הנתבעת 1 (להלן: "החברה") ניהלה חשבון מספר 117313 (להלן: "החשבון") בבנק המזרחי סניף נס ציונה (להלן: "התובע" או "הבנק"). החברה נטלה מהבנק הלוואה והתחייבה לפורעה בתנאים המפורטים בהסכם ההלוואה. נתבעים 2 ו/או 3 ו/או 4 ערבו לכלל חובותיה והתחייבויותיה של החברה ללא הגבלה בסכום ובתנאים המפורטים בכתבי הערבות המצורפים לכתב התביעה ומסומנים ו'/1 ו-ו'/2. נתבע 5 ערב לכלל חובותיה והתחייבויותיה של החברה עד לסך 82,000 ₪. העתק מכתב הערבות מצורף לכתב התביעה ומסומן ו'/3. החברה לא עמדה בהתחייבותה להחזיר את ההלוואה על פי תנאיה ואף חדלה מפעילות כלכלית. בתאריך 28.1.98 עמד חובה של החברה על סך 103,122 ₪. הנתבעים נדרשו לפרוע את חוב החברה לבנק, בהתאם לערבויותיהם, אך לא נענו לדרישה עד למועד הגשת כתב התביעה. נגד הנתבעים 1, 2, 3 ו-5 ניתן פסק דין והם אינם כופרים בחבותם. המחלוקת הינה, אם כן, בין הבנק התובע לבין נתבע 4, מר גורביץ ולדימיר (להלן" "הנתבע"). טיעוני התובע: התובע טוען כי הנתבע חתם על כתב ערבות לטובת התובע, על פיו ערב לכל חובות והתחייבויות החברה, ללא הגבלה בסכום. בסמוך לכך חתם על "כתב גילוי נאות" הוא "טופס הודעה לערב בגין ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב" בו ניתן לו גילוי בדבר חובותיה והתחייבויותיה של החברה לבנק, למועד חתימת הערבות. הודע לו כי למועד חתימתו על כתב הערבות עומד חובה של החברה על סך של 106,833 ₪; כי החברה אינה פורעת את חובותיה וחשבונה בבנק הוגבל. לטענת התובע, הנתבע חתם על הטפסים רק לאחר שווידאו כי הבין את משמעות המסמכים עליהם חתם, וכי שותפיו וחבריו של הנתבע תירגמו לו את תוכן המסמכים ואת המידע שנמסר לו ע"י פקיד הבנק. על כן דורש התובע כי הנתבע יישא בחוב לו ערב, בהתאם לכתב הערבות. טיעוני הנתבע: הנתבע הודה כי חתם על כתב הערבות, אולם טוען כי במועד החתימה היה בטוח שחותם על מסמכי פתיחת חשבון; כי אף פקיד בנק לא הסביר לו את מהות המסמכים עליהם חותם; כי בעת החתימה, לא היתה נוכחות של פקיד בנק. עוד טוען הנתבע כי הבנק לא גילה לו כי ישנם חובות קיימים של החברה כלפי הבנק. וגם, כי חתימתו על המסמכים היא עקב מעשה רמאות של פיאטצקי (הנתבע 5). לכן, כופר הנתבע בחבותו כלפי הבנק. דיון: חובת הגילוי של הבנק: השאלה אם ערב הוא בגדר "לקוח" של הבנק אינה רלוונטית כיום, כיוון שהחוק כבר נתן תשובה חיובית לשאלה זו. החקיקה והפסיקה הרחיבו מאוד את האחריות המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו, וערבים בכלל זה. במסגרת החובות שמקורן בדיני הבנקאות, ניתן למנות את איסור ההטעיה כמפורט בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981, איסור הפגיעה בנסיבות מיוחדות (ס' 4 לחוק לעיל) וחובת הגילוי הנאות לפי ס' 5 לחוק ומכוחו. חובת גילוי מצב חשבונו של הנערב לערב, כאשר מחוייבותו של הערב מתייחסת לאותו חשבון עצמו, זכתה להכרה בפסיקה כחובה בסיסית ומוחלטת, היונקת מעקרונות משפטיים כלליים, ובמיוחד - חובת תום הלב בניהול מו"מ (ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973) וחובות ספציפיות החלות על בנקים ביחסיהם עם לקוחות, הקבועות בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), ומכוחו. במקרה אשר בפני נסתרה טענת הנתבע כי איש מפקידי הבנק לא ניסה להסביר לו על מה הוא חותם ולא ניסה למסור לו פרטים בדבר מצבו של החשבון. ראשית, נציגי הבנק, מר זיסרמן וגב' משה, העידו בפני ואישרו כי אכן ביצעו את חובות הגילוי הנדרשות בחוק הבנקאות, ומצאתי את עדותם אמינה ומהימנה. שנית, חתימתו של הנתבע מתנוססת על מסמך הגילוי הנאות (טופס הודעה לערב), בו מופיע, בין יתר התנאים, גם סכום חוב החברה לבנק, במועד החתימה. הלכה פסוקה היא, כי כדי שיוכל בית המשפט להכריז על מסמך משפטי, חתום על ידי אדם, כבטל (שלא מחמת עושק, כפייה וכיוב'), שומה על הטוען לבטלות המסמך להוכיח, כי חתם על מסמך השונה מהותית ובאופן יסודי מהמסמך עליו התכוון לחתום. (ע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פד מד(3) 304, 310: ע"א 413/79 ישראל אדלר חב' לבנין בע"מ נ' חנה מנצור, פד לד(4) 29: ע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פד מד(1) 341). בנוסף, על המבקש להוכיח שנסיבות החתימה היו כאלה, שנשללה ממנו היכולת לוודא מהי מהות המסמך עליו הוא חתם (ראה לעניין זה ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור שושנה בלץ ואח', פד יט(2) 113). הנתבע כשל בהרמת הנטל המוטל עליו: אף אם אני מקבלת את גרסתו של הנתבע, כי חשב שהוא חותם על טופס פתיחת חשבון, ולא ידע כי חותם על כתב ערבות, שאז מדובר בחתימה על מסמך השונה מהותית מהמסמך עליו חשב כי חותם, גם אז הנתבע לא עמד בהוכחת התנאי השני, שכן לא נשללה ממנו היכולת לוודא מהות המסמך עליו חותם, ולמרות זאת לא בדק. הנתבע מגדיר עצמו כאיש עסקים אשר מטרת בואו לבנק היא כדי לקדם עסק משותף עם רומן פיאטצקי, הוא נתבע 5. דברים אלו נלמדים גם מהפרוטוקול עמוד 21, שם לשאלה אם הוא איש עסקים ענה באופן חיובי. לשאלה: "אתה איש עסקים דאגת לברר על מה את החותם?" ענה- תשובה: " אני לא יכולתי לבדוק. פיטצקי אמר שפותחים חשבון וזהו. לא היו שום בדיקות, לקחו צילום של תעודת זהות וחתמתי". למרות הגדרתו את עצמו כאיש עסקים, הנתבע לא נהג כאיש עסקים מן השורה, אשר מעיין ובודק מסמך טרם חתימתו עליו. אשר לטענה כי אינו דובר וקורא עברית, הרי שלא היה חייב לחתום על המסמך במקום, יכול היה לקחת אותו, לתת למישהו שיתרגם לו אותו ואז לשוב לבנק ולחתום. כמו כן גם לאחר חתימתו על המסמך, לא עיין בו ולא הרהר או ערער עליו. שהרי בכל עת שלקוח חותם בבנק על מסמך כלשהו, הוא מקבל ממנו עותק ויכול לעיין בו כרצונו, אף לאחר עזיבתו את המקום. דברים אלה נאמרו גם ע"י מנהל הסניף, מר זיסרמן, בס' 21 לתצהירו. תמוה בעיני הדבר, כיצד איש עסקים או אדם מן השורה, חותם על מסמך כלשהו טרם בדיקה ועיון במסמך, בהסתמך על דברים שאמר פיאטצקי - חברו, אף לא ביקש מאף אחד מעובדי הסניף כי יסביר לו את מהות המסמך, גם לא עיין לאחר מכן במסמכים ולא העלה שאלות ותמיהות לגביהם. גירסת התביעה כי הנתבע חתם על המסמכים אחרי שישב בחדרו של מנהל הסניף יחד עם פיאטצקי ששלט בעברית ושימש כמתורגמן, מקובלת עלי. עדות עדי התביעה נשמעה אמינה. מר אברהם זיסרמן אמר בחקירתו הנגדית כי: "...בוודאות אני זוכר ששלושת האנשים ישבו אצלי בחדר וזאת משום שאני הייתי צריך לדעת שהאדם שחותם על כתב הערבות, מר גורביץ, מבין את מהות החתימה שלו ושאלתי אותו במפורש האם הוא מבין את מהות החתימה ואת כל ההליך שהוא עושה והוא אמר לי שכן. אני שאלתי בעברית". גירסת מנהל הסניף כי ביקש מרומן פיאטצקי להסביר לנתבע כי הוא חותם על ערבות, וכי קיים חוב קודם לחברה בעלת החשבון על סך 106,000, גם עולה מחקירתו הנגדית. דבריו של מנהל הסניף מקבלים חיזוק מדברי העדה גב' מזל משה, האומרת בתצהירה, כי הסבירה לנתבע את השלכות החתימה על מסמכי הערבות, לרבות מקרים בהם החברה אינה עומדת בהתחייבויותיה והבנק מעמיד את החוב לפירעון מיידי. אין אני מקבלת את גירסת הנתבע כי לא קיבל הסבר כי הוא חותם על ערבות לחובות החברה. לאור חומר הראיות הכולל שהובא בפני, גם גירסת הנתבע, כי לא ידע כלל על מה הוא חותם, נדחית. קשה להאמין כי למרות הסבריו של מנהל הסניף והסבריה של הפקידה לנתבע, כי הינו עומד לחתום על כתב ערבות, חשב הנתבע כי הינו חותם על טופס פתיחת חשבון. לא הגיוני כי גם מנהל הסניף יסביר לו באריכות, במשרדו, הסברים על כתב ערבות ועל חובות קיימים של החברה לבנק, ולאחר מכן, או קודם לכן, גם פקידה תסביר לו על כך, והנתבע יבין כי מדובר אך בהליך פתיחת חשבון. בנוסף אין אני מקבלת את טענתו של הנתבע, כי אינו דובר עברית כלל, שכן, בחקירתה של הגב' מזל משה, תוך כדי עדותה ועוד לפני שתורגם משהו לנתבע הוא הגיב ממקומו באולם ועשה תנועות מחאה. מצאתי לנכון לרשום הערה זו בעמוד 8 לפרוטוקול (מתאריך 13/11/01). הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה באשר לטענתו כי לא הבין על מה הוא חותם. אני מאמינה למנהל הסניף שהנתבע ופיאטצקי ישבו במשרדו (אילו היה מדובר רק בפרוצדורה של פתיחת חשבון לא היה צורך בכל הפרוצדורה של ישיבה ודיון עם מנהל הסניף). אני מאמינה למנהל הסניף שלנתבע נמסרו העתקי המסמכים עליהם חתם. הנתבע, לו רצה, היה יכול לקחת העתקים, לצורך קבלת הסבר נוסף על מהותם. לפיכך אני קובעת כי הנתבע ידע כי הוא חותם על ערבות לחברה ולמצער יכול היה להיוודע כי הוא חותם על ערבות לחברה, ולפיכך ערבותו תקיפה. למרות זאת, מצאתי לנכון להאמין לנתבע כי לא ידע כי הוא חותם על ערבות לחוב קיים. הן מנהל הסניף והן הפקידה שהחתימה את הנתבע על המסמכים, בדקו באופן שטחי ביותר האם הנתבע מבין מהות ותוכן המסמכים עליהם חותם, והסתמכו על חברו של הנתבע, המתורגמן, שיעשה את מלאכתם ויסביר לנתבע במה הדברים אמורים. על מנהל הסניף ועל הפקידה היתה מוטלת חובה לברר באופן מעמיק יותר, האם הנתבע מבין את דבריהם. יציאה מנקודת הנחה כי המתורגמן מתרגם את דבריהם של כל צד, וודאי אינה מספקת. במיוחד נכון הדבר כאשר למתורגמן היה עניין כי הנתבע יחתום על כתב הערבות. לבנק היה ידוע כי לרומן פיאטצקי - הוא המתורגמן - היה אינטרס ברור שהנתבע יחתום על המסמכים, הן לצורך העברת הכספים לעסק והן לצורך נטילת האחריות לחובות העסק. כאמור, עדי התובע לא יכולים להעיד כי אותו רומן פיאטצקי - המתורגמן - מסר לנתבע מידע זה, למרות בקשתם, שכן אינם דוברי רוסית. אומנם הנתבע חתם על טופס "גילוי נאות" לאחר שקיבל הסברים בעברית את מהות הטופס עליו חותם ועל חובות החברה לבנק. אך לא הוכח כי דברים אלה תורגמו ע"י רומן פיאטצקי ונמסרו לנתבע. כך שלא הוכח כי הנתבע ידע על קיומו של חוב בסך שנאמר לעיל. חובת הגילוי של הבנק מחייבת אותו לגלות לנתבע כי בעצם החתימה על הערבות, כבר נוטל הנתבע על עצמו חוב, שכן יש בכך כדי להשליך על נכונותו של הנתבע לחתום על הערבות. שהרי, מכתב התביעה עצמו אנו למדים כי מיום שחתם הנתבע על הערבות, היתה הפעילות בחשבון מאוזנת, שכן, בזמן החתימה עמד חוב החברה לבנק על סך 106,833 ₪ ובמועד הגשת התביעה עמד החוב על 103,122 ₪, כלומר בזמן זה לא גדלה יתרת החוב של החברה לבנק, אלא אף קטנה במקצת. אכן הבנק ניסה לגלות לנתבע, בסמוך לחתימה על כתב הערבות, על קיומו של חוב וכן החתימו את הנתבע על טופס "גילוי נאות" "הודעה לערב בגין ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב", אך כאמור, הנתבע לא קורא עברית ובחתימתו ובהסברים שניתנו לו בעברית, אין די. לא זאת אף זאת, לא נטען ואף לא הוכח, כי החתימה על מסמך "הגילוי הנאות" היתה טרם החתימה על כתב הערבות. מנהל הסניף מר זיסרמן בחקירתו אמר כי: "בסמוך לחתימה על כתב הערבות, בדרך כלל זה נעשה אחרי, הם חתמו גם על כתב גילוי נאות וייתכן שזה נעשה אצלי בחדר". לכן, כאשר חתם הנתבע על כתב הערבות, כלל לא היה מודע לקיום חוב של החברה כלפי הבנק, ולא ידע כי בעצם חתימתו על המסמך, הוא נוטל על עצמו חוב קיים. כאשר אין תקשורת ישירה בין הבנק (התובע) לבין הלקוח (הנתבע), ראוי שהבנק יעשה מאמץ לוודא כי הלקוח מבין את משמעות ההתחייבות שהוא נוטל על עצמו, ולא יסתמך על מתורגמן, שהוא בעל אינטרס ברור, בחתימת הנתבע על כתב הערבות. במקרה דנן, הבנק הסתמך על הסברים שהיו אמורים להינתן לנתבע ע"י רומן פיאטצקי, שהינו בעל עניין בחשבון. לו נקט הבנק זהירות סבירה, היה צריך לוודא באמצעי נוסף, או אחר, כי הנתבע יודע שהינו חותם ערבות לחוב קיים. מכיוון שקבעתי שהנתבע ידע כי הוא חותם על ערבות לחשבון החברה ולא רק על מסמכי פתיחת חשבון, הרי שגם עליו מוטלת החובה לברר את היקף התחייבויותיו. הוא אינו יכול להסתתר רק מאחורי אותו אדם, רומן פיאטצקי, שלטענתו רימה אותו. במקרה זה, לאחר שיקלול ואיזון כלל חומר הראיות, מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין התובע, שלא נקט בדרך הראויה על מנת לוודא כי הנתבע מבין את היקפה האמיתי של חתימתו, לבין הנתבע, שאף הוא לא טרח לברר, ממקור אובייקטיבי, מהן ההתחייבויות האמיתיות שהוא נוטל על עצמו - בחלקים שווים בין שני הצדדים. לפיכך אני מחייבת את הנתבע, לשלם לתובע, מחצית מסכום התביעה, קרי 51,561 ₪ בתוספת ריבית שתחושב מיום 28.1.98. כמו כן הנני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ ובתוספת מע"מ. לסכומים אלו יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בנקחובת הגילוי