לפני ערעור על החלטת הנאמן לביצוע הסדר הנושים (להלן: "הנאמן") של חברת א. ג'בארין בע"מ (להלן: "החברה") במסגרתה דחה חלקית את תביעת החוב שהגישה לו המערערת. המערערת הגישה את הערעור תחת הכותרת "בקשה לשינוי החלטת נאמן או בקשה למתן הוראות", וראיתי לנכון לדון בבקשתה כערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב, בהתאם לתקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985. לאור הודעת המערערת, ובהיעדר הודעה מטעם הנאמן, הריני נותן את החלטתי בערעור על סמך החומר שהגישו לתיק, בלי לקיים דיון במעמד הצדדים. העובדות בתמצית: המערערת ביצעה בדיקות התאמה לתקני הבנייה בפרויקטים שונים, עבור החברה, על פי הזמנתה. בגין הבדיקות שביצעה, נהגה המערערת לשלוח לחברה מפעם לפעם חשבונות לתשלום, ובהם פירוט תאריכי הבדיקות, מקומן, ועלותן. ביום 10/2/2008 ניתן על ידי בית המשפט צו הקפאת הליכים נגד החברה, וביום 7/4/2009 אושר הסדר נושים לחברה, והמשיב מונה כנאמן לביצוע הסדר הנושים. ביום 1/7/2008 הגישה המערערת לנאמן תביעת חוב, על סך 228,164 ₪, בה טענה כי החברה הפרה את התחייבויותיה כלפיה בכך שלא שילמה לה את התמורה המגיעה לה בגין הבדיקות אשר ביצעה עבורה. תביעת החוב התבססה על שיקים שהחברה מסרה למערערת ולא נפרעו, בצירוף העמלות בגינם, וכן על סדרה של חשבונות שהמערערת הנפיקה לחברה, ולא שולמו. הנאמן, בהחלטתו מיום 23/4/2009, קיבל את תביעת החוב בחלקה, בקבעו כי המערערת זכאית לסכום של 111,403 ₪ בלבד. טענות המערערת: המערערת מציינת כי השיקים של החברה אשר נמסרו לה על ידי החברה וחוללו, נועדו למעשה לכיסוי חובות קודמים של החברה למערערת, ואילו הדו"ח המשוערך אשר המערערת הגישה לנאמן במסגרת תביעת החוב מתייחס לחשבונות שוטפים שלא שולמו, או שולמו באופן חלקי בלבד, ושהתשלום בגינם לא נכלל בשיקים האמורים. המערערת סבורה כי הנאמן שגה, משקיבל את תביעת החוב בחלקה ודחה את חלקה האחר, באופן סתמי, מבלי שנתן לכך נימוקים כלשהם, ומבלי שפירט ונימק את החלטתו כנדרש וכמתחייב. כמו כן, טוענת המערערת כי על הנאמן מוטלת החובה לפעול בהגינות ובתום לב מכוח היותו זרועו הארוכה של בית המשפט, וכי היה עליו לבחון את כל מרכיבי תביעת החוב ולא אך את חלקם. המערערת מוסיפה כי משלא טרח הנאמן לנמק את החלטתו, אין בידיה אלא להניח כי הנאמן דחה למעשה את חלק התביעה המתייחס לחשבונות השוטפים שלא שולמו, ופורטו בדו"ח המשוערך, וקיבל את חלק התביעה המבוסס של שיקים חוזרים בלבד. המערערת סבורה כי היה על הנאמן לאשר לה את מלוא סכום תביעת החוב, וכן מבקשת היא כעת כי בית המשפט יורה לנאמן לאפשר לה לתקן את סכום תביעת החוב מסך של 228,164 ₪ לסך של 330,332 ₪ וזאת עקב טעות חשבונאית שנפלה בדו"ח המשוערך המפרט את יתרת החוב של החברה למערערת, וכן עקב העובדה שלאחר הפקת הדו"ח המשוערך חזר שיק נוסף שהחברה מסרה למערערת, בציון בלתי נפרע, ונוספו חשבונות לתשלום. דו"ח עדכני צורף לכתב הערעור. תגובת הנאמן: הנאמן מציין בתגובתו לערעור כי לאורך השנים, החברה והמערערת התקשרו במספר רב של הזמנות, בנפרד לכל פרויקט, ובשל כך התקיימה ביניהן מערכת התחשבנות עניפה. בשל כך, נהגו נציגי החברה ונציגי המערערת להיפגש בסוף כל שנה על מנת לסכם את יתרות החוב של החברה למערערת באותה שנה. על כן, בסוף שנת 2007, נערכו בין נציג החברה ובין נציגי המערערת מספר פגישות, וביום 16/11/2007 סוכם ביניהם כי יתרת החוב של החברה למערערת לשנה זו תועמד על סך של 111,403 ₪ ותשולם למערערת בשישה שיקים, שנמסרו באותו מעמד לנציגי המערערת. סכומם הכולל של השיקים, אשר נמסרו כאמור על ידי החברה למערערת לכיסוי חובה לשנת 2007, וחוללו על ידי החברה בהיעדר כיסוי, אושר לתשלום על ידי הנאמן, בהחלטתו. הנאמן טוען כי השיק הנוסף, אותו מבקשת המערערת להוסיף לסכום תביעת החוב, נכלל למעשה בסכום שאושר לתשלום בהחלטתו בתביעת החוב. בהתייחס לחשבונות הנוספים לתשלום שהופקו על ידי המערערת, לאחר מתן החלטת הנאמן בתביעת החוב, טוען הנאמן כי ישנו סכום של 11,000 ₪ אשר שולם למערערת על ידי החברה, אותו יש לקזז מיתרת החוב על פי חשבונות אלה, ככל שיימצא שעל החברה לשלמם. הנאמן לא התייחס בהחלטתו, ולא בתגובתו לערעור, לחלק תביעת החוב המתייחס לחשבונות שוטפים שלא שולמו למערערת. תגובת המערערת לטענות הנאמן: בהתייחס לטענות הנאמן, כפי שהועלו בתגובתו לערעור, מציינת המערערת כי היה על הנאמן לצרף לתגובתו, הכוללת טענות עובדתיות (אשר לדעתה בלתי מבוססות), תצהיר לאימותן. המערערת סבורה כי באשרו את סכום השיקים בלבד, התעלם הנאמן מחשבונות לתשלום שהמערערת הפיקה לאחר יום 16/11/2007, ומהעובדה שסכום השיקים לא כלל מע"מ. בהתייחס לטענת הקיזוז שהעלה הנאמן בתגובתו לערעור, מציינת המערערת כי הקיזוז האמור בסך 11,000 ₪ אכן הוסכם בין הצדדים, ואף נלקח בחשבון במסגרת הדו"ח המשוערך שצורף לכתב הערעור, וכי בכל מקרה המערערת זכאית לתשלום יתרת החוב בגין הפרויקט מאת החברה. המערערת מציינת עוד כי תגובת הנאמן, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 15/7/2009, הומצאה לה ביום 20/8/2009 בלבד, לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצדה. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים בערעור, הנני סבור כי יש לקבל את הערעור, במובן זה שתביעת החוב תוחזר לנאמן לשם עריכת בירור והכרעה מפורטים ומנומקים בתביעה לגופה. על חובתו של נאמן לנמק את החלטותיו בתביעות חוב של נושים עמדתי בהחלטתי מיום 30/4/2008 בבש"א 3745/07, פש"ר 171/06 טשרניחובסקי ואח' נ' ניו-מד ישראל בע"מ, תק-מח 2008(1), 9960. ברע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר פ"ד נב (1) 199, נידון ההיבט המעין שיפוטי של תפקיד המפרק (ולענייננו, הנאמן) ובית המשפט חזר על הקביעה לפיה: "תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית המשפט היה דן בתביעה...". (על כך שבדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ראה גם לוין וגרוניס, פשיטת רגל, (מהדורה שנייה, עמ' 280)). חובת ההנמקה החלה על נאמן המכריע בתביעת חוב, אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של הנאמן, וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית (ראה בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, תק-מח 2007(1), 6390). בתי המשפט עמדו לא אחת על החשיבות שבחובת ההנמקה והטעמים העומדים ביסודה. ברע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 1990(2), 1061 נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "חובת ההנמקה - כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק הדין על ידי ערכאת הערעור, חשיפת פסק הדין לעיני הציבור, ועוד...; אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק הדין...". על היתרונות של הנמקת החלטת נאמן בהליכי פשיטת רגל עמד כבוד השופט גרשון בהמ' (חיפה) 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, תק-מח 99(1) 2548 (1999): "להנמקת ההחלטה יתרונות אחדים: ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש הנאמן למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על ידי הנושים. שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לנאמן במניעת טעויות... שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). על שום כך, החלטתו של הנאמן לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את הנאמן למסקנה הפוגעת בזכותו... רביעית, ההנמקה תסייע לבית המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של הנאמן ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. והדברים ברורים: שאם תנתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את הנאמן לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת הנאמן אם לאו?". הנמקה ראויה מחויבת הן כדי ליתן לנושה תחושה כי עניינו נדון בכובד ראש וברצינות, ולא אגב חפזון ושרירות, והן בכדי שלנושה תהא תשתית להבין את ההחלטה ולגבש עמדתו ביחס לסיכוייו בערעור, ככל שיבחר להגישו (ראה עניין דיפלומט לעיל). אין זה ראוי כי בשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע הנאמן מלפרט ולנמק את החלטתו, ובמסגרת תגובתו לערעור על החלטתו יערוך בדיעבד שחזור של הדרך שבה הגיע להכרעה בתביעת החוב. על הנאמן לנמק את ההחלטה "בזמן אמת", בעת ההכרעה בתביעת החוב, על מנת שהנושה ילמד את נימוקי הנאמן, יכלכל את צעדיו מראש, וישקול אם מוצדק להגיש ערעור לבית המשפט, אם לאו. היקפה, מהותה ומידתה של חובת ההנמקה משתנים ממקרה למקרה. על החלטת הנאמן בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, באופן שהנושה יוכל להבינה, ויוכל ללמוד מקריאתה אילו טענות התקבלו ואילו טענות נדחו בידי הנאמן, ומדוע. במידה והחלטת הנאמן מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות, על תחשיבים שערך, ועל מסמכים ועדויות שהנושה לא העמיד לעיונו בעצמו, עליו לפרט זאת בהחלטתו. להנמקה ולפירוט ההחלטה, יש תכלית נוספת חשובה, והיא שבית המשפט יוכל לבחון ולבקר, כערכאת ערעור, את החלטת הנאמן. במקרה שלפני, הנאמן דחה את תביעת המערערת ברובה, מבלי לנמק ולפרט את שיקוליו לכך בהחלטתו. אנו למדים על נימוקי החלטתו אך ורק מתגובתו לערעור, אך גם בה אין כל הסבר מדוע התעלם הנאמן בהחלטה מן המרכיב בתביעת החוב המבוסס על חשבונות לתשלום. מן הראוי היה שהנאמן יפרט וינמק את עמדתו ביחס לכל הטענות שהעלתה המערערת כבר בשלב ההכרעה בתביעת החוב, ולא בדיעבד, ובאופן חלקי, כפי שעשה! זאת ועוד, אין זה ראוי שהנאמן יפטור עצמו מלדון בחלקה של תביעת החוב, מבלי לנמק זאת במסגרת ההחלטה, ומבלי להסביר מדוע עשה כן בתגובתו לערעור: "נוסף לאמור לעיל, חלה על הנאמן חובה לדון (בגבולות הסביר), בכל הטענות הרלוונטיות שמעלים הצדדים להתדיינות. אמנם, הנאמן רשאי-אף-רשאי לדחות טענות מטענות שונות, בין בשל העדר הוכחה ובין בשל טעמים משפטיים. אלא מאי? אין הוא רשאי לפטור את עצמו מלדון בטענה כזו או אחרת, באומרו כי 'אין הדבר בסמכותו' או כי עסקינן בטענה מורכבת מדי" [ו' אלשיך, ג' אורבך, הקפאת הליכים, עמ' 536]. בפש"ר (ת"א) 2673/99, בש"א 22643/01, אריה יצחקי נ' רו"ח חן ברדיצ'ב ואח', תק-מח 2004(1), 4984, שם טען הנאמן כי אינו מוסמך לדון בטענות הגנה שהעלה החייב כנגד תביעת חוב של נושה, קבעה כבוד השופטת אלשיך: "הנאמן הינו הערכאה הדיונית ב-ה' הידיעה עבור בדיקת תביעות החוב וגיבוש מצבת החובות, ותחת קורתו נידונות כל המחלוקות הנובעות מכך. קביעתו של הנאמן, באופן דומה לקביעת ערכאה דיונית, צריכה להיות מנומקת, ולהתייחס לכל החומר והטענות הרלוונטיות אשר בפניו... הכרעתו של הנאמן בתביעת החוב, בעיקר בכל הנוגע לקביעות עובדתיות, חורצת במידה רבה את דינו של החייב... אין הנאמן יכול לפטור עצמו ממלאכת קביעת העובדות, קל וחומר שלא לקבוע כי 'הוא בוחר שלא לדון' בטענות מהותיות הנוגעות לתביעת החוב... נפקותה המעשית של דחייה כזו, אינה אלא דחייה בלתי מנומקת, בלא דיון, של טענות הגנה של החייב" [ההדגשות הנן במקור - ע.ע.]. המצב שבו נאמן בוחר שלא לדון בטענות כאלה או אחרות, אשר נכללו בתביעת החוב, באופן סתמי ומבלי לנמק מדוע לדעתו טענות אלה אינן מבוססות, עובדתית או משפטית, חוטא למראית פני הצדק, באשר חובתו של הנאמן הנה לדון בכל אחת ואחת מן הטענות שמעלה הנושה, ולהביע לגביהן את דעתו המפורטת והמנומקת. אין בכך על מנת להטיל על הנאמן דרישה בלתי סבירה או מכבידה יתר על המידה. זוהי דרישה הגיונית, הנובעת מתפקידו המיוחד של הנאמן, ממעמדו כגורם מכריע בהליך מעין-שיפוטי, ומן הצורך לקיים הליך הוגן וראוי. בעניינו, עולה מתגובת הנאמן לערעור כי הנאמן כלל לא התייחס למרכיב החשבונות בתביעת החוב, וכלל לא דן בזכותה של המערערת לקבלת התמורה בעד השירותים שנתנה לחברה ולתשלום החשבונות שהנפיקה לה. אני סבור כי על הנאמן היה לתת את דעתו למרכיב זה, באשר מדובר במרכיב מהותי בתביעת החוב, ולבדוק את המסמכים שהמערערת הציגה בפניו. על הנאמן היה להגיע למסקנה בדבר יתרת החוב האמיתית של החברה למערערת, מבלי להתעלם מחלק זה או אחר של התביעה. על הנאמן היה לבדוק האם אכן, כפי גרסת המערערת, סיפקה היא לחברה שירותים לאחר שקיבלה את השיקים לכיסוי יתרות החוב ב-16/11/2007, ומהי התמורה המגיעה למערערת בעד שירותים אלה. פגם נוסף אשר נפל בהחלטת הנאמן בעניינו, נוגע לזכותה של המערערת לשטוח בפני הנאמן את טענותיה, בטרם יקבל החלטתו בתביעת החוב. בפסיקת בתי המשפט דובר רבות אודות תחולתם של עקרונות הצדק הטבעי על גופים המפעילים סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית [בג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, פ"ד מח (2) 491; רע"א 6846/03 רואי נ' משרד הביטחון קצין התגמולים, פ"ד נט (5) 178; ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, תק-על 2008(1), 2373]. הפסיקה הכירה הן בתחולתם של עקרונות יסוד מן המשפט הציבורי והן בתחולתן של חובות הגינות, תום לב ונאמנות מן המשפט הפרטי על פעולותיו של נאמן בהליך של פשיטת רגל [ע"א 509/00 לוי נ' עו"ד ראובן ברכה, פ"ד נה (4) 410]. על תחולתם של כללי הצדק הטבעי בהליך של ערעור על החלטת נאמן להסדר נושים בתביעת חוב ראה ב-פש"ר 2673/99 אריה יצחקי נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, תק-מח 2004(1), 4984. אחד מכללי הצדק הטבעי הוא החובה להעניק למי שעלול להיפגע מהחלטתו של הגוף המוסמך, אפשרות מהותית לטעון בפני הגוף בטרם הפעלת הסמכות, ובטרם הכרעה בעניינו [בג"צ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד (4) 626; בג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח (3) 865]. זכות הטיעון הנה בעלת חשיבות מכרעת כשמדובר בהפעלת סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית, אשר בכוחה לקבוע בדבר האינטרסים והזכויות של הפרט. כלל יסוד ואבן פינה בכל הליך שיפוטי הוא כי לצדדים תהא הזדמנות ראויה להשמעת דבריהם ולהגשת ראיותיהם לפני הגורם המחליט, בטרם ייתן הכרעה בעניינם. בדומה, נובעת ממעמדו המעין שיפוטי של בעל תפקיד, בתפקידו כמכריע בתביעות חוב, מחויבותו לשורה של דרישות עקרוניות, ובהן חובת השמיעה. דרישה זו מחייבת את בעל התפקיד ליתן לצדדים הזדמנות הוגנת להציג בפניו את עמדתם וליתן להם את יומם לפניו [ו' אלשיך, ג' אורבך, הקפאת הליכים, עמ' 536]. יתרה מכך, שומה על נאמן, המשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, לדון בעניין שבפניו ללא משוא פנים, תוך בחינת הגרסאות העובדתיות שהעלו הצדדים בהגינות, בסבירות, על בסיס שיקולים ענייניים, ותוך מתן זכות טיעון מלאה לצדדים, שלאחריה ייתן את הכרעתו המפורטת והמנומקת. במסגרת הדיון בתביעת החוב, אל לו לנאמן להרשות כי תכונן בלבם של הצדדים תחושה של "משחק מכור מראש", אלא שעליו לדאוג לכך שתשכון בלבם תחושה של שקילה עניינית והוגנת של טענותיהם. אמנם, המלאכה אינה קלה, ואולי אף קשה ביותר, אך זוהי מהות המלאכה אשר נובעת מחובותיו של מי שנטל על עצמו תפקיד זה. היעדר הזדמנות נאותה לנושה לטעון טענות בפני הנאמן, כפי שמחייבים כללי הצדק הטבעי, ומקום שהדבר מתבקש מן הדיון בתביעת החוב, עלול לעלות עד כדי פגם בהחלטת הנאמן המצדיק את התערבות בית המשפט, באופן שההחלטה תוחזר לדיון בפני הנאמן [וראה למשל ב-בש"א (ת"א) 23740/07 עו"ד מרדכי דגני נ' רו"ח גבי טרבלסי וד"ר שלמה נס, בתפקידם כנאמנים של קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, פורסם במאגר נבו]. על כן, מוטב לוּ הנאמן היה פונה למערערת, על מנת לקבל את התייחסותה ואת הסבריה לעובדות שבפניו, בטרם יכריע בתביעתה. כמו כן, אני סבור כי המערערת צודקת בטענתה לפיה היה על הנאמן לתמוך את עמדתו המפורטת, כפי שהובאה בתגובה לערעור, בתצהיר. אמנם, נקבע בפסיקה כי אין לחייב בעל תפקיד לתמוך את טענותיו בתצהיר בכל מקרה ומקרה, אולם יהיו מקרים שבהם יהא זה מוצדק לדרוש מן הנאמן כי יצרף תצהיר, מטעמים שונים (ראה רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כמפרק זמני ואח', תק-על 2009(3), 3319). במקרה שלפני, הנאמן התבסס על גרסה עובדתית שונה מגרסתה של המערערת, אשר אינה בתחום ידיעתו, אלא נמסרה לו על ידי אחרים. בנסיבות אלה, היה עליו לתמוך את תגובתו לערעור בתצהיר אשר יימסר מפיו של אותו גורם המסוגל לאמת את העובדות הללו בתצהיר. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערעור במובן זה שהעניין מוחזר לנאמן, על מנת שייתן הזדמנות למערערת לשטוח לפניו את טענותיה כראוי וכן על מנת שייתן הכרעה מפורטת ומנומקת בתביעת החוב. אינני עושה צו להוצאות. תביעת חובחובת ההנמקהנאמנותחוב