי מעקב נוספים, כולל אלה המוזכרים ע"י הסנגור. בהמשך שואלת הנאשמת את הילדה אם היא רוצה לאכול, מושיבה אותה על ברכיה ומאכילה אותה מבקבוק. בהמשך נותרת לשבת על הכורסא, הילדה עליה, ומדברת בטלפון הסלולרי במשך כ- 5-6 דקות. 29.11.05 בתאריך זה מפנה הסנגור לשעות הבוקר, עד השעה 8.05, כאשר ההורים עדיין בבית. הנאשמת נחמדה לילדה ומשחקת איתה. לטעמי, התנהגותה של הנאשמת בעת שההורים בבית אינה משקפת דבר. העובדה שלגבי התאריך הנ"ל לא מצאה ההגנה קטעים נוספים שראוי להפנות אליהם אומרת דרשני. 30.11.05 שני קטעים מהשעות 12.10 ו- 14.50; הנאשמת מחליפה לילדה חיתולים, מדברת אליה מעט תוך כדי כך, דיבורים חסרי תוכן מילולי. בקטע השני, הנאשמת יושבת על כורסא ומדברת בטלפון, הילדה עליה חסרת מנוחה. אח"כ מחליפה לה חיתול, מדברת אליה "דיבורים תינוקיים" בטון נחמד. בקטעים המפורטים בהמשך אותו יום שומעים מלמולים של הילדה, לא תמיד רואים אותה או את המטפלת. כמו כן, רואים עוד סצנה של החתלה, שומעים מלמול של הילדה ותגובה מילולית של הנאשמת, אם כי רוב ההחתלה מתבצעת בשקט. משעה 18.30 רואים את הנאשמת מתייחסת לתינוקת, מחזיקה אותה קצת על הידיים, מדברת איתה, מושיבה אותה על הברכיים, משחקת עימה וקוראת לה ספר. בהמשך הילדה לבד ונשמע מפעם לפעם קולה של הנאשמת. אומר כבר עתה, כי מכל הקטעים שראיתי, זה היחיד שבו מקדישה הנאשמת תשומת לב ממוקדת לילדה. 1.12.05 הסנגור מבקש לצפות בקטע של שעתיים הנמשך עד לשעה 10.10. לא מצאתי כל דבר משמעותי בקטע הזה. ישנה התייחסות מינימלית מצד הנאשמת לילדה, ובחלק מהזמן שתיהן לא מופיעות בפריים ולא נשמע סאונד. בחלק מהזמן הן נמצאות באותו חדר, אך לא מעבר לכך. בהמשך היום, בששת הקטעים אליהם מפנה ההגנה, נראות פעילויות שגרתיות: הלבשה, החתלה, מעט דיבורים, יציאה מהבית וחזרה. הרשימה השנייה של הסנגוריה היא לגבי התאריך 20.11.05 שתי החתלות, ביניהן הילדה נראית משחקת לבד על משטח ההפעלה בסלון. בדרכה למשטח מעדה והנאשמת מתכופפת ומלטפת את ראשה. בהמשך, המטפלת יושבת על הספה בסלון וקוראת עיתון, כאשר הילדה משחקת לבדה. מדי פעם ניגשת הילדה לנאשמת שממשיכה בקריאת העיתון. הילדה בחלק מהזמן ליד השולחן, מנסה לגעת בעיתון והנאשמת מזיזה אותו מטווח ידה, הילדה ניגשת מהצד השני של השולחן וחוזר חלילה. בסוף, כאשר הנאשמת עדיין ישובה על הספה, היא לוקחת את הילדה שנראית חסרת שקט ומחפשת קשר עם הנאשמת. בשלב כלשהו היא מביאה לילדה צעצוע וחוזרת לקריאת העיתון, פעולה הנמשכת למעלה משעה. כל אותו הזמן יושבת הנאשמת על הספה והילדה לא ממש זוכה לתשומת לב מצדה. בשעות הצהריים משכיבה את הילדה לישון והולכת לישון בעצמה. בשעה 17.37 מאכילה את הילדה כשזו יושבת על מתקן הטרמפולינה. בתום ההאכלה מתגלגלת התינוקת לבדה לרצפה (אירוע החוזר על עצמו בתמונות אחרות) מבלי שהנאשמת מתייחסת לכך. הקטע הבא אליו מפנה הסנגור, הנמשך 9 דקות, אינו נוגע למעשה כלל לנאשמת; לדירה נכנסת דמות נשית, הנראית מיד בהמשך מרימה את הילדה, מתיישבת על הספה בסלון כאשר הילדה בחיקה. כל אותן הדקות הנאשמת לא נראית כלל, וחוזרת ומופיעה בסלון לקחת את תיקה ויוצאת מהבית. עלי לומר, כי לא ירדתי לסוף דעתו של הסנגור המלומד, המבקש להסיק מקטע זה דבר כלשהו לטובת הנאשמת. פרשת הגנה עדות הנאשמת 1. עלתה לישראל מרוסיה בשנת 1991 שם עבדה כמורה למוסיקה. בארץ החלה לעבוד בטיפול בקשישה ואח"כ כמטפלת בילדים. במרוצת הזמן למדה בקורס הכשרה להוראת מוסיקה בארץ. בינתיים נולד לה ילד, בן זוגה עזב אותה, ובלית ברירה המשיכה לעבוד בטיפול בילדים. המשפחות איתן עבדה היו מרוצות מעבודתה ונתנו לה מכתבי המלצה. 2. שעות העבודה שלה אצל המתלוננים היו מ- 7.45 ועד 18.00 ופעם עד פעמיים בשבוע עד 19.00. כבר ביום בראשון הילדה בכתה הרבה זמן והיא לא הצליחה להרגיע אותה, לא נתקלה בעבודתה במצב כזה למרות ניסיונה. הילדה היתה פורצת בבכי פתאומי וממושך שהפך היסטרי. נדרש זמן רב זמן להרגיעה. היא שמה לב שהילדה בוכה בגלל רעשים, גם קלים ומפחדת מאנשים. תופעה זו נמשכה עד שהפסיקה לעבוד, אך בשל טיפולה המסור, בתדירות נמוכה יותר. הנאשמת דיברה עם האם וזו אמרה לה, כי כך מתנהגת התינוקת מאז שנולדה. היא הבינה שמדובר בילדה קשה והשתדלה להפיג את פחדיה ולהרגיעה. לדבריה היתה מלאת רצון טוב כלפי הילדה והוריה: "הייתי בבית כמו בבית שלי וטיפלתי בילדה כמו בילדה שלי", עמ' 50 ש' 25. 3. לגבי סדר היום של הילדה ושעות השינה שלה אמרה הנאשמת כי מלבד ההאכלות, שיחקה איתה, יצאה איתה פעמיים ביום לטיולים והשכיבה אותה לישון אחרי ארוחת הצהריים - ראה עמ' 51 ש' 1 ואילך. אולם היו ימים בהם האבא ביקש להשכיב את הילדה לישון בבוקר מפני שלא ישנה בלילה. באשר למשחקים, להבנת הנאשמת ההורים לא סיפקו לילדה משחקים וספרים הדרושים לגילה וכן היא מלינה נגדם שלא הרשו לה להציג לילדה סרטים ולהראות לה תכניות בטלוויזיה. 4. הנאשמת טוענת כי במרוצת הזמן המתלוננים נעלבו מהערותיה לגבי השהות הבלתי נוחה בבית הוריו של המתלונן ותגובותיה לאיחורים שלהם בערב. הם התחילו לחזור הביתה בשעה 20.00 והיא הגיעה לביתה רק ב- 21.30. הנאשמת היא אם חד הורית והתנהלות המתלוננים פגעה בסדר יומה ובאפשרות לדאוג לילד הקטן שלה. תלונה נוספת נגד ההורים היא שלא הודיעו לה מראש על האיחורים ולא השיבו בשעות מאוחרות יותר לצלצולי הטלפון שלה. 5. הנאשמת מכחישה את דבריה של העדה רונית וטוענת שזו לא נכנסה מעולם לדירה כמו שתיארה. לדברי הנאשמת, השכנה היא חסרת אמצעים והמתלונן עוזר למשפחתה ולכן, מתוך אינטרס, העידה עדות התומכת בדברי המתלוננת. 6. תקופת הצילומים היתה לטענת הנאשמת "מוזרה ומבולבלת". המתלוננת מיהרה לחזור בערבים הביתה וכל האוכל מהמקרר נעלם. ההורים שאלו אותה מה היא רוצה לאכול, דבר שלא עשו לפני כן, אך מה שהשאירו לה במקרר זה "חומוס ישן עם עובש" (עמ' 54 ש' 4). ועוד טוענת הנאשמת, כי המתלונן איים עליה ש "יגלה הכל" (שם ש' 9). היא הבינה את השינויים בהתנהגותם לאחר שנודע לה על המעקב. 7. לגבי הדוחות שהתבקשה למלא, בתחילה מילאה אותם במדויק, אך מאחר וסדר היום עם הילדה היה קבוע, ללא שינויים, לא דייקה במילוי הדוחות. 8. הסטירה: "הילדה אהבה לשחק עם החיתולים...אמרתי לה שאסור...זה לא משחקים. באותה פעם היא פיזרה את החיתולים, רציתי להראות לה שזה הגבול...כי שילדים נוגעים בחשמל ומלמדים אותם לא לגעת בחשמל...אני התכוונתי לתת לה מכה קלה, לא כואבת...אבל זה הפך לסטירה ואני מאד מצטערת", (עמ' 54 ש' 20 ואילך). 9. על מקרה החיתול ששמה על פני התינוקת אמרה הנאשמת: "הילדה עשתה קקי, היא היתה מאד פעילה, הכח שלי היה הרבה פחות משלה...היא רצתה לשים יד על החיתול המלוכלך וכדי שלא תעשה את זה נתתי לה חיתול בידיים", עמ' 55 ש' 10 ואילך). דוגמא לכוח הפיזי הרב כביכול של הילדה, מוצאת הנאשמת בזה של' הצליחה להשתחרר מחגורות הבטיחות בהן נקשרה בעגלה. 10. הנאשמת מסכימה כי הטיפול בילדה בתקופת הצילומים לא תמיד היה ראוי. היא מספרת שבאותה תקופה היתה חולה ועייפה. הוצגו תעודות רפואיות - נ/5 המעידות שהנאשמת ביקרה בתאריכים 8 ו 17 לנובמבר 2005 אצל רופא בשל נזלת, כאב גרון ושיעול. מועדי הביקור אצל הרופא הם מלפי תחילת הצילומים. לדבריה, המשיכה להיות חולה אך לא חזרה לרופא משום שלא יכלה להגיע למרפאה בשעות הקבלה, בגלל שעות העבודה שלה. בחקירתה הנגדית הוסיפה ואמרה: 11. בתקופת הצילומים הילדה בכתה יותר מהרגיל. פרצה בבכי ללא סיבה לדקות ארוכות. הנאשמת ניסתה להרגיעה אך לא הצליחה. 12. הילדה לא ישנה בזמנים קבועים. כשישנה, גם לנאשמת הותר לשכב לישון. היא שוללת אפשרות שישנה במשך שעות לאורך היום. 13. לשאלת התובעת על אופן הזזה- העברה של הילדה ממקום למקום ע"י תפיסתה בזרועותיה, השיבה: "ראיתי שזה לא מזיק לה אז זה בסדר. אני יודעת איך אני מחזיקה אותה, לא לוחצת לה, לא לוקחת חזק". הנאשמת התבקשה להסביר מדוע נהגה כך והשיבה: "לתת יד לילדה שהולכת זה בסדר אבל היא לא הלכה", עמ' 58. 14. לנאשמת הוצג קטע צילום מיום 28.11 שעה 9.42, שם נראית הילדה צורחת במיטה והנאשמת אומרת לה "שקט שקט" ויוצאת מהחדר. היא התבקשה לומר אם זו הדרך בה נהגה לדבר לילדה, והשיבה כי המקרה הזה לא משקף, יתכן שהיתה עסוקה במטבח וכן בגלל מחלתה, נמנעה לשהות במחיצת הילדה. ועוד אמרה: "זו לא דרך הטיפול שלי...היו כמה מקרים כאלו. זו היתה תקופה של שבועיים שלושה שבועות", (עמ' 59 ש' 11- 12). 15. לטענה שנהגה להשאיר את הילדה לבד מבלי לעקוב אחריה הגיבה: בכל עת שמה לב למעשי הילדה גם אם לא היה לה איתה קשר עין. היא שמעה אותה ו"כל הזמן רצתי לראות מה היא עושה". (עמ' 60 ש' 2). דבריה אלה, עומדים בניגוד חריף לנראה בצילומים. 16. הנאשמת התבקשה להגיב על מה שנראה ביום 5.12 בשעה 9.04 ו- 9.30. בסצנה הראשונה הילדה עומדת בחדרה ובוכה והנאשמת עומדת לידה ומקפלת כביסה. היא מפטירה לעבר התינוקת "שקט", מורה לה עם היד לעבר פינת החדר ובהמשך יוצאת מהחדר והילדה מתחילה לזחול אחריה ובוכה. בסצנה השנייה, היא עומדת, מקפלת כביסה, הילדה מאחוריה כמעט צמודה לרגליה, אך היא מתעלמת ממנה לחלוטין. באותו מעמד הילדה מושכת חיתול משק החיתולים ואו אז, בתנועה חדה הנאשמת מחזירה את החיתול למקומו ומנפנפת באצבע לעבר הילדה. הנאשמת בראותה את הקטעים אומרת: "זו לא דרך לטפל בילדה" (עמ' 61 ש' 20). היא מאשרת שבשלושת שבועות המעקב, לא טיפלה בילדה כפי שצריך (שם ש' 21). 17. לטענת הנאשמת, גם במשך הטיולים בגינות, טיפלה בילדה במסירות ומטפלות אחרות ראו זאת. פגשה בגינה גם זוג חברים של הורי המתלונן היכולים לאשר דבריה. המטפלות והזוג לא הוזמנו להעיד. עדות אמה של הנאשמת, הגב' קלאודיה X: טיפלה בבנה של הנאשמת, לאחר הלימודים היה מגיע אליה הביתה. בתה עבדה מהבוקר עד השעה 18.00. לקראת השעה 19.00 היתה מגיעה אליה הביתה ולוקחת את הבן. ממצאים ומסקנות 9. מעשים המהווים תקיפה של התינוקת התביעה מצביעה על שלושה אירועים במועדים שונים, אותם ניתן להגדיר כמעשי תקיפה במובהק והנראים בברור בצילומים: שרשרת אירועים מיום 23.11: א. התביעה מפנה לצילום משעה 18.43: התינוקת נמצאת על משטח הפעילות והנאשמת לידה מסדרת דברים על המשטח. התינוקת זזה על המשטח ומתקרבת לנאשמת וזו דוחפת אותה שוב ושוב. הילדה לא מרפה ואז תופסת אותה הנאשמת בזרועה, וכשהילדה על צידה במצב אופקי, מניפה אותה באוויר ומניחה אותה במתקן הטרמפולינה העומד בקרבת מקום. תנועותיה של הנאשמת חדות וגסות וסותרות באחת טענתה בעדותה, שמעולם לא תפסה את הילדה בזרועה בכוח - על מנת שהזרוע תישא את משקל גופה של הילדה בהיותה באוויר, האחיזה חייבת להיות חזקה ומן הסתם כואבת. בסצנות רבות אחרות נראית הנאשמת מעבירה את הילדה ממקום למקום כשהיא תופסת בזרועותיה, ראה לעניין זה גם עדות המתלוננת ודברי הנאשמת לפיהם נהגה כך לאחר שנכחה לדעת שהדבר לא מזיק לילדה. 1. לקטע הנ"ל קודמים שני קטעים מהשעה 18.17 עד 18.18 המתרחשים אף הם על המשטח ואף בהם ניתן לראות התנהגות אלימה המגיעה לכדי תקיפה. הילדה בוכה והנאשמת מניחה אותה על המשטח, מתרחקת, מאיימת באצבע ואומרת "לא, לא". הילדה יורדת מהמשטח והנאשמת תופסת אותה בזרוע ומושיבה אותה על המשטח באגרסיביות. 2. קטע נוסף השייך לאותה סידרה, קורה כשהילדה בטרמפולינה והנאשמת מנסה להאכילה בכוח. התינוקת בוכה, הנאשמת מתעלמת ומנסה להמשיך להאכילה, עדיין בכוח. הילדה מתגלגת בעצמה מהמתקן אך הנאשמת מתעלמת ממנה וממעשיה. 3. סיומו של הקטע, שתחילתו בשעה 18.17, בשעה 18.48: הילדה עומדת ליד המשטח, הנאשמת צועקת לה "לא" ומכה אותה קלות על היד. אירוע שני מתאריך 30.11: 4. שעה 16.06, המטפלת בחדר הילדים מחתלת את התינוקת על משטח ההחתלה. הילדה שוכבת על גבה ומנפנפת בידיה וברגליה כדרך התינוקות. הנאשמת נותנת לה מכה קטנה ושמה חיתול על פניה, הילדה מסירה אותו והנאשמת חוזרת על המעשה. דברי הנאשמת שנתנה לילדה לשחק בחיתול כדי שלא תיגע בידיה בצואה, היא גרסה כבושה הסותרת דבריה במשטרה- ראה ת/3 ש' 14 וש' 66- 68, ואינה מתיישבת עם הנראה בצילום. 5. גם בהמשך נוהגת הנאשמת באלימות המהווה לטעמי תקיפה: לאחר סיום ההחתלה היא מורידה את הילדה, תופסת בזרועה ומניפה אותה לעבר המזרון שבפינת החדר. במראה המותקנת בדלת ארון שליד המזרון, ניתן לראות את הנפילה של הילדה כתוצאה מההנפה. אירוע שלישי מ- 6.12: 6. שעה 11.54 עד 12.05. הילדה לבד בחדרה דקות ארוכות, מתעסקת בשק החיתולים התלוי על מיטתה ומוציאה חיתולים. הנאשמת לא נראית בשתי המצלמות ואין לדעת היכן היא באותו הזמן, גם קולה לא נשמע. לפתע היא נכנסת לחדר, סוטרת לילדה שמיד פורצת בבכי, מתעלמת ממנה, מסדרת במשך דקות את החיתולים ונראית נותנת לילדה עוד מכה קטנה או דחיפה עם החיתול. אח"כ יוצאת מהחדר ומותירה את הילדה לבדה. הנאשמת מודה בתקיפה זו ובעדותה מנסה לטעון בחצי פה, כי כך מחנכים תינוקות לא לעשות מעשים אסורים כמו "נגיעה בחשמל". קשה לרדת לדעתה של הנאשמת ולו לעניין ההשוואה בין משחק תמים בחיתולים לבין מעשים המסכנים את התינוק. מעשי התקיפה המפורטים לעיל ממוקדים באירועים שתוארו. מכלול התנהגותה של הנאשמת כלפי הילדה, העולה לטענת התביעה לכדי התעללות בה, עולה ונחשף מהצפייה בצילומים ולמעשה אינו מוכחש ע"י ההגנה. השאלה שבמחלוקת היא כאמור האם המעשים והמחדלים עליהם מצביעה התביעה, מהווים עבירה של התעללות בחסר ישע. להלן אתייחס בתמצית לאותה שרשרת מעשים ומחדלים. א. הילדה נמצאת לבדה למשך פרקי זמן ארוכים בסלון ובחדרה כשהנאשמת לא לידה ובדרך כלל לא נשמע גם קולה. הילדה במצבים אלה וגם באחרים, משחקת ואינה בוכה. היא נראית תינוקת רגועה היודעת להעסיק את עצמה. הדגמה לפרקי הזמן בהם הילדה הושארה לבד, ראה עמ' 1 לסיכומי התביעה. 1. הנאשמת מתעלמת מבכייה של התינוקת, כמו ביום ה- 28.11 ובהזדמנויות נוספות. ההגנה טוענת בסיכומיה כי מאחר ובתקופת המעקב הנאשמת הכירה כבר היטב את הילדה, ידעה שאין סיבה ממשית ומיידית לבכיה ולכן לא תמיד מיהרה לגשת אליה. הסבר זה, שלא ניתן ע"י הנאשמת עצמה אלא ע"י סנגורה, רחוק מלהתקבל על הדעת והלב, ולכך אתייחס בהמשך. 2. ההתרשמות מהצפייה היא כי התנהגותה של הנאשמת כלפי התינוקת מאופיינת בהתעלמות. התנהלות מאפיינת ויוצאת דופן זו מודגמת בסיטואציות רבות מספור. בכל אחד מימי המעקב אליהם הופניתי ע"י שני הצדדים, נראים ניסיונות מכמירי לב מצד התינוקת לזכות בתשומת לבה של הנאשמת. דוגמא כואבת למצב כזה נצפית בתאריך 27.11 בשעה 17.07: הילדה עומדת במיטה, כנראה הקיאה קודם לכן ומושיטה ידיה למטפלת, אך זו עומדת ומתעלמת. מבלי לזכות את התינוקת בתשומת לב כלשהי, ניגשת למראה שבחדר, מתבוננת בעצמה ויוצאת מהחדר ללא כל התייחסות לילדה. למצבים אחרים של התעלמות התייחסתי תוך סקירת קטעי הצילום. ההתעלמות העקבית מהילדה מתבטאת גם באינטראקציה מצומצמת ביותר עימה, ולא אחת ביוזמת הילדה כשהנאשמת נותרת פסיבית ונענית באופן מוגבל ביותר. בכל הימים בהם צפיתי, רק ביום אחד- 30.11 בשעה 18.30, הנאשמת נראית משחקת עם הילדה ומקריאה לה מספר, סיטואציה רבת חסד לעומת כל המצבים האחרים. 3. בהקשר לכך יש לציין שהנאשמת כה ממעטת לדבר עם הילדה וכשנשמע קולה, אלה קולות "תינוקיים" ואמירת מילים בודדות ולא מלל של ממש, מהסוג המצופה מאדם בוגר המטפל בתינוק. מיעוט הדיבור עם הילדה עיכב,לדברי האם, את התפתחותה הוורבלית. 4. דוגמא נוספת להתנהגותה המסתייגת של הנאשמת מהתינוקת, נראית ביום 27.11 שעה 17.17, לקטע קודם מאותו יום התייחסתי לעיל. הילדה הקיאה במיטה, הנאשמת מנקה את המיטה מבלי להוציא אותה משם ומרחיקה אותה על מנת שלא תפריע לה. אח"כ היא יוצאת מהחדר ומשאירה את הילדה במיטה לדקות ארוכות. 5. כפי שכבר צויין, הנאשמת נהגה לא אחת להעביר ולהזיז את הילדה בגסות תוך תפיסתה בזרוע אחת או בשתיים. קטע נוסף לזה שכבר נזכר נראה ביום 21.11; הנאשמת מסדרת דברים בחדר, הילדה עומדת לידה ולפתע היא תופסת אותה ביד ומזיזה אותה באלימות וגסות אחורה. ישנם קטעים נוספים בהם הילדה מתקרבת לרגלי הנאשמת למקום בו היא עומדת או יושבת וזו פשוט מזיזה אותה כמו חפץ מיותר העומד בדרכה. התבוננתי בתשומת לב בכל הקטעים אליהם הפנתה ההגנה ואף הרחבתי את הצפייה כפי שציינתי, ולא מצאתי שיש בהם כדי לשנות את התמונה המצטיירת מהנטען ע"י התביעה ואף לא להבהיר צבעיה הקודרים. "קטעי ההגנה" אינם מציגים, מטבע הדברים, יחס אלים וכוחני כלפי התינוקת. מצד שני, למעט הקטע שהזכרתי, בו נראית הנאשמת מקדישה תשומת לב מלאה לילדה למשך פחות משעה, לא נצפית תשומת לב אמיתית מצד הנאשמת, יחס חם כלפי התינוקת הרכה וקשר ממשי עמה. הנאשמת נראית אדישה ואינה יוצרת אינטראקציה עם התינוקת. עיקר התקשורת המוגבלת, הוא בזמן ההחתלה ולפרקי זמן קצרים ביותר לאורך היום. המסקנה היא שאין בהפניותיו של הסנגור כדי להפוך את הקערה על פיה ולשכנע כי טיפולה של הנאשמת בל' היה ראוי ומקובל. זאת ועוד דברי ההגנה במהלך חקירת העדים, כי יש עשרות קטעים ומאות דקות בהם רואים את המטפלת משחקת עם הילדה, מרימה אותה, מספרת לה סיפורים וצוחקת איתה, ראה עמ' 32 לפרוטוקול, נותרו בגדר אמירה בעלמא. מהימנות א. דברי המתלוננים מקובלים עלי ללא עוררין. ניסיונה של הנאשמת להכפישם, כמפורט בעדותה, נדחים כבלתי מהימנים ובלתי ראויים. אף לא טענה אחת שהושמעה כלפיהם בבימ"ש, נטענה ע"י הנאשמת בחקירתה במשטרה. הטענה היחידה אליה אתייחס בקצרה היא שעת סיום העבודה. המתלונן אמר מפורשות כי הוא נשאר במשרדו שעות ארוכות ומי שבא להחליף את הנאשמת היתה רעייתו או אחת הסבתות. בנסיבות אלה, הסתירה בנקודה זו בין דבריו לדברי המתלוננת, חסרת משמעות בעיני ולא מצביעה על חוסר אמינות של מי מההורים. הנאשמת עצמה העידה כי התחייבה להישאר פעמיים בשבוע עד השעה 19.00. המתלוננת לא הכחישה כי לעתים אחרה לחזור מעבודתה וסיפרה בכנות כי הדבר גרם למתח בינה לבין המטפלת. ליתר הטענות של הנאשמת כלפי המתלוננים לא ראוי כלל להתייחס, מה גם שאף לא אחת מהן, כולל עניין שעות העבודה, לא נזכרה בהודעתה ת/3. אולם, גם אם אניח כי יש ממש בכל טענותיה של הנאשמת, אין בינן לבין מעשיה ולא כלום. אם תנאי ההעסקה ויחס מעבידיה לא היו לרוחה, היה עליה לסיים את ההתקשרות עמם ולא לבטא חוסר שביעות רצונה במעילה בתפקידה הרגיש והאחראי כמטפלת בילדה כה קטנה. 1. שני המתלוננים הקפידו להתרכז בנקודות הרלוונטיות עליהן נשאלו, גילו איפוק רב בדבריהם, ושהשתדלו לדייק ככל האפשר בכל פרט שמסרו. דבריהם על מצבה של הילדה עובר להתקנת המצלמות מקובלים עלי במלואם. כמו כן אני מקבלת את דברי המתלוננת על אודות המידע שקיבלה מהשכנה רונית. ג. לא התרשמתי כלל וכלל כי ההורים מנסים להשחיר את פני המטפלת כפי שנטען על ידי ההגנה. נהפוך הוא, מקובלים עלי דברי האם, שלמען מצפונה, ניסתה לשכנע עצמה שהיו גם "דברים טובים" כלשונה, במהלך חודשי הטיפול, אך לצערה לא מצאה כאלה- ראה עמ' 34 ש' 1- 2. שני ההורים ניסו להסביר בעדותם מדוע חשדם כלפי הנאשמת התעורר רק כעבור חודשים ארוכים. האם הגדירה זאת כתקופת הכחשה מצידה (עמ' 39 ש' 7), ואילו האב סיפר עד כמה היה עסוק בענייני עבודתו, והכה על חטא על כך שבהמשך התעלם וביטל חששותיה של אישתו. 1. גם עדותה של השכנה רונית הותירה עלי רושם אמין. טענות הנאשמת כי לעדה זו היה אינטרס לרצות את המתלוננים או להתנכל לה אישית, אין להן על מה לסמוך. אני מקבלת דבריה כי שמעה לעתים בכי ממושך של תינוק מדירת המתלוננים וכשנכנסה לדירה התגלתה לעיניה התמונה אותה תיארה. התנהלותה זו של הנאשמת, עולה בקנה אחד עם האדישות שגילתה כלפי הילדה במפורט לעיל. 2. באשר לנאשמת, הסבריה, הכחשותיה ותירוציה, אינם אמינים עלי ונדחים מכל וכל. ואפרט: 1. בהודעתה במשטרה הכחישה באופן גורף כל חשד לאלימות כלפי הילדה וחזרה בה מגרסתה זו בעדותה, תוך מתן הסברים לסיבות שהביאו אותה לנהוג כך, אותן לא הזכירה בהודעה. 2. הטענה שמחלתה גרמה לה לנהוג באלימות וגסות כלפי הילדה, אף היא נדחית על הסף. ראשית, לא ברור עד כמה חמורה היתה מחלתה לאורך כל תקופת המעקב. ת/5 לא מצביע שעד ליום פיטוריה, כמעט במשך חודש ימים, סבלה, כדבריה, ממחלה מתישה. דבר מחלתה לא נזכר כלל בהודעתה בה הכחישה כאמור כל חשד, ואף לא הובא על ידה לידיעת המתלוננים. 3. גם אם אקבל טענתה שחשה שלא בטוב באותה תקופה, יש לחזור ולומר בצורה חד משמעית כי הדבר אינו יכול להצדיק את מעשיה כלפי הילדה. זאת ועוד, צילומי המעקב מראים התנהגות בעלת דפוסים קבועים במשך 3 שבועות ובלתי סביר בעיני שאופן הטיפול בילדה היה שונה באופן מהותי בתקופה שקדמה לתחילת המעקב. אני דוחה אפוא הסבריה של הנאשמת כי תקופת המעקב אינה מאפיינת ומשקפת את דרך הטיפול הקלוקלת בילדה. לא יעלה על הדעת כי מצוקות אישיות מכל סוג יצדיקו תקיפה והתנהגות כה פסולה כלפי תינוקת שהופקדה בידי הנאשמת. 4. עדותה של הנאשמת הותירה רושם בלתי אמין. ההגנה בסיכומיה מנסה למתן את הרושם השלילי ע"י העלאת השערה שהנאשמת התקשתה להתבטא בשפה העברית. גם בטענה זו אין כל ממש. העברית שבפי הנאשמת טובה ובשום שלב לא ציינה כי היא מתקשה להתבטא ועל כן לא נחקרה על כך ע"י התביעה. הקושי של הנאשמת אינו נעוץ בשפה אלא במציאת תירוצים למעשיה הפסולים. לאור כל האמור, אני קובעת שהנאשמת ביצעה את כל המעשים המיוחסים לה בכתב האישום, עם הסתייגות אחת בלבד והיא, שלא הוכח שהילדה בכתה במשך שעות כפי שנטען, אלא למשך פרקי זמן שניתן להגדירם כדקות ארוכות. ההיבט המשפטי 1. באשר לעבירת התקיפה, למעשה מספר תקיפות, אלה הוכחו מעל לכל ספק בראיות שפורטו. ההגנה מבקשת לפטור את הנאשמת מאחריות פלילית למעשים אלה מכוח סייג "זוטי דברים", ומפנה לדבריה של כב' השופטת ביניש, כתוארה אז, בפסה"ד המנחה בסוגיית ההתעללות ותקיפת קטין חסר ישע, ע"פ 4596/98 פלונית נ' מ.י, פ"ד נד(1) 145 ( להלן פס"ד פלונית), שם נאמר בין היתר כי לגבי מקרים קלי ערך "בשל שימוש בכוח קל ערך של הורה כלפי ילדו", ניתן להפעיל את הגנת זוטי הדברים. מעשיה של הנאשמת על פי הממצאים שקבעתי, אינם קלי ערך כלל ועיקר ואין שום עילה להחיל עליה הגנה העומדת להורה בגין שימוש קל ערך בכוח כלפי ילדו, ראה שם סעיף 30 לפסה"ד. ב. האם בנוסף לעבירת התקיפה, הוכחה עבירת ההתעללות בחסר ישע לפי סעיף 368ג הקובע: "העושה בקטין או בחסר ישע מעשה התעללות גופנית, נפשית או מינית, דינו מאסר שבע שנים; היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע, דינו - מאסר תשע שנים". בדברי ההסבר לחוק נאמר: "הפגיעה במי שאין בכוחו להגן על עצמו כגון ילדים, זקנים ונכים...מצדיקה התייחסות מיוחדת של המחוקק הן בדיני ענישה והן לגבי חובת דיווח על פגיעה בחסרי ישע". המחוקק אינו מגדיר את המונח "התעללות" ואף הגבולות בין סוגי ההתעללות הנזכרים אינם חדים וברורים; כך התעללות גופנית יכולה להיות גם נפשית, מינית גם גופנית וכו'. הפסיקה היא שיצקה תוכן למונח בדרך של קביעת אופיים וטיבם של המעשים שיבואו בגדרו. בפהס"ד פלונית, שם נדונה התעללות גופנית, אופיינה והוגדרה ההתעללות כדלקמן: "...מתייחסת למקרים שמחמת אופיים וטיבם - המצפון והרגש אינם מאפשרים להתייחס אליהם כאל מקרי תקיפה בלבד. היותה של ההתעללות התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה...מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח." (שם עמ' 168). 2. הקווים המנחים שהתגבשו בפסיקה להגדרת עבירת ההתעללות: 5. עבירת התנהגות, התביעה אינה נדרשת להוכיח גרימת נזק בפועל לקורבן. אם כי ההתעללות מאופיינת בכך שהיא בעלת פוטנציאל לגרימת נזק או סבל לקורבן; "על קיומו של פוטנציאל כזה ניתן ללמוד, בין היתר, מטיב המגע שננקט, מן הכוח שהופעל כלפי הקורבן, מעוצמת הכוח, ממכלול הנסיבות בהן הופעל הכוח וכד''", (פלונית עמ' 168- 169) - יחסי נחיתות- כוחות בלתי שווים; המתעלל בעמדת כוח או מרות כלפי הקורבן שאינו יכול להגן על עצמו, באופן שההשפלה והטלת האימה על הקורבן שלובים באופן מובנה במעשי ההתעללות, ראה ע"פ 6274/98 פלוני נ' מ.י עמ' 302 (להלן פס"ד פלוני). וכן נקבע בע"פ 1752/00 מ.י נ' נקש פ"ד נ"ד(2) 72 בעמ' 80: "אין כל יסוד - לא בלשון החוק ולא בתכליתו - לצמצם את תחולתו רק על הורים או אפוטרופסים. תכלית החוק משמיעה לנו, כי לעולם מצווים אנו להגן על שלומו של הקטין או חסר ישע מפני כל מי שיש בכוחו לפגוע בו, ובמיוחד כאשר הפוגע מנצל לרעה את מעמדו כאחראי על אותו קטין או חסר ישע". 1. חוסר הישע של הקורבן - "חוסר הישע של הקורבן גם הוא עשוי להוות שיקול בקביעה אם בפנינו התעללות. ככל שהקורבן חסר ישע יותר כך יקל על בית המשפט לראות במעשים כנגדו התעללות. כך, לדוגמא, אינה דומה הכאת ילד בן שתים עשרה להכאת ילד בן שנתיים", פס"ד פלוני עמ' 303. 2. מבחן אובייקטיבי - נקודת מבט אובייקטיבית של המתבונן מהצד, פס"ד פלונית). - סדרת מעשים על פני תקופה ארוכה - " ניטה לומר כי בפנינו מעשים של "התעללות גופנית" מקום שמדובר בסדרה ממושכת של מעשים. היינו, ייתכן כי כל מקרה בפני עצמו אינו עולה כדי התעללות, אך שרשרת של המקרים כולה יוצרת דרגת אכזריות והטלת אימה על הקורבן שעולות כדי התעללות, מעין "כמות עושה את האיכות", פס"ד פלוני עמ' 303. דברים דומים נאמרו בפס"ד פלונית עמ' 169. 3. ומן הכלל אל הפרט: יישום המאפיינים והסימנים שנקבעו בפסיקה להגדרתה והתהוותה של עבירת ההתעללות, מוביל למסקנה, שנוכח מכלול מעשיה האלימים והכוחניים של הנאשמת כלפי התינוקת, ובמחדלה ואדישותה נוכח בכייה המתמשך, יש להרשיעה גם בעבירת ההתעללות. האלימות הפיזית על ביטוייה השונים בה נקטה הנאשמת כלפי ילדה כה פעוטה וחסרת ישע, התלויה כל כולה באדם הבוגר המטפל בה, מהווה לבטח את עבירת ההתעללות, וכלשונו של כב' השופט חשין בע"פ 405/03 פלוני נ' מ.י פ"ד נח(4) 247 "ככל שהקטן קטן יותר; ככל שחסר הישע חסר ישע הוא יותר; ככל שהנפגע חסר אונים הוא יותר - כך ניטה לראות בהתנהגות אלימה כלפיו...התנהגות העולה כדי התעללות". ובאשר להתעלמותה של הנאשמת מבכייה של הילדה; כל אדם יודע כי בכי של תינוק הוא מבחינתו כלי תקשורת ראשוני עמו הוא בא העולם, לא דיבור, אלא בכי. הבכי הוא גם מנגנון הישרדות והדברים כה מובנים ואוניברסליים שאינם צריכים הסבר. התעלמותה העיקשת של הנאשמת מהתינוקת, כולל אדישותה לבכייה, לבד מהיותה הזנחה חמורה, עונה גם היא להבנתי על הגדרת ההתעללות. אין כל ספק בלבי כי מעשיה ומחדליה של הנאשמת היוו פוטנציאל לנזק לתינוקת, בעיקר נפשי, כפי שהעידו ההורים ודבריהם מקובלים עלי גם אם לא היה בידיהם להסתמך על חוות דעת מקצועיות. באשר להיעדר התייחסות רגשית ומיעוט מלל ואינטראקציה כחלק מהטיפול בתינוקת, יישום ההגדרות המשפטיות קשה לי יותר. אמנם הספרות הפסיכולוגית מגדירה, בין היתר, "התעללות רגשית", כהתעלמות, ולגבי תינוק או פעוט משמעה: אי היענות בצורה תואמת להתנהגותו והפגנת חוסר רגש כלפיו. מצד אחד ברור שהיה כאן סוג של התעללות רגשית שיתכן ופגעה ביכולתה של ל' להפנים באופן חיובי דמויות משמעותיות בחייה מלבד המטפלת, הפנמה שהיא חלק מגדילה נורמאלית, מצד שני סוג זה של התעללות נפשית, אינו מוגדר דייו במקרה הנוכחי. לסיכום נקודה זו אומר, כי גם אם אין בחלק זה של התנהגות הנאשמת עבירה של התעללות מבחינה משפטית, התנהגותה הגובלת באטימות ואכזריות, מצטרפת ומחזקת את הרכיבים האחרים בהתנהגותה המהווים התעללות בילדה חסרת הישע. סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה. משפט פליליקטיניםאלימותאלימות כלפי חסר ישעתקיפת קטיןהתעללותתקיפה