1. מר אלעד ביזירנו (להלן : החייב העיקרי") נטל הלוואה מאת בנק פועלים בע"מ (להלן : "התובע"), על-סך 135,000 ₪ (להלן : "ההלוואה"). לצורך קבלת ההלוואה נזקק החייב העיקרי לערבים. מר שמעון ז'נו (להלן : "הנתבע") ומר משה סמואל (להלן : "הערב הנוסף") ערבו להלוואה זו. החייב העיקרי לא עמד בפירעון ההלוואה, והתובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד החייב העיקרי, הנתבע והערב הנוסף. הערבים נתבעו לשלם ביחד ולחוד סך של 138,215.44 ₪, בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של 11.5% לשנה או ריבית בשיעור אחר, לתקופה שמיום 9/12/2007, ועד לתשלום המלא בפועל. כנגד החייב העיקרי והערב הנוסף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקות 2. החייב העיקרי והנתבע היו עובדי הרכבת, בזמן הרלוונטי לכתב התביעה והיו יחסי הכרות ביניהם. 3. החייב העיקרי ניהל אצל התובע חשבון בנק מס' 187784 (להלן : "החשבון"). 4. קודם לנטילת ההלוואה, החייב העיקרי נטל הלוואה בסך 80,000 ₪ , וזו הועברה לפירעון הלוואה בבנק יהב (להלן : "ההלוואה הראשונה"). 5. החייב העיקרי נטל הלוואה מהתובע, וחתם ב- 20/12/2005 על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" על סך 135,000 ₪. בסעיף 2 לכתב ההתחייבות, אשר עניינו "מטרת ההלוואה" נכתב : "צריכה שוטפת". גם הנתבע חתם על מסמך זה כערב. 6. הנתבע, אשר הינו בגדר "ערב יחיד" חתם על מסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" ב- 20/12/2005. בסעיף 4 למסמך זה, אשר עניינו גילוי מידע מהותי, לא סומן דבר. 7. ב- 26/12/2005 חתם הנתבע על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" מבנק הפועלים, על סך 140,000 ₪, גם שם נכתב כי ההלוואה למטרת "צריכה שוטפת". הערב להלוואה הוא בין היתר החייב העיקר. בקשת רשות להתגונן 8. הנתבע ביקש להתגונן בטענה, כי התובע הסתיר ממנו פרטים הנוגעים להלוואה, ובכך נכשל בחובת הגילוי לערב. התובע לא גילה לו מצבת חובות החייב העיקרי, בחשבון העו"ש, עובר להחתמתו על כתב הערבות, כמו עובדת "ההלוואה הראשונה" וכי הלוואה נשוא כתב התביעה, על-פי חוזה הערבות הינה לחוב המחליף חוב קיים בבנק : פירעון הלוואה הראשונה על סך 74,833 ₪ ויתרת חוב בחשבון העו"ש בסך 49,833 ₪, ומשכך ערבותו בטלה מעיקרא. כן טען, כי התובע לא מסר לו עותקי המסמכים עליהם חתם, ולא לוח סילוקין של ההלוואה. 9. ביום 9/11/2008 כב' הרשמת ספרא-ברנע קיבלה את בקשת הרשות להתגונן, בקובעה כי הוצאות הבקשה ייקבעו לפי התוצאות בפסק הדין הסופי. כב' הרשמת החלטה, בין היתר, כי התובע לא סתר את הטענה הבסיסית של הנתבע, לפיה למרות שההלוואה נשוא הערבות נועדה להסדר חובות קודמים, נכתב במסמך בקשת ההלוואה כי מטרתה הינה "צריכה שוטפת" ובטופס גילוי מידע לערב לא נרשם דבר בפרק של גילוי מידע מהותי. המדובר בטענה ברורה של אי גילוי מידע תוך הפרת חוק הערבות. אי לכך, אין לומר שהגנת הנתבע, הנסמכת על עובדות ברורות העולות ממסכמי הבנק, ומבוססת משפטית על הוראות חוק, הינה כללית וסתמית. פרשת התביעה 10. מטעם התביעה העיד, מר חנן צביאלי (להלן : "מר צביאלי"), אשר במועד הרלבנטי לכתב התביעה, כיהן כרכז מוצרים בסניף ראשי חיפה של התובע. תצהירו סומן ת/1. מר צביאלי העיד, כי ההלוואה ניתנה במסגרת הסדר שהיה לבנק עם עובדי הרכבת, אשר הנתבע והחייב העיקרי נמנו עליהם. במסגרת ההסדר, התובע העניק הלוואה אחת גדולה, לתקופה ארוכה, אשר מטרתה סילוק הלוואות "קטנות", שהעמיד בנק יהב לאוכלוסיית עובדי הרכבת, וזאת במטרה להקטין את ההחזרים החודשיים. בצורה זו הועברו חשבונות מבנק יהב לתובע. הנתבע ידע על ההסדר, שכן הוא עצמו הצטרף אליו, כאשר ב- 26/12/2005 חתם אצל התובע, על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה על-סך 140,000 ₪, כלווה עיקרי, והחייב העיקרי חתם לו כערב על אותה הלוואה, ועל מסמך "גילוי מידע". מר צביאלי הצהיר, כי במעמד חתימת הנתבע על כתב ההתחייבות והערבות, נאמר לו מפורשות על-ידו, כי המדובר בהלוואה אשר מטרתה סילוק אשראיים קיימים בבנק יהב, במסגרת ההסדר לעיל. בעניין זה נשאל בחקירה הנגדית, הכיצד הצהיר כך, כאשר החוב בבנק יהב סולק חמישה חודשים קודם לכן, ועל כך השיב : "מבחינה טכנית ראשיתה של ההלוואה היתה הלוואה של 80,000 של בנק יהב, אשר סולקה על ידי הלוואה של בנק הפועלים. הסכום הגדול כולל את ההלואה של ה 80,000 וסכומים נוספים שהחייב העיקרי היה צריך..." (ישיבה מיום 2/2/2010, עמ' 4) בסעיף 2 לכתב ההתחייבות וערבות, כתב מר צביאלי כי מטרת ההלוואה "צריכה שוטפת" ולא סילוק אשראיים, הואיל וכך הוא כותב תמיד. צריכה שוטפת, הינה כל צריכת הלקוח, כל מה שנזקק מבחינה כספית, כולל סילוק הלוואה קודמת. הנתבע חתם על "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן", לפיו הצהיר, בין היתר, כי התובע הביא לידיעתו את העובדות הרלבנטית, הוסברה לו מהות חוזה הערבות וכי הוא מסכים ליטול על עצמו את ההתחייבויות המפורטות בו, וכי ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בחוזה הערבות ובטופס זה טרם חתימתו. מר צביאלי הודה, כי לא מילא את סעיף 4, במסמך זה, אשר עניינו "גילוי מידע מהותי", עם זאת טען, כי אי מילוי הסעיף אינו אומר שלא נתן לנתבע את הסבר הנדרש, והגדיר עניין זה, כעניין "טכני" : ולא "מהותי" (שם, עמ' 5). מבחינה מהותית נתן לנתבע את הסבר הנדרש. הוא הסביר לנתבע על כל שלב שחתם, כי ההלוואה לעשר שנים, סכום הפירעון החודשי פחות או יותר, תנאיי ההלוואה, כי הוא ערב יחיד עד לסכום הקבוע בחוק, וכי במידה ולא יעלה בידי הלווה לשלם ההלוואה, יחויב במקומו. יתר על כן, הנתבע היה מודע למה שהוסבר לו, היות והוא עצמו קיבל הלוואה כזאת, כך שידע. מר צביאלי העיד, כי זכר את הנתבע, בניגוד לעשרות האנשים שעברו דרכו, ואשר אינו זוכרם בוודאות, הואיל ו"הוא קצת יותר מבוגר מהאחרים. וגם בגלל שהוא בא אליי לחתום כערבות למישהוא והלך ולקח ההלוואה בסניף אחר" (שם, עמ' 4). לתצהיר עדות ראשית מטעמו צורפו המסמכים הבאים : א. כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 20/12/2005 החתום על ידי החייב העיקרי והערבים. ב. טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, החתום בין היתר על ידי הנתבע ב- 20/12/2005. ג. כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 26/12/2005 אשר נטל הנתבע מהתובע, ועליה חתום בין היתר החייב העיקרי, כערב. ד. טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, בגין הלוואה שנטל הנתבע, עליו חתום בין היתר כערב החייב העיקרי ביום 20/12/2005. ה. דף חשבון המצביע על יתרת החוב בגין ההלוואה שנטל החייב העיקרי בסך של 125,672 ₪ נכון ליום 9/12/2007. פרשת ההגנה 11. מטעם ההגנה העיד הנתבע עצמו, ותצהירו סומן נ/1. 12. הנתבע חזר בתצהירו על האמור בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן, בהוסיפו כי את החייב העיקרי מכיר היכרות בסיסית בלבד, מעבודתו ברכבת, החייב העיקרי חתם לו על ערבות להלוואה שלקח, הוא לא ידע לשם מה ניתנה ההלוואה לחייב העיקרי, ואם היה יודע אודות חובותיו הרבים של החייב העיקרי, לא היה חותם כערב. בניגוד לנטען על ידי מר צביאלי, ההלוואה לא ניטלה לסילוק אשראיים קיימים בבנק יהב, שכן חוב זה סולק זה מכבר על ידי ההלוואה הראשונה, אלא ניתנה לסילוק מספר אשראים, חריגות והלוואות שונות אצל התובע. מה גם, שלו לא נאמר דבר אודות סילוק האשראיים הקודמים בבנק יהב, אשר סולקו כאמור, מספר חודשיים קודם לנטילת ההלוואה. עוד טען הנתבע, כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה לעיין בטופס הערבות טרם חתימתו, לא נמסרו לו עותקי המסמכים עליהם חתם, לרבות לוח סילוקין של ההלוואה, ובשום מועד אחר עד להגשת התביעה, לא נאמר לו אודות חובות החייב העיקרי. בחקירתו הנגדית, הנתבע הסביר, כי חתם כערב לחייב העיקרי, הואיל וזה חתם לו כערב על הלוואה שנטל, והוא אף חתם לעובד נוסף על ערבות. כמו כן, חתם לו בשל שנות הוותק של החייב העיקרי בעבודה, שכן במידה ולא ישא בתשלומים, ניתן יהיה לגבות את הסכום מפיצויים וקרנות, ועל כן לא ראה סיכון בחתימתו כערב. הנתבע אישר כי לא שאל את החייב העיקרי, מה מטרת ההלוואה, הואיל ואינו "יכול להכנס לעניינים הפרטיים שלו" (ישיבה מיום 2/2/2010, עמ' 8), וכי לא עניין אותו מצבו, אלא רק שיחתום לו כערב על הלוואה שנטל, בתמורה על חתימתו. הנתבע אישר, כי ידע כשחתם כערב על ההלוואה, אשר נכתב בה לצריכה שוטפת, כמו שנכתב בהלוואה שנטל, יכול להיות כי מטרתה כיסוי חובות החייב העיקרי,כפי שהוא רצה לסלק את חובותיו, אך עם זאת, לא הוסבר לו כי החייב העיקרי מסובך בחובות. הנתבע הצהיר, כי לו ידע אודות חובותיו הרבים של החייב העיקרי, לא היה מסכים לערוב לו. עם זאת, בחקירתו הנגדית כאשר נשאל באיזה תנאי היה חותם לחייב העיקרי כערב, השיב כי אין לו מושג. באשר להתנהלות מר צביאלי, הוא לא זכר אם הוא שאל אותו שאלה והלה לא ענה לו, או מה מר צביאלי אמר לו. בכל אופן זכר, כי הפגישה עם מר צביאלי התארכה בסביבות 20 דקות-חצי שעה בערך. לתצהיר עדות ראשית מטעם התביעה צורפו מסמכים נוספים: תדפיס תנועות בחשבון החייב העיקרי החל מחודש אוגוסט 2005 עד פברואר 2006. סיכומי התביעה 13. יש לקבל התביעה מן הטעמים כדלקמן: א. הנתבע הסתיר בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן עניין מהותי : חתימת החייב העיקרי כערב להלוואה שהוא עצמו נטל. רק לאחר שהעניין נחשף, גולה עניין זה בתצהיר עדותו הראשי. מחדל זה פועל לחובתו. בנוסף, הנתבע בחקירה הנגדית בבקשת רשות להתגונן העיד, כי לא היה הסדר עם עובדי הרכבת להעברת חשבונותיהם מבנק יהב לתובע, אולם בסיכומים שהגיש שם, ובחקירתו הנגדית בישיבת ההוכחות אישר שהיה הסדר כזה. ב. טענות הנתבע הן טענות כבושות, אשר נולדו רק לאחר הגשת התביעה נגדו. ואף בעיצומו של ההליך חזר בו מטענותיו : הגנתו התמקדה בכך, שלו היה יודע בזמן החתימה כי החייב העיקרי מסובך בחובות, לא היה מעז לחתום. בחקירתו הנגדית טען, כי מתחילת ההלוואה ועד היום לא יודע שהחייב העיקרי מסובך. ג. הנתבע אישר בעדותו, כי ההלוואה שקיבל, דומה מאוד להלוואה שקיבל החייב העיקרי. קיום סממנים כה דומים לשתי ההלוואות, מעמידים את טענות ההגנה של הנתבע באור תמוה. בנסיבות שהמדובר בהלוואות זהות כמעט, בסמיכות זמנים, קשה להלום, שאדם סביר אינו מסוגל להבין את השימוש שייעשה בהלוואה לה הוא ערב, ומדוע יש בסיס ל"הנחתו", כאילו אין החייב העיקרי פועל בדיוק כמוהו, ומתכוון לסלק בתמורת ההלוואה חובות קיימים, ולפרוס ההחזר לזמן ארוך. ד. גרסת הנתבע ביחס לנסיבות חתימתו על כתב הערבות, והמידע אשר כביכול לא נמסר לו על ידי התובע, התמוטטה בחקירתו הנגדית. מר צביאלי העיד אמת, והפריך לחלוטין את היתממות והתחסדות הנתבע, ופרט את ההסבר שנתן לו. בהגינותו העיד, כי בהיסח הדעת לא סומן "איקס" במסמך גילוי המידע לערב, המעיד כי מדובר בהלוואה שתמורתה תכסה חוב קיים. יחד עם זאת, הוא דבק בגרסתו, כי הנתבע ידע על מה הוא חותם. את עדותו חזק הנתבע, עצמו, שלא זכר אודות מה נאמר לו על ידי מר צביאלי. ה. הבנק נושא כלפי ערבים בחובת גילוי ובחובת נאמנות, כאשר ביטוין והיקפן נקבעים על-פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. כאן, אין זה המקרה שיש לייחס לתובע הפרת החובות המוטלות עליו, לנוכח התנהגות הנתבע, אשר בחר שלא לשאול את החייב העיקרי אודות מטרת ההלוואה, כל שעמד לנגד עיניו הוא קבלת הסכמת הנערב למתן ערבות כלפיו, וכמי שמוחזק כי ידע היטב מה מטרת ההלוואה, ושאף הוכח לגביו כי הבין על מה הוא חותם, וכי הוסברו לו הסיכונים שהוא נוטל, ושלא זכר בעדותו שום פרט ממה שנאמר לו במעמד החתימה על הערבות, שארכה לדבריו כחצי שעה. ו. טענות הנתבע הינן טענות בעל-פה העומדות בסתירה למסמכים בכתב עליהם חתם. סיכומי הנתבע 14. יש לדחות את התביעה ,ולפטור הנתבע מערבותו, מן הטעמים כדלקמן: א. מר צביאלי הודה בחקירתו, כי החובות בבנק יהב סולקו וההלוואה עליה חתם הנתבע, מורכבת מההלוואה הראשונה, שמוחזרה ככל הנראה, ואליה נלווה סכום נוסף שהחייב העיקרי היה צריך. טענה זו היא גם בגדר הרחבת חזית אסורה, אשר יש בה טעם לפגם. עד אז גרסת התובע הייתה, כפי שהוצהר על ידי מר צביאלי, כי במעמד החתימה על כתב ההתחייבות והערבות נאמר לנתבע על ידו, כי המדובר בהלוואה שמטרתה סילוק אשראיים קיימים בבנק יהב. בו בזמן, כי החובות בבנק יהב נסגרו זה מכבר, הודות להלוואה קודמת אשר נתנה לחייב העיקרי עליה לא חתום הנתבע. ב. גרסת הנתבע, כי אם היה יודע על מצב החייב העיקרי, לא היה חותם על כתב הערבות, לא נסתרה בעת חקירתו. התובע במעשה ובמחדל גרם לכך שהנתבע לא ידע ולא יכל היה לדעת כי ההלוואה נלקחה להחליף חוב קודם אצל התובע וגם בבנק אחר. בטופס גילוי מידע לערב, לא גילה התובע מאום לגבי חוב קיים לחייב העיקרי, כפי שנדרש לעשות כן בסעיף 4 לטופס. הוא הוטעה לחשוב, על-ידי התובע, כי ההלוואה ניתנה למטרת צריכה שוטפת. ג. התובע לא מסר לנתבע עותקי המסמכים עליהם חתם הנתבע, כמתחייב בסעיף 24(א) לחוק הערבות וסעיף 4(א) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירה של מסמכים). ד. התובע, ברשלנות יתרה בניהול עסקיו הפנימיים, החתים את עובדי הרכבת על ערבויות צולבות. מוסד הערבות נועד בין היתר לפזר סיכונים, והתובע במעשהו סתר את מטרת הערבות. ה. לאור הפרת התובע את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 22(ב) לחוק הערבות, הרי שבהתאם לסעיף 23(5) לחוק הערב פטור מערבותו. דיון 15. האם התובע הפר כלפי הנתבע את חובת הגילוי הקבועה בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן : "החוק") אודות מצבת חובות החייב העיקרי לבנק, וכי ההלוואה על-פי חוזה הערבות הינה לחוב המחליף חוב קיים בבנק, ומשכך פטור הנתבע מערבותו מכוח סעיף 23(5) לחוק ? 16. לאחר עיון בחומר הראיות ובכתבי הטענות, ולאחר ששמעתי את הצדדים, נכון בעיני לקבוע, כי הנתבע הוכיח את הגנתו, וכי התובע הפר כלפיו את חובת הגילוי, ובגין כך יש לפטורו מערבותו. 17. סעיף 22 לחוק הערבות קובע את חובת הגילוי, ובסעיף 22(ב) נקבעו הפרטים אשר על הנושה לגלות לערב יחיד טרם כריתת חוזה הערבות. בין יתר הפרטים נקבע בסעיף 22(ב)(3) : "היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים". סעיף 23 לחוק קובע את הסנקציה בגין תוצאת אי הגילוי : בסעיף 23 (א)(5) נקבע, כי הפרה של סעיף 22(ב)(3) פוטרת ערב יחיד מערבותו. בסעיף 23(ב) נקבע עוד, כי : "הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט". 18. בע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין (2/3/2011), פרש בית המשפט את חובות הגילוי המוגברות אשר להם כפוף הבנק, ואשר מטרתם לשקף את חובתו מכוח עוצמת הבנק אל מול הלקוח. בין יתר החובות הינה החובה לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות, ובכלל זה מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות : "על פי סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), חובות הבנק כלפי הלקוח, ובכלל זה חובת הגילוי הנגזרת מחובת האמון הרחבה, חלות גם כלפי הערב". בפסק הדין בע"א 8611/06 דלעיל, קיבל בית המשפט את פסיקת בית המשפט המחוזי, כי הבנק הפר את חובותיו כלפי המשיבה, שכן : "המידע שלא נמסר לה ביחס לגובה החוב הקיים הוא, מידע מהותי השייך למעגלים הראשוניים של חובת הגילוי - אלה הקרובים לליבתה של חובת הגילוי" והבנק לא יכול לפטור עצמו מגילוי נתון זה (פסקאות 38, 40 והפסיקה ששם). 19. אני מקבלת את גרסת הנתבע ומאמינה לו, כי התובע לא העמידו אודות מצבת חובות הנתבע 1, וכי היות הערבות ערבות לחוב המחליף חוב קיים בבנק. התובע למעשה לא טוען אחרת. גם אם הנתבע קיבל הלוואה דומה לזו של החייב העיקרי, והאחרון חתם לו כערב עליה, והנתבע חתם כערב על ההלוואה רק בגלל שהחייב העיקרי חתם לו כערב, והוא אף לא שאל את החייב העיקרי שום שאלה טרם החתימה על הערבות, אין בטענות אלו, אשר הועלו על ידי התובע, לכרסם בחובת הגילוי המהותית אשר מוטלת על התובע מתוקף תפקידו. 20. התובע הוא בבחינת, "המוציא מחברו עליו הראיה", ולא עמד בנטל המוטל על שכמו, להוכיח כי עמד בחובת הגילוי. במיוחד, שעה שמר צביאלי סתר את עצמו בטענה מהותית. מר צביאלי הצהיר, כי במעמד חתימת הנתבע על כתב ההתחייבות והערבות אמר לו מפורשות, כי המדובר בהלוואה, אשר מטרתה סילוק אשראים קיימים בבנק יהב, במסגרת ההסדר לעובדי הרכבת (סעיף 5 ב- ת/1). מעיון במסמכי הבנק אשר צורפו לתצהיר הנתבע, עולה כי דין טענה זו להידחות, ומטרת ההלוואה לא הייתה סילוק אשראים קיימים בבנק יהב, שכן אלו נפרעו טרם מתן ההלוואה : א. ב- 5/9/2005 החייב העיקרי נטל הלוואה על סך 80,000 ₪. ב. ב- 7/9/2005 נעשתה העברה לעצמי עבור פירעון הלוואות בבנק יהב. ג. ב- 9/9/2005 הועמדה המסגרת על סך 30,000 ₪ בתוקף עד 30/9/2010. ד. ב- 7/2/2006 עמדה יתרת החובה על סך של 49,893.51 ₪. ה. ב- 13/2/2006 הופקדו לחשבון כספי ההלוואה על סך 135,000 ₪. ו. ב- 13/2/2006 נפרעה הלוואה בחשבון החייב העיקרי על סך 74,833.9 ₪. מר צביאלי נשאל, כיצד עולה המוצהר על ידו, בדבר מטרת ההלוואה לסילוק אשראי, עם כך שהאשראי סולק 5 חודשים קודם לכן, ועל כך השיב : "מבחינת טכנית ראשיתה של ההלוואה היתה הלוואה של 80,000 של בנק יהב, אשר סולקה על ידי הלוואה של בנק הפועלים. הסכום הגדול כולל את ההלואה של ה 80,000 וסכומים נוספים שהחייב העיקרי היה צריך. כמו שהנתבע 3 לקח הלוואה שכללה מרכיבים שונים, והסברנו לכל אחד מהם המרכיבים, כך גם החייב העיקרי. הנתבע כאן לקח הלוואה בסניף אחר של בנק הפועלים באותם תנאים". (ישיבה מיום 2/2/2010, עמ' 4). משמע, מר צביאלי בניגוד למוצהר על ידו, מודה בריש גלי, כי מטרת ההלוואה הייתה כיסוי ההלוואה הראשונה, ויתרת חוב של החייב העיקרי. סתירה זו מדברת בעד עצמה, במיוחד שעה שכאמור על הבנק מוטלת חובת גילוי מוגברת. לא עלה בידי מר צביאלי להוכיח, כי נתון זה הוסבר לנתבע. גם אם הסביר לו, וזכר את הנתבע, שלא היה לקוח קבוע בבנק, אחרי 5 שנים, ואיני קובעת כך, הרי סותר את חוסר האישור על מסמך בכתב. אינני רואה בכך עניין טכני בלבד אלא עניין מהותי. 21. החתימה על מסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן" - בתקנה 1 לתקנות הערבות, תשנ"ח - 1998 נקבע : " הגילוי לערב יחיד לפי סעיף 22 לחוק ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות, כאשר - (1) הגודל המזערי של האותיות במסמך הגילוי יהיה 2 מילימטרים; (2) האותיות לא תהיינה נטויות או מוצרות; (3) צבע האותיות יהיה נוגד את צבע הנייר שעליו הן כתובות; (4) הרווח בין השורות לא יפחת מגודל האות בשורה; (5) האותיות בשורות לא תיגענה זו בזו". בת.א. 1205/07 (שלום-אשדוד) בנק אוצר-החייל סניף נורדאו נ' נורמאטוב סמיון ואח' (28/12/2009)), פסק כב' סגן הנשיא, השופט אריאל חזק, ביחס לתקנה זו, כי : " מדובר בתקנה המגדירה באופן חריג ומדויק צורתו של מסמך עליו יחתום אדם ומתוך עובדה זו ניתן להסיק באופן בלתי משתמע לשתי פנים, כי כוונת המחוקק היתה שצורת הפרטים המפורטים במסמך שבו יגולו עובדות לערב על פי סעיף 22 לחוק הערבות תהיה ברורה. מתוך האמור לעיל ניתן להסיק גם מכללא, כי כוונת המחוקק היתה, שאותו מסמך שבו יגולו הפרטים לערב, יערך בנוסח ברור ולא מעורפל והפרטים המפורטים במסמך יהיו מובנים לכל אדם, גם לאדם שאינו בקיא בשפה העברית". חובת גילוי מצבת חובות החייב העיקרי בבנק, וכי ההלוואה על פי חוזה הערבות הינה לחוב המחליף חוב קיים בבנק, הינה מהותית. כך גם עולה מהאמור בסעיף 4 למסמך "גילוי מידע לערב יחיד או מוגן", אשר עניינו גילוי מידע מהותי. שם הוגדר "מידע מהותי", בין היתר, כ"ערבות לחוב קיים". מר צביאלי הודה, כי לא סימן "איקס" ליד סעיף 4, וטען כי מדובר בעניין טכני ולא מהותי, ובכל אופן הסביר לנתבע על מה הוא חותם. איני מקבלת טענה זו. המדובר בעניין מהותי, שאילולא כן, מדוע הבנק טרח להגדירו בסעיף 4, כ"גילוי מידע מהותי". מה גם, שכאמור לעיל, המחוקק פרט בדקדקנות כיצד יראה מסמך הגילוי, על מנת שבמסמך זה יגולו כל הפרטים הנחוצים לערב. משלא הוכח בפניי, כי גולו, ומשטענת מר צביאלי, היא טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, אין מנוס אלא לקבוע, כי דין התביעה להידחות, וכי יש לפטור הנתבע מערבותו. חובת הגילוי מצד הבנק זוכה למשנה תוקף, בשל הערבויות ההדדיות שחתמו החייב העיקרי והנתבע זה לזה. כך, שלכל אחד מהצדדים היה האינטרס שהשני יחתום לו על ערבות, ובנקודה זו תפקיד הבנק למלא את חובתו, ולהעמיד את הנתבע, אודות מצבו הפיננסי של החייב העיקרי. כאמור, לא הוכח בפניי, כי התובע עמד בחובה זו. באחרית דבר אומר, כי אכן התגלו תמיהות בעדות הנתבע, ואף נראה כי ניסה להסתיר עובדות אשר היו בידיעתו, כפי שעולה מהחלטת כב' הרשמת ספרא-ברנע, אך אין בכך להעביר את הנטל המוטל על התובע להוכיח, כי קיים את חובת הגילוי, אל הנתבע. סיכומו של דבר התובע לא הוכיח כי קיים את חובת הגילוי, ועל כן יש לדחות את התביעה. התביעה נדחית, והערב הנתבע מופטר מערבותו. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 7,000 ₪ סכום זה כולל גם את האמור בהחלטת כב' הרשמת, ספרא ברנע, כי הוצאות הבקשה ייקבעו לפי התוצאה בפסק הדין הסופי. חובת הגילויהלוואה