1. התובעת היא מבוטחתה של הנתבעת בפוליסת ביטוח "סחורה בהעברה", שאין עוררין שהייתה בת-תוקף עובר ליום 13.11.07. כנטען בכתב תביעתה בסדר דין מהיר, ביום 13.11.07, שעה שרכב שירות של התובעת היה בחניון ליד בית המכס בחיפה, ובמהלך הובלת סחורה, אלמונים ניפצו את שמשת דלת הנוסעים וגנבו ציוד וציוד עבודה מרכב זה. על כך הוגשה תלונה במשטרה. נטען כי בהתאם לתנאי הפוליסה אמורה הייתה הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בסכום של 43,565 ₪. מכאן תביעתה. כבר כאן יצויין כי למקרא כתב התביעה לא משכיל הקורא להבין, לשיטת התובעת, דבר דרישתה של התובעת מן הנתבעת, ובעיקר דבר סירובה של הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח אלו. 2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הפנתה לסעיף בפוליסה המצביע על דרישות מיגון. בין היתר נטען כי יש למגן את הרכב על ידי מערכת אזעקה תקינה המופעלת ומגינה על כל פתחי הרכב. נימנו הדרישות הטכניות באשר למערכת אזעקה זו. נטען כי במועד הפריצה הנטענת לא פעלה ברכב מערכת אזעקה תקינה ומופעלת, וברשות התובעת אף לא היה שלט להפעלת מערכת זו. לעניין נתון עובדתי זה נסמכה התובעת על מסמך בחתימתה של פקידת התובעת, דניאלה. אושר שם כי "ברכב מותקנת מערכת אזעקה אשר עובר לבדיקתנו לא נמצאה פועלת וברשות המבוטחים לא נמצא שלט הפעלה למערכת". ועוד: ציינתי כי התובעת לא המציאה כל מסמך באשר לעילת הדחייה של דרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח. ואולם זה נמצא לי בנספח כתב ההגנה מיום 17.3.08, שנשלח על ידי שמאי הנתבעת לסוכן הביטוח של התובעת (להלן - "מכתב הדחייה"). צויין שם מפורשות דבר המפגש עם דניאלה. הובהר שם כי "אין ברשות המבוטחים שלט למערכת האזעקה. בבדיקה שקיימנו התברר כי ניתן להניע את הרכב ללא נטרול מערכת האזעקה, קרי המערכת אינה פעילה". 3. בישיבת קדם משפט הצעתי כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף תצהירים ומסמכים. בעקבות זאת הונחו בפניי שני כתבי בי-דין. ב"כ התובעת ציין כי הוא ישקול בחיוב הסכמה להצעה "לאחר הגשת כתב תשובה מטעמה... וזאת בכדי להימנע מהעלאת טענה מצידה של הנתבעת להרחבת חזית". ועוד נטען כי הייתה בדיקת מיגון בתאריך 23.1.06, שעותקה צורף להודעה. ב"כ התובעת טען "שהפוליסה נשוא התביעה מהווה חידוש של אותה פוליסה קודמת ולכן אילו המבטחת חפצה במיגונים נוספים הייתה צריכה לעשות כן בצורה מסודרת ומפורשת ובאותיות קידוש לבנה כדי להעמיד את התובעת ולהזהירה כי היא עלולה למצוא את עצמה ללא ביטוח אם לא תמלא את תנאי הפוליסה הנוספים שלא היו קיימים קודם". על כך הונחה תגובת ב"כ הנתבעת. צויין כי טופס המיגון האמור היה שנתיים לפני אירוע הפריצה וכי "טופס זה נוגע לביטוח הרכב בעוד התביעה אינה על פי פוליסת ביטוח הרכב אלא על פי פוליסת 'סחורה בהעברה'....". לנוכח זאת, ולעניין ביטוח הרכב על פי פוליסת "סחורה בהעברה", הרי "קיומה של מערכת כאמור כלל לא נבדק בבדיקה שנערכה לצורך ביטוח הרכב". 4. משכל אלו הונחו בפניי חזרו והסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות אליהם ניתן יהיה לצרף כל פוליסה או מסמך באשר להתקשרות בין בעלי הדין וכן חוות דעת, ובוודאי החומר המצוי בתיק בית המשפט. הובהר כי ככל שב"כ הנתבעת יצרף לסיכומיו חוות דעת "ביטוחית-תאורטית" יתיר בית המשפט הגשת מחזור סיכומים נוסף ובגדרו יוכל ב"כ התובעת להגיש חוות דעת נוגדת. הונחו בפניי סיכומי טענות כאמור. הואיל ולסיכום טענות ב"כ הנתבעת צורפה חוות דעת ביטוחית כאמור, היתרתי מחזור סיכומים נוסף והבהרתי שבגדרו יוכל ב"כ התובעת להגיש חוות דעת נוגדת. מחזור סיכומים שני זה הונח בפניי. ב"כ התובעת לא צירף כל חוות דעת נוגדת. אף בכך לא הסתיימה המסכת. ב"כ התובעת ראה להפנות לפסק דין שניתן על ידי כב' השופט מנהיים ב-ת.א. (ראשל"צ) 5744/06 ד.ל.ט.ה. פוד בע"מ נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ. הונחה בפניי תגובת ב"כ הנתבעת לפסק הדין האמור. 5. עיינתי במכלול חומר הראיות והטענות. בדעתי לדחות התביעה מכל וכל לנוכח מכלול שיקולים דיוניים שנטענים על ידי ב"כ הנתבעת, ושבדעתי לאמצם. 6. בסיכום הטענות הראשון ב"כ התובעת מתמקד בהפרת חובת ההבלטה הנאותה של התנאי בגין המיגון. נטען שלא זו בלבד שלא הייתה הבלטה כאמור, אף הנתבעת חטאה בכך שלא עמדה בתנאי הגילוי והווידוא. ואכן, חובת ההבלטה הנאותה של סייגים בפוליסה, ואף החובה האקטיבית של מבטחת להסביר חריגים אלו למבוטח ולוודא פועלו בעקבות גילוי זה, מצאו ביטויים הן בהוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, והן בפסיקת בתי המשפט. נהיר שזו טענה לגיטימית מובהקת שעשוי להעלות מבוטח כנגד מבטחתו, בריבו עמה. ואולם כך, כמובן, ככל שניתנת לכך תשתית של טיעון. כמבואר, כתב התביעה לא פירט כל עיקר מה היה טעם סירובה של הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח. כיום נהיר לי שהדברים היו ידועים לה מראש, למקרא מכתב הדחייה. לנוכח זאת ההזדמנות המובהקת של התובעת הייתה לפרוס בכתב התביעה את המסכת האמורה ולטעון כנגדה כי חרף האמור במכתב הדחייה חטאה הנתבעת הן באי הבלטה נאותה בפוליסה, והן בהפרת חובת הגילוי והווידוא. לא זו בלבד שהיא לא עושה כן, כל הקורא את כתב התביעה מתרשם כי התובעת מודעת לתנאי המיגון, אלו קוימו על ידה, באופן שלכאורה סירובה של הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח היה שרירותי ולא מנומק. 7. ואף אם אמתח החבל עוד, נהיר לחלוטין שלתובעת ניתנה הזדמנות נוספת להביא תשתית של טיעון בגדר כתב תשובה. והרי התובעת עצמה הייתה מודעת לכך. שהרי בתחילה היא התנתה הסכמתה להצעת בית המשפט רק לאחר שיוגש כתב תשובה מטעמה, וזאת כדי להימנע מטענת הנתבעת להרחבת חזית. משלא הוגש כתב תשובה, אין תימה שהנתבעת טוענת שכל טענות התובעת באשר להפרת חובת ההבלטה, הגילוי והווידוא, הן בבחינת הרחבת חזית. 8. ואם חרף כל אלו אתייחס להודעת ב"כ התובעת הנ"ל כאל "דמוי" כתב תשובה, וכלל לא נהיר מדוע התובעת זכאית "להנחות" אלו, מצמצמת ההודעה עצמה לכך שהפוליסה הנדונה מהווה חידוש של פוליסה קודמת. ואולם לעניין טענה זו נמסרה תגובה מפורשת של הנתבעת אודות העדר קשר בין דרישות מיגון לפוליסת ביטוח רכב, לבין דרישות מיגון לפוליסה בגין "סחורה בהעברה", שפשיטא דרישות המיגון בגינה חמורות, באופן טבעי, מאלו של הפוליסה האחרת. עוד עולה מן הטענה כי לא מדובר בחידוש פוליסה, אלא מדובר ביצירת פוליסה חדשה, היא פוליסת "סחורה בהעברה". 9. על כל אלו לא ניתן כל מענה להנחת הדעת על ידי התובעת. לנוכח הנתונים האמורים לא מבקשת התובעת כי תישמענה ראיות, היא אף לא מבקשת, כהצעתי המקורית, כי לסיכומי הטענות יצורפו תצהירים, שמא כתוצאה מכך ניתן יהיה ללמוד על תשתית עובדתית שונה. סיכום טענותיה מתחמק לחלוטין ממכלול הנתונים האמורים, משל מנהג בת-יענה. 10. כך, ככל שעסקינן במחזור הסיכומים הראשון. מחזור הסיכומים השני, כך נהיר לי, היה פועל יוצא לחששה של התובעת לכך שהנתבעת תצרף לסיכום טענותיה חוות דעת ביטוחית. והרי רק לשם כך נפתח פתח לתובעת להגשת סיכום טענות נוסף, אליו תצורף חוות דעת נוגדת. למצער, מצפה הייתי כי סיכום הטענות השני של התובעת יתמודד עם חוות דעת זו, גם אם לא תוגש חוות דעת נוגדת. כל אלו אינם מונעים מן התובעת לא רק להימנע מהגשת חוות דעת נוגדת, או מהתייחסות לחוות הדעת מטעם הנתבעת, אלא להרחיב חזית פעם נוספת. חוזרת ונשנית טענת ב"כ התובעת להפרת חובת ההבלטה, הגילוי והווידוא, כמובן ללא כל ניסיון התמודדות עם טענת הרחבת החזית שנטענה כנגדן. נוספת עליהם טענה נוספת על פיה מוגבלת הנתבעת, בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, רק לנימוקים שנימנו שעה שדחתה הדרישה. לעניין טענה זו, ראשית, אף היא בבחינת הרחבת חזית. נזכור ונשמור כי התובעת, בכתב תביעתה, לא מאזכרת כל עיקר את מכתב הדחייה. והגם שהוא ניצב לנגד עיניה למקרא כתב ההגנה, היא איננה מגיבה עליו בכתב תשובה. שנית, לגוף העניין, הטענה חסרת שחר. אכן הנתבעת הוציאה לתובעת את מכתב הדחייה. אכן, במכלול טענותיה לא מרחיבה הנתבעת חזית ולא טוענת כל טענה נוספת, מעבר לנימוק האחד והיחיד שנימנה במכתב הדחייה. דווקא התובעת היא זו שיורה לכל הכיוונים, תוך הרחבת חזית חוזרת ונשנית, ותוך התעלמות מוחלטת מנימוק הדחייה האחד והיחיד, שהיה צריך לפנים. 11. די בנתונים עד הנה על מנת לדחות את תביעת התובעת. כך בדעתי להורות. לנוכח זאת אין בדעתי להידרש לנושא גובה סכום התביעה, הגם שאף בעניין זה מקובלת עליי עמדתה החילופית של הנתבעת, כעולה מסיכום טענותיה, כי למירב זכאית הייתה התובעת לסכום של 21,766 ₪, בהתאם לדוח השמאי ובכפוף לתשלום השתתפות עצמית. 12. לפיכך הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. 13.חובת הגילוי